ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
השמטות · השמטה לסימן א
ד"ה אך עדיין יש לחלק בסופו. [שוב ראיתי בבאה"ט (סי' ר"י ס"ק א') העתיק מספר גן המלך. דבר שהיה בו כזית ונצטמק ונתמעט משיעורו אין לברך אחריו. ואם אח"כ חזר ונתפח שפיר מברכין עליו לאחריו עכ"ל. והנה דין זה אם מעיקרא הי' בו כזית ונתמעט משיעורו דאין מברכין עליו לאחריו. ואם אח"כ חזר ונתפח דהוי בו כזית מברכין עליו לאחריו. הוא שפיר כמ"ש דמוכח מסוגיא דמנחות (דף נד) דלמ"ד דס"ל דיש דיחוי באיסורין איתותב. וכה"ג חייב משום פיגול ונותר וטמא. אבל אם מעיקרא לא היה בו כזית ונתפח ועמד על כזית דהוי רק כזית מדרבנן אפשר לומר דלא דמי להא דמנחות (דף נד) כיון הא דמברכין על כזית הוי רק מדרבנן א"כ היכי מעיקרא לא הוי כזית רק נתפח ועמד על כזית לא חייבו רבנן לברך כמ"ש:
והנה שלחו לי העתק מס' גן המלך אשר הביאו הבאה"ט. (כי איננו ת"י ולא ראיתיו). שכתב מקודם לענין ברכה אחרונה אם היה בו כזית ונצטמק אין לברך אחריו בנ"ר ואם אח"כ נתפח מברכין עליו. אמנם יש להסתפק לענין ברכה. דאמרו במנחות (דף נד) היכי דמעיקרא לא הוי בה והשתא אית בה מדרבנן. והשתא לענין ברכה כה"ג דלא הוי בי' שיעור ואתפח ועמד על שיעור כיצד נידון עליו. ולכאורה נראה לומר כיון דלא תשיב דאית ביה שיעור אלא מחומרא דרבנן. אין ראוי להחמיר חומרא זו במלתא דעיקרו דרבנן. והוי כתרי חומרא אהדדי ותקנתא לתקנתא. שיעור ברכה הוי תקנתא דרבנן. ועוד נתקן להחשיב שיעור לזה:
אמנם כד דייקת שפיר נראה דיש לברך. כי מעיקרו דמלתא הוי שנויה במחלוקת שהרי בתוס' ברכות (דף לט) ד"ה בצר לי' שיעורא. כתבו והר"י היה אומר בבורא נפשות. כיון דלא ברכה חשובה היא. אפי' בציר משיעורא מברכינן בורא נפשות. ולא נראה כיון דבורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן. כי היכי דעל הגפן בעי שיעורא. בבורא נפשות רבות נמי בעי שיעורא. והרא"ש ג"כ מסתפק בדבר. א"כ יש לומר דע"כ לא פליגי ומצרכי שיעורא לבנ"ר אלא כשבא הדבר בלא שיעור. אבל אם נתפח ועמד על כשיעור אף הם מודים דחשיב שיעור לזה וראוי לעשות כן. כיון דבלא"ה אפילו פחות מכשיעור מברכין עליו בנ"ר עכ"ל. ודבריו אינן נראין לי. כי לפ"ז אמאי פשיטא לי' מעיקרא היכי דאית ביה כזית ואח"כ נצטמק ולית בי' כזית דאין מברכין עליו. דגם בזה יש לומר כיון דהר"י רצה לומר דמברכין בנ"ר על פחות מכשיעור. והרא"ש נסתפק בזה. א"כ יש לומר' אף להרמב"ם והרי"ף דפליגי ע"ז כה"ג דהוי מתחילה כזית והשתא נצטמק מודים דמברכין עליו בנ"ר. ומדברי הרמב"ם משמע דלעולם אין מברכין היכי דלא הוי כזית. אלא דיש לחלק כמ"ש בתשו' דשאני טומאה היכי דלא הוי מעיקרא כזית והשתא הוי בה מדרבנן לענין ברכה):