אור ברסלב

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

מפתחות

חושן משפט

לחלק או"ח

סימן א פחות מכזית שנתפח ועמד על כזית אם חייב לברך ברכה אחרונה. יבאר דיש לחלק דלא דמי להא דאמרו במנחות (דף נ"ד) גבי טומאה כל היכי דמעיקרא לא היה בו כזית והשתא הוי. מדרבנן. דגבי בהמ"ז וברכה יש לומר דאינו חייב לברך. קושיא בדברי התוס' שם ד"ה מעיקרא לא הוי. ביאור בדברי הרמב"ם (פ"ד מהלכות מאכלות אסורות ה' ד'). השגה על המג"א (סי' ר"י ס"ק א') דכתב אכילה ושתיה אינן מצטרפין דראייתו אינו ראיה. ולדינא יש לומר כדברי המ"א כמו שפסק הרמב"ם (בפ"ד מה' טומאת אוכלין ה' י"א). תמיה בדברי הרמב"ם (בפ"י מה' תרומות ה' ב'):

סימן ב

יבאר אם חצי שיעור דקיי"ל דאסור מן התורה אם הוא דוקא באיסור מאכל או דאמרינן בכל איסורי תורה דחצי שיעור מדאורייתא. מפלפל ומבאר דהוי מחלוקת הראשונים בזה התוס' והרשב"א ורש"י והר"ן. ומבאר להוכיח עוד מראשונים ותוס' בזה. ישוב לדברי הר"י קורקס שהביא הכסף משנה (בפ"ב מה' מעילה ה' ט"ז) שתמה עליו המל"מ שם. קושיא בדברי הרב המגיד (פ"א מה' גניבה ה' ב'). הערה בדברי הרמב"ם (בפ"א מה' מעילה ה' ז'). השנה על תשו' חכ"צ (סי' פ"ו) ועל המגיה במל"מ (פי"ח דשבת ה' א'). ביאור דברי הש"ע ביו"ד (סי' ק"פ) ופלפול בדברי הראב"ד (בה' עכו"ם פי"ב ה' יוד והב"י ביו"ד (סי' קפ"ב). ישוב למה שהקשו אמאי מותר להעביר פחות מד"א בר"ה בשבת. וגם אמאי מותר לילך בשבת פחות מב' אלפים אמה ליתסר משום חצי שיעור. השגה על תשו' חות יאיר:

סימן ג

פלפול בדברי הרא"ש בב"מ פ' הזהב. קושיא בדברי הרמב"ם (פי"ב מה' מכירה ה' ד') פלפול בדברי הרמב"ן ישוב לקושית התוס' על רש"י בסוטה (דף כ"ו) פלפול בדברי הראב"ד שהביא הטור ביו"ד (סי' רצ"ו). פלפול בדברי הטור בחו"מ (סי' כ"ז). ישוב לקושית התומים שם. קושיא על הר"ן בשבועות (דף כ"ה) וישוב לזה. השגה על תשו' נודע ביהודא תנינא (ח' או"ח סי' נ"ג) ומביא ראי' מנדרים (דף ס"ח). השגה על תשו' מהר"ל ב"ח וביאור דברי הרמב"ם (פ"א מה' חמץ ה' ז'):

סימן ד

יבאר אם אמרינן דכמו דחצי שיעור באיסורין אסור מדאורייתא גם במצ"ע אם אינו יכול לקיים המצוה בכשיעור ואין לו רק חצי שיעור או דאינו יכול לאכול כשיעור אי מחוייב מן התורה לאכול החצי דגם במצ"ע חצי שיעור מלתא היא. מביא תשו' הגאון מליסא בעל ח"ד דאין בזה חיוב מצוה כלל ומשיג על ראיותיו שהן תמוהין. מפלפל בזה. יבאר בהא דהקפידה דמעכבות זא"ז אם אינו יכול לעשות המצוה בשלימות חסור נעשות בפחות מזה משום איסור בל תגרע. ויבאר דלאו בל תגרע לאו דוקא שיש לו ואינו מקיים המצוה בשלימות כמו ד' מינים שבלולב אלא אפי' אין לו כל הד' מינים אינו יכול ליטול מה שיש לו למצוה דאיכא איסור בל תגרע אם מכוין לשם מצוה כיון דמעכבות זא"ז. ע"כ לא יעשה כלל המצוה ואם מכוין לשם מצוה הוי איסור בל תגרע. ישוב לדברי המג"א (סי' קצ"ד ס"ק ג') שתמה עליו האהע"ז. יבאר דבהני דברים דמעכבות זא"ז לא אמרינן אם לא קיים המצוה בשלימות הוי כמו שלא עשה כלל המצוה רק עבר בבל תגרע כמו שהביא ראי' הטו"א בר"ה מסוכה (דף ל"ג). מפלפל בכמה מקומות בש"ס בראיות דאם אינו יכול לקיים המצוה בכזית תו לא רמי מצוה עליו כלל בפחות מכזית. השגה על תשו' שבות יעקב דמביא ראי' תמוה. מפלפל בדברי הש"ע יו"ד (סי' רל"ח סעי' י"ד). השגה על תשו' הגאון מליסא שכתב דבאכילת קדשים ותרומה ליכא מצוה כלל בכזית יותר מחצי זית רק דמחוייב לאכול כולה וע"כ יכול לאכול יותר מכדא"פ. מסיק דבאכילת קדשים סגי שיאכל כהן אחד כזית בכא"פ לקיים מצוה ואכלו אשר כופר והמותר מחוייב לאכול כדי שלא יהי' נותר ישוב לקושית הש"א (סי' צ"ו) בפסחים (דף פ"ג):

סימן ה

תשו' לרב גדול אחד שכתב דחצי שיעור במצות עשה ג"כ מלתא היא. והיכי דליכא שיעור כזית רק חצי זית מצוה שיאכל החצי זית ורמי עלי' מצוה בזה ומביא הרבה ראיות לזה. דוחה דבריו ומשיג עליו. יבאר ישוב לדברי המ"א (סי' קצ"ד ס"ק ג') מה שתמה האהע"ז הרבה עליו. קושיא במנחות (דף ל"ז) וישוב לזה. קושיא בשבת (דף קל"ג) וישוב לזה ישוב לקושית הש"א (סי' ל"ז) בסוגיא דערכין (דף ג') מזבחים (דף י"ט). תמיהא בדברי התוס' שבועות (דף ג') וישוב לזה קושיא בדברי התוס' נדרים (דף י"ט). פלפול בדברי הרמב"ם בה' מלכים (פ"ט ה'). יבאר הא דגזל פחות מש"פ אינו חייב להחזיר לא הוי משום דפחות מש"פ מחיל אינש אלא אע"ג דידעינן דלא מחיל אפ"ה אינו חייב בהשבה. מסתפק בדין אם נדר בפירוש שאינו נהנה לערלי ישראל דאז ודאי אסור בערלי ישראל אם אסור נמי במי שמל ולא פרע דהוי כאלו לא מל. וכן אם נדר מן המולים ישראל דמותר בערלי ישראל אם מותר במי שמל ולא פרע:

סימן תשו

לרב אחד יבאר השגה על המק"ח. פלפול בקידושין (דף י"ז). השגה על המ"א (סי' תקפ"ו ס"ק ה') שכתב היכי דחייב באחריות הוי שלו ומקרי ע"ז שלו שאין לה דין ביטול. ומביא ראי' מסנהדרין (דף קי"ב) וקושיא בסנהדרין שם וישוב לזה. קושיא על המ"א (סי' קפ"ט) שכתב דמומר לאו בר שליחות הוא וישוב לזה. ומסתפק היכי דהוי ספק עכו"ם ספק ישראל כגון תינוק שנמצא בעיר שמחצה עכו"ם ומחצה ישראל אם נעשה שליח כמו גבי תרומה. אי נימא דהוי תרומה ספק או כיון דאינו דומה למשלחו ישראל דממעטינן מאתם גם אתם לא הוי תרומה כלל. השגות על האהע"ז (סי' קפ"ד) מה שהשיג על המ"א. ישוב לקושית התוס' דגיטין (דף כ"ג) פלפול בגמ' בע"ז (דף נ"ג) השגה על המח"א פלפול בדברי הריטב"א בקידושין ובקצוה"ח (סי' קפ"ב) ראי' להרמב"ם דספק דאורייתא מן התורה לקולא מע"ז (דף נ"ג) ופלפול בזה. ישוב לדברי הר"ן בע"ז וישוב לקושיא על רש"י בע"ז (דף נ"ד) ופלפול בזה. מביא דברי הרמב"ן והר"ן והריטב"א דהא דא"א אוסר דבר שאינו שלו וע"י מעשה אוסר הוא מדאורייתא. ותמיה על הלבוש ביו"ד (סי' קמ"ה סעי' ז' וסעי' ח') שכתב דהוי רק מדרבנן בפשיטות בלי שום חולק:

סימן ז

יבאר איסור הנאה מקרי שלו רק דלא מקרי ברשותו ופלפול בזה ומסיק דאיסורי הנאה מקרי שלו רק דמקרי דאינו ברשותו. יבאר היכי דאסר בנדר על עצמו באיסור הנאה אסור אפילו שלא כדרך הנאתו ופלפול בזה. ישוב לקושית התוס' בסנהדרין (דף פ') והשגה על קצוה"ח (סי' ת"ה). יבאר דלא קיי"ל להלכה כהחק יעקב (סי' תל"ד) ותשו' נודע ביהודא מי שמת בע"פ ולא ביער חמצו ולא ביטל דאין היורשין צריכין לבער אלא דמחוייבין לבער:

סימן ח

בעיר שיש לכם בהמ"ד ונח הי' מקום לנשים להתפלל כלל בימי החורף ורצו לסתור כותל אחד לבנות בהכ"נ שמה לנשים להתפלל וע"י זה יתרבה הצדקה להכנסת הבהמ"ד והי' יחידים שעכבו בזה. יבאר דברי הרמב"ם (פי"א מה' תפלה ה' י"א) אם יש עשרה מישראל כופין זא"ז ומפלפל בזה ומביא ראיות מש"ס בבלי וירושלמי ומדרש דגם נשים היו באים להתפלל למקום קבוע להם בבהכ"נ. ע"כ אינן יכולין יחידים לעכב והוי כמעכבין רבים מלעשות מצוה:

סימן ט

יבאר דכתב עכו"ם הוי איסור תורה לכתוב בשבת ואפי' ע"י אמירה לעכו"ם יש להחמיר ומפלפל בכמה מקומות מש"ס בראיות דכתב עכו"ם הוי כתב. השגה על תשו' נודע ביהודא תנינא (ח' או"ח סי' ל"ג). יבאר דברי הר"ן בשבת (דף ק"ד) השגה על אליהו רבא (סי' ש"מ) יבאר כמה מלאכות שבת. יבאר דהיי"ש שהולך מהצינור לתוך חביות אצל עכו"ם בבית שעושין היי"ש אסור לשתות בשבת:

סימן י

תשו' לרב אחד פלפול בפסחים (דף כ"א) וישוב לקושית הפ"י שם וישוב לקושית התוס' בפסחים (דף כ"ג). גם עוד ישוב לקושית התוס' וישוב לקושית הפ"י ופלפול:

סימן יא

ביאור דברי הרמב"ם (פ"ד מה' חמץ ומצה ה' ה') מהשגת הראב"ד וגם הרא"ש הקשה על הרמב"ם ויבאר ג"כ דברי הרא"ש בזה. ישוב לקושית הש"א (סי' ע"ח) על הרמב"ן ופלפול בפסחים (דף ה') וישוב לקושית התוס' בפסחים (דף ל"א) ופלפול בב"ב (דף קכ"ד) ומוכיח דשיטת הרמב"ם הוא מוכרח בגמ':

סימן יב

ביאור פי' המשניות להרמב"ם בפסחים (דף ל"ב) ופלפול. השגה על הפ"י ושוב לקושית התוספת בסנהדרין (דף ע"ב) וישוב לקושית הקצוה"ח (סי' תכ"ד) וישוב לקושית התוס' בכתובות (דף למ"ד) ועוד כמה קושיות וישוב לדברי הרמב"ם (פ"ג מה' מלוה ולוה ה' ד') ותמיהא בדברי הה"מ וישוב לקושית התוס' ביבמות (דף נ"ה) ומביא ראיות מירושלמי:.

סימן יג

ישוב לקושית התוס' בפסחים (דף מ"ז) וביאור דברי ירושלמי בפסחים (פ"ג ה' ג') ופלפול בפסחים שם ובביצה (דף י"ב) והשגה על תשו' ש"א (סי' ע"ז). קושיא על המ"א (סי' תפ"ו) מירושלמי דדמאי (פ"ח ה' ח'):

סימן יד

פלפול בדברי הרמב"ם (בפ"ט מה' מאכלות אסורות ה' ו') ובדברי התוס' דיבמות (דף ל"ג) והשגה על תשו' נודע ביהודא וקושיא בב"ק (דף מ"א). וקושיא בפסחים (דף מ"ז) וישוב לזה. וישוב לקושית המל"מ על תוס' בקידושין (דף נ"ו). וראי' להר"ן דאיסור דרבנן אסור באכילה לחולי שאין בו סכנה מכריתות (דף י"ג) מדברי התוס' דשם. וביאור פי' המשניות להרמב"ם בכריתות (דף י"ד) ופלפול בחולין (דף קי"ד):

סימן טו

ביאור דברי הרמב"ם (פ"ו מה' חמץ ומצה ה' ו'). השגה על הלח"מ שנעלם ממנו ש"ס ערוך. גם פלפול בדבריו שכ' דחמץ על טבל לא הוי איסור כולל והש"א כתב דהוי כולל. ומסיק כתשו' ש"א. ישוב לקושית התוס' סוכה (דף למ"ד) ופלפול בזה עם תשו' ש"א (סי' צ"ו). עוד ישוב לקושית התוס'. וישוב לקושית התוס' סוכה (דף ע') וישוב לקושית התוס' בסוכה (דף למ"ד) דלמה בעינן לכם להוציא את הגזול. ותמיה בתוס' ע"ז (דף כ"ג) שהביאו ירושלמי דשביעית ושם מבואר להיפך. וגם אינו ראי' מהא דירושלמי. ויבאר ראי' מכתובות (דף ג'). עוד ישוב להרמב"ם מה' חמץ ומצה ושוב דוחה ישוב זה:

סימן טז

ביאור דברי ירושלמי פסחים (פ"ה ה' ד'). השגה על האחרונים שכתבו בפי' הירושלמי. ישוב לקושית הש"א (סי' ע"ז) בפסחים (דף מ"ו) ופלפול בזה ומשיג על הש"א וישוב לקושית הש"א בפסחים (דף ס"ג) ופלפול בזה וישוב לקושית ש"א על הרא"ש בפסחים וישוב קושית הש"א בפסחים דף כ"ח):

סימן יז

ביאור דברי הרמב"ם (פ"א מה' קרבן פסח ה' ה') ופלפול רב בזה. תמיה על הלח"מ ישוב לקושית מל"מ (פט"ו מה' סנהדרין) דתוס' ביבמות (דף פ') סותרים עצמם כתוס' נדה (דף מ"ו) ומבאר דח"ש דברי התוס' ומבחר דברי התוס' בחולין (דף י"א). ישוב לקושיא בסנהדרין (דף מ"ט) והשגה על מוהרש"א בקידושין (דף יו"ד) וקושיא בפסחים (דף ס"ג) וישוב לזה ועוד ישוב לזה. קושיא בתוס' ביבמות (דף ל"ה) וישוב לזה. וקושיא בתוס' יבמות (דף פ') וישוב לזה. קושיא בחולין (דף ע"ח) וישוב לזה:

סימן יח

ישוב לקושית התוס' בפסחים (דף ס"ו) גם ישוב לקושית התוס' ד"ה כלאחר יד ופלפול בדברי הרא"ש בשבת (דף נ"ג) והשגה על המ"א (סי' של"ו ס"ק ג' וסי' תקי"ד) וביאור דברי התוס' וקושיא בגמ' שם וישוב לזה:

סימן יט

תשובה לרב אחד מקראקא יבאר שלוקין מכות מרדות על כל לאוין שאין לוקין מדברי תורה כמו לאו שאין בו מעשה ולאו שבכללות וכן על עשה שביטל שהוא בשב ואל תעשה וכן בכל מבטל מצ"ע. ותמיה בהרב המגיד (פ"א מה' איסורי ביאה ה' ח') וביאור דברי הרמב"ם דשם. ותמיה על תשו' הרדב"ז. ישוב לדברי הר"ן בפסחים (דף מ"ב). יבאר אפי' היכי דעבר על ספק איסור תורה מכין אותו מכות מרדות. והשגה על הפמ"ג שכתב דלא לקי מכות מרדות ומביא מכמה מקומות ברמב"ם שכתב גם על ספיקא מכין אותו מרדות יבאר גם על מי שעבר על עבירות חלוקות מאיסורי דרבנן אין לוקין אלא מכות מרדות בפ"א עד שיקבל עליו שלא לעשות עוד להרמב"ם. ולהתוס' מכין אותו מכות מרדות על כל חדא וחדא. גם יבאר היכי דלוקין מלקות של תורה ויש באותה עבירה איסור תורה ואיסור דרבנן כמו כהן שנשא אשה שהי' גרושה וחלוצה להתוס' כיון דלקי מלקות של תורה לא מכין אותו מכות מרדות על עבירה דרבנן ולהרמב"ם מכין אותו גם מכות מרדות על עבירה דרבנן. פלפול בפסחים (דף ג') מדברי הרמב"ם (פי"ב מה' איסורי ביאה ה' יוד). יבאר דיש לומר דעכו"ם דעל גזל נהרגין גם אם הטעה במקח עכו"ם לחברו הוי בכלל גזל ולא אמרינן כיון דלא לקח ממנו בגזל רק הטעה אותו לא הוי בכלל גזל:

סימן כ

יבאר ב"נ שנהרג על פי קרוב נהרג נמי ע"פ הודאת עצמו ומביא ראי' מירושלמי דקידושין. פלפול בסנהדרין (דף נ"ח) וביאור דברי הרמב"ם (פ"י מה' מלכים ה' ט'). השגה על הש"ך ביו"ד (סי' קנ"א ס"ק ו') ישוב לקושית טו"א בחגיגה בע"ז (דף) ופלפול בדברי הרמב"ם שהשמיט דלפ"ע דוקא בקאי בתרי עברא דנהרי. ישוב לאיזה קושיא בפסחים (דף כ"ב) גם ישוב לקושית התוס' דשם. יבאר באיסור אבמ"ה שאסור לב"נ מ"מ שלא כד"ה והיתר הנאה גם לב"נ שרי. השגה על הצל"ח שכתב דב"נ מוזהר שלא לאכול מק"פ:

סימן כא

ישוב לקושית הש"א בדברי הרמב"ם (ה' מלכים פ"ט ה' יו"ד) והשגה על תשו' פ"א. יבאר אבמ"ה שב"נ מצווה אם נתערבו ברוב גם לב"נ בטל ברוב ומותר לאכלו. קושיא בחולין (דף ד') וישוב לזה. קושיא ברמב"ם בה' מלכים (פ' יו"ד ה' ב') וישוב לזה. ישוב לקושית הטו"א בר"ה על הרשב"א וישוב לזה. קושיא בב"ק (דף נ"ו) וישוב לזה:

סימן כב

פלפול בסוגיא דביצה (דף י"ג) וישוב לקושיית התוס' שם ד"ה הכא נמי. אך מביא ראי' לדברי התוס' מירושלמי דשבת (פ"ז ה' ב') וירושלמי דביצה (פ"א ה"ג):

סימן כג

פלפול עצום ביומא (דף י"ג) וישוב לכל קושית התוס' ותוספת ישנים בסוגיא ומבאר הסוגיא כמין חומר וקושיא לדעת הרא"ש שהובא באע"ז (סי' קמ"ג) וישוב לזה. וישוב לקושיית הש"א (סי' צ"ג):

סימן כד

ישוב לדברי הרמב"ם בה' תענית (פ"א ה' י"ג) אשר כל הראשונים השיגו עליו ופלפול בזה. וישוב לקושיית הרא"ש בקידושין (דף ו') ופלפול בסוגיא דר"ה (דף ט') וישוב לדברי רש"י בתענית (דף י"ב):

סימן כה

פלפול עצום ביומא (דף ס"ו) בשינוי הסוגיות מכריתות (דף י"ד) ובאיסור חל על איסור וישוב הסוגיא דחולין (דף ק"א) וביאור דברי רש"י ביבמות (דף ל"ד) וישוב קושיית התוס' דחולין ועוד קושיא. וביאור דברי הראב"ד בהשגות (בפ"ט מה' ביאת מקדש ה' י"ב) וקושיא בגמ' דיומא וישוב לזה. וביאור ירושלמי דיומא (פ"ו ה' ח') וביאור ירושלמי דב"ק (פ"ג ה' ג'):

סימן כו

ישוב לקושיית התוס' בחגיגה (דף י"ז) וביאור דברי התוס' גם פלפול וישוב לקושיית טו"א. השגות על המל"מ ופלפול בזה וביאור דברי הירושלמי בחגיגה:

סימן כז

ישוב לדברי רבינו אפרים שהשיג עליו הבעה"מ בביצה (דף. ב') ורמב"ן במלחמות. השגה על הש"ך ביו"ד (סי' ק"י) וישוב קושיית תוס' בביצה שם ופלפול שם. וישוב לקושיא מה שהקשו על התוס' בעירובין (דף מ"ה) וישוב לקושית הראשונים במנחות (דף ס"ח). עוד ישוב לדברי רבינו אפרים מהשגות הרמב"ן:

סימן כח

ביאור דברי הרא"ש בביצה (דף ח') והשגה על הדרישה והמג"א (סי' תצ"ח ס"ק ל"ד) ופלפול בזה וישוב קושית הדרישה:

סימן כט

ישוב לקושית תוס' בסוכה (דף ל') וביאור מצוה הבא' בעבירה ופלפול בזה וישוב לקושיא בירושלמי ביבמות (פ"ג ה' ב') וביאור דברי הרמב"ם (ר"פ ה' גזילה ואבידה. ה' ב'). עוד ישוב לקושית התוס' ופלפול בזה. עוד ישוב לקושית התוס'. תמיה על המג"א סי' תרל"ז וישוב לזה:

סימן ל

פלפול עצום ביומא (דף פ"ג) ובדברי המל"מ ובהר"ן וישוב לכמה קושיות בסוגיא וקושיא לדברי הר"ן וישוב לזה וישוב לקושית מוהרש"א. קושיא בדברי הריטב"א בגיטין (דף ס"ה) וישוב לקושית המל"מ. והשגה על תשו' נודע ביהודא קמא (ח' או"ח סי' ל"ו):

סימן לא

השגה על תשו' נו"ב וקושיא חזקה בסוגיא דיומא שם (דף פ"ג). וישוב לדברי הרמב"ם (פי"ד מה' מאכלות אסורות ה' י"ז) מקושית המ"א באו"ח (סי' תרי"ח) ופלפול בדברי הרמב"ם (בפ"ג מה' מעשר ה' כ'). וישוב לקושית התוס' בב"מ דף ק"ב):

סימן לב

ישוב לקושית התוס' במוע"ק (דף י"ד) וקושיא בדברי הרמב"ם (בה' יו"ט פ"ז ה' י"ח) ופלפול. והערה מקורו דהרמב"ם פ"י מה' מלכים (פ"ה ה' ט'):

סימן לג

פלפול בסוכה (דף כ"ח). ויבאר טעמא במאי פליגי רבא ואביי. דלמר יליף מחשבו כעין תדורו ולמר יליף מט"ו חג המצות. ומבאר בסברא אמאי נאיד רבא מתי' דאביי ואביי מתי' דרבא:

סימן לד

ישוב לקושית התוס' בסוכה (דף ל"ה) ופלפול בזה. עוד ישוב לקושית התוס'. ישוב להא דכתבו התוס' (דף ל"ו) ד"ה אי בעי מפקיר נכסי' והערה על המ"א (סי' תרמ"ט ס"ק כ"א):

סימן לה

תמיה' בתשו' הרשב"א (סי' תשמ"ז) שהובא בדברי הרמ"א באו"ח (סי' תרמ"ט סעי' ב'). וביאור דברי התוס' פסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל אי בעי מתשיל עלה וישוב לתשו' הרשב"א:

סימן לו

ישוב לקושית התוס' בסוכה (דף ל"א):

סימן לז

ביאור גמ' דיומא (דף ל"ז) אשר הוא תמוה ורבים טרחו בזה ליישב הסוגיא:

סימן לח

ישוב לקושית התוס' בפסחים (דף כ"ו) וביאור דברי התוס' דשם הוא דלא כפי' מוהרש"א:

סימן לט

פלפול בברכות (דף מ"ז). וביאור דברי הר"ן מה שתמה עליו הב"י ביו"ד והמג"א (בסי' צ' ס"ק ל'). ותמיה' על תשו' נודע ביהודא. ותמיה' על הרשב"א בחידושי גיטין בחציו עבד וחציו ב"ח. וישוב לדברי הרשב"א. תמיה' על האחרונים. וישוב שינוי הסוגיות מברכות לסוגיא דגיטין (דף ל"ח):

סימן מ

נשאלתי לפרש דברי התוס' ביומא (דף נו"ן). ויבואר דברי התוס' בזה:

סימן מא

פלפול בדברי המל"מ (פ"ה מה' יסודי התורה) אם יוצא במצות עשה דאכילה שלא כדרך הנאתן או לא הוי אכילה כמו באיסורין דאין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן. מביא דברי התורת חיים בחולין (דף ק"ב) שכתב גם במצ"ע דאכילה יוצא שלא כדרך אכילתן ומסיק כדברי המל"מ. קושיא בברכות (דף כ') וישוב לזה. ישוב לקושית הטו"א במגילה (דף י"ט). ישוב לקושית אלי' רבא (סי' ס"ב) בברכות (דף י"ג) קושיא בר"ן בסוכה וישוב לזה:

מפתחות לחלק יו"ד

סימן מב

מסתפק במי שאסר עצמו בנדר שלא לאכול איזה מין פירות וכיוצא בזה אם מותר לעשות סחורה. אם דמי לכל איסור תורה. יבאר מאיסור סחורה באיסורי תורה הוי דאורייתא ומפלפל בזה בראיות וישוב לדברי הרמב"ם (פ"ה מה' מאכלות אסורות ה' ה'). ומפלפל בזה וקושיא על פי' הטו"ז ביו"ד (סי' קי"ז) בתוס' סוכה (דף ל"ט) מביא ראיות מכמה מקומות בש"ס ותוס' להא שכ' הט"ז דכל דבר המפורש באורה אינו יכולין לאסרו ומפלפל בזה. ישוב לדברי התוס' בקידושין (דף ח'). וישוב לקושית התוס' בחגיגה (דף י"ז) על רש"י. תמיה' על הט"ז באו"ח (סי' תקפ"ח):

סימן מג

מבאר דבאיסור נדר מותר לעשות בו סחורה ומביא מספרי שמותר לעשות בו סחורה. ומפלפל בדברי הספרי. השגה על הפ"ת שמתיר לעשות סחורה באיסור דם. ישוב לקושית התוס' בפסחים (דף כ"ג). מצדד להתיר איסור סחורה בדם מטעם אחר. מסתפק לדינא אי שרי לישראל לסחור באיסורי תורה במעות של נכרי:

סימן מד

תשו' לחכם אחד אשר בא לידו תשו' זו. ופלפול בזה ומרבה להשיג על החכם הנ"ל. הערה בדברי הש"ך חו"מ (סי' ע"ב ס"ק ס"ג). תמיה' בדברי התוס' מוע"ק (דף י"ד ע"ב). ישוב לדברי הש"ך הנ"ל תמיה' בדברי הט"ז ביו"ד (סי' ר"ו ס"ק י"ג):

סימן מה

ביאור דברי התוס' בב"מ (דף ע') ד"ה תשיך לא סגי בלא"ה. מבאר נפקא מינה לדינא בין שני תירוצי התוס' אי ב"נ מצוין על הריבית ואונאה או לא. ונ"מ גם לדידן. ויבאר לתי' ראשון של תוס' אי מותר לגר ליקח ריבית מב"נ שעלה עליו בהיותו עכו"ם. ומפלפל בזה טובא. תמיה' על הרמב"ם בה' ממרים (פ"ה ה' י"א). וביאור דברי הרמב"ם ומחלק בזה להתיר משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולגר אסור. ומפלפל בדברי פנ"י ביבמות (דף צ"ז) דמוכח דלא אמרינן הפי. קושיא על הנ"י מירושלמי דקידושין. מביא דברי היש"ש ביבמות שחולק על הנ"י משום מי איכא מידי ופלפול בזה:

סימן מו

ביאור דברי הטור ביו"ד (סי' קנ"ט). ישוב לקושית הח"ד על הטור. ומפלפל ומבאר דעת הראשונים בזה בטוב טעם ולהלכה מסיק דלא כרמב"ן:

סימן מז

פלפול בדברי הש"ך ביו"ד (סי' קנ"ט). ואשתמיט לי' הרבה פוסקים. ותמיה על הש"ך שמביא ראי' מהרמב"ם מה' עבדים (פ"ח ה' ה') וישוב לזה. תמיה על הב"י ביו"ד (סי' רס"ז). תמיה על החות דעת. קושיא ברמב"ם ה' נדרים (פ"ט ה' כ'). תמיה על הח"מ וב"ש באע"ז (סי' מ"ב) דאשתמיט להו תשו' הרא"ש ומפלפל בזה לדינא. ומתיר להלות מכותים בריבית:

סימן מח

יש לעיין בתינוק שנמצא בעיר מחצה עכו"ם ומחצה ישראל דהוי ספק ישראל ואין מצווין להחיותו וטעמא דריבית משום דמצוין להחיותו. א"כ בזה מותר להלותו בריבית ומפלפל בזה ומסיק דאסור להלותו בריבית. ואם כבר לקח ממנו ריבית ומסיק דתליא בפלוגתא דרבוותא. גם מסיק לחד תי' דתוס' דעכו"ם מוזהרין על הריבית זה מזה. א"כ איכא נ"מ דכה"ג הני דהוי ספיקות עכו"ם או ישראל אסורין להלות לעכו"ם בריבית. הערה אם עכו"ם וישראל הלוו לישראל בריבית אם המלוה ישראל מחויב להחזיר לישראל כל הריבית שלקחו מישראל משום דליכא לאשתלומי מזה משתלם מהא. ומסיק דאינו מחוייב לשלם הריבית רק מה שקיבל. וה"ה בשנים שגזלו ואין לא' לשלם אין חברו מחוייב לשלם כל הגזילה ודלא כמ"ש בתשו' שבות יעקב. והיכי דשנים קבלו בפקדון וכפרו בפקדון ושלחו יד ונשתנית הגזילה בידם אינו מחוייב לשלם אם אין לאחד לשלם:

סימן מט

מסתפק אם הלוה למומר בריבית ואח"כ שב בתשובה אם יוכל המלוה לגבות ממנו הריבית שעלה ויבאר בזה כמה חידושי דינים וישוב לדברי הרמב"ם (פ"ג מה' מלוה ולוה ה' ד') ומסתפק לדינא אם הלוה למומר ומת אם יוכל לגבות הריבית מהיורשים וגם יבאר אם לקח ריבית מישראל ובניו מומרים דא"צ להחזיר להם הריבית. ואם אחד ישראל אם צריך להחזיר לבן הישראל כל הריבית או חלקו לבד:

סימן נ

יבאר אם הלוה לאחד בחזקת ישראל כשר ואח"כ נודע שהוא מומר. ויש בזה כמה חידושי דינים. ויבאר הא דאמרינן אין אדם משים עצמו רשע. הוי טעמא משום דאין אדם משים עצמו רשע. דאדם קרוב אצל עצמו, אינו יכול לפסול עצמו. אם זהו דוקא מי שנודע לנו שהוא ישראל דיש לו חזקת כשרות אבל אם לא נודע לא ומביא דעת ראשונים בזה ומפלפל בזה:

סימן נא

יבאר אם מותר ללות מן הקטן בריבית כיון מן דהמלוה אינו מוזהר עליו. גם הלוה אינו עובר כמ"ש הפוסקים כה"ג גבי מומר ומפלפל בזה בראשונים. דמוכח מהרשב"א והגהות מרדכי דמחוייב להחזיר הריבית קצוצה. ובדברי הריב"ש שכתב דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו. ויבאר טעם להרשב"א והפוסקים. ויבאר מן התורה מותר ליקח ריבית קצוצה מיתומים קטנים. וקושיא ברש"י בכתובות (דף פ"ו) ויבאר אם מהני תקנתא דרבנן דקטנים מקחן מקח מהני דלהוי מדאורייתא רבית קצוצה:

סימן נב

יבאר אם הלוה לקטן אפשר אפילו ריבית דרבנן מחוייב להחזיר לקטן. דכיון דהלואתו שהלוה לקטן מועיל מן התורה דקטן קונה בדעת אחרת מקנה. גם יבאר אם לקח מקטן ריבית מעון שזכה קטן מפני דרכי שלום אי מחוייב להחזיר. ואי הוי ריבית קצוצה שיוצאה בדיינים. תמיה' על החות דעת והשגה על הט"ז ביו"ד (סי' רס"ו) וכמה חידושי דינים:

סימן נג

תמיה' על רשב"א בתשו' שכתב היכי דמנהג שכל מי שקונה צריך להחזיר כשירצה לפדות אסור ללוקח לאכול פירות. וישוב לזה. ולכאורה מפלפל דדין זה דרשב"א במחלוקת תליא ומסיק דיש לומר דלכ"ע הכי דינא. ומצדד אם אמר ללוקח כל זמן ששדה זו בידך תחזירנו לי מוסר ללוקח לאכול פירות:

סימן נד

טעם הא דאסרה תורה ריבית דרך הלוואה ולא דרך מכירה. קושיא לשיטת ר"ת דאין שליחות לעכו"ם אפילו לחומרא. קושיא על הרמ"א ביו"ד (סי' קס"ט) דסותר דבריו להא שכתב ביו"ד (סי' רצ"ז סעי' ד') ומפלפל בזה. קושיא בירושלמי דמגילה (פ"א ה' י"א) וישוב לזה:

סימן נה

תשו' לרב אחד אשר נתהוה מחלוקת בעירם בסרכה תלוי' על נגלד פורתא. ולא עשו מיעוך ומשמוש כי יראו שמא יקלקלו והי' הפסד מרובה שמורה אחד הטריף. מבאר להתיר בהפ"מ. ישוב לקושיתו על הב"י. גם שאל בהדרא דכנתא שהיו נסרכין זל"ז ומחמת הסרכה היו נכפלין קצת למעלה אי הוי בכלל נהפכו הדקין. יבאר להתיר ישוב קושית הפלתי בזבחים (דף ע"ד):

סימן נו

יבאר דברי הש"ע יו"ד (סי' א' סעי' י"ד) שמביא תשו' מוהרי"ק. והאחרונים דחו מהלכה וישוב לזה ומקיים פסק מוהרי"ק והש"ע להלכה:

סימן נז

תשו' לחכם אחד מה שהקשה ברש"י בע"ז (דף י"א) ישוב לזה. ישוב לקושית התוס' על רש"י שם ופלפול בחולין (דף ז') גבי רפב"י ופלפול ביו"ד (סי' כ"ח סעי' י"ח וסי' נ"ז סעי' י"ב):

סימן נח

תשו' לרב אחד. באשה שמוצאת בכל פעם אחר טבילתה אחר תשמיש היה מוצאת כתם בחלוקה הבדוקה לה. אם רשאי ללבוש בגדי צבעונין לכתחילה ולא נטמא משום כתם שחש להחמיר אפי' להמתירין בבגדי צבעונין אינו מטמא משום כתם. זהו דוקא היכי שלובשת תמיד בגדי צבעונין אבל ללבוש לכתחילה הוי כמבטל איסור לכתחילה. יבאר דאין בזה ביטול איסור לכתחילה וגם אין לחוש לדעת הר"ש והרמב"ן דמחמירין בכתם בבגדי צבעונין כיון דפסקו בש"ע להלכה להיתר אין להחמיר בכתמים דרבנן. יבאר שיש להקל אם יש לה ווסת ומוצאה כתם ע"פ דברי המרדכי. ביאור דברי המרדכי אשר הוא תמוה ומסיק להחמיר שמחוייבת לספור ז' נקיים ואין להקל ישוב לקושית השואל על תשו' נו"ב. השגה על דברי הרב שכתב להקל לרש"י משום ס"ס שנמצא כתם בחזקת שהיא טהורה. קושית תוס' יו"ט אמאי הוי כתמים דרבנן הא הוי ספק דאורייתא ותי' התוס' יו"ט אינו עולה יפה ישוב לקושית התוס' יו"ט יבאר דרש"י ס"ל ספק דאורייתא מן התורה לחומרא:

סימן נט

תשן' לרב אחד. באשה שמצאה כתם על נייר מביא כי בתשו' נודע ביהודא תנינא (ח' יו"ד סי' ק"ה) דטמאה משום דניירות העשוים מסחבי בלאות דינו כמו בדין והרמב"ם פי"א דכלים כתב לבדין דינן כמו בגדים לכל דבר. יבאר כי תשו' נו"ב תמוה כי מבואר ברמב"ם פ"ב מה' כלים דנייר אינו מקבל טומאה אם לא עשה כלים:

סימן ס

מפלפל בכמה ראיות דנייר אינו מקבל טומאה כיון שפנים חדשות באו לכאן ומפלפל בכמה ראיות מש"ס וירושלמי ומדברי הרא"ש פ"ג דטהרות ומסיק כי אינו מטמא משום כתם גם ליכא בזה חשש שעטנז. וישוב בסי' נ"ט לקושית תוס' בתמורה (דף ל"א). והשגות על מחבר ח"א:

סימן סא

השגה על תשו' נודע ביהודא שכתב כי גם נייר העשוי מעשבים הוי דינו כלבדין ומקבל טומאה. פלפול בדברי הרמב"ם (פכ"ב מה' כלים ה' י"ו). קושיא בתוספתא פ"ב ב"ק דכלים. והשגות על ס' שיבת ציון שרצה ליישב דברי אביו הגאון ז"ל:

סימן סב

פלפול בדברי הר"ן שבועות (דף כ"ה). השגה על הפר"ח באו"ח (סי' תפ"ה). מחדש דבאיסור לאו לא אמרינן דחייל בכולל ודוקא בביטול מצ"ע אמרינן דחייל שבועה בכולל. ובזה מיושב דברי הרמ"א (סי' רל"ו סעי' ה') מקושית הש"ך עליו. מפלפל בראיות דעל ל"ת אינו חייל שבועה בכולל מסוגיא דנזיר (דף ד') וירושלמי דנזיר (פ"ו ה' ה'). קושיא בירושלמי דנדרים (פ"ה ה' ג') וישוב לזה:

סימן סג

קושיא ביו"ד (סי' רט"ו סעי' ה') וישוב לזה. ישוב לקושית הש"ך בחו"מ (סי' ע"ג סעי' ה' ס"ק י"א) קושיא ברש"י כתובות (דף פ"ו) וישוב לזה. קושיא בדברי הט"ז ביו"ד (סי' רל"ד ס"ק נ"ט). קושיא על הט"ז ביו"ד (סי' רכ"א סעי' ז'):

סימן סד

תשו' לרב אחד מקראקא. אשר מצויים שמה תינוקות שהם ירוקים ואדומים קודם המילה דאין מלין עד שיבלע דמו. אם צריך להמתין ז' מעל"ע כמו בחלצתו חמה. כי מצא שכ' בספר יד הקטנה שצריך להמתין בזה מעל"ע. מוכיח בראיות שא"צ להמתין ז' מעל"ע ומפורש ברשב"א ביבמות (דף ע'). קושיא בש"ע יו"ד (סי' רס"ג סעי' ג') שכתב דאחיות מחזיקות בתרי זימני אם שני אחיות מלו בניהם ומתו לא ימולו שארי אחיות בניהן. דהא גבי משפחה בעינן תלתא זימני. הערה אם גבי קטלנית אמרינן ג"כ אחיות מחזיקות. וכן באע"ז סי' קנ"ד בשהה עשר ולא ילדה אם נשאת לב' אנשים לא תנשא לשלישי אם גם אחיות מחזיקות ומחלק בזה קושיא ביבמות (ד' ס"ד) קושיא בתוס' יומא (דף נ"ח) מחולין (ק"ח) יבאר כוונת התוס' בע"א ויבאר ראי' מכמה מקומות בש"ס:

סימן סה

תשו' לחכם אחד. קושיא במנחות (דף ה') וישוב לזה. קושיא בכתובות (דף י"א) וישוב לזה ומפלפל וטעם להשמטת הרי"ף בכתובות הא דאמר רב יוסף אם הגדילו יכולין למחות שתמה הר"ן עליו. תי' לקושית הריטב"א עוד ישוב להשמטת הרי"ף להא דרב יוסף:

סימן סו

תמיה' בדברי הרמב"ם (בפ"א מה' ת"ת ה"ב) דמבואר בספרי להיפוך וגם קשה מדברי הרמב"ם ה' ק"ש (פ"א ה' ג') וישוב לזה השגה על רב גדול שכתב ישוב לזה:

סימן סז

תשו' במזוזות ותפילין שנמצא אותיות מכתב וועליש שהוא כתב ספרדית כי מצא בס' ברכי יוסף תפילין של כתב אשכנזית פסולין לספרדים כי יש שינוי בין אשכנזים באותיות אשורית לספרדים. קושיא במגילה (דף ט') וישוב לזה ופלפול בירושלמי דמגילה וביאור מ"ד בסנהדרין (דף כ"א) מתחילה נתנה התורה בכתב עברי. אשר כבר העירו בזה הריטב"א ובתשו' הרדב"ז וגם הגאון רי"ע כי לכולם יש קושיא ופרכא לדבריהם מהא דירושלמי דאמרו דעין בנס היו עומדין בכתב עברי. יבאר כי לוחות ראשונים הי' כתב אשורית. ולוחות שניות בכתב עברי. והס"ת שכתב משה ליתן בארון ה' הי' ג"כ בכתב אשורית. תי' לקושית התוס' בשבת (דף ק"ד). ופלפול בגמ' דשבת (דף ק"ג) בדברי רש"י ותוס' וחידושי רשב"א מנחות שנדפס כעת ובדברי הריב"ש (סי' ק"כ). ביאור דברי הגמ' ברכות (דף נ"ו). יבאר דכשר אם נמצא אותיות וועליש בתפילין ומזוזות. יבאר היכי דנמצא תיבה יתירה בתו"מ דכשר למחוק וכדי שלא יהא הרחק פרשה. דלר"ת הוי מג' אותיות. אם רשאי להעבות אות שלפניו כמו ה' או חית ויגרר מה שבפנים שהי' הרגל מתחילה. יבאר כי התפילין פסולין דפנים חדשות באו לכאן והוי שלא כסדרן אע"ג דלא הי' זמן מה שהי' חסר אות. ומביא ראי' משבת (קי"ב) ועירובין (דף כ"ד). ומפלפל בזה אי אמרינן קמא קמא בטל. הערה על מ"א (סי' ל"ב ס"ק מ"ג):

סימן סח

ישוב לדברי הרמב"ם (פי"א מה' בכורים ה' ז'). יבאר פירושו בגמ' ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין (דף ח'). קושיא על התוס' שכתבו דתרי רב כהנא הוי. הערה מירושלמי בפ"ג דר"ה דמשמע דהי' כהן וישוב לזה:

סימן סט

ביאור דברי התוס' במנחות (דף ל"ז). יבאר דר"ת ס"ל כהרשב"א דיתר כנטול דמי לא אמרינן דהכל נטול היתרת ואינו יתרת אלא היתר לבד כנטול ואם היתר כנטול דמי הוי נקב ע"כ הוי טריפה:.

סימן ע

תשו' לחכם אחד. קושיא בתוס' נדה (דף כ"ה) מב"מ (דף ו') וישוב לזה. קושיא בתוס' נדה (דף מ"ג) וישוב לזה. קושיא בחולין (דף י"א) וישוב לזה. קושיא בשבת (דף כ"ג) וישוב לזה. ביאור דברי התוס' ביבמות (דף קי"ט). קושיא על הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא לקולא וישוב לזה:

סימן עא

ביאור דברי המשנה בערכין (דף י"ח) שלא כתוס' יו"ט ע"פ הערה שהקשה אא"ז הגאון ז"ל יבוא על נכון:

סימן עב

פלפול עצום ורב בסוגיא דגיטין (דף מ"א) בחציו עבד וחציו ב"ח. ישוב לכמה קושיות של עו"א בחגיגה. ביאור דברי התוס'. יבאר מדוע לא תי' התוס', כמו בפסחים (דף פ"ח). יבאר דלא אמרינן לאדם עמוד וחטא רק באיסור עשה ולא באיסור לאו. ומיישב קושית הטו"א. מקיים פסק הרשב"א באו"ח (סי' ש"ו) שהשיג הב"י בזה מדברי התוס'. כי יש לומר דגם התוס' מודה לפסק הרשב"א. תמיה' על המרש"א וישוב לזה. קושיא ביבמות (דף ה'). ביאור משנה דנדרים (דף ל"א). השגה על טו"א. מעורר כמה קושיות בסוגיא וישובים לזה. יבאר פי' חדש במשנה אשר בזה יתורצו כל קושיות התוס' שפלפלו הרבה. ישוב לקושית הפ"י. ישוב לקושית התוס' בגיטין (דף כ"ג) ויבאר דש"ס דידן פליג על ירושלמי דקידושין (פ"א ה' ג'):

סימן עג

ישוב לדברי הרמב"ם (בפ"ב מה' עבדים) שתמה הלח"מ שם עליו. השגה על הלח"מ ופלפול זה ויבאר דירושלמי דקידושין אינו חולק עם ש"ס דילן:

סימן עד

תשו' לחכם אחד. קושיא בערכין (דף ל"א) וישוב לזה ופלפול בזה:

סימן עה

ישוב לקושית התוס' בזבחים (דף קי"ו). ותמיה' על התוס' בעירובין (דף ב') מסוגיא דיומא (דף ס"ח) ופלפול בזה וישוב. עוד ישוב לקושית התוס' דעירובין:

סימן עו

ישוב לדברי הרמב"ם (בפ"ד מה' עבדים ה' ג') שהקשה עליו הכסף משנה. קושיא בקידושין (דף י"א) וישוב לזה. ובזה מיישב דברי הרמב"ם:

סימן עז

תשו' לחכם אחד. ישוב לקושית הגרע"א ז"ל השגה על תשו' נודע ביהודא (ח' יו"ד סי' ס"ז) דנדר א"א להיות ע"י שליח. והשגה על בנו הגאון מוהר"ש לנדא שמביא ראי' משבועות. תמיה' בדברי הרמב"ם (פ"ט מה' שבועות ה' ו') השגה על הלח"מ. עוד ישוב לקושית הגאון רע"א ז"ל מפלפל דשבועה מהני ע"י שליח ומדחה זה. ומסיק דשבועה לא מהני ע"י שליח מטעם שכתב הריטב"א בקידושין מסתפק באם שנשבע שלא למכור דהמכירה באיסור מהני לדעת הסוברים כן בחו"מ (סי' ר"ח) אם יכול לעשות המכירה בתנאי אם אמרינן כיון דאין שליח לדבר עבירה דהמעשה בטל לדעת התוס' א"א לעשות בזה תנאי. וכן קטן שמכר על תנאי אי הוי תנאי:

סימן עח

ישוב לקושיא הגרע"א על התוס' קושיא בר"ה (דף ו'). מבאר דין מחודש אם נשבע על תנאי שאם ישכח שבועתו ונדרו לא יהי' חל הנדר אי הוי תנאי בזה. מוכיח מירושלמי דנזיר דכה"ג מהני תנאי:

סימן עט

יבאר בדרבנן אי אמרינן עביד לא מהני. קושיא בב"ב (דף קל"ז) ישוב לקושית המל"מ (פ"י מה' זכי' ה' יו"ד). וקושיא בכתובות (דף פ"א). וקושיא בב"ב (דף קל"ז) מתשו' הר"ן ופלפול בזה. תמיה' על הט"ז שסותר דבריו מש"כ באו"ח (סי' תקכ"ד):

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה