אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קצו

שיורי ברכה

א

דין א׳. אכל דבר איסור אעפ״י שאינו אסור אלא מדרבנן וכו' עמ״ש הרב פנים מאירות ח"ב סי׳ ז׳. ועמ"ש הרב מג״א ובס׳ קרבן נתנאל דף ל"ז ע״ד:

ב

ואין מברכין וכו׳ עמ״ש הרב כנסת הגדולה בתשובותיו הנדפסות סי׳ כ״ג וסי׳ כ״ד:

ג

בס׳ באר עשק סי' ק״ט התיר לברך למי ששותה סתם יינם וכבר הושג בש״ות הלכות קטנות ח״א סי' יו״ד ובש״ות בית יהודה י״ד סי' כ״ב ובש״ות שאלת יעבץ סי' מ״ה:

ד

דין ג'. אחד נזהר מפת עכו״ם וכו׳ יש לענות אמן אחר המברך על דבר שהשומע נוהג בו איסור כגון האוכל פת עכו״ם וכיוצא בו דברים שאחרים נוהגין בהם איסור ומברך עליהם יכולין הנוהגין איסור לענות אחריו אמן דדוקא כשאוכל דבר שהוא אסור לו אין עונים אחריו אמן דברכתו נאוץ אבל כשהוא אינו נוהג בו איסור ברכתו ברכה ויש לענות אחריו אמן הנוהג בו איסור מידי דהוה אזימון דקי״ל דמזמנין עליו ותנא בתוספתא דדמאי לא יושיט ישראל אבר מן החי לב"נ ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר שהוא אסור ואין מזמנין עליהם ואין עונים אחריהם אמן הרי דזמון ועניית אמן שוין מר זקנינו הרב בהגהותיו כ"י מס׳ זכרון משה:

ה

וכהן עם הישראל מצטרפין וכו' כתבו משם אגודה אחד גבינה וב' בשר מצטרפין ועמ״ש הרב מג״א ובס' מקום שמואל בתשובה סי' צ״ד:

ו

והכהנים אוכלים חלה ונזהרים מפת של עכו״ם וכו' מרן בב״י הביא מהאגור דמצטרפין שאם יזדמן בסעודתן פת חולין של ישראל יכולים לאכול ודחה דבריהם מסוגיית ערכין והרב יד אהרן תריץ יתיב לדברי האגור ולי ההדיוט אכתי לא מתרצתה וכמו שיתבאר בסמוך בס״ד:

ז

וה״ה לשלשה שמודרים זה מזה וכו׳ כן כתבו רוב גדולי הפוס' וכתב מרן בב״י דטעמא דלא מהני מה שיכולים לישאל על נדרם נראה משום דא״כ כי כהני אכלי תרומה אמאי מהדר אטעמא דכהני מצו אכלי חולין ת״ל דזה נמי מצי אכיל תרומה אי מתשיל עלה אלמא דכיון דמחוסר שאלה לא הוי ראוי לאכילה ואי לאו דכהני מצו אכלי חולין לא הוו מצטרפי עכ״ל וכבר האחרונים הרב פר״ח והרב אליה רבה והרב פנים מאירות ח״ב סי׳ ז׳ והרב מקום שמואל בתשו' סי׳ צ״ה והרב לשון לימודים ושאר אחרונים המה ראו כן תמהו על מרן דתרומה ביד כהן ליתה בשאלה וכ״כ התוס' בריש ערכין והרב פר״ח בליקוטים ויישב קצת דברי מרן והרב מעד״מ פ' ג״ש הקשה על מרן דדילמא מש״ה לא קאמר בגמרא טעמא דמצי מתשיל דבקדשים דנקט בהדי תרומה אחר שכפרו בהם הבעלים לא מצי מתשיל ע״ש ואי משום הא לא אירייא דכונת מרן דלא לדכר הש״ס קדשים אלא תרומה לחוד ולימא טעמא דאי מתשיל:

ועל דרך זה יש להשיב בקושיא הנז׳ כי הנה הרב מקום שמואל הביא ממאי דקמפרש הרא״ש בנדרים דף נ״ט דתרומה ביד כהן לא מצי מתשיל דכיון שיצא מרשות ישראל וקיים מצות נתינה תו לא מצי לאפקועי מינה שם תרומה על ידי שאלה וכתב עוד וז״ל ואף לפירוש הר״א ממיץ שהביא שם הרא״ש דאכהן קאי דלא מצי מתשיל שהרי לא קרא עליה הוא שם תרומה אבל ישראל המפרישה מצי מתשיל עלה אפי׳ היא ביד כהן מ״מ ה״ד באותה תרומה שנתן הישראל לכהן אף שהיה ביד כהן וכבר קרא לה שם תרומה מצי מתשיל עלה כיון שהוא שלו משא״כ דאיירי בסתם כהנים וזרים דהכהנים אוכלים תרומה שלהן שנתן להם מישראלים אחרים וזה אוכל חולין שלו וכו' איך נימא דזר מצי אכיל תרומה אי מתשיל ואיך מתשיל בדבר שאינה שלו עכ"ל ואפשר לומר דהגם דארחא דמילתא שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן שבא לידם מישראלים אחרים ובסתם איירי מ״מ אם איתא להאי חידושא רבה דמשום דמצי מתשיל מצטרף הו״ל לש״ס להשמיענו כזאת ולאוקומא דהני כהנין הסבו לאכול תרומה שנתן להם הזר וה״א דאין מצטרפים קמ״ל דכיון דאלו הזר מתשיל על התרומה שנתן להם מצי אכיל מצטרפי והגם דהיא אוקמתא לאשמועינן האי חידושא הו״ל להש״ס לאוקומי בהכי וללמדנו. חידוש זה. אלא דעל מרן אינו מתישב שפיר כיון דהוי פלוגתא בפירושא דשמעתתא דנדרים הו״ל לפרש שיחותיו ומה גם דהתוס׳ בריש ערכין כתבו שלא יש ראיה ברורה דשאני תרומה דאין היתר לזר אף בשאלה ומיהו לדברי מהר"ם בתשובה סי׳ ש״ל דכתב בס׳ אליה רבה שכתב כדברי מרן יש לישב דאיהו סבר כמהר״א ממיץ וכוונתו כמ״ש:

אלא דלכל הדברות ולכל האמירות אכתי יש להכריח האי דינא מסוגיית ערכין הנז' דאי אמרת דגם לגבי צירוף לזימון אמרינן הואיל כדקי״ל בעלמא וג' מודרין מצטרפין הואיל דמצו מתשילי א״כ גם בהני כהני אוכלין בתרומתן בלאו טעמא דמצו למיכל חולין נימא דמצטרפי הואיל ואם יזדמן להם לחם חולין אחר מצו כלהו למיכל ולפ״ז אי השתא זר אכיל לחם של עכו״ם והני כהני הוו זהירין במש״ג דהשתא ישראל לא אכיל תרומה וכהני לא אכלי פש״ג מצטרפי הואיל ואי מקלע להו לחם ישראל חולין מצו כלהו למיכל השתא נמי מצטרפי ודמי להואיל אי מקלעי אורחי דשכיח אלא מדלא אשמועינן הש״ס הכי ש״מ דבזימון לא אמרינן הואיל דבעינן דהשתא מצו למיכל בהדי הדדי ומינה דגם ג׳ מודרין אינם מצטרפין. ומכלל דברינו אתה תשמע דדברי האגור שהביא מרן דכהנים אוכלין חלות וזהירי בפש״ג וישראל אוכל פש״ג מצטרפי הואיל ואי מקלע להו לחם חולין של ישראל אכלי וכתב מרן דהם דברים בטלים מהש״ס הדין עמו ואין בדברי הרב יד אהרן שכתב דסבר כתוס' דערכין מנוח כמבואר וגם התוס' דייקי התם בערכין לומר דאינה ראיה ברורה משמע דאיכא ראיה אלא שאינה ברורה ודבריהם מורים דלענין דינא הכי ס״ל וכמ״ש פ' ג' שלשה שאכלו והוא דעת רוב הפוסקים כמ״ש מרן בבית יוסף ובארחות חיים נמי מייתי לה משם הגדולים ע״ש ותימה על הרב מהר״א הלוי בס׳ גן המלך סי' פ׳ שסמך על התוספות דערכין וכתב דהמזמנים לא הפסידו ע"ש ודוק היטב:

ח

ראובן נשבע שלא ידבר עם שמעון ואכלו ביחד עם אחר אין ראובן יכול לזמן לפי שהוא מדבר עם שניהם ואומר להם שיהיו מזומנים לברכה הרב מהר״י פראג"י מהמה בתשו' כ״י סי' ק״ה:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה