ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
יורה דעה · סימן עו
הרמב"ם (בפ"ד מה' עבדים ה' ג') כתב אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר ואינה נקנית בפרוטה. מפני שצריך לקנותה בדמים שראוין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא. והקשה בכסף משנה דהא לא ילפינן עבד עברי דנקנה בכסף אלא מדכתיב והפדה והוקש עברי לעבריה. ומהא ילפינן נמי גרעון כסף. א"כ הי' לנו לומר דגם עבד עברי נמכר לישראל לא יקנה בפרוטה כמו אמה ואין אני רואה דבר מתיישב בזה ודחק עצמו עי"ש:
ולענ"ד נראה ליישב דבקידושין (דף י"א) אמר חזקיה אמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר היינו דמגרעה ואזלא עד פרוטה. אלא דיהב לה פרוטה מפרוטה מי מגרעא. לכאורה קשה אמאי לא נימא דגם בפרוטה שייך גרעון. הא הרמב"ם כ' (ריש ה' גזילה ה' ב') וכן הוא בחו"מ (סי' שנ"ט סעי' א') אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא מדין תורה. והה"מ והסמ"ע כתבו דהוי כדין חצי שיעור באיסורין. ועושק מקרי מה שבא לידו ברצון הבעלים כמ"ש הרמב"ם שם. א"כ אמאי לא שייך גירעון בפרוטה דאסור לגזול ולעשוק אפילו כ"ש מדין תורה בשלמא בגמ' דאמר רבי שמעון כן לקיש טעמייהו דב"ש כדחזקי' דאמר חזקיה אמר קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה כו' אלא אי אמרת דיהיב לה פרוטה מפרוטה מי מגרעא. יש לומר דלטעמי' אזיל דס"ל ביומא (דף ע"ג) דחצי שיעור מן התורה אלא מדרבנן אסור. א"כ ליכא למימר דמיירי קרא בפרוטה דמפרוטה מי מגרעא. אבל הרמב"ם דפסק דפחות מש"פ ג"כ אסור א"כ גם בפרוטה שייך דין גרעון. דמחוייב לחשוב עם אדונה אפילו פחות מש"פ:
ונראה כזה דאע"ג דפחות מש"פ אסור לגזול ולעשוק מדבר תורה. מ"מ לא הוי ממון רק איסורא בעלמא הוא דהוי אבל ממון לא הוי דפחות מש"פ אינו חייב להחזיר כמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' גזילה ה' ו') הגוזל מחברו פחות משוה פרוטה אעפ"י שעבר אינו חייב להחזיר. וכיון דלא הוי רק איסור דאורייתא. והאי אמה העבריה ע"כ דלא אייתי שתי שערות. דאי אייתי שתי שערות מאי בעי גביה. וכיון דלא אייתי שתי שערות הוי קטנה דלאו בת אזהורי מאיסורא היא. דבשלמא בשוה פרוטה דממון גמור איכא גבה אינה יכולה לצאת בלא כלום. אבל פחות משוה פרוטה דלאו ממון הוא רק איסור בעלמא וקטנה לאו בת אזהורי מאיסורא ע"כ לא מיירי קרא דיהיב לה פרוטה:
א"כ לפ"ז א"ש דברי הרמב"ם דאע"ג דעבד עברי הוקשה לעבריה. מכל מקום מאי דהוי נגד הסברא לא אמרינן אין היקש למחצה כדמוכח בקידושין (דף ט"ו). דאמר רב נחמן בר יצחק לעולם יליף שכיר שכיר ואיצטרך ס"ד אמינא מוכר עצמו הוא דלא עביד איסורא. אבל מכרוהו ב"ד דעביד איסורא אימא נקנסי' (ולא יצא ביובל דפגע בתוך שש) קמ"ל קרא ושב אל משפחתו. אלמא אע"ג דהיכי ילפינן מגז"ש ואין גז"ש למחצה. אפ"ה היכי דאיכא סברא לחלק לא ילפינן מגז"ש מחמת דאין גז"ש למחצה. וכה"ג כתבו התוס' בקידושין (דף ל"ד) ד"ה גברא בעי חיי. משום סברא דגברא בעי חיי נשי לא בעי חיי מפקא מהקישא דמזוזה לת"ת ומחייבי נשים במזוזה. וא"כ בעבד עברי דלא משכחת בקטן דקטן אינו נמכר בגניבתו. וגם מוכר עצמו לא שייך בקטן. וע"כ בעבד עברי גדול. וכל עיקר ילפותא דאמה עבריה אינה נקנית בפרוטה משום מפרוטה מי מגרעא. משום דפחות מש"פ הוי רק חצי שיעור. והוי רק איסור בעלמא דלא שייך בקטנה דלאו בת אזהורי מאיסורא. אבל בעבד עברי דהוא גדול גם מפרוטה שייך דין גרעון. ע"כ נקנה אפי' בפרוטה משום דאסור לגזול ולעשוק אפילו פחות משוה פרוטה: