ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן נא
א
דין א'. אומדים ברוך שאמר וכו׳ הרב פר״ח תמה דאמר חתימת התלמוד איך יכלו הגאונים לתקן ברכות חדשות ומהתימה על הראש וכו' ע״ש. ואין כאן תימא דמוכח דברכת ברוך שאמר היא תקנה קדומה קודם התלמוד דבזהר מזכירה. ותו דהטור כתב משם ס' היכלות דיש בו פ״ז תיבות וכמדומה שפרקי היכלות הם מר' ישמעאל א׳ מעשרה הרוגי מלוכה ותו דבירושלמי אמרו השח בין ישתבח ליוצר וכו׳ וכן הוא במדרש אלמא ברכת ישתבח בזמן שחובר הירושלמי דקדים טובא לבבלי כבר היתה מתוקנת וברוך שאמר וישתבח בדיבור א' נאמרו זו לפני פסוקי דזמרה וזו לאחריהם ותו דהרב פר״ח עצמו בסמוך סוף דין ד׳ מייתי הירושלמי הנז' ואולי מ״ש הרב פר״ח לקמן סוף דין ד' איברא שאבודרהם כתב בשם הירושלמי וכו' צריך לומד כאן אמר וצ״ע והיה כתוב בגיליון והמעתיק עיות:
ב
דין ב׳. אם סיים ב"ש קודם שסיים החזן וכו׳ דוקא קודם שסיים אבל אם סיים בבת א׳ ה״ל כעונה אמן אחר ברכותיו. כ״כ הרמ״ה והרא״ש. והטור כמבואר בטור סי׳ זה וס׳ נ״ט וסי׳ ס״א. והרב מגן אברהם פקפק על זה וסיים מה אעשה וכבר הורה זקן ע״ש. וכ״ש הכא דכמה רבוואתא ומרן סברי הכי:
ג
אם החזן סיים ברכה אחרת והוא סיים עמו ברכה אחרת מותר לענות אמן כ״כ הרב מגן אברהם וכן נ״ל ודלא כהרב יד אהרן שחלק עליו:
ז
דין ד׳. צריך ליזהר מלהפסיק וכו' כתב הרב מג״א כתוב בכונות דמותר לענות אמן אחר ב״ש ונ״ל דאפי' באמצע הברכה מותר לענות אמן כיון שלא הוזכרה בגמרא עד כאן לשונו וכבר כתבנו לעיל אות א' דנתקנה קודם התלמוד:
ה
דין ז'. צריך לחזור ולאומרו וכו' משמע דוקא פותח את ידיך וכן מונח מדברי רבינו יונה וכן עיקר ודלא כהרב הלבוש שכתב דיחזור כל המזמור. והרב ברכת הזבח בספר תפארת
שמואל דף ע״ב כתב דלהכי תקנו לאומרו ג״פ דאי אפשר שלא יכוין פעם א' כדי שיזכה לעה״ב וכ״כ בארחות חיים דף כ"א ע״א:
ו
הגהה. ואומרים פ' ואנחנו נברך יה וכו' כתב הרב מגן אברהם משם מהרש״ל דאומרים פסוק ואנחנו וכו׳ לשלשולי הללויה ולכן כתב דאין לאומרו במנחה עכ״ד וק' דמבואר בתשובת מהרש״ל סי' ס"ד שהיה אומר פסוק אשרי במנחה וכתב וז״ל אני מוסיף בסוף ואנחנו נברך יה הללויה ואפ״י שאין שייך כאן לשלשולי הללויה מ״מ מאחר שהתחיל ביהללו ראוי לסיים בהללויה עכ״ל ומיהו כתב שם. מהרש״ל דקודם למנצח לא היה אומר ואנחנו נברך: