ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קנח
א
דין א'. יטול ידיו וכו' ראיתי בס' ידי אליהו תקון י״ח דעמ״ש הרמב״ם פ"ו מה' ברכות כל האוכל פת וכו' ואעפ״י שהוא פת חולין וכו' כתב וז״ל רבינו לא קפיד לכתוב שדבר זה תקנה ומי היה המתקן אמנם דין הנטילה היא תקנת שלמה המלך וכו' עכ״ל ומריהטא דלישניה וסתמותו נראה דהא דנטלינן לחולין הוא תקנת שלמה ואישתמיטיתיה סוגיית פ"ק דשבת ופסקה הרמב"ם פ״ח דאבות הטומאות דין ח׳ וז״ל שלמה המלך וב״ד גזרו על כל הידים שיהיו שניות ואעפ״י שלא ידע בודאי וכו' ולא גזר שלמה על הידים טומאה אלא לקדש ואח״כ גזרו חכמים שלאחריו אף לתרומה ובהשגות א״א ואח״כ גזרו על אכילת חולין שצריך נט״י:
ועוד זאת אדרוש על הרב הנז׳ שתפס במושלם מאמרם ז״ל בשעה שתקן שלמה עירונין ונט״י ומשו״ה הוא היה מונה נט״י בכלל התקנות ולפי האמת זו אינה תקנה אלא גזרה וכמ״ש הרמב״ם וכן מנו נט״י לתרומה בכלל י״ח גזרות דב״ש וב״ה:
ב
אע״פ שאינו יודע להם שום טומאה וכו׳ בענין נט״י תרי טעמי משום סרך תרומה ונקיות והרב מטה יוסף ח"ב סי׳ ח״י כתב דכל הפוסקים כתבו טעם נקיות והרי״ף הביא המימרא כצורתם אבל המרדכי לא הביא לדאביי ומהתוס׳ משמע שבעל הלכות גדולות לא הביא אלא טעם סרך תרומה וכן הוסיף הרב לקמן לצרף בה״ג עם המרדכי וכ״כ משם הרב מהר״ר אברהם אמיגו ע״ש באורך כי בעת אין עמדי הספר הנז׳ ואשתמיט מינייהו מלכי שבה״ג בברכות פ״ו דף ט' ע"א כתב המימרא כצורתה דברי אביי ורבא כהרי״ף ע"ש:
ג
ואינו קובע סעודתו עליהם וכו׳ אבל אם קובע שמברך המוציא יטול ויברך. כן משמע מדברי מרן אבל הרב הלבוש והרב של״ה כתבו דיש חולק דס״ל דלא יטול ולכן יטול ולא יברך או יאכל פת אחד תחילה וכתב הרב אליה רבה אינו מדוקדק דבב״י לא נזכר מחלקת בזה רק. הוא מסופק מסברא דנפשיה וגם במה שסיים ב״י אלא דמצאתי להרשב״א וכו' מבואר דצריך נט״י דספיקו לא היה אלא קודם שמצא כן להרשב״א וכן מבואר בשיירי כנה״ג ועוד תמה אני על הב״י דלמד כן ממשמעות הרשב״א ואני מצאתי להרשב״א במשמרת הבית דף קנ״ח ע"ב להדיא דאם קובע נוטל עכ״ל:
ומ״ש דהכי ביאר הרב שיירי איברא דבריש הגהת ב״י כתב דסבר מרן דכל המברך המוציא צריך נטילה אבל ק״ק על הרב שיירי דסמוך ונראה הביא דברי הרב הלבוש ושתיק ליה והו״ל להקשות עליו כמו שהקשו האחרונים. ומאי דתמה על מרן דאפיקיה ממשמעותא ובפירושא אתמר במשמרת. הרואה יראה דהא דהמשמרת הוא על דברי תורת הבית שהביא מרן ואתמהא מי ששנה זו לא שנה זו:
אבל אין כאן תימא דכל כי הני תמיהי ליתנהו אלא בספרי הדפוס דכתיבי ומנחי אך ס׳ זה נדפס יותר משלשים שנה אחר שהיתה מנוחת מרן ז״להה וגם מהרש״ל לא הי״ל תורת הבית כמ"ש הרב ט״ז סי' ק״ס ס״ק יו״ד. אלא דמרן אתו עמו ספרן של צדיקים והמה בכתובים בכ״י ולפ״ז אין תימא דלא אייתי משמרת דאימור דבו בפרק לא ראהו ולא היה המקר״א הזה בא לידו וזהו אף אם המצא ימצא למרן מעלה בזכורו משמרת הבית:
והרב ט"ז הביא ראיה מדברי הר״ש פ״ק דחלה ותמה על מרן שלא הביאם והרואה יראה שאין ראיה מדברי הר״ש. ומכאן תשובה להרב יד אהרן שתירץ בעד הרב הלבוש דהחולק הוא הסמ״ק שהביא מרן ואין מדברי הסמ"ק ראיה שדברי הסמ"ק הם כדברי הר״ש שהביא הט״ז מהם ראיה להפך ואין ראיה מהם לא לחיוב ולא לפטור. ותו דכפי דעתו שמשם אנו למדים דלא יטול הוא סותר את עצמו שהוא בסמוך הביא דברי הט״ז והעטרת זקנים דמייתו ראיה מהני מילי ליטול והוא אומר דהחולק שלא ליטול הוא הסמ״ק שכתב כדברי הר"ש. ומבואר בב״י שקודם מה שנסתפק הזכיר דברי הר״ש ואגבן עלה ונסתפק ומ״מ. לענין דינא נראה דעת מרן בדין זה בש״ע דאם קבע יטול ויברך ובהסכמת הט״ז והמג״א ואליה רבה וכן עיקר וכ״כ הר"ן בחי׳ פ' כל הבשר דף ק״ו:
ד
דין ג'. אם אוכל פחות מכזית וכו' הרב לחם חמודות פ׳ כל הבשר אות ע״ב כתב דמקור דין זה הוא מרוקח סי' רפ״ג שהביא מרן בבית יוסף ומוכרח שט״ס הוא ברוקח וצ״ל פחות מכביצה וכל פחות מכביצה הן רב או מעט יטול ולא יברך. ואחריו נמשכו האחרונים והרב שיירי כתב פחות מכזית א״צ נטילה כלל ב״ח אבל בס' הקצר כתב הרב אם אוכל פחות מכזית כתב הרב ז"ל יש מי שאומר שאינו צריך נטילה עכ״ל והרב יד אהרן כתב שלא הבין כונתו ולי ההדיוט כונתו מבוארת דהרב בית חדש פשיטא ליה ומרן נראה כמסתפק דכתבה בלשון יש מי שאומר וכן הרב ב״ח עצמו בסוף דבריו כתב ולזה נוטה דעת הש"ע. וכבר הרב אליה רבה יישב קצת דברי מרן ע״ש:
והן הראנו אחד קדוש דברי הרשב״ץ במאמר חמץ דף ל״ה שכתב דכרפס בעי כזית דכיון דתקינו נטילה ודאי צריך כזית כפת דפחות מכזית פת אף דמברך המוציא לא מסתבר שיטול ז״התד ומדבריו מוכח דעל פחות מכזית א"צ נטילה וכדברי הרב ב״ח וכסברת יש מי שאומר שכתב מרן הפך הסכמת האחרונים דעל פחות מכזית יטול ולא יברך דפחות מביצה הן רב הן מעט יטול ולא יברך. ומאחר דהרשב״ץ כתב בהדיא דפחות מכזית לא יטול והכי רהטי דברי הרוקח שכתב דפחות מכביצה יטול ולא יברך ופשטן של דברים משמע דדוקא פחות מכביצה אבל פחות מכזית א״צ ליטול כמ״ש הרב ב״ח והרב אליה רבה הכי נקטינן וכסברת יש מי שאומר שכתב מרן והגם דמדברי הרשב״ץ מוכח דבכזית יטול ויברך בהא נקטינן כהרוקח שיטול ולא יברך וכסברת יש מי שאומר דדין ב'. ועיין בס' יד משה למהר"ם אמארילייו דף קס״א:
ה
דין ד׳. אם אוכל דבר שטיבולו במשקה וכו׳ מה שנוהגים קצת בני אדם שמשקעין הפירות תוך המים לנקותם ובעודם תוך המים שמים ידם תוך המים ונוטלים ואוכלים יש להסתפק אי חשיב בכה״ג טבולו במשקה בעבור מה שאין משימים שם המים כדי לשתות מהם או כדי לאכול המאכל שרוי במים אלא כדי לנקות הפירות ויותר נקיים היו אם מוציא הפירות משם ואוכלן לבדן אלא שאינו חפץ להמתין באופן שאינו נהנה מן המים לענין המאכל כלום אלא לענין הנקיון לבד ובכ״הג אפשר דאינו צריך נט״י ויראה דיש ראיה שצריך מההיא דע"פ דחסא צריך לשקיעה בחרוסת משום קפא וצריך נטילה ואף שאינו נהנה מהחרוסת אלא לענין קפא ומסתברא דמשום קפא ומשום נקיות הכל דבר אחד. הרב יד הגדול מהר״ר זרחיה גוטא בכ״י: ובתשובה כ״י לרב אחד קדוש כתוב יש מי שהורה דירק שרחצוהו להעביר הלכלוך לא הוי טבולו במשקה ולא יפה הורה דכל מי שבא עליו מים חייב בנט״י וכן יש להוכיח מטעמייהו דרש״י ותוס׳ בטבולו במשקה וכן יש להוכיח מתשובת הרדב״ז סי' פ״ג שכתב בחזרת דרחיצה מקודם הוי טבולו במשקה ובודאי דרחצוה להעביר הלכלוך וכן יש להוכיח מהרא״ש שכתב נשרו במים ז״התד:
ו
אם אחר שבירך ברכת מזון תכף הביאו לפניו דבר שטבולו במשקה אין צריך ליטול ידיו. ודבר זה קיימתיו מסברא. ואחר זמן רב מצאתי כתוב לאחד קדוש וז״ל כתב הרדב״ז מי שנטל ידיו לברך ובירך והביאו לפניו מיד דבר שטבולו במשקה א״צ לחזור וליטול ידיו דאי משום הסח הדעת הא לא אסח דעתיה ואי משום דגמר סעודתו לא מיבעיא אם היתה כונתו לאכול אח״ך דבר שטבולו במשקה דפשיטא דאין כאן הפסק דמסעודת פת ותבשיל נסתלק וגמר אבל מדבר שטבולו במשקה לא נסתלק אלא אפי' לא היה יודע שיביאו לפניו דבר שטבולו במשקה ולא נתכוון בשעת נטילה לזה כלל א״צ נטילה פעם אחרת כיון שלא הסיח דעתו מידיו ותו לא מידי:
ז
מדברי מרן סי' תע״ג שכתב דיטול בשביל (הכרפת) [הכרפס] ויקח פחות מכזית מוכח דבדבר שטיבולו במשקה יש להחמיר אף בפחות מכזית טפי מאוכל פחות מכזית פת שהוא הביא בדין ג' סברת יש מי שאומד דאם אוכל פחות מכזית א״צ נטילה. ולכאורה קשה דטיבולו יהיה חמור טפי מפת. ולומר דדעת מרן דאף פחות מכזית בפת בעי נטילה הוא קשה דא״כ למה הביא סברת יש מי שאומר בדין ג'. ויש לישב. ומיהו דעת הרשב״ץ דטיבולו במשקה ופת פחות מכזית לא בעי נטילה כאשר הבאתי דבריו לעיל אות ד׳ בס"ד:
ח
דבש. האחרונים האריכו בדבש אשר במרקחות אורך הקר״ש וכי צליל טפי ועמ״ש הרב פנים מאירות בתשובותיו ח"ג סי' כ״ג. ועמ״ש הרב כנ"הג בתשובותיו המודפסות סי' ס״ז:
ט
שמן. מפורש בב״י דהוא שמן זית. וכ״כ הרב גנת ורדים כלל א' סי׳ כ״ט דשמן שומשומין אין בו משום טבולו במשקה והביא ראיות לזה. וק״ק דלא הזכיר משנה שלימה באחרון דתרומות אינו מטמא משום משקה אלא היוצא מן הזתים וענבים. ולפ״ז אזדא לה תמיהת הרב כנ״הג על הרדב״ז וחד דעמיה שנחלקו על הני ויגויי״לאס אי צריכי נטילה מחמת הדבש דאמאי לא חיישי משום טובל בשמן שנטגנו בו. ואין כאן תימא דנהוג לטגנם בשמן שומשומין ואינו משקה. שוב ראיתי בס' פרח שושן כלל א׳ סי' י"וד ובית דוד סי' ס"ז שהשיגוהו. ואחר באו לידי תשובות הרב כנ"הג חדשות מעתה וראיתי בסי' ס״ח דהסכים דשמן שומשומין לאו משקה ואייתי מתניתין בידיה אותה דתרומות שהבאתי ותירץ תמיהתו אשר בכנ"הג כדבר האמור:
יו״ד
דם. כגון אם אוכל לרפואה לפקוח נפש ומי שפירש יקצה הפרי בדם הוא טעות. קרבן נתנאל פ' ערבי פסחים דף מ״ד:
יא
דבר שטיבולו בשכר צריך נט״י. הרב בית דוד סי' ע״א ועמ״ש הרב דבר משה ח״א א״ח סי' טו״ב:
יב
ותבשיל מחיטים שהם נגובים וכו' כתב הרב החסיד מהר״ר יעקב צמח בהגהותיו לא"ח כ״י. צמח. מכאן משמע יש לו דין טבולו במשקה וכן הורו גדולי צפת תוב״ב דתבשיל שהוא טופח על מנת להטפיח צריך נטילה עכ"ל וכן הוכיח הרב בית דוד סי' ס"ז:
יג
דין ו׳. השותה אין צריך ליטול וכו'. וכן הטובל אצבעו במשקה ומוצץ הרדב״ז סי׳ ע"ח. והרב הגדול מהר״ר ישראל בנימין בכ״י כתב דבבית יוסף משמע שצריך נטילה והסכימו לדבריו כל רבני מצרים מיהו אין למחות במי שלא יטול עכ״ד והאחרונים הסכימו כהרדב״ז וכן המנהג פשוט: