ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רמג
א
דין א׳. לא ישכיר מרחץ שלא לעכו״ם וכו' כתב הרב הלבוש ארז״ל שאין להניח אפי׳ לעכו״ם לעשות מלאכתו וכו׳ ואסמכוה אקרא דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם משמע וכו' בין ע״י עכו"ם וי״א שהוא לימוד גמור ולא אסמכתא אלא איסור דאוריתא הוא והכי משמע פשטיה דקרא וכו׳ ע״ש ושרש דבריו הם מהסמ״ג לאוין ע״ה והביאם מרן בב״י סוף סי' רמ״ד:
וראיתי להרב אליה רבה בריש סי' זה שכתב וז״ל עיין בחזקוני פ׳ בא פסוק לא יעשה מלאכה מה שהקשה לרש״י דאשתמיטיתיה דברי סמ״ג ולבוש אלו גם מצאתי בס׳ יראים סי׳ קי״ג הא דאמרו אמירה לעכו״ם שבות כשאינו מלאכת ישראל וכו' מ״מ מהפוסקים משמע דלעולם דרבנן עכ״ל ומה שהקשה לחזקוני מהלבוש הוא אגב שיטפיה דהחזקוני קדם בזמן להלבוש. וכבר ראיתי חזקוני שנדפס בוינציא ס' רפ״ד וכמדומה לי שהוא קדמון הרבה ואין להאריך כאן בזה. ותו ק״ק עליו דלא זכר דמה שהקשה החזקוני על רש״י כן הקשה הרמב״ן על רש״י בפי׳ דדברי המכילתא אסמכתא:
וחזה הוית לרבינו ישעי׳ הראשון בתשובותיו כ״י סי׳ ק״ב שכתב וז״ל ומה שכתבת אלי מדתניא במכילת' לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה העכו״ם דאלמא מן התורה אסורה האמירה לעכו"ם. למה לא ראית סיפא דההיא מתניתא דמסיק דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אינו צריך. ומפני שראיתי בריתא זו משובשת בספרים הוזקקתי לכתוב גירסתה ופירושה כפי מה שנ״ל ה״ג כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך אבל יעשה עכו״ם מלאכתך פי׳ דהאי לא יעשה לא בא לאסור מלאכת העכו״ם אלא שלא יניח חבירו לעשות מלאכתו שלא יאמר אם הוא רוצה לעבור אין אני זקוק לו בא להזהיר על כן אבל לעולם מלאכת העכו״ם מותרת תלמוד לומר ששת ימים תעשה מלאכה הא לא תעשה אתה ולא יעשה חבירך ולא יעשה עכו״ם מלאכתן דברי ר' יאשיה פירוש למדנו לא תעשה די״ט מתעשה דששת ימים מה תעשה דששת ימים לא חלקת בו אלא בין הוא בין ע״י חבירו בין ע״י עכו״ם מותר אף לא תעשה די״ט לא תחלק בו אלא בין הוא בין ע״י חבירו בין ע״י עכו״ם אסור ר' יונתן אומר אינו צריך והלא כבר נאמר זכור את יום השבת ששת וכו׳ והלא דברים ק״ו ומה שבת החמורה אין אתה מוזהר על מלאכת העכו״ם י״ט הקל דין הוא שלא תהא מוזהר על מלאכת העכו״ם פי' לא הוצרך הכתוב לכתוב לא יעשה לאסור מלאכת העכו״ם שהרי בשבת החמורה כתיב לא תעשה וכו׳ וגרך וכו' דוקא אבל עכו״ם מותר כ״ש י״ט הקל והאי דכתיב כל מלאכה לא יעשה לא הוצרך לכך אלא ארחיה דקרא הוא לאשתעויי הכי א״נ בא להזהירו על חבירו שאם רוצה לעבור ואינו שומע לו שלא יניחנו לעשות במלאכתו נמצא שר' יאשיה ור' יונתן
חלקו בדבר זה וכל סוגיא דתלמודין כר' יונתן אתיא עכ״ל:
וגם הרא״ש השיג על הרמב״ן דר' יונתן פליג ומשמע דלר׳ יאשיה הוי מדאוריתא וקי״ל כר׳ יונתן ודבריו הם כדברי רבינו ישעיה הנז׳:
ועל פי דברי רבינו ישעיה הנז' אין אנו צריכין לומר דרש״י נקט מילתה כר' יאשיה דלא כהלכתא אלא אפשר דמ״ש רש״י ע״י אחרים היינו על ידי ישראל אחר וכמ״ש רבינו ישעיה בסוף דבריו לדעת ר׳ יונתן לפי האמת. והרב צידה לדרך כתב דדברי רש״י הם דלא כהלכתא ולי ההדיוט נראה כמ״ש:
ודע דיש נסחא בילקוט משובשת ונראה מדברי הרב מגן אברהם בספרו זית רענן דמקיים אותה גם איזה אחרון הואיל הלך אחר גירסת הילקוט ונעלם מהם דברי הסמ״ג וס' יראים ומרן ב״י גם מהרב זית רענן נעלם עוד דברי הרמב״ן והרא"ם. ועיין בפסיקתא פ׳ אמור:
והרמב״ן בהשיגו על רש״י כתב דבריתות אלו מטעות אין לכתבן כפשטן והשיב הרא״ם דאפילו נימא דהבריתא דרך אסמכתא למה אין לכתוב בריתות אלו כפשטן והלא אף אם ילקחו כפשטן ויחשוב דהוא איסור דאוריתא מעליותא היא ולא גריעותא ולא נפיק מינה חורבא. ושמעתי שהקשה הרב כמה״ר יעקב ן׳ פורנה דהרי פסק הרמב״ם ספ״ב דממרים דהאומר בשר עוף בחלב אסור מהתורה עבר על בל תוסיף ואיך כתב הרא״ם דלא נפיק מינה חורבא. ופריק לה הרב כמה״ר משה הכהן אשכנזי דשאני התם דאי בשר עוף מהתורה לקי ואי מד״ס מכת מרדות אבל באמירה לעכו״ם אין הפרש דעקימת שפתים לא הויא מעשה: