ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
חושן משפט · סימן קא
על דבר שאלתו כאשר יש לו פאבריק ושוכר פועלים הרבה במלאכת הפאבריק ונותן להפועלים על שכר מלאכתם מכל שבוע כת"י לשלם להם כשיחלק להם שכר פעולתם. וכאשר אינו מזומן ת"י דמי משכורתם נותנים הכת"י לאחרים ולוקחים בהם צרכיהם. והמנהג אצלו בפאבריק כאשר יאבד הפועל הכת"י אינו משלם כלל כי אי אפשר לשמור שוברים הרבה שיתנו לו הפועלים כאשר ישלם להם אם יאבדו הכת"י אולי יאבד השובר ממנו ויתבענו פעם אחרת כי נפישי רמאין. ואחרי שהדבר נודע כי כן נוהג בהפאבריק שלו זה הרבה שנים אדעתא דהכי נשכרים לו כשיאבדו הכת"י לא יקבלו עבור שכר פעולתם אשר נשאר מניע להם. ועתה שם אל לבו דבר ד' ושואל להורות לו אם הוא כתורה יעשה:
הנה אם הי' מתנה בפירוש בשעת שכירות הפועל ע"ז. לכאורה נראה דשפיר יש לומר דאדעתא דהכי שעבד הפועל נפשו ונשכר לו והמשכיר לא שעבד נפשו לשלם אם יאבד הכת"י. ודמי להא דקיי"ל דמתנה שואל להיות פטור מאונסין ומגניבה כש"ח משום טעם זה דמעיקרא לא שעבד נפשי' כדאמרינן בב"מ (דף צ"ד) ובחו"מ (סי' רצ"ו סעי' ה') ומחל לו המשאיל על חיובו דשואל ולא אמרינן דהוי כמחילה על תנאי דבעי קנין כמ"ש הט"ז (סי' ר"ז סעי' ט"ז). [וזה הוי הטעם הא דאמרינן דור לי בחיי ראשך והפטר דקודם גמר דין בעי קנין כמ"ש בחו"מ (סי' כ"ב) ולא אמרינן דהוי כמחילה דא"צ קנין משום דהוי מחילה על תנאי ולא מחילה ברורה בעי קנין]. דשאני הכא כמו דמשיכת הדבר לשמירה הוי קנין. ה"נ בשכירת פועלים התחלת המלאכה הוי קנין כמ"ש הרא"ש בתשו' הובא בחו"מ (סי' שט"ו סעי' ו') ראובן שלקח נער אחד לשמשו והבטיחו שמעון לשלם כל מה שיפסיד הנער בהיותו בביתו כיון שלקח הנער לביתו נתקיימו כל התנאים וא"צ קנין. ועי' שם בסמ"ע שכתב בשם תשו' הריב"ש כל מה שאדם נודר בשכירות אפילו בע"פ ובלא קנין צריך לקיים וזה הטעם באומנין שנשתתפו דאינן יכולים לחזור מהריוח שעבר משום דהתחלת המלאכה הוי כקנין דאם התחיל פועל במלאכה שוב אינו יכול לחזור כמ"ש בחו"מ (סי' של"ג):
אלא דיש לומר בזה דכה"ג דהוי אסמכתא לגבי פועל דהוי כגוזם וקונס א"ע באם שיפסיד הכת"י יפסיד חובו הוי אסמכתא דסובר שלא יאבד הכת"י ולא יקרה אונס מצד שמירתו א"כ צריך קנין מעכשיו ובבד"ח לסלק אסמכתא כמ"ש בחו"מ (סי' ר"ז סעי' י"ד). אך יש לומר דתליא בפלוגתא דרבוותא הרמב"ם והראב"ד דהרמב"ם ס"ל כה"ג במחילה כיון דהוי בידו לא הוי אסמכתא. והראב"ד ס"ל גם בזה הוי אסמכתא. והובא בחו"מ (סי' ר"ז סעי' י"א):
ונראה דיש לומר הא דפליגי הפוסקים בחו"מ (סי' ע"ב) אם קיי"ל בהא דשמואל האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה והניח קתא דמגלא ואבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי דהטור ס"ל כדעת ר"י דאם פירש בהדיא אם יפסיד הקתא אבד אלפא זוזי מהני משום דסובר כדעת הרמב"ם דכה"ג לא הוי אסמכתא כיון דהמלוה מחל להלוה החוב דכה"ג דהוי בידו ע"כ לא הוי אסמכתא. ולהגאונים והג"א דפרק האומנין דפסקו דלא כשמואל אפילו בפירש בהדיא אם אבד הקתא אבד אלפא זוזי ס"ל כדעת הראב"ד דגם כה"ג דהוי בידו דהלוה הוי אסמכתא גבי המלוה ולא מהני. וא"כ ה"נ לדעת הרמב"ם אע"ג דהוי אסמכתא גבי פועל כיון דהוי בידו של בעה"ב מהני ולדעת הראב"ד לא מהני דהוי אסמכתא לגבי פועל ע"כ צריך קנין ומעכשיו ובד"ח לסלק אסמכתא:
וא"כ כיון דהבעה"ב מוחזק יכול לומר קים לי כדעת הרמב"ם דלא הוי כה"ג אסמכתא ופטור המשכיר לשלם להפועל כשיאבד הכת"י אם פירש אם יאבד הכת"י יהי' פטור מלשלם אע"ג דלא עשה קנין מעכשיו לסלק אסמכתא. ואע"ג דהוי ספק בפרעון דקיי"ל דאם אמר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך חייב לשלם מכל מקום במחלוקת הפוסקים בפרעון פטור לשלם ואפי' לצאת ידי שמים פטור. דכמו להלוה יש ספק דדינא גם להמלוה יש ספיקא דדינא והיכי דגם המלוה אומר איני יודע אם פרעתני פטור אפילו לצי"ש כמ"ש בחו"מ (סי' ע"ה סעי' י"ט). וכן מצאתי במל"מ פי"א מה' מכירה שכ"כ. ולפ"ז אם תפס הפועל יכול לומר קים לי כדברי הראב"ד:
אך אפשר לומר דהא דבמחלוקת הפוסקים בפרעון אפילו לצאת ידי שמים פטור דהוי כמו שניהם טוען שמא. היינו משום דאלים חזקת ממונא טובא. אבל לכתחילה אינו יכול לסמוך לעשות מעשה מידי היכי דהוי מחלוקת הפוסקים דהוי ספק איסור גזל כמו דמוזהר לאפרושי מספק איסור והא דספק גזל אינו מוציאין היינו משום חזקת ממונא. דהתורה התירה כמ"ש הסומים בזה אבל לעשות לכתחילה דשכנגדו הוא מוחזק אסור מספק. ע"כ יש לחוש לצי"ש ואינו מועיל אפילו פירש בהדיא בשעת השכירות משום ספיקא דדינא דהוי מחלוקת הפוסקים הרמב"ם והראב"ד והרא"ש והרמ"א בחו"מ (סי' ר"ז). א"כ בעינן דוקא קנין מעכשיו ובד"ח לסלק אסמכתא:
עוד יש לומר דאינו מועיל מחילת הפועל דמי שכירותו אם יאבד הפועל הכת"י אע"ג דמפרש המשכיר בשעת השכירות משום דהוי כמוחל דבר שלא בא לעולם דלא מהני מחילה כמ"ש הר"ן בתשו' והובא בחו"מ (סי' ר"ט ספי' ד') דאם מוחל החוב קודם שלוה ממנו לא מהני המחילה הקודמת להפקיע החוב שמלוה אח"כ ה"נ לא יועיל מחילה הקודם לשכירותו שעשה מלאכתו שיהי' אח"כ כשיקח הכת"י ויאבד. אך יש לומר בפועל כיון דיכול לחזור בו אפי' בחצי היום א"כ אמרינן כל שעתא ושעתא אדעתא דהכי נשכר לו על תנאי הראשון כמ"ש הריב"ש בתשו' (שע"ז) הובא בחו"מ (סי' של"ג). א"כ עד פ"א נוכל לומר אדעתא דהכי נשכר לו ולא הוי כמחילה דבר שלא בא לעולם. וגם המשכיר לא משתעבד נפשי' לשלומי. ודמי למתנה בשואל להיות כש"ח. אבל הכא במלאכת הפאבריק הפועלים קבלנים המה שמשלמים מכל חתיכה וחתיכה שיעשו לא שייך זה דקבלן אינו יכול לחזור בו:
וכ"ז אם הי' תנאי מפורש בשעת שכירות הפועלים או דידע הפועל מנהגי' דאיכא בפאבריק של המשכיר וידוע להמשכיר שפועל יודע בזה. אבל אם הפועל אינו יודע מזה הדבר ברור דלא יוכל המשכיר להפסידו דמי השכירות שלו אם יאבד הכת"י ומחוייב המשכיר לקבל שובר ויחרים על הפועל שנאבד כת"י שלו כמבואר בחו"מ (סי' נ"ד סעי' ב'). לכן נראה דיתנה בפירוש עם הפועל בשעת שכירות הפועל בקנין מעכשיו דאם יאבד הכת"י יפסיד שכירותו ומהני אפילו בקבלן דלא הוי כמוחל על דבר שלא בא לעולם על שכירותו שיהי' אח"כ דכה"ג דהכא אדעתא דהכי שעבד נפשי' דאם יאבד הכת"י לא יקח שכר פעולתו:
ידידו מברכו ירכיבהו ד' על במתי הצלחה במעשה ידיו כנפש תדרשנו לטובה. ברוך מרדבי ליבשיץ פה וואלקאוויסק יע"א שנת תקצ"ט לפ"ק שביעי לתשובה.