ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ
אורח חיים · סימן כט
בסוכה (דף ט') בתוס' ד"ה ההוא מיבעי' לי' למעוטי גזולה תימא תיפוק לי' משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. דמהאי טעמא פסלינן אתרוג הגזול ביו"ט שני לקמן ריש פרק הגזול. ובההיא שמעתתא גופא קשי' דקאמר בשלמא יו"ט ראשון בעינן לכם משלכם. אלא ביו"ט שני אמאי. ומשני משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. והשתא א"כ למה לי לכם משלכם. ומיהו התם איכא לשנויי דאיצטרך למעוטי שאול. אבל גבי סוכה ליכא לשנויי הכי דסוכה שאולה כשר לרבנן. ע"ש ולע"ד נראה ליישב לפי מה שכתב המרדכי ריש פרק לולב הגזול. כתב הרב רבינו אביגדור כהן כשחל הושענה רבה להיות באחד בשבת וקצצו עכו"ם ערבה בשבת והביאו כשרה. ולא אמרינן מצוה הבאה בעבירה היא. דהא תנן אם היו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר. ואין ממעטין ביו"ט ואם עבר ולקטן כשר כדאמרינן התם. והאי עבר ולקטן מיירי אפילו במזיד מדקאמר עבר ולקטן. ופי' ריב"א דמתקן גמור מה שנתקנו למצוה ואיסורא דאורייתא הוי ולא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה ע"ש. וע"כ דטעמי' דלא אמרינן מצוה הבאה בעבירה אלא אם בשעת דעושה המצוה עדיין איכא עבירה בידו. כמו בגזל דכל זמן שלא השיב את הגזילה יש עבירה בידו. אבל אם כבר עבר העבירה והשתא דעושה המצוה ליכא עבירה עוד. ואע"ג דבלאו העבירה לא הי' יכול לעשות המצוה. אפילו הכי ליכא בזה מצוה הבאה בעבירה. כיון דבעידנא עשייתו ליכא עוד עבירה כלל:
והנה גזל עכו"ם אע"ג דקיי"ל דאסור מדאורייתא דילפינן בב"ק (דף קי"ג) מקרא ואכלת את כל העמים כו'. או מקרא וחשב עם קונהו. מכל מקום ליתא בעשה דהשבה והשיב את הגזילה. דקרא לא תגזול קאי על ישראל כיון דבעינן הני קראי לאסור גזל עכו"ם ולא אמרינן מקרא מלא דיבר הכתוב. א"כ עשה דוהשיב את הגזילה הוי בגזל ישראל. דבהני קראי אינו מוזכר מצות השבה. וחיוב השבה לא הוי רק מפני קידוש השם כמ"ש הרמ"א והד"מ באע"ז בשם מהרי"ו (סי' כ"ח). דקדשה בגזל עכו"ם מקודשת דאינה צריכה להחזיר רק משום קידוש השם. ועי' בב"ש (שם ס"ק ה') שכתב דדמי לעושק שכתב בשם הכ"מ דהוי רק מדרבנן משום דאתי לידיה בהתירא. א"כ ה"נ בלוקח מן הגזלן מעכו"ם (ובזה מיושב מה שהקשה הש"ך בחו"מ סי' שמ"ח). א"כ בגזל עכו"ם לא הוי מצוה הבאה בעבירה כיון מדאורייתא ליכא בהשבה. א"כ בשעת המצוה ליכא עבירה ואיסורא דעבד עבד וליכא חיוב השבה לא הוי מצוה הבאה בעבירה. א"כ אתי קרא למעוטי גזל עכו"ם דלא הוי מצוה הבאה בעבירה. (ועי' במג"א (סי' תרל"ז ס"ק ג') לדעת רש"י גזל עכו"ם אעפ"י שאסור לא הוי מצוה הבאה בעבירה ע"ש):
ויש להביא ראי' לזה מסוכה (דף ל"א) סוכה גזולה והמסכך בר"ה רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין. אמר רב נחמן מחלוקת כשתוקף את חברו והוציאו מסוכתו. ורבי אליעזר לטעמי' דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכה של חברו כו' ואי נמי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא. ורבנן לטעמי' דאמרי אדם יוצא יד"ח בסוכתו של חברו וקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא. דקשה הא הרמב"ם כתב (בפ"ז מה' גזילה ה' י"א) המסיג גבול רעהו והכניס מתחום חברו לתוך תחומו. אפילו כמלא אצבע. אם בחזקה עשה הרי זה גזלן. ובסתר הרי זה גנב. ואם עשה כן בארץ ישראל הרי זה עובר בשני לאוין לא תגזול או לא הגנוב ולא תשיג גבול רעך. וכן הוא בחו"מ (סי' שע"ו). ועי' בסמ"ע שם גם הטור ס"ל דהוי עבירה ע"ש. א"כ אפילו בקרקע דאינה נגזלת וסוכה שאולה היא. מכל מקום כיון דלא השאיל לו מדעתו רק בגזילה דעבר בלא תגזול א"כ הוי מצוה הבאה בעבירה דאינו יוצא ידי חובתו. וע"כ משום דבקרקע ליכא עשה דוהשיב את הגזילה ואיסור דעביד עביד. ובשעת המצוה ליכא עבירה מה שעבר מכבר בלא תגזול לא הוי מצוה הבאה בעבירה. שוב ראיתי בחידושי הרשב"א שהקשה כן בשם התוס' וזה לשונו. והקשו בתוס' מכל מקום כיון שתקפה מחברו הא איכא מצוה הבאה בעבירה כו'. אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותי' דמארי איתא ואין המצוה מוציאה מרשות בעליה לא חשיבא מצוה הבאה בעבירה. הרי הוא כאלו השדה דעלמא גזולה ברשותו שאעפ"י שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו בזה דאמאי לא הוי מצוה הבאה בעבירה כיון דעבר בלאו דלא תגזול באה המצוה ע"י עבירה שגזל. אעפ"י שברשותו דמרא קיימא. וגם הר"ן בפ"ב דסוכה (דף כ"ז) כ"כ והך סוכה גזולה לא הוי בהוציא חבירו מסוכתו כיון דקרקע אינה נגזלת הוי לה סוכה שאולה ולית בה מצוה הבאה בעבירה כיון דלא קני' כלל וברשותא דמרא קיימא. ואולי כוונו למה שכתבתי כיון דאין הקרקע נגזלת ואיסור דעביד עביד. א"כ בשעת העשות המצוה ליכא השתא עבירה ע"כ לא הוי מצוה הבאה בעבירה. ולא דמי לגזל מטלטלין דהשתא בעת עשיית המצוה עבירה כל זמן שאינו משיב הגזילה. או דס"ל להר"ן והרשב"א כיון דליכא לאו דבל תגזול בזה דלא כרמב"ם. אעפ"י דהוי איסור ליכא בזה משום מצוה הבאה בעבירה. אך רש"י לא כ"כ בפסחים (דף ל"ה) ד"ה בטבל טבול מדרבנן אפ"ה הוי מצוה הבאה בעבירה ע"ש]:
ובזה א"ש מה דקשה לי בירושלמי יבמות (פ"ב ה' י"ב). גבי מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום והחליצה וחייב על מכתו וקללתו ובנו לכל דבר. רבי אבין בעי ובנו לכל דבר אפי' לפריה ורביה. דאפי' בבן ממזר קיים מצות פו"ר וכן הוא באע"ז (סי' א' סעי' ו'). וקשה היכי יוצא בבן ממזר מצות פו"ר הא הוי מצוה הבאה בעבירה. וע"כ כמ"ש כיון דהשתא שנולד לו הבן ליכא עבירה בעת עשית המצוה ואיסור דעביד עביד ליכא בזה משום מצוה הבאה בעבירה:
אך הרמב"ם (ריש פרק ה' גזילה ואבידה ה' ב') כתב אסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו עכו"ם עובד ע"ז אסור לגוזלו או לעשקו ואם גזלו או עשקו הרי זה יחזיר ובפ"ו מה' גניבה (ה' ח') כתב הרמב"ם אחד הנושא ונותן עם ישראל או עכו"ם אם מדד או שקל בחסר עובר בלא תעשה וחייב להחזיר וכ"כ הטור בשמו בחו"מ (סי' רל"א) וכתב המגיד וכבר נתבאר שהמשקל כגזל. כדאמרינן בב"מ (דף ס"א) לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי דהיינו גזל ע"ש. וכ"כ (בפ"ה מה' גזילה ה' י"א) ובחו"מ (סי' שס"ט סעי' ו') המבריח ממכס דהוי דבר קצוב הרי זה עובר בלא תגזול מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהוא מלך ישראל או מלך עכו"ם. א"כ גם בגזל עכו"ם יחייב להשיב. וע"כ דעשה והשיב את הגזילה קאי ג"כ אגזל עכו"ם דמקרא מלא דיבר הכתוב ולא תגזול בין לישראל ובין לעכו"ם. וצ"ל להרמב"ם הא דיליף בב"ק (דף קי"ג) גזל עכו"ם אסור מקרא וחשב עם קונהו או מקרא ואכלת את כל העמים. היינו דלא נימא דקרא דלא תגזול קאי רק על ישראל לבד. וע"ז ילפינן מהני קראי דוחשב או מואכלת דגזל עכו"ם אסור תו אמרינן אהדרא קרא לאיסורא קמא דלא תגזול דהוי מקרא מלא בין לישראל ובין לעכו"ם. וא"כ להרמב"ם וטור הדרא קושית התוס' למה לי קרא לך למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה:
ולכאורה יש לומר ליישב קושיית התוס' לפמ"ש המג"א (סי' תרל"ז ס"ק ד') בשם רבינו אליעזר ממיץ בס' יראים בהא שנהגו לעשות סוכה בר"ה דהא יש לכל העולם חלק בזה הוי סוכה גזולה. כמ"ש הרמ"א בשם הג"א כב (ח"א) דמסכך בר"ה רק בדיעבד כשרה אבל לא לכתחילה. והביא בשם ספר יראים אפי' למ"ד גזל עכו"ם שרי מכל מקום לא הוי שלכם ע"ש. א"כ צריך לומר דכה"ג גרע משאולה דקיי"ל סוכה שאולה כשר. דדוקא שאלה דהוי מדעת משאיל א"כ כל זמן שאלה הוי כדידי' דנותן לו לזמן במתנה. א"כ לפ"ז אם הי' סוכה עשויה לצל והיא סוכת הפקר דהפקירה בעליה ובא אחר וישב בה ולא כיון לזכות בה או בישיבה בעלמא דלא קני בהפקר כמבואר בחו"מ (סי' רע"ה) דאיכא דס"ל דלא מהני. א"כ אינו יוצא ידי חובתו בסוכה. דזה גרע משאולה דחברו נותנו לו מדעתו דהוי כדידיה בזמן השאלה דהוא קונה אותה לזמן השאלה. אבל היכי דלא הרשהו ונתנו לו מדעתו גם לא הוי ממונא דידי' אינו יוצא ידי חובתו בסוכה זו. וכה"ג כתבו התוס' (דף ל"א) ד"ה באשירה. דכתבו כו"ם של עכו"ם שיש לה ביטול לא אמרינן דמכתת שיעורא ע"כ יוצא בלולב של עכו"ם. וכן שופר של עכו"ם אם תקע בו יצא וכן סנדל של עכו"ם הוי חליצה כשרה והקשו דשל עכו"ם נמי מדאגבה קניא נעשה של ישראל כדאמרינן בע"ז (דף מ"ב) דגזרינן דלמא מגבה לה והדר מבטל לה. ויש לומר כגון שהגביה על מנת שלא לקנות כו' ולולב ביו"ט שני עכ"ל. מבואר מדבריהם דביו"ט ראשון אינו יוצא בלולב של הפקר אם הגביה ע"מ שלא לקנותו דבעינן לכם. וכ"כ בכפות תמרים לדברי התוס' דמשמעות לכם משלכם שיהא בו דין ממון וממעט קרא אפי' לולב של הפקר אם הגביהו על מנת שלא לקנות אותו ע"ש. א"כ לפמ"ש היראים דגם בסוכה סוכת הפקר דגרע משאלה דהוי כדידי' דמכל מקום לא הוי שלכם:
א"ש קושית התוס' דהא אי לא הוי כתיב האזרח דילפינן מינה דכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת דשאולה כשר. ה"א דגם סוכה שאולה פסול וא"כ אע"ג דמרבינן מקרא דהאזרח דסוכה שאולה כשרה. מ"מ היכי דהוי סוכת הפקר דלא כיון לזכות בה לא מהני דגרע משאולה דהוי כדידיה לזמן השאלה. דהבעלים נתנו נו מדעתו. אבל כה"ג דלא כיון לזכות בה או למ"ד דגזל עכו"ם שרי מכל מקום לאו שלו מקרי. ע"כ בעינן קרא דלך למעוטי גזולה. ולא משום איסור גזילה דבא לידו באיסור מיעט קרא דלזה לא איצטרך קרא דתיפוק לי' דהוי מצוה הבאה בעבירה. אלא למעוטי גזולה דלאו שלו מקרי. א"כ אפי' בסוכת הפקר שלא כיון לזכות בה אינו יוצא ידי חובתו בסוכה זו. אע"ג דלא הוי מצוה הבאה בעבירה מ"מ לאו שלו מקרי דלך משמע משלך. ואי מהאי קרא ה"א דיהא דין ממון משלו. ואפי' סוכה שאולה פסול כמו גבי אתרוג ולולב. אתי קרא דהאזרח דסוכה שאולה כשר מטעם כיון דנתנו לו מדעתו הוי כדידי' לאותו זמן:
אך לפ"ז קשה דא"כ היאך כתבו התוס' גבי לולב היכי שהגביה לולב של הפקר על מנת שלא לקנות אותו דיוצא ביו"ט שני. דלמא אע"ג דלולב השאול כשר ביו"ט שני היכי דהגביה לולב הפקר על מנת שלא לקנותו גרע משאלה דכה"ג לא הוי כדידי' כמ"ש. ואפשר לומר בזה דשאני יו"ט שני דלא בעינן כלל דין ממון. דשלכם רק גבי יו"ט ראשון כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון. וכמ"ש התוס' (דף ל"ה) ד"ה לפי שאין בו היתר אכילה דאתרוג של איסור הנאה אי לאו טעמא דמכתת כתותי שיעורא כשר ביו"ט שני. אבל גבי סוכה דכתיב תרי קראי לך למעוטי גזולה והאזרח דילפינן מינה דסוכה שאולה כשר. יש לומר דבעינן דין ממון היינו בשאולה כשר דהוי כמתנה לזמן דשאלו לו מדעת. אבל היכי דהוי סוכת הפקר ולא כיון לזכות בה גרע משאלה דלא הוי שלו כלל:
מיהו מהא דאמרינן (דף ל"א) היכי דתוקף חברו והוציאו מסוכתו דהוי סוכה כשרה דקרקע אינה נגזלת והוי סוכה שאולה. קשה דלפמ"ש בסוכת הפקר ולא כיון לזכות בה לא מהני דגרע משאלה. א"כ כ"ש הכא דגזל מחברו הקרקע אע"ג דאינה נגזלת מכל מקום גרע משאלה. והיכי אמרינן דקרקע אינה נגזלת הוי סוכה שאולה. וגם בזה אפשר לומר כמ"ש התוס' והר"ן דהיכי דגזל סוכת חברו כגון סוכה שבראש העגלה או בראש הספינה אפי' לפני יאוש לא הוי כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשות בעלים קיימי ולאו דידי' הוי. אבל קרקע דאינה נגזלת דברשות בעלים קיימא ולא קני' כלל הוי כשאולה. אבל סוכת הפקר ולא כיון לזכות בה לא מהני וגרע מהא דקרקע דאינה נגזלת דלאו ברשות דמרא היא ולאו דידי' הוא:
עוד אפשר לומר בישוב קושית התוס' דאיתא בביצה (דף ל"ח) האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי כרגלי שתיהן. ופריך אמאי לבטיל מים ומלח לגבי עיסתה כו' מי קא מדמית איסורא לממונא. איסור בעיל ממונא לא בטיל. ופי' רש"י ותוס' דאע"ג דאיסור תחומין באה מחמת דשם בעליו עליו דקנו שביתה אצלו. אפ"ה שייך בזה ביטול אע"ג דממון של חברו לא בטיל הכא לא אמרינן דלפקע ממונא אצל חברתה להפסיד אלא איסור תחומין שיש לה בה קשי' לן דלבטיל. ובסוכה (דף ט') אמרינן בשחבטן דסכך פסול בטל ברוב סכך כשר כדתנן במתניתין (דף י"א) אם הי' הסיכך הרבה מהן כשר דכל מידי בטיל ברובא כמ"ש רש"י שם. א"כ אי לא הוי כתיב קרא דלך רק דהוי ידעינן דפסול משום מצוה הבאה בעבירה א"כ אם הי' סכך שלו חמתה מרובה מצלתה וגזל עוד סכך וסיכך בהן עד שלא ניכרין הסכך הגזול בטל סכך הגזול ברוב הכשר ולא אמרינן בזה דממונא לא בטיל דהא לא בעינן דלפקע ממון של חברו דיהי' שלו לגמרי. רק האיסור שיש בסכך משום מצוה הבאה בעבירה בזה אמרינן דבטל ברובא הסכך הכשר. דדמי להא דמים ומלח של חברתה דבטל בעיסתה האיסור תחומין שבה ולא דלפקע הממון של חברתה. א"כ משום מצוה הבאה בעבירה הוי כשר כה"ג. משא"כ השתא דכתיב לך למעוטי גזולה. נהי דבטל האיסור מהסכך הגזול. מכל מקום לאו שלו מקרי. דבעינן דהסכך יהי' שלו וממונא לא בטיל ברוב:
ואין לומר דגם משום מצוה הבאה בעבירה ג"כ לא אמרינן דמבטיל ברוב סכך כשר דאכתי הביטול גופא מאי דמתכשרה הסוכה בזה הסכך הגזול הוי בעבירה. דזה אינו כיון שנעשה הביטול קודם החג ולא נקרא עוד שמו עליו. וקודם יו"ט היתר הוא ונתבטל שוב לא הוי השתא מצוה הבאה בעבירה. כמ"ש האחרונים דמתירין לבטל הסכך הפסול בכשר אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה. דקודם יו"ט היתר הוא כמ"ש הט"ז באו"ח (סי' תרכ"ז). ועוד לפמ"ש היכי דבשעת עשיית המצוה ליכא עבירה לא מקרי מצוה הבאה בעבירה א"כ כיון דקודם יו"ט נתבטל והשתא ליכא עבירה לא הוי בזה משום מצוה הבאה בעבירה:
שוב ראיתי באליהו רבה (סי' תרל"ז) שמשיג על המג"א בזה. וכתב מש"כ מס' יראים לאו ראי'. דקאי שם להדיא (סי' קכ"ז) על ד' מינין התלושין בגזל עכו"ם למ"ד דשרי מכל מקום לאו שלכם הוא. אבל הכא בקרקע כיון דהוי כשאולה הוי כמו לכם. ומצוה הבאה בעבירה ליכא כיון דשרי להך מ"ד גזל עכו"ם ע"ש. וזה תמיה' עצומה על המג"א היכי מייתי ראי' על סוכה דלא בעינן כם ושאולה כשרה. ואפשר דכוונת המג"א הוא כך. לפמ"ש רבינו אליעזר ממיץ בס' יראים למ"ד דגזל עכו"ם שרי מ"מ לאו שלכם מקרי גבי לולב. א"כ ה"נ גבי סוכה דהטעם דאמרינן בקרקע דאינה נגזלת הוי כשאולה כמ"ש הר"ן ותוס' כיון דלא קני' כלל וברשותא דמרא קיימא ע"כ הוי כשאולה. משא"כ בגוזל סוכה המטלטלין כמו בראש העגלה ובראש הספינה כיון דנגזלין לאו ברשות דבעלים הוי ולא הוי דידי' ע"כ הוי סוכה גזולה ולא הוי כשאולה. א"כ ה"נ למ"ד דגזל עכו"ם שרי א"כ גם קרקע של עכו"ם נגזלת ולאו ברשות דמרא קיימא וקני'. הוי כסוכה של מטלטלין. דהוי סוכה גזולה ולא מקרי שאולה. א"כ ה"נ לא מקרי שאולה ולאו שלכם הוא כמ"ש]: