אור ברסלב

ברית שלום על חמש מגילות· רבי פינחס ב"ר פילטא

מגילת אסתר

מגילת קהלת

המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה איתא במדרש ר' עקיבא הי' דורש ונתנמנו התלמידים בקש לעוררן אמר מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא כך אמר הקב"ה תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה ע"כ:

וכבר נתחבטו כל הדרשנים לפרש ענין זה מה ראה ר' עקיבא לדרוש עכשיו דרוש זה בשעה שבא לעוררן:

לכן אענה אף אני חלקי בדרך הקרוב לפשוטו לפרש ע"ד מה דאיתא בגמרא מגילה דף כ"ח ע"א שאנו תלמידיו את ר' זירא במה הארכת ימים א"ל לא ישנתי בבית המדרש לא שינת עראי ולא שינת קבע כו' עוד אמרו בגמרא יומא דף ע"ז גבי הא דכתיב שאמר דניאל ושר מלך פרס עומד לנגדי וגו' אמר להם כתבו לי ישראל בכרגא (כסף גולגלתא) כתבו לי' א"ל כתבו לי רבנן בכרגא כתבו לי' בעידנא דבעי למיחתם לי' עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר שוא לכם משכימי קום וגו' כן יתן לידידו שינה אמר ר' יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהן בעולם הזה וזוכות לחיי עולם הבא כו' הרי חזינן דבזכות שאין מתנמנין בבית המדרש זוכין לאריכת ימים גם ע"י זכות נשי תלמידי חכמים לא אתיהיבו רבנן לשר מלך פרס:

וזהו הענין מה שבאה התשועה לישראל ע"י שנדדה שנת המלך ואמרו בגמרא מגילה דף ט"ו ע"ב אמר ר' תנחום נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרי נדדו עליונים ותחתונים כו' הכוונה בזה ע"י שנדדו התחתונים ר"ל זכות ת"ח ונשותיהן שמנדדין שינה מעיניהם נדדו העליונים וניצלו מגזירת אחשורוש מלך פרס כדרך שאמר גבריאל לשר צבא מלך סרס שוא לכם משכימי קום (רמז על המן שהשכים לאמור למלך לתלות את מרדכי) כן יתן לידידו שנה כו' עמדה להן לישראל זכות מרדכי ואסתר שהי' מנדדין שינה בעה"ז ולכך נקראה אסתר אילת השחר (ע"ד מה שאמר דוד אעירה שחר ולא השחר מעיר אותי כו') ובזה תבין מה דאיתא בגמרא מגילה דף י"ג ע"א ר' יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרקת היתה וחוט של חסד משוך עליה כו' הכוונה בזה ע"ד מה דאיתא בגמרא חגיגה דף י"ב ע"א אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וגו' מה טעם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירה עמי משום דדרך המנדד שינתו בלילה ראוי להיות פניו זועפות וזהו הענין מה שעשה אחשורוש הנחה למדינות לאחר שנשא את אסתר ופירש"י לכבודה הניח להם מן המס שעליהן:

אפשר לפרש ע"ד מה דמסיים שם בגמרא דיומא ע"י זכות נשותיהן של ת"ח כו' נתגלגל הדבר דלא יהבו לשר מלך פרס רבנן לכרגא ואימחיק האי פיתקא דכתבי לי' והיינו דאיכא במלכותא דפרש איכא דיהבי כרגא ואיכא דלא יהבי וכו' מטעם זה כשנשא את אסתר שנקראת אילת השחר שמנדדת שינה עשה הנחה למדינות וזהו וישם למרדכי על המס לפי שעסק בתורה ופטר מכרגא ודוק:

ובזה יבואר מה שהזכיר ר' עקיבא דרשה זו בשעה שהיו התלמידים מתנמנמין היינו לרמז להם שע"י שהת"ח מנדדין שינה מעיניהם זוכין לאריכת ימים וגם ע"י זכות זה לא אתייהבו רבנן לכרגא לשר מלך פרס וזכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות במלכות פרס בשביל שהאריכה שרה קכ"ז שנים ודוק ישמע חכם ויוסיף לקח:

ועוד לאלוק מילין ליתן טעם לשבח שזכתה אסתר למלוך על מאה ועשרים [ושבע[מדינה ותחלה נבאר המשך הפסוקי בתלים סימן כ"ב ומה שדרשו רז"ל עליהם כתיב למנצח על אילת השחר ואיתא בירושלמי דברכות למה נמשלה אסתר לאילה אמר ר' יהודא בר ר' סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילה ומעשנין בתוכו ומיד הנחשים בורחי' כך כשבאת אסתר ברח המן:

אלי למה עזבתני, ודרשו רז"ל בגמרא מגילה דף ט"ו ע"ב אמר ר' לוי כיון שהגיעה אסתר לבית עכו"ם נסתלקה השכינה הימנה ואמרה אל אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרתו וקראתו ארי' שנאמר הושיעני מפי ארי' וגו' ובמדרש אמרו למה אמרה אלי אלי שני פעמים אלי בים אלי בסיני למה עזבתני למה נשתנו עלי סדרן של אמהות מה שרה אמנו על ידי שעיכבה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים ואני נתונה בחיקו של רשע כל השנים הללו ואין אתה עושה לי נסים ע"כ הפסוקים ומאמרי חז"ל:

ודברים אלו ודאי צריכין ביאור לחבר ענין זה לזה ואין צריך לדקדק בהן. כי יבוארו מאליהן:

ונקדים מה דאיתא בגמרא סנהדרין דף ע"ד ע"ב גבי הא דאמר ר' יוחנן דבפרהסיא אפילו על מצוה קלה שבתורה יהרג ואל יעבור דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל כו' ופריך בגמרא והא אסתר פרהסיא הוי (פירש"י ונבעלה לכותי ולא מסרה נפשה לקטלא) ומשני אמר אביי אסתר קרקע עולם היתה (פירש"י היא אינה עושה מעשה הוא עושה בה מעשה) והקשו בתוספת תימא דהוי לאקשויי הא עריות ובזה לכולי עלמא צריך שיהרג ואל יעבור ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת כותי משום דרחמנא אפקרי' לזרעי' דכותי כו' ורבינו יצחק הוכיח דעל כרחיך בביאת כותי נאסרת לבעל ולא חשיבה כביאת בהמה דאעפ"י שבביאת בהמה אינה נפסלת דאין זנות לבהמה מ"מ בביאת כותי נאסרת לבעלה ונפסלת לכהונה וכיון דנאסרת לבעל אסורה לבועל והא דלא פריך והא אסתר עריות הואי היינו משום דקים לי' דאהני האי טעמא דקרקע עולם לענין דלא מחייבה למסור עצמה משום עריות כו' אבל לענין חלול השם לא ס"ד דמהני טעמא דקרקע עולם והא ופריך בגמרא דיבמות דף ק"ג ע"א גבי יעל דאמר ר' יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע (סיסרא) ליעל ופריך והא קא מיתהני מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים משום דקא שדי בה זוהמא דאמר ר' יוחנן כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כותים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן כו' לא בעי למימר דמהאי טעמא הי' לה למסור עצמה אעפ"י שהיא קרקע עולם משום דהנאה חשיבה מעשה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות כו' אלא הכי קא פריך התם על מה שהכתוב משבחה ואמר מנשים באהל תבורך שרה רבקה רחל ולאה כדאמרי' בנזיר דף ס"ג משום הכי פריך והא יעל נמי מתהני והשתא ניחא שהכתוב משבחה משום דלא נהנית דאם היתה אנוסה במה משבחה ע"כ תוכן דברי תוספת הצריכין לענינינו:

יבוארו הפסוקים ודברי רז"למעתה באר היטיב והכי קאמר הכתוב למנצח על אילת השחר פירוש דאסתר נמשלה לאילה דבית שיש בו נחשים מוציאין אותן ע"י קרן של אילה כך אסתר פסקה ממנה זוהמת הנחש וזהו שאמרה אלי בים אלי בסיני רמזה בזה דישראל שעמדו על הר סיני פסקה מהן זוהמת הנחש אמנם לאחר שבא עלי' אחשורוש הטיל בה זוהמה מחדש ולא היתה מתהני מעבירה כדרך שאמרו גבי יעל דמשבחה הכתוב ואמר מנשים באהל תבורך משום דשדי בה זוהמה ורעה היא לגבה וא"כ כשירה היא לבעל והיינו דקאמרה למה עזבתני למה נשתנו עלי סדרן של אמהות ר"ל מה נשתנתה היא מיעל דמשבחה הכתוב מנשים באהל תבורך שהן שרה רבקה רחל ולאה והלא גם אסתר לא נהנית מעביר' כדאמרן וזהו שרמזו רז"ל בגמרא שדרשו על זה בשעה שהגיע אסתר לבית עכו"ם כו' אמרה שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון דלפי מה שנתבאר לעיל כשירה היא משום דאשה קרקע עולם היא ולא עשתה מעשה וגם לא נהנית מעבירה ולא קרינן בה הנפשות העושות והיינו דכתיב סמיך לי' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וגו' רמזה בזה דאף ע"ג דהוי פרהסיא ומיחייבא למימסרה נפשה משום קדושת השם דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל הואיל דקרקע עולם היא כדאמרי' לא מיחייבה למימסר נפשה ודוק:

בזה תבין ותשכיל מה שאמרו בגמרא על אסתר שאמרה או שמא על שקראתיו כלב שנאמר מיד כלב יחידתי חזרתו וקראתו ארי' שנ' הושיעני מפי ארי' כו' ודבר זה אין לו שחר איך סליק אדעתי' שיהי' לה חטא בדבר זה שקראתיו כלב:

ולדרכינו יתיישב בטוב טעם ודעת ונקדים מה דאיתא בגמרא יבמות דף נ"ט ע"ב אמר לי' רבא לרב אשי מנא הא מילתא דאמרי רבנן אין זנות לבהמה דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב ותנן אתנן כלב (פירש"י שאם אמר אדם לזונה הילך טלה זה והבעלי לכלבי) ומחיר זונה (שהחליף זונה בטלה) מותרין משום שנאמר גם שניהם שנים ולא ארבעה (ופירש"י ומדשרי אתנן כלב אלמא לאו זנות הוא) ושם מעשה ריבה אחת שרבעה כלב כופרי מאחרי' והכשירה רבי לכהונה כו' שמעינן מהא דאין זנות לבהמה לאסור על בעלה וילפינן לה מאתנן כלב והנה מתחלה קא סלקא אדעתה דאסתר דמטעם זה אינה אסורה היא לבעל משום דביאת כותי הוי כביאת בהמה כמו דסלקא אדעתי' דר"ת אמנם לאחר שראתה שנסתלקה השכינה סברה דאין תירץ מספיק דאע"ג דאין זנות לבהמה מ"מ ביאת כותי אוסרת לבעל כדמסיק רבינו יצחק בתוספת שהקדמנו לעיל אלא מ"מ למסקנת הגמרא דאמר אביי אסתר קרקע עולם הוי א"כ אין כאן בית מיחוש כלל וזהו שאמרה אסתר שמא על שקראתיו כלב כו' פירש שמא חטאתי על שלא מסרתי נפשי משום עריות ובתחלה סבור הייתי דכשירה אני משום שקראתיו כלב ר"ל ביאת כותי הוי כביאת בהמה דקיי"ל אין זנות לבהמה וילפי לה מאתנן כלב ועכשיו אני רואה דשלא כדין עשיתי דאין תירוץ זה מספיק דאע"ג דאין ביאת בהמה אוסרת על הבעל מ"מ בביאת כותי נאסרת כדאמרן לזה באה אסתר לתרץ דבריה אח"כ שחזרתו וקראתו ארי' כו' והיינו ע"ד מה שאמר הכתוב בסימן זה כארי ידי ורגלי ופירש באילה שלוחה דהארי מקיף ועושה עיגול בזנבו וכל חיות ובהמות שנכנסות תוך פיגול זה מאספות ידיהן ורגליהן ולא יוכלו לנענעם כו' ולפי דרכינו רמזה בזה שהיתה כבושה תחת יד אחשורוש דקרקע עולם היא ולא מיקרי נפשות העושות שהרי קרקע עולם היא ואינה מחויבת למימסר נפשה כדאמרן:

אלא אי קשיא הא קשיא דכאן משמע בהדיא בגמרא דאסתר אנוסה הוי כמו שהקדמנו לעיל ובגמר' קידושין דף ב' ע"ב אמרו תניא ר' שמעון אומר מפני מה אמרה תורה. כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש מפני שדרכו של איש לחזור על אשה ואין דרכה של אשה לחזור על איש כו' משמע דכל מקום דכתיב ותלקח פירושו שהיא מהדרת אחריו והרי כתיב ותלקח אסתר אפי' הכי אמרינן דאנוסה הוה ואפשר לתרץ דלכך העיד הכתוב כאן שזכתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות כנגד שני חיי שרה ללמדינו דגם אסתר אנוסה הוי כשרה דכתיב בה ותוקח בית פרעה. והא דכתיב כאן ותלקח היינו ע"י שליח דלכך אמרו בקידושין דף מ"ב ע"א האיש מקדש בו ובשלוחו ומוקי לה בגמרא מצוה בו יותר מבשלוחו כו' היינו משום דכתוב כי יקח דמשמע בעצמו ולא ע"י שליח והענין הוא שזכתה למלוך על קכ"ז מדינות היינו ע"ד מה דמצינו דיש רנ"ב אפרכיות בעולם ואחשורוש מלך בחצי כיפה עם מלכות פרס שהוא מלשון פרוסה ר"ל חצי עיגול ואסתר היא מלשון אסתהר כדאיתא בגמרא דף י"ג ע"א ר"ל חצי פיגול לבנה ויש באשה רנ"ב אברים ואסתר קרקעית עולם היתה לכך משלה בחצי כדור עולם ודוק:

והשתיה כדת אין אונס איתא בגמרא מגילה דף י"ב ע"ב והשתיה כדת אמר רב ענן משום ר' מאיר כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתי' אף סעודתו של אותו רשע אכילתו מרובה משתי':

ולכאורה יש להקשות מהא דאיתא בגמר' גיטין דף ע' ע"א אמר אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והניח שליש (פירש"י מלא מעיך שליש באכילה ושליש כשתי' והנח שליש בטנך ריקם) לכשתכעוס תעמוד על מילואך אבל אם תמלא מפעיך אכילה ושתי' אז כשתכעוס תבקע) ע"כ:

ולפי מ"ש כאן דאכילתו מרובה משתי' א"כ האיך מקום כעס ינוח ושמא תאמר דהשתי' יפחות משליש א"כ פגם בסעודה:. ואפשר לפרש בדרך הלצה דזהו שבא הכתוב כמתרץ ואמר כי כן יסד המלך לעשות כרצון איש ואיש וכיון שנעשה רצון כל אחד ואחד ליכא כעס ושפיר יכול להרבות באכילה יותר משליש וק"ל:

ויהי אומן את הדסה וגו' בגמרא מגילה דף י"ג ע"א תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקראת הדסה על שם הצדיקים שנקראו הדסים וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה (פירש"י בין צדיקים שגלו לבבל ור"ל לדניאל חנניא מישאל ועזרי') ר' יהושע בן קרחה אומר אסתר ירקרקת היתה (פירש"י כהדס) אלא חוט של חסד משוך עלי' מהקדוש ב"ה (פירש"י ולכך היתה נראית יפה לאומות ולאחשורוש) וישנה ואת נערותיה לטוב ר' יוחנן אמר שהאכילם זרעונים וכן הוא אומר ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים (ופירש"י וכן הוא אומר שהזרעונים טוב לצדיקים להבדיל עצמן ממאכל טמא דכתיב ויהי המלצר וגוי וכתיב בההוא ענינא ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר ע"כ):

הנה במאמר הזה יש לדקדק בו טובא ולאהבת הקצור אינני רשאי להאריך וסמכתי על המעיין שיבין מדעתו מאי דקשיא לן בגוי':

ונאמר דאף ע"ג דבגמרא הופסק בכמה ענינים בין אלו שלשה דרשות שאמר ר' מאיר ור' יהושע בן קרחא ור' יוחנן שהקדמנו לעיל מ"מ יש לפרש דכולהו בחדא שיטא קיימא ור' יהושע בן קרחא בא למלאות דברי ר' מאיר וכן ר' יוחנן בא ומילא את דברי ר' יהושע ושלשתן צדקו יחדיו:

והענין הוא כך דר' מאיר אמר למה נקרא שמה הדסה על שם הצדיקים דניאל חנניא מישאל ועזריא שנקראו ג"כ הדסים ומפרש ר' יהושע בן קרחא וכל כך למה נקראו הם הדסים ואמר אסתר ירקרקת היתה כהדס וא"כ כל אלו הצדיקים. ע"י שמאכלם הי' זרעונים לפיכך אסתר וכן דניאל וחביריו כולם ירוקים היו כהדס אלא נס הי' באסתר שנאמר ותהי אסתר נושאת חן וגו' דמשמע באמת לא היתה יפת תאר וכן בדניאל וחביריו כתיב נראה מראיהם טוב האי מלת נראה מיותר הוא אלא הכי קאמר הכתוב דבעצם לא הי' מראיהן יפה וטוב אלא בעיני המלך ובעיני המלצר הי' נראה טוב שמשך הקב"ה עליהן חן כדרך שאמר כאן גבי אסתר שהיתה נראית בעיני האומות ובעיני אחשורוש ליפת תואר ע"י החן שהיתה נושאת והיינו דקאמר ר' יוחנן שהאכילם זרעונים וכן הוא אומר ויהי המלצר וגו' ופירש"י דכתיב בתרי' נראה מראיהם טוב דלפי פשוטו למה הביא מקרא זה אבל לדרכינו ניחא שפיר דכא ללמדינו דפירוש נראה טוב ר"ל באמת לא הי' מראיהם טוב ויפה אלא שהי' נראה כאלו טוב וכדפרישית ודוק היטיב:

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וגו' ולמלך אין שוה להניחם וצריך להבין מה הי' כוונת המן כזה שאמר מפוזר ומפורד וגו' (ועיין מה שנתבאר היטיב ע"ז בפרשת שמות) תו יש לדקדק מה שאמר ולמלך אין שוה וגו' תיבת ולמלך הוא מיותר:

ונקדים מה דאיתא בגמר' מסכת עכו"ם דף י' פ"ב גבי האי מלכא דהוי סני ליהודאי אמר להו לחשיבי מלכותי' מי שעלתה נימא ברגלו (בשר מת) יקטענה ויחיה (פי' ויבריא) או יניחנה ויצטער א"ל יקטענה ויחיה. אמר להו קטיפא בר שלום חדא דלא יכלית להו דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אלימא דבדריתו (שפיזר אותם) בארבע רוחות השמים לימא בארבע מאי כארבע אלא כשם שאי אפשר לעולם בלי רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ועוד קראו לך מלכות קטיעא (פירוש בשאר מלכיות יתקיימו ישראל ובמלכותך יהיו חסרים ויהי' לך גנאי בזה) ואיתא בגמרא מגילה דה י"א ע"א תנו רבנן שלשה מלכים הם שמלכו בכיפה (תחת כל כפת הקרקע) ואחד מהן אחשורוש:

לפי זה הכי קאמר המן ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים פירוש מאחר דחזינן שהוא מפוזר ומפורד על כרחיך הא דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם פירושו כפשוטו שיהיו מפוזרים ומפורדים בין העמים בד' רוחות העולם, וא"כ יש לומר דאפשר לעולם גלא ישראל אך שמא תאמר דמטעם זה אי אפשר לאבדם ממלכותך שלא יקראו לך מלכות קטיעא ע"ז אמר ולמלך אין שוה להניחם פירוש למלך שכמותך שאתה מולך בכפה אין שוה להניחם דבשלמא מי שאינו מולך על כל העולם כולו ואי אפשר לו להעבירם מן העולם רק ממלכות שלו ומאחר שישארו במלכות אחרת אז שפיר י"ל דיקראו לו מלכות קטיעא אבל מלך שכמותך יכול להעבירם מן כל העולם כלו שהרי ממשלתך בכל העולם א"כ בודאי אין שוה להניחם:

אמנם לפי מה שהקדמנו לעיל דלא מלך אחשורוש רק חצי כדור שהם, קכ"ז מדינות י"ל דזהו הי' זכות שרה שלא מלך על כל העולם כולו ודוק היטב:

בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו' ואיתא בגמרא מגילה דף ט"ו ע"ב אמר ר' תנחום נדדה שנת מלכו של עולם כו' ורבנן אמרי נדדו עליונים ותחתונים כו' (פירש"י נדדו עליונים לבקש רחמים על הדבר) ועיין בתרגום שני שפירש גם כן דקאי על הקב"ה יע"ש:

לפ"ז קרוב הדבר לשמוע דגם סיפא דקרא דכתיב ויאמר להביא ספר זכרונות וגו' יש לדרוש ג"כ מענין זה והיינו ע"ד מה דאיתא בגמרא שם דף ט"ז ע"א על פסוק ויקח המן את הלבוש וגו' אזל ואשתכח רבנן דיתבי קמי' מרדכי וקא מחוי להו הלכות קמיצה (פירש"י הי' דורש בענינו של יום וששה עשר בניסן הוי יום תנופת העומר) אתא המן ויתיב קמי' מרדכי וא"ל במאי עסקיתו א"ל דכי הוי בית מקדשא קיים רחמנא אמר מאן דמנדב מנחה ליתי מליא קומצא דסולתא וליקטר על גבי מזבחא וליכפר לי' אמר המן אתא מלא קומצא דידכו ודחי עשרת אלפא ככרי כסף דההוא גברא כו' והנה גבי מנחה כתיב בפרשת ויקרא והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה פירש"י אזכרתה הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכרים הבעלים לטובה ולנחת רוח:

והיינו דקאמר הכתוב ויאמר להביא ספר הזכרונות וקאי על המלך מלכו של עולם שאמר להביא זכות ספר הזכרונות ר"ל מה שעסק מרדכי בתורה בהלכות קמיצה דאיקרי זכרון ואמרו רז"ל בסוף מסכת מנחות כל הפוסק בתורת מנחה כאלו הקריב מנחה והיינו ספר הזכרונות ר"ל תורת קמיצה העולה לזכרון שיהיו הבעלים נזכרים לטובה ואתי קומצא דידהו ודחי לעשרת אלפי ככרי כסף ודוק:

בזה תבין ותשכיל הא דאיתא שם דף י"ג ע"ב אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים (פירש"י מכריזין בעיירות שיביאו שקליהם) ולענ"ד נראה דסמיך אסיפא דמתני' דתנן שם בט"ו באדר קורין את המגילה בט"ו באדר שולחנות יושבין במדינה לגבות השקלים כו' שמעינן מהא דבזכות השקלים ניצלו ישראל ולפי מה שהקדמנו לעיל משמע דבזכות העומר ניצלו והכי איתא במדרש וצריך ליתן טעם במאי קמיפלגי ולפי מה שנתבאר לעיל יתיישב בטוב טעם משום דמצינו גבי שקלים כתיב והיה לבני ישראל לזכרון לבני ה לכפר על נפשותיכם וכאן כתיב להביא ספר הזכרונות לפ"ז ניחא דריש לקיש סבר הא דכתיב ספר הזכרונות קאי על השקלים דכתיב בהו לזכרון ומאן דאמר בזכות העומר והלכות קמיצה יליף לה מקרא דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה וכדפרישית לעיל ודוק היטיב:

על פי הדברים האלה נבאר פירוש הפסוק בהושע סי' ג' ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים ופירש"י ופרקתינון במימרי ביום חמשה עשר לירח ניסן ויהב ית כסף תקליא כפור לנפשיהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי עומר ארמותא מעללת שערין כו' והכי נדרש בפסיקתא בחמשה עשר כסף וגו' בחמשה עשר בניסן כו' והיינו כפירש"י כאן דכסף בגימטריא נסן:

וצריך לבאר מאי ענין זה לזה:

ולפי מה שהקדמנו לעיל יתיישב דבר דבור על אופנו ונקדים מה דאיתא במדרש על פסוק וישבות המן ממחרת הפסח אל תקרי המן אלא המן שנתלה בפסח כו' ור"ל בט"ו בניסן דממחרת הפסח היינו ממחרת לשחיטת הפסח שהוא בי"ד בניסן כדאיתא בתוספת קידושין דף ל"ד ע"ב ד"ה ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים (ועיין מה שנתבאר מענין זה בפרשת אמור דף ע"ז ע"ד) ולעיל הקדמנו, דריש לקיש אמר ע"י השקלים ניצלו ישראל וסתמא דגמרא ובמדרש משמע דבזכות העומר ניצלו, ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים דלכך כתיב ספר הזכרונות לשון רבים וקאי על זכרון השקלים ועל קמיצת המנחה דכתיב בה אזכרתה וכדפרישית לעיל:. וזהו שרמז הכתוב ואכרה לי בחמשה עשר כסף פירוש בחמשה עשר בניסן (דכסף בגימטריא נסן) שנתלה המן בו ביום אז קנה הקב"ה את ישראל לעצמו לפי שנמכרו המן ואתי קומצא דידהו ודחי לעשרת אלפי ככרי כסף דהמן כדאיתא שם בגמרא שאמר הקב"ה להמן רשע עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי גם נרמז במלת כסף שנתלה המן על העץ דכסף בגמטריא עץ כמו שכתבו שם תוספת על פסוק הכסף נתון לך ר"ל העץ נתון לך הכסף בגמטריא העץ וכן כאן אמר כסף לרמז על חודש ניסן ועל עץ ר"ל שנתלה המן בט"ו בניסן על העץ:

ומפרש באיזה זכות ניצלו ישראל ואמר כסף תקלין כיפור לנפשיהון ר"ל בזכות השקלים דכתיב בהו לזכרון לכפר על נפשותיכם. ומסיים דיהון מקריבין קדמי עומר כו' פירוש גם בזכות עומר והיינו מצות קמיצה דכתוב בה אזכרתה דע"י זכות שתי מצות אלו הביאו ספר הזכרונות שנזכרו ישראל לטובה כדאמרן ודוק:

ומסיים הכתוב וחמר שעורים ולתך שעורים ימים רבים וגו' ופירש"י חמר שלשים סאה ולתך ט"ו סאה הרי מ"ה וימים שנים רבים שלשה הרי עוד חמשה הרי בין כולם חמשים לרמז שניתנה התורה לסוף חמשים יום ליציאתם ממצרים כו' הכוונה בזה ע"ד מה דאיתא בגמרא שבת דף פ"ח ע"א דבשעת מתן התורה כפה הקב"ה עליהן את ההר כגיגית ואמר אם מקבלין אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא (פירש"י שיכולין ישראל לומר אנוסים היינו) ואמר שמואל אפי' הכי הדר קבלוהו בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר ע"כ והיינו דקא רמז הכ' כאן אחר שאמר שניצלו בימי המן ע"י זכות השקלים והעומר וע"י זה ואכרה אותם לי בחמשה עשר כסף פירוש בחמשה עשר בניסן שנתלה המן כדפרישית לעיל ומסיים וחמר שעורים ולתך שעורים ימים רבים וגו' שהם נ' יום לרמז שקיבלו את התורה נ' יום אחר ט"ו בניסן אלא עדיין היו יכולין לומר אנוסין היינו אבל עתה ואכרה בחמשה עשר כסף שקניתי אותם לי בימי המן אז הדור קבלוהו ברצון טוב ולא באונס דאז קנה אותם קנין גמור ודוק:

ואי קשיא הא קשיא דבגמרא דמגילה דף י"ו אמרו דיתיב מרדכי ואחוי להו לרבנן הלכות קמיצא כו' וכן אמר מאן דאתנדיב מייתי מלא קומצא כו' וא"ל אתי קומצא דידכו כו' דמשמע מפשטא דלישנא שהי' עוסק בהלכות קמיצה של מנחת יחיד ורש"י פירש על זה שהי' ששה עשר בניסן יום תנופת העומר והי' עוסק ודורש בפנינו של יום:

וכן הוא במדרש על פסוק ויקח המן את הלבוש וגו' דמשמע שם בהדיא דיתיב ועסיק בהלכות עומר כו' יע"ש ומה ענין עומר שהוא מנחת צבור להלכות קמיצה של מנחת יחיד וצ"ע:

ועם מה שהקדמנו לעיל יבואר מדרש תמוה אמר הקב"ה להמן אלמלא לא מת משה יפה אמרת עכשיו שמת משה יתלו את המן על העץ ע"כ:

ודבר זה אין לו שחר מה ענין תליית המן למיתת משה ונקדים מה שכתבו תוספת במגילה דף ט"ז ע"א דיה עשרת אלפי כו' בשם המדרש גבי המן שרצה המן ליתן עשרת אלפי ככרי כסף כנגד כל דמי פדוין של ישראל לכל אחד מתיר אלף (ובפרשת כי תשא נתבאר ענין זה באריכות היטיב דבר דבור על אופנו כפתור ופרח יע"ש) ועתה נפרש ע"ד מה שכתב החזקוני טעם חשבון זה באופן שיגיע על כל אחד מישרא כ"ה שקלים היינו מפני שחייו של אדם הוא שבעים שנה וכל אחד מישראל מחויב ליתן בכל שנה ושנה מחצית השקל וכל זמן שלא הגיע לבן עשרים שנה אין צריך ליתן שקלים א"כ סך כל השקלים מבן עשרים שנה עד בן ע' שנה ובכל פעם הוא נותן מחצית השקל הרי כל ימי חייו נותן האדם כ"ה סלעים לכך רצה ליתן עשרת אלפי ככרי כסף העולים בעד כל א' מישראל שהם ת"ר אלף בין כולם כ"ה סלעים אך על זה קשה שהרי עדיין חסרו עוד כנגד השקלים של הלוים שהיו כ"ב אלף חוץ מאותן ת"ר אלף של ישראל:

גם על ישראל צריך ג"כ עוד להוסיף ג' אלפים שהרי מנין ישראל הי' תר"ג אלפים א"כ הי' צריך ליתן עוד נגד השקלים של כ"ה אלפים מצורף לזה שהי' חסר הקלבון שהי' כל אחד וא' מחויב ליתן יותר על מחצית השקל וזה הי' עולה ג"כ חלק א' מכ"ה של מחצית השקל (כמבואר היטיב בפרשת כי תשא ולדרכינו שם יתיישב הכל והחשבון עול' מדוקדק הדק היטיב) ולדעת החזקוני חסר עוד נגד כ"ה אלף מישראל והוא חלק אחד מכ"ה חלקים מעשרת אלפי ככרי כסף שנתן המן ודוק:

ואפשר לומר דזהו שכתבו תוספת:

במגילה בשם המדרש על פסוק הכסף נתון לך הכסף בגימטריא העץ כו' כמו שהקדמנו לעיל שרמז הכתוב כאן שיתלה על העץ ואני אומר לך הוא בגימטריא חמשים שרמז לו שיתלה על שן חמשים אמה הכוונה בזה מפני שלא נתן המן עוד כנגד חמשים אלף מישראל כדאמרן לכך נחלה על עץ גבוה חמשים אמה וזה שרמז הכתוב הכסף בגימטריא העץ נתון לך ר"ל בשלך היא הרעה כיון שחסרת מן השקלים נ' אלף גימטריא לך ע"כ נתלה על עץ גבוה חמשים אמה וזהו שרמז הכתוב במשלי י"ח נבהל להון איש רע עין ונדרש על המן כדאיתא במדרשים ומסיים הכתוב ולא ידע כי חסר יביאנו לדרכינו הכי פירושו שכוונתו היתה ליתן כנגד השקלים של כל ישראל ולא ידע כי הביא חסר חמשים אלף כדאמרן ודוק היטיב:

מעתה יבואר המדרש שאמר הקב"ה להמן אלו לא מת משה כו' רק נקדים מה דאיתא במדרשים ומפרשים טעם על מיתת משה למאה ועשרים שנה היינו משום דקייל"ן שית אלפי שנין הוי עלמא ומשה הי' תרועתו של עולם וקיי"ל דשלשה מדות הן בנותני תרומה עין יפה תורם אחד מארבעים עין רעה אחד מששים עין בינוני אחד מחמשים ולכך היו שני חיי משה מאה ועשרים שהן חלק אחד מחמשים של שנות העולם ולכך התפלל משה שיחי' יותר מק"כ שנה כנגד התורם בעין יפה שהוא אחד מארבעים ולא עלתה לו משום דתרומה צריכה שתהי' דוקא אחד מחמשים ע"ד מה שנתבאר בפרשת כי תשא דמה שאמר הכתוב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט הכוונה בזה לפי שמחצית השקל הוא תרומה א' מחמשים נגד דם הנפש שיש באדם ומשקלו כ"ה סלעין כמבואר היטיב בפרשה הנז' וא"כ הוי אמינא דרשאי אדם להוסיף על מחצית השקל וליתן יותר כמדת עין יפה שהוא אחד מארבעים לכך בא הציווי העשיר לא ירבה וגו' דלענין השקלים צריך דוקא ליתן כמדת הבינוני שהוא תורם אחד מחמשים ובפרשה הנ"ל נתבאר היטיב ענין זה בסיד יע"ש:

והשתא אתי שפיר דהכי קאמר לי' הקב"ה בשלמא אי לא הוי מת משה דהיתה נתמלאת בקשתו א"כ משום דשנותיו היו כנגד התורם במדת יפה הוי אמינא דיכול לתרום כמה שירצה אפי' במדה רעה לפי זה יש לומר דחשבונו של המן הי' מכוון שנתן עשרת אלפי ככרי כסף כנגד השקלים של ישראל על חשבון התורם בעין רעה אחד מששים אף שחסר מהם הקלבון וכ"ה אלף כמו שהקדמנו לעיל מ"מ אי חשבינן כמי שתורם בעין רעה הוי החשבון מכוון אבל עכשיו שמת משה ולא נתמלא בקשתו א"כ על כרחיך מוכח דהתרומה צריך שיהי' דוקא אחד מחמשים ואפילו בעין יפה לא יתרום כדפרישית לעיל בפסוק העשיר לא ירבה וא"כ ק"ו שאין השקלים כמדת התורם בעין רעה וא"כ חסר מן חשבונו של המן כ"ה אלפים נגד הקלבונות ועוד כ"ה אלפים שהיו ישראל עם הלוים עודפים על ת"ר אלף והרי הם חמשים אלף לכך יתלו את המן על העץ גבוה חמשים אמה נגד חמשים אלף שחסר מחשבונו ודוק ישמע חכם ויוסיף לקח:

סליק מגילת אסתר

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

סוף הספר

תוכן העניינים

ברית שלום על חמש מגילות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה