ברית שלום על חמש מגילות· רבי פינחס ב"ר פילטא
מגילת שיר השירים
שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו וגו':
ואיתא בפסיקתא הובא בילקוט שיר השירים וגו' שיר המשובח והמעולה שבשירים והכי משמע במסכת עדיות פ"ג שאמר שם ר' עקיבא כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים ואין העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים ע"כ:
וצריך להבין האיך רמיזא בקרא דשיר זה משובח מכל השירים:
עוד אמרו במדרש ילקוט אשר לשלמה זה הקב"ה למי שהשלום שלו גם זה צריך ביאור למה כינה כאן לשם הקב"ה בשם שלמה ולא בשאר כינוים:
ונראה לפרש כל כוונת שלמה בשיר השירים על ענין הנשמה ע"ד מה דאיתא בגמרא ברכות דף י' אמר ר' יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה **(ומה שאמר הכתוב ותורת חסד וגו' יש לפרש דקאי נמי על עובר שדר במעי אמו ע"ד מה שאמרו בגמרא נדה דף ל' כל זמן שהולד במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה:
ובילקוט איוב סי' יו"ד הביא מה שאמרו במדרש כמ' דרשות על פסוק חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי דקאי על הולד השרוי במעי אמו והקב"ה עושה עמו הרבה חסדים וזהו חיים וחסד כו' יע"ש:
לפ"ז יש לפרש ג"כ מה שאמר ותורת חסד קאי נמי על מה שלומדין עם הולד כשהוא במעי אמו וזהו נמי חיים וחסד שהתורה נקרא חיים ודוק עכ"ה:)** ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר הג"ה בה' עולמות ואמר שירה:
דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו לפירש"י על שם קרבי אמו שדר בתוכן) יצא לאויר העולם ואמר שירה כו' ינק משדי אמו ואמר שירה כו' ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וגו' ע"כ:
שמעינן דה' שירות אמר דוד ואמרו עוד שם מאי דכתיב ברכי נפשי את ה' וגו' הני ה' ברכי נפשי כנגד מי אמרן לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד הנשמה מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה כל הגוף מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף נשמה כן:
מה הקב"ה זן את כל העולם אף הנשמה זנה את כל הגוף:
הקב"ה טהור אף הנשמה כן:
הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה כן:
יבא מי שיש בו ה' דברים הללו וישבח למי שיש בו ה' דברים הללו:
הרי לך בהדיא מפורש שדוד אמר ה' שירות שהם חמשה ברכי נפשי אותן השירות אמרן דוד נגד הקב"ה ונגד הנשמה וזהו שרמז הכתוב שאמר כל הנשמה ר"ל ה' נשמה תהלל יה פירש שדוד אמר ה' שירות במקום הנשמה שיש בה ה' דברים מה דאיתניהו בהקב"ה לכך ה' נשמה תהלל יה וק"ל:
והנה מקרא מלא אמר שלמה בקהלת סי' ז' טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו פירוש כשם שטוב ויפה לאדם שם טוב שהוא מעולה משמן טוב כך טוב ויפה יום המות מיום הולדו הכוונה בזה על ה' שירות שאמר דוד מיום הולדו עד יום המיתה ע"ז אמר שלמה טוב יום המות ר"ל השירה של הנשמה על יום המיתה זו היא המעולה והמשובחת שבכל ה' שירות הללו לפי שיום המיתה טוב מיום הולדו וק"ל:
על פי הצעה זו נבוא אל ביאור הפסוקים בספר שיר השירים א' אל אחת:
ותצרפם בידך והיו לאחדים מלוא כף נחת:
תחלה אמר הכתוב שיר השירים אשר לשלמה וגו' רצונו בזה לומר שיר ה' שירים פירוש שיר זה הוא המשובח ומעולה בכל חמש שירים:
אשר לשלמה זה הקב"ה מה שדוד אמר ה' שירים להקב"ה נגד הנשמה שיש בה ה' מעלות כדאמרן וזה השיר הוא המשובח שבכולן ומפרש הכתוב על איזה שיר קאי ואמר ישקני מנשיקות פיהו היינו ע"ד מה שאמרו וז"ל בגמרא מועד קטן דף כ"א נאמר במשה ובאהרן על פי ה' מלמד שמתו בנשיקה:
ואמרו עוד שם מי שהגיע לגבורות ומת פתאום זו היא מיתת נשיקה ואיתא בילקוט פרשת מסעי בשעה שאמר הקב"ה למשה כשם שלא מת אהרן אלא בנשיקה כך אתה תפטר בנשיקה מיד נתיישבה דעתו של משה כו' ומסיים שם אשריהן הצדיקים שהב"ה בעצמו מאספם שנאמר וכבוד ה' יאספך וגו' ולא עוד אלא שמלאכי השרת יוצאין לקראתן וא"ל בואו לשלום שנאמר יבואו שלום ינוחו על משכבותם ע"כ:
וזהו שרמז הכתוב כאן דשיר זה אשר לשלמה והוא שהנשמה אומרת בשעת המיתה ישקני מנשיקות פיהו ר"ל שתהא המית' בנשיקה והיינו דקאמר פיהו ע"ד שאמר במשה ואהרן על פי ה' וילפינן מכאן שמתו בנשיקה וק"ל:
ומה שאמר אשר לשלמה וקאי על הקב"ה כוונתו לרמז כאן כי ה' שירים הללו הם נגד הנשמה ונגד הקב"ה כמו שהקדמנו לעיל ולכך אמר לשלמה בזה מרמז תרווייהו בלשון אחד דקאי על הקב"ה שנאמרו לו השירים ואמרן דוד נגד נשמת הצדיק בשעת מיתה ומלת לשלמה הוא לישנא דמשתמע לתרי אפי הא' שיר השירים המשובח בכל ה' שירים אשר לשלמה זה הקב"ה ר"ל למי שהשלום שלו פירוש שבא לרמז מה שמלאכי השרת אומרים לנשמות הצדיקים בואו לשלום כו' היינו משום שלום הוא שלו ר"ל מהקב"ה הוא לפי שהנשמה דומה להקב"ה בה' דברים וכנגדן נאמרו ה' שירים לכך נשמת הצדיק זוכה לבוא לשלום כי שמו של הקב"ה שלום והיא דומה להקב"ה בה' דברים כדאמרן:
גם יש לפרש אשר לשלמה דקאי על הנשמה ע"ד מה שאמרו בגמרא מועד קטן דף כ"ה ע"א כי נח נפשי' דרבה בר רב הונא ורב המנונא פתח עלייהו ההוא ספדנא גזע ישישים עלה כו' חמד (הקב"ה) נפשות ושמח בהן ככלה חדשה כו' הכוונה בזה ע"ד מה דאיתא בגמרא פסחים דף פיו על פסוק אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום וגו' ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה והיא רדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה ע"כ:
וא"כ הכי פירושו אשר לשלמה הנשמה היא ככלה שנמצאת שלמה הנקראת מוצאת שלום וכנגדה אמר דוד ה' שירים דהיינו ה' ברכי נפשי משעה שהי' דר במעי אמו עד יום המיתה ע"ד מה שאמרו בגמרא ב"מ דף ק"ז ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם בלא חטא כו' והיינו דקאמר אשר לשלמה פירוש ה' שירים הם להקב"ה שהשלום שלו כדאמרן גם פירוש אשר לשלמה כנגד נשמת הצדיק שהיא ככלה שלמה כמוצאת שלום:
ומהו השיר שאמר כנגד הנשמה היינו ישקני מנשיקות פיהו שתהא המיתה בנשיקה כחתן לכלה וכדבעינן למימר לקמן בס"ד:
וענין מיתת הנשיקה נראה לפרש ע"ד מה שאמר הכתוב וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם הכוונה בזה לפי שטבע כל ארבע יסודות שבעולם כל אחד וא' חוזר לבוא על מקומו דרך משל יסוד העפר והמים נופלים למטה מה שאין כן יסוד האש הוא הולך למעלה למקום שרשה שהוא תחת גלגל השמש וזהו שרמז הכתוב ואמר ותהלך אש ארצה ר"ל שזה הי' הנס אעפ"י שטבע האש להלוך למעלה אפי' הכי כאן במצרים ותהלך אש ארצה ר"ל לצד הארץ וזה הי' היפוך הטבע (ועיין מה שנתבאר מענין זה בפרשת בא):
והנה טבע כל יסוד המחובר כשיתפרד ממקומו אז הוא שואף לשוב למקומו וא"כ י"ל גם הליכת סיבוב החמה וכל גלגל הירח וכוכבים הוא כענין זה שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומעתיק את השמש ממקומה והיא אינה נחה עד שתחזור למקומה וזה שנאמר ואל מקומו שואף וגו' ודוק:
מעתה נאמר במאי דקמן לענין מיתת האדם שתפרד הנשמ' מן הגוף שנמשלה לשמש כדאיתא בגמר' ובמדרשים בכמה דוכתא כי האדם הוא עולם קטן והשמש הוא אור הנשמה המנהיג את הגוף שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה וארז"ל אף בהמה נקרא' נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן לפי שניתוסף בו דיעה ודבור כו' נמצא האדם היא ממש חלק מנשמת אלוק ממעל אשר נפח בו הנשמה דהיינו השכל היקרא נפש חיה:
וזהו שרמזו רז"ל שאמרו בגמרא ברכות דף ס' הרואה חכמי ישראל מברך אשר חלק מחכמתו ליראיו כו' היינו משום דרוח החכמה הוא השכל והנשמה והיינו דכתיב גבי בצלאל ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה וגו' דע"י הנשמ' יש לו לאדם דביקות למעל' ע"ד מ"ש הכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו':
והנה בעת פרידת הנשמ' מן האדם היא שואפת לחזור למקורה כלומר למות על פי ה', שמשם נפח הנשמה ברוח פיו של הקב"ה לכך היא מתאוה שתהא נטילתה דהיינו על פי ה' שתחזור אל מקומה והיינו נשיקה פירוש ענין דבוק וסמוך ע"ד מה שאמרו בגמרא זבחים דף ע"ח ע"ב ופסחים דף ל' ע"ב לענין השקת מים ר"ל מים שנטמאו יש להן תקנה ע"י שמשיקן במעין ר"ל שהדביקן ומחברן פד שיהיו נוגעין במים שבתוך המקוה ואז נטהרין כדאיתא בכמה דוכתי בגמרא יע"ש:
שמעינן מהא דענין השקה פירושו ענין דיבוק וטהרה. כן הוא ענין מיתת נשיקה והיינו כדפרישית ודוק:
ועוד לאלוק מילין לבאר ענין מיתת נשיקה ע"ד מה שאמרו בגמרא יומא דף פ"ה ע"ב אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים כו' שנאמר מקוה ישראל ה' וגו' ובסנהדרין דף ל"ט ע"א גבי הא דשאל האי מינא לר' אבא אלקיכם כהן הוא כי קברי' למשה במאי טביל א"ל בנורא טביל כו' ועיקר טבילותא בנורא דכתיב כל אשר ובא באש תעבירו באש וגו' (ועיין מ"ש מענין זה בפרשת נשא בביאור הפסוק כי הנה ה' באש יבוא) מעתה נאמר כמו הדין לענין השקה במים שהקדמנו לעיל שמחברן במעין ונטהרין ובגמרא חשיב לטהרה זו כזריעה דוגמת תרומה שנטמאה דזורעין אותה וגידוליה מותרין כן יש לדמות לענין טבילה בנורא אם נטמאת הנשמה של אדם שהוא חלק אלוק נשמת רוח ה' כנחל בוער וא"כ כשמת בנשיקה ר"ל שנדבק ונסמך למקוה ישראל ה' אז נטהר וזהו מיתת נשיקה:
בזה תבין ותשכיל מה שאמרו בגמרא נדה דף ל' ע"א ביום הלידה אומרי' לו לאדם הוי יודע שהקב"ה טהור ונשמה שנתן בך טהורה היא כו' תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שנתן תרומה לע"ה וא"ל אם אי אתה משמרה בטהרה הריני שורפה לפניך כו' הכוונה בזה דהנשמה נמשלה לתרומה כמו שהדין בתרומה שנטמאה שטעונה שריפה כמו כן הנשמה תידון באש של גיהנם וכמו שיש לתרומה תקנה שיזרענה בקרקע וגידולי' מותרין כן ענין מיתת נשיקה כעין השקת מים דחשיב זריעה (גם ענין הזריעה דתרומה שנטמאה הוא דוגמת גלגול הנשמה ע"ד מה שפירש"י בפרשת תרומה ג' תרומות נאמרו בפרשה כו' וכן ענין הגלגול הן פעמים ושלש יפעל אל עם גבר וכתבו המקובלים דקאי על ענין הגלגול מה שאין כן כשמת בנשיקה אז אין נשמתו באה בגלגול אלא בסוד עיבור) והיינו מטעם שנתבאר ודוק:
וכיון שכן יתבאר המשך הפסוקים דתחלה אמר הכתוב שיר השירים הכוונה בזה דשלמה אמר מקרא זה דוגמת דוד אביו שנסתכל ביום המיתה ואמר שירה והיינו שיר ה' שירים פירוש שיר זה שעל יום המיתה הוא המשובח שבכל ה' שירים כדאמרן ואמר אשר לשלמה פירוש ביום המיתה שנשלם האדם ומשלים את נשמתו ואז שיר על השירים חדוה שלמה כי טוב יום המיתה מיום הולדו ומפרש ואזיל ישקני מנשיקות פיהו שתהא המיתה בנשיקה על פי ה' ואמר כי טובים דודיך מיין וסמיך לי' לריח שמניך טובים ר"ל הנשמה נהנית מזיו השכינה ע"ד מה שאמרו רז"ל בגמרא עירובין דף ס"ה ע"א כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח כו' ופירש"י דשתי' דומיא דריח כו' עוד אמרו שהנשמה נהנית מן הריח כו' (וזהו שרמזו רז"ל בצחות לשונם מה שאמרו בחולין דף ק"כ ע"א נפש לרבות את השותה היינו משום דשתי' דומה לריח שהנפש נהנית ממנו) ולפי שהנשמה דומה בה' דברים להקב"ה כדאמרן לכך תענוגה ביין המשומר לצדיקים וזהו כי טובים דודיך מיין לריח שמניך טובים היינו נהרי אפרסמון (כמו שנתבאר לעיל מענין זה בפרשת תזריע באריכות יע"ש) ר"ל ע"ד מה שאמר הכתוב ויהי האדם לנפש חיה היינו שנתוסף הדיעה כדאמרן היא הנשמה ע"כ נהנית מיין וריח שמפקחין דעתה כמו שאמרו רז"ל חמרא וריחני פיקחין:
וסמיך כאן לריח שמניך טובים שמן תורק שמך לפי שהענין מדבר על יום המיתה כשהשלים האדם את נשמתו אז זוכה שיוצא שמו וטבעו בעולם כשמן ערב בשעה שמריקין אותו מכלי לכלי שריחו נודף וכן הוא אומר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו ואמרו ע"ז במדרש ילקוט טוב שם וגו' נולדה מרים אין הכל יודעין מה היא כיון שמתה נסתלק הבאר וידעו שבזכותה הי' הבאר וכן את מוצא במשה ואהרן כו' ואמר עלמות אהבוך קרי בי' עולמות ע"ד מה שאמר הכ' להנחיל אוהבי יש ודרשו ע"ז רז"ל סוף מסכת עוקצין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות גם יש לפרש עלמות אהבוך ע"ד מה שאמר הכתוב הוא ינהגנו עלמות ודרשו רז"ל בילקוט כעלמות בזריזות כאילן עולימתא כד"א בתוך עלמות תופפות כו' א"כ גם כאן יש לפרש עלמות אהבוך מלשון עלמה ר"ל ע"ד מה דפתח האי ספדנא על רבה ורב המנונא חמד נפשות צדיקים ושמח ככלה חדשה כו' רמז על נשמה שלא נתגלגלה עדיין ונמשלה לכלה חדשה קרקע בתולה ודוק:
ובא הכתוב כמפרש בעצמו מה ענין מיתה נשיקה ואמר משכני אחריך נרוצה הכוונה בזה ע"ד מה שאמרו בגמרא חגיגה דף י"ד ע"א גבי ארבע שנכנסו לפרדס א"ל ר' עקיבא כשתכנסו אצל אבני שיש טהור הזהרו שלא תאמרו מים מים כו' בן עזאי הציץ ומת ר"ע עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר משכני אחריך נרוצה כו' הענין הוא ע"ד מה שאמר הכתוב כי לא יראני אדם וחי פירוש לפי מה שהקדמנו לעיל שכל הנבראים וכל ד' היסודות משתוקקים וחפצים לשוב לשורשם וממילא כשהנשמה רואה את הקב"ה והיא חלק אלוק ממעל נר ה' נשמת אדם אז היא חוזרת אל מקים שרשה ושבה להקב"ה וזהו שרמז הכתוב באיוב סי' ליד אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף יגוע כל בשר יחד וגו' ר"ל אם ישים אליו לבו בשעה שהנשמה רואה להקב"ה אז רוחו ונשמתו אליו יאסוף כי היא נכספת ומשתוקקת לחזור לשרשה ע"י זה כל בשר יחד ממילא יגוע וזהו מה שאמרו בן זומא הציץ פירש שהי' מסתכל ביותר וע"י זה מת כי הנשמה חזרה לשרשה כדאמרן ודוק:
והיינו דקאמר משכני אחריך נרוצה לפי שאמרו רז"ל בברכות דף ח' ע"א מיתת נשיקה היא כמשחל בניתא מחלבא פירש"י כמושך נימת שער מתוך החלב כו' לכך ביום המיתה אמרה הנשמה להקב"ה משכני ר"ל שתהא המיתה בנשיקה כמושך שטר מתוך החלב והא כיצד ומפרש אחריך נרוצה ר"ל כשהנשמה רואה להקב"ה אז היא שואפת לחזור ולשוב למקום שרשה והיינו אחריך נרוצה ודוק:
ואמר הכתוב הביאני המלך חדריו היינו ע"ד מה שהקדמנו לעיל מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה כן ר"ל שוכנת בחדריו של הקב"ה וזהו שאמר נגילה ונשמחה בך חדוה דהקב"ה ר"ל שהנשמה נהנית מזיו השכינה:
נזכירה דודיך מיין היינו כדפרישית לעיל דקאי על יין המשומר לצדיקים יין ישן שדעת זקנים נחה הימנו אין זקן אלא זה קנה חכמה וכדאמרן וזהו מעלת כל צדיק וצדיק שכל אחד משיג יותר מחבירו כמבואר בספר המורה להרמב"ם ז"ל ומסיים בפסוק זה מישרים אהבוך ע"ד מה שכתיב תמות נפשי מות ישרים א"ל מיתת נשיקה וכדאמרן ודוק ואמר הכתוב שחורה אני ונאוה היינו מה שאמר הכתוב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ודרשו רז"ל בגמר' שבת דף קכ"ג ע"א שיתקין אדם עצמו בכל עת במצות ובמע"ט ובמדרש ילקוט ישעי' ס"ג אמרו הקב"ה נוטל כל עונותיהן של ישראל ונותנם על בגדיו ומכבסן עד שנעשים כשלג כו' לפי דרכינו יש לפרש ע"ד מה שהקדמנו לעיל דמים שנטמאו יש להן תקנה ע"י השקה במי מקוה וישראל הקב"ה מטהרן שנאמר מקוה ישראל ה' וכדפרישית וזהו שאמרה הנשמה שחורה אני ר"ל אעפ"י שהיא שחורה מלוכלכת בעונות אפי' הכי יש לי תקנה ונאוה נעשית לבנה על ידי השקה במים כדפרישית ודוק:
מתוך תוכן הדברים תבין ותשכיל מה שאמרו במדרש ילקוט ישקני מנשיקות פיהו יטהרני כמשיק שני גבים זה לזה והם טהורים זה מזה כו' ישקני ידביקני כו' יוציא לי שתי נשיקות מתוך פיהו א' בעה"ז ויפח באפיו נשמת רוח חיים וא' לעתיד לבא ונתתי רוחי בכם וחייתם כו' עכ"ה:
ולפי פשוטו אין לו קישור וחיבור כלל אמנם לפי דרכינו הכי קאמר יטהרני כמשיק שני גבים זה לזה רמז על ענין השקת מים שע"י הזריעה ונגיעה הם טהורים זה מזה כן ענין הנשמה שע"י מיתת הנשיקה חוזרת לשרשה כמבואר לעיל וזהו שאמר יוציא לי שתי נשיקות מתוך פיהו כו' ר"ל כמו שתחלת נתינת הנשמה באדם הי' ע"י שנפח באפיו נשמת רוח חיים כמו שהקדמנו לעיל באריכות לכך ע"י הנשיקה הנשמה חוזרת לשרשה ונטהרת כדפרישית ודוק:
שיר השירים אשר לשלמה וגו' כי טובים דודיך מיין. ואיתא במדרש ילקוט שיר השירים המשובח והמעולה שבשירים. וצריך להבין מה נתינת טעם הוא זה מה שאמר אח"כ כי טובים וגו' ונראה ליישב בדרך הקרוב לפשוטו על פי מה שאמרו חז"ל במסכת ברכות אין אומרים שירה אלא על היין ויליף להו מקרא. וזה שאמר הכתוב שיר השירים רצונו לומר שהשיר הזה מעולה ומשובח מכל השירים וקשי' לי' הא אין אומרים שירה, אלא על היין על זה בא הכתוב כמתרץ כי טובים דודיך של תורה מיין ועל כן שיר השירים מעולה בשירים וק"ל. ולפי זה יבואר מה שאמר הכתוב בישעי' סי' ל' השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ודרשו חז"ל בפסחים דף צ"ה פסח ראשון טעון הלל באכילתו ואין פסח שני טעון הלל באכילתו מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ולכאורה מהאי קרא אין לו הכרע ולדברינו יובן שפיר ע"פ מה דאיתא בריש פ' ערבי פסחים אפי' עני שבישראל וכו' ולא יפחתו לו מארבע כוסות וזה שאמר הכתוב השיר יהי' לכם כליל התקדש חג והיינו ליל פסח ראשון שאז יש לכל א' מישראל יין ואפי' לפני שבישראל לכך מותר לומר שירה לאפוקי פסח שני שאין חוב בד' כוסות לכך אין טעון שירה לפי שאין אומרים שירה אלא על היין וק"ל:
ישקני מנשיקות פיהו ואיתא במדרש רבה רבן גמליאל אומר מלאכי השרת אמרוהו שיר השירים שיר שאמרוהו שרים וכו' ומפרש בעל המדרש על דעתי' דרבן גמליאל דאמר מלאכי השרת אמרוהו יתן לנו מנשיקות שנשק לבניו (פירש המתנות כהונה כלומר מי יתן ויראה לנו פנים שוחקות כמו שהראה להם בנתינת התורה) ר"ל שיתן להם התורה פ"כ. ולפי המדרש הזה צריכין לומר הא דכתיב בתריה כי טובים דודיך מיין לריח שמניך טובים וגו' נמי המלאכים אמרוהו ודבר זה צריך ביאור מאי ענין זה לטענתם שרצו לקבל את התורה. ועוד יש לדקדק מה שאמרו מלאכי השרת אמרוהו מה, הי' חסר אם הי' אומר מלאכים אמרוהו, ומה יתן ומה יוסיף מילת השרת והוא אך למותר:
ויבואר על פי מה דאיתא במסכת כתובות דף ס"א ובטור אורח חיים סי' קכ"ט הכל משהין מפני השמש חוץ מבשר שמן ויין ישן וכו' כללא דמלתא כל מידי דאית לי' קיוהא או ריח אין משהין מפני השמש (וצריך ליתן לו) ובמדרש רבה לריח שמניך אלו משמני של תורה ודרש מילת שמניך מלשון שומן. וזה שאמרו במדרש אמרו מלאכי השר"ת מילת השרת דייקא כוונתם אף שאנו משרתים ושמשים וישראל הם בניך מכל מקום ראוי נמי ליתן לנו התורה ולמה כן לכך מפרש ואזיל הכתוב כי טובים דודיך של תורה מיין שאין משהין בפני השמש וטעמא מאי לרי"ח כיון דאית לי' ריח אין משהין שמניך היינו משמנה של תורה א"כ יש לה דין יין ישן ובשר שומן שאין משהין בפני השמש לכך אמרו ישקני מנשיקות שנשק לבניו ודוק היטב כי נכון הוא ישמע חכם ויוסיף לקח טוב:
כי טובים דודיך מיין ואיתא במדרש רבה וז"ל תמן תנינן שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע כשהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו את גבינת העכו"ם אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה וכו' א"ל אימא מפני שמעמידין בעגלי עכו"ם (כן גרס המתנות כהונה וכן הוא בהדיא במסכת עכו"ם דף כ"ט ע"ב) א"ל א"כ למה לא אסרוה בהנייה והשיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי האיך אתה קורא כי טובים דודיך מיין (פירש דודיך הוא לשון זכר דודייך הוא לשון נקיבה) א"ל דודייך (הכי גרסינן בגמרא) אמר לו אין הדבר כן שהרי חבירו בא ליסד עליו כן (כלומר להוכיח עליו) לריח שמניך טובים (פירש המתנות כהונה שמניך הוא ג"כ לשון זכר והכל סיפור אחד הוא ואם תאמר גם הוא קורא בו שמנייך לשון נקיבה סיפי' דקרא על כן עלמות אהבוך לא שייך למימר לנקיבה כן פירש"י בפ' אין מעמידין) ולמה לא גילה אמר ר' יונתן מפני שבקרוב אסרוה ור' ישמעאל הוה קטן וכו' ר' חמא בר עוקבא מקשי אם להפליגו הי' מבקש הי' לו להפליגו מחמשה הכרעות שבתורה, ואלו הן שאת ארור מחר משוקדים וקם וכו' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן אמר חביבין דברי סופרי' כדברי תורה וכו' חבריא בשם ר' יוחנן חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה וכו', ר' חנינא אומר וחמורים דברי סופרי' מדברי תורה ונבואה כתיב אל תטיפו יטיפון (וכתב המתנות כהונה וגו' גרסינן ור"ל דכתיב בסוף אטיף לך ליין ולשכר הרי שהנבואה נקראת יין וכאן כתיב כי טובים דודיך מיין וה"ג בירושלמי בפ"ק דברכות ובפרק אין מעמידין ובפרק אלו הן הנחנקין דכתיב אל תטיפו יטיפון וכתיב אטיף לך ליין ולשכר) משל למלך ששלח פלמנטרין שלו (פירש שלוחים) למדינה על אחד מהן כתב אם מראה לכם חותמי שלי האמינו ואם לאו אל תאמינו לו ועל אחד מהן כתב אפילו אינו מראה לכם חותמי שלי האמינו לו כך בדברי נבואה כתיב כי יחם בקרבך נביא וגו' בדברי סופרים כתיב על פי התורה אשר יורוך לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וכו' אפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל וטל השמאל שהוא ימין וכו' עכ"ה. המדרש הזה אינו אומר אלא דרשוני ואין צורך לדקדק אחריו כי כולו מקשה הוא ולהוציא חלק אי אפשר ונדקדק מה שהוא מן ההכרח:
ובתחילה יש לתמוה למה השיאו לדבר אחר בשאלה זו על ענין פסוק זה האיך אתה קורא וכו' ועוד בלא קושי' דר' חמא יש להפליא מדאמר השיאו לדבר אחר ש"מ שהי' רוצה להפליגו בדבר שאין לו הכרעה ותירוץ א"כ למה שאלו האיך אתה קורא דודייך כו' דילמא גם ר' ישמעאל ישיב לו דודיך ויוכיח מסיפא כמו שתירץ ר' יהושע באמת. ועוד מה שאמר אין הדבר כן הוא אך למותר והכי הוי לי' למימר הלא מסיפא מוכח דקרינן דודיך. וביותר יש לתמוה לפירש"י דההוכחה היא מדכתיב עלמות אהבוך דהא מרישא דקרא לריח שמניך אין להוכיח כמו שכתב המתנות כהונה דאפשר למיקרי שמנייך א"כ עיקר חסר ל הספר והוי לי' להביא סיפי' דקרא פ כן עלמות אהבוך. וגם מה שאמרו חמורין דברי סופרים יותר מדברי תורה ונבואה ויליף להו מדכתיב אל תטיפו יטיפון וגו' ולכאורה מפסיק זה אין לו הכרע כלל והיכי נרמז בפסוק זה דברי תורה או דברי נבואה. ולפי המשל שהמשילו משמע שאין להאמין לדברי הנביא כשבא לעקור דבר מה מהתורה ולדברי סופרים יש להאמין אפי' בדבר שהוא עוקר דבר מן התור' ולדבר זה צריך ביאור גם מ"ש אם מראה לכם חותמי אין המשל דומה לנמשל ויבואר הכל על הנכון בסייעתא דשמיא:
נקדים מה דאיתא בשבת ריש פרק מי שהחשיך דף קנ"ג ע"ב מי שהחשיך בדרך (בערב שבת ובידו כיס מלא מעות) נותן כיסו לנכרי ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור וכו' אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ועוד תקנה היתה להציל הכיס) ולא רצו חכמים לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכו פחות פחות מארבע אמות ואמאי לא רצו חכמים לגלותה משום כבוד אלקים הסתר דבר (מותר להסתיר דברי תור' לכבוד שמים) והכא מאי כבוד אלקים איכא דילמא אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים. תניא ר' אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה (פירש"י הרבו סיג לתורה במדה גדושה ויפה מדדו להרבות גדר בישראל) ר' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה (פירש"י שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם ומתוך כך עוברין על דברי תורה נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה וטוב הי' להם להיות מדתה טפופה ולא תבא לידי מחק מרוב גדושה) תניא משל דר"א למה הדבר דומה קישואין ודלועין אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת (אף כאן יפה תקנו והוסיפו דבר המתקיים) משל דר' יהושע למה"ד לעריבה מליאה דבש נתן לתוכה רמונין ואגוזים והיא מקיאה (את הדבש שהי' בה ראשון אף אלו על ידי גזירתם גרמו לעבור על דברי תורה ואתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים וכו') וכתבו תוספת בד"ה בו ביום גדשו סאה נותן לתוכו חרדל והיא מחזקת הכי נמי כשגזרו שמנה עשר דבר היתה חסירה גזירה זו של נותן כיסו לעכו"ם עד שגזרו עלי' ומלאו הסאה וכו' ר"י אומר בו ביום מחקו סאה נותן לתוכה אגוזים ורמונים והיא מקיאה כמו כן קודם שגזרו על נתינת הכיס היו מותרין להוליכן פחות פחות מארבע אמות מתוך כך אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר כעריבה זו שהיתה מקיאה עד שהסרו האגוזים ורמונים שוב לא הקיאה וכו' והשתא ר"א ור"י שניהן לשבח ולא כפירש הקונטרס דלא משמע הכי בירושלמי בפרק קמא דמכילתין דאמר התם אמר לי' ר' אליעזר אלו היתה חסירה ומלא' יאות חבית שהיא מליאה אגוזים כל מה שאתה נותן לתוכ' שומשמין היא מחזקת אמר לי' ר"י אלו היתה מלאה וחסרוה יאות חבית שהיא מליאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכ' מים היא מפזרת השמן מ"ר:
ואדרבא נרא' לי שהירוש' קשה לו דלא שייך למימר גבי מים כמו שמפרש ר"י גבי נותן לתוכה אגוזים ורמונים ע"כ לשון התוספת. שמעינן מהירושלמי דר' אליעזר מדמה מילתי' לחבית של אגוזים והיינו לשבח ששפיר עבדו חכמים שהוסיפו גזירה על גזירתם ור' יהושע מדמה מילתי' לחבית מליאה שמן וכו' וסבירא לי' דלא שפיר עבדו דהוסיפו דמתוך כך אתו לבטלו דברי תורה ואתו לאתויי ד' אמות בר"ה והיינו לפירש"י, וכן מסקו בתוספות שמדברי ר"י מוכח כפירש"י:. ועוד נקדים מה שכתבו המקובלים ואיתא נמי ברקנטי שהתורה שבכתב נמשלה לחתן ותורה שבעל פה נמשלה לכלה ולכאורה יפלא הדבר מה ששאל ר' יהושע לר' ישמעאל האיך אתה קורא דודיך בלשון זכר או דודייך בלשון נקיב' מאי נפקא מינ' אי קרינן בלשון זכר או נקיבה. אבל לפי מה שהקדמנו בשם המקובלים תבין ותשכיל דברי חכמים וחידותם שכך היתה שאלתו כמו שפליגי במדרש אי דברי תורה חביבים מדברי סופרי' או איפכא דמילת יין יש לפרש דקאי על דברי סופרים שנמשלו ליין ויש לפרש נמי דקאי דברי תורה עצמה כמו שמפורש שם במדרש וכדבעינן למימר לקמן וא"כ כך היתה שאלתו האיך אתה קורא ק אתה קורא דודיך בלשון זכר אם כך פירש הכתוב הכי כי טובים דודיך היינו תורה שבכתב מיין מדברי סופרים שנמשלו ליין לפ"ז נשמע שדברי תורה חביבים מדברי סופרים וכן הוא הסברא החיצונה. אבל אם אתה קורא דודייך בלשון נקיבה, א"כ פירש הכתוב הכי טובים דודייך היינו דברי סופרי' מיין מיינה של תורה לפ"ז שמעינן דדברי סופרים חביבים מדברי תורה כמו שמפורש שם במדרש אפי' אם יאמר לך על ימין שמאל ועל שמאל ימין שמע לו ואפי' נגד התורה כדקי"ל בהוראת שעה כמו שיתבאר לקמן:
ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך מה שאמרו במדרש והכי קאמר השיאו לדבר אחר ר"ל שלא רצה להפליגו בדברים אלא שהשיאו לדבר אחר ומאותו דבר ימצא תשובה, לשאלתו מפני מה לא אסרוה ולכן אמר לו ר' יהושע ישמעאל אחי האין אתה קורא וכו' פי' לפי שר' יהושע אזיל לשיטתו דסבר במסכת שבת מחקו סאה והיינו כפירש"י שעל ידי שהרבו לגזור ולהחמיר אתו לידי מחק לעבור על דברי תורה ובזה מתורץ שאלתך דמפני מה לא גזרו לאסור בהנאה לפי שאנו קורין דודיך לשון זכר והיינו לפי שתורה שבכתב חביבה מדברי סופרים כמו שמפרש הקרא כי טובים דודיך מיין מיינה של דברי סופרים (והיינו היפוך ממה שדרשו במדרש) ולכך לא אסרו בהנאה דהרי ע"כ דברי תורה חביבים מדברי סופרים ואם נרבה בגזירות אתי למחוק את הסאה ולעבור על דברי תורה עצמה מוטב שלא להרבות בגזירה ולא לאסור בהנאה כדי שיכולה להתקיים דברי תורה ור' ישמעאל השיבו דודייך כוונתו בלשון רבים ומשמע דברי תורה ודברי סופרים שניהם כא' טובים והיינו דסבירא לי' כר"א דאמר גדשו סאה והמשיל לאגוזים וא"כ שפיר יכולין להוסיף ולהרבות בגזירות וא"כ הדרא שאלתי לדוכתי' אמאי לא אסרוה כהנאה:
ואין לפרש דהכי השיבו דודייך היינו בלשון נקיבה א"כ דברי סופרים חביבים מדברי תורה ואתי נמי שפיר שאלתו:
זה אינו דאם כן קשה מנא לי' דקרינן דודייך בלשון נקיבה דילמא קרינן דודיך בלשון זכר ואם יש לר' ישמעאל איזה הוכחה דקרינן דודייך לפי שדברי סופרים חביבים מדברי תורה הי' לו להביאה אותה הוכחה כמו ר' יהושע שהביא הוכחה לדבריו אלא וודאי הכי קאמר דודייך היינו בלשון רבים ומשמע דברי תורה ודברי סופרי' ומשפטי ה' צדקו יחדיו ועל זאת אין צריך הוכחה דהי מנייהו מפקת בשלמא אי לא מרומז בקרא אלא חדא שפיר הוי לי' לאקשויי מנלן לאפיק הא ועייל הא דלמא איפוך אנא אבל השתא דשניהם מרומזים בכתוב יבא שניהם והי מנייהו מפקת:
אמר לו ר' יהושע אין הדבר כך רצונו לומר וודאי כוונת הפסוק יכול להיות כדבריך והיינו דיש לפרש דודייך בלשון רבים, ד"ת וד"ס ויש לומר ששקולין הן אבל אין הדבר כן ר"ל מצד הדבר והענין נסתר דבריך לפי דסבירא לך דאפשר לקיים גזירת הסופרים ודבר תורה והיינו משום דס"ל כר"א דאמר גדשו סאה והמשיל לאגוזים (כמו שהובא לעיל בירושלמי) אמנם אינו כן שהרי חבירו בא ליסד עליו לריח שמניך שמן תורק וגו' הכוונה בזה דר' יהושע אזל לשיטתי' שהמשיל לחביות של שמן אם נותנין לתוכו מים השמן יוציא א"כ אי אפשר לפרש דהכתוב מרמז על שניהם על דברי תורה ודברי סופרים שהרי אמר לריח שמניך ר"ל שהתורה נמשל לשמן ולא לאגוזים וזה שאמר הכתוב שמן תורק הכוונה בזה כשתתן לתוכו מים תורק השמן ויוצא לחוץ כך כשדברי סופרים נכנס יוצא דברי תורה או איפכא וא"כ או דברי סופרים חביבים או דברי תורה חביבים, וא"כ מילת דודיך אין לו הכרע דיש לפרש דודיך בלשון זכר והיינו תורה שבכתב ויש לפרש דודייך בלשון נקיבה והיינו דברי סופרים וא"כ אי אפשר להוסיף על גזירתם ולכך לא אסרוה בהנאה ודוק הפוך בה והפוך בה:
עוד לאלוק מילין לפרש לפי שבעל המדרש בעצמו השתדל למצוא טעם למה לא גילה הטעם שלא אסרוה הגבינות בהנאה כמו שמפרש בסמוך ומה טעם לא גילה לו א"ר יונתן מפני שבקרוב אסרוה ור' ישמעאל קטן הוה רצונו לומר לפי שגזירה חדשה היא ואם יגלה הטעם אפשר שיבטלו ומשום כבוד אלקים הסתר דבר והיינו ממש כמו שאמרו בשבת והובא לעיל ולכך לא גילה לו וכה"ג אמרו חז"ל במסכת עכו"ם דף ל"ד לפי שאין מגלין טעם של גזירה עד שנשתקעה שנים עשר חודש כדי שלא יבואו ויבטלוה וזה שאמר ר' יהושע לר' ישמעאל האיך אתה קורא ר"ל לפי שר' יהושע אזיל לשיטתי' דס"ל מחקו את הסאה שאין העולם מקיימין הגזירה וע"כ ד"ת חביבים מד"ס ולכך קרינן דודיך בלשון זכר דהיינו תורה שבכתב כמו שכתבו המקובלים והובא לעיל וא"כ דברי תורה חביבים ולפי שיש לחוש לביטול הגזירה על כן לא אגלה לך הטעם מפני מה אסרוה גבינות העכו"ם וכדמסיק בעל המדרש בעצמו לפי שבקרוב אסרוהו. ור' ישמעאל השיבו דודייך קרינן בלשון נקיבה והיינו דברי סופרים חביבין וס"ל כר"א בשבת שהמשיל לשק מליאה אגוזים שמחזקת כל מה שנותנין בה. לכך ס"ל גדשו הסאה ואפשר לקיימין שניהן ולא אתי לבטלה לא דברי תורה ולא דברי סופרים ולכך ראוי לגלות טעם הגזיר'. ועל זה השיבו ר' יהושע אין הדבר כן ר"ל וודאי אפשר לפרש הקרא כדקאמרת אמנם אין הדבר והענין כן שהרי חבירו יסד עליו לריח שמניך שמן תורק כוונתו דהא הכתוב המשילה לשמן ולא לאגוזים ולזה מדייק אין הדבר כן ודוק:
אמנם ר' ישמעאל ס"ל כר"א ולא מטעמי' ר"ל דסביר' לי' דגדשו הסאה ואפשר לקיים שניהם ומפרש הקרא הכי כי טובים דודייך ר"ל דברי סופרים מיין מיינה של תורה ולפי שהמשיל הכתוב התורה שבכתב ליין אפשר לקיים שניהם ולא אתי לבטלה ומזה מוכח דד"ס חביבים והיינו לפי מה דאיתא בתוספת דעירובין דף ד' דיה גפן שהיין נגדש על שפת הכלי מה שאין. כן שאר משקין פירש כשממלאין כלי משאר משקין אזי מיד כשיגיעו המשקין עד שפת הכלי לא יחזיק הכלי יותר אפי' טיפה א' מה שאין כן יין יכול ליתן בו כי טבע היין הוא שנגדש קצת על שפת הכלי כעין דבר יבש ע"כ. א"כ כיון שהתורה נמשלה ליין שטבעו אף כשהכלי מליאה יכול להטיף בו כמה טיפין ואין היין יוצא ממנו וא"כ בנידון דידן אף כשמוסיפין הסופרים תקנות וגזירות לא אתי לבטלה דברי תורה והיינו ממש כמשל של ר' אליעזר בשק מליאה אגוזים ושפיר יכולים החכמים להוסיף גזירות ואפ"ה דברי תורה מתקיימין:
ואפשר לפרש שזה רמז הכתוב אטיף לך ליין רצוני לפרש דקאי על תלמיד חכם שהוא רשאי להוסיף על דברי תורה שנמשלה ליין וה"ק אטיף לך ליינה של תורה ואפי' הכי לא יוציא טיפה מיין נגדה:
ולפי זה פירש הפסוק הכי כי טובים דודייך מיין ר"ל דברי סופרים טובים וחביבים מיינה של תורה לפי שהתורה נמשלת ליין אך אם תקשה לך אמאי מדמה הכתוב את התורה ליין טפי הוי לי' לדמות לשמן דשמן משובח יותר מיין כדאיתא בש"ס בכמה דוכתי' וע"כ אמרו חז"ל בחולין דף צ"ד אמרו לא ישגר אדם לחבירו חביות יין ושמן צף על גבו לפי שהוא אונאת דברים שהשמן משובח יותר מיין א"כ הי' להכתוב להמשיל התורה לשמן לזה בא הכתוב כמתרץ ואמר שמן תורק הכוונה בזה דלכך לא המשיל התורה לשמן לפי שהשמן אם נותנין בתוכו מים תורק השמן ויוצא לחוץ כמשל דר' יהושע שהמים מפזרת השמן והוא רוצה לומר כי טובים דודייך כוונתו גזירת הסופרים חביבים ואף על פי כן לא נתבטלו דברי תורה. לכך המשיל ליין שאף שנותנין לתוכו מים ומוסיפין בו דבר אפי' הכי אינה יוצא ממנה טיפה יין והכי נמי אף שהחכמים והסופרים יוסיפו גזירתם על התורה אפ"ה לא אתי לבטלי דברי תורה כי משפטי ה' צדקו יחדיו ולכך המשיל ליין ולא לשמן ודוק היטב:
ועל פי דברים האלה יבואר מה דסמיך הכתוב בתר הכי על כן עלמות אהבוך אלו הגרים וכו' ושם על פסוק אל גנת אגוז ירדתי וגו' מה אגוז זה השק מלא אגוזים. את נותן לתוכו כמה שומשמין והיא מחזקת כך גרים באי' ונתוספו בישראל וכו' וזה שאמר הכתוב על כן ר"ל לפי שהמשיל התורה ליין שמחזקת העיקר והתוספת ולא מוציא נגדה לאפוקי שמן מריק ומוציא נגדה ע"כ עלמות אהבוך אלו גרים שבאים ונתוספים על ישראל שהמשל שק של אגוזים הוא ממש דומה למשל של יין שמחזיק העיקר והתוספת וכמו שהמשיל ר' אליעזר בשבת והובא לעיל ודוק היטב:
וא"כ לפי זה אין לפסוק הכרע שר' יהושע מפרש לשיטתיה ור' ישמעאל מפרש לשיטת ר' אליעזר אמנם איהו ממשיל התורה ליין כמו שר' אליעזר ממשיל לשק מליאה אגוזים ומפרש הקרא כמו שיתבאר לעיל ולכך סמוך לי' ע"כ עלמות אהבוך וכל חד וחד טעמו ונימוקו עמו ולכך לא רנה ר' יהושע לגלות לו טעם של דבר מפני מה אסרוה גבינות עכו"ם דאיהו לשיטתי' אזל ודוק היטב כי נכון הוא:
ובזה תבין ותשכיל מה דפליגו התם במדרש ר' יוחנן אמר חביבה דברי תורה מדברי סופרים וחבריא משמי' דרי יוחנן אמרי חביבין דברי סופרי' מדברי תורה והיינו ממש פלוגתא דר' יהושע ור' ישמעאל כמו שנתבאר לעיל. ובזה הענין מבואר נמי מה שאמר שם במדרש ר' חנינא אומר חמורין דברי סופרי' מדברי תורה ודברי נבוא' שנאמר אל תטיפו יטיפון וסיפי' דקרא אטיף לך ליין וגו' והכי פירושו לפי דקשי' לי' לר' חנינא שמתחילה אמר הכתוב אל תטיפו בלשון נוכח ואחר כך אמר יטיפון בלשון נסתר ולבסוף מסיק אטיף לך ולכאורה סתרי אהדדי פ"כ מפרש הקרא הכי והיינו לפי שהקדמנו משל דר' יהושע לחביות שמן שאם נותן לתוכו מים יוצא השמן ורצונו לומר שע"י שמוסיפין גזירות וחומרות סוף. אף דברי תורה אין מתקיימין וכה"ג איתא במדרש שם על פסוק לריח שמניך שהתורה נמשל לשמן מה שמן נכנס לתוכה טיפה של מים יוצא כנגדו טיפה של שמן וכו' לזה אמר הכתוב בדרך משל אל תטיפו והמשיל הנבואה נגד דברי תורה למטיף טיפה של מים לתוך חביות מליאה שמן שיוצא כנגדו טיפה של שמן אף אתם הנביאו' אל תוסיפו לנבא להוסיף גזירות על דברי תורה והיינו אל תטיפו ומפרש הקרא הטעם על זה יטיפו הכוונה בזה שהם יטיפו לחוץ מחביות שמן שבידם שהיא התורה ר"ל עתה יוציאו טיפה א' מן התורה נגד הטיפה שקבלו ודברי תורה חביבה מדברי נבואה לפיכך אל תטיפו ותוסיפו על דברי תורה כדי שלא אתי לבטלי דברי תורה עצמה מתוך ריבוי הגזירות כמו שנתבאר לעיל. אבל בסיפי' כתיב אטיף לך ליין והיינו שהתלמידי חכמים יטיפו טיפה שלהם לחוך חביות ורשאים להוסיף גזירתם על דברי תורה ולא ניחוש ממה שיצא כנגדם טיפה של תורה ר"ל דאתי לבטלי על דברי תורה לפי שדברי סופרים חביבין מדברי תורה וא"כ כל שכן שד"ס חביבין מדברי נבואה לפי שד"ת חביבין מנבואה, ואפיה דברי סופרי' חביבין מד"ת שהרי מוכח שד"ס חביבין מד"ת דאל"כ האיך רשאין להוסיף גזירתם על דברי תורה והיינו שמביא בעל המדרש המשל למלך ששלח שני שלוחים על אחד מהן כתב אם מראה לכם חותמי ע"ד שאמרו חז"ל בשבת דף נ"ה חותמו של הקב"ה הוא אמת ולפי זה אתי נמי שפיר דמייתי האי קרא כי יקום בקרבך נביא וגו' וסמיך לא תשמע אל דברי הנביא ההוא וגו' והיינו כשרוצה להוסיף דבר על דברי תורה ומתוך כך בא לעקור דבר מן התורה אבל בדברי סופרים כתיב על פי התורה אשר יורוך אפי' יאמרו לך על הימין שהוא שמאל וכו' שמע לו והיינו כמו שנתבאר שרשאים להוסיף דבריהם, אף כשיוצא דברי תורה נגד דבריהם כמו שאמר הכתוב אטיף לך ליין וגו':
או יש לפרש כי ההיא דאמרו ביבמות דף צ' ב"ד מתנין לעקור על דברי תורה לצורך שעה וכה"ג איתא בסנהדרין ובעכו"ם דף כ"ד ובדוכתי טובא אבל נביא איננו רשאי לזייף חותמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה דהיינו אמת ודוק היטב ישמע חכם יוסיף לקח טוב:
משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין וגו' ויבואר על פי מה דאיתא בשבת דף קי"ג וכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך כל חול מאי היא כדבעא מיני' מר"י מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת א"ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדר לי' בקדושא דבי שימשי פירש"י השותה היין של קידוש בליל שבתות שמעינן מהא דאין לרוץ אפי' בחול מיהו לדבר מצוה שרי אפי' בשבת כגון לבית הכנסת או לבית המדרש כדאמרינן בברכות דף ע"ב אמר רב זביד מריש כי הוה חזינא לרבנן דקא רהיטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחללי רבנן שבתא ופירש דאמר מר אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת וכו') כיון דשמעתי' להא דאמר ר' טרפון אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפילו בשבת שנאמר אחרי ה' ילכו כארי' ישאג אנא נמי הוה רהיטנא. וכתב הטור אותן הבחורים המתענגים בקפיצה שהוא להם שמחה במה שהם רצים מותר להם לרוץ ולאו דווקא בחורים הוא הדין כל אדם שיש לו שמחה ותענוג בקפיצה אלא שדברו חכמים בהווה. ולפי זה יש לפרש הכתוב בדרך רמז משכני אחריך נרוצה וקשה לי' הלא אסור לרוץ שהרי פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם לזה בא הכתוב כמתרץ הביאני המלך חדריו היינו בתי כנסיות ובתי מדרשות שמותר לרוץ ועוד מפרש הקרא נגילה ונשמחה בך דאז שרי מידי דהני בחורים המתענגים בקפיצה אף כאן שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. ועוד נזכירה דודיך מיין שהשפעת ונתת לנו יין ובו יחזיר מאור עינינו כמו שאמרו בגמרא ומהדר לי' בקידושא דבי שמשי:
סליק שיר השירים: