ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קסח
א
דין א'. היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם וכו׳ מי שנטל פרוסת פת לברך עליה ובתוך כך הביאו לו שלימה יניח הפרוסה בתוך השלימה ומברך ואם כבר בירך על הפרוסה ידיו תבצענה הפרוסה. הרב מהר"ר יעקב מולכו בתשובה כ״י סי׳ פ"ד:
ב
דין ה'. וכיון שהותר לבצוע הותר וכו' עיין מאי דנתיבנא בעניותין לעיל סי׳ ע"א סוף אות א' בס"ד:
ג
דין ו׳. שיעור שהאחרים רגילים לקבוע וכו'. על האלטרי״אה והמאקרוניס הן ודומיהן אי קבע עליהן דעת הרב הגדול בעל מחנה אפרים בתשובה כי באה בס' פרח שושן כלל א׳ סי' ד׳ דאף אי קבע יברך במ״מ וברכה מעין שלש. אך דעת הרב גנת ורדים והרב פרח שושן שם סי׳ ה׳ לברך המוציא ובה״מ. והרב בית דוד א״ח סי' פ״א גם הוא עלה ונסתפ״ק בזה וארוכ״ה לו עלתה. ועמ״ש סי' תקל״א ומורי הרב ז״להה בס׳ נחפה בכסף סי' ב׳ נטה לדעת הרב מהר״א נבון והשיב להשגות הרב פרח שושן וכן הסכים הרב לשון לימודים סי׳ פ״ה:
וכן בקדש חזה הוית להרב שבלי הלקט סי׳ מ״א שכתב וז״ל ויטרי ומאקארוני ופראסקירילי הן וכל הדומה להן שהן מעשה קדרה מברכין עליהן במ״מ בין אם קבע עליהן סעודתו בין אם לא קבע בין אם נשלם במים ושמן בין אם נשלם בדבש וחלב או שאר משקה עכ״ל. אלא שהרב גנת ורדים כתב כלל א׳ סי׳ כ״ד דאליטרי"אה שלנו אינה כשלהם ועמ״ש עליו מהר״י זיין ודברי הרב שבלי הלקט מבוארים דכל מעשה קדרה אפי׳ קבע מברך בורא מיני מזונות:
ד
פת הבאה בכסינן יאכל פחות מנ״ד דראמא״ס ולא מיקרי קביעות לכ“ע או יאכל ע“ב ויברך בהמ״ז ואם אכל נ״ד דראמא"ס ואינו יכול להשלים ע״כ יברך בהמ״ז בית דוד סי' פ״ב ועמ״ש פרח שושן:
ה
כתב מורי זקני הרב מהר״א אזולאי ז"להה בהגהותיו כ״י מצאתי בס׳ כתיבת יד קדמון וז״ל שבת קובעת דאפי' אכילת עראי חשיבא קבע למעשר נראה דגם לפת הבאה בכסנין דק״ל שאם אכל ממנה מעט מברך במ״מ ולבסוף בורא נפשות אבל אם קבע סעודתו עליה בתחילה מברך המוציא ולבסוף בהמ״ז נ"ל דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר ומיהו לאכול עראי בשנת חוץ לסוכה שמא אין איסור מהאי טעמא דהתם בעינן תשבו כעין תדורו עכ״ל:
והרב מהר״י חאגיו בס׳ עץ חיים פ״ד דמעשרות נסתפק בזה אי שבת קובעת לפת הבכ״כ והר׳ גנת ורדים כלל ג' סי' י״א פשיטא ליה דלענין כסנין אין חילוק בין שבת לחול. ומצאתי בס׳ תניא סי' פ״ד שכתב וז״ל ת״ר אוכלין עראי חוץ לסוכה וכו׳ ומצאתי בשם רבינו אביגדור דאכילת עראי דשבת וי״ט ואפי' שתיה חשונה כקבע עכ״ל וכ"כ בס' שבלי הלקט סי' קי״א. וסיים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין ועיין מ״ש רי״אז הובא בשלטי הגבורים פ' ערבני פסחים ובגנת ורדים שם סי׳ י״ב. ודברי הרב גנת ורדים נכונים בטעמן דלענין כסנין כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת דעל אכילת עראי מברך במ״מ ומעין שלש וכן עמא דבר:
ו
אם קבע סעודתו על כסנין אף שאכל בשר עמו ודברי' אחרים ואלו אכלו לבדו לא היה שבע ממנו אפ״ה מברך המוציא וג׳ ברכות. הרב מגן אברהם ס"ק י"ג. והמעיין יראה שאין ראיותיו מכריעות וגם אני שמעתי שהקשו עליו דקי״ל פ' קדשי מזבח דשני דברים דלא שוו בשיעוריהן אינם מצטרפין וה״ה נימא ה״נ דבשר וכיוצא אין להם שיעור ולא קבע ואיך כתב הרב מגן אברהם דמצטרפי אמנם לי ההדיוט אי מהא לא איריא והחילוק מבואר. אבל למעשה צ"ע:
ז
דין י״ז פשטידא וכו׳ מברך עליה המוציא וכו׳ אבל אם עסת הפסטידא נלושה בשמן יש לה דין כסנין. הרב דבר משה ח״א א״ח סי׳ ט״ז. וכן עמא דבר:
ח
הגהה אבל אם אפאה במחבת במשקה וכו' עמ״ש הרב טורי זהב והרב בני חיי והרב דבר משה בתשובה הנז׳: