ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
השמטות · השמטה לסימן קט
[ד"ה אך יש להביא ראי' מהא דה"ב (דף פ"ז) עד ועי' בירושלמי (פ"י ה' ה') ובמפרש פ"מ שם]. הוא דבירושלמי ב"ק (פ"י ה' ה') הניח שלו להציל של חברו ועלה שלו מאליו מהו דיימר לי' לא נתייאשתי נשמעינא מהדא שטף נהר חמורו והיה צווח ואמר לא נתייאשתי ריש לקיש אמר כל זמן שצוח לא נתייאש רבי יוחנן אמר חזקה מייאש ועי' בפ"מ שם כיון דהוי חזקה דהתיאש הוי כהפקר יכול אחר לזכות. משמע אע"ג שעלה שלו מאליו וכלה היאוש קודם שזכה בו אחר אפ"ה הוי יאוש. וכן יש להוכיח מתוס' חולין (דף קל"ט) ד"ה כיון דמרדו פקעה קדושתייהו שמעינן מהכא דאווזין ותרנגולין שמרדו בבעליהן והלכו להן הוי הפקר והמחזיק בהן זכה דהא הכא היינו טעמא כיון דמרדו הוי הפקר וחייבין בשילוח עכ"ל. והאי הפקר הוי יאוש (כמ"ש לעיל) ועי' שבת (דף ק"כ) ומג"א (סי' של"ד ס"ק י"ג) ובחו"מ (סי' רנ"ט סעי' ז' וסי' רס"ד סעי' ה') ואי יאוש לא הוי רק עד דאתי לרשות זוכה אכתי לא הוי הפקר דחייב בשילוח הקן: