אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קכד

סימן קכג

א

דין א׳. יחזור ש״ץ התפלה שאם יש שאינו יודע וכו׳ הגם דהאידנא להא מילתא אכשור דרי ובכמה עיירות כל הקהל בקיאים מ״מ תקנה לא זזה ממקומה כי היכי דאשכחן בברכה מעין שבע דהטעם הפשוט מפני העם שבשדות והאידנא ליכא ותקנה במקומה אף זו כיוצא בה וכ"כ הרב פר״ח לעיל ריש סי׳ ס״ט. והם דברי הרמב״ם בתשו׳ הובאה בב״י ועיין בשו"ת מהר״א ן' טוואה בסוף התשב״ץ סי' ל"ב ע"ש והיא נדפסה בתשו' הרמב"ם חדשות מעתה סי' קמ״ח. והיה טעמו לפי הפשט אך לפי האמ"ת יש ויש צורך בכל:

ב

שאם יש שאינו וכו׳ תפלת הלחש של שאר ימות השנה כל יחיד ויחיד חייב והיה מן הדין שיתפלל כל א' וא' לחש ואין ש״ץ חוזר התפלה אלא להוציא שאינו בקי אבל הבקי לא יצא באותה חזרה שחוזר ש"ץ התפלה אלא מתפלל בפני עצמו אבל ברכות של ק״ש אינם נכנסים בכלל זה אלא ש״ץ הפורס על שמע יוציא את הרבים י״ח אם שומעין לו כמו שמוציא המברך בהמ״ז וכן כל הברכות על עיקר אומרם כל המחוייב בדבר מוציא הרבים י״ח ולזה לא תקנו שיהא כל א' מברך ברכות ק"ש לעצמו ושיחזור אותם אח"כ הש״ץ להוציא שאינו בקי אבל תקנו שיפרוס ש״ץ על עצמו והצבור שותקין ושומעין הברכות ויענו על החתימה אמן כמו שעושין בבהמ״ז ובקדוש היום וכיוצא. רבינו מהר״י ן' מיגש בתשובותיו כ"י סי׳ פ"ט. ומדברי התוס' והרא״ש פ' הקורא עומד גבי פורס על שמע משמע קצת דש״ץ מוציא הבקי וכבר העיר על דברי התוס׳ הרב פר"ח לעיל סי׳ ס״ט. וכיוצא בה הקשה הר״ן שם פ' הקורא עומד ועיין למהר"ם ן׳ חביב בסוף יום תרועה שהאריך ועמ״ש הרמב״ם בספר תשובותיו הנדפס מחדש וזה שמו אשר יקראו פאר הדור בסי' ס"א ע״ש:

ג

יש להתספק בבן ח״ל שבא להשתטח על קברות התאוה לקדושים אשר בארץ ודרך הלוכו נמצא בי״ט בכפר אחד מא"י שעושין שם יום אחד י״ט אך בעת ההיא לא נמצא שם ש״ץ ואפילו עשרה ובן ח״ל ומשרתו השלימו לעשרה ואנשי המקום אין גם אחד יודע להתפלל ובי״ט ראשון בן ח"ל הלז עבר לפני התיבה ונעשה ש״ץ ובי״ט שני השכים בבקר והתפלל תפלת י״ט שלו ואח״כ כן באו אליו בני הכפר שאול ישאלו לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה להוציאם י״ח מתפלת חול כמנהג א״י שהוא יום אסרו חג. ובן ח״ל הלז חכם ומבין עלה ונסתפ״ק אם יכול לפרוס. על שמע ולהתפלל תפלת חול להוציאם כיון דלדידיה י״ט הוא וכבר התפלל תפלתו תפלת י״ט כבני ח״ל יורינו המור' כדת מה לעשות. ואגב ריהטא אני עני"תי והלא זה דברי. כיוצא בה שמעתי הנשכח כדין בספרן של צדיקים ואתה תחזה את המאור הגדול בדורו מהר״ם ן׳ חביב בתשובתו הרמתה הנה באה ונהייתה בש"ות גנת ורדים א״ח כלל א' סימן י״ב יש ספק בידו בבני ח״ל הבאים לארץ ולא ידעו להתפלל היכול יוכל יושב הארץ להתפלל להם תפלת י״ט להוציאם י״ח וכתב הר״ב ז״ל דזה תלוי בפלוגתא דרבוואתא שכתב הטור סי' תקס״ו כתב רב נתן ש"ץ שאינו מתענה אינו יכול להתפלל ושכיון שאינו מתענה אינו יכול לומר ענינו ואיני יודע למה וכו' עכ״ל.

וחזינא למורינו הרב המופלא קרובינו מהר״א יצחקי בספרו זרע אברהם א״ח סי׳ י״ב שהביא דברי הרב הנז׳ וכתב עליו ודברים תמוהים הם דמאחר שמרן כתב שרב עמרם כתב כדברי ר״ן וכ"כ בשם רב יהודא ודבריהם דברי קבלה ועליהם יש לסמוך ומה גם דהטור לא בא לחלוק עליו אלא דכתב ואיני יודע למה אם הוא לא יודע לא בשביל כך חולק וא״כ היכא מצינו פלוגתא דרבוואתא דמה פלוגתא איכא עכ״ל ולא זכיתי להבין דבריו דאיך כתב דהטור אינו חולק והרי בהדיא כתב הטור וז״ל ודאי אם אפשר שיהיה ש״צ המתענה טוב הוא מאחר אבל אם אי אפשר נ״ל שיכול להתפלל עכ״ל עין רואה שהטור חולק על דברי רב נתן בהדיא וכתב נ"ל שיכול להתפלל ומאי קאמר הרב ז״ל. והרב גנת ורדים בספרו שם סי' י״ד הרבה להשיב על הרב מהר״ם ן' חביב כי דברי הטור דמאוס בשתי ידים ובכיוצא בזה מר הוא דאמר ב"ש במקום ב״ה אינה משנה ובכל כי הא אף בשעת הדחק לא סמוך עלה עכ״ד והפריז הרב בזה לדמויי הא מילתא וכיוצא בה למאי דאמרו ב״ש במקו׳ ב״ה וגזר אומר דאף בשעת הדחק אין לסמוך עלה ואין דבריו מחוורים ואין דמיונו עולה יפה דאטו רבי׳ בעל הטורים לא ידע שכ״כ בשם רב יהודאי ורב עמרם ואיהו בקי טפי מינן בקבלת הגאונים ואפ״ה חלק עליהם והגם דלא כתב זה כי אם משם רב נתן אימור דחדא מינייהו נקט או דהוא ז״ל קים ליה דלא אמרה אלא רב נתן דדוחק לומר דלא ידע שכן כתב רב עמרם והר״ד אבודרהם תלמידו ידע וכל דברי הגאונים נזקרין לפניו בסקירה אחת. ובכל זאת לא אגר דבריו מפני גדולי' לפי שראה שסברתו נכונה וטעמו טעם כעיקר אלא דמרן כיון שראה דינים פליגי עליה והוא באחד פסק דעליהם יש לסמוך אבל בשעת הדחק שעבר לפני התיבה מי שאינו מתענה או שאין גם אחד בהם דיודע להיות ש"ץ נראה דכדאי הוא הטור לסמוך עליו כי סברתו טובה ונכונה וכמו שכן כתב הרב מגן אברהם שם ע״ש. ואחר זמן רב בא לידי סדר רב עמרם כ״י וראיתי שם שמפורש כמ״ש ארחות חיים והר״ד אבודרהם משמו וכבר ידוע דהטור תמיד מייתי מסדר רב עמרם ולכן צ״ל דנקט חד מינייהו דהיינו רב נתן. ועוד אפשר דסבר הטור דעיקר דברים אלו הם מרב נתן גאון לפי שבסדר רב עמרם מייתי דברי רב נתן קרוב לזה לעיל וס״ל להטור שכל הלשון כלו הוא מרב נתן גאון ומשו״ה כתבו בשמו.

אך הדבר הקשה על מהר" ם ן' חביב דאיך כתב דנ״ד תלי בפלוגתא דרב נתן והטור הרי הטור לא חלק אלא משום דאומרו ביום התענית הזה לא משתמע דהוא התענ' הא אם היה אומר ביום תעניתי גם הטור מודה דאינו יכול להיות ש״ץ וא״כ איך יוכל להתפלל תפלת י״ט שהלשון כולל ומשמע שהוא מדבר בעדו ובעד כל הקהל. וכבר מורינו הרב זרע אברהם בחתימת התשובה השיג עליו כן אלא שהרב מהרא"י בא בטענה ממאי דפסק מרן נגד הטור ולפום מאי דכתיבנא בשם הרב מג״א דבשעת הדחק סמכי׳ על הטור הוה ס״ד לסמוך גם בזה בשעת הדחק אבל הדבר מבואר דבנדון מהרמב"ח גם הטור יודה והוא בכלל דברי מורינו הרב כאשר הרואה יראה.

ומהר״ם ן' חביב אייתי בידיה אותה שאמרו רש״י ורבינו עובדיא בריש מגילה דאחד מבני העיר קורא לבני הכפרים המגילה וקשיתי׳ משנתנו דתנן כל המחוייב וכו' לדעתם ואוקמה אליבייהו דתפתר לאפוקי הני נשי ודכוותייהו דלא שייכי במצוות לא כן יושב ירושלם וכו' אף דאינו מחוייב מפיק להו מכח ערבות דומיא דבני כרכים ועיירות דמפקי לבני כפרים זהת״ד הרב ז״ל. ומורינו הרב זרע אברהם שם דרך קשתו ודחה דבריו דקושיתו ל״ק דהא דכפרים תקנתא והם אמרו דאח"ד מעיר מצי לאפוקינהו דאי לא הא לא קיימא הא והם אמרו והם אמרו אבל בעלמא מודה רש״י דכל המחויב וכו׳ תדע דבשילהי ראש השנה אמרו דיחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו ולשיטת הרמב״ח לרש״י אמאי אין זה מברך מדין ערבות אלא דעת רש"י דמתוך שערב על המצוה מברך ליה נמי אגב המצוה דאוריתא אבל ט׳ ברכות מוסף ר״ה שאינם אלא מדרבנן דכשהתפלל שחרית קיים מצות עשה דתפלה שאינה אלא פעם אחת ביום כמו שכתב הרמב״ם אינו מברך במוסף ליחיד שלא בידך. והיינו טעמא דאמרו פ"ג שאכלו שנים שאכלו מנוה ליחלק ופירש״י בין ברכת המוציא בין ב"המז ואם איתא לסברת הרמב״ח לא היה מחמיר רש״י בברכת המוציא כיון דמדינא יוצא וגם מדין ערבות זה תורף דברי מורינו הרב בקיצור:

והנה מה שתירץ לקושית הרמב״ח דהם אמרו והם אמרו כן כתב הרב פר״ח בסי׳ תפ״ט דין ח' ע״ש אמנם אפשר דמהר״ם ן׳ חביב ימאן בתירוץ זה דבכגון הא לא שייך למימר אי לא הא לא קיימא הא וכו' דודאי בבני הכפרים המצא ימצא מאן דידע שפיר לקרותה. והרי להתוספו' פ"ק דיבמות והרא״ש שם לחד שינוייא והר״ן בריש מגילה לא מצי חד מבני כרכים ועיירות לאפוקינהו אלא מאן דמפיק להו מינייהו הוי וקרוב הדבר דלא פליגי הני רבוותא במציאות ועל הרוב הנשכח כדין בבני הכפרי' מאן דידע קריאת המגילה והיינו דמהר"ם ן' חביב פנה על דרך אחרת.

ומאי דאתקיף ליה מורינו הרב מההיא דיחיד שלא בירך וכו' לק״מ דכבר כתבו הרשב״א בתשובה סי' קכ״ו והטור סי' תקצ״ד ובס' ארחות חיים דף י״ח ע״א ושאר כנותהן דבר מינה דתפלה ואינך מטעמא דירושלמי ואין שליחות ליחיד ורמז שהביא דבריהם הוא ז״ל דף ך' ע"א ושם ריש ע"ב משמע דסבר לה הכי בעד רש״י וה״נ נימא לדעת מהר״ם ן׳ חביב. ומ״ש הוא דטעמא דהוי דרבנן דכבר יצא י״ח תפלה כמ״ש הרמב״ם וכו' ק״ק דהני מילי דמר נאמרי' באמת לדעת רש"י ומשתמען מילוהי דרש״י ס"ל כהרמב"ם דתפלה מ״ע דאוריתא ונפיק בחד זימנא ליומא והרואה יראה בסוגיית הש"ס פ״ג דברכות דף ך' ע״ב לגירסת רש״י ופירושו ולדברי התוס' שם ריש ע"ב והיתה לבא״ר דרש״י ס״ל דתפלה מדרבנן ולאו דאוריתא כל עיקר. ומאי דאתי עליה דמהר״ם מאותה שכתב גבי מצוה ליחלק בברכת המוציא נראה דמשום מצוה היא דוקא ומה שיתרץ לשיטתו בעד רש"י כה יאמר הרב מהר"ם ן' חביב לשיטתו דהערבות אינו מעלה ואינו מוריד.

תו חזיתיה למורינו הרב האריך הרחיב בר"ן עירוב"א בערבות הני נשי והגרים ובמידי דרבנן והש״ג ישי״ג על מהר״ם ן' חביב והגם כי ענינים אלו סובלים אריכות ותרבנה סרעפותם אנא נפשאי אקצר ואעלה וכמו רגע אדבר בס״ד וזה חזיתי למורינו הרב זרע אברהם שכתב וז״ל ועוד נ״ל דמ״ש דכל ישראל ערבים זל״ז אינו אלא במידי דהוי מן התורה אבל במידי דהוי מדרבנן לית ביה ערבות תדע דפ' אלו נאמרים וכו׳ אין לך כל מצוה שבתורה וכו' וקיום דבריהם ודאי אנו חייבים לקיים גזרתם כשאול דע״י אלתו חלה השבועה וכו׳ אבל לגזור עליהם שיהיו ערבים זל״ז אין בידם לגזור. ומ״ש בריש שבועת הדיינים אין לי אלא מצות העתידות וכו' היינו לענין קיום המצות אבל ערבות אינו בכלל תדע שהרי אמרו שם גרים העתידים להתגייר וכו' וגרים אינם בכלל ערבות כמ״ש התוס׳ בקדושין דף ע' וכו' א״כ עכ"ל שמ״ש בריש הדיינין גרים העתידים וכו' היינו לקיום מצות וכו׳ וכן מוכרח לפרש להרא״ש פ״ג דברכות שכתב ואשה אינו בכלל ערבות וכ״כ ה״ר יונה בשם ר״י ומהרי״ט בחידושי קי׳ הקשה על רש״י ותוס' שכתבו שאין גרי' בכלל ערבו׳ מההיא דר״פ שבוע' הדיינין וכו׳ וה"נ מוכח בקרא וכו׳ אטו טף ונשים לאו בכלל ערבות ולא נהירא דמ״ש גרים העתידין וכו' לקיום המצות ומ"ש אטו טף ונשים אשתמיטיתיה לשון הר״ש וכו' ההיא דפ' אלו נאמרים לא מכרעא תדע דלא חשיב כהנים ונשים וכו' ומש"ע מהרי״ט דגרים אין ערבים וכו' דאין בידם למחות וכו' לא נתכנו דבריו וכו׳ גם אנו אין אנו ערבים אלא למי שיש בידינו למחות כדאמרינן פ' שבועת הדיינים וכו' ולדברי הרא״ש ק' ההיא שנענשה אשת רחב״ת וכו' לק״מ דודאי במידי דהיא שייכא גגם היא ערבנית וכו׳ עכ״ל בקיצור.

ומאי דפשיטה ליה להרב דבמידי דרבנן ליכא ערבות והגדיל התימה ואסברא ניהלן דבקבלת התורה בסיני על ערבי״ם בתוכה לא הוה כ״א אדאורית' לחוד ותיסגי לן שקבלו גזרותיהם דרבנן כשאול שחלה אלתו וכו' אבל לגזור שיהיה ערבים אין בידם וכו' יש להשיב דמלבד אשר כח בהם בגדולי הדורות ראשי ישראל לגזור קדמה ואתיא מימרא דרחמנא לא תסור וכו' כדאמרו היכן ציונו לא תסור וא״כ הוא ציווי כולל לשמוע דברי חכמים וגודא רבא שדי עלן רחמנא בכללות לשמוע דברי חכמים. ומהו שהכרית הרב דערבות ליכא במצות דרבנן ומה שאמרו מצוות העתידות להתחדש כגון מגילה וכו' היינו לקיום המצות ולא לערבות והראיה ממ״ש בגדים וכו' לכאורה יש להעיר דהרב לקמן הסכים דגרים יתכן דהם בכלל הערבות ולא באו חשבון כי אין מנינם ידוע וכפ״ז חלף הלך הכרח זה ואדרבא נכריע להפך דממ״ש גבי גריס דשם יש מקום לומר דאיתנהו בכלל הערבות ה״ה נימא לגבי מצות דרבנן דלא לבד על קיומם אתמר כי גם ער״ב רב עלה אתם והכל נתון בערבון:

ולזה אפשר לומר דאה״נ דלפי מה שצדד הרב לקמן ודוחה היה דגריס איתנהו ויחנו בערבו״ת מודה הוא דאין הכרח זה כלום. וכיוצא בזה צ"ל במה שהשיג על מהרי"מט דאשתמיטיתיה דברי הרא״ש ורבי' יונה שכתבו דנשים אינם בכלל הערבות ולקמן כי פריך מאשתו של ר״ח בן תרדיון דנענשה כתב דבמידי דשייכי ביה הגדילו התערובו״ת והכריח הדבר מסוגיין דאמרינן דאי נשים חייבות בב״המז דאוריתא מפקי אינשי והא אינם ערבות וכו' ע״ש בריש דף ך' וכפ״ז מאי משיג למהרי"מט שכתב דהני נשי איתנהו בערבות מדברי הרא״ש ודעמיה:

אמנם נראה דתחילת דיבר כפי פשטן של דברי הרא״ש וסיעתו השיג על מהרימ״ט ויהי כי הקשה עליהם מההיא דאשת רחב"ת הוצרך לחלק בין מידי דשייכי וכו' ובזה נוחים דברי מהרי"מט וגם הרב כך הוא סבור ולא הוצרך לפרש דהרי הוא כמבואר:

וכבר ראיתי להרב שמע יעקב דף ל״ב שהביא השגתו למהרי״ט וכתב וז״ל ותמהתי עליו שהלא לעיל מיניה הביא ההיא דאשת רחב״ת להקשות על הרא"ש ותירץ וכו׳ וא״כ מה זו תמיהא שתמה על מהרי״מט וכו' עש״ב ואנא דאמרי דאלו מקמיה קושית מהרי״מט הוה קשיתיה על הרא"ש מאשת רחב״ת ותריץ יתיב וכמו שדקדק וכתב שהלח לעיל מיניה וכו' ודאי היתה תמיהא קיימת על הרב מאי פריך למהרימ״ט. אבל השתא דמראש מקדמי אר״ש השיג על מהרימ״ט ובתר הכי שקיל וטרי על התוספות ורש"י ועד אחרן אהדריה קר"א להקשות על הרא״ש מאשת רחב״ת וכו' יש מקום לישב קצת דגם הרב כך דעתו באסוקי מילתא דיש לישב דברי מהרי"מט והוה פשיטא ליה ולא הוצרך לבאר כאמור:

והכי נמי נימא בהכרח הרב מגריס כדאמרן. ועוד אפשר לומר דהכרח הרב במקומו כי הלא הרב קאי על דברי מהר״ם ן׳ חביב דעסיק ואתי בדעת רש״י שכתב דטעמא דאמור אף שיצא מוציא בתר ערבא קאזיל ומוכח דאף במצוות וברכות דרבנן ועל זה תלי זייניה והגיש תעצומותיו כי במצוו׳ דרבנן עורב״א פרח ולזה שפיר הכריח מגריס דרש״י כך הוא סבור דגריס ליתנהו בערבות כמ״ש ריש פ' כל היד והביאו הרב ז״ל ולמאי דקיימינן בדעת רש״י הוא הכרח עצום מסברת רש״י גופיה אלא דהרב ז״ל לקמן גלה סודו דאעיקרא מה שהכריחו רש״י פ' כל היד והתוספות פ״ד דקידושין מסוטה לא מכרעא:

הגם הלום לא אכחד דאכתי יש להעיר על הרב במה שהשיג על מהרימ"ט דאשתמיטיתיה דברי הרא״ש וסיעתו דאף דכתבינן בעניותן דהא דרב הוא ממדבר קדמות קודם שהוקשה לו מאשת רחב״ת ותירץ כמדובר מ״מ אכתי ל״ק למהרי"מט כי הנה לא אשכחן להרא״ש ורבינו יונה דאמור רבנן אלא שהנשים אינן ערבות על האנשים אבל דהאנשים לא יהיו ערבים על נשיהן זו לא שמענו ומהרי״מט קאי בצד אחד בערבות כלפי מ״ש התוס׳ דאין אנו ערבים על הגריס ועל זה קשיא ליה דאנן ערבים עלייהו והכריח מנשים דאנן בדידן פשיטא דערבים עליהם והוזכרו בקרא אחד דכתיב כל איש ישראל ומאחר שכן י״ל דגריס הם ערבים לגמרי אף דכתיבי בתר כל איש ישראל. באופן דכונת מהרי״מט הוא להכריח ממאי דאנוי ערבים על הנשים. וזה מפורש יוצא בדברי הרב מהר״י מטראני זלה״ה עצמו שהרי בתר הכי כתב הרב וז״ל ועוד יש לומר דגריס אינן ערבין עלינו אלא הוו דומיא דטף ונשים שאנו חייבים עליהם והם אינן חייבות עלינו דאין בידן למחות וא"ש דלא הכניס טף ונשים וגריס בכלל כל איש ישראל וכו'. עכ״ל ומדבריו אתה למד דפשיטא ליה להרב מהרי״מט דהני נשי אנו ערבים עליהן והן אינם ערבות עלינו אלא דברישא סבר מעיקרא דגריס הם ערבים גמורים ולמאי דכתיבי בתר כל איש ישראל דמה הרב דהרי נשים צד א' בערבות ודאי יש להן דאנו ערבים עליהן וא״כ אין ראיה מהכתוב דכתבינהו בסוף. ולבסוף סבר הרב להשוות נשים וגריס כי הדדי וניחא ליה בהא דשבקינהו קרא בסוף ולא אחשיבנהו בסוטה וא״כ מאי ק״ל על מהרי״מט מהרא״ש ודעמיה. וכבר נסתפק מהר״י אלפאנדארי בס׳ מוצל מאש סי׳ י״ב בזה ע״ש דיש לדקדק בדבדיו.

ומה שהקשה הרב זרע אברהם על מהרי״מט בתירוצא בתרא דגריס אין ערבים עלינו דאין בידם למחות וכו׳ דאף אנן כשאין בידינו למחות ליכא ערבות כמ״ש פ׳ הדיינין אפשר לישב דכוונת מהרי״מט דישראל הזכרים סתמן בידם למחות ולא מפטרו מערבות אלא כשנתברר להם ודאי דאין בידם למחות וכמו שאמרו בשבת אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי וכל קבל דנא הגרים והנשים פטורים מן הערבות מסתמא דעל הסתם אין בידם למחות עד שיתברר להם דודאי יש בידם למחות:

ועד אחדן חזיתיה לדעתיה דרב מורינו בזרע אברהם חתימה מעין פתיחה אסיק דבמידי דרבנן ליכא ערבות והשיג על הרב מהר״ם ן' חביב שכתב דטעמא דאמרו דבהלל ומגילה דמוציא הוי מכח ערבות דליתא ע"ש בדף ך׳ ריש ע״ב:

ולפום ריהטא נראה להביא ראיה לדברי מורינו הרב זרע אברהם דבמידי דרבנן אינן ערבים זה לזה ולא נשנו בערבו״ת מהא דכתב הרמב״ם פ״ה דשבועות שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלו׳ וטריפות ואכל פחות מכזית נבילה וטריפה חייב בשבועה שהרי אינו מושבע על חצי שיעור מהר סיני והיא סברת הר״ן פ"ג ופ״ק דנדרים דדבר שהוא מדרש חכמים אף שהוא מן התורה שבועה חלה עליו ואף שהרשב״א בתשובה סי' תרי"ג ס"ל דחצי שיעור אין שבועה חלה עליו מ״מ במידי דרבנן לכ"ע שבועה חלה עליו אלא דיש מהפוסקים לסבר דבקום עשה אין לעבור על דרבנן דאף דשבועה חלה עליו מ״מ מוטב שיעבור בשב וא״ת על שבועתו ולא יעבור בקום עשה על איסור דרבנן וכמ״ש הרדב״ז בתשובה בח"א סי׳ רע"ח ומטי בה משמיה דהרי״טבא ורבותיו:

וכבר ראיתי להרשב״ץ בתשובה ח״א סי' קמ״א הביא ראיה לדברי הרמב"ן שס"ל דאיסור דרבנן אינו נכלל בלאו דלא תסור דהרי שבועה חלה על איסורין דרבנן דלאו מושבע מהר סיני קרינן ביה ע״ש ונודע דכתבו האחרונים דגם הרמב״ם הכי ס״ל כהרמב״ן ולא אמרה אלא לענין זקן ממרא הלא בספרתם באורך ובכל עניינים אלו יש אריכות דברים בראשונים ואחרונים וליתנהו גבאי ספרן של צדיקים להתישב בדבר כהוגן במימר קדישין אמנם עין רואה דאף בדבר שאינו מפורש בתורה דעת הרמב"ם והר״ן דאינו מושבע עליו מהר סיני ושבועה חלה עליו וכעת ע״פ האמור תנוח דעתינו מאותה שאמרו בשילהי ביצה דנשי דאכלי בערב כפור עד שחשכה אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכתבו הראשונים דה"ד כי התם שאינו מפורש בתורה. והיה טעמו דבמירי שאינו מפורש לא חמיר במידי דכתיב באוריתא דמילי דמפרשן והמה בכתובים הוא מושבע מהר סיני וערבים ז״לז:

ולכל הדברות הא׳ קי״ל דשבועה חלה על איסורי דרבנן דאינו מושבע מה״ס וכיון דמוכח דאדרבנן אינו מושבע בה״ס תפשוט מהא דגם אין ערבות בדרבנן דבעידנא דעיילי אישי ישראל בין הערביי״ם אכתי לא הוו מילי דרבנן ולא נשבעו עליהן ומהיכא תיתי שיהיו ערבים זל״ז גם באיסורי דרבנן. ושוב ראיתי מ״ש הרב ש״ך סי' רל״ח ס״ק ך׳ משם מהרלנ״ח ע״א ולעת כזאת אין שו״ת הרב מהרלנ״ח ושאר אחרונים אתי ועיין להרשב״ץ בח״ב סי׳ קס״ג.

ואולם כי דייקינן פורתא נראין הדברים כדעת מהר״ם ן' חביב דרש״י ס״ל דאיכא ערבות אף במידי דרבנן וממקומו הוא מוכרע כי הנה המלכים נועדו בדברי רש״י בסוגיית ראש השנה דף כ״ט ועלה קיימי הרבנים הנז' ושם אתה מוצא שכתב רש״י וז"ל אעפ״י שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבים זל״ז למצוות חוץ מברכת הלחם ויין ושאר ברכת פירות וריחני שאינן חובה אלא דאסור ליהנות מהעה״ז בלא ברכה ובזו אין כאן ערבות שאינו חובה על האדם לא לתהני ולא לבריך עכ״ל וכ״כ הר"ן שם והרשב״ץ בתשובה ח״ג סי' ע״ט הרי דאמור רבנן בטעמא דאין ערבות בברכת פירות וריחני דלא לתהני וכו׳ ומוכח דאי לאו הכי הכל נתון בערבון והלא כלהו ברכתא מדבריהם ומאן דכר שמיה דערבות גבי הני ברכ״י דרבנן אלא משמע דס״ל לרש״י והר״ן והרשב״ץ דאיכא ערבו' אף במידי דרבנן וה״ט דהלל ומגילה דאמרו אף שיצא מוציא מטעם ערבות כדתרגמה מהר"ם ן' חביב והכי רהטא סוגייא. וזו היא שקשה על מורינו הרב זרע אברהם דפשיטא להרב דליכא ערבות במידי דרבנן ואשתפוך חמימי על דברי הרמב״ח:

ומעתה רחש לבי דבערבות מואב קבלו כל מידי דרבנן בכללות וזו היא שאמרו פ' שבועת הדיינין. מצוות העתידות כגון מקרא מגילה מנין ת״ל קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר כלומר דבדרך כלל הא מילתא לישראל נאמרה להיות עתידים לקבל לדבריהם דרבנן בזמניהם ובו בפרק כחדא נפקין ערבין זל״ז על ד״ס בכללות ויען כי הי׳ הדבר לכללות והלא במאמר אחד יאמר נא ישראל נקבל כל ד״ס ונהיה ערבים זל״ז לכן חלה שבועה על איסורי דרבנן ולא קרינן ביה מושבע ועומד מה״ס מאחר דלא קבלו ונשבעו בפרטות על כל חדא וחדא דתקון רבנן רק אתיא מכללא ואמטו להכי גם בנשבע על מצוות דרבנן נ"ח ומקרא מגילה שבועה היא כמ״ש מרן בי״ד סי׳ רל״ט ואע״ג דאמרינן בסוגייא הנז' דקבלו מצוות העתידות כגון מקרא מגילה הכי פירושא קיימו מה שקבלו כבר בכללות ולא חשיב הא מושבע ועומד מה״ס כדאמרן ובהכי ינוחו על משכבותם דברי רש״י והר״ן דמוכח מינייהו ריש ערבות במידי דרבנן דכונתם סרך ערבות בכללות ואתנח לן הא דחיילא שבועה אמצוות ואיסורי דרבנן דכיון דהקבלה היתה בכללות אינו מושבע מה״ס קרינן ביה זאת היתה לי אגב רהטאי ליתובי דעתא דעת קדושים רש״י והר"ן:

ואם כנים אנחנו בזה תשובה מוצאת לתמיהת הרשב״ץ בתשובה הנז' על הרמב״ן שהרבה מופתיו ערו ערו עד היסוד שהניח הרמב״ם והוכיח במישור דאיסורי דרבנן ליתנהו בלאו דלא תסור ושכח ראיה עיקרית ושרשית הלא זאת דאיך שבועה חלה על איסורי דרבנן כמו שנאמר. ולפום מאי דאמרן אפשר לומר דהרמב״ן נדחה קרי לה לראיה זו דאימור דבכל איסורי דרבנן איכא לא תסור והא דשבועה חלה אדרבנן היינו דלא קרינן ביה מושבע מה״ס מפני שהיו הדברים דרך כלל אבל לקושטא כל מילי דרבנן איתנהו בלא תסור והראיה מקרא מגילה דכתוב בגוה קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר וכמ״ש פ' הדיינין ושבועה חיילא עלה ומאי אית לך למימר דכיון דקבלום בכללות לא מיקרי מושבע ועומד מה״ס וה״ה נימ' בלאו דלא תסור דכל מילי דרבנן ישנם בלאו דלא תסור ואין ראיה מהכא ואמטו להכי לא מייתי הרמב״ן ראיה זו ואין שכחה לפני כסא כבודו וספר המצוות מהרמב״ם והרמב״ן כעת אינו בידי להתבונן בדברי קדשם ואחר זמן ראיתי בס׳ ארעא דרבנן שהשיב ע״ד הרשב"ץ הנז' ע״ש בהשמטות אות ע״ב:

וראיתי להרב הלכות קטנות בח״א סי' קל״ב שכתב וז״ל הא דאמרי׳ פרק בתרא דקידושין גבי קשים גרים לישראל דכתבו התוס' משום ערבות והא אמרינן דלא קבלו ישראל ערבות גרים עליהם תשובה נהי דלא קבלו עליהם ערבות אבל אם יעשו שלא כדין למה לא יענשו אם לא יוכיחום כשבידם למחות עכ״ל וק"ק דהתוס׳ שם בקידושין מייתו פירוש זה דקשים גרים משום ערבות וכתבו דלאו מליתא היא דלא נתערבו בשביל הגרים כדמוכח בסוטה ע"ש ומדבריו משמע דהתוס׳ קבלו וקיימו פירוש זה ותו הא דכתב והא אמרינן דלא קבלו ישראל ערבות גרי' היכא אתמר דזה אינו אלא הוכחה דמוכחי התוס׳ שם ורש״י פ׳ כל היד מסוגיית סוטה. ומה שהשיב דערבות ליכא אבל עונש איכא ק״ק דגם ערבות אינו אלא כשבידם למחות כמ״ש פ' שבועות הדיינים. וי״ל שכונת הרב שכתבו התוס' משום ערבות והקשו על פירוש זה מסוגיית סוטה דמשמע דישראל לא נתערבו לגרים והשאלה היא למאן דמפרש הכי מה יענה לקושית התוס' והשיב דזה המפרש לאו דוקא נקט ערבות אלא כונתו דנענשים כשבידם למחות ומשום דערבות מעיקרא ליתיה אלא כשבידם למחות מ״ה נקט משום ערבות וההפרש שיש בין נתערבו להיכא דהוי חס"ר שאינה מעורב״ת היינו דערבות מסתמא יש עונש עד דברור ודאי דלא מקבלי ואין בידם למחות וכי ליכא ערבות לא מחייבי עד דברור דודאי יש בידם למחות כמש״ל בס״ד לדברי מהרי"מט. והרב גנת ורדים א"ח כלל ג׳ סי' ט״ו כתב דמצוות תוכחת על ל״ת ודייק לה מדברי הרמב"ם פ"ו מדעות וערבות הוי גם על מ״ע. ועדיין צריך להתישב בכל האמור:

אך אוסיף להביט למורינו הרב זרע אברהם שהביא מ״ש מהר״ם ן' חביב דטעם שבני ת״ל מצל״ו אצלוי״י צלותא די״ט ביום המעש׳ ויהי כחו״ל דידעינן השתא בקבועא דירחא משום שמא יחזור הדבר לקלקולו וכמ״ש בריש ביצה והא מילתא הכינה גם חקרה מו״ה דאין זה מספיק וניחא ליה דמאי דידעינן בקניעא דירחא מחמת החשבון שתקן הלל אינה ידיעה ברורה דפעמים בא בארוכה פעמים בקצרה ובחשבון זה אי אפשר להמלט מספיקא ובדין הוא דגם בני א״י יעשו מספק שני ימים דגם הם בספיקא קיימי אלא דאוקמוה רבנן דליעברו כל חד כי אורחיה והביא דברי הרי"טבא בחידושיו בשילהי סוכה דמוקי תרי סוגיי חדא בזמן הראיה וזאת שנית אחר זמן הלל וכתב דלשיטתו הני בי תרי מוקי להו אחר הלל דאף דידעינן חשבון הלל אינה ידיעה אמיתית לפי שבא בארוכה וכו' וכתב דהן הן דברי הרי״טבא בחידושיו שכתב בתר הכי דמאי דאמרינן דלא ידעינן בקבועא דירחא היינו האידנא ממש ומאי דקאמר דלא ידעינן בעיקר הידיעה אלא שאנו בעיקר המעשה כאלו אין אנו יודעים ופריך דבני א״י דידעי בקבועא דירחא אפי' בעיקר המעשה לדחו וכו' ודבריו אינם מובנים דכיון שאנו יודעים עיקר החשבון אנו יודעים הידיעה ועיקר המעשה דהא בהא תליא אלא כונתו שאין אנו יודעים הליכתה אם בארוכה אם בקצרה והרי הספק במקומו זהו תורף קיצור דברי מורינו הרב זרע אברהם הלא בספרתו באורך בסי׳ י״ב וכזאת וכזאת כתב הרב שם סי׳ ט׳ וגם בסי׳ יו״ד הש״ג ישי״ג על מהר״י הכהן מזה באורך והוסיף שם להוכיח בדף ט"ו ע״ב וז״ל גם מעובדא דרבא יש ללמוד כן להדיא דהא רבא בתראה ומבני בבל ובודאי דידעי קבועא דירחא עפ״י חשבון הלל ואפ״ה משום ספיקא דיומא יתיב בתעניתא תרי יומי וזימנא חדא אשתכח כוותיה הרי שאפילו היו נוהגין לעשות חשבון עפ״י הלל זימנא אשתכח והחשבון יצא מוטעה ומוכרחין אנו לומר דעפ״י עדים דנים ולא עפ״י חשבון נמצאת למד דידעי בקבועא היינו חשבון הלז ואפשר שאינו אמיתי וכו׳ עכ״ל והנה הרב ז״ל בתוך דבריו שם מטי בהא מילתא דחושבנא ידענא מהלל ובית דינו מהרשב״א והרי״טבא בחידושיהם והוא מיחס חידושי סוכה המודפסים להרשב״א כאשר יראה הרואה ואינם אלא להרי״טבא כמ״ש בשם הגדולים. וכבר ידוע שהרמב״ם כתב דהחשבון הזה הוא הלכה למשה מסיני ורבינו חננאל האריך להוכיח שהחשבון הוא העיקר מעת אשר נאמר למשה רבינו ע״ה החדש הזה וכו׳ הובאו דבריו בפי' רבינו בחיי על פסוק החדש הזה וכו' והרמב״ן בס׳ המצוות כתב דהוא מיסוד הנשיא רבי הלל ובתשובות הרשב״א כ״י כלל ב' סי' י״ח כתב דהחשבון הל״מ כדברי הרמב״ם ואפילו בזמן הראיה היו מדקדקים שיהא מכוון לחשבון ועמ״ש מהר״ם ן' אדרת הובא במרכבת המשנה בה' קידוש החדש ועיין בתשב״ץ ח״א סי׳ ק״ד. והרשב״א בתשו' כ״י הנז׳ סיים וז״ל וקבלה בידינו שהסדר הזה תקנו הלל בן בנו של רבינו הקדוש אבל לא ידעתי שום מקום לדבר הזה עכ״ל וכן הרב החינוך ריש פ' בא וארחות חיים דף קי״ו והר״ן בביאור ההלכות פ' השולח גבי פרוזבול ובחי' סנהדרין דף י״א והרשב״ץ בתשובה ח״א סימן קל״ה וסימן קל״ו כלם כתבו כהרמב״ן דהחשבון הזה תקנו הלל והר״ן כתב דהוא קבלה מפי הגאונים ע"ש ובקונטריס הסמיכה בש״ות מהרלנ״ח ושם סי' ל״ב ובס׳ חוות יאיר סימן קצ״ב אות נ״ה ועיין פרקי ר׳ אליעזר פ״ח. ומ״ש בתשובת הרשב״א דהלל בן בנו של רבינו הקדוש לאו דוקא בן בנו כמבואר בתשב״ץ סימן קל״ו ע"ש:

ועל דברי מו״ה זרע אברהם הנז' ק״ק דהרי כתבו ז״ל דרבי הלל האחרון דהיה נשיא הוא עם הסנהדרין עמדו וקדשו כל החדשי׳ והשנים עד יבא מורה צדק דהו״ל שעת הדחק ולכן קדשום קודם זמנם והם מקודשים עפ״י נשיא והסנהדרין בארץ וכמו שהביא הוא ז״ל דברי הרי״טבא באורך ואחרי הודיע אלהים אותנו את זאת מאי קאמר מורינו הרב הנז׳ והאריך להוכיח הוא המסבי״ר דע״פ החשבון והקביעות הזה זמנין דמשכחת שלו ושחיתה והנה כי כן הלא גם בנו ספיקא דיומא בארץ ובח״ל דשמא האי חשבונה לא סליק שפיר וכו' הרי כבר קדשוהו סנהדרין ונשיא ורחמנא אמר אתם אפילו מוטעים ומאי ספיקה דיומא איכא השתא הנה יום בא הוא הקדוש ע״פ סנהדרין ואף דלקושטא ירח עמד זבולה יום אחד אף כי יבא יומו אין לך יום אלא מה שקדשו נשיא וסנהדרין בארץ וליכא תו לאסתפוקי כלל דהכל הולך אחרי ב״ד כידוע ומן הראוי היה שבכל העולם לא היה ימים טובים לישראל אלא יום אחד לבד אך חיישי רבנן שמא יגזרו וכו׳ כמבואר בש"ס. ומעתה גם מ״ש מורינו הרב דלשיטתו אתיין כלהו שמועי בתר קביעות החשבון וא״צ לדוחקיה דהרי״טבא עמו הסליחה

רבה דלדידן ליכא ספיקא כל עיקר:

ומאי דקאמר רב מורינו הנז׳ דלשיטתו כיוין הרי״טבא בסיומא דמילתיה דדבריו אינם מובנים וכו׳ לי ההדיוט כונת הרי"טבא פשוטה לפניה והדבר ברור שט"ס וצ״ל ומאי דקאמר דלא ידעינן לאו בעיקר הידיעה אלא שאנו וכו' ותיבת לאו חסרה מהדפוס וכונתו מבוארת והן הן דברי התוס' שהביא הוא ז״ל והדברים פשוטים אין צורך להאריך:

גם מה שכתב בסי' יו״ד והביא ראיה מעובדא דרבא וכו׳ דבריו מגומגמי׳ דבימי רבא עדיין היו מקדשין בארץ ע״פ הראי' וכמ״ש הרמב"ם ריש פ״ה מקדוש החדש דעד ימי אביי ורבא היו סומכין על קביעות א״י ומנ״ל למורינו הרב דבימי רבא היו נוהגים ע״פ חשבון הללו על הרוב אחר זה הוא שיסד הלל החשבון וזו היא שק' על הר״ן שהקשה על הרמב"ם בדין עירוב על תנאי והביאו מרן בב״י סי׳ תקנ״ח מדברי רבא דהוה אחר החשבון דבקיאינן וכו׳ ומאי פריך מרבא דבזמנו היו סומכין על קביעות א״י וכמ״ש הרמב״ם וכדמוכח מהא דאשתכח כוותיה חד זימנא וכן ראיתי במכתב בש״ות מהר״י פאראג״י מהמה כ״י סי׳ ק״ט שתמה על הר"ן בזה:

חוזרנו על הראשונות דבדין בן א״י שרצה להתיר מהר״ם ן׳ חביב שיתפלל תפלת י״ט ב' להוציא בני ח״ל אריה שאג הוא הרב זרע אברהם ודחה דבריו דכל מידי דלא שייך ביה לא מצי להתפלל להוציא אחרים ואיך יאמר ותתן לנו את יום חג פ' הזה וכיוצא ולדידיה הוי יום חול גמור והוא שקרן וכתב דמדברי הטור סי׳ תקס״ו גבי ש״ץ שאינו מתענה יש סעד גדול לזה ע״ש באורך ודבריו נכונים וטעמן ונימוקן עמם וכפ״ז היה נראה דה״ה בנדון דידן דכיון דהאי בן ח״ל לדידיה יומא טבא לבו וכבר התפלל תפלתו תפלת י״ט מאין הרגלים להעשות ש״ץ ולהתפלל של חול להוציא בני ארץ ישראל כדינם כחו״ל אשר על שפ״ת יושב הארץ וי״ט שלו הוא:

עוד היה נראה להביא ראיה לנ״ד ממ"ש הפר״ח לקמן סי' תפ״ט דאיש שלא ספר העומר יום שלם והורה גבר חכם שיעשה ש״ץ ויברך להוציא אחרים וכרב הרב פר״ח דאין הוראתו נכונה דכל שאינו מחוייב בדבר קרי׳ ביה והאריך בזה ע״ש והגם כי מופת דורנו הרב מקראי קדש דחה דבריו והחזיק במעוז הוראת חכם הנז׳ ע״ש באורך המעיין יראה שאין בדברי הרב ראיה לסתור דברי הרב פר״ח שכתב דזה הוי אינו מחויב בדבר דמ״ש הרב מקראי קדש דמאי שנא מדאמרינן אעפ״י שיצא מוציא מטעם ערבות ולא אמרינן מאחר שיצא אינו מחוייב ומרן פסק סי' ס״ט דאף דיצא פורס על שמע להוציא אחרים ומוכרח דמאחר דגברא בר חיובא רק דבר אחר גרם לו שכבר נפטר מחויב קרינן ביה ה״נ גברא בר חיובא הוא אלא שאינו יכול לברך מחמת ששכח עכ״ד הדבר מבואר דלא דמי דבשלמא כי תרוייהו שוו בחיוב אלא שזה קדם לשעה ויצא י״ח מחויב קרינן ביה וכמ״ש בירוש׳ פ״ג דברכות אבל זה ששכח לספור איבד מצותו ועתה לאו בר חיובא הוא כלל ומה דמות יערוך לזה שעתה הוא מחויב אלא שכבר יצא י״ח מי ששכח לספור דבשכחתו נפטר בשנה זו דאיבד את מצותו ואינו מחויב קרינן ביה. ובהא ליכא טעמא דערבית דהא חזינן דמי שאינו מחויב אינו מוציא ואף להרב מקראי קדש איירי בבני חיובא ולא כמ"ש מהר״ם ן' חביב דלאפוקי נשים וכו׳ הרי דכך לימדונו רבותנו דמי שאינו מחויב לא מהני לי׳ הערבות לאפוקי וכ"כ ריא״ז הביאו בש״הג ס״פ ראוהו ב״ד דאינו יכול לברך על מילת ופדיון בן חבירו וכיון דעינינו הרואות דלגבי מי שאינו מחוייב לא מהני טעם ערבות ה״ה נמי הא גברא דהשתא הכא ליתיה בספירה וכדברי הרב פר״ח. ואפילו בדין פורס על שמע הרב פר״ח לעיל סי' ס״ט פליג וסבר דאינו פורס אלא מי שלא יצא ע״ש ואף לדעת מרן שנא ושנא זה ששכח לספור כדאמרן ואם כן לדעת הפר״ח במי ששכח לספור ה״ה לנ״ד כיון שכבר יצא זה מתפלתו אף שלא שמע לא מצי להיות ש״ץ דתפלה זו לא שייכא ביה ואינו מחוייב קרינן ביה.

אכן כי דייקת פורתא הא דידן עדיפא דכבר ידוע דבדין היה שיתפלל בשבת י״ח אלא דלא אטרחוהו ואם התפלל של חול והזכיר שבת יצא כמו שפסק לקמן סי' רס״ח וה“ה לענין י״ט וכמ״ש האחרונים ומאחר שכן דתפלת י״ח שייכא לגביה לא דמי לנדון מהר״ם ן' חביב דבן א״י תפלת י״ט לא שייכא גביה והוא שקרן בתפלתו ומ״ה פליג עלה הרב מהר״א יצחקי אבל הכא תפלת חול שייכא גביה גם לא דמי לאותו ששכח לספור דתו ליתיה בספירה כלל לא כן זה דחייב הוא תפלה ותפלת י״ח נמי שייכא גביה כאמור ושפיר מצי בן ח״ל להיות ש״ץ ולהתפלל י״ח להוציא י״ח בני א״י ועדיין צריך להתישב בדבר:

ד

דין ב'. יורד לפני התיבה וכו' ואינו צריך וכו'. ש״ץ שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח לעבור לפני התיבה יתפלל פעם אחרת בלחש ואח״כ יתפלל בקול רם לצבור. שאלת יעבץ סי׳ נ״א. עש״ב ולי ההדיוט אין דבריו מחוורים וראיותיו אינן מכריעות כאשר יראה המעיין ודוק:

ה

הגהה. יוכל להתפלל מיד בקול רם וכו'. הרמב״ם התקין שתדיר יתפללו בקול רם לבד כמ״ש הרדב״ז בתשובה ח״א סימן ה׳ וכ״כ רבינו אברהם בנו באורך הובא דבריו בתחילת ס' מעשה רוקח והאידנא בטלוה להאי תקנתא. וכבר הרדב״ז בח״א סי' צ״ד כתב דרוב קהלות ישראל וגם רוב הק״ק אשר במצרים חזרו לנהוג כדין הגמרא אלא דק״ק מסתערב היו רוצים להחזיק בתקנת הרמב״ם והרדב״ז שם ביטל כל טענותיהם והאריך מאד ועתה גם ק״ק מסתערב חזר לנהוג ככל העולם ומתפללין לחש וחזרה וכך ראוי לנהוג מאחר דלפי דרך האמת נצרכים שניהם וכך הוא לדין הגמרא וקצת טענות הרמב״ם שבגללן התקין נתבטלו כמ״ש הרדב״ז ומ״מ נכון הדבר שלא לבא לידי מסלקת וכמ״ש הרדב״ז ועמ"ש לקמן סי' רל״ב:

ו

דין ד'. קרוב להיות ברכותיו לבטלה וכו׳ עיין מאי דכתיבנא בעניותין בס״ד לעיל סימן נ״ה אות ו׳ ע״ש ודוק:

ז

דון ה'. אומר ברוך הוא וכו' הטור כתב שכתב הרא״ש שזה היה מנהג אביו ובס' חרדים דף מ״ב ע״א כתב דהכי איתא במדרש רז"ל ע״ש ובס' דבר שמואל סי' רצ״ה.

ח

דין ו׳. ויענה אמן אחר כל ברכה וכו'. מי שנזדמן לו לענות שני אמנים על שני דברים עונה שני אמנים זה אחר זה. ואפילו למ״ש מרן בב״י סי' ס״א בשם אהל מועד דאומר אמן אמן כאומר שמע שמע שאני הכא דהוי על ב' דברים וטפי עדיף לומד אמן ואמן. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ"י סי' ע"ג ועמ״ש הרב פר״ח לעיל

סי' ס״א דין ט' ודין י״ב ועמ"ש שם בס' יד אהרן ודוק:

ט

דין ח'. הגהה. מיד כשכלה הברכה יענה אמן. ש״ץ שסיים מגן אברהם ותכף התחיל אתה גבור לא יענה אמן דהרי כתב מרן בב״י מי שמתפלל בלחש וכו׳ אם לא כלתה עניית אמן מפי רוב הצבור וכו׳ משמע דאף שלא התחיל הברכה הש״ץ הואיל וכבר ענו הקהל אינו יכול לענות כ״ש אם כבר התחיל ברכה אחרת דכבר עברה הברכה ראשונה אינו יכול לענות אמן. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ נ״ט. ועמ"ש הרב הלכות קטנות ח״א סימן נ״ה:

יו״ד

דין יו״ד. מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא וכו' אף אם נזכר אחר שהתחיל מודים דדינו דחוזר לעבודה יכול לסמוך לכוין דעתו על השליח ציבור. הרב מהר״י עאייאש בס' בית יהודה א״ח סי׳ ל"ג והוא דבר פשוט וכמ"ש שם מדברי התוס׳ בברכות סוף דף כ״ט וכ״כ הרשב״א בחי' פ' תפלת השחר דלא הזכיר מטר בברכת השנים דסומך על ש״ץ אף דנזכר קודם הן בעודנו מתפלל ע״ש:

יא

אם אינו רוצה לסמוך על חזרת ש״ץ יכול לחזור ולהתפלל ודלא כמהר״י עאייאש שם בתשובה הנז' שכתב דאינו רשאי. וכבר נודע דאעיקרא דדינא הרבה מהאחרונים כתבו שלא יוכל אדם לכוין עם הש״ץ וצריך לחזור. איכו השתא מסתיין לומר דיכול לסמוך על הש״ץ אבל אם נפשו אותה שלא לסמוך ורוצה להתפלל הוא עצמו לומר שלא יתפלל לא נהירא:

יב

זה שטועה בתפלתו נסתפק הרב מהר״י עאייאש בתשובה הנז׳ אם יסיים תפלתו בלחש ובעיני הדבר ברור דלא יסיים כיון דהתפלה לא עלתה לו:

יג

נשאל הרב הנז' אם זה שיוצא בתפלת הש״ץ אם יכול לענות מודים דרבנן אי הוי הפסק. והרב הנז' לא השיב על זה. ואין כאן שאלה דודאי ישתוק ויכוין למה שאומר הש״ץ שעולה לו להוציאו י״ח תפלה וכן מתבאר מדברי רבינו אברהם בן הרמב״ם הובא בתחילת ס׳ מעשה רוקח ע״ש ודוק:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה