אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קע

שיורי ברכה

א

דין א׳. אין משיחין בסעודה וכו' כל ימי נצטערתי על זה דחזינן לרבנן קשישאי לא זהירי בזה ואהי מתהלך בי"נן של קדושים חסידי דורנו ואדם לא זכר להזהר בזה. ושנות דור ודור הם המדברים ואינהו אכלי ולא ניזוק אדם והזקנים עדי' לא שמיע להו מזקניהם ההיתה כזאת והיה בלבי כאש בוערת אך זה היום מצאתי בס' אליה רבה משם הפרישה בחלקו"ת ישית שבזמנם היו מסובים ושכיח הזקא. והאידנא יתובי יתבינן כלן שוים וימין ושמאל שקול א״י נינהו וכגון דא ליכא למיחש ז״תד וגברא רבא אמר מילתא דמיתבא דעתא ומסתברא כוותיה ולפ״ז בליל התקדש חג הפסח כשהוא מסב יש ליזהר ביותר לקיים דברי חכמים:

ב

ואם דבר עם חבירו והפליג וכו' ובס׳ צרור החיים כתב ושמעתי ממורי הרב ר׳ פרץ שאם נוטל בידו פת א״צ נטילת ידים שדעתו עליו ולא יסיח דעתו. מורי זקני הרב מהר״ר אברהם אזולאי ז״להה בהגהותיו כתיבת יד:

ג

דין ב'. מסלק ידו מן הקערה לשתות וכו' כתב הרב מגן אברהם איתא בתוספות בכורות דף מ״ד אין שותים מים בפני רבים אלא יהפוך פניו ושלא בשעת הסעודה אפי׳ בשאר משקין יהפוך עכ״ל וכתב עליו הרב אליה רבה לא דק דמ״ש התוספות ובה׳ דרך ארץ וכו׳ דנקט מים וכו׳ משמע דוקא במים יש חילוק בין שעת סעודה אבל שאר משקין אף שלא בשעת סעודה א״צ להפוך וכן מצאתי בפסקי תוס' עכ״ל:

וק״ק לפירושו בתוס׳ דלפום מאי דמסקי דשאר משקין א״צ להפוך אף שלא בשעת סעוד' אמאי הוצרכו התוס' בריש דבריהם לאוקומי ההיא דסוף כיצד צולין בשעת סעודה והרי ההיא ביין הוה כדמשמע התם והיינו אפי' שלא בשעת הסעודה. ותו כיון דיש חילוק בין מים לשאר משקין מי הכריחם לחלק בין שעת סעודה. ותו אמאי מייתו התוס' ההיא דהלכות דרך ארץ ומאי חידושא איכא בהא דאמור בה׳ דרך ארץ והלא גם בשמעתין אמרו אין שותין מים בפני רבים ואי משום דקאמר יהפוך פניו הא לאו מילתא חדתא וגם מההיא דכיצד צולין נשמעינה. ותו להא דמסקי דדוקא מים דאין אדם שותה אלא לצמאו אבל שארא רגילין לשתות יחד כפ״ז מים בשעת הסעודה אמאי לא יהפוך דאין שותה אלא הצמא ויין שלא בשעת הסעודה אלא דאחד לבד שותה אמאי לא יהפוך כיון דאין האחרים שותים. והגם דאפשר לישב. לי ההדיוט נראה עיקר כפירוש הרב מגן אברהם בתוס' דהתוס' מעיקרא אוקמוה ההיא דכיצד צולין בשעת הסעודה דלקושטא אפי' יין שלא בשעת הסעודה שאינו שותה אלא א' צריך להפוך אלא דהשתא סתמו וכתבו. דההיא בשעת הסעודה. ומשו' דמזה יש ס״ד דגם מים בשעת הסעוד׳ לא יהפוך לזה כתבו ובה' דרך ארץ וכו' כלומ' דמשמע להו מה׳ ד״א דמים אף בסעודה יהפוך ואף דמלשון שהביאו לא מוכח אפ׳ דשם איירי בסעוד' ומשמע להו בפשיטו' דגם בסעודה קאמר דלא ישתה לפני רבים ומשו״ה מייתו לה ואח״כ חילקו דשאר משקין לא יהפוך בסעודה דוקא וההיא דכיצד צולין בסעודה ואף דבפסקי תוס׳ מוכח כמ"ש הרב אליהו רבה אפשר דט״ס נפל וצ״ל אין שותים מים בשעת הסעודה בפני רבים ושאר משקין שותין. והאידנא שותין מים אף שלא בשעת הסעוד' בפני רבים וכן הפוסקים השמיטו להא דסוברים כפירוש ר״ת שהביא התום' שם:

ד

דין ה'. כל מה שיאמר לו הבע״הב יעשה. אף אם יאמר לו דבר גסות ושררה יעשה כן מוכח מדברי תוס' סוף כיצד צולין:

ה

נראה דה"ה אם יאמר לו דבר שאינו כבוד לו כל כך יעשה דהא אם מכבדו יותר בדבר גסות ושררה שאינו ראוי יעשה כמדובר ומינה דאם יאמר לו דבר שאינו כל כך כבודו ימחול על כבודו ויעשה וכן משמע קצת ממ"ש הרב מגן אברהם דיש מי שפירש חוץ מצא ללכת בשווקים ורחובות לעסקו שאין זה כבודו ומדנקטוה בדבר שאינו כבודו חוץ לבית משמע דבבית אף שאינו כבודו כ״כ יעשה:

ו

נראה פשוט דאם האורח נוהג באיזה פרישות ואומר לו לעבור עליו אינו מחוייב לשמוע לו. ומיהו בדבר שאין בו סרך איסור רק פרישות בעלמא טוב לגבר להסתיר מעשיו וישמט כל מה שיוכל ועל זה נאמר אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי:

ז

לאו דוקא הבע"הב עצמו אלא ה״ה בנו הגדול או אחד מהגדולים של בני הבית כי כל חד מינייהו נחשב כמו הבע"הב וגירי דבע״הב נינהו וכבודם כבודו וכן יש לדקדק קצת מהש"ס סוף פ׳ כיצד צולין גבי רב הונא דאקלע לגבי רב נחמן בר יצחק אמרו לי נתיב מר אפוריא וקאמר עלה כל מה שיאמר לן בע״הב עשה ולא קאמר ברישא א״ל רב נחמן:

ח

יש לחקור הא דאמרינן כל מה שיאמר לך בע"הב עשה אי צריך לעשות תכף או יכול לסרב קצת ומדברי הרב מגן אברהם משמע שיכול לסרב שהוא דקדק בההיא דס״פ כיצד צולין דברישא אמרו ליה מ"ט כי אמרו לך נתיב אפוריא יתבת והשיב כל מה שיאמר לך בע״הב עשה ואח״כ אמרו לו מ״ט כי יהבו לך כסא קבלתיה בחד זימנא והשיב אין מסרבין לגדול ועל זה כתב הרב הנז׳ וקשה מאי א״ל בסוף מ"ט כי יהבו וכו׳ הא כבר א״ל כל מה שיאמר לך בע״הב עשה וי״ל דאף דמחוייב לעשות מ״מ אין דרך ארץ שיעשה מיד עד שיפציר בו אבל לגדול עושין מיד עכ״ל הראת לדעת שהר׳ מגן אברהם סבר שיכול לסרב. ולא זו בלבד שיכול אלא מתורת דרך ארץ צריך לסרב:

אבל מדברי מהרש״א בח״א משמע איפכא דכל מה שיאמר בע״הב אהני לשלא יסרב נמי שכתב על דברי התוס׳ וז״ל ק״ק כיון דהכא בדבר שיש בו גסות הרוח השיב כל מה שיאמר בע״ה וכו' כ״ש בהא דלקמן כי יהבו לך כסא אמאי לא השיב עה״ט דכל מה שיאמר בע״ה וי״ל דלעיל לא ידע להשיב אלא מהלכות דרך ארץ אבל הכא ניחא ליה להשיב לו מדינא דגמרא כמ״ש פ' הפועלים דילפי' מקראי דאברהם ולוט עכ״ל הרי מוכח דסבר מהרש״א הפך הרב מגן אברהם דמשום כל מה שיאמר בע"הב לא יסרב כלל דומיא דגדול:

ולי הצעיר נראה להכריע כהרב חידושי אגדות דהא על דברי הרב מגן אברהם איכא למידק דכי אמר ליה למיתב אפוריא כדעה נרדפה היכי עביד אי תימא דיתיב תכף ומיד כדאמרי ליה בלי שום סירוב א״כ נשמיעינה מן הדא דכל מה שיאמר בע״הה אהני גם לבלתי יסרב ואי תימא שסירב יקשה דהא אין מסרבין לגדול ולא ה״ל לסרב וכדעבד כי יהבו ליה כסא. ולכן נראה דלא סירב והגם כי בתחילה קאמר טעמא משום כל מה שיאמר לחוד ועדיין לא אמר אין מסרבין תירץ שפיר משום דכל מה שיאמר וכו' ביטל המעוררי״ן בין על עיקר הישיבה בין על הסירוב. ואפשר דמעיקרא כי שיילי מ״ט כי אמרי לך נתיב אפוריא יתבת חדא מגו חדא איבעי' להו הן על עיקר הישיבה הן על ישיבתו תכף ושתים זו בכלל דבריהם ועל שניהם הוא אומר כל מה שיאמר וכו׳ דהאי טעמא מהני גם למה שלא סירב. ומשום הכי אחר שהשיב כל מה שיאמר וכו' לא שאלו אפוריא עצמה מ״ט יתבת תכף כדשיילי אכסא משום דבטעם כל מה שיאמר וכו׳ תו לא מידי. וכן מוכח מדברי התוס' שכתבו אמאי דיתיב אפוריא לא שייך לומר משום דאין מסרבין וכו׳ מוכח דפשיטא להו דלא סירב כלל אפוריא ומשו״ה ק״ל דלימא טעמא דאין מסרבין וזה הפך הרב מג״א:

שוב ראיתי להרב אליה רבה שהקשה על הרב מג״א בקצרה דמשמע דיתיב מיד אפוריא. ועל דברי מהרש״א הקשה דא״כ מאי שאלו אכסא וכבר ידעו כל מה שיאמר וכו׳ ולכן תירץ דיהבו ליה כסא היינו הושיטו לו ולא אמרו לו ואין זה בכלל כל מה שיאמר. וכו׳ עכ״ד ומה שהקשה על מהרש״א יש לומר דהם נסתפקו אי הא דקבליה לכסא בחד זימנא הוי משום כל מה שיאמר וכו׳ או אף מי שאינו אורח הדרך ארץ הוא כיון שרוצה לשתות יקבל מיד ומשו״ה שאלו לברר בשאינו אורח מאי. והשיב אין מסרבין ובזה נפשט דכי לא הוי אורח ואיננו גדול דרך ארץ לסרב. ומאי דתירץ הרב דיהבו הושיטו וכו׳ לא שמיע לי דמעשה טפי מדיבור ודוק:

ומ״ש הרב ט״ז במעשה דייתי הטור דבריו קשים ממ״ש במס' דרך ארץ בסוף המעשה וכבר ראיתי להרב לשון למודים שבא לידי כעת שהאריך בזה ולכן קצרתי:

ט

דין י״א. ב׳ כוסות וכו׳ ויברך ב״המז וכו' בית דוד סי' פ״ד:

יו״ד

דין י״ב. הגהה. לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול וכו' עמ״ש הרב אשדת פ׳ דברים ובספר אדמת קדש ח״ב י״ד סי׳ ג':

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה