אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ערב

שיורי ברכה

א

דין א׳. ולא על יין מגולה וכו' מי שהיו לפניו שני קנקנים של יין ומילא כוס מאחת מהן וקדש ואחר שקידש אמרו לו שהקנקן שקדש ממנו היה מגולה שפסול לקדוש אך הקנקן השני הוא יין מכוסה כשר לקדוש יש להסתפק אם צריך שיקדש פעם אחרת על היין הכשר:

והלא מראש ניחזי אנן מי שקדש על יין מגולה אם יצא י״ח קדוש אף דעביד איסורא דהקריבהו נא לפחתך או לא יצא וצריך לקדש פעם אחרת על היין או על הפת. והנה מדברי הר״ן פ׳ המוכר פירות שהביא מרן בב״י גבי יין לבן שפסול בדיעבד לדעת הרמב״ן וסיעתו וכתב הר״ן דאף דבירושלמי אמרו מצוה אפי' דיעבד הוא דלא אשכחן בגמרא דילן לענין קדוש לא יבוא ואם הביא כשר מוכח דיין מגולה פסול אפילו דיעבד וא״כ פשיטא בנ״ד דצריך לקדש פעם אחרת. וגם הרי״טבא שהביא דבריו מרן לא אכשר ביין לבן אלא מכח דברי הירושלמי דקאמר דהוא מצוה לחוד אבל אי לאו דברי הירושלמי משמע דמגמרין הוה אסרינן אף דיעבד אלא דכיון דאשכחן בירושלמי דהוא מצוה הלא טוב לנו להשוות הבבלי והירושלמי אבל גבי מגולה נקיטינן כפשטה דגמרין דפסול בדיעבד וא״כ בנ״ד בעי לקדושי איין כשר:

ואם כה יאמר האומר דהשתא דאשכחן גילוי ביין לבן מן הירושלמי לדעת הרי״טבא ממנו נקט ליין מגול' ואינך דבדיענד יצא ולהכי קאמרי אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע״ג המזבח דהיינו אין מקדשין לכתחילה מ״מ אפי׳ יהבינן כל דיליה בנ"ד יש לצדד דצריך לקדש פעם אחרת מדאמרינן במנחות דף ס״ד אמר רבה היו לפניו שתי חטאות א' שמנה וא׳ כחושה שחט כחושה ואח״כ שמנה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו לכתחילה הבא שמנה ושחוט וכן פסק הרמב״ם פ״ב דשגגות והרי התם דמשום דיש בכחושה משום הקריבהו וכו׳ אומרים לו הבא שמנה ושחוט ועביד כמה אבות מלאכות בשבת וה"ה לנ״ד אפילו תימא דיצא ידי קדוש ביין מגולה אפ"ה אמרינן ליה שיקדש פעם אחרת על הקנקן הכשר כיון דביין מגולה איכא משום הקריבהו ואף דלא דמי איסור הקריבהו דהכא לדהתם וגם קדוש על היין דרבנן למ״ד. מ״מ כל קבל דנא התם עביד אבות מלאכות בשבת. והכא הוא איסור ברכה שאינה צריכה. דלמ״ד הוא דרבנן וצריך להתישב בכל זה כי זה כתבתי לצדד לכאורה:

ושיעור יין מגולה עיין מ״ש מגן אברהם ובש״ות בית יהודה א״ח סי' מ"ג ושם כתב דיין מגולה פסול גם להבדלה:

ב

דין ב׳. יין מגתו וכו' ומ"מ מצוה מן המובחר בישן כ״כ הרב מגן אברהם והרב אליה רבה חלק עליו דאינו מחויב לקנות משום קדוש עש״ב ופשוט דאינו מחויב אבל אם רוצה לקיים מצוה מן המובחר יקנה ישן. ופשוט.

ג

וסוחט אדם אשכול וכו'. לסוחטו בשבת אסור. הרב כנ״הג בתשובות המודפסות סימן א', ועמ״ש בארחות חיים דף ס"ד ע״א וסוחט אדם אשכול פירוש מערב שבת ומקדשין עליו בשעתו וי״א דה״ה בשבת בתוך האוכל דמשקה הבא על האוכל כאוכל דמי ומקדשין עליו קדוש היום:

ד

הטילו הקהל חרס שלא ימצא יין לאו שפיר דמי לסחוט אשכול ענבים והנכון ליקח צמוקים וכו'. הרב כנ״הג בתשו׳ הנז':

ה

השירביט שמשימי׳ עפר ידוע למתקו אינו ראוי לקדוש והבדלה. הרב כנ״הג בתשובה הנז':

ו

דין ד'. מקדשין על יין לבן והרמב"ן פוסלו וכו׳ עמ״ש הרשב״ץ בתשובה ח״ב סי׳ רמ״ו:

ז

דין ח'. ועל יין שיש בו דבש וכו' עיין מ"ש הרשב״ץ בתשובותיו בחלק שני סי' קס״ח:

ח

דין ט'. במקום שאין יין מצוי וכו׳. מי שהיה במדבר בלא לחם ויין אף שהתפלל ערבי׳ של שבת צריך לחזור ולומר ברכת הקדוש. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ קי"ו. כך מצאתי בזכרונותי וכעת אין גוף תשובת הרב ז״ל אתי לחזות בנועם ראיתו. וראיתי להרב פרי חדש סי׳ תרע״ח שכתב דאם אין לו פת או יין לא מצי לקדושי כדאמרינן ר״פ אלו דברים מברך על היין ואח״כ מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר וכתב רש״י שאם אין יין אין מקדשין והמקדש על הפת גם הוא במקום יין וברכת הפת קודמת עכ״ל הראת לדעת דפשיטא ליה להפר״ח הפך הרב הנז' וסמוכות שלו טובים ונכוחים. ושם העלה הרב פר״ח דבצלותא נפיק י״ח קדוש מדאוריתא ע"ש וכ״כ האחרונים:

ט

מי שאין לו לחם ויין וממתין שיבא לו למחר יש להסתפ׳ אי ליל שבת לא לטעום מידי וימתין עד עת בא לו יין או לחם ויקדש כדקי״ל גבי הבדלה או״ד ליכול ולחדי בקטניות ופירות אשר לו. העלה הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובה כ״י הנז' דלא יאכל עד למחר דדוקא לכוס קדוש הוא דגדול הלילה מהיום אבל לשאר צרכי סעודה כבוד יום קודם ועדיין צריך ישוב עכ״ד הרב הנז׳ ולפוס ריהטא רחש לבי דכיון דמדאוריתא נפיק י״ח קדוש בצלותא כאשר העלו הרב פ"ח והאחרוני' כמדובר. ומדברי קבלה חייב בסעודה בליל שבת וזה אף דלית ליה נהמא מ״מ מצי סעיד לביה באורז וקטניות ע״ד שכתב שבלי הלקט דף י״א סוף ע"ג והוא חיו׳ לסעוד בערב ולהתענג א״כ טפי עדיף דלקיי׳ מצוה מדברי קבלה לענג ליל שבת במאכל ומשתה. ואף דאסור לטעום קודם קדוש וזה לא מצי לקדושי מ״מ קדוש על היין הוי דרבנן ומצות ענג שבת בלילה הוי מדברי קבלה. ולא דמי להבדלה דצריך להמתין עד שיבא לו יין למחר ולא לטעם מידי כי האף אמנם דבאפוקי שבתא נמי מצוה לסדר שלחנו ללוות השבת ביציאתו מ״מ הוא סרך מצוה דרבנן והנהגה טובה משא״כ סעודת ליל שבת דהוי מדברי קבלה וא״כ בנ״ד דמדאוריתא כבר יצא י״ח בתפלתו וקדש השבת. ולא פש ליה אלא קידוש דרבנן ואיסורא דרבנן לטעום קודם קדוש ובכי האי גוונא הוי קליש דאנוס הוא ואין לו במה לעשות קדוש. וכל קבל דנא חייב לאכול ולהתענג בליל שבת מוטב דיאכל בלי קידוש ולא יתענה בליל שבת. ולמחר בבא אליו לחם ויין מקיים ברכת קדוש דרבנן. כן היה נראה לכאורה:

אמנם נראה לקיים דברי הרב הנז' דאם יודע שביום השבת יביאו לו לחם ויין ליל שבת לא לטעום מידי והוא ממאי דאמרינן פ' ערבי פסחים דף ק״א אמר אביי כי הוינא בי מר כי הוה מקדש אמר לן טעימו מידי דילמא אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לנו בבית אכילה ובקדושה דהכא לא נפקיתו דאין קדוש אלא במקום סעודה הרי דכל מה דחייש רבה הוה דלא נפקי ידי קדוש ולא הוה אכפת ליה אם אינן אוכלים ויבטלו מענג שבת שלא לסעוד בלילה ואי אמרת דסעודת לילה חשיבה ועדיפא מקדוש על היין מדרבנן טפי הו״ל לחוש דמתעקרא שרגא ולא יוכלו לאכול ולקיים סעודת שבת ומשו״ה לטעמו מידי טעימת לחם בכזי׳ וכביצה ובזה יצאו י״ח סעודת שבת מהא דחייש על קדוש דרבנן ובמקום סעודה. אלא משמע דקדוש על היין ככל חוקותיו הלכתא רבתי לשבת והוא עיקר טפי מסעודת ליל שבת וכ״כ התוס' והרא״ש שם דלא היה מקפיד על סעודת ליל שבת משום שיכולין למחר לעשות ג׳ סעודות. וכן משמע מדברי רש״י ורשב״ם שם. והוא מוכרח בסוגיא דשמעתא כדאמרן:

הן אמת דלפי גירסת הגאון בה״ג והרי״ף ושבלי הלקט דף ט׳ דגרסי' דילמא אדעייליתו לביתייכו מתעקר' לכו שרגא ולא מתקדיש לכו ולא מתאכיל לכו ובקדושא דהכא וכו' אין כל כך ראיה דאימור דסעודת ליל שבת חמירא ומדאוריתא ורבה אתרווייהו קפיד והכי אמר להו לא מתקדיש לכו ולא מתאכיל לכו כלומר ושתים רעות איכא שאתם מבטלים קדוש דרבנן וסעודת ליל שבת דאוריתא:

גם לפי מ״ש המרדכי כי צריך נר לקדוש והיינו דאמר להו רבה דמתעקרא שרגא וכו׳ אבל משום סעודה אין חששא כי יכולין לאכול בלא נר עכ"ד אין ראיה כלל מהש״ס דכבר הוו אכלי רק דלא מצו לקדושי כשאין נר. אמנם סברת המרדכי נדחה קרו לה רוב הפוסקים ומסקי דלא בעי נר לקידוש. והגם דלפי גירסת בעל הלכות והרי״ף ושבלי הלקט אינו מוכרח מסוגיין. מ"מ תיסגי לן דהתוס' והרא״ש מפרשי לה הכי דלא חייש על סעודת ליל שבת משום דהוו מצו למעבד שלש סעודות ביום שבת והכי מוכחי דברי רש״י ורשב״ם ושאר פוסקים שהביא שבלי הלקט:

וכן ראיתי לרבינו ירוחם נתיב י"ב חלק ראשון שכתב ונראה דבסעודת שחרית וערבית אינו די בפירות וכן מוכח פ׳ ע"פ מההיא דאביי כי הוינן בי מר הוה מקדש אמר לן טעומו מידי ומ"מ יכול להשלים כל שלש סעודות ביום אם ירצה עכ״ל ומאחר דלמדנו מכל הני רבוותא דאם בלילה לא יאכל לית לן בה דמצי לקיומי ג' סעודות ביום א״כ בנ״ד דאין לו יין וחסר לחם ימתין עד למחר ויקדש ויעשה ג' סעודות ביום ובהכי נפיק י״ח מדאורייתא ומדרבנן וכמ״ש הרב הנז׳:

ועוד יש להביא ראיה ממ״ש בס' ארחות חיים דף ס"ג ע״ג דאי כבה הנר מקדש וסועד שהרי חייב בהן דבר תורה ואי אפשר להניחן בדליכא נר אבל מי שאין לו נר ואין דעתו מיושבת לסעוד בחשך אינו מקדש עד למחר עכ״ל אלמא דמפני דאין דעתו מיושבת לסעוד בחשך שרינן ליה לקדש למחר ולא יאכל בלילה וה״ה בנ״ד דלא מצי לקדושי ימתין עד למחר:

ומיהו אכתי פש גבן מקור דבר אם זה מצטער שלא לאכול בליל שבת דהוי כתענית אם גם בכי האי גוונא צריך להמתין למחר או דילמא כיון דמצטער איכא למשרי ליה ליתובי דעתיה לאכול ולשתות ולמחר יקדש דנהי דמשום ג' סעודות כבר הוכחנו דמצי לקיים ביום שבת אבל אם מצטער בזה והדבר קשה עליו דלא לטעם מידי בלילה אפשר דכדי שלא יצטער מותר לו לאכול. ולכאורה היה נראה להביא ראיה מהא דפסק מרן לעיל סי׳ קס״ז דין ך' דאפילו בשבת שהוא חייב לאכול פת לא יברך לו חבירו ברכת המוציא אם אינו אוכל וכתב הרב מגן אברהם שם דטעמא משום דאכילת שבת וי״ט אינו חובה על האדם אלא משום הנאתו דהא מצטער פטור לאכול ואם אינו יודע הברכה גם כן אמרינן לא ליתהני דאסור ליהנות מהעה״ז בלא ברכה משא״כ מצה ויין קידוש שהם חובה על האדם וחייב לצער עצמו לאכול הוי כברכת מצות עכ"ל וכ״כ הרב ט"ז לקמן סי' רע״ג ולפ״ז ה״ה הכא דאסור לו לטעום קודם שיקדש אמרינן שלא יאכל עד מחר ואם מצטער לית לן בה. ויש לחלק קצת. ועיין מ״ש הרב מגן אברהם לקמן סוף סי׳ רע"ד:

שוב ראיתי מ״ש הרב מגן אברהם לקמן סוף סימן רפ״ט ע"ש ובמה שכתבנו בעניותנו שם סימן רפ״ט בס״ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה