אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן רסד

שיורי ברכה

א

דין ב'. כרך דבר שמדליקין בו וכו' הכי אתמר בבריתא ריש פ' במה מדליקין דאינו אסור אלא להדליק אבל להקפות שרי. והרמב״ם פ״ה כתב כלשון מרן בדין זה רק שמרן הוסיף תיבת נתכוין. והרב המגיד כתב וז״ל ופירש רבינו להדליק להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה וכן כתוב בהלכות זה הלשון. להקפות להקשות הפתילה וכן פירש״י כדי שתהא הפתילה צפה ולא תטבע ויצף הברזל וכו׳ עכ"ל:

ונראה דנסחת הה״מ בהרי״ף כך היתה בד״א להדליק אבל להקפות מותר פירוש להעבות הפתילה להוסיף אורה. אבל מרן בב״י כתב דגירסת הה״מ כהרי״ף היתה להדליק להעבות הפתילה כדי להוסיף אורה להקפות להקשות הפתילה. ולי הדיוט נראה דגירסתו היתה כמו שכתבתי ומ״ש הרב המגיד להקפות להקשות הפתילה אינו מנסחתו כהרי״ף רק שהוא חוזר לדברי הרמב״ם ופירשו שמפרש בש״ס והכי מוכח ממ״ש קודם וכן כתוב בהלכות זה הלשון קודם שכתב להקפות וכו' וזה פשוט וגם לא היה בנסחתו תיבת להדליק בתחילה רק כמו שכתבתי. ועכ״ז פירשה הרב המגיד דהרי״ף אלהדליק קאי מתרי טעמי חדא דכיון שמצא להרמב״ם שפירש בהדיא שזהו פירוש להדליק סבר דמ״ש הרי״ף פירו' להעבות אף הוא היה מתכוין לפרש להדליק דילמד סתום בהרי"ף מהמפורש בהרמב״ם שהולך בדרכיו של הרי״ף על הרוב. ותו מצד הסברא דאין נראה בעיניו דאם מתכוין להעבות להסיף אורה שיהא מותר דמאחר שהוא מכוין להוסיף אור היינו להדליק:

והכין חזינא למהר״ם אלשקר סי' ק״ז דמייתי נסחת הרי״ף כדכתיבנא וכתב שכן היא נסחת בעל ס' המכתם ופירשה דקאי אלהדליק כמ״ש הרמב״ם והסמ״ג ותו דאין סברא דזה יהא מותר ושוב כתב דהכי פירשה בס׳ המכתם. וכתב דנסחת הרא״ש ודעמיה כהרי״ף משובשת ומזוייפת מתוכה ע״ש וק״ק אמאי לא זכר שהרב המגיד הכי מפרשה והוא תניא דמסייע ליה:

ותו ק״ק שגירסת הרא״ש והטור והר״ן נדחה קרי לה ודחה אותה באמת הבנין ונעלם ממנו שרבינו נתן בעל הערוך מרבוואתא קמאי דקמאי כתב בערך קף בהדיא דלהקפות פי׳ להעבות ראש הפתילה כדי שירבה האור ומאחר דכ״כ בערוך תו ליכא לשבש ולזייף גירס׳ הרא״ש ודעמיה בהרי״ף:

ומעתה ניחזי אנן מ״ש הה״מ וכן פירש״י וכו׳ מה כוונתו ומה דמות יערוך מה שפירש רש״י להקפות לא היה מדליקו אלא סומך עליו הפתילה להציפה שלא תטבע לפי׳ הרמב״ם שכתב להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה דזה מורה דגם להקשות הוא שכרכם ביחד:

ואנכי חזון הרביתי למרן בב״י שכתב וז״ל וכתב הה״מ דהיינו כפירש״י שהוא סובר דלא היה מדליקו דקאמר רש״י היינו שלא היה מכוין להדליקו ולא משמע מדברי הרא"ש שהוא מפרש כן וכו' עכ״ל ובאמת שהוא דוחק בלשון רש״י. ותו שאם זה כונת הה״מ הו״ל להביא דברי רש״י ולפרשם ולא להביא סוף דברי רש״י כדי שתהא הפתילה צפה וכו׳ לחוד ולהשמיט תחילת דברי רש״י דצריכין ביאור לאפוקינהו מפשטיהו. ועתה ראיתי בס' אליה רבה שנדפס מחדש שהשיג על האחרונים דנעלם מהם מ״ש רבינו ירוחם ח״ב דמפורש שם בכונת דברי רש"י כדברי הב״י עכ״ד ולי ההדיוט ברבינו ירוחם שם מפורש דלרש״י להקפות היינו שאין משימים הדבר שאין מדליקין בו בראש הדולק אלא תחת ראש האחר לסמוך עליה הפתילה כאשר יראה הרואה וזה דלא כמרן שהשוה דעת רש״י לדעת הרמ' לדברי ה״ה ולא היה מדליקו שכתב רש"י היינו שלא היה מכוין להדליקו והוא דלא כהבנת הרא"ש ברש״י כמבואר בב״י ודברי רבינו. ירוחם הם כהרא״ש ומה יוכיח הוכח מדברי רבינו ירוחם:

והרב לחם משנה אזיל בתר איפכא וכתב שכונת הרב המגיד דדעת הרמב״ם כרש״י שמשימין האגוז תחת הפתלה אבל לא שמשימין אותה בתוכה ממש ע"ש באורך. וגם זה דוחק גדול בלשון הרמב״ם ותו דאי כונת הה״מ כן היה לו לפרש לשון רמב״ם שאינו כמשמעו ומה גם שלא הזכיר תחילת דברי רש"י:

והנכון בכונת הה״מ הוא דלא עלה על דעתו לקרב פירוש הרמב״ם ורש״י והם דחוקים ומובן לכל שהם פירושים חלוקים ולכך לא הביא תחילת דברי רש״י משום שאינו כפירוש הרמב״ם דלהרמב״ם גם בלהקפות כורכן ביחד משא״כ לרש"י ולא הביא דברי רש״י אלא למשמעות תיבת להקפות שהוא מלשון וקפא פרזלא כמו שפי' רש"י לדרכו וממנה נקח לפירוש הרמב"ם. וכן ראיתי למהר״ם טי"בולי הביאו בס׳ יד אהרן ובס׳ אליה רבה שכתבו כן בכונת הה״מ והוא האמת:

אלא שראיתי בספר יד אהרן דעל דברי מרן שכתב וכתב ה״ה דהיינו כפי׳ רש"י כתב וכ״כ הלח״מ דדעת ה״ה להשוות סברת רש״י עם דעת הרי״ף והרמב״ם עכ"ל וקיצר את הרחב דאיברא דמרן והלח״מ תרווייהו סברי דדעת ה״ה להשוות רש״י להרמב״ם אבל הם מנגדים זה לזה דלמרן דעת רש״י שוה להרמב״ם ודחקינן דברי רש״י ואפוקי מפקינן להו מפשטייהו ולהרב ל״מ דעת הרמב״ם שוה לרש״י ומפקינן דברי הרמב"ם מפשטייהו:

ומיהו ק״ק על הה״מ דלדעת הרמב״ם דפירוש להקפות להקשות הו״ל לפרש דפירוש להקפות כמו קפאו תהומות וכגבינה תקפיאני ובלשון חכמים חלב טמא אינו נקפה ואמאי הוצרך לפרש גם לדעת הרמב״ם כרש״י דהוי כמו וקפא פרזלא דרש״י לדרכו פריש יאות. ויש לישב:

ב

ואם נתכוון להקשות וכו' הקשה הרב טירת כסף דף ק״ב דלהרי״ף והרמב״ם מה הועיל כונת הלב אחר שהוא מדליק גם האיסור ויבא להטות כיון שאין האור שלה יפה עכ"ד ולק״מ דהדבר ברור דכשכורך מידי דחזי לאדליק בין שכונתו לאדלוקי עם מידי דלא חזי בין שכונתו להקפות הפתילה דולקת יפה וליכא למיחש שמא יטה רק דאם כונתו להדליק גזרינן דילמא אתי לאדלוקי לדבר האסור בעיניה וכפ״ז מ״ש הרב מגן אברהם ס״ק ה' נתכוון להקשות אפי' מדליק שניהם יחד דכשמכוין להקשות לא גזרינן שמא יטה עכ״ל אינו מדוקדק והרי הוא כמבואר:

ג

ומטעם זה מותר לכרוך וכו' על גבי גמי וכו' כתב הרב מגן אברהם דבב"י כתב דזה לכ״ע שרי כיון דגמי וקש לא חזי לפתילה בעינייהו וכו' ע"ש וק"ק דהרי כתב מרן בב״י דמדברי המרדכי וס' התרומה משמע דגמי חזי לפתילה בעיניה. וכן משמע קצת מדברי הטור דלא התיר בגמי אלא בנותנו כדי שתהא הפתילה זקופה ולדעת הרי״ף והרא״ש ואם נאמר דהטור סבר דלרש״י אף אם הפתילה לא חזיא בעינה אסור לכרוך דגם הרשב״א בלשון אפשר אמרה יקשה יותר על הרב מג"א דפסיק ותני דלכ"ע בגמי וקש אף להעבות שרי. ומהני טעמי מרן הכא בש״ע נקט טעמא רויחא אליבא דהלכתא:

ואחר זמן רב נדפס ס׳ אליה רבה וראיתי שהרב כתב דברי הרב מג״א והשיגו דלמרדכי וספר התרומה אסור דס״ל דחזו בעינייהו עכ״ד וכיונתי לדעת עליון:

ד

דין ג'. ולא בצרי מפני שריחו נודף שמא יסתפק וכו'. הרמב״ם פ״ה כתב ועוד מפני שהוא עף ולא בנפט לבן ואפי' בחול מפני שהוא עף ויבא לידי סכנה. ומדקדוק דבריו דקדק בס׳ מעיל שמואל בהגהותיו דבצרי לא מתסר בחול דאינו עף כל כך ובשבת חיישינן שמא יחשוב שהוא כנפט לבן ויכבהו והוא דקדוק נכון בדברי הרמב״ם. אבל ק״ק דא"כ על מי סמך רבה דאמר חדא ועוד קאמינא חדא מפני שהוא עף והלא אין גזרה זו כל כך פשוטה שלא הוצרך לאומרה בתחילה. ורואה אני לרבינו ירוחם נתיב י״ב ח״ב דבצרי כתב וגם שהוא עף וידלק הבית וכן אין מדליקין בנפט לבן בחול ואצ״ל בשבת מפני שהוא עף ואולי ידלק הבית עכ״ל הרי דעל שניהם הוא אומר אולי ידלק הבית ואפ“ה גבי נפט דוקא נקט בחול. ואפשר דבצרי נמי ס״ל להרמב״ם ורבינו ירוחם דאין מדליקין אף בחול וכמו שכתוב הרשב״א בחידושיו דאין מדליקין בצרי כלל וזהו חדא מפני שהוא עף ואין מדליקין בו כלל אלא דנקטי לשון הבריתא דבנפט לבן הזכירו דאסור בחול וה״ה בצרי ודוחק ועמ״ש בס׳ יד אהרן בחידושי הרשב״א ודוק:

ה

דין ד׳. ואז נמשכין וכו' זהו כפירוש רש״י שפי' ששמן הניתן בתוכו ממשיכו אחר הפתילה אבל הרמב״ם פ״ה כתב שמנין שאין מדליקין בהן אפי' ערבן בשמנים שמדליקין בהן לא ידליק מפני שאין נמשכין נראה מדברי הרמב״ם דלאו משום גזרה אטו אדלוקי בעינייהו אסר רבה וכמו שצידד אביי אלא טעמא דאסר דבתערובות שמן נמי השמן הפסול סותר הנמשך משמן טוב ולא ממשכי ואיכא למיחש שמא יטה:

ולשיטתו יבא על נכון דקדוק דברי הש״ס דכי בעי אביי מרבה מי גזרינן דילמא אתי לאדלוקי בעינייהו א״ל אין מדליקין מ״ט לפי שאין מדליקין. והדברים אינם מכוונים דהו״ל לרבה להשיב שואלו על פי מדותיו דאביי שאל אי גזרינן וה״ל להשיבו גזרינן ולא לומר אין מדליקין ותו מאי בעי אביי מאי טעמא והא הוא עצמו צידד אי גזרינן אטו אדלוקי בעינייהו והשתא כי אהדר ליה רבה אין מדליקין ממילא משמע דדעתו כמו הצד שצידד הוא עצמו דאיכא למגזר אטו אדלוקי בעינייהו. ותו מה הלשון אומרת שלשית א״ל לפי שאין מדליקין ולימא מר לשון ברור משום גזרה:

אמנם לשיטת הרמב״ם נאים הדברים דאמטו להכי השיבו רבה אין מדליקין כלומר מטעם אחר ולא כמו שס״ד משום גזרה. וכך הבין אביי דאין כונתו משום גזרה דאי הכי הו״ל גזרינן ומדקאמר אין מדליקין מוכח דרוח אחרת אתו ומשום הכי שאל מאי טעמא. ואהדר ליה לפי שאין מדליקין כלומר אף אם עירב שמן טוב לא מהני ואינו נמשך וחיישנן שמא יטה וזהו שאמר בעצם לפי שאין מדליקין:

ואולם ק״ק לפ״ז מאי קא מותיב אביי מעובדא דר״ג שהיו כורכין פתילה על גבי אגוז ושרי רשב״ג הא ודאי שריותא היא דפתילה כי האי דולקת והולכת והאור נתלה בה יפה דליכא למיחש שמא יטה ות״ק דאסר היינו דגזר אטו אדלוקי בפתילה אסורה לחוד וא״כ מאי מותיב לרבא הלא טעם רבה דאסר לפי שבתערובת שמן לא משיך נהוריה ופתילה שאני דמהניא לה שהיה כורכן:

ונראה דלשיטת הרמב״ם הכי פריך דכיון דשמנים האסורים אף אי עריב שמן טוב לא משיך בעשנן של אלו ואיכא משום שמא יטה הו״ל לגזור תערובת פתילת אטו תערובת שמנים כי האף אמנם כרך דבר שאין מדליקין בדבר שמדליקין עביד ומהני מ״מ לתסר משום דגזרינן אטו תערובת שמנים. ובשלמא כי בעי אביי דהוה סבר דאהני. תערובת שמן טוב לאמשוכי נסתפק אי גזרינן אטו אדלוקי בעינייהו אי לא משום דיש מקום לומר דמאחר דלא שרית ליה אלא בתערובת שמן לא אתי למטעי לאדלוקי בעינייהו ומשו"ה לא ברירא לאביי אי גזרינן. אבל השתא דחדית ליה רבה בדין עירובא שאין מדליקין פשיטא ליה לאביי דיש לגזור תערובת פתילות אטו תערובת שמנים דכי שרית ליה לכרוך דבר שמדליקין אדבר שאין מדליקין יבא לטעות בתערובת שמנים והוא לא ידע דהפתילות נמשכין והשמנים לא וזהו כח מאי דמותיב אביי ומשני דלהקפות התיר רשב״ג ולא להדליק וכיון דגם בפתילות להדליק אסיר לא טעי בשמנים:

ומיהו אכתי יש להרגיש לשיטת הרמב"ם מאי דאמרו בש״ס לקמן אדרב ברונא הכי ממשכי בעינייהו והני לא ממשכי בעינייהו דכפי דעת הרמב"ם הו״ל והני לא ממשכי אף בתערובת. ואם נאמר דכונת הרמב"ם כמ״ש הגאון והביאו הרב המגיד ניחא דבעוד השמן בו מיהא ממשיך. ותו יש להעיר איזה הערות בש״ס לשיטת רש״י ולשיטת הרמב״ם ובגופא דשמעתא ואין להאריך כאן ובמקום אחר הארכתי קצת בס"ד:

ו

אין מדליקין בהן. הקשה הרב ט״ז ס״ק ד' דכי היכי דחלב מהותך בתערובת לא גזרו שהוא גזרה לגזרה גם בשאר שמנים פסולים ה״ל גזירה לגזירה לשמנים אף בלא תערובת אין האיסור אלא שמא יטה ותירץ דחדא גזרה היא דבעת שגזרו שלא להדליק בשמן פסול היה בין בפ״ע בין על ידי תערובת וכו׳ ע״ש ונעלם ממנו מ״ש הרא״ש בשמעתין וז״ל לפי שאין מדליקין בעינייהו ולא הוי גזרה לגזרה דודאי אתי להטויי לפי שאין נמשך כלל אחר הפתילה הלכך אם נתן בתוכו שמן לא הוי אלא חד גזרה וכ"כ התוס׳ ריש דף כ״ד גבי חלב מהותך אטו שאינו מהותך ע״ש:

ז

דין ה׳. חלב מהותך וכו׳ כתב הרב שלטי הגבורים וז״ל סמ״ג לאוין ס״ה אסר אף כי נתן לתוכו שמן כשר וכו׳ ואולם סמ״ג דאסר מפרש דחלב מהותך היינו חלב מבושל וכ״כ הר״ן בשם רש״י אף שבפי' רש״י שלפנינו אין כתיב כך א״כ לדידהו משמע שאם החלב אינו מבושל דשרי להדליק בו ע״י תערובת ואם נפרש חלב מהותך אינו חלב מבושל צ״ע רב ברונא דאמר כמאן לא כת״ק ולא כחכמים עכ"ל ומ״ש דהר״ן כתב בשם רש"י דמהותך היינו מבושל ובפירש״י דקמן ליתיה אשמיטיתיה דגם בפירש"י שלפנינו דף כ״ד ע״ב מפורש שפירש נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל והוא חלב מהותך:

ומ״ש א"כ לדידהו משמע שאם החלב אינו מבושל וכו׳ לכאורה דבריו קשים דכיון דמהותך הוא מבושל ובהא שרי רב ברונא בתערובת ואפילו בהא הסמ״ג אינו פוסק כמותו א"כ הנמצא כזה דבאינו מבושל שרו בתערובת. ואפשר שכונתו על המחוי דצליל טפי דכיון דלדידהו רב ברונא לא איירי אלא במבושל בהא הוא דלא קי״ל כותיה אבל במחוי שריותא הוא. וגם זה דוחק מכמה אנפי:

ומאי דקשיתיה למפרשים בחלב מהותך לאו מבושל רב ברונא דאמר כמאן לק״מ וכבר הדבר מבואר בחידושי הרשב"א דף כ״ד ע״ש. והרב כנה״ג כתב כזה על השה״ג ואינו מבין דבריו דרב ברונא מפרש מחלוקת נחום המדי וחכמים וכו' ע״ש באורך ודבריו קשים דהשה״ג קאי על ת״ק וחכמים דהוינן בה בדף כ״ד חכמים היינו תנא קמא ומדרינן איכא בינייהו דרב ברונא ואהא קשיתיה לשה״ג. ומ״ש עוד הרב כנ״הג והסמ״ג פוסק דלא כוותיה וכו׳ ק״ק דהשה״ג לפי׳ הר"ן קאי ולא לפירוש סמ״ג וגם הלשון שהביא משם שה״ג אינו מכוון. והרב מגן אברהם כתב דמדסתם מרן משמע דס״ל דהוא מבושל כמ״ש רש״י והרמב״ם דלא כהר"ן וכו' עכ״ד ובהרמב״ם לא יש גילוי דמפרש כרש״י ואולי צ״ל סמ״ג ובדעת מרן לי ההדיוט נראה להפך דמדכת' לעיל ולא בחלב היינו כת״ק אפילו מבושל ומאי דשרי הוא דוקא במהותך כדעת הרשב״א והר"ן. ואדרבא אי ס"ל כרש"י הו״ל לפלש:

ח

וקרבי דגים וכו' מ״ש מרן בב״י בפירוש דברי רש״י דבריו תמוהים כמ״ש הרב משנה למלך ואני בעוניי בהגהותי להרמב״ם ישבתי קצת ע״ש:

ט

דין ט'. הגהה. ומ״מ נהגו להדליק הפתילה ולכבותה וכו׳ הרא״ש כתב דמנהג יפה הוא והקשה הרב ב"ש דף צ״ה דהא קי״ל כר״ע ובמה שתירץ יש לדקדק ואעיקרא קושיתו לק״מ כדכתיבנא בעניותין בספרי הקטן שער יוסף סימן ח' דף כ״ד ודף כ״ה ע״א ע״ש באורך וכמ״ש מור״ם בתשובותיו סי' צ״א:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה