ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רמו
א
דין א׳. מותר להשאיל ולהשכיר כליו לעכו"ם וכו' זו סברת הרי״ף והרמב"ם וכתב מרן בב"י דכיון דהרי״ף והרמב״ם מסכימין לדעת אחת הכי נקטינן. וכתב על זה שיירי כנ״הג ובס' הקצר הביא שתי הסברות וכתבו בס' המפה והלבוש שדעת התוס׳ עיקר עכ״ל ואין דברי הרב מכווני׳ כל כך דמשמע קצת דמרן שינה את טעמו כאן בש״ע ממ״ש בבית יוסף דנקיטינן כהרי״ף והרמב״ם דהכא בש״ע הביא שתי הסברות. ולי ההדיוט אין כאן שינוי דמודעת זו דהכי אורחיה דמרן דהסברא שכותב בסתם היא הלכה למעשה אלא דזימנין דמשכחת דמייתי סברת החולקים בלשון יש אומרים וא״כ הכא שכתב בסתם כדעת הרי״ף והרמב״ם כן הוא דעתו אלא דמייתי סברות החולקים והטעם עמ״ש הרב שפתי כהן י״ד סי׳ רמ״ב בדרכי הוראת איסור והתר ע״ש ומאחר שכן הכי הול״ל להרב שיירי כנ״הג וכן בספר הקצר כתב סברת הרי״ף והרמב״ם בסתם:
ב
הגהה. וכן עיקר כסברא אחרונה. וכן ראיתי בתשובה כ״י מהרב יחיאל קאשטילאץ שהשיג על מרן בזה בכל תוקף שהניח שנים עשר פוסקים שהזכירם בבית יוסף וכל ז״ה איננו שוה לו ופסק כהרי״ף והרמב״ם. ופרט השנה שכתב הרב הנז' בתשובתו הנז' הוא שנת השי״ג. והתמרמה מאד על פסק זה ע״ש. וגם הרמב״ן במלחמות והרשב״א בחידושיו דחו דברי הרי״ף בזה. הלכך יש לחוש לסברת רוב הפוסקים קמאי ובתראי דפליגי על הרי״ף והרמב"ם בזה:
ג
דין ג׳. יפקירנה בינו לבין עצמו וכו' כתב מרן בב״י משם המרדכי דאם השאיל לעכו״ם בהמתו דיעבד צריך להפקירה בפני ג' וכתב מרן על זה אלמא דס״ל דלכתחילה אפילו מפקיר בפני ג' אסור ויש לדחות דאה״נ דשרי אלא שדברו בהוה וכו' ע״ש וכ״כ הרדב״ז בתשובות החדשות סי׳ י״ג דלכתחילה שרי אלא שדברו בהוה ועיין באחרונים:
ד
קודם השבת וכו׳ ולהפקיר בשבת הרב פר״ח לקמן סי' תל״ד פשיטא ליה דאסור להפקיר בשבת וי״ט כי הא דתכן אין מקדישין ואין מחרימין וכו׳. ושמעתי מקשים עליו מכמה
סוגיות ועיין להרב מגילת ספר דף קכ"ז ע״א:
ה
הגהה. ואפ״ה אין שום אדם יכול לזכות וכו׳. דאף דאין שום אדם זוכה הוי הפקר. ומדברי הרב משנה למלך פ״ב דתרומו׳ והרב ב״ח לקמן סי׳ תל״ד משמע דלא הוי הפקר אא״כ זכו בו וכבר הארכנו בעניותנו על דבריהם לקמן סי' תל״ד בס״ד עש״ב:
ו
דין ד'. ישראל שהשכיר שוורים וכו' עיין בתשובות הרדב״ז ח״ב סי' י"ג. ובס׳ לחמי תודה תשובו' מהר״ר ישעיה באסן סי' ך' האריך בזה הרבה: