אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן לח

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן לח

סימן לז

בתוס' פסחים (דף כ"ו) מעילה הוא דליכא אבל איסורא איכא. תימא דבסוכה (דף נ"ג) תניא אשה היתה ביררת חיטין לאור שמחת בית השואבה והשמן והפתילות היו של קודש כדתנן התם. ובירושלמי דייק מינה דקול ומראה אין בהן משום מעילה. ובחידושי מוהרש"א פי' הא דמסקי התוס' בירושלמי דייק מינה כו'. משום דאי לאו הך דירושלמי אפשר לפרש דביררת לאו דוקא אלא היתה יכולה לברור מרוב אורה ועי' שם בתוס' עכ"ל. לענ"ד לא משמע כן בתוס' סוכה (דף נ"ג) ד"ה אשה בוררת חיטין. בירושלמי פריך היאך בוררת הא איכא מעילה דשמן ופתילה היו של הקדש. ומשני קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה. וקשה דבפרק כל שעה (דף כ"ו) אמרינן עלה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא. ויש לומר דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה עכ"ל. וע"כ ס"ל התוס' בסוכה דירושלמי פליגי בזה עם ש"ס דילן. להירושלמי ע"כ בוררת ממש. דע"כ דייק מינה דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה דאל"כ היכי היתה בוררת לאור בית השואבה. ואי דהוי אכתי איסורא היאך היתה בוררת. ואי בוררת לאו דוקא אלא שהיתה יכולה לברור א"כ לא מקשי פלוס הא איכא מעילה. ולש"ס דידן דס"ל דגם בקול ומראה וריח איכא איסורא. בוררת לאו דוקא. וא"כ אי התוס' דפסחים דחיקא להו. דליפלגי ירושלמי בזה עם ש"ס דידן. אמאי ניחא להתוס' בסוכה בזה. ולי נראה לפרש התוס' בפסחים הא דמסקי בירושלמי דייק מינה קול ומראה אין בהן משום מעילה. דבלא"ה יש לומר אע"ג דאיכא איסורא. הא דאמרו אשה היתה בוררת חיטין לאור בית השואבה היתה בוררת באיסור. דהש"ס דסוכה בעי לאשמעינן גודל האורה של שמחת בית השואבה. דאשה היתה בוררת בירושלים מגודל האורה מהעזרה משמחת בית השואבה. כי לא היתה חצר בירושלים שאינו מאירה מאור בית השואבה. אבל לא שרי לכתחילה לברור. ע"כ מסקי דבירושלמי דייק מינה דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה וע"כ אפילו לכתחילה שרי לברור. דאל"כ מנא להירושלמי למידק מינה דליכא מעילה בזה. דלמא היתה בוררת באיסור כמו לש"ס דידן דאמרינן מעילה הוא דליכא איסורא איכא. א"כ גם התוס' בפסחים ס"ל לש"ס דידן בוררת דוקא. רק דמסקי הא דירושלמי להוכיח דלא אמרינן דהיתה בוררת באיסור:

ולפ"ז אפשר ליישב קושיית התוס' לפמ"ש הרא"ש בביצה (דף למד) הא דאמרינן הני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן ויתבן אפומא דמבואה. ולא אמרינן להו ולא מידי. אלא הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. והני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא לא. ולא היא לא שנא דרבנן ולא שנא דאורייתא לא אמרינן להו מידי. דהא תוספת יוה"כ דאורייתא ואכלי ושתי עד שחשיכה ולא אמרינן להו ולא מידי. וכתב הבעל העיטור הביאו הרא"ש דוקא מידי דאתי מדרשא כגון תוספת עינוי יוה"כ. אבל מידי דכתיבא באורייתא בהדיא מחינן וענשינן להו עד דפרשי. וכן הוא באו"ח (סי' תר"ז). א"כ יש לומר הא דאשה בוררת חיטין לאור בית השואבה היתה בוררת באיסור ואעפ"כ דייק בירושלמי שפיר דקול ומראה וריח אין בהם משום מעינה. אע"ג דאיכא איסורא דרבנן לא מחינן בהו. אבל אי אמרינן דקול ומראה וריח יש בהן מעילה. א"כ הוי דבר דכתיבא בהדיא בדאורייתא כמו דפריך בחגיגה (דף יוד) מעילות מכתב כתיבין. א"כ היכי אמרינן אשה היתה בוררת חיטין משמע דכן היו עושין תמיד כיון דיש בהן מעילה הוי מלתא דכתיבא בדאורייתא מחינן בהו עד דפרשי. אבל אי אמרינן דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה ורק איסורא דרבנן יש לומר דהיתה אשה בוררת באיסור כיון דלא כתיבא וכ"ש איסור דרבנן לא מחינן בהו והנח לישראל כו':

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה