ברית שלום על חמש מגילות· רבי פינחס ב"ר פילטא
מגילת רות
בגמרא דברכות דף ד' ע"ב רות אמר ר' יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ב"ה בשירות ותשבחות. יש להקשות מה פריך למה נקראת שמה כך א"כ על כל שמות שבעולם נבעי טעמא למה נקרא כן. ועוד אמאי אמר מאי רות הכי הוי לי' למימר למה נקרא שמה רות ועוד דמשני שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה א"כ ריוה הוה לה למיקרי. ויבואר על פי מה דאיתא במדרש שמתחילה הי' גירה שמה ואחר כך נקראת רות ונרא' דלכך נקראה רות על שם שקיבלה תרי"ג מצות כדאי' במסכת יבמות דף מ"ז ע"כ אמרה לה נעמי מפקדינן אתרי"ג מצות אמרה לה עמך עמי וכו' הרי שקבלה עלי' תרי"ג מצות אמנם התרי"ג מצות הם עם השבע מצות שנצטווה לבני נח והיא גם היא אף שלא באתה לכלל ישראל נצטווה על ז' מצות אך עכשיו כשבאתה להתגייר ניתוסף עלי' שש מאות וששה מצות והיינו רו"ת גימטריא תר"ו מצות שקיבלה עלי' מרצונה על ידי שנתגיירה ואם כן יש לומר דהמקשין ידע למה נקראה שמה רות על שם תר"ו מצות שקיבלה אלא איהו פריך הכי מה רות כיון שידוע שנקראת שמה רות ע"ש תר"ו א"כ מה רות תר"ו הוה לה להקרות כסדר האותיות החשבון שלעולם מקדימין המרובה להמועט אלא על כרחך צריך לומר שנקראת רות לסימן איזה תיבה ע"כ פריך בזה הלשון מה רות מה תיבה הוא רות שנתן בו סימן רות ולא תר"ו ומשני שיצא ממנה דוד שריוה שירות ותושבחות והשתא ממילא יתורץ אמאי לא היתה נקראת ריוה וק"ל:
וקרוב הדבר לשמוע דזהו הטעם שקראו לחמותה נעמי על שם שיצא דוד מרות שה' נקרא נעים זמירות ישראל ואלו לא מתו בניה של נעמי הי' ראוי שיצא דוד מהם ואפי' עכשיו שיצא דוד מבועז כיון שגידלה נעמי כמו שאמר הכתוב ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה וגומר מעלה עליה הכתוב כאלו ילדה כדכתיב ותקראנה לו השכנות שם לאמור ילד בן לנעמי וגו' לכך היתה נקראת נעמי על שם דוד שהי' נקרא נעים זמירות והיינו דקאמרה קודם לכן אל תקראנ' לי נעמי ר"ל ע"ש נעים זמירות כדאמרן ודוק:
ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרי' למי הנערה הזאת ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואבי' היא השבה עם נעמי משדי מואב ותאמר אלקטה נא וגו' ותבא ותעמוד מאז הבקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט:
וראוי לדקדק מה הי' כוונתו של הנער שאמר נערה מואבי' היא השבה עם נעמי מאי נפקא מיני' אם היא שבה עם נעמי חמותה או אם אחר ועוד מה שאמר משדי מואב הוא אך למותר:
ונראה לבאר על פי מה דאית' ביבמות דף קי"ד ע"ב דאמרינן על הא דתנן במתניתין האשה שלום בינה לבין בעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי תינשא ותתייבם אבל בעת רעבון אפי' אם אומרה מת על מטתו אינה נאמנת ושם דף קי"ו ובגיטין דף כ"ג ע"ב אמרו חז"ל חמש נשים אין נאמנות לומר מת בעלה וקחשיב בהדייהו חמותה וטעמא דסניאה לה ומבקש בקלקולה וזה שאמר הכתוב ויען הנער ר"ל דסבר הנער וכי דרכו של בועז לשאול בנשים (כמו שדרשו חז"ל בשבת דף קי"ב) אלא וודאי דבר צניעות ראה בה ודעתו לקחת אותה ולכך שאל אם היא פנוי' או לאו על זה השיבו מואבי' היא השבה עם נעמי כוונתו שהיא חמותה וקיימא לן דחמותה אינה נאמנת לומר מת בעלה ואם תאמר היא עצמה נאמנת על זה קאמר השבה משדי מואב מחמת רעבון שבאותו שעה רעבון גדול הי' א"כ אינה נאמנת לו' פנוי' היא ואסור' לך ודוק היסב:
ומעתה אבאר מה שאמר נערה מואבי' היא וגו' על פי מה דאיתא ביבמות דף ע"ו ע"ב עמוני ומואבי אסורין ואסורן איסור עולם אבל נקיבותיהן מותרות מיד. מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא וכראות שאול את דוד וגו' ויאמר אל אבנר שר צבא בן מי זה הנער וגו' מאי טעמא שאל עלי' משום מאני' דכתיב וילבש שאול את דוד מדיו מאי מדיו כמדתו וכתיב. בי' בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם מאי האי דאיתרמי לי' מאני' ש"מ מלכא הוי אמר לי' דואג עד שאתה שואל עליו אם הגון הוא למלכות שאל עליו אם ראוי הוא לבא בקהל משום דקא אתי מרות המואבי' א"ל אבנר תנינא מואבי ולא מואבית אלא מעתה ממזר וכו' שאני הכא דמפרש טעמא על דבר אשר לא קדמו בלחם ומים דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם ופריך הי' להם לקדם נשים לקראת נשים וכו' ומסיק הכא תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה וזה שאמר הכתוב למי הנערה הזה פירש ששאל אם הוא ראוי' בקהל אם לא וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק למי הנער הזה שדבר חשיבות ראה בו ה"נ דבר צניעות ראה בה ולכך. שאל אם היא מותרת לבא בקהל וסבר הנער שבדעתו לקחת אותה ולכך שאלו על זה השיב נערה מואבי' היא ואסורה לבא בקהל ואף דמפרש הקרא טעמא על דבר אשר לא דמו וגו' הי' להם לקדם אנשים קראת אנשים ונשים לקראת נשים ולכך היא אסורה אמנם עדיין מדאגה מדבר מאחר שאין דרכו של בועז לשאול בנשים אלא וודאי דבר צניעות ראה ויסבור שכן טבעם של מואביות שהם צנועות ולכך אין דרכן להקדים משום כל כבודה בת מלך פנימה (זה לשון המחבר ושמעתי אומרים שזה שאמר סיפא דקרא זה שבתה הבית מעט) לכך אמר ותבא ותעמוד מאז הבוקר עד עתה זה שבתה הבית מעט א"כ נודע שטבעם של מואביות שהם יצאנית וא"כ הדרא קושין לדוכתי' הי' להם לקדם נשים לקראת נשים ולכך אסורה היא בקהל ודוק היטב כי נכון הדבר מאוד (ודבר בעתו מה טוב שמפטירין בשבועות תפלה לחבקוק וגו' ולעיל מיני' כתיב על משמרתי אעמודה וגו' ע"כ אמרתי לבאר המדרש מה דאיתא על פסוק זה):
על משמרתי אעמודה וגו' ואיתא במדרש שוחר טוב והובא בילקוט חבקוק דף פ"ג ע"ב וז"ל על משמרת אעמודה מהו מצור שהצר לו צור' ואמר איני זז מכאן שנא' ואצפ' אמר הקדוש ב"ה כל מי ששבר קרדומו ובא אצלי התחיל צווח עד אנה ה' שועתי לא תשמע למה תראני און ועמל תביט אמר לו הקב"ה הוי רב את יוצרו וחרש את חרשי אדמה בן תורה אתה ולא עם הארץ אתה לך כתוב אל"ף בלוח ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ וכן הוא אומר ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות אמר לו הקדוש ב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשונה. כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה לא היו מאמיני' אלא אומרים בנו בתים ושבו וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר כורש מלך פרס אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלם וכן הוא אומר כי יום נקם בלבי וגו' כששמע חבקוק נפל על פניו אמר לפניו רבש"ע אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות ע"כ המדרש הזה אינו אומר אלא דרשוני וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי ואף אני אענה את חלקי. וטרם אחל לפרש מאי דקשי' לן בגווי' נבאר מדרש רבה בספר שמות פרשה כ"ג על פסוק אז ישיר משה הה"ד אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי מן המלכיות שנקראו לבנון שנאמר הנה אשור ארז בלבנון וכו' תשורי מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא שנאמר שירו לה' שיר חדש כי נפלאות פשה ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה שנאמר והאמין בה' היא האמונה שישראל נוחלין בה ועליו הכתוב אומר וצדיק באמונתו יחיה הוי תשורי מראש אמנה עכ"ה:
על זאת יתפלא כל חכם לב מאי ענין זה אצל זה מתחילה פתח אתי מלבנון מן המלכיות ולבסוף מייתי קרא הנה אשור ארז בלבנון. ועוד האיך סמיך לכאן באיזה זכות וכו' וגם הלשון היא האמונה שישראל נוחלין אין לו שחר הוי לי' למימר שישראל נגאלין. ומה שסיים ועליו הכתוב אומר וצדיק:
באמונתו יחי' דבר זה צריך ביאור:
ונראה לבאר בדרך הקרוב לפשוטו ע"ד מה שכתב הרד"ק אל תירא תולעת יעקב והובא בילקוט פרשת בשלח על פסוק ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה' תפסו להם אומנות אבותם כו' וכן הוא אומר אל תירא תולעת יעקב מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה כך ישראל אין להם אלא תפלה ובילמדנו איתא וז"ל מה תולעת אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקשה כך ישראל אין להם אלא בפה והעכו"ם נמשלו לארזים שנאמר אשור ארז בלבנון וגו' ומה שנקראו כולם על שם אשור היינו ע"ד מה דאיתא במדרש כולם נקראו על שם אשור שהם מתעשרות מישראל. ורש"י בחומש פירש על פסוק מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו למדנו שהי' משה עומד ומתפלל אמר לו הקדוש ב"ה לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונים בצרה דבר אל בני ישראל ויסעו אין להם אלא ליסע כדי זכות אבותיהם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים וכי האי גוונא איתא במדרש ילקוט שמעינן מהא דזכות האמונה העמיד לישראל אמנם לפי מה שהובא לעיל במדרש משמע שבזכות התפלה ניצולו על שתפסו אומנות אבותם. וצריכין לפרש דהא והא גרמו להם וחדא מנייהו לחוד לא מהני ובמדרש על פסוק כימי מצרים אראנו נפלאות כל מה שהי' בגאולת מצרים הוא שיהי' בגאולת העתידה וכה"ג איתא בילקוט פ' וארא. ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא מה שאמרו במדרש אז ישיר משה וגו' הה"ד אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי מן המלכיות ר"ל דגאולה העתידה יהי' כעין גאולת מצרים ומפרש לפי שנקראו לבנון כמו שאמר הכתוב הנה אשור ארז בלבנון ונקראו כולם על שם אשור כמו שהובא לעיל הכוונה בזה דלכך. נקראו ארז מה ארז קשה ואף על פי כן התולעת אף שהיא רכה יוכה אותו בפיה כך ישראל נמשלו לתולעת שנאמר אל תירא תולעת יעקב מנצחים בפיהם על ידי תפלתן ומילת כלה יש לפרש מלשון כליון לפי שהתולעת מכלה את הארז וז"ש תשורי עתידין ישראל לומר שירה שנאמר שירו לה' שיר חדש וגו' היינו כמו שאמרו שירה על הים שנקרע כן לעתיד יקרע הקב"ה את ים מצרים ואז ישירו כמו שאמר הכ' בישעי' סי' י"א והחריב ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים. והיתה מסילה לשאר עמו אשר ישאר מאשור (ומה שמכנה כל העכו"ם כלם אשור היינו כמו שהקדמנו לעיל) כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים:
ואמרת ביום ההוא אודך ה' וגו' ומפרש ואזיל ובאיזה זכות אומרי' ישראל שירה ר"ל שלא תאמר שכל זה יהי' להם בזכות תפלה לבד בלא שום זכות אחר לזה קאמר בזכות האמונה כמו שהי' ביציאת מצרים כאשר הובא לעיל וזה שאמר הכתוב תשורי מראש אמנה ר"ל מה שיאמרו שירה היינו בשביל ראש אמנה וכמו שמפורש במדרש ומה שמסיים המדרש היא האמונה שישראל נוחלין בה ועליו הכתוב אומר וצדיק באמונתו יחיה יתבאר לקמן בסייעתא דשמיא ודוק:
ועל פי דברים האלה תבין ותשכיל מה שאמר הכתוב בישעי' סימן יו"ד וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד בשר יכלה והי' כמסוס נוסס:
ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם. הנה כבר הקדמנו שכולם נקראו ארזי לבנון על שם אשור דכתיב בי' אשור ארז לבנון וגו' א"כ ממילא יובן שאשור מכונה יותר בשם ארז משאר עכו"ם. וביומא דף ט' ע"ב דרשו חז"ל על פסוק אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם חומה אם עשיתם עצמיכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו (פירש"י שהרקב שולט בו תולעת אוכלתו מתוכו ומקצת קיים) מאי ארז אמר עולא ססמגור פירש"י שהסס מכתתו ומגרגרו מבפנים ססמגור שם התולעת והערוך פירש אין לך עץ שהתולע שולט בו יותר כמו בארז וזה שאמר הכתוב לפי דלעיל מיני' כתיב הוי אשור שבט אפי וכל הענין ההוא מדבר באשור יע"ש לכך אמר הכתוב וכבוד יערו וכרמילו דקדק הכתוב יערו וכרמילו ר"ל יער של אשור שהוא נמשל לארז ששולט בו התולעת יותר מבשאר אילנות ומכתתו ומגרגרו יותר מבשאר עצים לכך מנפש ועד בשר יכלה והי' כמסוס נוסס היינו התולעת ססמגור שהוא יכלה אותו לפני שהוא מכונה בשם ארז ושאר עץ יערו ר"ל מה שישאר מהם מספר יהיו ונער יכתבם והיינו לפי שנשאר מארז דבר מועט כשהתולעת אוכלתו כמו שפירש"י והובא לעיל ודוק היטב:
ועתה אשובה ואראה לבאר המדרש שהתחלנו דלכאורה יש לדקדק מה היתה כוונתו של חבקוק שצר צורה ומה צורה היתה. וגם מה שהשיב לו הקב"ה כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי דבר זה צריך ביאור. ועוד מה שאמר לו הקב"ה הלא בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב אלף בלוח לכאורה ופלא הדבר מאוד ושאר ספיקות אין לדקדק אחריהן כי יבוארו מאליהן ופתח דברינו יאיר. מה שהקדמנו לעיל מ"ש במדרש שישראל נמשלו לתולעת המכה בארז ושם תפסו אומנות אבותם שכך מצינו באברהם יצחק ויעקב והיא ירושת מאבותינו שנאמר הקול קול יעקב וגו'. וזה שאמר חבקוק על משמרתי אעמודה ר"ל אתפוס אומנות אבותי ומשמרתי הוא מלשון אנשי משמר בית אב הכוונ' בזה שהיא ירושה מאבותינו כמש"ל שיעקב הוריש הקול והיינו התפלה ועל ידי התפלה נמשלו ישראל לתולעת ולכך נקראים תולעת יעקב וזהו כוונת חבקוק שרצה לתפוס אומנות אבותינו כמו שעשו ביציאת מצרים שנאמר ויצעקו בני ישראל וגו' ומיד נענו כמו דאיתא במדרש שנאמר דבר אל בני ישראל ויסעו אין להם אלא ליסע ועליהם נאמר טרם נקרא אתה תענה וזהו שאמר נמי חבקוק על משמרתי אעמודה ואין עמידה אלא תפלה כמו שדרשו חז"ל בפ"ק דברכות דכתיב גבי אברהם אל המקום אשר עמד שם וגו' וזה שאמרו במדרש מהו מצור (ר"ל אף שהקושי' אינה תולה במה שפרשנו שמשמרתי פרושו תפיסת אומנות אנשי משמרתו אלא כוונת המדרש הוא כמו השתא אתי שפיר במה שמתרץ) שהצר לו צור' הכוונה בזה שהמשיל עצמו כמו ישראל ביציאת מצרים דכתיב ויראו מאוד ויצעקו וגו' ולא הי' להם חרב וחנית אלא התפלה עמדה להם כמו שמפורש במדרש שהובא לעיל שנמשלים לתולעת שאין כחה אלא בפי' ומכה הארז הקשה וזה שאמר שצר צורה רמז בזה מה שדרשו חז"ל במדרש רבה על פסוק לצור עלי' לוח ארז נצור הוא לשין צורה של לוח ארז והיינו כמו שדרשו חז"ל ביומא והובא לעיל מאי ארז ססמגור ולכך סבר בדעתו שע"י התפלה לבד נענו מיד כמו התולעת שמכלה הארז תכף כשנכנס לתוכו וזהו הצורה שצר את ישראל לתולעת והעכו"ם לארז ולכך אמר אינני זז מכאן כוונתו אינני זז מכאן עד שתרחם על בניך (כמו חוני המעגל במסכת תענית דף כ"ג ע"א שאמר אינני זז מכאן עד שתרחם על בניך וכו') וזהו שאמר נמי ואצפה וגו' עד מה דאיתא בברכות דף נ"ה ע"א גבי עיון תפלה הא דמעיין בה וכו' פירש שמצפה לעשות בקשתו והיינו תכף (ועיין ברש"י ובתוספת שם) ואם חלילה אינו ממלא בקשתו מהרהר ומאמץ ומצפה לבקשתו והיינו לפי שצר צורה במשל תולעת וארז וכן ישראל ביציאתם ממצרים נענו מיד ש"מ דלענין זה הם דומים לתולעת שמיד בתפלתם מנצחים כתולעים הרכים שמכלים לארזים הקשים ודוק:
על זה השיב לו הקב"ה כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי ויבואר ע"פ מה דאיתא בב"ב דף קס"ד ע"ב ובמסכת תענית דף ל"א ע"א אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר כאב וכיום הכיפורים ופריך בשלמא יה"כ משום דאית בי' סליחה ומחילה אלא ט"ו באב מאי היא אמר רב יוסף יום שפסקו מלכרות עצים למערכה תניא ר' אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים לפי שאינן יבשין אמר ר' מנשה וקרו לי' יום תבר מגל (ופרש"י אותו היום פסקו מלכרות עצים לפי שהן לחים ומאותו הזמן אין כח בחמה ליבשן וחיישינן מפני התולעת כו' יום תבר מגל שבירת הגרזן שפסק החוטב מלחטוב עצים. שמעינן מהא דמיום ט"ו באב ואילך שתשש כחה של חמה אז שולט התולעת בעצים מפני הלחלוחית ופסולים לעצי מערכה ושוברים הקרדומות ולכך נקרא אותו יום תבר מגל וזהו שהשיב לו הקב"ה כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי הכוונה בזה שהשיב לו מטונך ר"ל אפילו לסברתך דתפלה לבד מועיל לפי שישראל נמשלו לתולעת וא"ה לארז הא התולעת אינה מכה בארז בכל עת אלא זמנה מט"ו באב שהוא עת שמשברין הקרדומות כ אי אפשר לומר בכל עת שתרצה להתפלל תכהו בשבט פיך, אלא לכל זמן ועת לכל חפץ כשם שיש עת לתולעת והיינו מיום ששוברין את הקרדומות כך יש עת וזמן לגאולה, ואז יתקבל תפלתם אז תקרא ואני אענה תשוע ואני אשמע וזהו שרמז לו במה שאמר לו כל מי ששיבר קרדומו יבא אצלי ר"ל מי ששיבר קרדומו מחמת שתש כחה של חמה וכבר שלט התולעת בארז יבא אצלי והיינו כדבעינן למימר לקמן בסייעתא דשמיא ודוק:
ונראה שסוד הגאולה גילה לו ע"פ מה דאיתא במדרש ילקוט פרשת לך לך בשם פרקי ר' אליעזר וז"ל הנס השביעי אחר הדברים האלה הי' דבר ה' אל אברהם וכו' ר' אליעזר אומר הראה הקב"ה לאברהם אבינו בין הבתרים מושלן ואובדן וכו' עז משולשת זו מלכות יון וגו' ואיל זו מלכות מדי ופרס וגוזל אלו ישראל וכו' וירד העיט על הפגרים זה דוד בן ישי שנמשל כעיט העיט צבוע וכו' הי' אברהם יושב מניף עליהם בסודרו כדי שלא ימשול בהן העיט עד שבא הערב ר' אליעזר בן עזריא אומר מכאן אתה למד שאין מושלן אלא יום אחד מיומו של הקב"ה אמר לו ר' אליעזר בן ערך כדבריך שנאמר נתנני שוממה כל היום דוה חוץ משתי ידות שפה תדע לך שהוא כן בא וראה כשהחמה נוטה לבא במערב שתי ידות שעה תש אורו ואין נוגה לו וכן עד שלא יבא הערב יצמח אורו של ישראל שנאמר והי' לעת ערב והי' אור וגו' ובמדרש ילקוט בפרשת בראשית ובכמה דוכתי איתא דעשו נמשל לחמה ויעקב ללבנה את המאור הגדול ועשו בנה הגדול ואת המאור הקטן ויעקב בנה הקטן לכך עשו מונה לחמה ויעקב מונה לירח ודוד נמשל לשמש ולירח שנאמר כסאו כשמש נגדי כירח יכון לעולם ובירושלמי תענית דף ס"ט ע"ג שיום ט"ו באב זמן קציצת כל העצים ומפורש שם דבאותו היום החמה חזקה מאוד יותר משלפניו ולאחריו ולכאורה הוא נגד הגמרא בבלית שהובא לעיל שאותו יום תשה כחה של חמה אמנם יש לפרש דאלו ואלו דברי אלהים חיים דוודאי אותו היום אור של החמה חזקה מאוד אלא שסמך לעת ערב תש כחה של חמה והיינו ממש כמו שהובא לעיל בפרקי ר"א כשתש כח של חמה לפנות ערב ר"ל ממשלתו של עשו שהוא מונה לחמה ומאותו העת שולט תולעת ועקב ואז תועיל התפלה על הגאולה ובאותו עת וירד העיט זה דוד והיינו כשתשש כחה השמש שהוא לפי הנמשל בט"ו באב אז נתמלא הסיהרא ומקבל יעקב הממשלה מעשו ע"י העיט שהוא דוד לפי שדוד נמשל ג"כ לשמש כמש"ה כסאו כשמש והעיט יש לו שס"ה גוונין כמנין ימות החמה וזהו שרמז הכתוב בישעי' סי' י' והלבנון באדיר יפול ויצא חוטר מגזע ישי והיינו לפי מה דאיתא במדרש איכה שמשיח בן דוד נולד באב וזה שאמר והלבנון כוונתו מי שנמשל לארז אשר בלבנון כמו שאמר הכתוב הנה אשור ארז בלבנון באדיר יפול ר"ל ביד מלך המשיח ואימתי ויצא חוטר מגזע ישי הכוונה באותו חודש שנולד המנחם כמ"ש חז"ל בחלק מה שמו של משיח מנחם שמו והיינו בט"ו מנחם אז ישלוט העי"ט שיבא מגזע דוד לעת ערב כשתש כחה של חמה וכמו שהובא לעיל במדרש שבא העיט בשחרית והשיבו אברהם שיבא לעת ערב והיינו ממש כדברי הירושלמי שאותו היום ר"ל היום של הקב"ה שהוא אלף שנים חזק החמה מאוד ולעת ערב זמן קציצת כל העצים ר"ל עצים אשר בלבנון היינו הארזים הידועים והיינו בחודש מנחם שבו נולד המנחם ומזלו של החודש הוא אריה לפי שדוד הוא משבט יהודא שנמשל לאריה כמש"ה גור ארי' יהודא וגו' זהו שאמר הכתוב עוד חזון למועד היינו ט"ו באב שהוא יום טוב כמו שהובא לעיל ומועד פירושו יום טוב כמו שדרשו חז"ל קראו עלי מועד דפי' א טוב וכה"ג דרשו במדרש למועד אשר אמר (גבי אברהם בפ' וירא כתיב) היינו ליום טוב וז"ש ויפיח לקץ ר"ל הגיע הזמן להקצץ כמו שדרשו חז"ל בפ' נח על פסוק קץ כל בשר וגו' הגיע זמנם להקצץ ה"נ פרושו שהגיע הקן להקצץ הארזים והיינו לפי הירושלמי שאותו יום הוא זמן כריתות העצים וז"ש עוד חזון למועד ר"ל לאותו מועד כמש"ל וקרוב הדבר לשמוע שלכך עשו י"ט לפי שאותו יום הוא רמז על העתיד כמו שנתבאר והיינו דאמרו בגמרא ר"א הגדול אימר מחמשה עשר באב תשש כחה של חמה ואיהו ר' אליעזר שחיבר פרקי ר"א ואזיל לשיטתי' וזהו שאמר מחמשה עשר ואילך אבל אותו היום עדיין יש כח לחמה עד ערב כמו שמפורש בהדיא במדרש ילקוט והובא לעיל וזהו נמי דסמיך התם בילקוט לכל הנביאים נראה להם בחזון ולאברהם נגלה לו במראה ובחזון וכו' הכוונה בזה שגילה לו והראה לו יום ט"ו באב שהוא יום תבר מגל שעליו נאמר עוד חזון למועד לפי שהוא יו"ט כמש"ל וזהו שאמר הקב"ה לחבקוק כל מי ששיבר קרדומו ובא אלי שלא תאמר שהתפלה מועלת בלא עת אלא יש עת כמו שיש עת לתולעת כמו שנתבאר ודוק היטב ישמע חכם ויבין מדעתו דבר מתוך דבר כי א"א לפרטם:
**(הג"ה ועל פי זה יש לפרש שזהו נמי שהשיב לו הקב"ה. כתוב אלף בלוח הכוונה בזה שהשיב לו כתוב אלף שנים שהוא יומו של הקב"ה באותו לוח שציירת הצורה והיינו כמו שנתבאר לעיל שצר צורה על הלוח ע"ד מה שדרשו חז"ל על פסוק אם דלת היא נצור עלי' לוח ארז לכך השיב לו הקב"ה כתוב אלף על אותו לוח אלף שנים שהוא יומו של הקב"ה, ולבסוף אותו יום לעת ערב אז ש הוא זמן הגאולה ויועיל התפלה וק"ל ע"כ ההג"ה.)** ועל פי זה יבואר מה שאמר במדרש התחיל צווח. עד אנה ה' וגו' פירש דבלא זאת סבר שהקב"ה ישמע תפלתו מיד ויפנה אותו כמש"ה ואצפה והיינו כמו שנתבאר לעיל שהי' מצפה ומחכה שיעשה הקב"ה בקשתו אבל עכשיו ששמע שהרחיב לו הקב"ה הזמן התחיל לקרוא תגר והי' אומר בלשון למה תראני און ועמל וגו' ממש כמו שאמר משה למה הרעת לעם הזה וגו' והיינו כמו דאיתא במ' רבה סוף פרשה שמות על פסוק זה שאמר משה להקב"ה למה וגו' בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחבירו למה אתה עושה כן הוא כועס עליו אלא אמר משה לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי וראיתי דור המבול האיך נדונו ומדת הדין היתה וכו' העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו וכו' וזהו נמי שאמר חבקוק עד אנה ה' שועתי לא תשמע למה תראני וגו' ואמר הכל בלשון יחיד כלומר למה נשתנה דור שלי משאר דורות וכדמסיק ה' שמעתי שמעך יראתי פעלך בקרב שנים וגו' אלוה מתימן יבא וגו' עמד וימודד ארץ וגו' וכל הענין מדבר בדור שיצאו ממצרים הכוונה בזה שטען מפני מה הועילה תפלת הדור ההוא כמו שנאמר ויצעקו בני ישראל וגו' ושמעת תכף תפלתם והיית מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות קודם הקץ ומפני מה נשתנה מדת הדין עלי שאתה לא תשמע לתפלתי ואתה מרחיב את הקץ וז"ש ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים וגו' ולכך צווח עד אנה ה' וגו' למה תראני און ועמל תביט וגו':
והאי סברא שהקדמנו לעיל מה דאיתא במדרש שבזכות האמנה שהאמינו ישראל בהקדוש ב"ה נגאלו ונשמע תפלתם כמו שנאמר ויאמן העם וגו' סברא זו לא עלתה על דעתו של חבקוק דלא מסתברא לי' שזכות האמנה יהי' גדול כל כך. ואף שמקרא מלא דיבר הכתוב אתי מלבנון כלה תשורי מראש אמנה (והיינו לפי מה דאיתא במדרש בכמה דוכתא שדורות הראשונים היו יודעים כל התור' כולה ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וגדולה מזו אפילו לדורות שהי' קודם מ"ת היו גלוי וידוע להם כל התורה כולה עם פרושין ודקדוקים ועיין בפ' ויגש מה שבארנו מענין זה) ואפ"ה לא הבין דפרושו תשורי מראש אמנה בשביל זכות אמנה (ואף דבאמת דרשו חז"ל כן היינו לפי שראייתם מדכתיב וצדיק באמונתו יחי' ואיהו בעצמו אמר מקרא הזה אמנם עדיין לא אמר עד ששמע מפי הקדוש ב"ה שהאמנה הוא דבר גדול כמו שיתבאר לקמן בס"ד) לכך סבר בדעתו שבזכות תפלה לבד ניצלו ישראל ממצרים ועל זה קרא תגר ואמר בלשון למה תראני וגו' כמש"ל ודו"ק:
על זה כא התשובה ואמר לו הקב"ה הוי רב את יוצרו וחרש את חרשי אדמה בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב אלף בלוח וכו' ויבואר ע"פ מה דאיתא במסכת מכות דף כ"ד ע"א דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וכו' שנאמר תורה צוה לנו משה וגו' תורה בגימטריא תרי"א ושני דברות מפי הגבורה שמענום הרי תרי"ג וכו' בא דוד והעמידן על אחד עשר וכו' בא ישעי' והעמידן על שש וכו' בא מיכה והעמידן על שלש וכו' חזר ובא ישעי' והעמידן על שתים שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה ובא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר צדיק באמונתו יחי' ע"כ ופרש"י והעמידן על אחד עשר שבתחלה היו צדיקים והיו יכולין לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולם אין לך אדם שיזכה ובא דוד והעמידן וכו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו וכן כל שעה הדורות שלמטה הולכים ומתמעטין. ואולם בעל מידות אהרן דף ל"ו ע"ד פירש חס ושלום שלא באו הנביאים הללו לחסר מן המצות ה' ולמעט אלא שהיו מבקשין דרך קצר לכלול את כל תרי"ג מצות למנין מועט כמו הלל שכלל כל התורה כולה במדה אחת כדאיתא בשבת דף ל"א ההוא דאתי לקמי' דשמאי ואמר גיירני על מנת שתלמד לי כל תורה כולה בשעה שאני עומד על רגל אחת וכו' בא לפני הלל אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד (והיינו ואהבת לרעיך כמוך) ואידך פרושא הוא זיל גמור כו' וזה שהשיב לו הקב"ה הוי רב את יוצרו שאתה אימר ומה אשיב על תוכחתי לפי דאת סבירא לך דבתפלה לבד נענו ישראל במצרים הלא בן תורה אתה ולא עם הארץ ולמה לא תוכל להשיג שבמצרים נענו בזכות האמנה וזהו כתוב אל"ף בלוח הכוונה בזה הלא אתה בעצמך תעמוד התורה שעולה לחשבון תרי"א אתה תעשה רק א' מצוה כוללת והיינו כתוב אלף ר"ל אלף במספר שהוא עולה אחד וז"ש בלוח ר"ל בלוחות שכתב משה שעליו הי' כל תורה כולה כדאיתא במדרש רבה שיר השירים על פסוק ידיו גלילי זהב אלו הלוחות הברית וכו' ר' יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור פרשותי' ודקדוקים של תורה היו כתובים וכו':
הרי לפניך שכל תרי"ג מצות ופרושי' היו כתובין על הלוחות ואתה תעשה כלל אחד והיינו צדיק באמונתו יחי' לפי שעקר התורה היא האמונה ולכך נגאלו ישראל ממצרים אף אתם אם תקיימו מצות האמונה כמו במצרים ואף על פי כן יתמהמה הגאולה אז תשאלני הודעני את הקץ וזהו שאמר כתוב א' על לוח ואחר כך תאמר הודעני את הקץ. וזהו שמסיים המדרש וכן הוא אומר ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות וה"פ כתוב חזון ל החזון שלך שהיא צדיק באמונתו יחי' והיינו מצוה א' אמנם אם תקשה לך והלא תרי"ג מצות היו כתובין על הלוחות על זה בא הכתוב כמתרץ ובאר הלוחות י"ל מה שהיו על הלוחות היינו פרושים נינהו ממש כמו שהשיב הלל והובא לעיל ואידך פרושא נינהו זיל גמור ה"נ עיקר המצות היא האמונה שהיא מצוה כוללת כל המצות ומה שהי' כתוב על שני לוחות האבנים היינו ובאר על הלוחות היינו פרושא כמש"ל ודוק היטב:
וזה כוונת רש"י בחומש שהובא לעיל אל בני ישראל ויסעו כדי האמונה שהאמינו בו דקדק כדי האמונה לפי שהאמונה היא שקולה נגד כל התורה לפי שכל גופי תורה תלויין בה (כמו ואהבת לרעיך וגו') ועל ידי כן תכו לקריעת ים סוף והיינו יציאת מצרים וזהו נמי שאמרו במדרש והובא לעיל אתי מלבנון מן המלכיות תשורי מראש אמנה ר"ל ע"י זכות אמנה יזכו לגאול' כמו שהשיב הקב"ה לחבקוק וזהו שמסיים בעל המדרש היא האמונה שישראל נוחלין בה על פי מה דאיתא במדרש ילקוט פרשת בא והובא ברש"י ריש התורה אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם וגו', ולמה פתח מבראשית כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים בעבור ישמרו תורתי וגו' שאם ואמרו האומות לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממים וכו' הרי שמעינן מזה שבזכות התורה נוחלין ישראל את הארץ (וזהו שאמר הכתוב תורה צוה לנו משה מורשה ר"ל תורה היינו תרי"א צוה לנו משה לפי ששני דברות מפי הגבורה שמענום ואינם מן החשבון לכך מורשה קהלת יעקב הכוונה בזה לפי שעל ידי התורה ירשו ישראל את הארץ כמש"ל), ולפי מה שהובא לעיל שבא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי' א"כ אחר דורו של חבקוק ראוי לירש את הארץ על ידי האמונה לבד והיינו לעתיד וזהו שאמר היא האמונה שישראל נוחלין בה כלומר שהיא עומדת במקום תורה כמש"ל ולכך ינחלו לעתיד הארץ בזכות האמונ' וזהו שמסיים וכן הוא אומר וצדיק באמונתו יחי' היא החזון שראה חבקוק על גאולת הגליות כמו שהשיב לו הקדוש ב"ה ונתבאר לעיל ודוק (וקרוב הדבר לשמוע דלכך נקראת ארץ ישראל ארץ צבי לפי שראשי תיבות של פסוק צדיק באמונתו יחי' הוא צב"י רמז בזה על ידי האמונה ינחלו ארץ צבי וק"ל:
ומעתה ובאר מה שמסיים המדרש אמר לו הקב"ה כשאמרתי בגלות ראשונה. כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה לא היו מאמינים אלא היו אומרים בנו בתים ושבו וכיון ששלמו שבעים שנה כתיב כה אמר כורש מלך פרס וגו' הכוונה בזה שהקב"ה הי' רוצה להוכיח לו שבזכות האמונה יזכו לגאולה שהרי בגלות בבל נתאחרו מלגאול על ידי שלא היו מאמינים ונקדים מה דאיתא במסכת מגילה דף י"ב ע"א דפריך מכל מקום קשי' קרא אהדדי כתיב לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וגו' (דמשמע מיום שנטלה בבל המלכות) וכתיב למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה וגו' (דמשמע מחרבן ירושלים שבעים שנה) ומשני לפקידה בעלמא וכו', וכתיב כה אמר מלך פרס וכתיב מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל וגו' יע"ש בסוגיא ותוכן הדברים הם אלו לפי ששבעים שנה מיום שנטלה בבל המלכות כלים י"ח שנה קודם שבעים שנה. לחרבן ירושלים שהיא שנת נ"ב לחרבן הבית ובאותו זמן הי' קצת גאולה כמו שאמר כורש מי בכם מכל עמו יהי ה' אלהיו עמו ויעל ואחר כך נתבטלה הגאולה ולא כלו עד אחר י"ח שנה שהיא שנת ע' לחרבן הבית (וע"ש ברש"י ובחדושי אגדות שהוכי' שהי' אותו זמן התחלת הגאולה) וזה שאמר במדרש אמר הקב"ה כשאמרתי לך בגלות ראשונה. כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה וגו' והיינו י"ח שנה מקודם הי' ראוי להיות הגאול' כמש"ל לא היו מאמינים אלא אמרו בנו בתים ושבו והיה ראוי להיות הגאולה כמו שאמר כה אמר כורש וגו' והתחיל להיות הגאולה ונתבטל' ולא הית' אלא פקידה בעלמא והיינו לפי שלא היו מאמינים לכך נתאחרה הגאולה ואלו היו מאמינים הי' נגאלין בעת ההיא:
הרי שבזכות האמנה הי' ראוין לגאולה. אף קודם זמנו ובשביל שלא האמינו נתעכבו עד הזמן למלאת לחרבות ירושלים וגו' על כל פנים לא איחר הקב"ה את הקץ אף עכשיו אם יאמינו נגאלין קודם זמנם והיינו בזכות האמנ' ואם לאו לכשיגיע הקץ אני גואלם וכן הוא אומר כי יום נקם בלבי וגו' רמז בזה על יום תבר מגל וכמו שנאמר עוד חזון למועד וכמו שנתבאר לעיל באריכות שהוא מרומז על ט"ו באב לעת ערב שתש כחה של חמה וכדיליף ר' אליעזר בן עזריא מפסוק כל היום דוה ודוק היטב הפוך בה והפוך בה:
ועל פי דברים האלה יבוארו, המשך הפסוקים בחבקוק סי' א' למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס נגדי וגו' על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר צדיק על כן יצא משפט מעוקל וגו' והנה הנבוא' הזאת הית' קודם שאמר לו הקב"ה כתוב אלף בלוח דהיינו מצוה אחת שהיא כוללת כל תרי"ג מצות שהיא האמונה שהרי מה שאמר וצדיק באמונתו יחי' הוא בסי' ב' וכמו שנבאר לקמן הפסוקים על הנכון בס"ד וכבר הקדמנו דקודם שבא חבקוק חזר ובא ישעי' והעמיד על שתים שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה ולפי שמתחלה סבר חבקוק שהגאולה אינה באה אלא בזכות הדור לכך אמר עד אנה אזעק וגו' ר"ל לא הי' לעולם סוף וקץ לגאולה וזה שאמר למה תראני און ועמל תביט ופי' הרד"ק למה לא תראה להם שתבערם מן הארץ וכן אמר דוד אתה עמל וכעס תביט כן נמי אמר חבקוק למה תראה עמל וגו' ע"כ תפוג תורה הכוונה בזה לפי שבדורו נתמעט כוחן ולא הי' אפשר להן לקיים כל תרי"א מצות כמו שפירש"י והובא לעיל וזהו שאמר, ע"כ תפוג תורה שצוה משה דהיינו תרי"א. ואם תאמר הא אפשר לקיים שני מצות שהעמיד ישעי' דהיינו משפט וצדקה על זה בא הכתוב כמתרץ כי הרשע מכתיר צדיק שלא לשפוט צדק ועל כן יצא משפט מעוקל ואי אפשר לשפוט צדק (וכשאין משפט אין צדקה כמ"ש בסנהדרין דף ו' כתיב ויהי דוד פושה משפט וצדקה משפט לזה שהחזיר לו ממונו וצדקה מה שהוציא גזילה. מתחת ידו וכו') וכל כך למה לפי שאתה און ועמל תביט ואין אתה מבער את הרשעים מן הארץ ועל זה אמר עד אנה ה' וגו' ודוק היטיב:
ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך לפרש המשך הפסוקי' בחבקוק בסי' ב' על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי. ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות וגו' כי עוד חזון למועד ויפיח לקץ ולא יכזב ואם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר והנה עפלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחי' וגו' וכבר נתבאר שכוונת חבקוק הי' שהקב"ה ישיב לו מיד כמו שהובא לעיל במדרש שאמר אינני זז מכאן והיינו עד שתרחם על בניך כמו שעשה חוני המעגל במסכת תענית והובא לעיל ולכך הי' מצפה ומחכה שיענהו הקב"ה תכף וזהו שאמר הכתוב על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור והיינו כמו שדרשו חז"ל במדרש שצר צורה. והיינו שהמשיל את ישראל לתולעת המכה בארז תכף בהגיעו אליו ולכך דימה שתפלתו יעשה פירות תכף כמו בגאולת מצרים. והשיב לו הקב"ה כתוב חזון והיינו אותו החזון שאמר לו בסיפי' דקרא וצדיק באמונתו יחי' הכוונה בזה שהודיע לו מה שנגאלו ישראל ממצרים היינו בזכות האמנה לפי שהיא שקולה נגד כל התורה שהיא כוללת כל התורה ואידך פרושא ננהו וזהו ובאר על הלוחות. וא"כ מה שאתה תצפה שתבא בקשתך אינה טובה כמ"ש גבי עיון תפילה שמהרהר ומצפה שהקב"ה יעשה בקשתו ותוחלת ממושכת מחלת לב וז"ש כי עוד חזון למועד ואינן נגאלין אלא בזכות אמנה כדסיים בקרא לבסוף כדבעינן למימר לקמן. והיינו לפי שיש עת וקץ לגאולה ע"כ תאמינו ותחכו לו ובזכות זה אתם נגאלין אבל לא להתאמץ ולחזיק בתפלה שיענה הקב"ה ויגאול אותנו מיד וזהו דסמיך לי' ויפח לקץ ולא יכזב ודרשו חז"ל במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"ב תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא (משיח) שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר ולכאורה יפלא הדבר מאוד דקשי' רישא לסיפי' דמתחילה אמר אם יתמהמה משמע שיאחר ולבסוף מסיים ולא יאחר ולדרכינו הכי פרושו אם יתמהמה ואז בזכות האמנה והבטחה בא יבא כי לא יאחר והיינו ממש כמו שאמרו חז"ל שם דף צ"ח זכו אחישנה לא זכו בעתה והיינו שהקדים ויפח לקץ תיפח רוחן של מחשבי קיצין ר"ל לפי שעושין קץ לגאולה בחשבונם ואין להם בטחון ואמנה שיבא בתוך זמן ההוא אין להם זכות אמנה וממילא מאחרים זמן הגאול' וזהו שהקדים הכתוב ואמר עוד חזון למועד ר"ל לפי שיש עוד עת לגאולה א"כ שייך בי' אמנה ובטחון בהקב"ה וזהו למי שמסיים הכתוב הנה עפלה לא ישרה וצדיק באמונתו יחי' ולכאורה יפלא הדבר מה דבר והיפוכו הוא דקאמר עפלה לא ישרה וקאי על הרשעים כמו שמתרגם התרגום ואחר כך אמר וצדיק באמונתו משמע שהוא היפוך ממה שאמור אצל רשעים לא ישרה ודבר זה צריך ביאור. ולדרכינו יבואר על פי מה דאיתא באבות דר' נתן רבי אומר איזה דרך ישרה שיבור לו האדם יחזיק באמונה שנאמר עיני בנאמני הארץ וגו', א"כ שמעינן שהאמונה היא דרך ישרה באדם:
ועפלה הוא לשון איחור ע"פ מה שפירש רש"י גבי ויעפילו לעלות ההר וגו' ויעפילו בעי"ן כמו אפל באל"ף ואפל הוא לשון איחור כמו שנאמר כי אפילות הנה וגו' וזה שאמר הכתוב הנה עפלה וגו' והיינו לפי שכבר הזהיר על הבטחון והאמונה כמו שאמר אם יתמהמה חכה לו כי כא יבא ולא יאחר ור"ל אף על פי שיאחר לבא חכה לו וכמו שנתבאר לעיל לפי שהעיקר היא האמונה ובזכות האמונה ובטחון ישראל נגאלין אך פן תאמר ולמה מאחר הגאולה על זה בא שכתוב כמתרץ הנה עפלה ר"ל האיחור הוא בשביל לא ישרה נפשו הכוונה בזה לפי שהרשעים אינם הולכים בדרך ישרה שהיא האמונה כמו שהובא לעיל (ויש לפרש נמי על גלות בבל שמתחלה היי ראוי הגאולה לבוא להם בשנת ע' למלכות בבל שהיא שנת ניב למלאות חרבות ירושלים ואחר כך נתאחרה הגאולה עוד י"ח שנים כמו שנתבאר ולמה נתאחרה הגאולה להם לזה אמר הכתוב הנה עפלה הכוונה בזה מה שאיחרה הגאולה היינו משום לא ישרה נפשו שלא הלכו בדרך ישרה שהיא אמונה כמו שנתבאר והם לא היו מאמינים אלא אמרו בנו בתים וכו' כאשר הובא לעיל וזאת מביא הכתוב לראי' שהאמנה מדה גדולה היא ובזכות ישראל נגאלין שהרי נתעכבה הגאולה כשהיו ישראל בגלות בבל לפי שלא האמינו וזהו שאמר הנה עפלה לא ישרה נפשו) אבל הצדיקים הולכים בדרך ישרה ר"ל שמאמינים ותולים בטחונם בהקב"ה הם יזכו לגאולה וזהו שמסיים וצדיק באמונתו יחי' ויראה את הגאולה והיינו לפי שהגאולה היא בזכות האמנה. ולפ"ז הוי שפיר דבר והיפוכו דמתחלה אמר לא ישרה נפשו ומסיים וצדיק באמונתו יחי' ודוק היטב הפוך בה והפוך בה ישמע חכם ויוסף לקח טוב:
וזהו שאמר הכתוב אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא פירש רש"י אל אמונה לשלם לצדיקים לעולם הבא ואף על פי שמאחר את תגמולם סופו לאמן דבריו. ולדרכנו הכי פרושו לפי מה שנתבאר שאמנה הוא דרך הישר וזהו שאמר אל אמונה ר"ל שהקב"ה הוא נאמן לשלם שכר אף על פי שהוא מאחר התשלומין אך על זה קשה ולמה ממתין כל כך על זה בא הכתוב כמתרץ צדיק וישר הוא הכוונה בזה לפי שהקדוש ב"ה צדיק וישר רוצה להדריך את יריאיו בדרך הישרה שהיא האמונה כמש"ל לכך הוא מאחר שכרן כדי שיבטיחו ויאמינו בה' וק"ל:. וזהו נמי שאמר הכתוב עיני בנאמני לשבת עמדי לפי שהוא בעל אמונה ראוי לשבת עם הקב"ה שהוא נקרא אל אמונה וק"ל. ובזה תבין ותשכיל מה שאמרו עוד שם במדרש ילקוט בחבקוק שהי' חבקוק מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה אמר לי' אחרי אתה קורא תגר לא כן כתיב אל אמונה ואין עול וכו' הכוונה בזה לפי שהי' חבקוק מהרהר איך הקב"ה לפי שמאחר שכרן של צדיקים כמו שמפורש על זה השיב לו הקב"ה לא כן כתיב אל אמונה, ר"ל שהוא נאמן לשלם שכרן ומה שהוא מאחר היינו בשביל טובתן שיהיו בפלי אמונה לפי שהאמונה היא מצוה שכל גופי התורה תלוין בה והיינו כמו שהשיב כתוב אלף בלוח ונתבאר לעיל וכן השיב לו כאן כמש"ל ודוק:
(ועיין בפ' דברים ותמצא אופן אחר למדרש זה):
סליק מגילת רות