ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רמח
א דין א'.
עומד להפליג וכו' לדבר מצוה ופוסק עמו שישבות וכו' זו סברת הרמב״ם וסיעתו דפסקו כרבי בשבת דף י״ט אבל הטור ודעמי׳ פסקו כרשב״ג דפליג ואמר אין צריך לפסוק:
ועל פי זה תירצו האחרונים הרב עדות ביעקב סי׳ ט' ומהר״ח אלפאנדארי בהגהותיו בס' בני חיי בסי׳ זה והרב ראשון לציון דף קי״ב והרב אליה רבה בסי' זה והרב יד אהרן לקמן סי׳ של״א הודאת הרשב״ץ דאסור למול גר ביום ה' שיבא לידי חילול שבת ותהי עלה הרב ש“ך בי״ד סי' רס"ו דהא ממקום שבא הרשב״ץ דאין מפליגין וכו' תמן תנינן ואם לדבר מצוה מותר. וכן הקשה מהראנ״ח בשניות סי' ל״ח:
וכלהו תנן בתראי הנתנין למעלה קמש״נו רבנן דנהי דלדבר מצו׳ שרי אמנם קי״ל כרבי דפוסק ששבות וכ"כ מרן בב״י בסי' זה משם הרשב״ץ ומאחר שכן במילה דאי אפשר להתנות אף דהוא מצוה סבר הרשב״ץ דאסיר עכ"ד:
ודין גרמ״א להרבנים הנז׳ שתירצו כן לפי שבימיהם לא יצא לאור ס' התשב"ץ ואולם אנן בדידן אשר עד כה ברכנו ה׳ והאיר ממז״רח לאדפוס״י אדרא ס' התשב״ץ עין רואה להרב בח״א סי' כ״א ששם כתב הודאה זו דמילה אשר הביאה בשמו מרן בבדק הבית בי״ד ושם נאמר דהיה ראוי לפסוק כרשב״ג דהוא אבוה ורביה דרבי ואין הלכה כרבי מרבו אלא דעכ״ז פסק הרמב״ם כרבי דכל כי הא מנקט לחומרא עדיף. ובסוף התשובה הנז' הביא דהרשב״א פסק כרשב״ג וכתב על זה וז״ל וכבר כתבתי דהכי איבעי לן למפסק אבל כל מה דאפשר למעבד תקנתא עבדינן כדעת הרמב"ם עכ״ל והרי הוא כמבוא״ר דחלף הלך תירוץ הרבנים הנז׳. וק״ק על הרב מהרח״א הנז' שכתב שהיה בידו תשובת הרשב״ץ והוא ז״ל שראה תשובת הרשב״ץ מאי משני דטעמיה דהרשב״ץ דבמילה אי אפשר לפסוק ומשו״ה אסר והרי הרשב״ץ סבר דהלכה כרשב״ג אלא דיש להחמיר מצד חומרא כהרמב״ם ומשום חומרא שאינה מן הדין לא היה אוסר למול הגר וחולה שהבריא וזה
פשוט:
ולי ההדיוט אפשר לתרץ דהכא בהפלגת הספינה אף אי מפליג ביום ג׳ יבא לחילול שבת אלא דלא גזרו משום צורך העולם רק גזרו מקמי שבתא ולכך כיוי דעכ״פ נראה להם להתיר ולא גזרו אלא מקמי שבתא. התירו בדבר מצוה. אבל בדבר שאם ממתין אחר השבת יהיה הכל מתוקן בלי שום סרך איסור כגון מילה אחר השבת אז אף דהוי מצוה שבקינן לה לאחר השבת דלא אתי תו לידי איסור כלל. משא״כ בהפלגת הספינה דעל הרוב בכל יום שיסע יבא לחלל שבת ולא ראו לגזור ביומי דבתר שבתא. ולפיכך בדבר מצוה שרי. משא״כ במילה דכי משהית לה עד יומא קמא תו ליכא סרך איסור. ועיין מה שהאריכו הרבנים הנז׳ בענין זה:
וחזיתיה להרב ט״ז בי״ד סי' רס״ב ס״ק ג׳ וז״ל ראיתי בס׳ בדק הבית שכתב בשם הרשב״א דמ״מ אין מלין אותו ביום ה׳ לפי שביום ג' יש צער לנימול ואין לגרום צער בשבת ולפ״ז נראה כ״ש דאין למולו ביום הששי דאיכא צער טפי כמ״ש סימן רס״ו בשם הרשב״א והרמב"ן עכ״ל והני מילי דמר מדעתי כי קשים חדא דדין זה מיחס אותו להרשב״א וזה גרם לו להוליד דאין מלין אותו ביום הששי דאיכא צער כמ"ש הרשב"א:
ולפי האמת אינו הרשב״א אלא הרשב״ץ ואשתמיטיתיה דכן כתוב בפירוש בפה מלא בבדק הבית סי׳ רס״ח ובס' בית חדש בקונט׳ אחרון דהוא הרשב״ץ. ולדידן הרי הוא גלוי לכל בתשב״ץ סי' הנז׳. ותו אשתמיטיתיה סיום דברי בדק הבית שם בי״ד סי' רס"ב שכתב בהדיא ממתינין לו עד למחר ואיך הרב כתב ולפ״ז אין למולו ביום הששי. ותו דשם בבדק הבית סי׳ רס״ב כתוב וכתבתי טעמו בסי׳ רס״ח ושם מפורש דטעמו ממ״ש הרז״ה דהא דאין מפליגין וכו' היינו דהם מקומות סננה ובודאי יבואו לחילול שבת ומקמי שבתא אסור דעושה על דעת לדחות השבת ואין הטעם דגורם לו צער בשבת כמ״ש הט״ז:
הדרן למאי דאתאן עלה דדעת הרשב״ץ לפי מ״ש מרן בב״י בשמו בסי' זה מוכח דפסק כרבי דצרי׳ לפסוק עמו שישבות ובס׳ יד אהרן בריש סי׳ זה כתב דהרי״ף ורי"בט והרי"בש סי' ק״א והרשב״ץ בתשובה שהביא מרן סוף סי׳ זה פסקו כרשב״ג דאין צריך לפסוק עם העכו״ם מטעם דהלכה כרבי מחבירו ולא מאביו עכ״ל וכן כתב עוד בסוף הסימן וז״ל ולענין אי הלכה כרבי אי כרשב״ג הרי״ף ורבינו בעה״ט והרי״בש והרשב״ץ פסקו כרשב״ג עכ״ל והוא אגב שיטפיה דמדברי מרן בשם תשוב' הרשב״ץ מוכח להפך דפסק כרבי כמבואר. ועוד ק' שהוא בעצמו לקמן סי' של״א כתב וז״ל ועוד נראה לומר דלק״מ דאמרו פוסק עמי שישבות דברי רבי ופסקו הרי״ף והרמב״ם והרשב״ץ עצמו כרבי וכמ״ש מרן סימן רמ״ח וכו׳ עכ״ל הרי דאיהו גופיה כתב דהרשב״ץ פסק כרבו וכמ״ש מרן והוא סותר מ״ש הוא עצמו סי׳ רמ״ח דמדברי מרן מוכח דהרשב״ץ פסק כרשב״ג:
ועוד לא דקדק בדעת הרי״ף וסותר את עצמו דבסי׳ זה כתב דהרי״ף פסק כרשב״ג ובסי' של״א בחדא מחתא מחתינהו להרי״ף והרמב"ם שפסקו כר׳:
והאמת דדעת הרי״ף כפי מ״ש בשמו הרי״בש סי' ק״א והרשב״ץ בתשובה נז' דרכו לפסיק דלא כרבי בכי האי גוונא ודעת הרשב"ץ כבר כתבנו בעניותינו לעיל דהגם דממ״ש מרן בשמו בב״י בסי׳ זה וכן הרשב״ש בנו בסי' ת״ח מורה דפסק כרבי. מ״מ מבואר בתשובתו הנז׳ דמשום חומרא הוא דקאמר הכי אבל לפי פסקי ההלכות כרשב״ג איבעי לן למפסק וכמש״ל וכן נראה מדברי הרי״בש בסי' ק״א שכתב ומה שכתב ופוסק עמו שישבו' נטה לפסק הרמב״ם וכו' ומשמע דעל הרשב"ץ קאמר דהוא רבי דוראן שהזכיר בריש התשו' ע"ש:
וראה ראיתי להר' מג"א סי' תרי״ג עמ״ש מרן הא דשרי לעבור במים לדבר מצוה דוקא לעבור בגופו במים עצמן אבל לעבור בספינה קטנה יש מי שאוסר כתב וז״ל והטור כתב אם התירו רחיצה גמורה כ״ש שיטה דקילא וכו' וע״ק דבהדיא אמרי' בגמ׳ ואיתא סי' רמ״ח לדבר מצוה מפליגין בספינה אפי' בע״ש ופוסק עמו ע״מ שישבות וכתב ר״י משום שט והביאו הטור א״כ דברי הטור סתרי אהדדי ואפשר דהתם מיירי כשעושה העכו״ם מלאכה בעבורו והכא מיירי במקום שאין מלאכה עכ״ל וכתב עליו הרב אליה רבה בסימן זה ואין דבריו נכונים דבתוס' וספר התרומה וסמ״ג וטור משמע להדיא דאפי׳ באין עכו״ם עושה מלאכה מיירי גם תמיה לי על קושיתו דלא עיין שפיר בטור דפסק כרשב״ג. גם בלא״ה י"ל דהטור ס״ל דלכתחילה קאמר שיפסוק ואי לא אפשר מותר בלא פיסוק ועוד שמצאתי בשבולי הלקט דף י״ד דפירש בפשיטות הש״ס דלדבר מצוה מותר אפי׳ בשבת ובזה מתורץ תמיהת הב"י בסוף סי׳ של"ט על אגור עכ"ל:
ואפשר דכוונת הרב מגן אברהם להקשות להטור דהוא הביא פירוש ר״י דטעמא משום דהוי כשט ומהש״ס מוכח דלדבר מצוה מפליגין אף בע״ש מכלל דבשבת אסור וזהו תוקף קושית הרב מגן אברהם דמוכח דדוקא בע״ש שרי הא בשבת אסיר אף לדבר מצוה משום דהוי כשט ולא הותר אלא במפליג בע״ש דמר סבר פוסק עמו שישבות ומר סבר אינו צריך כל שהוא מפליג בע״ש אבל להפליג בשבת מוכח דגם רשב״ג אסר דע״כ לא פליג אלא דאינו צריך לפסוק אבל להפליג בשבת מוכח דאסור גם לרשב״ג דאפושי פלוגתא לא מפשינן ותו דאי אית' דרשב"ג שרי הול״ל רשב״ג אינו צריך ומפליג אף בשבת אבל השתא דלא קאמר אלא אינו צריך מוכח דלא פליג אלא דאין צריך לפסוק במפליג קמי שבתא ולדברי ר״י דמייתי לה הטור בסימן זה הוי הכל משום שט ומאחר שכן איך ס״ד דהטור להתיר לשוט בי״והך ולא עוד אלא דאתמוה קא מתמה על בה״ג זהו קושית הרב מגן אברהם על הטור דסותר את עצמו שהוא הביא פירוש ר״י ומשמע מיהא דלענין דינא מודה ליה ואלו הכא משרא שרי לשוט ביו״הך. ומה שהביא הרב מגן אברהם בקושיתו דפוסק עמו שישבות כונתו דמזה מוכח דבשבת אסור ובהא לא אשכחן דפליג רשב״ג. אבל לאו למימרא דהטור פוסק כרבי. וכבר ידוע דהרב מג״א נקיט נפשיה בקצי"רי ובסתום חכמה יביע אומר. ופריק דאפש׳ דהתם מיירי כשהעכו״ם עושה מלאכה בעבורו כלומר דהא דדייקינן הא בשבת אסור אף לדבר מצוה דיוקא אינו אלא להיכא דהעכו״ם עושה מלאכה ולעולם דמאי דאסיר לדבר הרשות היינו בכל גונא אף אם אין העכו״ם עושה מלאכה. אבל הדיוק אינו אלא כשעושה מלאכה העכו״ם ודיוקא הוי לצד זה לבד והוא דוחק ומשו״ה נקט לה בדרך אפשר. ומ״ש הרב שבלי הלקט דף י״ד דלדבר מצוה שרי בשבת הוא דוחק בש״ס ומדברי התוס׳ והרא״ש ריש פ׳ מי שהוציאוהו משמע איפכא וכן משמע מדברי הטור סוף סי׳ של״ט. ולפי דבריהם הוא מה שכתב מרן שם סוף סימן של״ט על ההתר שכתב בשם רבינו ישעיה וגם דמרן אזיל לטעמיה שכתב סוף סי' זה דהגדולים אינם מסכימים לדברי ר״ת דחשיב הכל דבר מצוה ומשמע דרבי׳ ישעיה איירי בדבר הרשות דאף שהיה לראות פני חבירו לא חשיב דבר מצוה. ובשבלי הלקט דף ט״ו מייתי הא דרבינו ישעיה וקושית רבי מאיר היא מפ׳ תולין ע״ש וכדברי האגור שהביא מרן ובמאי דכתבינן בעניותין תשובה מוצאת לכל דברי הרב אליה רבה הנז״ל:
עוד ראיתי להרב אליה רבה שכתב וז״ל ואין להקשות מסי' תרי״ג ס״ז שכתב ש״ע לעבור בספינה קטנה יש מי שאוסר והוא מבה"ג די״ל בי״והך החמירו טפי דלא כב״י שם גם יש לי תמיה על הש״ע דלשון טור לעבור לשוט משמע שישוט ממש אבל בספינה ודאי לאו שיטה ממש הוא אלא דנראה כשט עכ״ל ומ״ש דהחמירו טפי בי״והך משבת אינו מחוור. ודברי מרן בב״י שם שכתב דלשוט שהוא גזרה כוללת בכל שבתות וי״ט לא התירו נראין בטעמן וכ״כ הר״ש בן הרשב״ץ סי׳ קצ"ד ורחיצה גופא לא אסרוה בי״והך מעיקרא לדבר מצוה וכיוצא וכמ"ש הרב ב״ח והרב פר״ח שם:
ומה שתמה דמלשון הטור משמע שישוט וכו' כן כתב בשם בה״ג הרשב״ש סי' הנז׳. ובס׳ הלכות גדולות עצמו כתוב דף ל׳ ודוקא עד צוארו אבל לסוח אסור עכ״ל וזהו כמו שדקדקו הפר״ח והב״ח ע״ש. ומ״מ אין כאן תימה על מרן דכיון דספינה נמי אסורה בכל שבת וי״ט דנראה כשט וכדמוכח מההיא דפ' תולין וכמ״ש הטור סוף סי׳ של"ט להכי נקט בש״ע לעבור בספינה דכיון דגזור בכל שבת וי״ט י״והן בכלל:
ב
אבל לדבר הרשות אין מפליגין וכו'. התוס׳ והרא"ש פ׳ מי שהוציאוהו כתבו בשם רשב״ם דהך בריתא דפ״ק דשבת ב״ש היא ואנן קי״ל כב״ה ושרי להפליג אפילו בע״ש וכתב מרן בב״י שסברת רשב"ם יחידאה הוא ושום פוסק לא הודה לו ולפיכך לא הזכירה הטור עכ"ד וק״ק דבעל המנהיג והביאו הרשב"ץ בתשובה הנז׳ כתב דסמכו להפליג בע״ש דקי״ל כב״ה וכן כתב רבינו ישעיה הראשון בפסקיו כ״י והביא דבריו בס' שבלי הלקט גם מבואר בדברי ראב״ן סי׳ ס' דף כ״ה דהראשונים הנהיגו כרשב"ם. ובשגם ספר ראב״ן לא ראהו מרן מ״מ המנהיג ושבלי הלקט שמעתתיהו בפומיה ושם מבואר דסברת רשב״ם אינה יחידאה:
ג
דין ג׳. אם נכנס בספינה מע״ש וקנה בה שביתה וכו׳ עיין בתשובו' מהר״א בן טוואה שבסוף התשב״ץ סי' י״א ובש״ות בית יהודה ח"ב סי' ל״ה: