ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רלה
א
בערבית זמן דין גמור ולכן אז אינו זמן לתת צדקה. כן כתבו גורי האר״י ז"צל וכתב הרב המקובל מהר״י צמח ר״ל ליתן צדקה מהכונה מאותו טעם הנז' בצדקה של שחרית ומנחה. והצדקה בכל עת מועלת אבל לא בכל הזמנים ובכל התקונים שוה. עכ"ל. ובירושל׳ שקלים פ״ה הלכה ט״ז אמרו ר' חננא בר פפא הוה מפלג מצוה בליליא חד זמן פגע ביה רבהן דרוחתא א״ל לא כדין אלפן רבי לא תשיג גבול רעך א"ל ולא כדין כתי' מתן בסתר יכפה אף והוה מסתפי מיניה וערק מן קומוי ע״כ וזה נראה לי ראיה לדברי מהר״י צמח דרבהון דרוחתא קאמר לר״ח בר פפא דלילה זמן דין גמור ולא הו״ל ולחלק צדקה. והשיבו דעם היות שהוא זמן דין הצדקה בכל עת מועלת כדכתיב מתן בסתר יכפה אף. ומהר"ר אליה בפירושו לירושלמי פירש דמ״ש לו לא תשיג גבול רעך היינו שהיה הולך בחוצות ובלילה הוא זמנם ללכת בחוצות ובא בגבולם. אמנם לי ההדיוט נראה דמ״ש לו לא תשיג וכו' היינו על שהיה נותן צדקה דהצדקה בלילה שהוא שליטת הדין אינה צודקת. והשיבו דמ״מ בכל עת מועלת כמ״ש:
ב
דין א'. משעת יציאת ג' כוכבים קטנים וכו׳ עיין מאי דכתיבנא בעניותין לקמן סימן תקס״ב בס״ד ע״ש באורך:
ג
דין ב׳. אסור לאכול חצי שעה וכו׳ עמ״ש הרשב״ש סי׳ תל״ח ודבריו מגומגמים ע״ש ודוק:
ד
הגהה. אבל א״צ להפסיק לתפלה וכו׳ זהו דעת רבי׳ יונה והרשב״א והר״ן וזהו דעת מרן ומור״ם וכן עיקר ודלא כהפר״ח בלקוטים שפסק כרבינו ירוחם והעלה שאם לאחר זמן איסורו התחיל לאכול מפסיק ומתפלל ערבית ועיין שרש דברי הרשב״א בחי׳ פ״ק דשבת ודוק:
ה
דין ד'. אז לא יאמר השכיבנו וכו׳ לא יאמר תיבת השכיבנו אלא יאמר תקננו בעצה טובה וכו' דהא בעי שתים לאחריה אלא תיבת השכיבנו קאמר. מר זקננו הרב מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י משם ס' צרור החיים. ומדברי מור״ם בסמוך לא משמע הכי:
ו
פ"ק דברכות. אל יאמר אכול קמעא ואשתה קמעא ואקרא ק״ש ואתפלל וכו׳ וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה וכתב רבינו יונה וז״ל ויש לתמוה למה אמרו בזה חייב מיתה וכו' וי״ל מפני שבזה וכו׳ ע"ש ובראותי דבריו תמהתי דהא פריך בגמ' עלה מ״ש הכא דקתני חייב מיתה ומשני תרי שינויי. ומאחר שכן מאי קא מתמה ה״ר יונה. ושוב ראיתי להרב מעדני מלך שנרגש מזה וכתב דעל כרחין לא היה בנסחת תלמידי רבינו יונה האי דגרסינן בגמרא דקמן. ואחר זמן רב מאד בא לידי ס' אליה רבה הנדפס מחדש וראיתי בסי׳ זה שתמה על דבר יונה. ולא זכר מדברי הרב מעדני מלך הנז׳: