אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קנג

[סימן קנ״ב.

א

דין ד׳. אם מותר לקנות בדמי קדושה אחת וכו' הרב המאור ריש פ' בני העיר מייתי משם רבינו אפרים דדייק דרישא דמתני' דוקא הפך דיוקא דסיפא וא״כ ליכא למשמע מינה ודייק מלשון התלמוד דמעלין דוקא ע״ש באורך. ובזה השבתי לצורבא מרבנן דחביב ונגיה לו סביב דשדר לן דסקא וזאת תשובתי אליו:

חזה הוית נפק דק על דברתי מלכי צדק מגדולי הראשונים רבינו אפרים מקשא״ה דקשותיה דוקיא דרישא אדסיפא ותהי עלה מעכ״ת דנימא דרישא דוקא ועילויא בעינן וסיפא כיון דבתורה ליכא עילויא מותר בשוים ומשום תורה נקט כלהו הכי וכן י״ל דסיפא דוקא והורדה אסירא ובשוים מותר לכתחילה אך כל כמה דאפשר בעילויה מעלינן והיינו רישא ז"התד ודברי פי חכם נאמרים באמת מפום רבנן קדישי מרן בכ"מ פי״א מהל׳ תפלה והרב תי״ט בדעת הרמב״ם. אך לרבינו אפרים ל״ק דכיון דהוא הצ״ד צדדים לכאן ולכאן דאיכא למימר רישא דוקא ואיכא למימר סיפא דוקא תו ליכא לאקשויי על רבינו אפרים דהרב ז״ל לענין דינא קאי ולא נחית לפלפולא והאי דקאמר קשיא רישא אסיפא לאו דבעי לאותובי אמתני' רק גלי לן דאיכא למידק הכי והכי ושערי תשוב״ה לא ננעלו להעמיד דיוקא דרישא או דסיפא ומ״מ ליכא למשמע מינה:

ומאי דתריץ יתיב מעכ״ת דאם איתא דרישא דוקא הול״ל גבי תורה דאינו יכול למכור הואיל וליכא עילויא וכו' לא שמיע לי חדא דאי אמרת רישא דוקא ממילא שמעינן תורה מה תהא עליה דכיון דליכא עילויא אינו יכול למכור. ותו מה יוכיח הוכח זיל לאידך גיסא לעולם תורה מותר כיון דליכא עילויא אבל שאר מילי אסור עד דמעלי ורבינו אפרים אשאר מילי קאי ואף אי אמרת דקאי נמי אתודה תפשוט מיהא שארא. ותו מדי דתריץ דאי סיפא דוקא לא הו״ל למתני דיעבד וכו' אי מהא לא איריא דתפשוט דאם מכרו דיעבד מותר לכתחילה בשוין ורבינו אפרים לא קאי אלמכור לכתחילה לחוד. ומאי דדקדק על רבינו אפרי׳ אמאי לא פשיט כהר"ן. לאו דוקיא כל עיקר דמילתא דהר״ן אתיא מדיוק׳ ורבינו אפרים מוכח לה דבפירוש אתמר כיון דלא מעלי ליה אלא דהר״ן דקדמיה רבינו אפרים בהאי הוכחה נקט מאי דשייר. ומאי דק״ל על הש״ס לק"מ דארכביה לדיעבד ועילויא והש״ס פשיטא ליה דבעי עילויא ורישא דוקא ודחי ליה דמתני' דיעבד ובהכי לק״מ. ומאי דקשיא ליה אמאי לא אמרינן נעשה. נהירנא דכתב מהר״ר בצלאל במקובצת למציעא פ"ב דהיכא דקתני אבל לא אמרינן נעשה דממשמע שנאמר אבל מוכח דסיפא לחוד ולא גרירא בתר רישא וכפ״ז האי תנא תונא מעלה אב״ל במשנתנו ואמטי להכי לא אפשר לומר נעשה. אך זכורני דאחרוני זמננו הוו בה מההיא דריש קידושין דקתני אבל ואתמר בש״ס נעשה ויש לישב:

ב

יש אוסרים ויש מתירין. דעת האוסרים הם רבינו אפרים והרז״ה והרמב"ם לפום מאי דכתב מרן בכסף משנה פי"א דתפלה והר"ן. ודעת מתירין הם רבינו יונה והטור שכתב אבל איפכא לא שמורידין אותן מקדושתן ומשמע דאי ליכא הורדה ושוו בשעוריהן מותר כמ״ש מרי בב"י משם מהר״י אבוהב:

והרב ט״ז הקשה דמה מקום לדקדק בטור יותר מן המשנה ונדחק בתירוץ קושיא זו ולי ההדיוט לק״מ דנהי דמתני׳ נקט דבר ואיפכו מיהו לא מפרש התנא מה טעם איפכא לא ומצינן לומר דדיוקא דרישא דוקא אבל הטור דגמר אומר לפי שהוא מורידן מקדושתן מוכח מהטעם דלא קפדינן אלא אהורדה. ומאי דקשיתיה עוד להט״ז הא פריק לה הרב אליה רבה:

ויש לחקור דלפום מאי דנקיטינן בדעת מרן דכי קאמר בלשון הזה דעתו כסברא אחרונה מה ראה על ככה מרן אשר נטה דעתו ברבינו יונה והטור ושבק לכל הנך גדולים רבינו אפרים והרז״ה והרמב"ם והר"ן וסיעתם דאסרי:

ואנכי הרואה להרב מגן אברהם שכתב וז״ל יש אוסרין והב״ח כתב דליכא פלוגתא דלכתחילה ודאי אסור למכור כמ״ש הר"ן וכו' והא דכתב הטור להורידן משמע אבל לקדושה כיוצא בה שרי היינו בדיעבד אם מכרה כבר וכן דעת מהרי״א וכו' אבל לשון הרמב״ם משמע דאף לכתחילה מותר למכור ב״הכ לקנות בדמיה אחרת שכתב פי״א בני הכפר שרצו למכור ב״הכ שלהן לבנות בדמיה ב״הכ אחרת ולהכי כתב הרב"י כאן. ויש מתירין עכ״ל ודברי הרב כלם מקשה חדא דאם הרב בית חדש ס״ל דליכא פלוגתא הרי מרן בב״י משמע ליה דפליגי ואם כן היינו יש מתירין דנקט בש״ע שהם רבינו יונה והטור לפי דעתו בבית יוסף וא״כ הרב מגן אברהם שהוא מפרש דברי הש״ע מאי דוחקיה דלא מצא מאן נינהו דשרו עד שדקדק מהרמב״ם וכתב דהוא יש מתירין שכתב בש״ע הרי דעתו מפורש בב״י ומאי אית לן עם סברת הרב בית חדש ואי נמי סבר הרב מגן אברהם כוותיה. מאי דכתב מרן בש״ע ברור דהוא כסברתו בבית יוסף:

ותו דאעיקרא אין כונת הרב בית חדש דליכא פלוגתא כלל כאשר חשב אלא כונת הרב ב״ח דהטור מודה ליה להר״ן דאסיר לכתחילה ומיהו בדיעבד פליגי דלהר״ן אסיר ולהטור בדיעבד מותר וכן הסכים הרב אליה רבה. והנני יוסיף לבאר חדא דהמסתכל יפה בדברי רבינו אפרים יראה דאף בדיעבד פליג דהרי כתב דסיפא איירי דרישא ולעולם אפילו ספרים לא יקחו בהן ספרים וסיפא בדיעבד והר״ן הביא דברי רבינו אפרים והסכים עמו ותו דהכי מוכח ממאי דפירש הר״ן לקמן במתני' דאף אם מכרו בשוין אסור כאשר עין אדם הוא יראה. ולשון הב"ח מדוקדק דלא אתא לאשמועינן אלא דלכתחילה מודה הטור להר״ן ותו דכל זימנא דפליג הרב ב״ח על מרן הוא אומר בפירוש בשנותו את טעמו ממרן ומציב לו יד ובפרט דהכא מרן לפי דעתו חלק עלינו את השוין ומעלה על שלחנו דיש חולקין ומתירין וכל כי הא רגיל הרב ב״ח למתמה אתמוהי על מרן ולא שתיק ליה דהרי דעת הרמב״ם לא נתבאר בב״י ובב״ח. ועוד מצאתי להרב המאירי ז״ל בפסקיו שכתב דרוב הגאונים אסרי אפילו בדיעבד ומדבריו נראה שהוא על רבינו אפרים וסיעתו ויש מפרשין דבשוין לכתחילה אסור ובדיעבד מותר וא״כ הרי נמצא מפורש המחלקת דבדיעבד פליגי וזו כונת הרב ב"ח נמי:

ותו יש להקשות על הרב מגן אברהם דהיכי קאמר דיש מתירין דנקט בש״ע הוא הרמב״ם דמתיר למכור לכתחילה הא מרן בש״ע קאמר אם מותר לקנות בדמי קדושה אחת וכו׳ ומשמע דהוא בדיעבד וכבר נמכרה הקדושה וקאמר מה יעשה בדמים והיינו דיעבד ואם איתא הול"ל למכור קדושה אחת לקנות כיוצא בה יש מתירין:

ותו דמרן בכסף משנה כתב בהדיא דהרמב״ם ס״ל דאסור אף בדיעבד והן לו יהי דהרב מגן אברהם סבר כל בתר איפכא דהרמב״ם מתיר לכתחילה מ״מ איך כתב דמרן כתב יש מתירין על הרמב״ם ומרן סבר איפכא בדעת הרמב״ם וכבר העיר הרב יד אהרן על זה אלא שאין לשונו מדוקדק כל כך ותו דהוא כתב משם הרב ב״ח דהר"ן לא אסר אלא לכתחילה וזה אינו ככל אשר דברנו. והרב תי״ט הקשה על דברי מרן בכ״מ ממ״ש דמוכרין בה״כ לבנות אחרת וכבר תירצו האחרונים:

וסבור אני יען שהרב מגן אברהם נקט נפשיה בקצי״רי קצי״רת האומר ובסתום חכמה מסתם סתומי אולי גם הרב מגן אברהם על מבודה זו ישב ככל האמור ושתים זו קשיא ליה על מרן חדא דאם בב״י הוה סבירא ליה כדעת הרמב״ם כדכתב בכ״מ הו״ל להזכיר דהרמב״ם אסר כי אורחיה דשמעתיה בפומיה ותו דאיך בש״ע כתב יש מתירין באחרונה נגד כל הגדולים להכי קאמר דכתב הרב ב״ח דלכתחילה ליכא פלוגתא כלומר דהב״ח חידש דלכתחילה ליכא פלוגתא וכונתו דוקא ליכא פלוגתא בלכתחילה אבל בדיעבד ודאי פליגי אלא דמשמע מהרמב״ם דלכתחילה מותר כלומר דכיון דאיכא למימר הכי דלכתחילה מתיר הרמב״ם א״כ ספוקי מספ״ל למרן בדעת הרמב״ם וכיון דדל מהכא דעת הרמב״ם להכי כתב כאן מרן ויש מתירין דהם רבינו יונה והטור משום דבדעת הרמב״ם יש לומר הכי ולעולם דיש מתירין הוא רבינו יונה והטור רק דלפי מ״ש מרן בכ״מ בדעת הרמב״ם היה קשה איך כתב ויש מתירין. באחרונה אבל השתא דיש משמעות זה בהרמב״ם להכי כתב בש״ע ויש מתירין דבב״י ובש״ע מספ״ל בדעת הרמב״ם. אבל הרב מגן אברהם דידיה פשיטא ליה דדעת הרמב״ם למכור לכתחילה וכמ"ש אח״כ. ולא הוצרך להזכיר כ״מ בדעת המרב״ם דמבואר הוא לקורא אך חידש דיש משמעות זה בהרמב״ם ומרן מספ״ל ולהכי לא הזכיר בב״י דעת הרמב״ם בזה וכתב לדרבינו יונה והטור באחרונה זה אפשר לידחק בדברי הרב מג"א אבל האמת שאם כיון לזה קיצר את הרחב מאד:

ומ״מ נראה לישב למרן דהכא מספ״ל בדעת הרמב״ם ומ״ה לא הזכיר דעתו בב״י וגם הרב מרן מודה להרב ב״ח דבדיעבד הוא דפליגי ומ״ה נקט לפלוגתייהו בדיעבד כדאמרן ופסק כרבינו יונה והטור ומרבינו ירוחם ג״כ בנתיב ג' ח״א משמע קצת כהטור וכן פסק הרב המאירי נמי בפסקיו ודוק ועיין בש״ות בית יהודה ח״ב סימן י״ב:

ג

דין ה׳. אם גבו מעות לצורך בית הכנסת וכו'. גבו מעות לסתור כותל בית הכנסת ולבנותו ואח״כ נתיראו שמא לא יעלה בידם לבנותו מותר לעשות מהמעות בית הטבילה הרשב״ץ ח״ב סימן ק״ע ואתי עלה מתרי טעמי דהזמנה לאו מילתא היא והוא הקדש טעות עש"ב וכמ"ש האחרונים. ולפרטים דשייכי לזה עיין בשו"ת מהר״א קובו סי' יו״ד ושב יעקב סי׳ י״ב ובשו״ת שמש צדקה א״ח סי' א' האריכו בכמה פרטי דינים אלו ופארתם וסרעפותם בשקלא וטרייא הרב מהר"י פורמיגינ"י נר"ו ובן הרב המחבר ז“ל עש״ב:

ד

דין ז'. הני מילי של כפרים וכו׳ אפילו אם באים לכפר מעלמא ולאו עוברין ושבים מותר דאדעתא דבני המקום בנאוה כמו שנראה מדברי הרמב"ם. הרב מהר״י עאייאש בשו"ת בית יהודה ח״ב סי׳ י״א:

ה

הגהה. יחיד שבנה בית הכנסת וכו׳ יחיד שייחד חדר לתפלת האורחים בימים נוראים ובין הפרקים היה אוכל ושותה ועושה דברי חול אין בחדר זה שום קדושה. הרב חוות יאיר סי' נ״ט וכן הסכים הרב מהר״י עאייאש בספר בני יהודה דף ס״ז ע״ב. ועיין בשו״ת מהר"ש דוראן בסוף תשב״ץ סי׳ ז':

ו

בית שהחזיקו זמן רב להתפלל בו ובתוך הזמן קנה ראובן כל אותו חצר ואחר רבות בשנים רצה ראובן לבנות כנגד חלונות בית הכנסת ויצא לטעון דהאי בי כנישתא מקנה קניינו. והק״ק טוענים שכבר החזיקו כמה שנים והיה קדש. הדין עם ראובן עד שיביאו היחידים ראיה שכבר הוקדש הבית לבית הכנסת. ואם סתימת החלונות הוא במקום שיש להם אור רב ממקום אחד די בארבע אמות ואם לא ירחיק ח' אמות ודין זה הוא אף אם הוברר שהבית הכנסת הוא לק"ק. הרב מהר"י זיין בשו״ת שערי ישועה כ״י א״ח שער ג' סי׳ ה׳ והסכים עמו הרב מהר״ש נאוואוי. ובדין חלון בה״כ עיין בתשובות מהר״ש חסון בס' משפטים ישרים סי׳ א' ומהרח״ש בשו״ת תורת חיים ח״א סי' י״א ובשו״ת עדות ביהוסף ח״א סי' י״ג:

ז

דין י״ז. אין יכולין לשנותו בבית אחד. מי שהחזיק להדליק נרות בה״כ ומטה ידו ושלח מעט שמן לבה״כ ואין רוצים לקבלו ונתנו ההדלקה לאחר. הוא לא הפסיד חזקתו. וצריך שיקבלו מה ששלח. הרדב״ז סי׳ שפ"ז:

ח

דין י״ח אין יכולים להוציא לחולין וכו' גרסינן בספרי הקוצץ אבן מן ההיכל אסור ליהנות ממנה וכתב רבינו אליעזר ממיץ שאותם הספסלים שמושיבין נערים בבה״כ אינם רשאים להוליכם לביתם לישב עליהם ואעפ"י שמביא אחרים טובים. אני העזרי. הגהה כ״י. שוב ראיתי שכ״כ מהר״ם בתשובה דפוס קדימונה סי' קמ״ה:

ט

דין כ״א . שנשתמש בהם הדיוט וכו׳ יש חילוק בין בגד חשוב שלא ילבשוהו אלא לפרקים ובין הנלבש בקבע ובין כשמשנין צורתו הראשונים ונעשה צורה אחרת בשינוי דלא הדר ויש להתיר וכך נהגו בעיר המהוללה ליוורנו. הרב מהר״י עאייאש בספר בני יהודה דף ס״ז ע״ג. אבל ראיתי להרב מהר״י פאראג״י מהמה בתשובה כ״י סי׳ צ׳ דלא התיר אלא בתכשיט ולבוש הנעשה לנשים ולא נשתמשו בו דמותר לקורעו ולעשות מפות לס״ת:

יו״ד

דין כ״ב. ואירעו אונס וכו׳ עמ"ש הר״ם בתשו' ד״ק סי׳ ר״ט ועמ״ש מורינו הרב זרע אברהם ח״מ סי׳ כ״א ועמ״ש בעניותינו בספרי הקטן שער יוסף דף ק״ח והנמשך במאי דשייך לזה. ועיין בתשובות מהר״ם זכות הנדפסות מחדש סי' ך׳ וסי' כ״א ובתשובות הרב כנה״ג הנדפסות סי' נ״ב:

יא

מי שקנה מצוה בבה״כ לזמן ועקר דירתו מהעיר תוך הזמן יכול למכור מצותו או ליתנה לאחר ואין קונה החסרונות מעכב על ידו הרב כנה״ג בתשובות הנדפסות סי׳ ח':

יב

מי שהחזיק לעשות מצוה אחת כמה שנים וחל״ש והניח בן ממלא מקומו הוא יזכה לעשות המצוה כאביו וק״ו אם כבר גם הוא עשאה קצת זמן אין מעבירין אותה ממנו ועוד דמעלין בקדש וכו׳ הרב כנה״ג בתשובה סי׳ ז״ך ועיין בתשובות דבר משה בראשון בראשו שהאריך בזה ע״ש:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה