ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
חושן משפט · סימן צח
בב"ב (דף קנ"ז) לשבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחברו והשביחה ובא בע"ח וטרפה כשהוא גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין. בתוס' ד"ה גובה את השבח וא"ת כיון שיש נכסים ללוה שיגבה ממנו הלוקח א"כ לא יקח הב"ח ממנו לימא לי' לוקח הנחתי לך מקום לגבות הימנו. ויש לומר דאיירי כגון שאין לו למוכר נכסים אחרים אלא משועבדים ולכך טורף ממנו המשועבדים ולכשיחזור ויקנה נכסים בני חורין יחזור זה לוקח ויטרוף ממנו מבני חורין. ואפילו דאקני קנה ומכר משתעבד כבר לקח ב"ח כל שעבודו עכ"ל. ונתחבטו המפרשים בפי' דברי התוס' והב"ח בחו"מ (סי' קט"ו) כתב וז"ל עוד תי' בתוס' פרק מי שמת (דף קנ"ז) בד"ה גובה את השבח דאע"ג דכתב לו דאקני וקנה ומכר משתעבד אפ"ה כיון בבא ב"ח לטרוף מלוקח שקנה קרקע שהי' לו בעת שלוה לא מצי לוקח לדחותו למשועבדים המאוחרים של דאקני כיון דבעת הלואה חל שעבודו של ב"ח אשדה זו דהוי ליה ללוה בשעת הלואה תו לא מצי לוקח לדחותו מעיקר שעבודו לשאר משועבדים שלא הי' לו בשעת הלואה והוא התי' הנכון לפע"ד עכ"ל. והש"ך בחו"מ (סי' קט"ו ס"ק י"א) הביאו. וכתב עלה ולפע"ד צ"ע בזה להמציא סברא חדשה שלא יוכל הלוקח לומר הנחתי לך מאוחרין בכה"ג עכ"ל:
לכאורה נראה דסברת הב"ח לא רחוקה ולא נפלאה ונכונה בסברא. מטעמא דשעבוד דאקני אע"ג דמשתעבד לא משתעבד מדאורייתא משום כשם שאין אדם. מקנה דבר שלא בא לעולם כך אינו משתעבד דבר שלא בא לעולם רק מתקנת חכמים הוא דאלמוהו רבנן לשעבודא משום נעילת דלת כמ"ש הרשב"ם בב"ב (שם) דאלמוהו רבנן לשעבוד יותר מקנין דלא תנעול דלת בפני לוין. וכ"כ הנימוקי יוסף שם. ע"כ אם מכר הלוה השדה דאקני לאחר לא מצי לוקח ראשון לדחותו לומר הנחתי לך מקום לגבות הימנו משום דזה הוי רק תקנתא דרבנן דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כדאיתא בגיטין (דף כ'). א"כ אם ידחה הלוקח לב"ח להשדה דאקני שקנה לוקח מאוחר ממנו הוי תקנתא לתקנתא דלא עבדינן. דנימא דלא יוכל הב"ח לטרוף השעבוד דקנה שהוא משועבד מן התורה מהשדה שהי' לו בשעת הלוואתו שקנה הלוקח ראשון משום תקנתא דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין גם יכול לדחותו לדאקני שקנה הלוקח אחרון דלא משתעבד רק מתקנתא דנעילת דלת. אבל אם השדה דאקני ביד הלוה שפיר מצי הלוקח לדחותו לומר הנחתי לך מקום לגבות הימנו דגבי מיני' לא משתעבדי דאקני משום תקנתא דנעילת דלת אלא מיניה גובה אפילו מדאורייתא דאפילו מגלימא דעל כתפא משועבד לב"ח וכופין אותו לשלם ע"כ מצי הלוקח לומר הנחתי לך מקום לגבות הימנו משום תקנתא דרבנן:
וכן מוכח מכתובות (דף ק"י) גבי שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה ואיתי ליה לחד בינונית ולחד זבורית רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה קסבר בשלו הן שמין אתי בעל זבורית וגבי לי' ברישא לבינונית דהוי גביה עדית כו' ופריך ולרב נחמן מאי חזית דאתי בעל זבורית ברישא ליתי בעל בינונית ברישא ולגבי זבורית ולהדר ולגבי' ניהליה. א"כ מבואר אע"ג דזבורית הוי דאקני ובינונית הוי שעבוד דקנה. אפ"ה יכול לדחותו אצל דאקני, וע"כ משום דגבי לוה שאני דאין חילוק בזה בין השדה דהי' לו בשעת הלוואה ובין השדה דקנה אח"כ דמני' משועבד אפי' מגלימא דעל כתפא אלא אם יצאה מרשותו השדה דקנה אח"כ דמכר לאחר דמדאורייתא אינו יכול לטרוף השדה שקנה אח"כ דאין משעבד דבר שלא בא לעולם רק משים תקנה דנעילת דלת אלמוהו רבנן לשעבוד יותר מקנין. ע"כ לא מצי הלוקח לדחותו לדאקני משום תקנתא דאין נפרעין מנכסין משועבדים במקום שיש בני חורין והנחתי לך מקום לגבות הימנו דהוי תקנתא לתקנתא דלא עבדינן:
וראיתי בקצוה"ח (סי' קט"ו) הקשה על הב"ה מב"ק (דף ח') אי שתקת שתקת ואי לאו מהדרינא שטרא דזבורית למריה ושקליתו כולכו מזבורית. והא התם במה דמהדר שטרא למרי' לא נתבטל המקח ולא הדרא זביני וכמ"ש התוס' והרא"ש שם. ולא הוי אלא כקונה אח"כ וא"כ איך מצי לדחות לדאקני. וכן קשה ממה שכתב הטור (בסי' קי"ט) דאפילו יש לו זבורית משלו מצי אמר אי שתקח שתקת ואם לא אני נותן לו זבורית משלי והתם ודאי הוי דאקני א"כ איך יכול לדחותו משעבודו דקנה דהי' בעת הלוואה לדאקני שקנה אח"כ. ולא דק כלל בזה כמ"ש דהיכי דהוי השדה דאקני גבי לוה עצמו כ"ע מודה דיכול לדחות להב"ח לדאקני ולומר הנתתי לך מקום לגבות הימנו:
עוד הקשה הקצוה"ח על הב"ח מהא דתניא והשבח גובה מנכסים ב"ח כיון שיש בני חורין ויגבה מלוה מנכסים בני חורין וכי תימא שהם דאקני ולא מצי לדחותו מדקנה שהוא עיקר שעבודו לדאקני דהא השבח הוי נמי דאקני. א"כ יכול לדחותו לנכסי בני חורין שהם דאקני ביד הלוה ע"ש. נפלאתי בזה דהא מבואר בתוס' דהא דשבח גובה מנכסים בני חורין יש לומר שקנה אחרי הטריפה. וכמ"ש הש"ך בדברי הרב המגיד הא דלא הקשה המגיד אבני חורין כיון שגובה השבח מבני חורין יאמר לו הלוקח הנחתי לך מקום לגבות הימנו. אלא ודאי בבני תורין יש לומר דמיירי שקנה אחר הטריפה. אלא דהקושיא דתני הקרן גובה מנכסים משועבדים א"כ לימא לי' לוקח הנחתי לך מקום לגבות הימנו דאין לומר בזה שקנה אחר הטריפה ומכר אח"כ א"כ גם השבח הי' קצוב כיון שכבר טרף הב"ח ממנו יגבה מהני משעבדי וע"ז תי' התוס' דאע"ג דאקני משתעבד אינו יכול הלוקח לדחות להב"ח משעבודו דקנה שהי' לו בשעת הלוואה לדאקני:
אך קשה לי אע"ג דנימא הא דתניא גובה השבת מנכסים בני חורין מיירי שקנה אחרי הטריפה מכל מקום אפי' אם ימכור הלוה הני בני חורין לאחר ג"כ יגבה הלוקח משום דכבר קצוב השבח שנטרף ממנו ואיך תני השבח גובה מנכסים בני חורין. ואין לומר דלא כתב וקח דאקני והא דגובה הקרן מנכסים משועבדים מיירי דהיו לו הני משעבדי בעת שקנה הלוקח ע"כ קאמר דגובה השבת רק מבני חורין דא"כ יגבה המלוה כל השבת ולא חצי השבת כמ"ש הרא"ש והרמ"א בחו"מ (סי' קט"ו) וצ"ע שלא הרגיש הש"ך בזה]:
אך לבי מהסס לומר דאפשר דל"ש בזה תקנתא לתקנתא לא עבדי דדוקא גבי שבועת היסת דאמרינן בב"מ (דף ה') בחשוד שנתחייב שבועת היסת לא אמרינן שכננדו נשבע ונוטל משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן. דהתם שני התקנות לתועלת התובע שייך לומר תקנתא לתקנתא לא עבדינן דכולי האי לא עבדינן לתועלת התובע לחייב להנתבע שבועת היסת. ואם יהי' חשוד הנתבע ישבע התובע ויטול דהוי תקנתא לתקנתא. וכן בשבועות (דף מ"ה) גבי שכיר דנשבע ונוטל אמר רבי יהודא עד שיהא שם הודאה במקצת גבי בעה"ב. וקאמר בגמ' טעמא דרבי יהודא דסבר בדאורייתא עבדו לי' תקנתא לשכיר ובדרבנן הוי תקנתא לתקנתא לא עבדינן דשני התקנות הוא לאדם אחד כולי האי לא עבדינן לשכיר. אבל הכא דתקנה דאקני משתעבד הוא לתועלת המלוה או הלוה דהוי משום נעילת דלת בפני לוין. והך תקנה דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין דיכול לומר הנחתי לך מקום לגבות הוא לתועלת ותקנת הלקוחות לא שייך בזה לומר תקנתא לתקנתא לא עבדינן דהשני תקנות לא הוי לאדם אחד:
ובזה יש ליישב מה שהקשה הב"י (באע"ז סי' פ"ג) על הטור שכתב אם חירף אדם אשתו בדברים בגלוי לו שני חלקים ולה חלק אחד ואם חרפה בסתר לה שני חלקים ולו חלק אחד ושלה ילקח בו קרקע והוא אוכל פירות. ותמה הב"י ע"ז וכתב שותא דמר לא ידענא דהא אמרינן בב"ק (דף צ"א) אמרי במערבא משמי' דרבי יוסי בר אבוהן זאת אומרת ביישו בדברים פטור וכ"כ הטור בחו"מ (סי' ח"כ) וא"כ מאי חלק וחלקים שייכי בי' עכ"ל, ותמהו כולם על הב"י בזה. דהא כתבו הראשונים אע"ג דביישו בדברים פטור מ"מ מנדין עד שיפייס אותו כראוי. ע"כ כתב הטור אם פייסה בממון יש חילוק בין ביישה בגלוי או ביישה בסתר. וכתב הדרישה לפרש דברי הב"י דס"ל כיון דבושת דברים מהדין פטור רק חכמים עשו תקנה דהיו מנדין אותו עד שיפייס כראוי. וגם מהדין דמי בושת הוא שלה רק חכמים תקנו ליתן לבעלה חלק בהן א"כ הוי תקנתא לתקנתא דלא עבדינן היינו ליתן דמי בושת בדברים לבעל לא עבדינן. והביאו הב"ש באע"ז (סי' פ"ג סעי' א' ס"ק ח'). ולפמ"ש כיון דשני התקנות לא הוי משום אדם אחד ע"ז לא אמרינן תקנתא לתקנתא לא עבדינן. ע"כ מהנכון כפי' מוהרש"א בתוס' וכמ"ש הש"ך דלעולם יכול לדחות הלוקח לב"ח למשועבדים המאוחרים ממנו אפי' מדקנה לדאקני]:
וראיתי בחידושי מהרש"א בב"ק (דף ק"ח) שכתב לפרש דברי התוס' ד"ה לוה וב"ח באין ונפרעים. נראה לפרש לוה על הקרקע שלו מאחרים אפילו בלא אפותקי דקרקע משועבד לב"ח ואח"כ נותן קרקע שלו לבניו או לאחיו בעבור הגזילה וכגון שאין הגזילה קיימת וחוזרים ב"ח ונפרעין מאותה קרקע אע"ג דיש לו נכסים אחרים במה לפרוע. וכתב מהרש"א דהני נכסים היינו מטלטלין אבל קרקעות אין לו רק אותה קרקע שנתן לבניו או לאחיו דאל"כ לא הוי ב"ח טורף מהן הקרקע. דלפי סברתם דהשתא דהוי כמקבלי מתנה אינו גובה הב"ח מהן במקום שיש בני חורין עכ"ל. והוא תמוה להלכה דבהדיא כתב הטור בחו"מ (סי' קי"ט) והביאו ג"כ הסמ"ע שם (ס"ק כ"ט) גבי היכי דלקח עדית באחרונה דמצי אמר אי אי שתקת שתקת אם המוכר עדיין חי כולן צריכין ליקח מזבורית שאנו רואים כאלו החזיר למוכר שטר של זבורית בכתיבה ומסירה ונמצא בידו בני חורין וצריכין כולם לגבות ממנו ולאו דוקא שיחזיר לו שדה זו. אלא אפילו שדה אחרת ואפילו יתננה לו במתנה או אפילו מטלטלין רק שימצאו לו שום דבר לגבות ממנו אינן יכולין לגבות מן הלקוחות. וכן מבואר בחו"מ (סי' ק"ד סעי' א') גבי בע"ח מאוחר שקדם וגבה בינונית והניח לב"ח מוקדם זבורית אז מה שגבה גבה וכן אם הניח בעל חוב מאוחר מטלטלין לב"ח מוקדם מה שגבה גבה. וע"כ צ"ל בדברי התוס' בב"ק (שם) כיון דלא מחזיר להאחין הקרקע בעד הגזילה רק לקיים מצות השבה ע"כ לא שייך בזה תקנה דתיקון העולם אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין דגרע ממקבלי מתנה דאבעי' להו בניטין (דף נ'):
גם יש להביא ראי' (דלא כמהרש"א) דגם אם נמצא מטלטלין ג"כ אמרינן אין נפרעין מנכסים משועבדים דיאמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו מב"ב (דף מ"ה). המוכר שדה לחברו שלא באחריות אינו מעיד לו עליה מפני שמעמידה בשני ב"ח. היכי דמי אי דאית לי' ארעא אחריתא עליה דידיה הדר (דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כמ"ש הרשב"ם) ואי דלית ליה ארעא אחריתא מאי נפקא לה מיניה. ואי איתא דבמטלטלין לא אמרינן אין נפרעין מנכסים משועבדים דיאמר לו הנחתי לך מקום לגבות הימנו כמ"ש מהרש"א. א"כ יכול לומר דלית לי' ארעא אחריתא אלא מטלטלין. ע"כ הרי מעמידה בפני בעל חובו. דאם המערער יוציא השדה מהלוקח הרי הב"ח יגבה ממנו המטלטלין. ע"כ אינו מעיד לו עליה. וע"כ גם במטלטלין אם יש אצל הלוה אמרינן ג"כ אין נפרעין מנכסים משועבדים א"כ עליה דידיה הדר ולא יגבה מן הלוקח:
מיהו מצאתי חבר למוהרש"א בריטב"א בקידושין (דף כ"ט) גבי הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו. רבי יהודא אומר בנו קודמו שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו אמר רבי ירמיה הכל מודים בל היכי דליכא אלא חמש סלעים הוא קודם לבנו דמצוה דגופיה עדיפא כי פליגי היכי דאיכא חמש משועבדין וחמש בני חורין רבי יהודא סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי בהני חמש פריק לבריה ואזיל כהן וטרף ליה לחמש משועבדים לדידיה. וכתב הריטב"א וזה לשונו ואיכא חמש בני חורין פי' מטלטלין אי נמי קרקע שקנה אחרי שמכר אביו החמש סלעים הראשונים ונתחייב בפדיון בנו דהשתא כי אזיל כהן למטרף ממשועבדים בפדיון עצמו לא מצי לקוחות למימר הנחתי לך מקום לגבות הימנו. אי נמי אי מטלטלין הוי לדידי' גופא ההיא שעתא אין אומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו במטלטלין עכ"ל וזה כדברי מהרש"א:
אך מה שכתב הריטב"א בתי' ראשון דמיירי בקרקע שקנה אחר שמכר חמש סלעים הראשונים דהוי דאקני הוא כדברי הב"ח דהלקוחות לא מצי לדחות מדקנה לדאקני. אך לפמ"ש דמיניה דהוי גבי לוה כ"ע מודו דיכול לדחותו להב"ח לדאקני דמיניה דשעבודא דאורייתא אפי' מגלימא דכתפא. תמוהין דברי הריטב"א. ואפשר דהריטב"א סובר כדעת הפוסקים אפי' למ"ד שעבודא דאורייתא מטלטלין לא הוי שעבוד כלל. וכן קרקע דאקני כיון דיכול למכרם לאחר ולא סמכה דעת המלוה עליהם ע"כ אפי' מיני' אינו יכול לדחות מדקנה לדאקני או למטלטלין:
אך דברי הריטב"א בלא"ה אינן מובנים לי. דהכא לא שייך הנחתי לך מקום לגבות הימנו. דהא לכהן מחוייב חמש סלעים לפדיון עצמו וחמשה לפדיון בנו א"כ יכול לטרוף ממשעבדי החמש סלעים ולא מצי הלקוחות לומר הנחתי לך מקום ה' סלעים דב"ח. דגם ה' סלעים דב"ח משועבד לו בשביל פדיון בנו ע"כ ס"ל דה' סלעים דמשעבד יטרוף בשביל פדיון עצמו וה' סלעים דב"ח פריק משום פדיון בנו. ורבנן ס"ל דמלוה הכתובה בתורה לא ככתובה בשטר לא מצי טרף בשביל פדיון עצמו ע"כ לא הוי רק חמש סלעים דב"ח ע"כ מצוה דגופא עדיף:
עוד ראיתי להעיר כאן מה שכתבתי בחידושי לחו"מ. לדחות דברי הש"ך בחו"מ (סי' קי"ב ס"ק ב') שכתב הרמ"א (שם סעי' א') יש אומרים אף אם כתב לו דאקני יכול לחזור בו כל זמן שלא קנה. והוא דעת הרשב"א שהביא הרב המגיד (בפ"ה מה' מלוה) ויש חולקין. והש"ך (שם) כתב להכריע כהיש חולקין. והשיג על הרשב"א מהא דב"ב (דף קנ"ז). פשיטא דיכול לשעבד דאקני מדתנן שטרי תוב המאוחרים כשרים ואי ס"ד דאקני לא משתעבד אמאי כשרים דאקני היא ואתי למטרף לקוחות שלא כדין. ואם איתא דיכול לחזור בו קשיא אפי' דאקני' משתעבד ניחוש שמא חזר בו בפני עדים ולא משתעבד דאקני ואחי למטרף לקוחות טלא כדין. ואין לומר דלא חיישינן לזה דהא בכל דוכתי חיישינן לטריפת לקוחות שלא כדין מכל חששות שאפשר לענ"ד לא קשה כלל בכל מקום דחיישינן לטריפת לקוחות שלא כדין. היינו היכי דהוי רעותא בשטר מלקוחות לא אפסידו אנפשיהו כלל. כמו גבי שטר מוקדם דהלקוחות בדין קנו. דמקחם קדם להלואתו ובשטר הוי רעותא שטריף שלא כדין פסלוה. וכן גבי שטר מאוחר אם לא משתעבד דאקני. והלקוחות גמי לא לא אפסדו אנפשייהו דאע"ג דשמעו הלואתו דשטר כעדים יש לו קול אפ"ה כיון דאקני לא משתעבד א"כ לא נפיק קלא דהקרקעות שנקנה אחר הלואתו יהי' ג"כ משועבד להלוה א"כ שפיר קנו הקרקעות שקנה אחר הלוואתו ביון דלא משתעבד ובאקנו כמאי הוי להו למעבד וא"כ כיון דמאוחר הזמן יבוא לטרוף הלקוחות שלא כדין ע"כ בעי למשאל השטרי מאוחרים. אבל אם דאקני משתעבד וליכא רעותא בשטר כלל. ונפיק קלא דשעבד לו ג"כ הקרקעות שיקנה אחר הלואתו א"כ הלקוחות אפסידו אנפשי' שלקחו המשועבד לחובו. ועי' חו"מ סי' ס"א סעי' ו' וסי' ס"ו סעי' ל"ה). ואי דידעי הלקוחות שחזר מדאקני בעדים. א"כ ידעי העדים שהשטר מאוחר ויכולים להביא העדים:
מש"כ הש"ך על ראית הרשב"א מהא דלוה ולוה יחלוקו. ואם אינו יכול לחזור הוי ליה לקמא משתעבד לבתרא לא משתעבד. וכתב הש"ך דהתם לא הוי טעמא משום חזרה. אלא משום דחכמים אמרו דמסתמא הנכסים שקונה אח"כ קונה טפי ממעות אחרון והראשון גופא ניחא לי' דיחלוק כדי שיתן לו השני מעות עי"ש. קשה לי ע"ז דהא מבואר בב"ב שם. דהשבח הוי דאקני וע"כ המלוה גובה רק חצי השבח. אפילו לא הוי רק שבחא דממילא דנתייקרה ארעא. או דקלא ואלים כמבואר בטור בחו"מ (סי' קט"ז והרמ"א שם). גם להש"ך דחולק שם בנתייקרה או דקלא ואלים. מ"מ בחפירה והוי שובלי שלופפי והוי תמרי גם להש"ך המלוה גובה רק חצי שבח. א"כ הכא לא שייך טעמא דכש"ך דהראשון גופא מחיל לי' דנייח לי' כדי שיתן השני מעות. דהא אי הוי גבי לוה השדה הוי ג"כ נשבח האי שבחא דממילא. א"כ מאי ניחותא לראשון בזה דנשבח גבי לוקח כיון דגם גבי לוה הי' נשבח השדה א"כ יהי' הכל לראשון. ועוד א"כ אם ירש אח"כ שדה לימא דלקמא משתעבדי. ודוחק לומר בכל זה משום לא פליג עשו רבנן לעולם דיחלוקו. וע"כ הטעם הוי כמ"ש הרשב"א והרשב"ם כיון שכתב אח"כ דאקני למלוה שני חזר בי' מראשון דכל כמה דלא בא ליד הלוה הנכסים יכול לחזור בו אע"ג שלא פרע לו המעות דלא אלימא קנין דאקני קודם שבא לידו דלא יהי' יכול לחזור בו. ע"כ אין להכריע נגד דעת הרשב"א והרמ"א שהביא שני דעות בדין זה עכ"ד]: