ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
חושן משפט · סימן פג
הרמב"ם (בפ"ג מס' גניבה ה' ח' ט') מי שהודה בקנס ואח"כ באו עדים אם הודה בתחילה בפני ב"ד ובב"ד פטור. אבל אם הודה חוץ לב"ד או שהודה בפני שנים בלבד ואח"כ באו עדים הרי זה משלם קנס על פיהם. כיצד הודה בב"ד שגנב ואח"כ באו עדים שגנב פטור מן הכפל שהרי חייב עצמו בקרן קודם שיבואו עדים. אבל אם אמר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי או מכרתי אם באו עדים אח"כ שטבח או מכר משלם תשלומי ד' וה' וה' לפי שפטר עצמו מכלום עד שבאו עדים. והמגיד משנה כתב דפסק כרב המנונא בב"ק (דף ע"ה) דאמר רב המנונא מסתברא מלתא דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן. אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום. וכן ס"ל לרב אשי הכי. ותמה בזה המשנה למלך דהרמב"ם כאן פסק כרב וכרב המנונא. ובפ"ט מה' שבועות (ה' ד') המשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועות התורה מפני שאם קדם הנתבע והודה בקנס יפטר מלשלם. וע"כ מיירי הרמב"ם במידי דהוי קנס לחודי. דאל"כ ודאי חייבין העדים משום כפירת ממון דאית ביה. ולפי מה שפסק הרמב"ם במידי דהוי קנס לחודי אם מודה לא יפטר אם אח"כ באו עדים שהרי פטר עצמו מכלום:
וד תמה המל"מ משבועות (דף ל"ג) איבעיא להו משביע עדי קנס אליבא דרבי אליעזר ב"ר שמעון לא תבעי לך דאמר יבואו עדים ויעידו. כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרו מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. וכרבנן דהכא דאמרי גורם לממון לאו כממון דמי. מאי כיון דאלו מודה מפטר לאו ממונא קא כפר ליה. או דלמא השתא מיהו לא אודי. ת"ש משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק והא חצי נזק קנסא כמ"ד פלגא נזקא ממונא. והא היכי דפטר עצמו מכלום אליבא דכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. והיכי דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב לא תבעי לי' כדאמר אליבא דר"א ב"ר שמעון לא תבעי לך. א"כ מאי פריך מחצי נזק הא חצי נזק פטר עצמו מכלום. ותי' המל"מ דסוגיא זו דשביעית אזלא אליבא דשמואל בב"ק (דף ע"ה) דאמר דר"א ב"ר שמעון ורבנן פליגי בזה אי מודה בקנס ואח"כ באו עדים דרבנן ס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. וראב"ש דאמר יבואו עדים ויעידו ס"ל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב כדאמרינן התם. ושמואל אמר לך לאו ר"א ב"ר שמעון דקאי כוותי. ורבנן ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. ואליבייהו בעי בשבועות אבעי' משביע עדי קנס מהו. ומוכרח הוא דאליבא דשמואל אזלא בשבועות מדקאמר אליבא דרבי אליעזר ב"ר שמעון לא תבעי לך. ולרב לא פליגי רבנן ור"א ב"ר שמעון בזה. אלא דלכ"ע מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ורבי אליעזר ב"ר שמעון דאמר יבואו עדים ויעידו דוקא היכי דמודה משום בעתותא דעדים. אבל הכא דמודה בעצמו אפילו רבי אליעזר ב"ר שמעון מודי כדאמרינן התם בב"ק שם:
ודבריו דחוקים דמניין להש"ס לשמואל דאמר דרבנן ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אפי' היכי דפטר עצמו מכלום ובאו עדים פטור ופליגי בזה ג"כ על רב. ודלמא ס"ל לשמואל ג"כ כרב דלרבנן דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הוא דוקא היכי דחייב עצמו בקרן ולא היכי דפטר עצמו מכלום. והיכי פריך בפשיטות מחצי נזק קנס. והנה כבר עמד בזה הרש"ל ביש"ש בב"ק (דף ע"ה) בסתירת דברי הרמב"ם וסוגיית הש"ס דשבועות (דף ל"ג). וע"כ יצא לחלוק על הטור והר"ן והפוסקים דכל מודה בקנס אע"ג דלא מחייב עצמו במידי דהוי מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. רק הכא באומר תחילה לא גנבתי ואטביחתו הודה. א"כ הודאתו הי' כדי לפטור עצמו מקודם שיבואו העדים. כה"ג מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ע"ש:
ולעד"נ ליישב לפמ"ש הרב המ"מ (בפ"ט מה' נזקין ה' י"א) ניזק אומר הגדול הזיק את הגדול והקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק את הגדול וגדול את הקטן כו' המוציא מחברו עליו הראיה כו' ואם תפס הניזק הרי משלם לקטן מן הגדול ולגדול מן הקטן כמו שהודה המזיק. וכתב המ"מ והוא ודאי בשניהם תמין. ואע"ג שהמודה בקנס פטור כבר תירץ הראב"ד בפירושו דפלגא נזקא שאני משארי קנסות שאם תפס אין מוציאין מידו והוא דעת רבינו ז"ל. וטעמא של הראב"ד בזה משום שכל הקנסות לא הוי פסידא לתובע כמו אונס ומפתה דמשלם בושת ופגם וגם משלם חמשים סלעים או בטביחה ומכירה דאע"ג דמשתלם הקרן חייבה התורה אותו ביותר בד' וה'. משא"כ בפלגא נזקא דהוי פסידא לתובע דהניזק מפסיד פלגא נזקא ע"כ מהני תפיסה אע"ג שהודה המזיק. וגם הרשב"א בחידושיו בב"ק (דף ל"ה) כתב בשם הראב"ד דפלגא נזקא קנסא שאני משארי קנסות דעלמא. דהכא קרנא הוא וכי אתי לב"ד ומודי זיל שלים אמרינן ליה. ומפרש הרשב"א דבריו דזיל שלים אמרינן לי' אבל כפויי לא מכפינן דאינו משלם עפ"י עצמו בע"כ רק לצאת ידי שמים מחוייב ע"ש ולא דמי לשארי קנסות דאמדינן בירושלמי דכתובות (פ"ג ה' יוד) דאין אומרים בקנסות צא ידי שמים. דהכא כיון דהפסידו קרנא ע"כ אפי' פלגא נזקא דהוי קנסא אי אודי נפטר מ"מ לצאת ידי שמים חייב:
והנה הרמב"ם (פכ"א מה' עדות ה' ד') כתב העידו שסימא את עין עבדו ואח"כ הפיל את שינו והוזמו ונמצא הדבר בהיפך שהאדון הפיל את שינו ואח"כ סימא את עינו משלמין דמי עין לעבד. (והוא כיון שהעידו שסימא את עינו ואח"כ הפיל שינו בסימא את עינו יוצא לחירות וכשהפיל שינו אח"כ אינו נותן לו רק דמי מועט בעבור שינו. והפסידו הרבה שהי' חייב ליתן לו דמי עינו כשהי' המעשה שהפיל שינו ואח"כ סימא את עינו ע"כ צריכין לשלם ההפרש שיש בין דמי שינו לדמי עינו). וכתב הכ"מ אעפ"י שהרמב"ם פסק (פ"ד מה' חובל ומזיק ה' י"א) כל עבד שיוצא לחירות ועדיין לא הגיע גט שחרור לידו אין לו קנס כו' לפיכך המפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו יוצא בשינו ואינו נותן לו דמי עינו. ואם תפס אין מוציאין מידו. משום דהוי אבעי' דלא אפשיטא בגיטין (דף מ"ב) מעוכב גט שחרור יש לו קנס או אין לו קנס. וזהו השגת הראב"ד על הרמב"ם). משום שהרי הפסידוהו אפילו יתפוס לא יועיל ודבר קרוב הוא לתפוס דתפיסה בעדים הוא דבר קל. וכיון שכן משלמין לו העדים ע"ש. ורש"י כתב בב"ק (דף ע"ה) בד"ה שהרי פטר עצמו מכלום. כלומר אין זה הודאה שהרי אינו בא להשיב כלום בהודאתו דיודע הוא דמודה בקנס פטור. הלכך לפטור עצמו נתכוין. א"כ יש לומר דזהו דוקא בשארי קנסות דלא מהני תפיסה אחרי שהודה בקנס דפטור. משא"כ בפלגא נזקא קנסא דאע"ג דהודה בזה ומודה בקנס פטור מ"מ אם תפס אין מוציאין מידו כמ"ש הה"מ. א"כ לא מקרי פוטר עצמו מכלום שהרי בהודאתו מתחייב דאם יתפוס אח"כ הניזק אינו מוציאין מידו אע"ג דליכא עדים כלל על הנגיחה ותפיסה בעדים הוא דבר קל כמ"ש הכ"מ שיכול לתפוס אפילו בעדים. א"כ מתחייב עצמו בהודאתו לגבי תפיסה דהניזק בעדים דאין מוציאין אותו מידו:
ולפ"ז לדברי הראב"ד בחצי נזק קנס דהוי הפסד בקרנא מהני תפיסה אע"ג שהודה המזיק לא מקרי מודה בקנס דפטור דלא יועיל תפיסה. א"כ ה"ה בשלשים של עבד מהני ג"כ תפיסה אע"ג שהודה בקנס. דלא מבעיא אם העבד היה שוה יותר א"כ מפסיד בעל העבד. ודמי ממש לחצי נזק קנס דמהני תפיסה משום דיש לומר קרנא אית ליה גבי. אלא אפילו דהעבד הי' שוה רק סלע מ"מ מהני תפיסה לדמי העבד. דזה לא הוי קנס דהא הפסידו דמי העבד ומהני תפיסה. א"כ כה"ג ג"כ לא מקרי פוטר עצמו מכלום דמתחייב בהודאתו לגבי תפיסה שיתפוס בעל העבד אפי' בעדים דהוי דבר קל אחרי הודאתו:
וא"כ א"ש הסוגיא דשבועות (דף ל"ג) דאבעי' להו משביע עדי קנס מהו כיון דאלו מודה מפטר לאו ממונא קא כפר לי'. מיירי בהני קנסות בחצי נזקא קנסא או בשלשים של עבד דכה"ג לא מקרי פוטר עצמו מכלום דמהני הודאתו למפטר משום מודה בקנס משום דמתחייב עצמו לגבי תפיסה. ע"כ אם הודה ואח"כ באו עדים פטור. [והא דפריך בשבועות (שם) מהא דמשביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שהוציא איש פלוני שם רע על בתי חייבין. הודה מפי עצמו פטור. (דקס"ד דאפי' באו לאחר שהודה פטור וקתני המשביע את העדים קודם הודאתו חייבין אלמא משביע עדי קנס חייבין כמ"ש רש"י). אע"ג דמוציא שם כולה קנס א"כ פטר עצמו מכלום הוא. יש לומר כיון דקיי"ל דמוציא שם רע שותה בעציצו ולא יוכל לשלחה כל ימיו וחיובא דלו תהי' לאשה א"כ מתחייב הוא בהודאתו בהא דשותה בעציצו אפי' חגרת וסומא. ושוויא נפשה חתיכה דאיסורא דלא יוכל לשלחה. דדוקא לענין קנס פטר רחמנא מודה בקנס. א"כ לא הוי פוטר עצמו מכלום בהודאתו וא"ש]. וכן הרמב"ם (בפ"ט מה' שבועות ה' ד') דמשביע עדי קנס וכפרו פטורין משבועת התורה מפני שאם קדם הנתבע והודה פטור מלשלם מיירי נמי כה"ג דמיירי הש"ס דפטור אם הודה אף דאח"כ באו עדים. משום דלא מקרי בזה פוטר עצמו מכלום דמתחייב א"ע לגבי תפיסה דבקל יכול לתפוס:
ובזה א"ש בתוס' ב"ק (דף מ') ד"ה ולימא לי' אם תם הוי מודינא ומפטר הך פרכא ליתא למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. וקשה הא אפילו למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור הא חצי נזק פטר עצמו מכלום א"כ לכ"ע אפילו למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור כיון דלא מתחייב במידי ופטר עצמו מכלום חייב וכמ"ש התוס' בב"מ (דף ל"ד) וכן הלכה ע"ש. וכן רש"י פי' (דף ט"ו) פלגא נזקא רב פפא אמר ממונא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קנסא. ורש"י ד"ה ממונא דין הוא שישלמנו ואינו קנס. ונפקא מינה אי מודי קמי דאתי סהדי לא מפטר. קשה דמשמע למ"ד דפלגא נזקא קנסא אי אודי קמי דאתי סהדי פטור. קשה הא פלגא נזקא פוטר עצמו מכלום אפילו למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור בחצי נזק קנס חייב אם באו עדים דלמפטר נפשי' הודה א"כ ליכא נ"מ רק בהודה ולא באו עדים כלל. ולפמ"ש א"ש דפלגא נזקא שאני משארי קנסות כמ"ש הראב"ד והה"מ דמהני תפיסה אחר הודאתו. א"כ כה"ג לאו פוטר עצמו מכלום דמתחייב עצמו לגבי תפיסה בעדים דהוא דבר קל לתפוס. ע"כ למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור גם למ"ד פלגא נזקא קנסא פטור:
שוב מצאתי בתשו' נודע ביהודא תנינא (חלק אהע"ז סי' כ"ג) הביא דברי הרש"ל מיש"ש ב"ק (דף ע"ה) מסתירת דברי הרמב"ם וסוגיא דשבועות. וכתב הנודע ביהודא דמפלגא נזקא קנסא מעיקרא קושייתו ליתא. משום דאם מודה בב"ד ששורו נגח אע"ג שאינו משלם עפ"י עצמו מכל מקום מותרה הוא עפ"י עצמו בפני ב"ד לשמור שורו. ואם נגח עוד שני פעמים יחשב מועד. ע"כ מתחייב עצמו בזה שממהר שורו להיות מועד אם יגח עוד שני פעמים. ולכך פטור אפילו באו עדים אח"כ דלא מקרי פטר עצמו מכלום ע"ש. הנה גם אנכי חשבתי סברא זו והדרנא בי. דהתוס' בב"ק (דף כ"ד) ד"ה במכירין בעל השור תימה דלא משני שאין מכירין שור המנוגח. אי נמי שנגח שור של הפקר או שור של עכו"ם. או שהעידו שנגח שוורים של עצמו. ואומר ר"י דשמא אין העדאה מועלת אלא בפני חיוב לכך לא מצי למימר שאין מכירין שור המנוגח דאי אין מכירין שמא הוי דעכו"ם או דהפקר עכ"ל. א"כ ה"ה היכי דהוי מודה בקנס דפטור מתשלומין לא נחשב מועד אם יגח עוד שני פעמים דלא חשיב העדאה עפ"י עצמו שהודה בב"ד ופטור. דלא מקרי העדאה דמועלת אלא בפני חיוב:
ועפ"ז שכתבנו יתיישב ג"כ הסוגיא דגיטין (דף מ"ג). איבעיא להו עבד שמכרו רבו לקנס מכור או אינו מכור תבעי לרבי מאיר תבעי לרבנן תבעי לרבי מאיר עד כאן לא קאמר רבי מאיר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות דקל דעבידי דאתי אבל הכא מי יימר דמנגח ואם תמצא לומר דמנגח דלמא מודה ומפטר דקשה ג"כ דהכא בעבד פוטר עצמו מכלום לא מהני הודאתו ודוחק לומר דסוגיא אזלא להני דאמרי דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אפי' היכי דפוטר עצמו מכלום כמו דס"ל לרבא בב"ק (דף ע"ה). וביותר תמוה דברי הה"מ (ברמב"ם פכ"ג מה' מכירה ה' ג') שכתב הרמב"ם המוכר עבדו לקנס שאם יוגח ויומת שיהי' הקנס ללוקח הרי זה ספק ולא קנה ואם תפס הקנס אין מוציאין מידו. וכתב המ"מ בעיא דלא אפשיטא. ודקדקו המפרשים למה אינו מכור כגוף לפירותיו ויש מי שתירצו כיון דאיכא תרי ספיקי מי יימר דמינגח ואם תמצא לומר דמינגח דלמא מודה ומפטר א"כ אינו כגוף לפירות. והוא תמוה דלדידן דקיי"ל דפוטר עצמו מכלום לא הוי מודה בקנס א"כ הכא ליכא תרי מי יימר. ולפמ"ש א"ש דהכא בשלשים של עבד דודאי היכי דהעבד הי' שוה יותר משלשים סלעים דהוי פסידא לבעל העבד. א"כ דמי לפלגא נזקא קנסא כיון דאינו משתלם כפי נזקו מהני תפיסה כמ"ש הראב"ד והרשב"א דקרנא אית לי' גבי. דלא דמי לכל שארי קנסות בכפל ד' וה' או באונס ומפתה דקרן שלו לקח אלא דחייבו התורה ביותר מקרנו ע"כ מהני הודאתו ולא מהני תפיסתו. משא"כ בפלגא נזקא דלא משתלם קרנא וכן אם הי' העבד שוה יותר משלשים סלע מהני תפיסה. ואפילו היכי דהעבד הי' שוה פחות מ"מ לדמי העבד מה ששוה הוי ממונא דמפסיד מהני תפיסה אפי' היכי שהודה דקרנא אית לי' גבי. א"כ לא הוי פוטר עצמו מכלום דמתתייב א"ע לגבי תפיסה דהוא דבר קל דיכול לתפוס בעדים כמ"ש הכ"מ דהוי זה כהפסידו העדים אותו מזיק. א"כ א"ש הסוגיא דגיטין ודברי הה"מ דאכתי איכא תרי מי יימר:
ובזה יש ליישב בכתובות (דף י"ד) מצא תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ואם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל וקאמר התם מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא. אמר ריש לקיש לנזקין. היכי דמי אי דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה. לימא ליה אייתי ראי' דישראל את ושקיל. לא צריכא דנגח תורא דידיה לתורא דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר להו אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון. וקשה דהא בעינן עדות שאתה יכול להזימה אפילו בדיני ממונות. ובדיני קנסות לכ"ע בעי עדות שאתה יכול להזימה. א"כ כיון דאם יתזמו הני סהדי דמסהדי דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן לא בעי שלומי דיאמרו העדים אייתי ראי' דישראל את דלמא עכו"ם הוא ורצו לחייבו רק עכו"ם דלא בעי שלומי משום כאשר זמם לעשות לאחיו כתיב. וכיון דאינהו לא משלמי לאו עדות הוי אפי' לשלם פלגא:
ולכאורה יש לומר דמיירי דהשתא נתגייר הספק שנמצא במחצה על מחצה בשעה שהעדים מעידים אעפ"י בשעה שנגח עדיין לא נתגייר הוי עדות שאתה יכול להזימה. דכיון בשעת עדותן כבר נתגייר וישראל ודאי הוי אם יתזמו העדים יתחייבו לשלם:
אך זה אינו דאיתא בסנהדרין (דף ע"ב) אמר רבי חנינא בן נח שבירך השם ואח"כ נתגייר פטור הואיל ואשתני דינו אשתני מיתתו. ת"ש ב"נ שהרג את חברו ובא על אשת חברו ונתגייר פטור עשה כן בישראל ונתגייר חייב. ואמאי נימא הואיל ואשתני. אשתני דינו ומיתתו בעינן האי דינו אשתני מיתתו לא אשתני. בשלמא רוצה מעיקרא סייף והשתא סייף אלא אשת איש מעיקרא סייף והשתא חנק. בנערה המאורסה דאידי ואידי בסקילה והא עשה כן בישראל דומיא דאשת חברו קתני. אלא קלה בחמורה מישך שייכי ועי' שם בתוס'. וא"כ לפ"ז אם שור של עכו"ם שנגח שור של ישראל ואח"כ נתגייר פטור לגמרי. דהא אשתני דינו ואשתני תשלומין דידיה דמעיקרא כשהיה עכו"ם היה דינו בע"א והשתא בשני עדים ודיינים. מעיקרא הי' משלם נזק שלם והשתא דנתגייר משלם רק חצי נזק ומגופו. ואם נאבד השור או ערק לאגמא אינו משלם כלל:
וליכא למימר דהא קלה בחמורה מישך שייכא. א"כ ה"נ פלגא נזקא מישך שייכא בנזק שלם שהי' חייב בעודו עכו"ם דבכלל מאתים מנה. דזה אינו כיון דמעיקרא הי' נזק שלם מהעליה. והשתא הוי חצי נזק ומגופו. ואם נאבד השור פטור מכלום. ודמי להא דאמרינן בב"ק (דף ל"ה) ניזק אומר מועד הזיק ומזיק אומר תם הזיק המוציא מחברו עליו הראי'. הא לא מייתי ראי' שקיל כדאמר מזיק. אמאי הא הוי טענו חטין והודה לו בשעורין ולא הוי בכלל מאתים מנה דהא תובע אמר שהמועד הזיק כיון דתם אינו משלם אלא מגופו לא הוי בכלל מן הטענה. וכן בחו"מ (סי' פ"ח סעי' י"ג) הטוען לחברו מנה הלויתיך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים זוז שנתת אותן דמים בחפץ פלוני והרי הוא קיים או שהלויתני עליו על מנת שלא להשתלם אלא מגופו לא הוי הודאה ממין הטענה עי"ש. א"כ כיון דנתגייר פעור מלשלם אפילו פלגא. א"כ ליכא למימר דמיירי דהשתא נתגייר בשעה שהעירו העדים דהוי עדות שאתה יכול להזימה. דכה"ג אפילו פלגא לאו בעי שלומי. משום דאשתני דינו ואשתני תשלומין. ודמי לאשתני דינו ואשתני מיתתו דפטור:
אך לפמ"ש הכסף משנה שהבאתי לעיל בדעת הרמב"ם (פכ"א מה' עדות) דמשלמין דמי עין לעבד אע"ג דמעוכב גט שחרור א"צ לשלם א"כ העדים לא הוי מחייבין כלל להאדון לשלם אלא אם תפס וכל כמה דלא תפס א"צ לשלם א"כ לא הפסידו להעבד. מכל מקום כיון דתפיסה בעדים הוי דבר קל לתפוס מהרב. ותפיסה בעדים הוי דבר קל לתפוס הוי כממון גמור שביקשו אותו העדים להפסידו. ע"כ משלמין מחמת כאשר זמם דמי עין לעבד. א"כ ה"נ הספק שנמצא במחצה על מחצה לא יתחייבו לשלם כאשר יתזמו משום דלמא עכו"ם הוא. מ"מ כיון דאם יתפס הספק הנמצא מהעדים הי' מהני דיאמר להו אייתו ראי' דלא ישראל אנא. דלמא ישראל אנא וחייבין אתם לשלם משום כאשר זמם. וכיון דתפיסה הוי דבר קל הוי כהפסד ממון גמור והוי עדות שאתה יכול להזימה]:
ועיין בש"ך ביו"ד (סי' רס"ז סעי' מ' ס"ק נ"א ונ"ב) שכתב הא שכתב המחבר יציאת העבד בראשי אברים נוהג בזמן הזה. שאם באו עדים בדבר אינו יכול להשתמש בו. הוא אפילו היכי שהודה קודם שבאו העדים לא אמרינן מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור. כיון דבעינן ב"ד מומחין אין הודאתו של ב"ד של עכשיו כלום. ומסיק בשם הב"ח דלא כייפינן להאדון למכתב גט שחרור דלמא הוי כמודה לפני ב"ד כהראב"ד דהוי מודה בקנס פטור ע"ש. ולכאורה בלא"ה לא הוי מודה בקנס כלל דהא פטר עצמו מכלום דקיי"ל כרב המנונא ורב אשי וכמבואר בטור תו"מ (סי' שמ"ח). אך לפמ"ש הנימוקי יוסף בפ' מרובה בשם הראב"ד דבזמה"ז אם הודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אפי' בדברים שפטר עצמו מכלום משום כשם שאין דנין בזמה"ז דיני קנסות כך אין מקבלין עדות והוי כמו שאין שם עדות. א"כ א"ש. ועי' בט"ז חו"מ (סי' א') שתי' ג"כ קושייתו בזה. אבל אינו מוכרח לתי' זה דאפשר לומר על קושית הט"ז דהראב"ד שהובא ברא"ש ספ"ק דב"ק מיירי בהני קנסות דלא הוי פוטר עצמו מכלום גם פלגא נזקא לא הוי להראב"ד פוטר עצמו מכלום כמ"ש וא"ש: