אור ברסלב
ברית משה עשין דרבנן › הלכות עירובין

ברית משה· הרב משה אהרן וייס

עשין דרבנן · הלכות עירובין

עשין דרבנן

פרק א

גרסינן (א) בפ' שני דעירובין כו' יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני כו'. בעירובין דף כ"א ע"ב ובשבת דף י"ב ע"ב קאמר הגמ' דגם את הפסוק חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר אמרה הבת קול וגם בברכות דף ד ע"ב הביא הגמ' את הני תרי קראי ביחד דקאמר שלמה על כלאב בן דוד וא"כ צריך טעם מדוע השמיט רבינו ז"ל את הפסוק חכם בני וגו', ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח דהמרש"א ז"ל בשבת שם בח"א כתב דהפסוק בני אם חכם לבך קאמרה הבת קול על שתיקן עירובין ואת הפסוק חכם בני קאמרה על שתיקן נטילת ידים עי"ש שכ' מלתא בטעמא וא"כ י"ל כיון דרבינו לא דיבר כאן אלא מעירובין ע"כ לא הביא אלא את הפסוק דקאי על עירובין, ומ"ש רבינו והשיב רב הייא גאון בתשובה אחת כי לכך לא נתקנו עד שלמה המלך כו' גם הב"ח ז"ל או"ח ריש סי' שס"ו הביא את זה ועי' לעיל מל"ת ס"ה מחודש רנ"ב בתר הט"ז ראיות מה שכתבנו בזה וינעם לך, ומ"ש רבינו הלכך אין חשוב רה"ר בפחות מרוחב שש עשרה אמה ומפולש משער לשער ובוקעין בו ששים רבוא כו' כבר בררנו בס"ד את השיטות וזה יפה לעיל מל"ת ס"ה שם הטעם שכ' רבינו דמדוע תיקן שלמה המלך ע"ח ושת"מ גם הרמב"ם ז"ל הל' עירובין פ"א הל"ד והטור או"ח סי' שפ"ו כתבו ז"ל את הטעם זה ועי' בלח"מ ובמרכבת המשנה ספרדי וגם לעיל מל"ת ס"ה שם מה שכתבנו בזה:

פרק ב

תניא (ב) בפ' הדר כו' מערבין לחצרו' בפת כו' ותניא בפרק חלון בכל מערבין עירובי תחומין כו' ובפרק בכל מערבין אמר שמערבין ערובי תחומין כו' בפ' חלון אמרינן שאין מערבין בחצרות אלא בפת שלמה בלבד כו', הבריי' הראשונה שהביא רבינו מפ' הדר (עירובין דף ע"א ע"ב) מערבין לחצרות בפת כו' כן קאמר ר' מאיר שם אלא מסוגיא דגמ' שם מוכח דגם החכמים מודים דע"ח דוקא בפת ופלוגתתם בענין אחר עי' רש"י ותי' וגם בשאר מפורשים שם כי סוגיא זו עמוקה היא מאד ומ"ש רש"י שם דף פ"א ע"א ד"ה לאפוקי מדר' יהושע וז"ל לישנא אחרינא גרסינן לאפוקי מדר' מאיר דאמר בפת אין מידי אחרינא לא כו' אין כוונת רש"י ז"ל דדוקא ר"מ סובר כן אלא כיון דר"מ קאמר בפירוש כן ע"כ נקט רש"י ר"מ אבל באמת גם החכמים מודים לזה כמו שכתבנו ע"כ נקט רבינו את הדין זה סתם ולא קאמר בשם ר"מ דוקא, והבריי' שנייה שהביא רבינו מפ' חלון (עירובין דף פ"א ע"א) בכל מערבין עירובי תחומין כו' גם התוס' שם ד"ה איתיביה הביא את גירסת ר"ח ומפרש בשם ר' אברהם את הסוגי' דגמרא שם שפיר אבל לרש"י אית ליה גירסא אחרת ומרבינו נראה דתפס לעיקר כגירסת ר"ח, ומ"ש רבינו ובפ' בכל מערבין אמר שמערבין ע"ת ומשהתפין שת"מ בכל דבר חוץ מן המים כו' נ"ל בס"ד דרבינו כיוון על מה דאיתא במשנה ריש פרק שם אלא כיון דבמשנה איתא סתם בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח ורש"י מפרש דקאי גם על עירובי חצירות אבל התו' שם ד"ה בכל חולק על רש"י ומפרש דקאי על ע"ת וכן היא דעת כל הפוסקים וכיון דרבינו ג"כ סובר כן ולא רצה להאריך ע"כ לא נקט את לשון המשנה אלא מגלה את דעתו בפירושא דמתני' כמובן, ומ"ש רבינו בפ' חלון אמרינן שאין מערבין בחצרות אלא בפת שלמה בלבד כו' במשנה שם דף פ' ע"ב איתא בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי ר"א ר' יהושע אומר כבר הוא עירוב אפי' מאפה סאה והוא פרוסה אין מערבין בה ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו והקשה הגמ' תנינא חדא זימנא בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח ומשני רבה לאפוקי מדר' יהושע דאמר ככר אין מידי אחרינא לא קמ"ל ולפי תירוצו של רבה חולק ר"א על ר' יהושע וסובר דגם בע"ח לא בעינן פת וגם המתני' דריש בכל מערבין אתיא כר"א כן כתבו ז"ל רש"י ורשב"א וריטב"א שם אבל אביי הקשה שם על רבה ומחמת זה משני רבה בב"ח לאפוקי מדר' יהושע דאמר שלימה אין פרוסה לא קמ"ל בכל ולפי תירוצו של רבב"ח גם ר"א סובר דבע"ח בעינן פת אלא בזה פליגי ר"א סובר דלא בעינן שלימה ור' יהושע סובר דבעינן שלימה וכיון דר"א ור' יהושע הל' כר' יהושע ע"כ גם בזה הל' כר' יהושע אע"ג דסתם משנה דריש בכל מערבין סותמת כר"א כיון דבחדא מסכתא אמרינן דיש סדר והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הל' כסתם כן כתבו הרשב"א והריטב"א שם וכן פסקו ז"ל הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם הל' עירובין פ"א הל"ח וליכא מאן דפליג על זה וכיון דרבינו ג"כ פסק כן ע"כ הביא את זה בלשון רבים וכתב בפ' חלון אמרינן ולא דיבר מפלוגתתם כלל כמובן:

אבל לכאו' צריך להבין כיון דדרכו של רבינו לקצר א"כ מדוע הביא את הבריי' הראשונה הנ"ל אמאי לא סגי ליה במה שהביא דבעינן בע"ח פת שלימה בשלמא את המשנה דבכל מערבין שפיר הביא כדי לאשמועינן דע"ת ושת"מ מערבין ומשתתפין בכל דבר חוץ מן המים והמלח בפני עצמן וגם בהברייתא שנייה י"ל דרצה לאשמועינן דעיקר כגירסת ר"ח אבל הבריי' הראשונה מדוע הביא כיון דפסק אח"כ דפת שלימה בעינן, ונ"ל בס"ד דלא הביא את הבריי' הראשונ' אלא משום סיפא ומשתתפין למבואות ביין ואם רצו להשתתף בפת משתתפין כדי לאשמועינן דלכתחילה מצוה יותר ביין מבפת וכן הוכיח התו' שם דף ע"א ע"ב ד"ה משתתפין מהבריי' זו ועל זה דבכל דבר מהני הביא התו' ראי' מהמשנה בכל מערבין ומשתתפין עי' במהרש"א שם וא"כ י"ל דגם רבינו משום כוונה זו הביא אח"כ את הבריית' השנייה בכל מערבין ע"ת ומשתפין שת"מ להוכיח משם דבכל דבר מהני כי גם משם יש להוכיח כן אלא התו' רצה להוכיח ממשנה אבל רבינו כיון דרצה לאשמעינן גם את זה דעיקר כגירסת ר"ח ע"כ הביא את הבריי' וממילא לפי"ז מוכח מרבינו דסובר כהתו', אבל מרש"י שם ד"ה ומשתתפין במבוי ביין נראה בפי' דלא סובר כהתוס' מדכתב וכ"ש פת דחשיב טפי וא"כ נשאר על רש"י דיוקו של התו' וצ"ל דרש"י סובר דמשו"ה לא נקטה הברייתא משתתפין במבוי בפת כיון דאת זה ידעינן במכ"ש מע"ח דאין מערבין ביין מערבין בפת שת"מ דמשתתפין ביין כ"ש דמשתתפין בפת ומה דנקטה הבריי' ואם רצו להשתתף בפת משתתפין י"ל דאי לא הוה נקט' אלא משתתפין במבוי ביין הי' מקום לומר דלכתחילה למצוה צריך פת דוקא אלא הבריי' אשמעינן דגם יין מהני ע"כ נקטי הברייתא ואם רצו להשתתף בפת משתתפין לאשמעינן דברצונו תליא ולא שיהא מצוה מן המובחר כן נ"ל בס"ד ליישב את שיטת רש"י, ובאמת לא ראיתי בשום מקום לא בראשונים ולא באחרונים דחיישו לשיטת התוס' להשתתף לכתחילה ביין וגם מלשון הרמב"ם הל' הנ"ל שכ' ושיתוף בין בפת בין בשאר אוכלין ומלשון הש"ע או"ח סי' שפ"ו והתירוהו ע"י שיתוף שגובין פת או דבר אחר ממיני מאכל כו' מוכח דלא כהתוס' אלא כרש"י:

פרק ג

ועל רש"י דריש בכל מערבין הנ"ל מחודש ב' שמפרש בכל מערבין עירובי חצירות ותחומין ושהתוס' תפס עליו שם באמת כמעט כל הפוסקים חלקו עליו בזה דהפי' המשניות שם כתב וז"ל מערבין רוצה לומר עירובי תחומין ועוד יתבארו לקמן אבל עירובי חצירות יש להן דינין יתבארו בסוף פרק השביעי וכ"כ בפרק ז' משנה י' וגם הברטנורה שם כתב כן וכ"כ האשכול הלכות עירובין אות ס"ח וגם הרשב"א הנדפס מחדש והריטב"א והמרדכי והגהות אשרי ריש בכל מערבין והאור זרוע הל' עירובין אות קמ"א הביאו את הא דרש"י וחלקו עליו וגם האגור בדיני עירובין העתיק את לשון המרדכי ומדברי כולם נראה דלמדו מרש"י דסובר דעירובי חצירות לא בעי פת, אבל לא זכיתי להבין דמהיכי למדו מרש"י דסובר כן ואי משום דמפרש את המתני' דבכל מערבין כהנ"ל הלא כפי מה שהקשה הגמר' שם דף פ"א תנינא חדא זימנא באמת גם מהמקשן מוכח דסובר דבכל מערבין דריש פר' ג' קאי גם על ע"ח דאל"כ מה הקשה הלא י"ל דהמשנה הראשונה איירי בע"ת והמשנה שנייה אשמעינן בע"ח וכן מפרשו הרשב"א והריטב"א בקושי' המקשה שם וא"כ מדוע לא נא' דמשו"ה מפרש רש"י במשנה דרפ"ג בכל מערבין ע"ח כיון דעד תירוצו של הגמ' דדף פ"א באמת הפשט במשנה כן אבל בתר דידעינן מתירוצו של הגמ' דדף פ"א באמת גם רש"י מודה דדוקא בפת מערבין עירובי חצירות הלא גם הרבינו יונתן על הרי"ף ברפ"ג שם ג"כ מפרש כרש"י וא"כ מדוע לא תפסו חד מן הראשוני' או מן האחרוני' גם על הר' יונתן אעכצ"ל כיון דלא מפרש גם במשנה דסוף דף ע"ט ע"ב ג"כ כן ע"כ מוכח דלא מפרש את המשנה דרפ"ג גם על עירובי חצירות אלא מחמת כוונה הנ"ל וא"כ מדוע לא נא' גם ברש"י כן, אבל אח"כ ראיתי דבאמת י"ל דלא משום פירושו של רש"י דרפ"ג תפסו הראשוני' הנ"ל על רש"י אלא כיון דרש"י בקידושין דף ל"ד ע"א ג"כ מפרש בכל מערבין עירובי חצירות ובקידושין באמת ליכא למימר כפשטינו הנ"ל כיון דבקדושין כבר ידעינן מתירוצו של הגמ' עירובין דף פ"א ואפ"ה מפרש רש"י כן א"כ ע"כ מוכח דרש"י באמת לדינא סובר כן וא"כ ממילא גם ברש"י דרפ"ג דעירובין ליכא למימר כפשטינו וע"כ תפסו שפיר על רש"י, אלא עדיין ק"ל דאי באמת סובר רש"י כמו שנר' מקידושין דגם בעירובי חצירות לא בעינן פת א"כ היכי פסק רש"י בספרו פרדס הגדול הל' עירובין סי' ק"ח דבעירובי חצירות בעינן פת דוקא עי"ש שהביא את הבריית' דר' מאיר דדף ע"א הנ"ל מחודש ב' וזה לכאו' סתירה גדולה ברש"י:

וע"כ נ"ל בס"ד דרש"י בעירובין וגם בקידושין מפרש את המשנה דעירובין רפ"ג לפי תירוצו של רבה דדף פ"א הנ"ל מחודש ב' דמשנה דרפ"ג אתיא ג"כ כר"א דסובר דגם בעירובי חצירות לא בעינן פת ואע"ג דנסתר תירוצי של רבה מחמת קושי' אביי שם אפ"ה שפיר י"ל כן כי מצינו את זה כמה פעמים בש"ס דרש"י מפרש אליבא דהאי תנא או אמורא דלית הלכא כוותיה ומכ"ש כאן בודאי י"ל כן כיון דגם לפי תירוצו של רבב"ח בדף פ"א שם ג"כ אתיא המשנה דרפ"ג כר"א וכיון דסוף סוף אתיא המשנה זו דלא כהלכתא ע"כ מפרש רש"י כפי תירוצו של רבה כיון שהוא יותר פשוט אבל להלכה באמת סובר רש"י כתירוצו של רבב"ח דלכ"ע בעינן בע"ח פת וע"כ פסק בפרדס שלו כן וגם י"ל דמשו"ה לא הקשה התוס' ברפ"ג שם על רש"י בלשון קושי' או תימא כדרכו אלא כתב ואין נר' ובקידושין כתב ולא נהירא וגם כל הראשוני' הנ"ל לא הקשו בלשון קושיא אלא כתבו ולא דק או ליתא כיון דגם הם סברו דרש"י לא מפרש אלא אליבא דרבה אבל לדינא מודה אלא כיון דלהם לא הי' ניחא מה שמפרש שלא אליבא דהלכתא ע"כ כתבו כהנ"ל ודו"ק, ואחר שכתבנו את זה ראיתי במראה הפנים על הירושלמי רפ"ג דעירובין שכוונתי בס"ד לדעתו בזה וגם בשיירי כנה"ג או"ח סי' שס"ו מצאתי שג"כ מתרץ את רש"י יפה ובזה כוונתי בס"ד לדעתו כיון דגם הוא סובר דלדינא מודה רש"י דבע"ח בעינן פת דוקא אלא פליאה לי מה שלא דיבר מהפרדס הנ"ל כלום. יוצא לנו מהנ"ל דלדינא קיימו כל הפוסקים בחדא שיטתא דבע"ח בעינן פת דוקא ובע"ת ושת"מ לא בעינן דוקא פת וכן הלכה בטוש"ע או"ח סי' שס"ו ושפ"ו וסי' ת"ח, והטעם דבעינן בע"ח פת דוקא כתב רש"י בדף ע"א ע"ב שם ד"ה ואם רצו דעירוב משום דירה הוא לערב דירתן לעשותן אחד ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין אלא אחר פתו אבל שיתוף דמבוי דאינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בית דירה הוא ע"כ לא בעינן דוקא פת וכ"כ כל הראשוני', והטעם שהקילו בע"ת דלא בעינן פת אע"ג דתחומין חמירי שיש להן סמך מן המקרא כמו שאי' בשבת דף ל"ד ע"א כתב התיו"ט רפ"ג דעירובין בשם התוספ' בשבת שם ד"ה לא קשיא דהקילו בתחומין שאינה אלא לדבר מצוה:

פרק ד

ועל מ"ש רבינו בפ' חלון אמרינן שאין מערבין בחצירות אלא בפת שלמה בלבד כו' כבר פירשנו למעלה מחודש ב' שכן סובר ר' יהושע ושכן הל' ועדיין יש לי לדקדק בזה דמדוע כתב רבינו מלת בלבד מדוע לא סגי ליה במה דכתב אלא בפת שלמה ובמה דכתב אח"כ ואפילו ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה וגם על הרמב"ם הל' עירובין פ"א הל"ח קשה זה כיון דג"כ כתב כלשון רבינו ובאמת במשנה ובגמ' שם ליתא מלת לבד וגם הסמ"ק סי' רפ"ב שכ' לגמרי כלשון רבינו השמיט מלת בלבד וא"כ גם זה טעמא בעי כיון שדרכו להלוך בעקבותיו של רבינו, וע"כ נ"ל בס"ד דבגמ' דף פ"א שם אי' הטעם דאין מערבין אלא בשלימה משום איבה פי' רש"י שבאין לידי מחלוקת שאומר אני נותן שלימה ואתה פרוסה והמרדכי סוף פרק חלון כתב וז"ל משום איבה פירוש זה על זה דכל אחד יאמר אני נתתי שלימה ואתה נתת פרוסה עכ"ל ובעי שם בגמר' עירבו כולן בפרוסות מהו ומסיק גזירה שמא יחזור דבר לקילקולו פרש"י לקילקולו זה פרוס וזה שלם והרא"ש שם כתב בשם הר' מאיר ז"ל שיכול לזכות לכל בני החצר בפרוסה דבהא לא שייך שמא יחזור לקילקולו ומחמת זה פסק בקיצור פסקי הרא"ש שם אות י"ב ואם אחד מזכה לכל בני חצר יכול לערוב בפרוסה וכ"כ הגמי"י שם אות ד' וגם המרדכי סי' הנ"ל הביא את זה ביותר ביאור עי"ש וגם הר' ירוחם נתיב י"ב חלק ט"ז הביא את זה להל' וכן הל' בטוש"ע או"ח סי' שס"ו נמצא לפי"ז לא הוי מלתא פסיקא הא דאין מערבין אלא בפת שלימה כיון דיש אופן הנ"ל דמערבין אפי' בפרוסה, אבל ראיתי בתשב"ץ הקטן בדיני עירוב אות ע"ו שכ' וז"ל ואדם המערב בשביל חבירו יכול לערב בפרוסות ומה שהגמ' אומר והיא פרוסה אין מערבין בה לפי שכל אחד אומר אני נותן יותר אבל כשהאחד נותן בשביל חבירו אינו חושש אם היא שלמה או פרוסה ואעפ"כ לא רצה מהר"ם לסמוך על זה ועורך בשלמה עכ"ל אבל לכאורה צריך להבין מדוע לא רצה המהר"ם לסמוך על זה הלא כפמ"ש המרדכי באמת מוכח כן בפי' מהגמ'. אבל ראיתי במהרי"ל הל' עירובי חצירו' שכ' וז"ל כשמניחין עירובי חצירות או שיתוף מבואות אל יערבו עם פרוסות כגון שכל אחד נותן חתיכת פת אולי יקפיד דאחד יראה לו פתו גדולה מפיתת חבירו ואיתא בפר' מי שהוציאוהו א"ר יהודא אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב ואמר אפי' יחיד המערב לעצמו דליכא שם הקפדה מ"מ לא יערב בפרוסה רק בלחם שלם משום לא פלוג ואמר אלינו דהוא רגיל ליטול לחם שלם אשר מקחו במגניצ"א בעד ד' הלי"ש כו' עכ"ל וזה עכצ"ל דלמהרי"ל אפי' כשאחד מזכה לכולם ג"כ צריך פת שלימה משום לא פלוג כיון דגם ביחיד המערב לעצמו סובר כן וא"כ עכצ"ל דהמהרי"ל חולק על הר' מאיר הנ"ל וכ"כ בשיירי כנה"ג או"ח סי' שס"ו א"ת ז' דבתר שהעתיק את המהרי"ל שכתבנו כתב וז"ל ונראה מדבריו דעל צד היותר טוב קאמר והוא תלמוד ערוך וליכא למימר דמיירי כשאחד מזכה את כולם דאז מערבין בפרוסה כדכתבו הרא"ש והמרדכי ז"ל או שהוא מפרש דאין מערבין בפרוסה שיהי' כל העירוב ביחד פת שלם כדכתבו הראב"ד והרהמ"ג ז"ל והגמי"י דהא איהו ז"ל כתב כגון שכל אחד נותן חתיכת פת אולי יקפידו כו' ונראה דליחיד המערב לעצמו אצטריכא ליה דמדברי הגמ' ליכא הוכחה אלא כשרבים מערבים אבל יחיד המערב דליכא הקפדה אפשר דיכול לערב בפרוסה לכן בא מהרי"ל ז"ל לומר דאפי' יחיד המערב צריך לערב בשלימה משום דלא פלוג ויראה דלפי"ז ה"ה כשאחד מזכה לכולם צריך פת שלמה משום דלא פלוג דלא גרע יחיד המערב לעצמו מאחד מזכה לרבים שצריך לערב בפת שלימה שלא כדברי הרא"ש והמרדכי ז"ל שכתבו דאחד מזכה לכולם יכול לערב בפרוסה ולדידהו אף יחיד המערב לעצמו יכול לערב בפרוסה ומיהו בטעם הדבר שכ' מהרי"ל ז"ל דאולי יקפידו והמקפיד על עירובו אין עירובו עירוב אין נר' כן דמדברי התלמוד דקאמר משום איבה ופרש"י ז"ל שבאין לידי מחלוקת כו' ואין הטעם משום הקפדה כדכתב מהרי"ל ז"ל ואפשר שדברי הגמרא הם כשאחד נותן פרוסה ואחד נותן שלימה ומהרי"ל ז"ל כשכולן נותנין פרוסה דכבר אסיקנא בגמ' דאפי' כולן פרוסות לא יערבו שמא יחזור הדבר לקילקולו שיבאו ליתן זה פרוסה וזה שלמה עכ"ל הכנה"ג אבל לי נר' בס"ד דהמרי"ל ז"ל נקט את טעמו משום שיתוף, מבואות דלכאורה קשה היכי כתב גם על שת"מ דאל יערבו עם פרוסות הלא שת"מ ל"צ פת אלא בכל משתתפין [וגם על הכנה"ג ז"ל ק"ל דאיך לא דיבר מזה] אבל באמת ל"ק מידי כיון דהמהרי"ל לא כתב אלא על צד היותר טוב וע"כ נקט את טעמו ולא את הטעם של הגמ' כיון דהגמרא קאי בדיעבד כמ"ש הכנה"ג שם בתחילת אות ז' אבל המהרי"ל קאי לכתחילה על צד היותר טוב ואפ"ה כתב הכנה"ג שפיר דהמהרי"ל חולק על הר' מאיר כיון דרבינו מאיר אפי' לכתחילה מתיר כשאחד מזכה לרבים וגם הראי' שהביא המרדכי לרבינו מאיר נסתרה להמהרי"ל די"ל דמשו"ה לא נקט הגמרא כשאחד מזכה לכולן כיון דבכה"ג לא צריך שלימה אלא לכתחיל' עי"ש ותבין, עכ"פ זה יוצא לנו מהנ"ל דמצינו להמהר"ם שהביא התשב"ץ הנ"ל טעם לשבח דמדוע לא הי' רוצה לסמוך על זה די"ל דג"כ סובר כהמרי"ל דאסור לכתחילה משום לא פלוג וא"כ קיימו המר"ם והמהרי"ל בחדא שיטתא בזה וגם מהכנה"ג נראה דסובר כהמהרי"ל וכן סובר האליה רבה סימן שס"ו אות ט"ז וממילא לפי שיטה זו לא משכחת שום פעם לערב לכתחילה ערובי חצירות בפרוסה, וא"כ י"ל דרבינו והרמב"ם ג"כ סברו כהמהרי"ל וע"כ כתבו שאין מערבין בחצירות אלא בפת שלימה בלבד כוונתם במלת בלבד דלא משכחת שום פעם לערב לכתחילה אלא בפת שלימה אבל הסמ"ק י"ל דסובר כהרבינו מאיר וע"כ השמיט מלת בלבד וגם מיושב בזה בס"ד דמדוע השמיט רבינו את הטעם משום איבה שאמר הגמ' כיון דבאמת לא מטעמא דגמ' לא משכחת שום פעם לערב לכתחיל' ערובי חצירות בפרוסה אלא מטעמא דהמהרי"ל משום לא פלוג ודו"ק. וכיון שבררנו בס"ד שגם רבינו והרמב"ם והמר"ם שהביא התשב"ץ סברו כהמרי"ל וגם מהתשב"ץ יש להוכיח כן כיון דלא חולק על זה וכן סברו הכנה"ג והאלי' רבה א"כ צריך ליזהר לכתחילה שאפי' יחיד המערב לעצמו או כשזיכה לאחרי' לא יערב בפרוסה אלא בשלימה אבל בדיעבד יש לסמוך על פסקו של הש"ע אבל כשמערבין ביחד אפי' בדיעבד לא יצא בע"ח בפרוסה כמ"ש הכנה"ג שם כי גם המעשה רוקח הל' עירובין פ"א הל"ח הסכי' עם הכנה"ג בזה, ואם שכח ועירב על הפרוסה ולאחר שגמר בדין עירובא יהא שרי כו' זכר אז הדין צריך ליטול שלימה מיד ולומר עוד הפעם על השלימה בדין עירובא כו' בלא ברכה כ"כ הכנה"ג אות ח' שם בשם המהרי"ל אבל כשהפסיק הרבה כתב האלי' רבה אות י"ד שם שצריך לחזור ולברך, ואם אחד נותן פת נקי ואחד פת קיבר או אחד פת חיטין ואחד פת שעורין ליכא שום חשש בזה כ"כ התוס' שבת סי' שס"ו אות י"ז, וגם את זה צריך למידע דבגמ' עירובין דף פ"א איתא שאם נטל כדי חלה מן הככר אפי' אינו שלם מערבין בו ותו איתא שם שאם נפרסה ותפרה בקיסם דהיינו שהכניס הקיסם בפת וחברו עד שאין ניכר שהיא פרוסה מהני ולית שום חולק על זה וכ"פ כל הפוסקי' וכן הל' בטוש"ע סי' הנ"ל וא"כ צריך טעם מדוע השמיט רבינו את זה אבל לפמ"ש הרהמ"ג והמעשה הרוקח הל' עירובין פ"א ליישב את הרמב"ם דג"כ השמיט את זה גם רבינו מיושב עי"ש:

פרק ה

ומ"ש רבינו ובפ' הדר אמר כי בבית שמניחין בו העירוב אין צריך ליתן פת כו', מימרא דשמואל דף מ"ט ע"א שם וכ"פ הרמב"ם הל' ט"ז שם והטור ש"ע סי' הנ"ל, ומ"ש אבל מכל בית ובית של אחרים גובין להם פת אחד שלם כו' כ"כ גם הרמב"ם שם ונראה דסברו דדוקא פת שלמה אבל קמח מעט מכל בית ובית לא מהני אבל הראב"ד ז"ל בהשגותיו שם כתב דבמקומות הללו נהגו שגובין קמח מעט מכל בית ועושין אותה חלה אחת וגם הרשב"א [הנדפס מחדש] עירובין דף פ"א הסכים לזה אלא מפלפל על הראי' שהביא הראב"ד מלחמי תודה עי"ש וכן הסכים הריטב"א שם וגם הרוקח סי' ק"מ והכלבו סוף הלכו' שבת אות ל"ב והאגור בדיני עירובין סברו כן ועי' בדרכי משה רס"י שס"ו ולהלכה בש"ע שם ולעניין לערב ולהשתתף בשמן עי' בספר בני חיי הל' עירובין סימן שפ"ז. ודע דהרמב"ם הלכ' הנ"ל בתר דהביא את הא דשמואל דבית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן את הפת כתב וז"ל ואם היו רגילין להניח בו אין משנין אותו מפני דרכי שלום עכ"ל והוא ממשנה דגיטין דף נ"ט ע"א מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ורבינו ז"ל השמיט את זה ולא דיבר מזה כלום וזה באמת טעמא בעי כיון דליכא בגמ' שם שום פלוגתא בזה ויותר גדול אצלי התימא על רבינו דאת כל הני דברים דפרט המשנה שם וגם הבריי' שם דף ס"א ע"ב דטעמם מפני דרכי שלום הביא רבינו [ומה שלא הביא את הא דכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום שמציין הנר מצוה על מ"ע י"ט ובאמת ליתא שם מזה י"ל כיון דהגמרא מסיק שם דלא מפני דרכי שלום הוא אלא מדאוריי' מוקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון כו' ואת זה באמת הביא רבינו במ"ע קע"א עי' מה שכתבנו שם] במקומות שמציין הנר מצוה שם ואת הא דמערבין בבית ישן השמיט הן אמת דהנר מצוה מציין גם על זה שרבינו הביאו בהלכות עירובין אבל באמת ליתא מזה כלום לא בסמ"ג דפוס ויניציאה ולא בסמ"ג דפוס קאפוסט וגם ראיתי אח"כ בסמ"ק סי' רפ"ב שהעתיק לגמרי את לשון רבינו וגם הוא השמיט את הא דמערבין בבית ישן וגם ברוקח לא מצאתי בהל' עירובין מזה כלום וא"כ גם עליהם קשה וזה אצלי קושיא גדולה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה וכדי לתרץ את זה אקדים לפרש בס"ד את הסוגי' זו:

פרק ו

דעל הא דאי' במתני' מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום פי' רש"י ז"ל וז"ל בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום ובגמ' מפרש לה עכ"ל ובדף ס' ע"ב איתא בגמ' מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום מאי טעמא אילימא משום כבוד פי' רש"י משום כבוד של בעל הבית והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יהודא ולבסוף בי רבה כו' פרש"י שיפורא שופר של תקיעת ערב שבת ובשם רב שרירא גאון ז"ל פירש שופר של נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה לבני הישיבה והתוס' שם הקשה על פירושו של רש"י והסכי' עם רב שרירא גאון עי"ש, ובאמת על פירושו של רש"י יש מקום לעיין דמה כבוד שייך במה דמונח אצלו השופר של תקיעות בשלמא גבי עירוב י"ל דכבוד הוא לבעה"ב שמניחי' אצלו את העירוב ולא חיישי שיגנוב את הפת דע"י זה נפק עליה קלא דאינש מהימנא הוא וזה כבוד לו כמו שאמר אבא שאול גבי אפוטרופוס דף נ"ב ע"ב שם ומכ"ש גבי שופר של נדבה בודאי שייך למימר כבוד זה אבל גבי שופר של תקיעה מה כבוד יש במה דמונח אצלו השופר, וי"ל דרש"י סובר דזה אינו כבוד במה דלא חושדין אותו לגנב בפרט גבי פת של מצוה אעכצ"ל דגבי עירוב הכבוד הוא דהוי כמו התמנות שבוחרין אותו להניח אצלו את החפץ של מצוה וזה הכבוד שייך גם גבי שופר של תקיעות כמובן, ומה מאד יש להבין בזה בס"ד כוונת רש"י במד"כ משום כבוד של בעל הבית דלכאו' שפת יתר הוא וגם הכנסת יחזקאל ז"ל או"ח סימן ט' עמד על זה אבל בהנ"ל י"ל כיון דיש לפרש משום כבוד בתרי אנפין או משום הימניתא או משום התמנות והחילוק פשוט דמשום הימנותא לא לבעה"ב לבדו יש כבוד אלא גם לכל בני ביתו כיון דגם אותם לא חושדי' לגנבים אבל משום התמנות ליכא כבוד אלא לבעה"ב לבדו וכיון דרש"י סובר דהכבוד הוא משום התמנות כהנ"ל ע"כ כתב משום כבוד של בעל הבית כלומר לא משום כבוד של כל בני ביתו כמובן, וגם י"ל דהרב שרירא גאון סובר דהכבוד הוא משום הימנותא וע"כ מפרש שופר של נדבה אבל רש"י סובר דכבוד הוא משום התמנות ע"כ מפרש שופר של תקיעות ומה שלא רצה רש"י לפרש כהרב שרירא גאון י"ל משום קושיית המר"ם שיף והמרש"א שם אבל הרב שרירא גאון י"ל דסובר כמו שמתרץ הכנסת יחזקאל עי"ש:

פרק ז

ומשני הגמרא אלא משום חשדא פרש"י משום חשדא וז"ל הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסין לאותו הבית ולא יראו שם את העירוב יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב עכ"ל והתוס' ד"ה אלא כתב וז"ל פי' ר"ת שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם אבל בשיפורא ליכא חשדא שיודעין שמניחים אצל ריש מתיבתא לחלק לתלמידי' עכ"ל ולכאו' צריך טעם מדוע לא מפרשו התוספות והר"ת כרש"י אבל כבר מיישב את זה המהר"ם לובלין שם וז"ל פי' ר"ת כו' משום דהוקשה לו דלפרש"י דפי' שיחשדו בני חצר שמטלטלין בלא עירוב מאי מפני דרכי שלום שייך הכא וק"ל כך מצאתי עכ"ל וא"כ צריך להבין מה יענה רש"י על זה וצ"ל דרש"י סובר דכיון שיחשדו שמטלטלין בלא עירוב יבאו לידי מחלוקות ואח"כ ראיתי שגם התי"ט ז"ל שם מפרש בכוונת רש"י כן וגם בתוס' רי"ד ז"ל ש"ס ווילנא מצאתי שכ' וז"ל משום חשדא שבני אדם הנכנסים שם באותו חצר ואין רואין עירובן בבית הרגיל להן יחשדום שהן מטלטלין בחצר בלא עירוב ואתו לאינצויי בהדייהו עכ"ל אלמא דהתו' רי"ד סובר כפירושו של רש"י ומפרש את דרכי שלום כמו שכתבנו וא"כ לכאו' קשה לי על המהר"ם הלא על הר"ת ג"כ קשה קושי' המצא כתב דמאי מפני דרכי שלום שייך הכא אעכצ"ל דהר"ת סובר דעל ידי שיחשדו לגנבי' יבאו לידי מחלוקות א"כ עדיין נשאר' הקושיא על הר"ת מדוע לא ניחא ליה פירושו של רש"י הלא אליבא דרש"י ג"כ הי' יכול לומר כמו שצריך לומר אליבא דפירושו ועוד ק"ל על המהר"ם מדוע לא דיבר מזה דמה יענה הר"ת על הקושיא של המצא כתב וצ"ע, וע"כ נ"ל בס"ד דמשו"ה לא מפרשו התוספ' והר"ת כרש"י משום דסברו הפשט בשיפורא דקא' הגמ' כהרב שרירא גאון וא"כ צ"ל דסברו הפשט במשום כבוד דקא' הגמ' דהכבוד הוא משום הימנותא כהנ"ל וע"כ מפרשו משום חשדא להיפוך ממה דקאמר הגמ' מעיקרא משום כבוד אבל רש"י לשיטתו דסובר דהכבוד הוא משום התמנות ולא משום הימנותא כיון דסובר דלא חיישינן שיגנוב פת של מצוה ע"כ לא מפרש משום חשדא כמו שמפרש הר"ת כמובן. או י"ל דבזה פליגי דבירושלמי גיטין פרק ה' הל' ט' על הא דמערבין בבית ישן אי' א"ר אבין ובדיור ישן היא מתניתא פי' הפני משה וז"ל כלומר שאפי' מדירה לדירה באותו בית אין משנין דאיכא נמי חשדא ובמראה הפני' שם כתב דלפירושו מוכח מהירושלמי כפירוש של רש"י במשום חשדא דקאמר הגמ' אבל הקרבן העדה שם מפרש ובדיור ישן וז"ל ובדיור ישן איירי מתני' שדר בו עתה מי שהי' דר בו בראשונה ומשום חשדא כדפרישית במתני' עכ"ל ובמתניתין שם מפרש הקה"ע משום חשדא כמו שמפרש הר"ת ובשיירי קרבן כתב דמהירושלמי מוכח כהר"ת ולא כרש"י כיון דלרש"י אין חילוק בין דיור ישן לחדש עי"ש וא"כ י"ל דרש"י סובר הפשט בדיור ישן כמו שמפרש הפ"מ וע"כ מפרש משום חשדא דקאמר הגמרא כמו שמפרש כיון דמהירושלמי מוכח לפרש כן אבל הר"ת י"ל דסיבר הפשט בדיור ישן כמו שמפרש הקה"ע וע"כ מפרש משום חשדא כמו שמפרש כיון דלפי פירושו יש לו הוכחה מהירושלמי לפרש כן כמובן. נראה מהנ"ל דלא ניחא ליה לגמ' במה דאיתא במתני' סתם מפני דרכי שלום אלא הגמ' מפרש דמשום חשדא איכא למיחש לדרכי שלום אבל אי לא טעמא דחשדא ליכא משום דרכי שלום וא"כ ק"ל על הרי"ף והרא"ש ז"ל דלא הביאו אלא את המשנה כצורתא מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום דמדוע השמיטו את טעמא דחשדא דקאמר הגמ' הלא מהגמ' מוכח דאי לא טעמא דחשדא ליכא משום דרכי שלום וגם על הרמב"ם והטוש"ע או"ח סי' שס"ו שכתבו ג"כ כהרמב"ם הנ"ל מחודש ו' ג"כ קשה דמדוע לא כתבו מחשדא דקא' הגמ' כלום וזה אצלי קושיא גדולה:

פרק ח

ונ"ל בס"ד ליישבם בהקדים את שיטת הרמב"ם ז"ל דבפי' המשניות בגיטין שם כתב וז"ל ואם היה המנהג שהיו מניחין העירוב בבית מבתי החצר אמר שלא ישנה לעולם אלא בזה הבית שהיו נותנין בו בתחילה להניח אותו לפי שיש להם בזה הנאה שהבית שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן את הפת כמו שנתבאר שם עכ"ל אלמא דסובר דמטעם הנאה דפטור ליתן את הפת מערבין בבית ישן אבל לכאורה ק"ל עליו הלא במתני' אי' משום דרכי שלום וכ"כ הוא בעצמו בחיבורו הנ"ל מחודש ו' וצ"ל דכוונתו כיון דאית ליה הנאה ע"כ אם נוטלין ממנו הנאה זו יבאו לידי מחלוקות וגם י"ל דמטעם זה כתב בחיבורו את הא דמערבין בבית ישן תיכף בתר הא דבית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן את הפת לרמז בזה על הנאה שכתב בפי' המשניות ואח"כ מצאתי שגם הקובץ על הרמב"ם שם כתב דבחיבורו סובר כפירושו על המשניות עי"ש, אבל לכאו' עדיין קשה על הרמב"ם דמדוע בדה טעם חדש לעצמו הלא בגמ' אי' משום חשדא וגם הכנסת יחזקאל סימן הנ"ל והתוס' חדשים על המשניות שם והתוס' שבת סי' שס"ו אות י"א וגם עוד שאר אחרונים כבר דיברו מזה וכשתעיין היטב בדבריהם תראה דתירוצו של הקרבן נתנאל בגיטין שם יותר נכון מכולם דעל מ"ש הרא"ש מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום כתב וז"ל מטעם שיש הנאה שאותו בית אינו נותן פת רמב"ם בפי' המשניות ובגמ' קא' משום חשדא וצ"ל דהוא מפרש משום חשדא שיחשוד ויאמר שמה שהסירו העירוב מביתו שלא יתהנה שלא יתן פת ויתהנה מי שהניחו עירוב אצלו ואתא לאינצויי עכ"ל וגם האלי' רבה סי' שס"ו אות ז' והפר"ט בא"א שם סק"ז הביאו כן בשם רצף אהבה. אבל עדיין ק"ל על הרמב"ם שני קושיות חדא הלא את זה עכצ"ל לכ"ע דבהה"א דקאמר הגמ' משום כבוד ג"כ הי' הפשט דכיון דנוטלין ממנו את הכבוד זה אתא לאינצויי דאלת"ה אלא נאמר דבהה"א הי' הפשט דכיון דהחזיק בהכבוד ע"כ לא נוטלין ממנו א"כ הי' קשה הלא במתני' איתא מפני דרכי שלום אע"כ מוכח דצ"ל דבהה"א היה ג"כ הפשט כמו שכתבנו וכן נראה בפי' מהתי"ט שקלים פרק א' משנה ג' וכיון שכן עכצ"ל דגם הרמב"ם סובר בפירושא דמשום כבוד או כמו שכתבנו אליבא דהרב שרירא גאון משום הימנותא או כמו שכתבנו אליבא דרש"י משום התמנות דליכא למימר דהרמב"ם סובר דפירושא דמשום כבוד היינו מה שמכבדין אותו שלא צריך ליתן את הפת כיון דאז הי' צריך לומר דאתא לאינצויי משום דנוטלין ממנו הנאת כבוד זה דהיינו הנאת הפת ואת זה דאתא לאינצויי בשביל הנאת הפת באמת אכתי לא הוה ידעינן כיון דהגמרא משני את זה אח"כ כיון דזה הוא פירושא דמשום חשדא דקאמר הגמר' כמ"ש הק"נ הנ"ל, ואי"ל דזה היא באמת פירושא דמשום כבוד ולמשום חשדא דקאמר הגמ' הי' להרמב"ם פי' אחר דא"כ הי' נשאר על הרמב"ם הקושייא דמדוע לא אמר משום חשדא כמסקנת הגמ' אע"כ מוכח דצ"ל דגם הרמב"ם סובר דפירושא דמשום כבוד או משום הימנותא או משום התמנות וא"כ קשה לי דלשי' הרמב"ם מה הקשה הגמרא משיפורא הלא י"ל דדוקא גבי עירוב כיון דאיכא תרי טעמי משום דרכי שלום דכבוד ומשום חזקת הנאת הפת ע"כ אין משנין אבל גבי שיפורא דליכא אלא חד טעם משום דרכי שלום דכבוד ע"כ משנין ועוד ק"ל על הרמב"ם מדוע באמת לא מפרש משום חשדא דקא' הגמ' או כהר"ת או כרש"י:

פרק ט

וע"כ נ"ל בס"ד דהרמב"ם למד את שיטתו מהגמ' גופא דהי' קשה לו בגמ' שני קושי' חדא מה בעי הגמ' מ"ט דוקא על הא דמערבין בבית ישן אמאי לא בעי מ"ט ארישא דמתני' על כהן קורא ראשון ועוד אמאי בעי הגמ' מ"ט כלל הלא את זה דאית לי' הנאת פת בודאי גם הבעל איבעיא הוה ידע וא"כ אמאי לא ידע דאתא לאינצויי בשביל הנאת פת דזה אומר אצלי יהא מונח וזה אומר אצלי יהא מונח דכמו ברישא דמתני' כיון דידע דטעמא משום דאתא לאינצויי כמו שאיתא בגמ' שם משו"ה לא בעי מ"ט כמו כן נמי לא הי' לו למיבעיא גבי עירוב מ"ט כיון דגם שם איכא טעמא דאתא לאינצוי וגם הכנסת יחזקאל הביא כעין קושי' זו ועוד הי' קשה להרמב"ם דאמאי הי' מסתבר לבעל איבעיא טפי טעמא דכבוד דקאי אילימא משום כבוד מטעמא דאתא לאינצויי משום הנאת פת, וע"כ מחמת קו' הללו סובר הרמב"ם דהפשט בגמ' כך דאת זה באמת גם הבעל איבעיא ידע דגבי עירובי חצירות איכא טעמא דאתא לאינצויי משום הנאת פת אלא הבעל איבעי היה מסופק אי גם בשיתופי מבואות שייך דין זה מי נימא דערובי חצירות דנקט התנא לאו דוקא דה"ה בשת"מ ואז באמת צ"ל דלא משום טעמא דנהנה הוא דגבי שת"מ לא שייך טעם זה כיון דצריך ליתן פת אלא הטעם הוא במתניתין משום איזה טעם אחר דשייך גם בשת"מ או דילמא עירובי חצירות דנקט התנא דוקא כיון דהטעם הוא משום נהנה וכיון דהבעל איבעיא הי' מסופ' בזה ע"כ לא בעי אלא על הטעם דמהטעם יכול לפתור שפיר את ספיקתו והכי קאמר הגמרא מ"ט אילימא משום כבוד כלו' ואז באמת סובר התנא דה"ה בשת"מ כיון דגם בשת"מ שייך טעם זה והא ההוא שיפורא כו' ואין כוונתו להקשות משיפורא על עירובי חצירות דזה באמת ל"ק כמו שכתבנו בהקושיא הנ"ל על הרמב"ם אלא כוונתו להקשות משיפורא על שת"מ, ועל זה משני הגמ' אלא משום חשדא כלומר התרצן חזר ממה דהוה סובר הבעל איבעיא דאי טעמא דמתני' טעם דשייך גם בשת"מ אז יכל"ל דהתנא נקט ע"ח דהיינו מערבין וה"ה שת"מ התרצן לא סובר כל אלא סובר דאי הי' טעמא דמתני' טעם דשייך גם בשת"מ אז באמת הי' נקט התנא להיפוך רק שת"מ דהיינו משתתפין בבית ישן כיון דעירובי חצירות הוה ידעינן במכ"ש כיון דאיכא בע"ח גם טעמא דנהנה ומדלא נקט התנא אלא מערבין בבית ישן ע"כ מוכח דסובר דלא שייך דין זה בשת"מ ולכאו' מדוע לא אעכצ"ל דהטעם היא במתני' מה דלא שייך בשת"מ וע"כ קאמר אלא משום חשדא כלומר משום נהנה כמו שמפרש הקרבן נתנאל הנ"ל, וממילא לא קשה על הרמב"ם מידי דהקושיא הראשונה ל"ק כיון דהגמ' לא הקשה משיפורא על ע"ח אלא על שת"מ כהנ"ל והקושיא השניה דמדוע לא מפרש הרמב"ם משום חשדא כרש"י או כר"ת ג"כ ל"ק כיון דלפי פירושם עדיין נשארה הקושיא על התנא דמתני' דמדוע לא נקט שתופי מבואות ע"נ לא מפרש הרמב"ם אלא כמו שמפרש בדעתו הק"נ הל"ל וגם הדקדוק בגמ' שמדקדק הברכי יוסף או"ח סימן שס"ו אות ב' מיושב בס"ד שפיר לפי פשטינו עי"ש ותבין. אלא עדיין צריך להבין דמנ"ל להרמב"ם הכרח לומר בהתרצן כפשטינו הנ"ל נהי דבהבעל איבעיא הי' מוכרח לומר כפשטינו מחמת הקושיא הראשונה שהקשינו עליו ומחמת הקושיות שהי' קשה לו בהגמ' גופא כהנ"ל אבל בהתרצן מנ"ל הכרח לומר כפשטינו דילמא באמת הפשט בגמ' דגם התרצן לא חזר מסברת הבעל איבעיא אלא הכי קא' אלא משום חשדא כלו' לא משום כבוד ולא משום נהנה אלא משום חשדא והפשט בחשדא או כרש"י או כר"ת, ונ"ל דממלת אלא דקא' הגמ' למד הרמב"ם לומר בהתרצן כפשטינו הנ"ל דאי היה הפשט בגמ' דלא חזר התרצן ממה דהי' סובר הבעל איבעיא לא הוה אמר הגמ' מלת אלא אלא הוה אמר לא משום חשדא כיון דהפשט הוא בגמרא דהבעל איבעיא היה מסופק בהטעם אי משום נהנה או איזה טעם אחר א"כ עכצ"ל דהכי קאמר הבעל איבעיא אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא כו' וכיון דליכא למימר משום כבוד עכצ"ל דהטעם הוא משום נהנה כן היה סובר הבעל איבעיא וע"ז הי' שייך טפי למימר לא משום חשדא כלומר לא משום נהנה כמו שאתה סובר אלא משום חשדא ומדלא אמר הגמ' כן אלא קאמר אלא משום חשדא ע"כ מוכח דצ"ל הפשט בהתרצן כהנ"ל דמשום דחזר ממה דסובר הבעל איבעיא ע"כ קא' אלא ולפי מ"ש המחה"ש סי' שס"ו סק"ז דגירסת הרמב"ם הי' בגמ' אלא משום נהנה בודאי ל"ק על הרמב"ם הקושיא שני' הנ"ל אבל פשטינו הנ"ל באמת צ"ל גם לפי גירסא זו מחמת כל הקושיות הנ"ל אלא את זה הרווחנו לפי גירסא זו דגם בלא חילוק בין מלת אלא למלת לא ג"כ צ"ל דחוזר התרצן או אפשר דלפי גירסא זו הי' להרמב"ם פשט אחר בגמ' אלא אנן כתבינן לפי גירסתינו כמובן. וכיון שבררנו בס"ד את שיטת הרמב"ם ז"ל יפה ע"כ י"ל דהרי"ף והרא"ש והטור ז"ל ג"כ סברו כהרמב"ם ומשו"ה לא הביאו את הא דחשדא כיון דכל השקלא וטריא של הגמ' לא הי' אלא משום דהבעל איבעיא הי' מסופק כהנ"ל אבל לפי מסקנת הגמ' באמת ממשנה גופא מוכח דהטעם היא משום נהנה כיון דלא נקט התנא שיתופי מבואות כהנ"ל וע"כ לא נקטו הרי"ף והרא"ש אלא את המשנה כצורתא וגם להרמב"ם ולהטוש"ע היה סגי במה דלא הביאו את הדין זה רק בעירובי חצירות דממילא ידעינן מזה את טעמא דגמ' ודו"ק:

פרק י

ועתה נחזור לפרש בס"ד את שיטת רש"י ור"ת ז"ל כיון דלפי פירושם במשום חשדא דקאמר הגמר' באמת גם בשתופי מבואות היה הדין כן כיון דגם בשת"מ שייך חשדא וא"כ קשה מדוע לא נקט התנא את הדין זה רק בערובי חצירות הן אמת שראיתי בר"ן ז"ל גיטין שם שכ' וז"ל מערבין בבית ישן אם נהגו להניח עירוב בבית אחד מן המבוי אין להם להניחו בבית אחרת כדי שלא יתקוטטו עכ"ל אלמא דהר"ן מפרש את המתני' בשת"מ ואת זה עכצ"ל דהר"ן מפרש משום חשדא או כרש"י או כר"ת דאי הי' מפרש כהרמב"ם הי' קשה עליו דבמבוי לא שייך משום נהנה וא"כ נאמר דרש"י ור"ת ג"כ מפרשו את המתני' כהר"ן בשת"מ אבל את זה באמת אא"ל כיון דרש"י במשנה שם מפרשה בפירוש בערובי חצירות דז"ל בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד כו' וגם בגמ' שם ד"ה משום חשדא כתב וז"ל יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב וכן צ"ל דסובר גם הר"ת מדכתב התוס' בד"ה אלא וז"ל פירש הר"ת שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של עירוב כו' ומדכתב התו' פת של עירוב ע"כ מוכח דלא דיבר אלא מערובי חצירות דאל"כ אמאי נקט פת הלא שת"מ בכל אוכל משתתפין וליכא מאן דפליג על זה אעכ"מ דגם הר"ת סובר כרש"י דהמתניתין קאי על ערובי חצירות וגם הברטנורה כתב בני החצר כו' אע"ג דכתב אח"כ במשום חשדא הפשט כרש"י עי"ש וא"כ עכצ"ל דטעמם משום דהי' קשה להם דמדוע קאמר התנא מערבין בבית ישן מדוע לא קא' משתתפין בבית ישן וע"כ הוכיחו מזה דהתנא סובר דהדין זה לא שייך אלא בע"ח [ובאמת לא ראיתי בשום אחד מן הפוסקים ראשונים ואחרונים חוץ מהר"ן שהביאו את הדין זה בשת"מ] וא"כ קשה עליהם דלפי פירושם במשום חשדא דקאמר הגמ' באמת קשה אמאי לא נקט התנא את הדין זה בשת"מ וגבי ערובי חצירות הוה ידעינן במכ"ש כיון דאיכא גם טעמא דנהנה דעל זה ליכא מאן דפליג דאותו בות שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן פת ועוד נשארה עליהם גם הקושיא הנ"ל מחודש ח' שהקשינו על הרמב"ם דמה פריך הגמרא משיפורא:

וע"כ נ"ל בס"ד דגם להם הי' קשה קושייתינו הנ"ל אליבא דהרמב"ם דמדוע הקשה הגמ' דוקא גבי עירוב מאי טעמא ועוד היה קשה להם דמדוע לא קא' הבעל איבעיא דהטעם משום נהנה וע"כ סברו הפשט בגמ' כך דלבעל איבעיא הי' קשה דקדוק גדול במתני' כיון דהתנא אמר אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום א"כ מדוע אמר אח"כ עוד על כל פרט ופרט מפני דרכי שלום מדוע לא כללם ביחד אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון כו' מערבין בבית ישן כו' ועוד הי' קשה להבעל איבעיא מדוע קאמר התנא מערבין דוקא מדוע לא קאמר משתתפין וע"כ מחמת קושיות הללו סובר הבעל איבעיא דהתנא דמתני' סובר דבעירוב משום טעמא דנהנה לחודא ליכא למיחש דאתי לאינצויי כיון דשותפין הן הדעת נותן שיהא ההנאת פרוטה בחוזר חלילה שלא יהנה אחד לעולם וגם זה סובר התנא דמשום טעמא דכבוד לחודא ג"כ ליכא למיחש דאתי לאיצויי מהטעם זה גופא כיון דשותפין הם הדעת נותן שיהא גם ההנאת הכבוד בחוזר חלילה דמאי אילמא האי מהאי וגם את זה סובר התנא דמשום טעמא דחשדא לחודא ג"כ ליכא למיחש דאתי לאינצויי כיון דחשש רחוק הוא שיחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב וכ"כ התוס' שבת סי' שס"ו ס"ק י"א וגם החשש גניבה שכתב הר"ת ג"כ חשש רחוק הוא נמצא דמשום אחד מהג' טעמים סובר התנא דבאמת לא הוה תקנו לעירוב בבית ישן אלא כיון דיש בעירובי חצירות שני טעמים משום נהנה ומשום חשדא כמו שמסיק הגמ' ובשביל השני טעמים באמת איכא למיחש דאתי לאינצויי וע"כ תקנו לערב בבית ישן ומשו"ה לא נקט התנא את הדין זה בשתופי מבואות כיון דבשתופי מבואות ליכא אלא חד טעם וגם משו"ה לא עירבינהו התנא כהן קורא ראשון עם מערבין בבית ישן כיון דאינו דומה הדרכי שלום דכהן קורא ראשון להדרכי שלום דמערבין בבית ישן דלהדרכי שלום דכהן קורא ראשון ליכא אלא חד טעם דאתי לאינצויי משום כבוד שיקרא ברישא אבל להדרכי שלום דמערבין בבית ישן יש שני טעמים כמו שכתבנו. ועם הנחה זו שפיר יש להבין את סוגייתינו גם לפי שי' רש"י ור"ת די"ל דלעולם גם הבעל איבעיא ידע דבכהן קורא ראשון הטעם הוא משום דאתא לאינצויי משום כבוד שיקרא ברישא וע"כ לא הקשה מאי טעמא על זה וגם את זה ידע דבמערבין בבית ישן איכא טעמא דנהנה שהרי משו"ה לא נקט התנא משתתפין אלא הבעל איבעיא בעי על הטעם הב' דכיון דמוכח ממתני' דאיכא במערבין שני טעמים כהנ"ל ע"כ בעי מאי טעמא כלומר איזהו הטעם הב' אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא כו', וא"כ ממילא ל"ק קושייתינו הנ"ל דמה הקשה משיפורא כיון דלכאורה יש לדקדק דמדוע לא הקשה הגמ' משיפורא ארישא דמתני' על כהן קורא ראשון דשם בודאי הטעם הוא משום כבוד דאתא לאינצויי שיקרא ברישא אעכצ"ל דארישא דמתניתן באמת לא קשה מידי כיון דמשם לא ידעינן דמשום כבוד איכא למיחש דאתא לאינצויי אלא בכבוד כהאי שיקרא ברישא אבל לא משום כבוד שיניח אצלו את החפץ אבל בתר דקאמר הגמ' דבעירוב ג"כ הטעם הוא משום כבוד א"כ מוכח דגם בשביל כבוד זה שיניח אצלו החפץ ג"כ סובר התנא דאיכא למיחש דאתי לאינצויי נהי דגבי עירוב משום טעם זה לחודא לא הי' חוששין התם הטעם הוא כיון דשותפין הם כהנ"ל אבל בשיפורא דלא הוי שותפין באמת שפיר איכא למיחש גם משום טעם זה לחודא וע"כ הקשה הגמ' שפיר משיפורא כמובן, וע"ז משני הגמ' אלא משום חשדא כלומר הטעם הב' במתני' משום חשדא הוא וע"כ כתב רש"י יחשדו את בני החצר וגם הר"ת קאמר פת של עירוב כיון דבאמת לא שייך הדין זה אלא בערובי חצירות דוקא דאיכא גם הטעם של נהנה כהנ"ל וממילא לפי"ז מובן מעצמו דעולה יפה בס"ד סוגית הגמ' גם לרש"י ור"ת ולא קשה עליהם כל הקושיות הנ"ל וע"כ לא הביאו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים את הדין זה רק בערובי חצירות כיון דבין לשי' הרמב"ם ובין לשיטת רש"י ור"ת לא שייך דין זה אלא בע"ח אלא החילוק ביניהם דלהרמב"ם משום חד טעם תקנו משום טעמא דנהנה ולרש"י ור"ת לא תקנו אלא משום שני טעמים משום טעמא דנהנה ומשום טעמא דחשדא אבל את זה עכצ"ל גם בתר דבררנו את שיטת רש"י ור"ת דהרי"ף והרא"ש והטור ש"ע סברו כהרמב"ם דליכא למימר דסברו כרש"י ור"ת כיון דעדיין הי' קשה עליהם מדוע לא נקטו את הטעם הב' דקאמר הגמ' ודו"ק:

פרק יא

וכיון שזכינו לברר בס"ד את שיטת הפוסקי' הנ"ל עדיין נשאר לברר את דעת רבינו ז"ל בסוגיא זו ונ"ל בס"ד דכיון דהשמיט רבינו את הא דמערבין בבית ישן מפני דרכי שלום עכצ"ל דסובר הפשט במשום חשדא דקא' הגמר' כרש"י דכיון דסובר כרש"י ע"כ השמיט שפיר כמו שאכתוב לקמן בס"ד וא"כ ממילא ליכא למימר דסובר בדעת הרמב"ם הפשט בסוגי' זו כמו שכתבנו כיון דאז הי' קשה עליו מדוע לא סובר כהרמב"ם כיון דדרכו להלוך בעקבותיו כמ"ש היד מלאכי בכללי הסמ"ג סי' מ"ו אעכצ"ל דסובר בדעת הרמב"ם כמ"ש המחה"ש הנ"ל מחודש ט' דגירסתו הי' בגמ' אלא משום נהנה וכהנ"ל במחודש י' דלא כפשטינו וא"כ ממילא שפיר י"ל כיון דלרבינו הי' הגירסא בגמ' כמו שאיתא לפנינו אלא משום חשדא ע"כ לא סובר כהרמב"ם אלא סובר הפשט בהסוגיא כמו שכתבנו אליבא דרש"י ור"ת ובמשום חשדא דקאמר הגמ' י"ל דמשו"ה לא סובר כהר"ת כיון דסובר הפשט בדיור ישן דקא' הירושלמי כהפני משה וא"כ ממילא מוכח מהירושלמי דהפשט במשום חשדא דקא' הגמ' כרש"י כהנ"ל מחודש ז', וכיון דעכצ"ל הפשט במשום חשדא כרש"י ע"כ הי' קשה לרבינו בסוגי' זו קושיא גדולה דהיכי קאמר הגמרא משום חשדא דהיינו שיחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב הלא ברבי' ליכא חשדא כמו שאמר הגמ' ר"ה דף כ"ד ע"ב ובע"ז דף מ"ג ע"ב וכפמ"ש הר' ירוחם מובא בב"י בבדק הבית יו"ד סי' קמ"א תרי מקרי רבים לעניין זה וגם הש"ך שם ס"ק כ"ז הביא ראי' לזה אעכצ"ל דסוגי' זו אזלה כפי הני תירוצים בר"ה ובע"ז שם דלא אמרינן דברבי' ליכא חשדא וא"כ ע"כ מוכח מסוגי' זו דהני תירוצים דר"ה וע"ז פליגי ועי' בטור שם דהרי"ף לא פסק כהאי תירוצא דברבים ליכא חשדא וטעמו כתב הר"ן מובא בב"י שם כיון דסובר דהני תירוצים פליגי ופסק כתירוצא בתרא דלהתלמד שרי אבל הרא"ש סובר דהני תירוצים לא פליגי ופסק ככולהו תירוצי ולכאורה צריך טעם דמנא ליה להרי"ף הכרח לומר דלא כהרא"ש הלא אפושי פלוגתא לא מפשינן אבל בהנ"ל י"ל דהרי"ף ג"כ סובר הפשט במשום חשדא דקאמר הגמרא דגיטין כרש"י וע"כ היה לו הכרח מסוגייתינו דגיטין לומר דהני תירוצים דר"ה וע"ז פליגי אבל הרא"ש י"ל דסובר הפשט במשום חשדא כהרמב"ם כמו שנר' מהקרבן נתנאל הנ"ל מחודש ח' וא"כ ליכא הכרח מסוגייתינו דהני תירוצים דר"ה וע"ז פליגי וא"כ הדרינן לכללא דאפושי פלוגתא לא מפשינן וע"כ סובר הרא"ש דלא פליגי כמובן, וא"כ י"ל דרבינו באמת פסק כהאי תירוצא דברבים ליכא חשדא אע"ג דנראה מסוגייתינו דסותמת דלא כהאי תירוצא כהנ"ל די"ל כיון דמסתמא דגמ' ברכות דף ג' ע"ב במה דקאמר הגמ' אי בתרתי חשד נמי ליכא נראה דסותמת כהאי תירוצא דברבים ליכא חשדא וכמו שבאמת נר' מהש"ך הנ"ל דבהראי' שהביא לר' ירוחם מריש ברכות על הגמ' זו כיוון ע"כ פסק רבינו כהאי תירוצא וע"כ השמיט שפיר את הא דמערבין בבית ישן וגם אליבא דהסמ"ק והרוקח הנ"ל מחודש ה' י"ל כן כמובן, וגם יש ליישב בזה בס"ד מה שהקשה על רבינו הדינא דחיי ז"ל הבאתיו לעיל מל"ת כ"ב מחודש א' דמדוע לא הזכיר מכל הני תירוצי' דגמ' ר"ה וע"ז הנ"ל כלום והניח בצ"ע די"ל דרבינו סמך על מה שהשמיט את הא דמערבין בבית ישן דממילא ידעינן מזה דפסק כהאי תירוצא דברבים ליכא חשדא ודו"ק: ולפי מה שכתבנו לעיל מל"ת כ"ב שם שרבינו ג"כ פסק כהאי תירוצא דלהתלמד שרי כמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם וא"כ ממילא ליכא למימר אליבא דרבינו כהנ"ל נ"ל בס"ד ליישב באופן זה דבמשנה עירובין דף פ' ע"ב איתא נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע ועי' רש"י שם ותראה דדוקא כשמערב בשלהם צריך להודיע אבל כשמזכה משלו אפי' כשנתוספו דיורין אין צריך להודיע והטעם כיון דזכין לאדם שלא בפניו כמו שאיתא במשנה דף פ"א ע"ב שם אבל בעירובי חצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו וכן פסקו רבינו והרמב"ם הל' עירובין פ"א הל"כ ועי' היטב ברשב"א וריטב"א שם ולכאו' קשה לי מדוע לא יהא צריך להודיע דילמא רצה היום הוא לעשות את העירוב ובפרט כשנתוספו דיורין בודאי קשה דילמא רוצה הוא בעצמו לעשות את העירוב אבל באמת אין זה קושיא כלל כיון דהדין הוא דמערבין בבית ישן א"כ ממילא מוכח גם ממשניות הללו דמערבין בבית ישן וא"כ י"ל כיון דרבינו הביא את הא דמשנוית הללו ע"כ תו לא צריך להביא את המשנה דגיטין דמערבין בבית ישן כיון דממיל' ידעינן את זה מדיני' דמשנו' הללו וגם אליבא דהסמ"ק והרוקח י"ל כן כיון דגם הם הביאו את הדינים דמשנות הללו ודו"ק, והשאר פרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הל' עירובין ולהלכה טוש"ע או"ח סי' ש"ס עד סי' תט"ז:

תוכן העניינים

ברית משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה