ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קנז
א
יקבע סעודתו וכו' כתב הרב החסיד מהר"י צמח בהגהותיו ב״י ראוי לאדם לכוין מאד בעת אכילתו ולא לאכול כבהמות וצריך אדם לזכור בעת אכילתו חרבן הבית כמ״ש בזהר תרומה דף קנ"ז עכ״ל והאיש הירא ישים תדיר נגד עיניו מה שאמרו רז״ל והביאוהו התוס׳ בכתובות דף ק״ד עד שאדם מתפלל שיכנסו ד״ת לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו ויחרד האיש הירא בהעמיקו בזה:
ב
כתב הרב הנז׳ משם האר״י ז״ל בענין הדברים המשכחים כגון זתים וכיוצא בהם אין זה אלא לעם הארץ אבל לאוכל אותם בכונה מוסיף זכירה. צמ״ח. ונ״ל שהאוכל אותם הדברים בתוך הסעודה שאז פטור לברך עליהם צריך לכוין הברכה בלבו וזהו כונת הרב עכ״ל ולי ההדיוט נראה פירושו דחוק ויותר נראה פשוט דעל כונת האכילה קאמר האר״י:
ג
כתב הרב הנז' צריך ליזהר מלשתות הקאהב״י העשויה מן העכו״ם משום בשולי עכו“ם עכ"ד משם האר״י זצ"ל והפר״ח בי״ד סי' קי״ב התיר ומהרי״קש שם לא אסר אלא בחנות אך הרב פנים מאירות ח״ב סי׳ ס״ב אסר משום בש״ג גם הרב כנה״ג היה מחמיר ועמ״ש לקמן סי' שכ"ה. והרב פר"ח י״ד סי' פ"ד אסרה מט' תולעים ע״ש באורך ובשו״ת בית יהודה י״ד סי׳ כ״א:
ד
כתב מהרי״קש אסור לטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמה. ס״פ הנזיקין. וכתב הרב החסיד מורי זקני מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י שצריך ליזהר לצוות לתת מאכל לתרנגולים בבקר כדי שלא יעבור על איסור צער בעלי חיים וכנודע ממעשה שאירע בזמן הרב האר״י זצ"ל ובס׳ חסידים סי׳ תקל״א כתב דלענין צמא האדם קודם וטעמא טעים הרב בית דוד סי' פ'. ועיין בשו״ת שאלת יעבץ בסי' טו״נ ומ״ש לקמן סי׳ קס"ז: