ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן סב
א
דין ד'. הגהה. אם הוא במקום שאינו נקי וכו'. אם אין ידיו נקיות נסתפק מהר״ש ויטאל אם יועיל לנקות ידיו בבגד עב או במטלית או בשק. וראיתי להרב מהר״י זיין בספר תשובותיו שערי ישועה כ״י א"ח שער א' סימן ד׳ שנשאל הנעור בלילה וצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ ידיו כיצד יעשה בברכת המים והעלה דיקנח ידיו בכותל או בכל מידי דמנקה ויברך וישתה ואין צריך לרחוץ ידיו עכ״ד וכן ראיתי שהעלה הרדב״ז בח״ב סי' ל״ח.
ואולם לפי מאי דכתבינן דעניותין לעיל סי׳ ד' אות ח׳ בשם מהרח"ו ומהר״ם די לונזאנו דכפי הזהר אסור לברך כשרוח רעה עודנו עומד על ידיו נראה פשוט דלא מהני בנקיון כפים במטלית וכיוצא דלהעביר רוח רעה צריך נט״י ג״פ ועל כן אם הוא אנוס שאינו יכול לרחוץ העיקר שיהרהר הברכה בלבו וכמ״ש הרב טורי זהב בדין זה. ואף דאסור להרהר במקום מטונף. מ"מ אם דוכת' דאיניש נקי יהיה אך גברא הוא דלא חזי מפני רוח רעה וכיוצא יכול להרהר הברכה בלבו כמ"ש הרב ט״ז ודלא כמאן דאסר גם בזה והגם דאיכא מאן דסבר דהרהור לאו כדיבור דמי אפילו באונס אנן בתר מרן וסיעתו גרירנא דשרו באונס ועוד דהרמב"ם והסמ״ג ס"ל דאם בירך כל הברכות בלבו יצא כמ"ש מרן בב״י לקמן סי' קפ״ה וכדאי הם הרמב״ם והסמ״ג לסמוך עליהם בשעת הדחק דהוי בדיעבד וראיתי להרב מהר״י זיין בס' פרח שושן א״ח כלל א' סוף סימן י״ד שרצה לומר דאיכא לא תשא אף במהרהר בלבו וסמוכות שלו מדברי הרב של״ה דף קפ״ח שכתב אפילו על המחשבה אמרו במכילתא לא תשא וכו' שלא יקבל וכו׳ ע״ש. ולבי מהסס בדבריהם.
ומ״מ אין זה ענין למי שהוא חייב בברכה וכמו שכתב הרב פרח שושן עצמו בתר הכי ע״ש ודוק יירא שמים יאנוס וידחוק עצמו לעמוד על עומדו וירחץ ידיו ג״פ ויברך ברכה שלימה כתקנה: