ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ק
א
של מועדות ושל ר"ה וכו' משמע אבל של ר״ח לא וק״ק דמרן בב״י כתב דאינו מוכרח מ״ש הטור דדעת הרא״ש דר"ח אין צריך ומצינן למימר דגם ר"ח צריך וכיון דהרמב״ם כתב בהדיא דר״ח צריך ובדעת הרא״ש הוא מסתפק הו״ל לפסוק כהרמב״ם. וכן כתב הרב בית חדש דהכי נקיטינן כדברי הרמב״ם המפורשים ובודאי דכן דעת כל הפוסקים. וכ״כ הרב פר״ח.
ואפשר דזוהי הכרעת מרן משום דהאידנא כלן מתפללין מתוך הסדור ורבינו מנוח נסתפק דאפשר דכיון דכתובה לפניו אין צריך ומרן חלק עליו בב״י דאף כשכתובה לפניו צריך להסדיר וזהו שסתם הכא בש״ע דצריך להסדיר תפלת מועדות ור״ה כלומר אף לנו שאינו מתפללין מתוך הסדור. ומשום הכי הכריע דהסידור מיהא תיסגי לתפלת ר"ח ובהכי נקיטינן כדעת הטור. והיינו לפי מה שנהגו בזמנו דאפשר דהכי נהיגי דכלן מתפללין מתוך הסדור. ולא חש לפרש. והרב שיירי כתב דבזמנו רובא דעלמא מתפללין של ר״ח וכיוצא ע״פ ע״ש:
ב
הגהה. כשמתפללין מתוך הסדור מותר וכו' כן נוהגין ברוב תפוצות הגולה ובארץ הצבי שאינם מסדרי׳ שום תפלה וסמכו על חילוק רבינו מנוח ואפי׳ שה״ר מנוח כתב וצ״ע וגם מרן חלק עליו. חילוק רבינו מנוח קבעוהו להלכה גדולי ישראל שנות דור ודור מדורותנו דלא חזינן לרבנן קשישאי וקדישי דמסדרי משום דהוא חילוק אמיתי ומורגש לחוש עין רואה ואזן שומעת דרגילי טובא בתפלות אשר בספר נכתבים:
ג
תפלות ר"ח חנוכה ופורים נהגו עתה שלא לסדרם ולאומרם ע״פ. ובר"ח אפשר שסמכו על דעת הטור שהבין דהרא״ש חלק על הרמב״ם דר"ח אין צריך ולדידיה גם הרי"ף הכי סבר. וכיון דלדעת הטור הרי״ף והרא"ש חולקי׳ על הרמב״ם וגם עינינו רואות כי הוא מסודר בפה כל המון ישראל לכך סמכו העולם להתפלל בר״ח ע״פ. ואפשר שגם מרן שהשמיט ר״ח בש״ע אין הטעם כמש״ל רק שאף שכתב בב״י דאין דברי הטור מוכרחים ראה דנתפשט המנהג בר״ח דמתפללין ע״פ כדעת הטור ומשו"ה השמיט ר״ח בש״ע וזה הפך מש״ל.
ברם המנהג בחנוכה ופורים להתפלל ע״פ אין להם על מה לסמוך. וטוב ליזהר להתפלל לפחות בחנוכה ופורים ומועדים תפלה הראשונה מתוך הספר וכמ״ש הרב פר״ח ע״ש וכן עיקר.
ואחרי כותבי ראיתי למהר״ש בן הרשב״ץ בתשובה סי׳ קצ״ג שכתב ששמע ממר אביו הרשב״ץ שקבל מפום רבנן דלא נהגו להסדיר תפלת מועדים לפי שאין להסדיר אלא כשהיא תפלה מחודשת כולה כתפלת ר״ה וי״הכ ע"ש באורך:
ד
יש נוהגים להסדיר תפלת ר״ה וי״הכ ואין מסדרין תפל' המוספין והטעם דהש״ץ מוציא הבקי והוא מסדרה בלחש דציבור. הרשב״ש שם בסימן הנז׳.