אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ערה

שיורי ברכה

א

דין ב׳. אבל שנים קורין ביחד וכו' הקשה מהרי״ל א"כ שנים יהיו מותרין לרכוב ע״ג בהמה דאם בא לחתוך זמורה יזכירנו האחר. ותירץ הרב מגן אברהם דדוקא בקריאה התירו אבל במילי דרשות לא עכ״ד:

ויש מי שהקשה דהא קי״ל בסוף סי׳ תקפ״ו דשופר של ר״ה אינו עולה באילן ואינו שט להביאו וכיון שהוא למצוה אמאי לא שרינן דיעלו שנים או ישוטו כי היכי דשרינן לקרות שנים לאור הנר. ולק״מ דהם עיקר הגזרה כי גזור לא עולין באילן ולא שטין היינו לדבר רשות וגזרו בכולל ואף דבכלל איזה פעם המצא ימצא למצוה לא פלוג רבנן. אבל הכא הגזרה היתה לא קורין במצות קריאה בפרטות ומ״ה התירו בשנים ופשוט:

ב

דין ג'. וה״ה אם אומר כן לאשתו. ק״ק על הרב כנה״ג בספר פסח מעובין אות ר״ז שכתב אם יש לו אשה יודעת לקרות תקרא עמו ואם אינה יודעת לקרות לא יקרא ואם יש חבר ע״ה אומר להם תסכילו בי וכו' עד כאן לשונו ומשמע דאם אין אחר עמו לא סגי אם אומר לאשתו שתתתן דעתם. והוא הפך מה שהכריע מרן בדין זה. וע״ש אות רנ״ו שכתב דאסור לקרות הנדה אם לא שיודע בהבטת ראשי פרקים ומרן לקמן דין ט׳ שכתב בפשיטות דמותר דאין ע"ה שלא תהא שגורה בפיו קצת:

ג

דין ד׳. אדם חשוב וכו׳ הרמב״ם וסמ״ג השמיטו הא דאדם חשוב. והאחרונים נדחקו מאד בזה ואולי דטעמם משום דפריך אהא דרבא דאדם חשוב מר"י בן אלישע ומשני שאני ר״י בן אלישע הואיל ומשים עצמו לד״ת כהדיוט. ונמצא דאף שמצד הדין הוא דין אמת דאדם חשוב מותר לקרות. מ״מ כיון דזימנין דמשכחת אדם חשוב דמשים עצמו על ד״ת כהדיוט כדאשכחן בר׳ ישמעאל א״כ לאו מילתא פסיקתא היא דאדם חשוב מותר ומ"ה השמיטוהו ואחר זמן רב ראיתי שכתב כן ס' הבתים הובא בתחיל׳ מעשה רקח ודוק:

ד

דין ט׳. מותר לקרות ההגדה וכו' אפי' ביחיד בלא אשתו עמו שיירי כנה״ג:

ועתה יש להרגיש יותר על דבריו בספר פסח מעובין שדקדקתי לעיל אות ב׳ מה שהקשה שם בשיירי על הרב ב״ח וכתב שאינו מובן לקמ״ש דקאי כלפי טעם ש״ל שהתיר בעיון אשתו וכונתו מובנת ומבוארת אף דלשונו אינו מדוקדק ופשוט:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה