אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן רפד

סימן רפג

א

דין א'. מפטירין בנביא וכו׳ אמרו ז״ל באגדה שמת אחד אמר דאינו ניצול מעונשו הקשה עד שבנו יאמר קדיש או יפטיר בנביא. וכתב הרי״בש בתשובה סי' קט״ו דמזה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י״ב חדש וגם להפטיר בנביא עכ"ד הרי"בש. ועתה נתפשט עוד באיזה מקומות דבהגיע תור זמן פטירת אב ואם בכל שנה הבן מפטיר בשבת הקודם:

ואחד חכם שלח לו פתקא בפרט זה על מנהג מקומו שנהגו דאם בשבוע אחד יש לשני יחידי הקהל פטירת אב ואם לזה אב ולזה אם מי שיש לו פטירת אביו בשבוע ההוא הוא קודם להפטרה ויקר מקרה שת"ח אחד מיחידי הק"ק היה לו בשבוע יום פטירת אביו. ובעל הבית אחד הי״ל בשבוע ההוא יום פטירת אביו ואמו. ונסתפקו אם שניהן שוין מאחר דגם לת"ח הוא יום פטירת אביו בשבוע והוא ת״ח הקודם לכל דבר ועל רזא דנא שרטט וכתב האיש החכם הנז׳ וז"ל:

הנה בעלמא כי יקרא ב׳ פטירות בתרי אינשי זה מאביו לבדו וזה לבדו לאמו ניחזי אנן מי קודם אע״ג דבאתרין יש לנו אב קודם אני בעוניי לא ידעתי איזהו מקומן של שבחים לשבח משל אב ואדרבא בהדיא ראינו דשוין הן דגרסינן פ׳ האשה נקנית דף ל״א שאל בן אלמנה אחת את ר"א אבא אומר השקני מים וכו' נתגרשה וכו' ורש"י ס״ל התם דכבוד שניהם שוין ולמי שרוצה יתן ויקדים והרשות בידו והרי״ף והרמב״ם ס״ל דמאחר דשניהם שוים אינו יכול להקדים אלא מניח ביניהם ומסתלק. ומרן בי״ד סי' ר״ס פסק כרש״י ולפ״ז נלע"ד דאב ואם כי הדדי נינהו ואי איכא תרי ייאר צי"יט אחד מאב ואחד מאם לא קדים חד לחבריה ויד כלן שוה ויעשו פשרה:

אבל בנ״ד הבעל הבית קודם דשתים הנה וחד בתרי בטיל. וליכא קדימה לבן האב מטעם שהוא ת״ח וכבוד התורה עדיף דהא במילי דעלמא והא במילי דשמיא אין דין קדימה וכמ״ש הרב הגדול מהראנ״ח בתשובה ח״ב סי' ע' וז״ל ודוקא בדבר שאין בו מצוה אלא כבוד לבד כההיא דשרו לי תיגרא ברישא וכההיא דירושלמי דנכנס אחד ויוצא אחד בכי האי גוונא אית לן למימר דכבוד תורה עדיף ואין חזקה במקום שהחזיק שם אדם נחשבת לכלום בפני כבוד ת״ח שחייב אדם בכבוד ת״ח אבל במקום שמצוה מוטלת והיא בחזקתו מאן לימא שהת״ח קודם במצוה ההיא להוציאה מיד הזוכה בה ולתתה לת"ח ולא יוכל לומר דאנא בעי דאזכה נפשאי ולזכות במצוה דהא ודאי כל מי שהוא זכאי באיזו מצוה והוא שלו אין אדם אחד יכול לחטוף מצותו עכ״ל ולפי דבריו בנ״ד הבעל הבית זוכה בדין קדימה דהרי הוא כמקיים שתי מצוות חלוקות דאב ואם:

ואע״ג דגם הת״ח באומרו הפטרה או סתם לימוד ומצוה מקיים שתי מצוות דכבוד או״א דמכבדן אחר מיתתן אפ״ה בתר השתא אזלינן דהיא מלאת לו שנה ועידן רתחא היא בכל שנה ושנה וחייב איניש לבסומי בפורי״א כחה דדינ' בין לנפש המת בין למזליה דריע השתא וזה עולה בשתים ומתקן מזליה דריע טפי שהוא דחוי בשתי ידים:

ולולי דמסתפינא הו"א דבעלמא כששניהם שוים הת״ח והבעל הבית בע״הב עדיף וקדים לת״ח שהת״ח תורתו מכרזת עליו ומגנא אפי' בעדנא דלא עסיק וברא מזכה אבא ואמרינן ליה מה לך אצל הפטרות כלך אצל הויות דאביי ורבא לא כן העני הזה מן התורה כי אין לחם בביתו לחמה של תורה כי אם קדיש והפטרה ממנו יאכל וכל כי הא עני ועשיר עני קודם בשאין כדי שתיהן כההיא דכתב הרב פני משה בח״א גבי שני ב״ח אחד ממאתי׳ ואחד ממנה ואין ללוה אלא מנה ובעל המנה איש עני ופסק דיתן לעני ויצא לו מההיא דהמקבל גבי שכר דלכ״ע עני ועשיר עני קודם וכההיא דינתנו לכושל שבהם ולא פליגי רבנן עליה אלא מטעם שבועה דכלן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה דון מינה דבמקום דליכא שבועה נראין דברי ת״ק וחפשתי בספרים למצוא שרש סוגיין דאתרין דאב קודם ולא מצאתי ואדרבא מלשון הר״ם מינץ סי' פ׳ והביאו הלבוש א״ח סי' ק״ל משמע דלא שנא אב לא שנא אם שניהם שוין כנלע״ד משטחיות דבריו ע״ש ובשו״ת מהר״י מינץ סי' ט ובמהרי״קו שרש ל' זולת דאפשר דשינו חכמים מפני השלום. עכ״ד החכם השלם הנז'. והיתה הפצי"רה וגם במכתב אלי כתב מהחכם השלם הנז' וענותו תרבני והוא ציוה לי ההשב אשיב על דבריו. וזו תשובתי:

הן כל יקר חקק חקר טעם בעיק׳ חמות״י ראיתי או״ר נערב הכל נתון בערבו"ן בתר ערב״א קאזיל בין הערבי“ים אך אוסיף להביט מה שעשתה ענוה העלה עולו״ת חנם איי"קר חלא והצעיר אשר עלה בעשתרות קרנים. הלא טוב אמנ״ה לא הגעתי לרועה בקר ואפילו לרועה צאן נג״ש יוסף ורח"ל רחלים מאתים. ומה כל החרדה הזאת יש בה משום נותר כאן לאלתר ולכפות פסכתר אפילו עקימת שפתים. איכו השתא לקיים מצותו אגב טירדאי את קסתי נתתי קסת נחוצ״ה די״ו לכתוב שתי אותיות דברות שתים:

ראש דברך אמת מרגיש לדרוש ולתור על מה סמכו דאב קודם ואייתי בידיה אותה ששנינו פ״ק קדושין וכתב דרש״י סבר דכבוד שניהם שוה והרשות בידו והרי״ף והרמב״ם סברי דאינו יכול להקדים ומרן פסק כרש״י עכ״ד ודבריו קשים לשמוע דלפי דבריו דהא מילתא פליגי בה הרי"ף והרמב"ם על רש״י הו״ל להקשות ולתמוה על מרן דהיכי שביק להרי״ף והרמב״ם ופסק כרש״י והלא כללא כייל לן דכל מקום אשר שני עמודי ההוראה על דעת אחת יסמוכו פוסק כמותם נגד שאר פוסקים והכא הו״ל לפסוק כהרי״ף והרמב״ם נגד רש״י. ומה גם דמרן כתב בה׳ ציצית סימן יו״ד דאע״ג דהרא״ש כרש״י כיון דרש״י מפרש הוא ולא פסקן ה״ל הרמב״ם והרא״ש חד לגבי חד והלכה כהרמב״ם עכ״ל ולפ״ז אנן מה נענה במאי דקמן אי ס״ד דהרמב״ם והרי״ף פליגי על רש"י זו היא שקשה על מרן איך פסק כרש״י:

אמנם אני תמיה עליה דמר דמבואר בב"י שם בי"ד סי׳ ר״ס איפכא ושם נאמר דהרי״ף והרמב״ם השמיטו סיפא דבריתא והטעם משום דמדינא דרישא משמע דיהיב טעמא משום דהוא ואמו חייבין בכבוד אביו הא לאו הכי כבוד שניהם שוה ולאיזה שירצה יקדים עכ״ל מרן. הרי מפורש יוצא דסבר מרן דהרי״ף והרמב״ם נמי סברי דאיזה שירצה יקדים כדמשמע מרש״י ואמטול הכין העלה על שלחנו להלכה דהרשות בידו להקדים אשר יעלה ברצונו ונהירא שמעתיה כרש"י והרי״ף והרמב"ם במעמד שלשתן:

ואף דאשכחן לרבינו ירוחם נתיב א' ח״ד שכתב דלא יקדים אחד לחבירו מרן ז״ל פסק דלא כוותיה משום דמשמע ליה דרש״י והרי"ף והרמב״ם סרכין תלתא פליגי עליה וסברי דאיזה מהם שירצה שיקדים והלכתא כוותייהו:

וכזה ראיתי לגדול בדורו הרב מהר״ם ן׳ חביב בעל גט פשוט בתשובותיו כ״י סימן כ״ט שכתב כן בפשיטות ועיין בתשובות מהרי״ל סי' כ״ד:

ומהכא משמע ליה למר דכי יקרה תרי יי״אר ציי״ט אחד מאב ואחד מאם לא קדים חד לחבריה ותמ״ה תמ״ה יקרא על מנהגן. של ראשונים להקדים של אב ופשפש ולא מצא אפילו סמך כל דהוא רק אסיפא דמגילתא אמר מר דשינו חכמים מפני השלום. ואינו מחוור דמאי שלמה איכא הכא כל דעדיף חד מחבריה ואחד זוכה ואחד מפסיד דהזוכה שלום יעשה לו והאחר קרח כאבל אם יוצא בגרעון:

ואולם מטיבותא דמר אפשר לתת טעם למנהג הזה דנהוג באתריה דמר מיסודן של ראשונים דהאב קודם אי בעית אימא סברא אב"א גמרא אב״א סברא הנה נודע כי ברורות הללו עונינו ענו בנו ויצר סמוך פרש רשת רגלי חסידיו ישמור לצוד ציד וכל המון ישראל משכוה גברי ושתים זו ביטול תורה ומקר״ה אחד לצדיק ולרשע שכיחי טובא כרובם כן חטאו והני נשי בנות בוטחות לבלתי יחטאו בהני בי תרי וכיוצא בזה זכות תולה לנשים יותר מן האנשים בכמה מילי והם קרובות לשכר ורחוקות מההפסד משא״כ ברוב האנשים בדורות אלו אשר אחסור דרי ודאתתא עדיפא ודיניה דההוא גברא קשה מדאיתתא לפי רוב חיובו גדלה אשמתו הנה כי כן המה ראו בדור שלפנינו דטפי בעו למעבד נחת רוח לגב״ר אשר דרכו נסתר״ה והנה נשחתה יותר מהאשה והתקינו דהאב קודם לאם משום דהא גברא נלכד בשחיתותיו אכסוהו צערי ומסבין ליה כופרי על חד תרי יותר מן האשה. והגם דזימנין דמשכחת אב בחכמה צדיק גמור הן בקדושיו כל קבל דנא אמו של זה הנפש החוטאת דברו חכמים בהוה דהאיש צריך תקון יותר מהאשה:

ואב״א גמרא הרי אמרו ביבמות דף ק׳ ע״א אמר רבא מרישא כי הוה אתי גברא ואתתא לדינא קמאי הוה שרינא תיגרא דגברא בריש' אמינא דמחייב במצות כיון דשמענא להא שרינא תיגרא דאיתתא. ברישא מאי טעמא משום זילותא אלמא אי לאו משום זילותא דבשת האשה מרוצה כמ״ש הרמב"ם פ׳ כ״א דסנהדרין האיש קודם דמחייב במצוות:

אף אנן נמי תנינא משנה שלימה סוף הוריות האיש קודם להחיות ולהשיב אבידה ופירשו הרמב״ם ורבינו עובדיא לפי שהאיש מקודש יותר דחייב בכל המצות. ומשנה זו סתמית והלכתא היא כדמוכח מדברי הרשב״א הובאו בשיטה מקובצת לכתובות דף ס״ז ואסמכיה אקרא וחי אחיך עמך אחיך קודם לאחותך ע״ש:

ומעין דוגמא דרשו שילהי פרק שום היתומים אם מך הוא מערכך החייהו מערכך הוא מערכך ולא אשתו ובניו מערכך וכן מוכח מתשובת מהר״ם הביאה בהגהות מרדכי דכתובות סי׳ רפ״ח ומדברי מרן בב״י י״ד סי' רנ"א ומור"ם סי' רנ״ב ושאר אחרונים. והרמב״ם רמזה פ״ח דמתנות עניים שכתב האשה קודמת לאיש להאכיל ולכסות ולהוציא מבית השבי מפני שהאיש דרכו לחזר לא האשה ובושתה מרובה וכו׳ ע״ש משמע דהיכא דלא שייך האי טעמא שהאיש דרכו לחזור וטעם הבושת. האיש קודם. וכן ראיתי להרב שאלת יעבץ סימן ס״ח הביא ראיה לנדונו ממשנתנו ע"ש:

איכו השתא בנ״ד דהא מילתא נהוג כדי שהאב או האם יהיה להם נחת רוח בעו״הב ושם לא שייכי הני טעמי הדעת נותן לעשות יקר לאיש ולהקדימו לאשה לפי שהאיש מקודש וחייב בכל המצוות והאיש קודם לכל הכבוד לאשה היכא דלא שייך בשת וכיוצא והיינו דתקון דמי שיש לו פטירת אביו בשבוע הוא יאמר ההפטרה ולא מי שיש לו פטירת אמו כיון דהאיש קודם לאשה:

ומה דמות יערוך אותה שאמרו גבי אמו גרושה שהיא ואביו ישאלוהו מים דמי שירצה יקדים שאני התם דמשום כבוד אב ואם נגעו בה והבן הזה לדידיה כבוד אביו ואמו שקולים. אבל אלו אב ואם נפרדים דעלמא וכל אחד רוצה לכבד זה לאביו וזה לאמו ומה לו לאב של זה עם האם של זה ולא שמא מתיא לנ״ד אך טעם התקנה דהשתא אתא קמן לכבד לאיש או לאשה וקי״ל דהאיש קודם ומשו״ה קדים להפטיר זה שמפטיר לעשות נ״ר לאיש:

וחזיתיה לדעתיה דמר דאין קדימה לבן האב אף שהוא ת״ח ומייתי ראי' ממ״ש מהראנ"ח ח״ב סי׳ ע'. וכיוצא בזה כתב הרב שיירי כנ״הג א״ח סי׳ תר״ס במי שהעלה בדמים לולב הקנוי לרב ואמרו לו דלא היה ראוי לו להעלותו משום כבוד הרב והשיב הרב גדול כבודו אבל במצוה אשר ציונו ה' אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב אדם אצל עצמו לעשות המצוה ושבחוהו רבנן עכ״ד הרי דבמצוות יד הכל שוין:

האמנם נראה דעדיין יש מקום לדוחה לדחות דאם באנו לבית הספק בנ״ד לומר דשמא מי שיש לו פטירת אביו והוא ת״ח קודם לבע״הב שיש לו פטירת אביו ואמו דהיות האחד ת״ח מכריע ולפחות שקול ישקל עם הבע״הב ואין לבע״הב קדימה. אין ראיה חותכת מדברי מהראנ״ח דדברי מהראנ״ח הם במי שיש לו חזקה במצוה והחזיק בה כבר בהא הוא דאמר דלא אלים כבוד הת״ח שיהיה מתיר אף מפקיע לעם הארץ מחזקתו וכן מוכח מהרב כנסת הגדולה שהביא דברי מהרנא״ח בא״ח סי' שס״ו ומדברי הרב פני משה ח״ב סי' כ״ד דמייתו ליה גבי חזקה:

אמנם בנ״ד שלא החזיק הבעל הבית בזה בשנה אחרת והשתא הוא דאתא לידן וחל הספק אם יזכה הת״ח שנפטר אביו והבע"הב ידמה או נימא דשוין הם אין ראיה מדברי מהראנ״ח:

ומאי דאמר מר דגם הכא הבעל הבית זוכה בדין דמקיים שתי מצוות בשתים ועלתה לו וכו׳ אינו מחוור דזהו הספק עצמו. וגם מדברי הרב כנ״הג בלולב שהבאתי אין ראיה דשאני התם שהיה מעלה בדמים וזכו לו דמי״ו בו. אבל הכא דעל עסקי דמי״ם שוין הן אם הספק נכנס בכלל ספק ליכא ראיה מהני כל שלא המזיק הבע"ה או העלה בדמים ומעכ״ת לא אתי עלה מטעם חזקה כלל כדמוכח מדבריו. ובנ״ד נראה דלא שייך חזקה וטעמא דהמנהג הוא דמי שיש לו יום פטירת אמו באותו שבוע ואין איש אתו הוא מפטיר וא' שהפטיר רבות בשנים ואין מונע אם נפטר אח״כ איזה יחיד ויקר מקרהו בו בפרק הנה בנו קודם בהפטרה לזה שיש כמה שנים שהוא מפטיר בשהיל אמו וא״כ אדעתא דהכי מפטיר שאם יקרה לאחר זמן שיהיה השבת ההוא יי״אר ציי״ט של אב בפרק ההוא ידחה הוא והן לו יהי דהאיש הזה יפטי״ר בשפה כמה שנים ואח״כ אירע דלת"ח יבא יומו יום יי״אר ציי״ט שלו אם באים אנו לומר דת״ח קודם אין לזכות לאחר מטעם חזקה. דזו אינה חזקה רק זכות תולה ועומדת שאם יבא ת״ח יזכה כמו שי״אר ציי״ט של אם תלוי אם יבא יי"אר ציי״ט של אב וזו אינה חזקה ולא זכיה מוחלטת רק זכות תולה ויש ראיה ממ״ש הרב כנסת הגדולה בתשובותיו הנדפסות סי׳ יו״ד שמה שזכה בהולכת ס״ת מעת יולד ילד לו תלוי ועומד וכו' ע״ש באורך וכיוצא בזה יש לומר בנ״ד ויש כמה צדדים ואריכות דברים בזה:

אלא דאעיקרא ליכא ספיק' כלל דהמנהג פשוט דאין משגיחין בפרט זה במי שהוא ת״ח כל עיקר אלא יהיה מי שיהיה שוה כבודו לאחר ואשר יש לו קדימה מצד מקרהו הוא הקודם וליכא ספיקא כלל. הלא זה דברי בעטי״ו של נח״ץ הכותב שתי אותיות לקיים שפיר גזרתו וחותם בשים שלום:

ב

דין ד'. קטן יכול להפטיר. מרן כאן לא ביאר דעתו אם קטן יכול להפטיר בארבע פרשיות דהוי פלוגתא דרבוואתא כמ״ש בב"יי סי׳ רפ"ב. דמלשון זה אין מופת חותך דאפשר דבשבת דעלמא קאמר קטן יכול להפטיר. והרב החסיד מהר״י אלגאזי בס׳ אמת ליעקב דף קכ״א כתב דמרן הבית יוסף חלק על הרי״בש והביא כמה רבוואתא דסברי דקטן עולה בפ׳ המוספין וכן כתב הלכה למעשה בשלחנו הטהור סימן רפ"ד ס״ד עכ״ל ולדידי לא חזינא שמרן כתב כאן הלכה דקטן עולה בפ׳ המוספין אלא לשון סתום. אבל מור"ם לעיל סי' רפ״ב פסק דקטן מפטיר אף בד׳ פרשיות :

ואחזה אנכי להרא״ש בפסקיו פ״ג דמגילה שכתב וז״ל ת״ר הכל עולין למנין ז' וכו׳ מפטיר מהו וכו׳ תקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר לו' שאינו ממנין שבעה ולכך צ"ל מהפרשה שקרא ז' אבל י״ט וד' פרשיו' שמוציאין ב' ספרים אין המפטיר חוזר וקורא מה שקרא האחרון אלא אומר קדיש אחר שקראו שבעה וכו׳ ובספר שני המפטיר קורא בחובת היום וכו' אבל אם היה קורא השביעי בספר שני כשמוציאין שנים וכו' היה המפטיר צריך לכפול לפי שלא יאמרו קדיש עד שיגמרו הפרשה ואחר שגמרו פרש׳ אומר קדיש והמפטיר קורא מה שקרא הז' וכן הנהיגו רבינו אליקים ורבינו משולם ומנהג כשר הוא דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין שיקרא חובת היום עכ״ל:

ודבריו צריכים ביאור במ״ש דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין שיקרא חובת היום דמשמע דאם היה מן המנין לא הוה קשה שיקרא חובת היום וכן בדין דהא קטן עולה למנין ז' דאם כן קשה תרתי חדא דמאי איריא קטן אפי' גדול שאינו מן המנין שקורא חובת היום תיקשו ליה. ותו דכיון דדינא הוא דשבת וי״ט מוסיפין מה איכפת אם הנוסף קורא חובת היום:

וכבר ראיתי להרב בית חדש בתשובה סימן קנ״ח הגדיל התימה בדברי הרא"ש הללו ולבסוף אסיק דכונת הרא״ש על קטן הקורא בס״ת בעצמו ואינו יודע למי מברכין עש״ב. ודבריו דחוקים והעיקר חסר מדברי הרא״ש:

ונראה דכונת הרא״ש פשוטה כמ"ש הרב שבלי הלקט בשם רבינו ישעיה סימן י״ט וז״ל מה שנהגו דמפטיר קורא בפ׳ המוספין וכו' נ״ל שקריאת המוספין אינה חובה וכו׳ אבל ד' פרשיות ופ׳ ר״ח שהן חובה ליום וקובעין הפטרה אחרת אינו דין שיקרא אותן אלא אחד מן השבעה שהן באין חובה ליום וגם לא הפסיק ביניהם שכמו שפרשת היום היא חובה גם זו הנוספת עליה היא חובה ועודפת עליה שמפסיקין הפטרת פר' היום ומפטירין בפרשה הנוספת הילכך הטוב והישר הוא לנו לקרוא ששה בפרשת היום והשביעי בפרשה הנוספת וכו' ואח"כ אומר קדיש ואח״כ חוזר המפטיר וקורא לכבוד התורה בפ' הנוספ׳ בקריאת השביעי כמשפטו בכל שבתות השנה עכ״ל הא למדת דסבר רבינו ישעיה כמו שהנהיגו רבינו אליקים ורבינו משולם וביאר טעמו שהשביעי יקרא בחובת היום ולא אתי עלה מטעם קטן וכן נראה שהוא כונת הרא״ש וקטן דנקט לאו דוקא אלא משום שהמנהג שקטן מפטיר נקט קטן וה״ה גדול כמו שמתבאר מדברי רבינו ישעיה הנז׳ וכונת הרא״ש דמאחר שבכל שבת אומר קדיש קודם המפטיר להורות דהמפטיר אינו עולה למנין ז' כמ״ש בתחילת לשונו א״כ לא מסתבר דהמפטיר שאינו מן המנין תדיר שאנו מפסיקין בקדיש וגם שהוא שמיני שיקרא בחובת היום וקטן דנקט לאו דוקא כן נראה לכאורה כונת הרא"ש:

למדנו מדבריו דלמנהגנו שהוא המנהג דכתב ברישא דבספר שני קורא המפטיר בחובת היום הקטן היה מפטיר וקורא ומאי דלא ניחא להו לרבינו אליקים ורבינו משולם לאו משום קטן נגעו בה אלא משום שהנוסף קורא בחובת היום. ולדידן דלא קפדינן בהכי ה״ה דאפילו קטן עולה וזה כדעת מור"ם בסימן רפ"ב:

והמרדכי כתב שם וז"ל ור"א הנהיג שאפי' שמוציאין ג׳ ס״ת שקורין הז' בכלן ולאחר שקרא הז' בס"ת הג' יאמר קדיש והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא בס״ת האחרון וכן הנהיג רבי׳ משולם את בני עירו וכן נוהגין בצרפת ואין להקשות על מנהגנו שקטן קורא במוסף דהא קטן עולה למנין ז' וכ״ש שקורא לפ׳ המוספין עכ״ל והרב אליה רבה סי׳ רפ״ב ס״ק ח' כתב דאין ראיה מהמרדכי דקטן קורא פ׳ המוספין דיש לומר דקאי אמ״ש קודם שכבר קרא גדול אלא שהקטן המפטיר חוזר וקורא וכו׳ אבל שיקרא קטן בלא שיקרא גדול קודם מודה המרדכי דאסור. גם יש לומר דמיירי בשאר מוספין אבל ד׳ פרשיות ור"ח דחיובא אסור עכ״ל:

ומאי דדחי מראש מקדם דקאי המרדכי אמ״ש קודם וכו׳ אינו מחוור דמ״ש קודם הוא מנהג שהנהיגו רבינו אליקים ורבינו משולם והוא סיים ואין להקשות על מנהגנו. והדבר ברור דמנהגו היה דהשביעי מסיים פ׳ השבוע והמפטיר קורא בחובת היום ואינו קורא מה שקרא הז' ובא לישב מנהגו שהוא הפך מנהג רבינו אליקים ורבינו משולם:

ומה שדחה דמיירי בשאר מוספין איברא דיש מקום לדוחה לדחות כן והכי חזינא להרב מהר"י זיין בתשובה אשר בגנת ורדים כלל א' סי׳ ל"ה שדחה כן. אמנם הגם כי אין ראיה חותכת מדברי המרדכי נראין הדברים והאמת יורה דרכו שמנהגם שקטן קורא בחובת היום ואף בד' פרשיות וכדמוכח מדברי הרא"ש. ועל כל מ״ש דמנהג ר״א ורבינו משולם לכפול המפטיר אף כשיש ג' ס״ת קאי ומטעם דקטן עולה למנין שבעה אף שהוא קורא בחובת היום וכ״ש כאן דאף שהוא בחובת היום הוא נוסף על המנין וחילוק הרי״אש לא שמיע ליה:

ומה שתמה הרב מהר״י זיין בתשובה הנז' על מור״ם שהוא כתב דכלם קטנים לא ואיך כתב דקטן עולה בד׳ פרשיות. לק"מ דאף דהרי״בש סבר דשקולים הם אינו מוכרח וכמ״ש הב"ח בתשובה הנז' ופשוט הוא דלא דמי כלם קטנים לקטן שעולה בחובת היום והוא באחד. ומה שתמה עוד דאין מדברי הר״ן ראיה לזה ואדרבא יש ראיה להפך מדברי הר"ן עש״ב הרואה יראה דאין ראיה מדברי הר"ן להפך והדברים פשוטים. והמדקדק בדברי מור״ם בס׳ דרכי משה סי׳ רפ"ב יראה דמה שהביא מדברי הר"ן היינו דהמפטיר קורא במוסף היום לבד ושוב הביא מהמרדכי דקטן קורא. ואף שכתב אח"כ וז״ל והמנהג כדברי הר״ן והמרדכי דהז׳ קורין הפרשה והמפטיר אפילו הוא קטן קורא במוסף היום עכ״ל אפשר דלצדדין קתני כדברי הר"ן דהמפטיר קורא וכדברי המרדכי דאפילו הוא קטן. וק״ק על מהר״י זיין ואליה רבה שלא זכרו מדברי הרא״ש הנז' דמוכחי כמור״ם. ועוד תימה על מהר״י זיין שם דמקשה על מור״ם והרב ב״ח שכתבו הפך הרי״בש והרב המבי״ט ע"ש והרי מור״ם היתה מנוחתו כבוד חמשים שנה בקירוב קודם שנדפסו תשיבו' הרב המבי״ט בשנת שפ"ט וגם היה בסוף ימיו של הרב ב"ח ולא נתפשטו בארצו ועל מור״ם בד״מ נמי ק״ק שלא זכר מדברי הרא״ש הנז׳:

ומרן בב״י סי' רפ״ג הביא תשובת הרי״בש שיש שנהגו כשהמפטיר קטן עולה גדול כמקומו וקורא בתורה והמפטיר קורא הפטרה ואינו קורר בתורה ואף דצריך המפטיר לקרות בתורה היינו לכבוד התורב והכא איכא כשנאמר מפטיר אינו ראוי וקורא גדול במקומו ודחאי הרי"בש דצריך המפטיר לקרות בתורה כי שמא הגדול קרא לתוספת ולעצמו ולא בעד המפטיר ואינו מנהג יפה והמנהג היפה הוא או במפטיר גדול או שיקרא גדול בחובת היום ויפסיקו בקדיש ויחזור הקטן לקרות הפרשה וכתב ע״ז מרן ואנו לא ראינו מי שנהג כדברי הרי״בש אלא כמנהג אותם המקומות שכתב וגם נפלאו דבריו שכתב כי שמא הגדול קרא לתוספת ולעצמו וכו׳ דכיון שהפסיקו בקדיש וכו׳ מוכחא מילתא דבעד המפטיר קורא עכ״ל והרב כנ“הג כתב על זה וז״ל ואנו לא ראינו מי שנהג כדברי רי״בש וכ"כ מהר״ם מטראני ח״א סי׳ ק״ט אבל תיקון יששכר רחק מנהג שהסכים בו ר׳ המחבר ומהר״ם מטראני וקרב מנהג הרי״בש וכתב שכן הנהיג מהרנ״ח בירושלם תו׳ ואני בבואי לתירי״א מצאתי המנהג כהרי“בש והרלנ״ח ולא ישר בעיני ומנעתיו והנהגתי שקטן יקרא פ' המוספין ויפטיר זולת פ' זכור עכ״ל ותמה עליו הרב החסיד מהר״י אלגאזי בס׳ אמת ליעקב דף כ"ו ע״א דהא לכ״ע גדול עדיף טפי ואמאי מנע מנהג תירי״א וכו' ע״ש וכן תמה הרב בני חיי על הכנ״הג דכיון שבתירי״א היו נוהגין כדברי הרי״בש מה לו לבטל מנהגם כיון דלכ״ע גדול עדיף וכ״כ הרב המבי״ט סימן ק"ט וכו' ע״ש. ומשמע שהבינו דמנהג תירי״א היה לקרות גדול בחובת היום ולהפטיר הוא עצמו ולכן המה ראו כן תמהו דלכ״ע גדול עדיף. ועמהם הסליחה דהדבר ברור דמנהג עיר תירי״א היה שהגדול קורא בחובת היום וחוזר הקטן לקרות קצת מפ' המוספין ומפטיר שכן כתב הרב כנ"הג דמצא המנהג כהרי"בש והרלנ״ח וזהו מה שהנהיג הרלנ"ח כמבואר בס' תיקון יששכר דף ע"ג וא"כ אין סגנון קושיתם על הרב כנ״הג עולה יפה דאיברא דגדול עדיף כשהוא עצמו הוא המפטיר וזהו לכ״ע אבל לקרות גדול ולחזור הקטן לקרות ולהפטיר זה דעת הרי״בש והרלנ״ח אך מרן כתב דלא ראה מי שנהג כמנהג הרי״בש ואמטו להכי תמנ״ע היתה מנהגא דמתא תירי״א:

והרב דבר משה א״ח סי' ך׳ כתב ע״ד הכנ"הג ובעיני יפלא כיון דאיכא כל הני רבוואתה הסוברים כהרי״בש למה מנעם ומרן לא כתב אלא שלא ראה מי שנהג כן וכו' ע״ש וסגנון זה להקשות על הרב כנ״הג עולה יפה כי אף דמנהג תירי״א דגדול קורא וקטן חוזר לא הי״ל למונעו כיון דהרי״בש (והנלנ״ח) [והרלנ"ח] גדולי עולם ס״ל כן והרלנ״ח הנה גם כן בעיר אלהינו הר קדשו ואף מרן לא ערער על זה רק כתב שלא ראה מנהג זה ואין לא ראינו ראיה למנוע המנהג וכמו שהקשה הרב דבר משה ושפיר קמותיב. אבל מ״ש שם שוב ראיתי בס' בני חיי דתפס עליו בזה אינו מכוון דחלוקים הם בעיסתם כמתבאר ממאי דכתיבנא:

וגם מ״ש הרב כנה״ג בתחילת דבריו וכ״כ מהר״ם מטראני דבריו קשים כדקשיתיה להרב דבר משה דהרב המבי״ט ס״ל שיהיה בקורא בר מצוה והוא יפטיר וזה הפך מרן שקיים מנהג המקום דגדול קורא קטן מפטיר:

ומה שסבר לישב הרב דבר משה דכונת הרב כנה"ג דמרן כתב שלא ראה גדול קורא וקטן חוזר ומפטי' וכן דעת הרב המבי״ט שלא הביא מנהג זה והקשה על זה דלא הו״ל ל' וכ״כ הרב המבי״ט דלא כתב הכי בהדיא ע"ש. הנה המסתכל יפה בסוף דברי הרב בני חיי במ״ש וכ״כ הרב המבי״ט היינו שלא חילק חילוק הרי״בש וכו׳ בעיניו יראה דכונתו לפרש דברי הכנה"ג כן אלא שחסר לשון:

אבל אכתי לא איפרק חדא כי אף דמסתמות דברי הרב המבי״ט משמע הכי ועוד מוכח כן בהדיא ממ״ש הרב המבי״ט דאם יש קטן עמו שאומר ההפטרה יברך הגדול וכו' והול״ל שינהגו דיקרא גדול ויחזור קטן ויפטיר וא״צ למ״ש שיברך הגדול ברכות ההפטרה אלא משמע דלא סבר תיקון הרי״בש והרלנ״ח וזה מסכים כדברי מרן. מ״מ בכי ה״ג אין לומר וכן כתב דאינו מפורש ואין דרכו של הרב כנה״ג בכל ספרו לומר בכי האי גוונא וכן כתב. ותו דמטעם זה הול״ל דהרב המבי״ט פליג על מרן בחדא דמרן קיים מנהג אותן המקומות דגדול קורא וקטן מפטיר דלא כהרי״בש ומהרב המבי״ט משמע דבהא סבר כהרי"בש מהטעם שכתבנו בעניותינו:

ותו דכד דייקת שפיר יש חילוק אף בדין גדול קורא וקטן חוזר בין מרן להרב המבי״ט דמרן לא חלק על זה אלא כתב ולא ראינו מנהג זה ויש פנים לומר דמנהג זה נאמר בו כי טוב אלא שלא נהגו. ומהרב המבי"ט משמע דלא אריך למעבד הכי. ותו דאי אפשר דכונת הרב כנה״ג כנז' שהרי כתב דבס' תיקון יששכר דחק מנהג שהסכימו מרן והרב המבי"ט והרואה יראה בס׳ תיקון יששכר דף ע״ג דמ״ש הוא דגדול יקרא וקטן יפטיר הוא טעות ע״ש וזה כמנהג אותן מקומות דכתב עלה הנפק מרן והרב המבי״ט ודאי לא סבר הכי ואיך כתב הכנה”ג דתוקון יששכר רחק מנהג מוסכם ממרן והרב המבי״ט דמשמע דהר׳ המבי״ט סבר דמנהג מקומות שדחה הרי״בש הוא טוב כמרן. וזה גילה דמ״ש ברישא וכ"כ מהר״ם מטראני כונתו שקיים מנהג אותן המקומות כמרן והא ליתא:

ומכללן של דברים ק״ק על הרב החסיד מהר״י אלגאזי בס' אמת ליעקב דף כ״ו שכתב דהמרדכי ורבני אשכנז סברו דקטן עולה בפ' המוספין וכ״כ הרב המבי״ט ע״ש דהרי הרב המבי״ט כתב להפך דקטן לא יעלה עד שיהיה בר מצוה ע"ש:

והרב הלכות קטנות ח״ב סי׳ עק״ב כתב מצאתי שהנהיג הרב מהר״י בנימין כשמוציאין ספר ב׳ קורא אחד ואומר קדיש ואח״כ עולה המפטיר וזה בק“ק תלמוד תורה בעה״ק ומצאתי לו סמך בתוס׳ פ״ד דמגילה והוא מנהג טוב עכ״ל וק״ק דזה היה מנהג קדום שם בעיר קדשינו ירושלים תו"בב שהנהיג כן מהרלנ״ח כמ״ש בס' תיקון יששכר והוא דעת הרי״בש. ולאו מהר"י בנימין חידשו מעצמו רק החזיר עטרה ליושנה כאשר הנהיג בעיר החדש הלזו מהרלנ״ח. ומ"ש דמצא סמך בתוס' פ"ד דמגילה הרב אמת ליעקב דף כ״ו כתב דסמוכות שלו מדברי התוס׳ ובדף קכ״א משם מהרי״קש כתב דכן נראה מדברי התוס' פ׳ בני העיר דף כ״ג:

ואני בעוניי אומר דדברי הרב הלק"ט הם מצאתי סמך וגם מהרי״קש לא כתב אלא עיין בתוס' והם בדקדו׳ גמור דהתוס׳ שם כתבו מה שהנהיג רבינו אליקים ורבינו משולם והדבר מפורש בפסקי הרא״ש דמה שהנהיגו רבינו אליקים ורבינו משולם היינו שהשביעי יקרא בס׳ שני או בס' ג׳ והמפטיר חוזר וקורא וכ״כ המרדכי ורבינו ירוחם נתיב ב׳ ח״ג והוא דעת רבינו ישעיה הובא בשבלי הלק״ט וזה מנהג אחר להצריך שביעי שיקרא בחובת היום. אבל מה שנוהגין בעה״ק בק״ק תלמוד תורה וכן מ״ש מהרי"קש היינו שהשביעי משלים בספר הראשון פ' השבוע והשמיני קורא בס' שני בחובת היום והמפטיר קטן חוזר וקורא וזהו מטעם שלא יקרא קטן והוא מנהג חלוק ממ״ש התוס' וחלוקי׳ בטעמם. ולכן הרב מהרי״קש לא כתב אלא עיין בתוס׳ ולדוגמא בעלמא הורה גבר. או להורות שיש מנהג אחר. גם הרב הלק״ט דקדק וכתב דמצא סמך כונתו שהוא מנהג אחר רק דמשם יש איזה סמך למנהג זה אף דיש חילוק גדול כדאמרן ועמ״ש הרב אמת ליעקב דף קנ״ג ע״א ודוק בדבריו:

ומעין דוגמא אכא העיר על הרי"בש בתשובה סי' שכ"א דהביא דברי המנהיג שכתב בפרשיות הבאות חובה אחר קריאת הקוראי׳ לפי החובה וכו' חוזר המפטיר וכו' וכתב דאפשר דדברי המנהיג במפטיר קטן וכו׳ ע״ש וק״ק דלכאורה יראה מדקדוק דברי המנהיג שכתב אחר קריאת הקוראים לפי החובה וכו' שמנהג זה הוא מה שהנהיגו רבינו אליקים ורבינו משולם שהשביעי יקרא בספר שני או בספר ג' ואינו תלוי במפטיר קטן אלא אף אם יהיה מפטיר גדול קפדי דהשביעי ישלים חובת היום כמבואר בשבלי הלק״ט וכמש״ל. ובתשובה ל״ה כתב הרי״בש אחר שכתב דראוי לנהיג דגדול יקרא וקטן יחזור ויפטיר וכ״כ בספר המנהיג כיוצא בזה:

ומתוך מ״ש נוחים דברי הרב המבי״ט שם בראשון סי' ק״ט שכתב דצריך הקורא בספר שני שיהיה בר מצוה ואם יש קטן הגדול יברך ברכות הפטרה תחילה וסוף וסיים וכן הביא המנהיג בשם רבינו יעקב וזה דבר פשוט. והוה קשיא לי דהרב דנסתייע מהמנהיג איך לא זכר מ"ש המנהיג בסמוך קודם לזה ממש ה' שבת סוף אות ל״ג דיקרא תחילה פ' חנוכה וחוזר המפטי׳ וקורא בה וכו׳ וזה תקנה לקטן מפטיר כמ״ש הרי״בש. ואמאי הרב המבי״ט הדלת סגר דהגדול יקרא ההפטרה עם הקטן ויברך הגדול ברכות ההפטרה הול״ל תקנה זו והיא כתובה במנהיג נמי וכדאמרן. אמנם לפום מאי דכתיבנא בעניותין בסמוך ניחא דכונת המנהיג היינו מה שהנהיגו רבינו אליקים ורבינו משלם והוא מטעם אחר למנהג אחר כמו שנאמר:

והנה במה שתמה מרן על הרי״בש דכיון שהפסיקו בקדיש וכו׳ כתב עליו הרב אליה רבה סי׳ רפ״ב ס״ק ח' דלא דק דבסי' שכ״א מבואר דנהגו שלא לומר קדיש עד אחר קריאת גדול קודם שיקרא קטן ההפטרה עכ״ל. ואני בעוניי אומר דהרואה בתשובת הרי"בש סי' שכ"א יראה דלא הזכיר הרי״בש שם מנהג אותם המקומות הן אמת שכתב שמנהג ברצלונ״ה שלא לומר קדיש עד אחר קריאת המפטיר אבל בברצלונה לא היו נוהגים דגדול קורא וקטן מפטיר כמנהג המקומות שהזכיר בסי׳ שכ״ז כדמוכח מדבריו שם סי' שכ״א:

ותו אם איתא דלהרי״בש אם אחר שביעי הפסיקו בקדיש הטוב טוב מנהג זה דגדול קורא וקטן מפטיר אמאי כתב בסי׳ שכ״ו דהמנהג יפה הוא שגדול קורא ומפטיר או גדול קורא וקטן חוזר לימא דיפסיקו בקדיש אחר שביעי ויעשו כמנהגם:

שוב ראיתי להרב יד אהרן שכתב משם מהר״ם מטיבולי שהקשה על מרן דמי הגיד לו שהיו אומרים קדיש וכו' והוא ז״ל תריץ יתיב כמ״ש רק דבתחילת תירוצו כתב אם איתא דמנהג אותו מקום שלא להפסיק איך כתב הריב״ש וכו' הא אין המנהג לומר קדיש עכ״ל ונתחלף לו בין קדיש דעסיקנא ביה שהוא אחר שביעי לקדיש שאחר קריאת הספר האחרון:

ולענין הלכה הרב החסיד מהר״י אלגאזי בספר אמת ליעקב דף כ״ו כתב משם הרב דבר משה סי׳ ך׳ דהסכמת הרב אביו להפטי׳ קטן בפ' המוספין והוא העלה דלכתחילה לא יקראו לקטן ואם עלה לא ירד עכ״ד ודבריו קשי' דמבואר בס' דבר משה דהרב אביו הסכים והוא ז״ל חלק עליו את השוין ברא לגבי אבא:

ולי ההדיוט נראה לענין הלכה שהנוהגים שקטן מפטיר וקורא בפ׳ המוספין אין למחות בידם ולערער עליהם וינהגו כמנהגם דהכי מוכח מהרא״ש והמרדכי ומהר״ם וכן הסכימו רבנן בתרא מהרש״ל ומור״ם והרב ב״ח והרב ט״ז סי׳ תרפ״ה והרב כנ״הג והרב גנת ורדים כלל א׳ סי׳ ל״ו. וראיתי למהר״י זיין בס׳ פרח שושן כלל א' סי׳ ח׳ שכתב דדברי מור״ם אין להם על מה שיסמוכו ואין דבריו מוחורין דכבר נתבאר שהם סמוכים לעד חזקים כדאי מוצק:

ומה שהוסיף מטעם גנאי הוא מחדש דבר מעתה לא שערוהו הראשוני' ומכל דברי הפוסקים מוכח דלא ס״ל הא דגנאי לס״ת שיעלה קטן כמו שחשב הוא ז״ל. וכבר כתבנו דדברי מור"ם ופסקא דפסקיה משה נאחז בסבך צו״ר תעודה אי בעית אימא סברא אי בעית אימא גמרא דהלכה רווחת דקטן עולה למנין שבעה דחילוק הרי"בש אינו ברור כמ״ש הרב גנת ורדים ועמ"ש הרשב"ץ ח״א סי׳ קל״א וסברת מור״ם מיסודן של ראשונים כמדובר:

ומהרי״ל נמי בתשובה סי' קס״ז כתב רבותנו התירו כיון דהכל עולין למנין ז׳. וקצת נראה דדע׳ מרן הכי הוי מדסתם וכתב הכא בש״ע קטן יכול להפטיר ולא חילוק אף שיש לדחות:

אמנם בפרשת זכור ראוי שיפטיר גדול כיון שמהרי״ל גמגם ומהרש״ל והכנ״הג אפיקו לפרשת זכור מכללא. אבל אם עלה קטן אף בפ' זכור לא ירד כדמוכח מהרא"ש וכסברת מור״ם והב״ח והט״ז ועמ״ש הרב מגן אברהם סי' תרפ״ה:

ג

ומאי דנהיגי בעיר קדשנו ירושלם תו׳ בק"ק תלמוד תורה מנהג זה נמי מיוסד על אדני פז וכמו שהנהיג מהרלנ"ח מאריה דארעא ואחריו החזיק מהר״י בנימין וכסברת הלק״ט ומהרי"קש והוא דעת הרי״בש וכן הוא מנהג באיטליה כמ״ש בהגהות גור אריה:

וראיתי בספר בני חיי הביא משם מהר״י ן' ששון שפקפק בזה דאיכא משום הנכנסי' והיוצאים דיאמרו קטן קורא בחובת היום וכו׳ ע״ש והרב פרי האדמה דף י״ט הביא דברי הר״י ן׳ ששון הנז' וכתב עליו דאם כן גם לתיקון הריב״ש יש בו משום הנכנסים וכו' ע״ש ושותיה דמר לא גמרינא כי הר״י ן׳ ששון על תקון הרי"בש קאי והגהתו היא על דברי הרי״בש כמבואר. ועוד יש להשיב קצת על דברי הרב הנז' כאשר יראה הרואה:

אמנם אין לחוש לפקפוק הר״י ן׳ ששון הנז׳ דאי נמי סברי דקטן קורא בחובת היום מאי הוי הא איכא כמה רבוואתא דסברי הכי ותו דאין לנו לחדש גזירות מדעתנו ודי בזה לחוש לסברת רבי' תם שהביא בס׳ המנהיג והבו דלא לוסיף עלה. ומ״ש הר׳״ן ששון שיהיה המפטיר גדול וכן השיב הרשב״ץ וכו' כ"כ בתשובותיו בתשב״ץ ח״ג סי' קע"א והביא דבריו הרב בנו בתשובותיו סי' תר״ו:

ד

אתיא דנהיגי כמנהג המקומות שכתב הרי״בש דגדול קורא וקטן מפטיר אם מפסיקין בקדיש אחר קריאת שביעי אין למנוע מנהגם מאחר שמרן אשר כל עדתנו עליו יסמוכו כתב בב״י דשפיר עבדי ונמלאו דברי הרי"בש בעיניו וגם מהרי״קש הביאו. ודלא כמ״ש הרב אמת ליעקב בקריאת המפטיר בס"ת אות ח׳ דף קכ״ב. ובס' מים רבים חא״ח סי׳ כ״ב הובא עדות שליח צפת תו' העד העיד בנו על כל ארץ ישראל ע"ש ולא כיוין יפה בעדותו על ע״הק ירושלם תו' וע״הק חברון תו' והרב פרי האדמה כתב שעשו מעשה בע״הק ירושלם כאותן המקומות וכדברי מרן שקיים המנהג אן מנהג ע״הק צפת תו' לא ידעתי. ועל דברי ס' מים רבים בזה יש להשיב כמבואר למעיין:

ה

במקום שנוהגים שגדול קורא בספר שני בחובת היום ואח״כ עולה קטן וחוזר וקורא בתורה ומפטיר א״צ הקטן לקרוא כל פ' חובת היום שקרא הגדול רק חוזר ג' פסוקים אחרונים ודיו. מהר״ם פרובי״נצאל בתשובותיו כ״י סי׳ כ״א והסכים עמו מהר״ח פינצי. וכ״כ בפסקי הרב מאירי ז״ל למגילה דף כ״ו סוף ע״ב וכן כתב מהרי"קש סימן רפ״ב וכ״כ התוס׳ במגילה סוף דף כ״ג ע״א. והם דברים פשוטים:

ו

הגהה. אם קראו למפטיר שאינו יודע וכו׳ אבל לכתחי׳ וכו׳ ה״ט דלכתחילה לא יעשה מאחר דהרי״בש פליג וכמ״ש הרב מגן אברהם. וכן הסכים הרב אמת ליעקב במשפט קריאת המפטיר לס״ת אות ח׳ דף קכ״ב. אבל מ״ש דגם מרן מורה בדין וכו׳ ע״ש באורך אינו מחוור. והמקומות שנהגו כן אין למונעם כמ״ש בסמוך אות ד׳. אבל בשאר מקומות לכתחילה ראוי לחוש לדעת הרי"בש וכדברי מור״ם:

ז

לקרות למפטיר כהן ולוי היכא שעולה למנין דלא מפסיק בקדיש אינו נכון משו׳ פגם. מהר״ש ן׳ הרשב״ץ בתשובה סוף סי׳ תכ״ט ועמ״ש מרן ב״י בסי' זה משם תשובת אשכנזית ומאי דכתב עלה:

ח

דין ה'. אם נשתתק המפטיר וכו׳. אם נשתתק אחר שקרא ההפטרה מיד יעמוד ש״ץ או אחר ויברך ברכו' שלאחר הפטרה. מהר״ש בן הרשב"ץ בתשובה סימן רע״א:

ט

מפטיר שבירך ברכת הפטרה לקרוא הפטרת פרשת השבוע והזכירו שצריך לומר הפטרה אחרת אין צריך לברך פעם אחרת. דבר משה א״ח סי׳ כ״ה:

י

אם אין המפטיר יודע לקרוא האחד ועשרים פסוקים מתוך הכתב הברכות לבטלה והצבור לא יצאו ידי קריאה. מהר״ש בן הרשב״ץ בתשו׳ סי׳ תכ״ח:

יא

יש מקומות שנהגו לתרגם ההפטרה באיזה לשון והמפטיר עצמו יכול לתרגם. הרשב״ץ ח״ג סימן קכ״א וכ״כ הרב בנו בתשובותיו סי׳ ז״רע ועיין מ״ש אחרוני זמנינו:

יב

דין ו'. אין המפטיר מפטיר עד שיגמור הגולל וכו׳ כן ראוי לעשות. הרב כנ״הג בתשובותיו הנדפסות סי' ב׳ ג׳. ודלא כמו שערער בדבר ואינו מתחיל המפטיר לברך עד שיגמור הגלילה. כ״כ

האחרונים:

יג

דין ז'. הגהה. נשמות המתים וכו' עמ״ש מרן בב"י משם שבלי הלקט ועמ“ש בס׳ בית דוד סי' תל״ה ועיין מ״ש בעניותנו בספרי הקטן שער יוסף דף נ״ד. ועיין מ“ש הרשב"ץ ח״ג סימן קצ״ו בפרט קדימת ההשכבות:

יד

ולברך העוסקים וכו' ואין בזה משום איסור תחינה וכו'. מי שבירך שאומר הש״ץ לעולים או לאחרים אין בזה משום תחינה הואיל ואינו מסדר תפלה חדש ע״ד שאמרו בירושלמי מהו מימר אבינו רועינו וכו' והביאו הטור סי' קפ״ח. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ ק״ט ועיין בש״ות הלכות קטנות ח״א סי׳ ס"ב ובש"ות שאלת יעבץ סי' ס״ד ע״ש:

טו

יש נוהגים לומר ההשכנות וההכרזות וכיוצא אחר אשרי וכתב הרב שיירי כנ״הג דאינו נכון דהקדיש שאומרים קודם מוסף הוא על אשרי ואין להפסיק בינתים. והביאו דבריו הרב מגן אברהם והרב אליה רבה והרב אמת ליעקב. ולי ההדיוט נראה עיקר כמ״ש בס' יד אהרן דאין לחוש לאומרם אחר אשרי מאחר שאח״כ בהחזרת ס״ת אומרים מזמור לדוד וכמה פסוקים אחרים ועליהם אומרים קדיש וכתב כן משם מהר״ם ן' עזרא גם כן והדברים ברורים:

טז

אין אדם רשאי ללמוד ולשנות בין תפלת יוצר לתפלת מוסף כן כתב הגאון רבינו יצחק ן' גיאת בהלכותיו וכתב מהר״ר אברהם ן' טוואה בתשובות שבסוף ס׳ התשב״ץ להרשב״ץ דיש לחוש לדבריו שלא נמצא חולק ונ״ט לדבר וכתב שם דמותר לדרוש קודם מוסף ע״ש סי׳ כ״ג:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה