ברית שלום על חמש מגילות· רבי פינחס ב"ר פילטא
מגילת קהלת
מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש וגו' פירש"י מה יתרון שכר ומותר תחת השמש תמורת התורה כו' ור"ל כל עמל שהוא מחליף בו את עסק התורה מה שכר באלו:
ולענ"ד נראה לפרש בסגנון אחר ע"ד מה דאיתא במדרש רבה פרשת אמור ר' לוי אומר כל מה שהבריות מגדלין במצות ובמעשים טובים בעולם הזה די שהקב"ה מזריח להם את השמש שנאמר וזרח השמש ובא השמש:
לפ"ז הכי קאמר מה יתרון לאדם מה שכר ומותר בא לו בכל עמלו אף שיעמול בתורה במצות ובמע"ט שהרי הקב"ה מזריח לו השמש ובזה מיד הוא משתלם שכר כל מעשיו הטובים וא"כ מה יתרון שכר נשאר לו תחת שהקב"ה מזריח השמש ודוק:
עוד איתא שם במדרש רבנן אמרי כל מה שהצדיקים מגדלין למצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב"ה מחדש פניהם כגלגל החמה שנאמר ואוהביו כצאת השמש:
מעתה נאמר לדברי רבנן יש לפרש ה דהכי קאמר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול בתורה ובמצות ומפרש זהו היתרון תחת השמש ר"ל שהקב"ה מחדש פניו כשמש וא"כ זהו קבלת שכר ויתרונו על שעמל בתורה ובמצות וק"ל:
על פי הדברים האלה נראה לפרש דזהו שרמזו רז"ל בצחות לשונם מה שאמרו שמשא בשבתא צדקתא ר"ל צדקה עושה הקב"ה עם עולמו כשזורח להם השמש בשבת דבשלמא בימי החול השמש זורח להם בשכר המצות. אבל בשבת אינו אלא דרך צדקה לפי דאסור ליטול שכר שבת והנוטל אינו רואה בה סימן ברכה וא"כ על כרחיך מה שהקב"ה זורח לבריות השמש בשבת היינו בדרך צדקה וק"ל:
וזרח השמש ובא השמש וגו' הולך אל דרום וגו' ועל סביבותיו שב הרוח:
ופירש"י על סביבותיו שב גם מחר כל היקף וסובב שסבב אתמול הוא מקיף וסובב גם היום עכ"ל:
הנה לפירושו צ"ל דמלת שב נמשך לתיבות על סביבותיו ותיבת רוח צריך לפרש דר"ל רוחו של שמש כדפירש"י על תיבת הולך הרוח וע"ש ופירושו דחיק חדא למה כפל ואמר שב הרוח הא מיני' קא סליק והוי לי' למימר הולך הרוח ועל סביבותיו שב. תו קשה האיך קאמר כל היקף וסובב של אתמול הוא מקיף וסובב גם היום דא"כ יהיה היקף וסיבוב החמה לעולם שוה והאמת אינו כן כמבואר כפירש"י על מקרא זה יע"ש ולפ"ז קשיא רישא וסיפא דקרא אהדדי:
אלא נראה לפרש מה דאמר ועל סביבותיו שב הרוח היינו ע"ד מה שפירש"י במסכת ברכות דף ג' ע"ב גבי הא דאמרו בגמרא כנור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והי' מנגן מאליו וז"ל רש"י שם כנור הי' תלוי למעלה ממטתו ונקביו לצד רוח צפונית כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו דאמר מר (בב"ב ד' כה') ד' רוחות מנשבות ככל יום ויום שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית כהלוך החמה ושש שעות אחרונות רוח דרומית ובתחלת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית עכ"ל:
**(הג"ה וקרוב הדבר לשמוע דלכך בתחלת לילה לעולם אינו קר כל כך כמו בסוף הלילה לפי שרוח מערבית אינו חזק כ"כ כמו רוח צפונית וק"ל:)** ולפי"ז יתיישב המשך הפסוק בטוב טעם ודעת אחר שהזכיר הלוך החמה וסיבובה כדכתיב הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב פני מזרח ומערב נמצא כל שש שעות השמש מסבב והולך צד א' מד' רוחות העולם על זה אמר הכתוב ועל סביבותיו של השמש שב הרוח פירוש שהרוח הולך ומנשב בכל שש שעות כדרך הלוך וסבוב החמה ר"ל כשהשמש במזרח אז אף הרוח מנשב ממזרח וכן כשהשמש בדרום גם הרוח מן הדרום וכן מן הצפון ומן המערב כמו שהקדמנו לעיל מפירש"י דברכות:
וכיון שכן יש לפרש מה שאמר שב הרוח הוא מלשון משיב הרוח דפירושו כמו מנשב הרוח ולא קאי על רוחו של שמש אלא על הרוח ממש כמו שאמרו ארבע רוחות מנשבות בכל יום וכדאמרן גם ברישא דקרא דכתיב סובב סובב הולך הרוח אפשר לפרש תיבת רוח ר"ל צד העולם מלשון על ארבע רוחות העולם דפירושו לשון צדדין ודוק כי דבר פשוט ברור ונכון הוא:
כי ברוב חכמה רוב כעס וגו' נראה לפרש ע"ד מה דאיתא בגמרא ברכות דף ס"ג ע"ב אמרי דבי ר' ינאי מאי דכתיב מיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהר ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושני' ושותק (פירש"י מיץ אפים תרי משמע שדוחה שני כעסים ראשונה ושניה) וזוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן ר' ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע ע"כ:
וזהו שאמר הכתוב כאן כי ברוב חכמה רב כעס שהרי בקצת כעס שרבו כועס פעם ראשונה זוכה להבחין בין דם טמא לטהור ואם כן כשכועס הרבה דהיינו ב' פעמים זוכה לחכמה יתירה להבחין בדיני ממונות שאין לך מקצוע יותר מהן:
ואפשר לומר דזהו שרמז הכתוב בישעי' סי' י' דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני הנה אל ישועתי וגו' ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה וגו' היינו ע"ד מה דאיתא בגמ' שבת דף ל"א והי' אמונת זה סדר סדר זרעים וכו' ישועות זה סדר נזיקין כו' לכך אמר אודך כי אנפת בי ישוב אתך ר"ל על שכעסת עלי פעם ראשונה ושני' אתן לך הודי' כי טוב לי הכעס דע"י אזכה להבחין בדיני ממונות שהוא סדר ישועות והיינו דקאמר ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ר"ל להבחין בדיני ממונות סדר נזיקין דהיינו סדר ישועות וק"ל:
וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור החשך:
נראה לפרש ע"ד הלצה לפי שמצינו בריש מסכת פסחים שפירשו בגמרא הא דתנן אור לארבעה עשר כו' מאי אור אורתא ר"ל לילה וכן הא דכתוב ויאר הלילה מפרש הראב"ע שהוא על צד ההיפוך ור"ל ויחשך הלילה:
הרי חזינן דמלת אור מצינו לפרושי שהוא לשון חשך מה שאין כן מלת חשך לא מצינו בשום מקום שיהי' פירושו מלשון חשך וכן אדם שהוא חכם אפשר שיעשה עצמו כסיל לעת שהוא מוכרח לצורך איזה דבר כמו שמצינו בדוד בשנותו את טעמו ויורד את רירו לפני אכיש מלך גת וכדאיתא במדרש אמר דוד רבש"ע למה בראת את הכסיל והשיב לו הקב"ה חייך שתצטרך לזה כו' אבל לאדם כסיל אם תכחשהו בעלי תוך הריפות לא תסור ממנו אוולתו ואי אפשר לעשות ממנו חכם וזהו שהמשיל כאן יתרון החכמה מן הסכלות ליתרון אור מן החשך וק"ל:
החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וגו' בזוהר בכמה דוכתא מקשי מאי רבותי' הלא כל אדם עיניו בראשו:
תו מקשין העולם מה שאמר והכסיל בחשך הולך הלא אין זה דבר והיפוכו:
ונראה לפרש ע"ד מה דאיתא במדרש האיש יש בו בינה יותר מן האשה לפי שהולך בין הבריות ולמד דפת מבני אדם מה שאין כן האשה כו' ובמדרש פרשת תולדות אמרו מפני מה כהו עיניו של יצחק ונפשה סומא כדי שלא יצא לחוץ בין הבריות וישמע מה שאומרים דין הוא אבוה דעשו הרשע אמר הקב"ה הרי אני מכהה את עיניו ויהא יושב בתוך ביתו:
לזה קאמר החכם על כרחיך צ"ל דעיניו בראשו שיוכל לצאת לחוץ דאם לא כן מהיכן למד בינה דליכא למימר אף שהי' סומא מ"מ הלך בין הבריות דא"כ ודאי שוטה הוא שהרי הכסיל בחשך הולך כמו שהקדמנו דלכך כהו עיניו של יצחק שלא ילך בין הבריות וא"כ מי שהוא חכם בודאי עיניו בראשו וק"ל:
טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם כי אם יפולו האחד יקים את חבירו וגו' ויש לדקדק בפסוק זה שאמר כי אם יפולו לשון רבים דמשמע שניהם יפלו וא"כ איך אמר אח"ז האחד יקים את חבירו וכי מאחר דשניהם נופלים איך אפשר שיקים א' את חבירו:
גם צריך להכין איך מתרמי הדבר שיפלו שניהם ואיך יהי' ענין זה שיקום אחד את חבירו ובתרגום כתב ע"ז טבין תרין צדיקיא כו' די דברין במזלא כו' אין יפול חד מנהון על ערסא וישכוב מרע חדא יקים ית חברי' כו' ודבריו צריכין ביאור מה ענין מזל שזכר כאן למה שכתב יפול על ערסא כו' מצורף לזה מה שאמר הכתוב לקמן בסי' ז' ראה זה מצאתי אמר קהלת אחת לאחת למצוא חשבון וגו' וכתב בתרגום דין עובדא דאשכחית כו' כוונת מזליא חדא חד עם תברתא למשכח חשבון בני אנשא מה יהא בסופיהון ע"כ:
גם דברים אלו סתומים וחתומים באיזה ענין הכתוב והתרגום מדבר:
ונראה לפרש ע"ד מה דאיתא בגמרא ב"מ דף ל' ע"ב תני רב יוסף והודעת להם את הדרך כו' זו גמילות חסדים אשר ילכו בה זה ביקור חולים ופריך בגמרא היינו ג"ח ומשני לא נצרכא אלא לבן גילו דאמר מר בן גילו נוטל אחד מששים מחליו ואפי' הכי מיבעי לי' למיזל:
הרי חזינן דשני בני אדם שהם בני גילו (ר"ל בר מזלי') מה שאירע לזה אירע לזה וכיוצא בזה אמרו ביבמות דף ק"ך ע"א לענין שומא שבאדם דלא הוי סימן להעיד עליו דמצוי הוא לכל בני מזל א' כמו שיש שומא לזה כי יש לבן גילו:
וזהו שרמז הכתוב כאן ואמר טובים השנים מן האחד ר"ל שנים שהם בני מזלא חדא טובים. כי אם יפול האחד היינו כדמפרש התרגום שנפל למשכב על ערס דוי הרי יש שני להקים את חבירו כמו שהקדמנו דבן גילו נוטל אחד מששים מחליו אלא לכאורה קשה להבין איך חבירו מתרפא אמנם הענין הוא ע"ד מה שאמרו רז"ל בכמה דוכתא המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה:
עוד אמרו בגמרא ברכות דף נ"ה ע"ב רבא כי הוי חליש יומא קמא אמר לשמעי' טרוקו גלי (שלא יכנסו לבקרו) ולמחר אמר פוקו ואכריזו עלי בשוקא רבא חלש רבא חלש מאן דרחים לי ליבעי עלי רחמי מעתה נאמר גבי שנים שהם בני מזל א' כשאחד נופל למשכב בחליו א"כ גם השני נופל דבן גילו נוטל אחד מששים מחליו והיינו דקאמר הכתוב כי אם יפולו לשון רבים ר"ל דהאחד יפול למשכב והשני יבוא לבקרו אז גם הוא נופל שנטל מחליו א' מששים אז האחד יקים את חבירו פירש כל אחד מהם המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה נמצא ע"י דשניהם בני מזל א' יכולין להקים זה אח זה ע"י שכל א' מתפלל על חבירו ע"ד שאמרו בגמרא ברכות דף ו' יהב לי' ידי' ואוקמי':
לפ"ז יש לפרש מה שאמר הכתוב אחת לאחת למצוא חשבון ומתרגמינן כוונית מזליא חדא כו' רמז בזה דשלמה אמר בחנתי וראיתי דמזל שעה גורם כל הנולדים במזל א' סופן שיבוא להם מקרה א שהרי בן גילו נוטל א' מששים מחליו וכן לענין השומא שהקדמנו לעיל וכיוצא בזה טובא ודוק:
ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו וגו' כבר נתחבטו כל המפרשים בביאור פסוק זה גם רז"ל בגמרא מסכת גיטין דף נ"ז ע"ב דרשו אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו כו' וכן פירש"י ולענין הכתיב הביא רש"י מה שאמרו במדרש אגדה שישתכח שמם וזכרם מן העיר עצמה אשר כן עשו כו' אמנם אין המקרא יוצא מידי פשוטו לכן אענה אף אני חלקי דלענ"ד נראה לפרש ע"ד מה דאיתא במדרש רבה גבי מעשה בר' שמצא גלגלת אחת שנתגלה וקברה וחזרה ונתגלה אמר האי מוכנת לעשות שליחותה כו' ונתגלגל הדבר שנכשל בה אדם א' ונפל ומת כו' עוד ראה נחש א' והוי רדף לי' מהאי סטר וחזרה מההוא סטר כו' אמר האי מוכנת לעשות שליחותה מיד נפלה הברה בעיר פלוני בן פלוני נשכו לחש (וההוא גלגלת שהקדמנו לעיל הוי מאדם רשע ע"ד מה שאמרו בפרקי אבות אף הוא ראה גלגלת א' כו' וא"ל על דאטפת אטפוך כו' מ"כ) וזהו שרמז הכתוב כאן ובכן ראיתי רשעים קבורים באים רמז כדרך האי גלגלת דההוא רשע שראה וקברה וחזרה ונתגלה ובאה ממקום קדוש יהלכו תיבת קדוש יש פרש מלשון הזמנה והכנה ר"ל שמוכן ומזומן לעשות שליחותו וישתכחו בעיר כן עשו פירוש שאח"כ נשתכח ונמצא בעיר שכן הוי כדרך שאמרו במדרש מיד נפלה הברה בעיר שכך וכך נעשה המעשה וק"ל:
עד אשר לא ירתק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר, כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור ואיתא במדרש עד אשר לא ירתק חבל הכסף זה הוא חוט של שדרה ותרץ גלת הזהב זה הגולגלת ותשבר כד על המבוע זה כריסו של אדם לאחר שלשה ימים כריסו נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לי' הא לף מה שגזלת וחמסת ונתת בי ע"כ:
ותחלה צריך לדקדק למה התחיל תחלה בחבל הכסף שהוא חוט השדרה ואח"כ כתיב גלת הזהב שהוא הגולגלת אדרבה תחלה הוי לי' למיכתב ענין הגולגלת ואח"כ חוט השדרה דאז הוי כסדר כמו שכתב בטור י"ד סי' כ"ט שסידר דיני הראש תחלה דרך הלוך הבהמה ואח"כ דיני השדרה ואח"כ הכרס:
תו קשה מה שסיים במדרש לאחר שלשה ימים כריסו של אדם נבקעת כו' מה ענין זה לכאן:
ושאר ספיקות שבענין זה אין לדקדק אחריהן ויבוארו מאליהן:
ונקדים מה דאיתא בגמרא חולין דף נ"ה ע"ב העיד ר' אושעיא כו' על הגלודה (בהמה שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת מלאכה ולא נשתייר כלום) שהיא פסולה (ר"ל טריפה) ואם נשתייר בו כסלע כשירה דעל ידי אותו השיור היא מעלה ארוכה ומתרפאת) ומפרש רב יהודה אמר שמואל והוא דנשתייר על פני השדרה כולה:
עוד אמרו שם דף נ' ע"ב גבי כרס אמר רב אסי נקדרה כסלע טריפה (פירש"י נקדרה כמין ארובה עגולה ורוחב הקדירה כסלע מטבע רחב הוא) ומפרש שם ר' חייא בר אבא כסלע כשרה יתר מכסלע טריפה:
וגבי גולגלת שלימה דקיימ"ל שמטמאה באהל תנן כמה חסרון בגלגלת ולא תהא מטמאה כדי שינטל מן החי וימות כו' ומפרש רב שהוא עד כסלע ואמר רב יהודא אמר שמואל וכן לטריפ' (ועיין בתוספת חולין דף מ"ב ע"ב ד"ה ואמר רב יהודא כו') הרי עינינו הרואות ושמעינן מהא דהגלגלת וחוט השדרה (ר"ל עור שעל פני השדרה) והכרס שיעור אחד לשלשתן דהיינו כסלע אלא שיש חילוק ביניהם דהגלגלת והכרס שיעורן כסלע פירוש אם נחסר מהם כסלע אז הוי טריפה מה שאין כן בחוט השדרה דכסלע כשירה יתר מכסלע טריפה:
וזהו שרמז הכתוב כאן וקחשיב להני שלשה בפסוק אחד משום דדמיין להדדי לענין שיעור כסלע והתחיל בחוט השדרה ברישא ואמר עד אשר לא ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה ר"ל רמז בזה שאם ניטל העור ולא נשתייר על פני השדרה כולה כסלע טריפה ולכך כתיב ברישא עד אשר לא ירתק חבל הכסף לפי שבשדרה כסלע מציל מכשיר וגבי הני תרתי הגולגלת והכרס אם נחסר כסלע טריפה. לכן כתיב באופן זה השיעור שהוא עד אשר לא ירתק דהיינו סלע דזהו השיעור שמציל מן הרתק וזה כשיעור ותרץ גלת הזהב זה הגלגלת ולשון ותרץ קאי על גלגלת שנחבסה וכן הוא שיעור ותשבר הכד על המבוע זהו הכרס **(הג"ה וזהו שמסיים במדרש דכריסו נבקעת וזורקין הפרש על פניו כו' ללמדינו בא דעל כרס החיצון קאי ולא על כרס הפנימי ואמר נבקעת היינו לארכו והוא טפח בגדולה ובקטנה ברובו (שהוא שיעור שאם תמתח תעמוד על סלע) כדאיתא שם בגמרא ודוק:)** כל אלו שלשה שיעורן כסלע ולכך רמז על הגלגלת והכרס גבי הדדי משום דדינם שוה דכסלע נטייף בהו ועוד בשניהם מצטרפין בשוה דבנקב אחד ארוך מצרף למלא מקדח ובכרס נקדר לארכו מצרפין אלו הי' עגול הי' כסלע מה שאין כן בעור שניטל על גבי השדרה אמרו בגמרא אריך וקטין לא סני וצריך כסלע על פני כולה ודוק היטיב:
ועוד לאלוק מילין ליתן טעם דנקט גלגלת באמצע משום דנמשך למעלה ולמטה דסלע מצומצם להיתר לא מצרף ולאיסור מצרף ובגלגלת יש סלע היתר לענין טומאה ולאיסור לענין טריפות וא"כ לענין היתר נמשך גלגלת למעלה לדמות לשדרה דשם היתר דסלע מציל בגלודה וגם נמשך למטה לכרס לענין איסור טריפות (אלא דיש להקשות שהרי גם בגלודה יש איסור דאם כ העור שלימה וניטל על פני השדרה לכד כסלע הוי לאיסור לכך נראה דהראשון עיקר ולא כתבתי אלא לחדודי בעלמא) ודוק ישמע חכם ויוסיף לקח:
סליק מגילת קהלת: