ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן דש
א
דין א׳. אדם מצווה על שביתת עבדו וכו׳ עמ״ש הרב מהר״ש בן הרשב"ץ בתשובותיו בסימן תס״ו ע״ש והרב כנ״הג בתשובה סי' ל״ב ומהר״י עאייאש בשו״ת בית יהודה א״ח סי׳ י״ג שקלו וטרו טובא בענין זה והרב בית יהודה דרך קסת”ו בדברי הש״ע והמפרשים:
ב
ואם לא קבל עליו שום מצוות אלא עדיין הוא עכו״ם דינו שוה לקבל ז׳ מצוות וכו׳ כתב הרב כנ״הג בתשו׳ הנז' דאף דמרן הביא שתי הסברות ולא הכריע ראוי להחמיר כהרשב״א וק״ק דהרי מרן סתם כהרשב״א וידוע דדעתו הכי כסברא שסתם:
ג
הגהה. מותר לצאת בו כשתלוי בצוארו וכו׳ דאי מפסיק שביק ליה וכו' שאינו סימן עבדות אלא כשהוא בכסותו או בצוארו וכו' כ״כ הטור. והרב כנ"הג כתב דט"ס הוא וצ״ל ולא בצוארו. ודבריו תמוהים דדברי הטור ברור מללו ואין כאן ט״ס כמבואר בסוגיא ופירש״י ע״ש וכבר השיגו בס׳ אליה רבה ע"ש ודוק:
ד
צ"ע באלה החותמות של בגד או פתיל שאנו נושאים היום באלה הארצות. ארחות חיים דף נ״ג ע״א אות רס״ג ועמ״ש מור״ם לעיל בהגהה סי' ש״א דין נ״ג:
ה
דין ג'. עכו"ם גמור שהוא שכיר וכו' משמע דדוקא בשכיר אבל אם אינו שכיר אף אם יכול להמיר אסור ואף דמהר״י אבוהב נסתפק בזה והביאו מרן ב״י מ״מ הוא לא החלוט ויש להחמיר וכ״כ הרב כנ"הג והרב בית יהודה בתשובות הנז׳:
ו
מי שיש לו עכו״ם קנוי מהשבאי ועושה לו מלאכה להחם התבשיל וכיוצא הוא איסור גמור ואף ישראל אחר אסור לאכול בביתם חמין בית יהודה בתשובה הנז׳ ע״ש באורך:
ז
אסור לשלוח עבדו בשיירא בשבת או בתוך ג' בשבת שמוכרח ללכת בשבת. הרב כנ״הג בתשובה הנז׳ ועיין עוד שם בסוף התשובה: