ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קפז
א
דין ג׳. אם לא הזכיר בברכת הארץ ברית ותורה וכו' כתב מרן ב״י משם שבלי הלקט דכשנימול אברהם כרת לו ברית לתת את הארץ ותורה דכתיב ויתן להם ארצות עכו״ם בעבור ישמרו חקיו. ובספרי הקטן ראש דוד מדרשותי נתתי טוב טעם בקשר אמיץ במעמד שלשתן ארץ וברית ותורה דרך דרש בס״ד ע״ש ובפירושי להגדה בס״ד. ועל דרך האמת ברית ותורה גוף וברית חד והיו לאחדים בארץ טובה ורחבה:
ב
אפילו אם לא חיסר אלא אחד מהם מחזירין וכו'. הכי אמרינן בירושלמי וכן הוא דעת גדולי הפוסקים אבל הטור כתב דה״ר יחיאל נסתפק ונטה דהוי למצוה ולא לעיכובא. והרב מופת הדור בס' פני יהושע בשיטתו הכריע דלא כה״ר יחיאל מדאמרו דף מ"ט מ"ס שבקת כל הני תנאי ועבדת כרב יוסף וקשה דאף לכתחילה צריך לאומרו אלא נראה דעובד' הוי בדיעבד שטעה וגמר כל הברכה ולא חזר וזהו דעביד כרב דיצא ומדקאמר שבקת כל הני תנאי ש״מ דבעי למהדר אליבייהו והיא ראיה שאין עליה תשובה זהו תורף דבריו. ונעלם ממנו דגירסת הראשונים בש״ס היא רב לא הוה אמר ברית ותורה וכמו שכתוב בחידושי הרשב״א והיינו לכתחילה וכנראה מהראב״ד שם וליכא ראיה כלל נגד ה״ר יחיאל:
ג
הגהה. ונשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה וכו׳ זוהי סברת הראב״ד שהביא הכלבו כמ״ש מרן בב״י וכן הוא בארחות חיים. ומרן בבדק הבית כתב עליו תמהני דעבדים חייבים במצות שהאשה חייבת:
והרב אליה רבה ז״ל אסף וקיבץ מהש״ס והראשונים דנשים לא יאמרותורה והגדיל התימא על דברי מרן ע״ש באורך. ולא זכר דמרש״י והתוס׳ ריש ערכין משמע להפך שכתבו מזמנות לעצמן וכו׳ לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ובעבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין העבדים אומרים על נחלתנו עכ״ל משמע דתורה מצו נשים ועבדים למימר משום קיום המצות שמקיימין וסברת מרן בדברי הראב״ד היא דכוונת הראב״ד דנשים לא יאמרו ברית אבל תורה אומרות ועבדים לא יאמרו תורה וכפשטן של דברים ומשו״ה הקשה דעבדים חייבים במצות שנשים חייבות וא״כ גם העבדים יאמרו תורה וכדעת רש״י והתוס׳ דערכין דברי הרב מג״א אינם מכוונים דבחדא מחת׳ מחתינהו תוס׳ דברכות ותוס׳ ורש״י דערכין ע״ש:
איברא דסוגיית ברכות דף מ״ט שהביא הרב אליה רבה מכרזת ואומר' דתורה לא אמרי דאינה לא בנשים ולא בעבדים ודוחק לומר דרב היא דאית ליה הכי ולא קי״ל כוותיה דהיכא אשכחן בש"ס מאן דפליג עלה. ואפשר לישב קצת דמאן דסבר דנשים יאמרו מסתמיך ואזיל אבעיין דפ׳ מי שמתו אי נשים חייבות בבהמ״ז דאוריתא ומוציאות האנשים ומינה דגם הנשים נסחתן כנסחת האנשים והיינו דתנינא אשה מברכת לבעלה והגם דיש לדחות. ואדרבה התוס׳ מפרשי לה דמשו״ה נסתפק אי חייבות דאוריתא ע״ש ובהג"א. מ״מ מאן דסבר דיאמרו הנשים סמיך אהא:
וראיתי להרב מגן אברהם שכתב דנדחקו כדי לישב המנהג וקשה דהא אמרינן סימן מ״ז דנשים חייבות בברכת התורה משום דחייבו׳ במצוות שלהם וכו׳ ע״ש ולק״מ דאפשר דמאי דלא איית׳ האחרונים מינה ה״ט דהתם לא מצד עצם מצוות תלמוד תורה רק הלימוד שלא יכשלו במצותן וכדכתיבנא בעניותין לעיל סי׳ מ״ז אות ו' בס״ד. ומ״מ יש לישב קצת המנהג בזה בדברי הרב מג״א דהא מיהא משכחת בהן זאת התורה מאיזה צד שיהיה והן הן דברי הרב הלבוש ול״ח:
שוב אשוב אליך דמאי דכתבינן בעניותין בסמוך דדוחק לומר דאותה שאמרו בסוגיית ברכות דף מ״ט הנז' היינו לרב וכו' שבתי וראה דלאו דוחקא היא דכיון דרב סבר דאף לכתחילה לא יאמרו ברית ותורה וכמש״ל שפיר מצינן למימר דהיינו טעמיה דרב דנשי כיון דלקושטא לא שייכי בברית ואינם מצות בתורה לית להו למימר ברית ותורה ומינה משכוה גברי דלא אמרי אבל לדידן דאם לא אמר מחזירין אותו וכמפורש בתוספתא והירושלמי ספ״ק דברכות דאייתי מרן יש מקום לומר דגם הנשים יכולות לומר מאיזה טעם והא בהא תליא ולא קי״ל כוותיה דרב לגמרי ומה גם דבירושלמי התם ספ״ק דברכו׳ אמרו משמיה דרב גופיה דאס לא הזכיר ברית מחזירין אותו. ולא תידורק מינה דרב דדוקא ברית דה״ה תורה אלא משום דרי״בל דקדים אמרם שמט ד״ת מפיו:
וראיתי להרב הלבוש שכתב דברית ותורה מדאורי׳ והשיג עליו הרב אליה רבה דלא כיוון יפה דהטור לא כתב אלא כיון דבהמ״ז דאוריתא אבל ברית ותורה אינו אלא תקנת חכמים עכ״ל ופשט דברי הטור כהרב הלבוש וכן משמע מדברי מרן בב״י בדעת הטור וכן משמע מדברי התוס' ברכות דף ך' גבי נשים אי חייבות מדאוריתא והגהות אשרי שם ודוק: