ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רמד
א
דין א'. הפוסק עם העכו״ם לבנות לו חצרו וכו'. הרדב״ז בתשובה כ״י נשאל בעשיר אחד זהיר במצות ולא יצא שם רע עליו מימיו דפסק עם הבנאים לבנות לו חצר בסך ידוע ואם הפסידו הפסידו לעצמן והתחילו במלאכה והיו עושין מלאכה לעצמן בשבתות ומתקנין האבנים בבתי העכו״ם רחוק מאותו חצר ובשבת א' בנו בחצר והעלו האבנים בדימוס וכשראה זה בעל החצר לא ידע אם מותר לעשותו בשבת או אסור ואחר שהלך לביתו חשש לאיסור ושלח ועיכב הבנאים וביטל המלאכה בשבת. וביום ראשון קראוהו ראשי הקהל וא״ל מה זאת עשית ונשבע שלא ידע שהיו עושין מלאכה וקבל מה שהדין נותן עליו ועוד שיתן קנס על מה שאירע ולא רצו אלא נדוהו ועוד הטילו עליו קנס וחרה לו עד מות על נדויו וישב בנדיו ה' ימים ושאל האיש אם עשו כדין במה שנדוהו:
והשיב הרב וז״ל אלו פסק עמהם לבנות לו ביתו והם בונים בו בשבת אסור ואלו היו בונים מדעתו אפשר שיהיה בר נדוי לפי שמזלזל באיסורין דרבנן וכל המזלזל באסורין דרבנן בר נדוי הוא כדמוכח פ׳ בתרא דיבמות בההוא דטבע באגמא דסמקי וגרסינן פ׳ מי שהפך בההיא אמתא דחמאת לספרא דמחי לינוקא יתיר מצורכיה א״ל יהא ההוא גברא מוחרם וכו׳ אבל מ״מ בזה שאינו ידוע שבנו הבנאים אלו מדעתו ושלח שלוחו לעכבן אפשר שלא יהיה בר נדוי מן הדין אבל ראשי הקהל שנדהו יש לדונם לכף זכות כי מפני שרוב העולם עכשיו אינם בני תורה קרוב הדבר לבא לידי תקלה גדולה ונמצא שם שמים מתמלל וכל כיוצא בזה מצוה ומנהג ותקון וגדולה מזו אמרו ביבמות ב״ד מנין ועונשין שלא מן הדין וכו׳ ואין הנכבד ההוא נגרע מערכו בכך מוטב שיתנדה זכאי ולא ראוי לכך משיתנדה חייב וראוי לכך וצריך הוא לישב דעתו ולשמוע מה שחביריו אומרים לו לגדור הדבר ולש״ש עכ״ד:
ומדברי הרב והנדון הזה הוכי״ח תוכי"ח דהמזלזל בד״ת או בד״ס האי בר נח״ש הוא בלי התראה והרי הוא כמבואר והכין אסיקנא בעניותין במ״מ סי׳ ל"ד אות י״ד בס״ד:
וחזיתיה לרב מהר״ר אברהם גאטינייו בספר צרור הכסף א״ח סי׳ ג' שנשאל על ראובן שעשה לחמניות בדבש בפסח שרוצים לקונסו ממון והשיב וז״ל לא ידעתי מה מקום לקונסו אם אמת שלש בדבש ולא עירב טיפת מים וכו' ואי משום מה שהורה הרב שיירי שאסור לעשות מילופי"טאס בדבש משום דאי אפשר דבש שלא יטילו שם מים וכו׳ ואף שנאמר שראובן לא ידע בכל אלה לאו בר קנסא הוא כיון שטוען שכן ראה ושוגג היה בדבר שלא נודע לו שהעושה כן הוא בדבש שאין חשש מים כלל העולה שאינו רואה שום חיוב קנס לראובן וכו' ואם כבר נטלו ממנו חייבים הם להחזיר וכו׳ עכ״ד והסכים עמו הרב כרם שלמה שם:
וכאשר ירדוף הקורא יעלה על לב דדבריהם הם מנגדים לתשובת הרדב״ז ואי שמיע להו לרבנן תשובת הרדב״ז היו מחזיקים ביד הפרנסים שקנסוהו. אבל בקושטא הדבר מבואר דאין הנושאים שוים ולא דמי נדונם לנדון הרדב״ז. וגם אינהו ידעי דאין תקלה יוצאה מאותו מעשה:
ב
הגהה. יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו וכו' ה״ה למלאכת תלוש בביתו של ישראל יש לחוש שיחשדוהו בני ביתו והא לא פליג עם מהר״י אבוהב שהביא ב״י סי׳ רמ״ג. דברי יוסף סי' ט'.
ג
עבדנין שכירי חדש מישראל בבית סגורה דליכא למיחש לרואים מותרים לעשות בצנעא בשבת. דברי יוסף שם. עש״ב ובש"ות מים רבים סי׳ ט״ו וי״ו:
ד
דין ו'. יהודי הקונה מכס וכו׳. מי שלקח מכס דאמייאט וצריך לקנות שוורים לעשות סוקא"ר ואם לא יעשו מלאכה בשבתות וי״ט יופסד הכל. הרדב״ז בתשובות החדשות סי׳ י״ג צידד אופני ההתר בעיין הש"ות מהרי״טן סי' ס״ו ובש״ות מהר״ר ישעיה באסאן הנקרא לחמי תודה סי' ג' וסי' ד':
ה
מי שיש לו אוצר של חומץ ואינו יכול לסוגרו בשבת מפני השר שמכריחו. בע״ש אחר חצות יאמר לעכו״ם כל אשר תמכור מסך כדים אלו אשר אני נותן לך בסך פ׳ מהיום אני נותן לך שכר פ׳ אם תרצה מכור אותם מהיום ואם ביום א׳ יותיר מסך הכדים הנז׳ ימכרם העכו״ם ביום א׳ ויטול שכרו משלם. ה״ר שלמה סאלאמי בתשובה הובאה בש"ות שערי ישועה כ״י א״ח שער ד' סי׳ ו׳:
אבל הרב מהר״י זיין שם סי' י׳ חלק עליו וכתב דאין לו תקנה אא״כ ירויח לו זמן או קודם שבת או אחר שבת שיוכל העכו״ם למוכרם באותו זמן וכיון שהרויח לו זמן מותר הישראל ליקח ממנו מה שנשאר בידו אחר השבת:
ו
יהודים שיש להם מצודות ושוכרים עכו״ם ולפעמים צדין בשבת עיין בש"ות הרשב״ץ ח״ב סי' נ״ד ועיין בש"ות הרב בנו מהר״ש סוף סי׳ תקע“ז: