ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רח
א
דין א'. מברך לאחריהם ברכה אחת וכו':
יש להסתפק במי שאכל פירות כשיעור ברכה אחרונה ותכף כשאכלם וירדו חדרי בטן הקיאם כלם אינהו ואביזריהו אם יברך ברכה אחרונה על הנאת גרונו והנה ראיתי להרב פנים מאירות ח״ב סי' ז"ך שבתוך דבריו כתב דברי הרא״ש דברכה צריך שיהנה בתוך מעיו וכתב על זה וז״ל ובאיסור מצינו שחייב הנאת על גרונו אף שאינו נהנה בתוך מעיו דאיתא סוף גיד הנשה אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב מ״ט הרי נהנה גרונו בכזית וכו׳ וכן פסק הרמב״ם פי״ד דמאכלות דין ג׳ ובודאי לענין ברכה אחרונה אם אכל חצי זי״ת והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית שהקיאו אינו חייב לברך ברכה אחרונה וע״כ דלא ילפינן אכילה דאוכלין לברכה מאכילה דאיסורין דהתם חייב בהנאת גרונו והכא אכילה במעיים בעינן וסמכוהו אקרא ואכלת ושבעת ש״מ דבעינן אכילה לכלל שביעה ואינו אלא בכרס מלאה עכ״ל ולפי דבריו בנדון שלנו נראה דלא יברך. אך מדברי הרא״ש במטעמת שהביא הוא ז״ל יש מקום לומר דאין ראיה דדילמא כשירד במעיו כנ״ד ברכה ואיסור שוו בשיעוריהון וצריך להתישב בדבר. ומיהו נראה דמצד אחר לא יברך בנ״ד דהא קי״ל דאם נתעכל המזון לא יברך ולא גרע זה מנתעכל ודוק היטב:
ב
דין ב׳. ה׳ מיני דגן וכו׳ מברך עליו במ״מ וכו' בין אם קבע עליהם סעודתו בין אם לא קבע בין אם בשלם במים ושמן בין בשלם בדבש וחלב ושאר משקין וכמו כן המים שנתבשלו בהם הם וכיוצא בהם מברכין עליהם במ״מ כך מצאתי משם רבינו ישעיה. מר זקננו הרב החסיד מהר״א אזולאי זל״הה בהגהותיו מס' תניא. ועמש"ל סי׳ קס״ח:
ג
ששלקן או כתשן וכו׳ צ״ל שחלקן או כתשן. הרב בית דוד סי׳ תקל"ב:
ד
הריפות וגרש כרמל ודייסא וכו'. פי׳ דייסא הוא הריפות שאינו עשוי קמח. בית דוד סי׳ תקל״ג:
ה
דין ז׳. ואם בשלו וכו׳ מברך עליו בורא מ״מ וכו׳. באורז ליכא מאן דפליג דמברך בורא מ״מ זולתי בעל הלכות גדולות כן כתב הרב לשון לימודים סי׳ קי״ט. ולא זכר שר דדעת רבינו האיי גאון ורבינו יהודאי גאון כדעת הגאון בה״ג דקי״ל כרב ושמואל דאינו מברך על האורז בורא מיני מזונות כמ״ש הרשב״א בחידושיו וזה דעת רב שמואל בן חפני גאון דהלכה רווחת כרב ושמואל כמ״ש בס' שבלי הלקט סי׳ מ״א ובס' תניא סי' כ״ח וק"ק על הרב אליה רבה ס״ק ט׳ דלא זכר מדברי הרשב״א בחידושיו ע״ש:
ו
מרן בב"י כתב דנראה דה״ד כשנתמעך האורז יפה והכי דייק לשון הרא״ש שכתב כעין דייסא ואעפ״י שכתב ה״ר יונה דעל האורז מברך כשהוא שלם יש לומר דהאי שלם לאו דלא בעינן שיתמעך אלא דלא בעינן שיהא כתוש ומיהו יש לחלק בין חיטים לאורז דדרך האורז לבשלו כשהוא שלם בלא שום כתישה והלכך אף כשלא נתבשל הרבה לא נשתנה ברכתו משא״כ בחיטים זהו תורף דבריו. והדבר ברור דמ״ש ומיהו יש לחלק היינו לדחות מ"ש דבעינן באורז עד שיתמעך ואם שלקן בפ״הא כחיטים לזה אסיק בחילוק נכון ואמיתי מאורז לחיטים ולפ"ז ע״ש רבינו יונה גבי אורז כשהוא שלם הוא בדקדוק גמור דלא בעינן נתמעך ומ״ש הרא״ש כעין דייסא לאו דוקא ואמטו להכי מרן כאן בשלחנו לא כתב עד שנתמעך וכתב סתם ואם בשלו:
וכן מתבאר מדברי האחרונים הט״ז ומגן אברהם ונחלת צבי ואליה רבה שזה דעת מרן וכונתו בבית יוסף. והרב פרי האדמה ז"להה פירש פירוש זר במ״ש מרן הב״י ומיהו יש לחלק והעלה דדעת מרן דעד שיתמעך אינו מברך במ״מ. ולי ההדיוט יראה שכוונת. מרן פשוטה כמ״ש האחרונים לדחות מ״ש ברישא וזה דעת הרב ב״ח בפירוש דברי מרן:
אלא דהרב ב״ח ודעמיה סברי דמרן סלקא ליה בספיקא ואנן בעניותין פשיטא לן דמרן חזר בו מכח חילוק זה דהוא חילוק נכון וברור וזהו שסתם בש"ע. וכן נראה מסתמות דברי הרי״ף והרמב״ם והסמ״ג והרשב״א בחידושיו והרב צידה לדרך דף נ״ז והרב ספר הזכרון דכתבו בשלו סתם ומשמע אף שלא נתמעך. וכן נראה שהבין הטור בדעת הרא״ש דכעין דייסא דנקט לאו דוקא ולא בעינן עד שנתמעך מדחזינן דבקיצור פסקי הרא״ש והטור כתב בשלו סתם ונפשט דברי רבינו יונה וכן כתבו ארחות חיים דף ל״ז וכלבו דף י״ט משם רבינו יונה שהאורז שדרכו לאכלו שלם מברך עליו במ״מ ואפי׳ אכלו שלם כפות שהוא עכ״ד אלא דבס׳ ארחות חיים יש חיסור לשון. וקצת יש להרגיש על מרן שנסתפק ברישא ונדחק בדברי רבינו יונה ולבסוף חילק איך לא נסתייע מא״ח וכלבו ולא נשא את שמותם על שפתיו וכבר הרב אליה רבה העיר מס' הכלבו:
ומכללן של דברים אמורים יש להעיר על מור״ם בהגהה דפסק עד שנתמעך ונמשכו אחריו הרב הלבוש והרב מע״מ שתפסו תחילת דברי מרן בב״י ושבקי מאי דחילק באחרונה. והרב ט״ז כתב דמשום דמרן נסתפק בדבר משו״ה מספיקא כתב מור״ם עד שנתמעך עכ״ד ובס' דרכי משה מבואר דלא חש למאי דחילוק מרן בסוף כלל:
וראיתי להר"ד אבודרהם בריש שער שני שכתב וז״ל אורז ודוחן שטחנן ובללן בקדירה או שאפאן ועשה מהן פת מברך במ״מ עכ"ל וצריך לדעת מנא ליה הא דצריך שיטחן ויבלל בקדירה. הן אמת דראיתי בירושלמי פ׳ כיצד מברכיו דנחלקו בברכת האורז ואתמר עלה ולא פליגי מ״ד בורא מ״מ בההוא בול מ״ד בפ"הא בההוא דבריר מ״ד שהכל כההוא דשליק מ״ד בורא מיני מעדנים בההיא דטריף:
וראיתי בפירוש כ״י לאחד קדוש שפירש וז״ל בההיא דעביד בול פי׳ כדמות דבר אחד וחומר אחד מחובר החלקים ובריר כל גרעין לעצמו כלי חיבור ושליק מבושל יותר מדאי וטריף ששחקו ועירבו כמו קמח אח״כ מצאתי להר״ש דגריס מ״ד בורא מיני זרעוני׳ בההוא דעביד בול שכל גרגיר לחוד ולא נשתברו הגרעינין א״נ שהגרעינין בקליפתן דבריר שהגרעין קלוף דטריף שנתן שם ביצים טרופות עכ״ל הפירוש כ״י. ועיין מה שפירש מהר״ר אליהו:
ומ״מ נראה דלא קי״ל כהירושלמי בהא וכן רבוואתא קמאי דכל יומא שמעתיה דירושלמי אפומייהו לא הביאו שמץ מנה מהירושלמי הזה:
וחזה הוית למר זקנינו הרב החסיד מהר"א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י שכתב דמנהג העולם לברך על האורז שלם שלא נתמעך שקורין האורז המפלפ״ל בערבי בורא מיני מזונות וכן מטין דברי הרב בית יוסף עכ״ל הראת לדעת סהדא רבא דנהוג במקומותינו לברך במ״מ
אף כשלא נתמעך ויהי בשלם:
ועלה בידינו דהמברך על אורז שלם מבושל שלא נתמעך בורא מ״מ טעמו ונימוקי עמו דהכי דהכי דברי הראשונים וכסתם הש״ע וכמ״ש רבינו יונה וארחות חיים וכלבו בפירוש והכי נהוג עלמא באתרין בדורות שלפנינו כמדובר וכן ראיתי שכתב הרב הלקט ח״א סי׳ מ׳ דאורז שלא נתמעך ברכתו הראויה לפי מסקנת הרוב בורא מ״מ:
ז
ואחריו בורא נפשות וכו'. מי שאכל אורז מבושל ובירך אחריו על המחי' או שאכל לחמניות ואורז ובירך על המחיה. כיון דאורז מסעד סעיד וגידולו מן הארץ ברכת על המחיה פוטרתו אף אם לא אכל אלא אורז דבדיעבד נפיק בברכת על המחיה דמקרי שפיר מחיה וכלכלה. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשובה כ״י סי' ל״ד וכ״כ הרב הלקט ח״א סי׳ מ׳:
ח
דין ח'. הגהה. נתמעכו לגמרי וכו׳ מברך שהכל. ה״ה אפונים קלויים שכתשן הדק היטב עד שיעשו קמח מברך שהכל כיון שאין דרך אכילתן בכך אבל פירות שדרכן בכך אף שאינו ניכר מהותם מברך ברכתן ודלא כהרב מג״א סי' ר״ב ס״ק י״ח וסי׳ ר״ד ס“ק כ״ב.
בית יהודה ח״ב סי' צ"א:
ט
דין יו״ד. בברכה אחת מעין ג' וכו׳ כתב הטור בשם רבינו יונה דאין לומר על תנובת השדה בפירות ויין שאין לשון זה נופל אלא במיני דגן כדכתיב ויאכל תנובות שדי וכתב מרן דבנסח הרי״ף והרמב״ם ישנו. שמעתי מקשים דמקרא מלא בשופטים ותאמר התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה הרי דתנובה כתיב בפירות. ויותר יש להרגיש על הרב בית דוד סי׳ פ״ח שטרח נפק ד״ק ואשכח ברד״ק ולא זכר פסוק:
יו״ד
על הארץ ועל פירותיה וכו' נשאל הרב הלכות קטנות ח״ב סי' נ״ה אמאי דנהגינן בא״י לחתום על המחייתה ועל כלכלתה מעין דוגמא דעל פירותי' ולא מצא הרב סמך למנהג ומ"מ כתב דאין לשנות מנהג ראשונים עכ״ד וימצא כתוב בספר כפתור ופרח דף ל"ו ע״ב כתב בהדיא בא"י חותם על המחייתה כמו ברכת הפירות. ומיהו שם כתב דחותם ג״כ על הארץ ועל מזונה. וגם באגודה פ׳ כיצד מברכין כתב בשם ר״י דבא״י יברך על הארץ ועל מזונותיה ע״ש ולא נהגו כן:
יא
על פירות ח״ל בארץ צ״ע ונ״ל שיברך על ספירות מטעם שכתב בס' הלבוש ונ״ל שאם הם פירות מכבוש ראשון אע״ג דלא קדשה האידנא שפיר מצי למימר על פירותיה. מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י. והרב אדמת קדש ח״א סי׳ ג' כתב דזה מחלקת גדולי ישראל שהרב מהר"ש גארמיזאן הסכים שיברך על הארץ ועל הפירות וכדעת מז״ה. והרב המג"ן סבר שיברך על פירותיה ונתקשה בסברת הרב המג״ן וצדד צדדים בדבריו. והרב אחיו בס' פרי הארץ ח״ג כ״י א״ח סי' ג׳ האריך הרבה והסכים לברך על הארץ
ועל הפירות ועיין בארחות חיים דף ל״ז סוף ע״ג ודוק בדבריו:
יב
גם אם הביאו צמוקים מח״ל לארץ יעשו מהם יין בא״י אף שבא״י נגמר היין יחתום על פרי הגפן. הרב פרי הארץ שם:
יג
דין י״ג. אין ברכת על המחיה פוטרת הבשר והדגים. משמע לי אע״ג שבאו הבשר ודגים ללפת בו החמשה מינים והכי דייק לשון הטור שכתב אם אכל מיני לפתן ואכל עמו מה׳ מינים וצ״ע אם נימא דה"ה אם אכל גבינה עם ה׳ מינים כגון. אם הגבינה עם הלביבות וכיוצא. מורי זקני הרב החסיד מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י. ומנהג פשוט במקומותינו לאכול לביבות ועם גבינה ביותר ואין מברכין על הגבינה ולא עוד אלא רבים נוהגים לאכול כסנין בבקר עם גבינה ואין מברכין כי אם על הכסנין ומדין מברך על העיקר ופוטר הטפלה נגעו בה. וצריך להתישב בדבר:
יד
דין י״ז. אם בירך על התמרים בהמ״ז וכו׳ אבל אם בירך על התאני' על המחיה לא יצא דתאנים לא זייני הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובה כ״י: