ברית שלום על חמש מגילות· רבי פינחס ב"ר פילטא
מגילת איכה
איכה ישבה בדד הפיר רבתי עם וגו' בכו תבכה בלילה וגו' כדי לחבר הפסוקים אלו נקדים מה דאיתא במגילה דף ו' ע"א כרך גדול וירושלים אם יאמר לך חרבו שתיהן או ישבו שתיהן אל תאמן שנאמר אמלאה החרבה וגו' וכתיב ולאום מלאום יאמץ וגו' וכה"ג אמרו חז"ל בכמה דוכתי לא נתיישבה אותו כרך גדול אלא מחורבנה של ירושלים. וביומא דף כ' אמרו מפני מה אין הקול נשמע ביום כמו בלילה מפני קול המונו של אותו כרך וזה שאמר הכתוב איכה ישבה בדד העיר ר"ל ירושלים ישב' בדד בלא עם שהית' רבתי עם ועי"כ נתמלאה אותו כרך והמונה גדול ולכך אין הקול נשמע ביום כמו בלילה על כן בכה תבכה בלילה וק"ל:
טבעו בארץ שעריה וגו' פירש"י בשם מדרש אגדה לפי שחלקו כבוד לארון שנאמר שאו שערים ראשיכם לפיכך לא שלטו בהם אויבים וטבעו בארץ ורבותינו אמרו לפי שהיו מעשה ידי דוד לפיכך לא שלטו בהם אויבים. ע"כ:
ובתוספת קידושין דף ל"א ע"ב דיה אסתייעא מילתא ודריש מזמור לאסף באו גוים בנחלתך כו' כתבו בשם מדרש אגדה שאמר אסף שירה על שטבעו בארץ שעריה משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והיתה מצטערת עד שבאת שפחת המלך לשאוב מים בכלי של זהב ונפל אותו כלי לבאר התחילה הראשונה לשורר ואמרה מי שיוציא אותו של זהב יוציא גם את כדי עמו כך בני קרח שהיו בלועים כשראו שטבעו בארץ שעריה אמרו שירה דמי שיוציא את השערים יוציא גם אותנו לכך אמר אסף מזמור שהוא ממשפחת קרח ע"כ:
על פי הדברים האלה נראה לפרש מה שאמר הכתוב בתלים סימן ל' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי וגו' ואיתא במדרש וכי דוד חנכו והלא שלמה חנכו כו' אלא הענין הוא לפי דקיימא לן דכל דבר שסופו לחרוב אין עושין חנוכת הבית וכהאי גוונא אמרו רז"ל הבונה בית בשרון ולא חנכו אינו חוזר מעורכי המלחמה כו' ואיתא בילקוט ספר מלכים סי' ג' בשם סדר עולם ויאהב שלמה את ה' וגו' עד שלא התחיל לבנות את הבית אבל משהתחיל לבנות את הבית ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד כתיב כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מן היום אשר בנו אותה כו' וכן ארז"ל בכמה דוכתא דמיד נגזר על המקדש שיחרב ולכך לא אמר הכתוב חנוכת הבית לשלמה לפי שסופו לחרוב ואין עושין ע"ז חנוכה ואמר חנוכת הבית לדוד היינו על הדלתות שהיו מעשה ידי דוד דבהן שייך לומר חנוכת הבית לפי שאין סופן לחרוב אלא טבעו בארץ ונבלעו במקומן והיינו דקאמר מזמור שיר חנוכת הבית ע"ד מה שאמר אסף מזמור שירה על שטבעו בארץ שעריה ומה שאמר על הדלתות חנוכת הבית היינו ע"ד מה שאמרו רז"ל בכמה דוכתי אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה הוא הדין כאן לפי שהדלתות הם סוף כל בנין הבית (כדרך שאמר הכתוב ובצעירו יציב דלתיה וכן קיימא לן גבי העמיד דלתות בנכסי הגר קנה) לכך שפיר מקרי חנוכת הבית ודוק היטיב:
ואפשר לפרש ג"כ על דרך זה מה שאמר הכתוב ארוממך ה' כי דליתני קאי נמי על הדלתות שחלקו כבוד לארון כמו שאמר הכתוב שאו ספרים ראשיכם וגו' ומכח זה זכו שנטבעו במקומן ולא נחרבו כדאיתא במדרש שהקדמנו לעיל והיינו דקאמר ולא שאחת אויבי לי פירוש שלא שלטו בהן ידי אויבים כדאמרן:. ואמר עוד ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור וגו' היינו ע"ד שהקדמנו לעיל דבני קרח שהיו בלועים כשראו שטבעו בארץ שעריה אמרו מי שיוציא את השערים יוציא גם אותנו כו' והיינו דקא מסיים ואמר זמרו לה' חסידיו וגו' ר"ל זמירות ודאי מיבעי לי' דשפיר אמרו בני קרח שיר מזמור לאסף כיון שטבעו בארץ שעריה וכדאמרן כן אמר כאן מזמור שיר חנוכת הבית ה' העלית משאול נפשי לפי שטבעו שערים בארץ ועתיד הקב"ה להעלותם אז יעלה נפשי משאול ומתחתיות בור ודוק היטיב:
ואגב נבאר מה שאמר הכתוב בתלים כ"ד שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד וגו' ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה:
ה' המקרא הזה אומר דרשוני דמתחלה סתם דבריו ואמר מלך הכבוד וחזר ועשה עצמו כשואל ואמר מי זה מלך הכבוד וע"ז משיב לעצמו ואמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד וכו' זה הוא אך למותר מתחלה הוי לי' למימר בקיצור ויבא ה' צבאות וגו' דאז לא הוי צריך לפרש יותר:
ורז"ל תירצו קצת קושיא זו ופרשו דשלמה אמר שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד והיו השערים סבורים שעל עצמו הוא אומר ואמרו מי הוא זה מלך הכבוד והשיב להן ה' צבאות וגו' אמנם אין המקרא יוצא מידי פשוטו דהמשמעות הוא שכל הענין הוא דברי שלמה תו יש לדקדק למה הזכיר כאן תואר זה שהקב"ה הוא מלך הכבוד מה ענין המלכות לכאן:
ונראה לפרש ע"ד מה דאיתא בגמרא ריש מסכת עירובין מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט ר' יהודא אומר אינו צריך ומפרש בגמרא דרבנן סברי דשיעור גובה הפתח הוא עד כ' אמה וילפי לה מפתחו של היכל וכל פתח שהוא יותר מכ' אמה אין זה פתח אלא פרצה ור' יהודא מכשיר דגמיר מפתחי של מלכים דדרך פתחי מלכים לעשותן יותר מכ' עד מ' ונ' אמה:
מעתה נאמר דכאן רצה שלמה לומר שאו שערים ראשיכם וגו'. אך מדאגה מדבר פן לא יתרצו בדבר זה דמאחר שפתח האולם הי' כ' אמה וכשינשאו השערים ראשיהם א"כ הוי יותר מכ' ויתבטלו מתורת פחח והוי כפירצה לכך הקדים ואמר ויבא מלך הכבוד הכוונה בזה דאין כאן בית מיחוש אף אם יהיו יותר מכ' דמאחר שמלך הכבוד יבוא ודרך פתחי מלכים לעשותן יותר מכ' אמה כדאמרן ואפי' הכי יש להן תורת פתח ולא פירצה דזהו כבודן של מלכים:
וכיון שכן הוצרך לפרש את דבריו ואמר מי זה מלך הכבוד ה' צבאות וגו' ודוק היטיב כי נכון הדבר מאוד בע"ה:
איכה ישבה בדד העיר וגו' היתה כאלמנה ואיתא במדרש איכה פתיחתא רבתי ר' אבהו פתח כתיב והמה כאדם עברו ברית זה אדם הראשון כשעבר על צוויי דנתי אותו בגירושין שנאמר ויגרש את האדם וגו' וקוננתי עליו איכה שנאמר ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה וגו' איכה כתיב אף בניו כשעברו על צוויי דנתי אותם בגירושין שנאמר מביתי אגרשם וקוננתי עליהם איכה ישבה בדד עכ"ה:
לכאורה יש לתמוה מה שאמר וקוננתי עליהם איכה מאי נפקא מינה ומה עונש הוא שהי' מקונן עליהם איכה:
תו קשה דקאמר היתה כאלמנה הרי לאו כאלמנה הם אלא כגרושה:
ונקדים מה דאיתא בגמרא סנהדרין דף ק"ד ע"א איכה ישבה בדד אמר ר' יוחנן מפני מה לקו באיכה מפני שעברו על ל"ו כריתות שבתורה גם כאן יש לדקדק מה שאמר מפני מה לקו כו' מה ענין לקותא לכאן הוי לי' למימר מפני מה נענשו או שאר לשון כיוצא בו למה אמר דוקא מפני מה לקו:
ונראה לפרש ע"ד מה דאיתא בטור אבן העזר סי' קמ"א ובב"י שם גבי הא דק"יילן לקתה האשה חייב הבעל לרפאותה ואם אמר לה הרי גיטך וכתובתך רפאי עצמך מכתובתיך פטור פ"כ:
וא"כ הכי קאמר מפני מה לקו באיכה דהרי יש כאן תרתי לריעותא דבשלמא לקיון אחר הרי בעלה חייב לרפאותה אבל כיון שאמר איכה היינו כאדם הראשון שדן אותו בגירושין [דכ'] בי' ויגרש אותו וכן דן את ישראל בגירושין א"כ פטור מלרפא אותם וזהו שדקדק ואמר מפני מה לקו באיכה ר"ל דע"י איכה שדן אותם בגירושין יש להם לקותא דבשלמא גבי אלמנה קיימא לן אם לקתה מתרפאת מנכסיו רפואה שאין לה קצבה מה שאין הגרושה דפטור לגמרי. לזה קאמר מפני שעברו על ל"ו כריתות (גימטריא איכה) לכך דן אותם בספר כריתות ר"ל בגט גמור בכל מיני ל"ו כריתות:
ואפי' הכי רוח הקודש מצווחת ואומרת היתה כאלמנה ואמרו רז"ל שם בגמרא כאלמנה ולא אלמנה ממש כו' רמז הכתוב בזה דאעפ"י [כן] אם לקתה הקב"ה מרפאה וכן הקדים שקלים רפואה למכת המן ואמר הכתוב רפאות לבשריך וקאי על ענין ק"ש שישראל עושין חטיבה א' להקב"ה שאומרים שמע ישראל וזהו דוגמת הזיווג והמשכיל יבין ודוק:
פצו עלי פיהם וגו' איתא בגמרא סנהדרין דף ק"ד פ"ב אמר רבא אמר ר' יוחנן מפני מה הקדים פ"א לעין (דלא כתב כסדר אל"ף בי"ת העי"ן קודם לפ"א) בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. מקשין העולם א"כ למה כתיב באל"ף בי"ת הראשון שבספר איכה העין קודם לפ"א (ועיין בחידושי אגדות למהרש"א) ושמעתי בשם ה"ה מהר"ר קאפל ז"ל מפוזנא הטעם הוא ע"ד מה דאיתא בגמרא סוטה דף ל"ה פ"א גבי הא דאמרו המרגלים באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא אפס כי עז העם אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר כל דבר לשון הרע שאין אומרים דברי אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו (פירש"י לכך פתחו המרגלים תחלה בשבח הארץ כו') וכיון שכן הוכרח למכתב ג"כ באל"ף בית הראשון כסדר העי"ן קודם לפ"א שהרי גם המרגלים אמרו תחלה דברי אמת אבל בשארי אל"ף בי"ת שבאיכה הקדים פ"א לעי"ן משום שאמרו בפיהם אח"כ דברי שקר מה שלא ראו בעיניהם וק"ל דפח"ח ושפתים יושק:
בני ציון היקרים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעש' ידי יוצר:
פירש"י נבלי חרס כמו נבלי יין ר"ל כלי חרס:
וכדי להבין כוונת פסוק זה נקדים מה דאיתא במדרש איכה מה היתה יקרותן של בני ציון שלא היה אחד מהן הולך לסעודה עד שהי' יודע עם מי סועד כו' ואיתא בגמרא סנהדרין דף נ"ב ע"א אמר ריש לקיש מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על פסקי לגימה (פירש"י שהאכילם והשקם קרח לעדתו והסכימו עמו) חרק עליהם שר של גיהנם שניו ושם ע"ב אמר ר' אלעזר למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחלה דומה לו לקיתון של זהב סיפר עמו דומה לו לקיתון של כסף נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס כיון שנשבר אין לו תקנה:
והנה מה שיש לדקדק במאמר זה נבאר לקמן בס"ד רק תחלה נחזור לפרש פסוק זה דכתיב בני ציון היקרים והסגנון הוא כך דהנביא מתמה איך ומה הגיע הדבר הזה שבני ציון שהיו דומין בתחל' לכלי זהב ופז ואח"כ נהפכו להיות דומין לכלי חרס דבשלמא גבי שאר בני אדם אף שהם תלמידי חכמים שדומין לקיתון של זהב אין לתמוה אם נהפכו אח"כ ונמשלו לכלי חרס אפשר דהגיע להם דבר ע"י שנהנו מעם הארץ דאז דומין לקיתון של חרס כדאמרן מה שאין כן בני ציון היקרים שלא היה אחד מהן הולך לסעודה עד שהי' יודע מי סועד עמו מכ"ש וק"ו שתלמידי חכמים שבהם לא היו נהנים מעם הארץ והיינו דקאמר בני ציון היקרים וכדאמרן המסולאים בפז שהרי תלמיד חכם דומה לקיתון של זהב ומאחר שלא היו נהנין מעם הארץ ע"כ ודאי יש לתמוה איכה נחשבו לנבלי חרס מעשה וידי יוצר דגבי בני ציון ליכא למימר טעם זה, ע"י שנהנו מע"ה אז דומין לקיתון של חרס הא יקרותן הי' שלא היו סועדין עד שהי' יודעין מי סועד עמהן ובודאי היו זהירין שלא להנות מעם הארץ לכך שפיר קא מתמה הנביא ע"ז ודוק כי נכון הדבר מאוד בס"ד:
ועתה אפרש מה ענין שני המאמרים שבסנהדרין דסמיכי להדדי ורש"י פירש משום דאיירי בעדת קרח נקט לה שהיו תלמידי חכמים כדכתיב נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם ולפי שפיתה אותם קרח כשנהנו מממונו הקלו בעיניו להשיאם ולהחזיק ידו במחלוקת ולמרוד בהקב"ה ע"כ ועדיין צריך פירוש לפירושו גם מה שאמרו בגמרא בשביל שהחניפו על עסקי לגימה חרק עליהם שר של גיהנם שיניו דבר זה צריך ביאור למה נקט דוקא לשון זה גם מה שאמר נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס כיון שנשבר כו' לכאורה הא דאמר כיון שנשבר אין לו תקנה אך למותר הוא ומאי בא ללמדינו בזה ולדרכינו יתיישב בטוב טעם ודעת ונקדים מה דאיתא בגמרא זבחים דף צ"ו ע"א גבי תנור של חרס דמהני לי' הסקה לאכשורי בפסח ופריך בגמרא אלא כלי חרס דאמרה תורה ישבר כו' ואסיק אדעתי' מעיקרא דמהני להו תקנה בהגעלה והסקה מבפנים או לאהדורי בכבשן ובמסקנא אמרו אשתמיטי' הא דתניא שברי כלי חרס נבלעין במקומן ע"כ:
ובסנהדרין דף ק"י ע"א דרש רבא מאי דכתיב ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ופריך למאי אלימא למבריא ממש והא אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פיתחא פירש"י שיקרב פתחה של גיהנם ופתח הארץ במקום שהן:
והנה בירמי' סי' ל"ט כתיב לך נא אל היוצר וגו' ויצאת אל גי בן הנם פתח שער החרסית (ע"ש בפירש"י) הענין הוא כך לפי שעדת קרח היו ת"ח ולאחר שנהנו ממנו נמשלו לכלי חרס וכיון שמרדו בהקב"ה הרי הם דוגמת כלי חרס שנשבר דאין לו תקנה אלא נבלעין במקומן לכך חרק עליהם שר של גיהנם שניו לקרובי פיתחא דגיהנם לבלוע אותם במקום שהן והיינו דקא רמז הכתוב גי בן הנם פתח שער החרסית ולכך סמכו בגמרא שני מאמרים גבי אהדדי ודוק ישמע חכם ויוסיף לקח:
ואגב נבאר מה דאיתא בגמרא ברכות דף מ' ע"ב אמר אביי ואי תימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ואמר ר' יוחנן שכל מקום שהלך ביתו עמו (פירש"י הי' נושא כל כלי תשמישי בית עמו שלא להנות מאחרים) ולכאורה יש לתמוה וכי ברצונו של אדם הדבר תולה שאם רוצה להנות יהנה ואם לאו לא יהנה, דא"כ קשה ממה נפשך מה טעם לא הי' נהנה אלישע:
אלא הענין הוא ע"ד מה שהקדמנו לעיל דת"ח בתחלה דומה בפני עם הארץ לקיתון של זהב (זהו דוגמת כף של זהב שמשתמשין ביה"כ פעם א' בשנה) סיפר עמו דומה לפניו כקיתון של כסף (דאז מורידו קצת מקדושתו) נהנה ממנו דומה לקיתון של חרס כו' (דאז יצא מידי קדושתו לגמרי ח"ו) וזהו שרמז הכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ ודרשו רז"ל אם הדיין דומה למלך שאינו נהנה מאחרים יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה כו' דקדק הכתוב ואמר ואיש תרומות היינו ע"ד מה שמצינו בפרשת תרומה דכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת וגו' הרי התחיל הכתוב ואמר זהב ואח"כ פוחת והולך דבתרי' כתיב כסף ואח"כ כתיב נחשת ובאמת קיימ"ל מעלין בקדש ולא מורידין וילפינן מדכתיב ירימו לשון הרמה דמעלין בקדש אלא משום דבא הכתוב לרמז על ת"ח שנהנה מע"ה אז הוא פוחת והולך ומוריד מקדושתו והיינו דקאמר ואיש תרומות יהרסנה לרמז שכל ת"ח שנהנה מע"ה יהרסנה כדרך שכתוב בתרומה תחלה זהב ואחר כך פוחת והולך וק"ל:
אמנם מצינו גבי אלישע שאמרה עליו השונמית הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש עובר עלינו תמיד ואיתא שם בברכות אמר ר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין כו' דקדקה ואמרה עובר עלינו תמיד כוונתה בזה לומר אעפ"י שעובר עלינו תמיד אפילו הכי ידעתי דאיש קדוש הוא שמעלין בקדושתו וזהו שאמרו הרוצה להנות יהנה כאלישע כוונתם בזה לא שכל אדם רשאי להנות אלא הכי קאמר אם הוא דומה לאלישע שהי' איש קדוש אף שהי' עובר תמיד כמו שאמרה עליו השונמית לכך הי' רשאי להנות דהשתא ליכא למיחש שיהיה פוחת והולך להוריד מקדושתו וכן כל אדם כל זמן שהוא רואה שמכירין בו לאיש קדוש אעפ"י שהוא עובר תמיד אז יהנה בתנאי שיהי' כאלישע ר"ל שאין מורידין מקדושתו כדפרישית ואמרו עוד הרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל כו' ומפרש למה לא הי' שמואל נהנה ומתרץ כי שם ביתו כו' היינו ע"ד מה שאמרו רז"ל במדרש גבי אברהם דכתיב וילך למסעיו ואמר ר"י שהלך לפרוע הקפותיו מכאן שאל ישנה אדם מאכסניא שלו כו' הכוונה בזה ע"ד מה שאמרו שלא להנות מע"ה משום דבכל פעם הוא פוגם בת"ח ופוחת והולך להוריד מקדושתו מעתה נאמר מן הסתם אף מי שאינו ע"ה גמור דהסברא נותנת שהת"ח רשאי להתארח אצלו מ"מ לא יהנה ממנו רק פעם אחד דאז הוא לפניו ככוס של זהב ואם יסעוד אצלו בחנם בפעם ב' מאחר שכבר נהנה ממנו אז הוא דומה כקיתון של כסף ופוחת והולך והיינו דקאמר שהלך לפרוע הקפותיו דעל כרחו הי' צריך לשלם דאם לא הי' עושה כן אלא הי' נהנה ממנו אז הי' צריך לשנות אושפיזא כדי שלא להנות עוד ממנו משום שלא יפחות להוריד מקדושתו ובאמת אין ראוי לשנות אושפיזא לכך פרע הקפותיו והיינו נמי דקאמר כאן אל יהנה כשמואל ומפרש למה לא רצה שמואל להנות אף ממי שאינו ע"ה גמור לא תימא דמיחזי כיוהרא אלא הטעם הוא כי שם ביתו דלא הי' משנה אושפיזא דאכסניא פוגם ונפגם א"כ בהכרח לא הי' שמואל נהנה. דא"כ אחר שיהנה מבעל אושפיזא א' לא יוכל עוד להתאכסן אצלו כדי שלא יפחות להוריד מקדושתו כדאמרן ובאמת אמרו אל ישנה אדם מאכסניא שלו לכך לא הי' שמואל נהנה משום דשם ביתו פי' שהי' מתאכסן שם תמיד דדוקא אלישע שהי' נכבד בעיניהם עד שאמרה עליו איש קדוש אף שעובר עלינו תמיד הי' רשאי להנות כדפרישית לעיל מה שאין כן מן הסתם אל יהנה כשמואל כי שם ביתו ודוק היטב:
איתא בגמרא גיטין דף נ"ז ע"ב גבי טיטוס לאחר שנכנס בהיכל והביא כל כלים שבמקדש והושיבו בספינה לילך ולהשתבח בעירו עמד עליו נחשול של ים לטובעו אמר כמדומה שאלקיהם של אלו אין כחו אלא בים כו' אם גבור יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצא בת קול ואמר ברי' קלה יש לי בעולמי כו' עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים כו' ע"כ:
ועדיין צריכין אנו למודעי מאחר שכל משפטי ה' לשלם במדה שאדם מודד ומה טעם נענש טיטוס שמת על ידי הזבוב הלא הרבה שלוחים למקום ב"ה:
ונקדים מה דאית' בגמרא מגילה דף ו' ע"א על פסוק עקרון תעקר ודרשו רז"ל זה אדום שהיא יושבת בין החולות כו' והקשו תוספ' הא האי קרא עקרון תעקר בפלשתים כתיב שהרי עקרון היא אחת מחמשה ערי פלשתים שהיו לחמשה סרני פלשתים כו':
ונראה לתרץ קושיות התוספת ע"ד מה דאיתא בגמ' חולין דף ס' ע"ב כתיב את חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשקלוני והגתי והעקרוני והעוים וגו' אמר חמשה וחשיב שיתא ומפרש שם דעוים מתימן באו ולמה נקראו שמם עוים שעיוותו את מקומם דבר אחר שאיוו לאלקות הרבה פירש"י עוים מתימן באו היינו מתימן בן אליפז בן עשו ובשביל שאיוו לאלקי פלשתים יצאו ממקומם ובאו לגור ביניהם ע"כ:
מעתה נאמר מאחר שבלאו בני עשו לגור בין הפלשתים א"כ גם אותן הערים שישבו בהן נקראים על שם אדום ואפשר לומר דאחר כך נתפשטו בכל גבול ערי הפלשתים והיינו דכתיב העוים היושבים בחצרים עד עזה וגו' ר"ל העוים מתימן באו ועיוותו את מקומם שבאו לעזה שהוא מקום הראשון דקחשיב בערי הפלשתים ואם נתפשטו עד עזה מכ"ש שבאו לעקרון שהרי עקרון ועוים גבי הדדי כתיבי ש"מ דסמוכין היו זה לזה וכיון שכן שפיר אמר עקרון זה אדום דהיינו העוים שבאו מתימן דלאחר שאיוו לאלקות של עקרון באו לגור ביניהם וא"כ אין מקום לקושיית התוספת ודוק:
בזה יבואר בטוב טעם מה שנענש טיטוס ע"י הזבוב לפי שחירף וגידף כלפי מפלה ואמר אי אלקימו צור חסיו בו ומסתמא הי' מודה ומשבח לעכו"ם שלו ולפי מה שהקדמנו לעיל העוים שבאו מתימן בן אליפז בן עשו איוו לאלקות של עקרון שהוא הזבוב ואמרו בגמרא דשבת דף פ"ג ע"ב שכל אחד ואחד היה לו דמות זבוב ומניחה כתוך כיסו וכשהוא זוכרה הוציאה מחיקו ומחבקה ומנשקה וא"כ מסתמא הי' טיטוס מודה ומשבח לעכו"ם זה שהיא הזבוב לכך אחר שאמר כלפי מפלה אם גבור יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה נפרע פ"י הזבוב שהיא העכו"ם שלו והוי שפיר מדה כנגד מדה וק"ל:
וזהו הענין מה שאמרו רז"ל במדרש תנחומא דעמלק בא על ישראל כזבוב כו' וגדולה מזו מצינו שכתבו דורשי רשומות על פסוק כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע וגו' ראשי תיבות של זכרון בספר ושים באזני הם אותיות זבוב כו' ודבר תימא הוא מה ענין זבוב לכאן:
אמנם לפי מה שהקדמנו דעוים הם מתימן בני אליפז שאיוו לאלקי עקרון שהוא הזבוב ודבר זה למדנו מדכתיב בספר הושע חמשת סרני פלשתים וקא חשיב ששה אלא העוים הם שבאו מתימן לפ"ז עמלק שהי' מבניו של עשיו הי' ג"כ עובד לאלקי עקרון לכך רמז הכתוב ענין הזבוב בראשי תיבות שבפסוק זה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע לאשמיענן דמדקאמר יהושע חמשה וקא חשיב ששה ילפינן דאלקי עמלק הי' הזבוב ועתיד טיטוס שהוא מבני בניו ליפרע פ"י הזבוב מדה כנגד מדה ואפשר לומר דזהו ג"כ רמז הכתוב במה שאמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור היינו לפי שאמר טיטוס יפלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה והשיבו הקב"ה ברי' קלה יש לי ותעשה עמך מלחמה שהוא הזבוב וק"ל. על פי הדברים האלה נראה לפרש דזהו שמסיים שם בגמרא וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה כו' ולכאורה הוא תמוה מאי נפקא מינה בזה כמה הי' הזבוב גדול:
גם במדרש מצינו ג"כ מאמר זה שבגמ' דגיטין ואמרו שם שהקב"ה השיב לו ברי' קלה שבראתי בעולמי כו' ודבר זה צריך ביאור מה דקדק בזה שאמר שבראתי והוא אך למותר:
ונקדים מה דאיתא בגמרא שבת דף פ"ג ע"ב בעי רב אחדבוי בר אמי עכו"ם פחות מכזית מהו וקאמר שם רב יוסף למאי אלימא לענין איסורא בהנאה לא יהא אלא זבוב בעל עקרון דתנינא וישימו להם בעל ברית לאלקים זה זבוב בעל עקרון מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו וכשהוא זוכרה הוציאה מחיקו ומחבקה ומנשקה כו':
והנה מכאן משמע דמסתמא אין זבוב גדול ככזית (ע"ש בתוספת) דאם לא כך מאי פריך אלימא לאיסורא לא יהא אלא זבוב בעל עקרון כו' דלמא זבוב בעל עקרון נמי בכזית הוי אלא על כרחיך צ"ל דפשיטא דאין הזבוב גדול כל כך אלא הוא פחות מכזית וקשה דבגיטין דף פ"ו ע"ב אמרו וקרצית אינה פוסלת במי חטאת מאי קרצית אמר אביי דידבתא (פירש"י זבוב) מתיב רב דניאל כל העופות פוסלין במי חטאת חוץ מן היונה כו' ואם איתא ניתני חוץ מיונה וקרצית ומשני משום דלא פסיקא לי' דגדולה לא פסלה וקטנה פסלה ועד כמה הוי קטנה ופסלה אמר ר' ירמי' עד כזית ומכזית ולמעלה הוי גדולה כו' הרי חזינן דזבוב היא גדולה ככזית וצ"ע. ובגמרא דמכות דף י"ג אמרו כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אומר כל שהוא וחכמים אומרים כזית אמר להן ר' שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שחייב אמרו לו מפני שהוא כברייתא:
שמעינן דכל דבר שהוא כברייתא אעפ"י שהוא פחות מכזית מיחשיב ככזית והיינו דקאמר לי' הקב"ה ברי' קלה שבראתי דקדק ואמר ברי' קלה ר"ל שהיא פחותה מכשיעור אלא בשביל שבראתי כן מיחשב כשיעור והיינו כדי שלא תקשה לי' האיך הוא נענש על עכו"ם זה שהוא זבוב אלקי עקרון הלא היא פחותה מכזית לכך הקדים ואמר לי' ברי' שבראתי וכברייתא היא א"כ חייבין עלי' אעפ"י שפחותה מכשיעור וכדי שלא ליתן לבעל דין פתחון פה לחלוק דילמא הדין הוא דאף דבר שהוא כברייתא בעינן דוקא שיעור כזית וא"כ אין ראוי לעונש לכך כשמת פצעוהו את מוחו ומצאו בו שהי' כיונה בן אנה ע"ד מה שאמרו בגיטין דזבוב גדולה היא דומה ליונה וכיון שהי' הזבוב ככזית חייבי עלי' לכ"ע ובדבר שחטא בו נידון דאותו הזבוב שהי' מניחה בתוך כיסו והי' מחבקה ומנשקה היא נכנסה תוך חוטמו ונקרה במוחו כדפרישית לעיל ודוק:
כדי לסיים בדבר טוב נימא בי' מילתא חדתא דבר נאה ומתקבל במה שאמר הכתוב השיבנו ה' אליך ונשוב' חדש ימינו כקדם כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד ע"כ הפסוקים ונהגו לכפול פסוק זה השיבנו ה' אליך וגו' ולקרותו פעם שנית אחר פסוק האחרון כי אם מאוס מאסתנו:
וכבר נתחבטו המפרשים בביאור הפסוקים ואענה אף אני את חלקי ואין צורך להאריך לפרש את שיחתי מאי דקשיא לן בגווייהו. כי מאליהן יובנו. ונקדים מה דאיתא בגמרא סנהדרין דף ק"י ע"א כתיב על כן לנדה הית' וגו' מפני מה נמשל' ירושלים לנדה אמר ר' יוחנן לומר לך מה נדה יש לה טהרה אף ירושלים יש לה תקנ' הכוונ' בזה ע"ד מה דאיתא בגמרא מסכת נדה דף ס"ו ע"ב הטעם שנצטוו ישראל לפרוש מנשותיהן בנדתן כדי שלא יהא אדם קץ בה ולאחר טהרה חוזר לחבתה הראשונ' כו' והנה לעיל הקדמנו מה דאיתא במדרש והמה כאדם עברו ברית וגו' מה אדם הראשון דנתי אותו בגירושין אף ישראל דנתי אותם בגירושין שנאמר וגרשתים מביתי כו' והנה כאן אמר הנביא השיבנו ה' אליך ונשובה וגו' רצונו בזה לומר שיחזור וישאנה לאחר שנתגרש' ובא לדבר על לב ישראל דברי תנחומין פן יאמר נא ישראל לעתיד לבא לבא מאי אהני לן בזה שבתחלה דן אותה בגירושין ולאחר כן יחזור וישאנ' הלא טוב הי' לישראל שלא הי' מגרשה כלל לזה בא כמתרץ ואמר כי אם מאוס מאסתנו וגו' אלו לא נתרחקה ממנו אז הי' ח"ו קץ בה ואם היתה נמאסת בעיניו לא הי' ח"ו תקנ' בדבר והיינו דקאמר כי אם מאוס מאסתנו קפצת עלינו עד מאוד (והיינו ע"ד מה שאמרו רז"ל בגיטין דף ס"א ע"ב על פסוק וישקוד ה' על הרעה וגו' צדקה עשה הקב"ה שהקדים שתי שנים לונושנתם דאלמלא כן הי' מתקיים בהם ואבדתם מהרה וכו') וזהו שנהגו לסיים אחר שקורין פסוק זה כי אם מאוס מאסתנו וגו' חוזרין וכופלין פסוק השיבנו ה' אליך ונשוב' ר"ל שיחזור וישאנה והיינו דקאמר חדש ימינו כקדם שתחזור לחבה ראשונה דוגמא מה שאמרו רז"ל ביומא דף פ"ב ע"א גבי כהן שנפל קרדומו כו' נתגרשה קאמרת נתגרשה חזרה לחבה הראשונה רמזו בצחות לשונם ע"י שנתגרש' חזרה לחבתה דאלמלא כן הי' קץ ומואס בה ח"ו ודוק היטב כי נכון הוא:
סליק מגילת איכה