ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רכה
א
הרואה את חבירו וכו׳ אומר שהחיינו וכו׳ דבר פשוט דכ״ש ראה גדול ממנו או אביו או רבו וזכר לדבר מדכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו ואמרו פ״ק דמגילה קיימת בנו רבינו וכו׳ ומילתא דפשיטא היא דמידי הוא טעמא אלא שנהנה ושמח בראיתו א״כ לא שנא גדול או קטן ממנו:
ב
כתב מרן בב״י דלא יש חילוק בין זכרים לנקבות ומטי בה משם הרשב״א. ופשוט דאיש מברך על אשה ואשה מברכת על איש:
ג
מברך מחיה המתים וכו' יש להסתפק אם יברך ג"כ שהחיינו וכתב בספר זכרון משה נ״ל מחיה המתים ולא שהחיינו ואין לדקדק דמברך שתים מדקאמר ולאחר י״ב חדש דבגמ׳ איתא לאחר י״ב חדש בלא וי״ו ע"כ. ושמעתי דהא מברך מחיה המתים ה״ד כשאין כותב לו כתבים ואינו יודע משלומו אבל אם ידע השלום לו או כתב לו כתב אינו מברך. מורי זקני הרב החסיד מהר״א אזולאי זלה״ה בהגהותיו כ״י. ומ״ש המברך מחיה ולא שהחיינו כ"כ רש״ל ואחרונים. ומ"ש דה"ד כשאין כותב כתבים וכו׳ וכ״כ הרב הלקט ח״א סי' ר״ך:
ד
דין ג'. הרואה פרי חדש. אין חילוק בין פרי הנאכל חי כאבטיחים וקשואים לפרי שאינו נאכל כי אם מבושל וכמ״ש אקרא חדתא אמינא זמן. הגהה כ״י לאחר קדוש. ופשוט:
ה
דין ד'. חוזר ומברך וכו׳ כתב בתה״ד וכן תאנים לבנים ושחורים תרי מיני להעלאת תרומה וכן לזמן והרב השמיטו אפשר דסבר שאינם תרי מיני לענין זמן וכבר פשט המנהג שאינו חוזר ומברך כשאוכל ענבים שחורים ותאנים ותותים. הגהה ב״י לאחר קדוש ועיין בספר בני חיי. ועיין בסמוך:
ו
פירות הדומים כמין אחד והם מתבשלים בזמנים שונים זה בתחלת הקיץ וזה בסופו. לדעת מהר״ר שמואל שער אריה שחולק על הרב תרומת הדשן בדין תאנים שחורות ולבנות שאין ראיה מתרומה וכן נראה דעת הש"ע שהשמיטו.
בנ"ד מורה דיש לברך שהחיינו. מהר״ר ישראל שלמה לינגו ומהר״ר יצחק לוי וואלי מרבני איטליא בתשובות כ״י:
ז
לברך זמן על פרי מכלאים עיין הלקט סי׳ ס׳ ובספר שאלת יעבץ סי' ס״ג:
ח
דין ה'. אינו חוזר וכו' עמ״ש הרב פר״ח בליקוטים:
ט
דין ח'. ויש מי שאומר וכו' על עכו״ם וכו׳ ואינו מברך אלא פעם ראשונה וכו׳. כ״כ הטור בשם הראב״ד וכתב מרן בב״י טעמא דמסתבר הוא אלא שקשה מפיל וקוף וכו' והר״ד אבודרהם כתב בשם הראב"ד בר יצחק דאפי' על עכו״ם מברך עכ״ל וכתב הרב ב״ח ושאר אחרונים דמ״ש הראב״ד דבעינן מצטער ועל עכו״ם אינו מברך לא קאי אלא אדיין האמת והביאו ראיה מרבינו ירוחם דף ק״ד שכתב וכתב הראב״ד על אותם שאמרנו שמברך דיין האמת וכו׳ והוסיף הרב אליה רבה לומר דלפ״ז אין כאן מחלקת כדסבר מרן דהר״א בר יצחק אמשנה בריות קאי להדיא עכ"ד ולי ההדיוט נראה עיקר כדברי מרן שהראב״ד סובר דעל עכו״ם חיגר וכו' אינו מברך משנה הבריות דהרי יהיב טעם כי היכי דלא מברך על בריות טובות אלא משום שנהנה ה״ה הכא לא מברך אלא במצטער ואי אמרת דמשנה הבריות מברך על חיגור עכו״ם ודכוותיה הרי שמברך משנה אף שאינו מצטער ואדיליף מבריות טובות לילף מאלו עצמן שמברך אף שאינו מצטער. ומאי דכתב הרב אליה רבה שכפ״ז אין מחלקת הרי מהרב אבודרהם עצמו משמע דפליגי ומה שסיים שם בדברי הר״א בר יצחק משנה הבריות היינו שהראב״ד קאי בין אמשנה בין אדיין האמת והר"א בר יצחק קאמר דמשנה מברך אעכו״ם. ומדברי רי״ו אין כ״כ ראיה דאפשר דכונתו על אותם שאמרנו שמברך דיין האמת דה״ה משנה ולסימנא בעלמא נקט אותם שאמרנו שמברך דיין האמת רבה פתח בהם:
וראיתי בס׳ ארחות חיים אות ן׳ שכתב וכתב הראב״ד דאף על עכו״ם מברך אותה וכן נראה שהסכים הרב ז״ל והפליג בדבר עכ"ל וקאי אברכת משנה דסמיך לה. והדברים גומגמים. ואפשר דצ״ל כן נראה שהסכים הרב והכונה דאף על עכו״ם מברכה כן נראה שהסכים הרב וכונת הראב״ד על הרב חמיו הרב אברהם אב״ד בר יצחק שהוא סובר דמברכה על עכו״ם כמ״ש בשמו הרב אבודרהם וז״ש הראב"ד דאף על עכו״ם הסכים הרב לברך. והוא חולק עליו וז״ש והפליג בדבר שדעתו שאין לברכה על עכו״ם כמדובר ודוק היטב:
יו"ד
דין יו"ד. אפי' עכו״ם וכו׳ ראיתי בתשו׳ הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו ז״להה בכ״י סי' ב״ן דקדק על זה דמתלמודין פ״ק דע״ז דף ך׳ משמע דליכא ברכה דהרי רשב"ג לא אמר ברכה אלא מה רבו מעשיך ומאי דאמרינן בההיא דאמר מר הרואה בריות טובות וכו׳ כלומר דוגמא דההיא ולא דקאמר ברכה עצמה עכ״ל ולק״מ דכיון דבירושלמי פ׳ הרואה ופ״ק דע"ז קאמר דרבן גמליאל בירך על עכו״ם ברוך שככה לו בעולמו וגם מפשט תלמודין דקאמר אודויי הוא דמודה כי ההיא דאמר מר וכו׳ משמע דמצרך על העכו״ם וגם רשב״ג הא מיהא הודה נקטינן לברך:
ומן האמור תשובה מוצאת למה שדקדק הפר״ח בליקוטים דמרן מייתי לה מירושלמי והוא תלמוד ערוך בבבלי בע״ז דאפשר דטעם מרן דלא מייתי מתלמודין לברך על עכו"ם משום דיש לדחות כמדובר: