ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קיג
א
דין א'. באבות וכו'. הא דאין מלכות באבות כתבו ז״ל דאלהי אברהם אי נמי האל הגדול הגבור והנורא הוי כמו מלכות. וכיוצא בזה כתבו התוס׳ טעם דליכא מלכות בברכה מעין ז' דהאל קדוש שאין כמוהו אי נעי אלהי אברהם הוי כמו מלכות והביא דבריהם מרן בכסף משנה פ״א דברכות דין ה' וכתב ובהכי ניחא לי ברכת אלהי נשמה שאין מלכות וגם אינה סמוכה לאשר יצר וכו׳ אלא ודאי כיון דקאמר אלהי חשוב כמלכות עכ״ל וראיתי להרב יד אהרן בסימן זה שהקשה דהרי מרן לעיל מזה כתב דאף כי אמר אלהינו מלך ולא אמר העולם לא יצא ואיך יצא במה שמזכיר אלהי לבד ועוד אם איתא להא אמאי לא תירצו התוספות והרא״ש בין לתפלת י״ח בין לברכה מעין ז' דמאחר דקאמר אלהינו חשיב כמלכות עכ״ל ונראה דאין כונת מרן דבאומרו אלהי הוי כמלכות דמהיכא תיתי רק כונתו דכי היכי דכתבו התוספות דהאל הקדוש שאין כמוהו היינו מלכות ה״נ ברכת אלהי נשמה וכו׳ מטבע לשונו היינו מלכות כי זאת אומרת כי הוא הבורא הוא היוצר אדון כל הנשמות והיינו מלכות אלא שקיצר מרן בדבריו ומ״ש כיון דקאמר אלהי חשוב כמלכות כונתו על כל נסח הברכה. ואבע״א שחסר תיבת וכו' וצ״ל כיון דקאמר אלהי וכו׳ חשיב כמלכות וזה פשוט בעיני דכונת מרן כדכתיבנ' דבאומרו נשמה שנתת בי אתה יצרתה וכו' רבון כל המעשים וכו׳ חשיב כמלכות ועדיף מאומרו האל הקדוש שאין כמוהו כמבואר:
עוד ראיתי להרב יד אהרן שהקשה משם הרב מוצל מאש סי' ט״ו דאמאי פותחת בברוך כיון שהיא סמוכה לחברתה דצריך לסמוך גאולה לתפלה ופריק לה שפיר משום דבמנחה ליכא סמיכות גאולה לתפלה וכו׳ ע״ש וכ״כ מהר״ש בן הרשב״ץ בתשובה סי׳ ר״ן משם רבינו יהודה בר יקר דמשו״ה פותחת בברוך לפי שבמנחה אינה סמוכה לגאולה והוסיף עוד לתת טעם למה שלא הוזכר בה מלכות מאחר שסמוכה לגאולה בשחרית וערבית ע״ש ובהא ק״ק דהאיכא כמה ברכות דזימנין סמוכות וזימנין לחודייהו קיימי ותקינו בהו מלכות ופותחות בברוך ויש לחלק קצת. וע״ש בתשו׳ הנז' עוד טעמים למה שלא תקנו מלכות באבות וברוקח סי' שס"ג וא״ח דף י״ד:
ב
דין ד'. כל חוליות שבשדרה וכו' ספ״ק דקמא אמרו שדרו של אדם אחר ז' שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים וכתבו התוס' י״מ דאותו עצם חזק וכשנעשה נחש אינו חי לעתיד ודחו התוס׳ דאין סברא שיהא עונשו גדול כ״כ וכו׳ ע״ש ומלשון הזהר בסבא דמשפטים הביאו הרב פר״ח בדין זה משמע קצת דבשביל דלא כרע במודים אינו קם לעת״ל כמ״ש הי״מ ועמ״ש סי׳ קכ"א:
ג
דין ט׳. למי שירצה להאריך בשבח המקום שיאמר אותו בפסוקי׳ . כתב הרב הלק״ט ח״א סי' רס״א דכשמדבר לנכח אין להרבות יותר ממה שבא בכתובים דהם השיגו השבחים כוללים שראוי לשבח בהן הבורא יתברך אבל אנן הדיוטות אנן באין בנו כח לדבר בפני המלך אבל שלא לנכח מותר עד כאן לשונו וראיתי להרב פני יהושע בחידושיו לברכות דף ל"ג ע״א כתב דלגבי הקב״ה לא שייך לחלק על דרך אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכו׳ עש"ב ואשתמיטיתיה מאמרם ז״ל בב״ר פ׳ ל״ב ר״א בנו של ר״י הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנא' אמרו לאלהים מה נורא מעשיך ואומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ולפי דברי רז״ל יתכן חילוק הרב הלק״ט הנז'. ובטעם דברי רז״ל מ״ש מהרש״א בעירובין דף י״ח לא שמיע לי ועיין ביפ״ת ואין להאריך: