אור ברסלב
ברית יעקב חלק א אורח חיים › סימן ב

ברית יעקב חלק א· רבי ברוך מרדכי ליבשיץ

אורח חיים · סימן ב

סימן א

ביומא (דף ע"ד) גרסינן חצי שיעור רבי יוחנן אמר אסור מן התורה. ריש לקיש אמר מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא. איתבי' רבי יוחנן לריש לקיש אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה. כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. ולהלכה נקטינן כרבי יוחנן וכ"כ הרמב"ם (בפ' י"ד מה' מאכלות אסורות ה"ב). והנה יש לבאר אי דין זה דחצי שיעור אסור מן התורה הוא דוקא באיסורי מאכל. או דהוי הדין בכל איסורי תורה דחייב על כשיעור מיתה או מלקות. אם כזית בכשיעור. בחצי שיעור הוי איסור תורה. אפי' באינו איסורי אכילה. או דיש לחלק באיסורי מאכל גופא:

הנה בתוס' שם ד"ה כיון דחזי. כתבו תימא לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור. דהא רבי יוחנן ידע להא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה. י"ל דלהכי איצטרך לי' לרבי יוחנן לפרושי טעמא כיון דחזי לאצטרופי משום דאי מקרא דכל חלב הוי אמינא עיקר קרא לכוי איצטרך. וחצי שיעור מדרבנן ואסמכיה אקרא. אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאצטרופי. סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה הוא לחצי שיעור עכ"ל. ולכאורה יש להבין בתוס' אמאי לא תירצו בפשיטות דאי מקרא דכל חלב ה"א דוקא גבי חלב רבי קרא לאיסורא. וליכא למילף מחלב דמה לחלב:

שכן כרת ומנין לנו דחצי שיעור אסור בכל איסורי תורה שאסור רק בלאו ולא בכרת. ורבי יוחנן אמר דחצי שיעור אסור מן התורה בכל איסורין. ע"כ קאמר משום דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל. ונראה בדעת התוס' דקשה להו. דאי נימא דהאי סברא דחזי לאצטרופי סברא אלימתא הוא. דע"כ אסור חצי שיעור בכל האיסורין. א"כ למה לי קרא גבי חלב לרבות חצי שיעור הא סברא הוא. וכה"ג פריך הש"ס בכתובות (דף כ"א) גבי הפה שאסר הוא הפה שהתיר למה לי קרא סברא הוא. ועי' תוס' בשבועות (דף כ"ב) ד"ה אבעית אימא קרא ע"ש. וע"כ משום האי סברא דחזי לאצטרופי לא סגי לאסור חצי שיעור רק הש"ס קאמר האי סברא דחזי לאצטרופי הוי הוכחה דקרא דגבי חלב דרבי חצי שיעור הוי דרשה גמורה כמ"ש התוס':

וראיתי בר"ן בשבועות (פרק ג') הביא דעת יש מי שאומרים כיון דקיי"ל כרבנן דר"ע בנשבע שלא יאכל ואכל כ"ש הוא פטור. דבעינן שיעורא בכזית. אם אכל פחות מכזית אפי' איסורא ליכא. ומותר לאכול לכתחילה פחות מכשיעור. דלא דמי לשארי איסורין שבתורה דקיי"ל כרבי יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה ואפילו ריש לקיש דפליג עלי' מודה דאסור מדרבנן הני מילי איסורא דאורייתא. אבל שבועה דהוי איסור הבא מעצמו הוא. א"כ היתר גמור הוי בפחות מכשיעור דהאי גברא לא נתכוין לאסור אלא בכזית ע"כ פחות מכזית היתר גמור הוא. והר"ן השיב עליהם ומסכים לדברי הרמב"ם דגם באיסור שבועה פחות מכזית הוי כחצי שיעור מנבילות וטריפות. מדאמרינן ביומא דרבי יוחנן ס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה הוי הטעם כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל. אלמא חצי שיעור אפי' באיסור תורה לא מתסר אלא משום דחזי לאצטרופי ה"ה בשבועות אעפ"י שאין בכלל דבריו אלא שיעור שלם. ה"מ למלקות ולקרבן. אבל כיון דחזי לאצטרופי ולאשלומי לכזית איסורא מיהא איכא. ואע"ג דהתם ביומא מרבויא דכל חלב מייתינן חצי שיעור. הא ודאי האי רבוי לא כתיב אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מיני' לכל איסורין משום דפשיטא לן דלא אסרי' רחמנא אלא משום דחזי' לאצטרופי ולמה לא יהא דין שבועות כדין שארי איסורין עכ"ל:

ונראה לענ"ד דהיש אומרים ס"ל כדעת התוס' דסברא דחזי לאצטרופי לא הוי רק הוכחה דדרשה דכל חלב לרבות חצי שיעור הוי דרשה גמורה אבל משום האי סברא לחודי לא סגי לאסור חצי שיעור וע"כ בשבועות אע"ג דאיכא נמי סברא דחזי לאצטרופי י"ל דמותר בפחות מכשיעור משום דהאי גברא לא נתכוין אלא לכשיעור. ואליבא דהר"ן צריך לומר דלא תקשי כיון דסברא דחזי לאצטרופי הוי סברא אלימתא. א"כ קרא גבי חלב לרבות חצי שיעור למה לי. משום דס"ל להר"ן דלא אמרינן הך סברא דחזי לאצטרופי רק אחרי דמצינו בתורה שאסרה חצי שיעור גבי חלב אמרינן משום הך סברא דחזי לאצטרופי שלא לחלק בין חלב שהיא כרת לשארי איסורין. אבל אי, לא הוי מצינו בתורה כלל עיקר איסור דחצי שיעור משום האי סברא דחזי לאצטרופי לחודי לא הוי אמרינן לחדש לאסור חצי שיעור ובתשו' רשב"א ח"ב (סי' תל"ט) ראיתי שנשאל מאיזה טעם הוי חצי שיעור באיסורין אסור ואין בו מלקות. ממ"נ אם הוא איסור דאורייתא. א"כ מוזהר על אכילתו וללקי עליו. ואם אינו לוקין א"כ אף איסור לא יהא בו. והשיב הרשב"א הא דאין לוקין על חצי שיעור. משום דעיקר קרא אכילה כתיב לא תאכלו כל נבילה. כל חלב וכל דם לא תאכלו. ואין אכילה פחותה מכזית. ומכל מקום דכתיב כל ולא כתב רחמנא נבילה לא תאכלו חלב ודם לא תאכלו. אשמעינן קרא אפי' היכי דליכא שיעור אכילה ג"כ לא תאכלו. וקרא אחד ריבה וקרא אחד מיעט. מאי ריבה ריבה לאיסור ומאי מיעט מיעט למלקות עכ"ד. ולכאורה להרשב"א קשה קושית התוס' ביומא. למה קאמר הש"ס דטעמא דרבי יוחנן משום דחזי לאצטרופי ולא קאמר משום קרא דכל חלב לרבות חצי שיעור. ולהרשב"א ליכא למימר דה"א דעיקר קרא דכל חלב אתי לכוי. דאכתי מוכח מהני קראי דכל נבילה וכל דם לא תאכלו דאתי לרבות חצי שיעור כמ"ש הרשב"א. גם ליכא למימר כמ"ש הר"ן דמקרא דכל חלב לא הוי ילפינן שארי איסורין רק בהך סברא דחזי לאצטרופי אמרינן דאין חילוק בין חלב לשארי איסורים. דהא באמת כתיב קראי טובי גבי נבילה ודם דכתיב כל נבילה וכל דם דאתי לרבות חצי שיעור אבל זה אינו. דאכתי יש לומר דהרשב"א ס"ל כהר"ן משום דבלאו האי סברא דחזי לאצטרופי לא הוי ילפינן שארי איסורין מחלב ונבילה ודם משום דהוי ב' וג' כתובין דאין מלמדין לכ"ע. או דלא הוי ידעינן חצי שיעור באיסור שבועה דהוי איסור הבא ע"י עצמו. גם לא הוי ידעינן לאסור חצי שיעור ביוה"כ. משום דהכא לאו המאכל נאסר אלא יומא קא גרים. ואיתא אח"כ היתר ואינו דומה להני איסורין דחלב ונבילה ודם. ע"כ קאמר סברא דחזי לאצטרופי דמגלה הך סברא דלא מחלקינן באיסורין כמ"ש הר"ן:

גם יש לומר דהרשב"א ס"ל כהתוס' דבלא האי סברא דחזי לאצטרופי הוי אמרינן דדרשה דכל חלב לאו דרשה גמורה אלא אתי לכוי ואי דהא אכתי איכא קרא אחרינא דכתיב כל נבילה וכל דם. דהני וכל אתי ג"כ לכוי לאסור דמו ונבלתו. ובהדיא אמרינן בכריתות (דף כ"א). דכל דם וכל נבילה אתי לרבוי דמו של כוי ונבלתו של כוי. ע"כ קאמר הש"ס האי סברא דחזי לאצטרופי דמגלה דהא דדרשינן מהני קראי דכל לרבות חצי שיעור הוא דרשא גמורה כמ"ש התוס':

ובזה נלע"ד דתליא מלתא אם חצי שיעור אסור בשארי איסורין שאינן איסורי מאכל. להר"ן דס"ל דטעם דחזי לאצטרופי הוא. אע"ג דאיכא לחלק בין חלב שלא נילף מיני' מ"מ משום הך סברא דחזי לאצטרופי אמרינן דאין חילוק. א"כ בכל איסורין דשייכא האי סברא דחזי לאצטרופי. חצי שיעור שבו הוי איסור תורה. אבל להתוס' דמשום האי סברא דחזי לאצטרופי לא הוי אסרינן כלל חצי שיעור אלא דילפינן מקרא דכל חלב וכל דם וכל נבילה כמ"ש הרשב"א. א"כ יש לומר דוקא באיסורי אכילה כמו הני איסורים אסרינן חצי שיעור אבל לא בשארי איסורין כמו שנבאר בע"ה. וכן נראה להוכיח מדברי התוס' גיטין (דף כ') ד"ה בכתיבת קעקע שכתבו מדאורייתא ליכא איסורא עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול. אבל איסורא דרבנן מיהא איכא. ועי' בב"ש באע"ז (סי' קכ"ד ס"ק ט"ז) דאם לא מלאו בדיו לא הוי רק איסורא דרבנן ע"ש. ולא אמרינן דהוי איסורא דאורייתא בכתיבה לחודי משום חצי שיעור. דשיעור האיסור הוא דוקא שיכתוב וימלא בדיו. גם בכתיבה לחודי הוי נמי סברא דחזי לאצטרופי למלאות בדיו. (ודוחק לומר דהתוס' דכתבו דאיכא איסורא מדרבנן הוא אליבא דריש לקיש דס"ל דחצי שיעור אסור רק מדרבנן). וע"כ משום דס"ל להתוס' דבשארי איסורים דלאו איסור מאכל לא ילפינן מחלב לאסור בו חצי שיעור:

גם מדברי התוס' דשבועות (דף ט"ז) ד"ה מנה"מ. דפריך הש"ס טומאה בעזרה מנא הני מילי. וכתבו התוס' דמהא דגמירי לקמן שיעור שהיה לא שמעינן לא מלקות ולא כרת. דהוי אמינא איסורא בעלמא הוא דאיכא. יש להוכיח דס"ל דלא שייכי איסור דחצי שיעור בשארי איסורין. דאל"כ מאי תירצו דה"א דהא דגמרינן הלכתא לשיעור שהיה הוא לאיסורא בעלמא. כיון דאפי' בשיעור השתחויה דהוי שיעור שלם ליכא מלקות ולא כרת א"כ למה בעינן שיעורא. דהא גם חצי שיעורא ופחות מכשיעור שהי' הוי איסור תורה. וע"כ כמ"ש דהתוס' ס"ל דלא שייכי חצי שיעור לאיסור תורה בשארי איסורין דלא הוי איסור מאכל. אחר זמן מצאתי בתשו' נודע ביהודא תנינא בהשמטות מבנו הגאון מוהר"ש לנדא חלק יו"ד (סי' י"א) ועי' בדגול מרבבה באו"ח (סי' תע"ב ס"ק יו"ד) שם הוכיח הגאון ז"ל מתוס' שבועות (דף ס"ז) ד"ה מנא הני מילי דלא שייך לומר ח'"ש אסור מן התורה כי אם באיסורי אכילה ע"ש ודוק. בודאי כיון למה שכתבנו. וכן מוכח מדברי הרב המגיד (בפ"א מה' חמץ ה' ז). דכתב דקיי"ל כר"י נגד ר"ל. דחצי שיעור אסור מן התורה והוא כלל לכל איסורי מאכל שבתורה ע"ש. א"כ דקדק בלשונו דהוא כלל לכל איסורי מאכל דוקא משמע דשארי איסורין אינו כלל זה דחצי שיעור יהי' בו איסור תורה וכן נראה מדברי הרמב"ם (פ"א מה' שבת ה' ג') שכתב כל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקרבן. אבל אסור לעשות דבר זה בשבת. ואיסורו הוא מדברי סופרים והוא הרחקה מן המלאכה עכ"ל. ואי נימא דחצי שיעור דאסור מן התורה הוא כלל לכל איסורי תורה. א"כ כמה וכמה חיובי דשבת ופטורי דשבת תליא בשיעורין. כמו הקוצר והמעמר והדש והאופה והזורה והבורר דכולם הוי שיעורן בכגרוגרות. וכן הגוזז דשיעורו כמלא הסיט והכותב שיעורו בשתי אותיות ואות אחת פטור כמ"ש הרמב"ם (פי"א מה' שבת ה' י"ג) ע"ש. א"כ בפחות מכשיעור הוי חצי שיעור דאסור מן התורה וחזי לאצטרופי להשלים לכשיעור והיכי כתב הרמב"ם כללא היכי דאמרינן שהעושה דבר זה פטור לא הוי רק איסור דרבנן והרחקה מן המלאכה. וע"כ כמ"ש דבאיסורין שאינו איסור אכילה לא אמרינן בהן דחצי שיעור אסור מן התורה:

והנה הרמב"ם (פרק כ"א ה' א') כתב נאמר בתורה תשבות. אפי' מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן. ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות. וכתב הרב המגיד כוונת רבינו הוא שהתורה אסרה פרטי המלאכות המבוארות עפ"י הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן. הי' האדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום. לכך אמרה תורה תשבות. ובאו חכמים ואסרו דברים הרבה. או תהי' כוונת רבינו. שיש לשבותין של דבריהם סמך מן התורה מתשבות. והלח"מ כתב לפרש דברי הה"מ. דפי' האחד הוא שהתורה אסרה מלאכות גמורות. אבל בפחות מכשיעור לא. מפני שהתורה לא אסרה אלא המלאכות כפי השיעורין והענינים שנתבארו. אבל המלאכות פחות מכפי שיעור החיוב לא נאסר מן התורה. לכך אמרה תורה תשבות. וזהו שכתב אפי' מדברים שאינן מלאכה כלומר אינו מלאכה שלא להתחייב בהן. ומ"ש ודברים רבים הן שאסרו חכמים לא נכלל זה בענין תשבות. אלא ענין אחר בפני עצמו הוא שאסרו חכמים דברים שלא נזכרו בתשבות. והפי' השני שכתב ה"ה שלא באה התורה לאסור מיני שבות. אלא למלאכות גמורות. אבל חכמים סמכו בשבות על מקרא זה ע"ש. א"כ לפי' השני דהמ"מ. אפי' חצי שיעור דמלאכה לא הוי איסור תורה. ולפמ"ש מוכח כפי' שני דהמ"מ מהא כללא דכייל רבינו בריש ה' שבת כל מקום שנאמר פטור אבל אסור לעשות דבר זה בשבת. הוי רק איסורא מדרבנן והרחקה היא מן המלאכה. א"כ גם בחצי שיעור מלאכה דשבת הוי רק איסור דרבנן. א"כ מוכח דלא כפי' הראשון דהמ"מ דחצי שיעור מהמלאכה הוי איסור תורה משום קרא דתשבות. גם מפי' הראשון דהמ"מ מוכח דל"א חצי שיעור בשארי איסורין שלא איסורי מאכל דאל"כ למה בעי קרא דתשבות ע"ז דתיפוק לי' דבלא"ה אסור מן התורה משום חצי שיעור:

אמנם מצינו דעת כמה פוסקים דס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה אפי' בשארי איסורין שאינו איסורי מאכל. רש"י בשבת (דף ע"ד) ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור. כתב דכפחות מכשיעור נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא. דקיי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה בפרק בתרא דיומא וכ"כ הג"א בפ' כלל גדול ובר"פ המוציא. כל השיעורים הוא לענין חיוב חטאת אבל לאיסור דאורייתא אפי' בכל שהוא כדאמר בפרק כלל גדול ע"ש. וכ"כ המג"א באו"ח (סי' ש"מ ס"ק ב') דוקא אם נוטל בכלי שתי שערות חייב. אבל באחת איכא איסורא כמו בכל חצי שיעור ע"ש. וכן נראה מדברי הסמ"ע בחו"מ (סי' שנ"ט ס"ק ב') אסור לגזול או לעשוק אפי' כל שהוא וכתב הסמ"ע הטעם דחצי שיעור הוא איסור דאורייתא כמו שאסור חצי שיעור באיסורין. וכ"כ הרא"ה בס' החינוך (סי' רכ"ט) דלאו דלא תגזול אינו חל רק בשוה פרוטה כו'. ופחות משוה פרוטה אינו נקרא ממון אבל מ"מ אסור דבר תורה כמו חצי שיעור שאין לוקין והוא איסור תורה. וע"כ דס"ל להני רבוותא דחצי שיעור אסור אפי' בשארי איסורין שלא איסורי מאכל. דאל"כ היכי מדמי גבי ממון דבעינן שוה פרוטה דפחות מש"פ אסור מטעם חצי שיעור. כיון דאפי' באיסורי תורה שאינו איסורי מאכל לא הוי חצי שיעור מן התורה [ולפ"ז תמוה לי דברי הרב המגיד. דה"ה כתב ג"כ כדברי הסמ"ע (פ"א מה' גניבה ה' ב,) דאסור לגנוב כל שהוא. דדין פחות משוה פרוטה כדין חצי שיעור באיסורין. דהא הרב המגיד כתב (בפ"א מה' חמץ ה' ז') דחצי שיעור אשור מן התורה הוא כלל לכל איסור ומאכל דוקא]:

וזה נראה דהוי טעמא דרמ"ה שהובא בטור יו"ד (סי' קס"א) שכתב אפי' פחות משוה פרוטה ג"כ אסור מדין תורה בריבית. אלא שאין מוציאין בדיינים. דלכאורה קשה על הרמ"ה קושית התוס' בכתובות (דף מ"ו) ד"ה אתי' שהוכיחו מסוגיא דריש פרק איזהו נשך דקאמר למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה דאם יש ריבית בפחות משוה פרוטה הא איצטרך לאו בריבית לפחות מש"פ. וע"כ דאין בריבית בפחות מש"פ. משום דגם הרמ"ה מודה דעיקר לאו דריבית הוא רק על שוה פרוטה. רק פחות מש"פ דאסור הוא מטעם חצי שיעור דאסור מן התורה. ע"כ אסור גם בריבית אפי' בפחות מש"פ מן התורה כמ"ש הרמב"ם גבי לגנוב ולגזול דאסור אפי' כ"ש מדין תורה. מטעם דחצי שיעור בממון הוא אסור מדאורייתא כמו חצי שיעור באיסורין:

אך לפמ"ש דהרמב"ם ס"ל דבאיסורין שאינו איסורי מאכל ל"א דחצי שיעור אסור מן התורה. כמ"ש לדייק מדבריו מריש ה' שבת. ע"כ צ"ל הא דכתב הרמב"ם אסור לגזול ולעשוק אפילו כל שהוא. לא הוי הטעם כמ"ש ה"ה והסמ"ע משום דהוי חצי שיעור דהוי איסור דאורייתא. אלא דהרמב"ם ס"ל דלאו דלא תגזול כולל אפי' כל שהוא. רק פחות מש"פ לא הוי בעשה דוהשיב את הגזילה דפחות משוה פרוטה לאו מידי דהישבון וניתן למחילה וכן משמע מדברי הרמב"ם (פ"א מה' גזילה ה' ו') הנוזל פחות משוה פרוטה אעפ"י שעבר אינו בתורת השבה. משמע דגם פחות משוה פרוטה עבר בלאו דלא תגזול:

ובזה יבואו לנכון דברי הר"י קורקס שהביא הכסף משנה (בפ"ב מה' מעילה ה' ט"ז) דהקשה דברי הרמב"ם אהדדי דבפ"א מה' מעילה (ה' ט') כתב הרמב"ם המקדיש בעלת מום קבוע למזבח אינו אסור בגיזה ועבודה אלא מדבריהם. ובפ"ב מה' מעילה (ה' ט"ו) כתב כל בהמות קדשי קדשים שהיא בעלת מום בין שקדם מום קבוע להקדישו בין שקדם הקדישו למום קבוע כו' הרי זה מועלין בהן. א"כ אמאי כתב דגיזה ועבודה אינו אלא מדבריהם לתסר מן התורה דהא מועלין בהם. וכתב הר"י קורקס דבפ"א מיירי שאינו נהנה מאותה גיזה ועבודה אי נמי מיירי שאין הגיזה ועבודה שוה פרוטה. והמשנה למלך השיג עליו בתי' שני. דאפשר דאפ"ה אסור מן התורה כדין חצי שיעור דקיי"ל דאסור מן התורה ויש סמך לזה ממ"ש הר המגיד בפ"א מה' גניבה. וכן מוכח ממ"ש רבינו (בפ"ז מה' מעילה ה' ח') ויראה לי שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם הי' מזיד משמע דמ"מ הוי איסור תורה. ולפמ"ש א"ש דברי הרי"ק. כמ"ש להוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דבשארי איסורין שלא איסור מאכל לא נאסור בו חצי שיעור לאיסור תורה. והא דכתב הרמב"ם אסור לגזול אפי' כ"ש הוא מטעם דלאו דלא תגזול קאי על הכל אפי' שאין בו שוה פרוטה. א"כ שפיר י"ל דבפ"א מה' מעילה מיירי הרמב"ם דגיזה ועבודה אין בהם שוה פרוטה. והא דכתב הרמב"ם (בפ"ז ה' ט') שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם הי' מזיד. ה"ה דגם איסור תורה ליכא. כיון דלא הוי בזה איסור דחצי שיעור. וכיון דאין לוקין עליו והתורה לא קאי ט"ז היכי דנהנה פחות מש"פ מניין לנו לומר דהוי איסורא דאורייתא כמ"ש הרשב"א בתשו' דחצי שיעור גופא דהוי איסור תורה ואין לוקין עליו. הוא מטעם ריבוי דכל ומיעוט דלא תאכלו דאכילה הוי בכזית ומטעם חזי לאצטרופי אמרינן דבכל איסורי מאכל דוקא הוי איסור דחצי שיעור כמ"ש לעיל וכן נראה לי מדברי הרמב"ם (בפ"א מה' מעילה ה' ז'). דכתב אסור לגזוז ולעבוד בקדשי מזבח. בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך וה"ה לשארי קדשים, והגוזז את השור ועובד בצאן לוקה מן התורה כו' ויראה לי שאינו לוקה עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול לא יהא זה חמור משבת עכ"ל. והא גבי שבת כתב הרמב"ם דכל מקום שנאמר העושה דבר פטור אבל אסור לעשות כן מדרבנן והרחקה היא מן המלאכה. וע"כ גם הכא היכי דגוזז פחות מכדי רוחב הסיט הוי כשבת. דלא הוי רק איסור דרבנן ואפ"ה כתב הרמב"ם גבי בכור דאינו לוקה עד שיגזוז כדי רוחב הסיט כפול:

והנה לולי שאיני כדאי להרים ראש להרהר אחרי רבינו הגדול הייתי אומר דאסור לגזוז בבכור וקדשים אפי' שער אחת. לוקה כיון:

דקרא סתמא כתיב ובש"ס לא מצינו שיעור לזה. וכמו בעבודה ליכא שיעורא ה"נ כמו כן בגוזז. ולא דמי לשבת דהתם הוי האיסור משום כל מלאכה לא תעשו. וקבלו חז"ל כדי רוחב הסיט חשובה מלאכה ופחות מזה לא חשיב מלאכה. אבל הכא לא הוי האיסור משום מלאכה. דמלאכה שהשור עובד כבר נאמר לא תעבוד בבכור שורך וגוזז לאו מחמת מלאכה רק האיסור הוא על האדם לגזוז השור והצאן דקדשים ולאו משום מלאכה נאסר. א"כ אפי' בפחות מרוחב הסיט נמי אסור. וכה"ג אמרינן בירושלמי פסחים (פ"ד ה' ג') בכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה. מה בין גסה ובין דקה. בהמה גסה יש בה חיוב חטאת בהמה דקה אינו חיוב חטאת ואינו חולב ואינו גוזז. תמן הוא מתחייב. ברם היא מתחייבת. ולכאורה יש להביא ראי' לזה מבכורות (דף כ"ה) שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר רבי יוסי בן המשולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש. והוי ס"ד דגמ' שם דטעמא דרבי יוסי הוי משום דהוי דבר שאון מתכוין וס"ל דבר שאינו מתכוין מותר. וכ"כ הרמב"ם (פ"א מה' פרה ה' ג'). היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר כו' גוזז במספרים את ראשן המשחיר ואינו חושש לגיזה בקדשים שאין כוונתו לגוז. א"כ אע"ג דשתי שערות לא הוי כדי רוחב הסיט. אם הי' מתכוין הוי חייב משום גוזז. אך יש לומר דהא גם הרמב"ם ס"ל דפחות מרוחב הסיט הוי איסור דרבנן לפחות כמ"ש. א"כ אפי' בפרה דהוי קדשי ב"ה דהוי רק איסור גיזה מדרבנן כמ"ש שם בבכורות. ופחות מכשיעור אסור במתכוין משום איסור דרבנן רק דאינו חושש משום אינו מתכוין לגוז ע"כ מותר לגוז במספרים ראשן המשחיר. ועי' בתוס' יומא (דף ל"ג) דאפי' באיסור דרבנן למ"ד דאין מתכוין אסור. גם בזה אסור ע"ש. ע"כ הוי ס"ד דגמ' בבכורות דטעמא דרבי יוסי משום דהוי דבר שאינו מתכוין]:

וראיתי בתשו' חכם צבי (סי' פ"ו) כתב טעם לדברי הפוסקים דס"ל דגם פחות מכזית צריך לבער כדי שלא יהי' איסור דבל יראה והא דאתמר בפסחים דפחות מכזית אינו צריך לבער הוא דוקא בדבוק לכותלי הבית או בדופני הכלים. אבל בעינא אפי' פחות מכזית צריך לבער. הוא מטעם דקיי"ל דחצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי ה"נ חצי זית חמץ חזי לאצטרופי ע"כ צריך לבער. רק כשהוא דבוק לכותל נתבטל ונעשה כעץ. ולדעת הרא"ש דס"ל דאפי' באינו דבוק הפחות מכזית א"צ לבער. כמ"ש הרא"ש בפסחים (דף מ"ה) דהרמב"ם דנקט דבוקים לכותלים אורחא דמלתא נקט ע"ש. אפשר לומר דשאני איסורי אכילה דאתי לן קרא דכל חלב כדאיתא ביומא וכבר כתבו בתוס' למאי איצטרך קרא וסברא. ולפ"ז בכל שארי איסורי תורה כגון התולש שער אחד בנזיר. ובגליון חכ"צ שלי כתבתי כי קולמוסו פלטה דבר שאינו. דבנזיר אפי' שער אחד וספסוף כל שהוא לוקה כמבואר בנזיר (דף מ') וברמב"ם פ"ה מה' נזירות ה' י"א ע"ש] או בשבת. או מוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל. דטעמא דחזי לאצטרופי לחודי לא מהני. ובהגהת משנה למלך (פי"ח מה' שבת ה' א') תמה עליו דלא זכר דברי רש"י והג"א שהבאתי לעיל דכתבו דגם בשבת שאינו איסורי אכילה נאסר ג"כ חצי שיעור מן התורה. ולפמ"ש והוכחנו מדברי הרמב"ם והתוס' דס"ל הכי כמ"ש החכ"צ דבשאינו איסורי מאכל לא אמרינן דחצי שיעור מן התורה א"כ ליכא קושיא אי נימא דגם הרא"ש דס"ל דפחות מכזית א"צ לבער. ולא אמרינן דחצי שיעור אסור מן התורה בזה משום דלא הוי איסורי אכילה כמ"ש התוס' והה"מ:

עוד כתב החכ"צ ליישב דעת הרא"ש הא דפחות מכזית א"צ לבער. דיש לומר אע"ג דבכל האיסורין פחות מכשיעור הוי ג"כ איסור תורה. היינו דוקא בעושה מעשה שמחשיבו לאותו פחות מחצי שיעור. אבל חמץ בפסח פחות מכזית שאינו עושה מעשה אלא מניחו בביתו ואינו מבערו. כיון שאינו עושה דבר שמראה בו שמחשיבו לא אמרינן בי' חזי לאצטרופי. ולכאורה יש לסתור סברא זו. מהא דכתב הרמב"ם והב"י בחו"מ (סי' שנ"ט) אסור לגזול או לעשוק אפי' כל שהוא בין מישראל ובין מעכו"ם וכתב הרב המגיד ריש ה' גניבה והסמ"ע דהטעם דהוי איסור משום חצי שיעור דהוי דאורייתא כמו שאר איסורין הא עושק אינו עושה מעשה כלל. אלא דאינן מחזר הלוואתו דאתי לידי' בהתירא או דכובש שכר שכיר דאינו עושה מעשה כלל ואפ"ה אמרינן דהוי איסור סורה משום חצי שיעור. אך לפמ"ש לעיל טעם אחר בדברי הרמב"ם יש מקום לדברי החכ"צ העולה ממה שכתבנו דזהו הדין אם חצי שיעור דאורייתא. בשארי איסורין שאינו איסורי מאכל הוי פלוגתא דרבוותא. לדעת הרמב"ם והתוס' והרב המגיד ליכא איסור דחיי שיעור רק באיסורי אכילה. ודעת רש"י והג"א והמג"א והסמ"ע הוי כלל זה דחצי שיעור אסור מן התורה הוא לכל האיסורין:

ולפמ"ש יבואר דברי מרן הב"י ביו"ד (סי' ק"פ סעי' ט') לנכון. שכתב שיעור קרחה כדי שיראה בראשו כגריס פנוי בלא שערות. ויש אומרים שתי שערות. ויש מי שאומר דאיסורא איכא אפי' בשער אחת. לכאורה אינו מדוקדק מה שכתב יש מי שאומר דאיסורא איכא אפי' בשער אחת משמע דיש מי שפליג ע"ז. הא הוי דבר ברור לאיסור אפי' שער אחת מטעם דחצי שיעור הוי איסור תורה. ולפמ"ש כוונת דבריו דכתב דיש מי שאומר דאיסורא איכא היינו איסור דאורייתא מטעם חצי שיעור וכן משמע ברא"ש במוע"ק פא"מ (סי' ק"מ) דכתב דפליגי אי בעינן כגריס או שתי שערות היינו למלקות הא לענין איסורא אסור למתלשי כלל בשערי'. ולא קאמר דמדרבנן אסור למתלשי כלל משמע דהוי איסור תורה. וע"כ הוי הטעם דס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה לכל איסורין. וכ"כ בביאורי הגאון מוהרא"מ הטעם דאיסורא איכא אפי' בשער אחת משום דחצי שיעור אסור מדאורייתא. ובזה הבאנו דעת כמה ראשונים דס"ל דלא אמרינן דחצי שיעור אסור באיסורין שאינו איסורי מאכל ע"כ כתב הב"י בשם יש מי שאומר. ולפ"ז נדחין דברי החכ"צ שכתב בדעת הרא"ש הא דפחות מכזית דא"צ לבער הוא דס"ל דלא אמרינן דחצי שיעור אסור מן התורה באיסורין שאינו איסור אכילה. דהא מדברי הרא"ש במוע"ק גבי שיעור קרחה נראה דהוי איסור דאורייתא אפי' בשער אחת וע"כ הוי מטעם דחצי שיעור אסור מדאורייתא א"כ ס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה בכל איסורין אפי' דלא הוי איסור אכילה. והא דס"ל להרא"ש דפחות מכזית א"צ לבער ולא אמרי' בזה דאסור משום חצי שיעור משום דפחות מכזית הוי בכלל פרורין דממילא בטל ולא עשאן הכתוב כאלו הן ברשותו. דאיסור בל יראה הוי רק בכזית דחשיב דלא בטיל ממילא ע"כ לא שייך בזה משום חצי שיעור דאסור מן התורה. וכ"כ בחידושי פני יהושע בביצה ועי' בתשו' ש"א (סי' פ"א) כתב ג"כ טעם נכון דלא שייך בבל יראה לאסור בו משום חצי שיעור. דלא דמי לכל חצי שיעור דחזי לאצטרופי. היינו אם יאכל חצי שיעור האחר יהי' האיסור למפרע מכל שהוא הראשון דמצטרף לשיעור אכילה. אבל בבל יראה אפי' דישלים אחר זה לכזית יהי' האיסור רק מכאן ולהבא ולא למפרע א"כ אינו חזי לאצטרופי מקרי ע"ש:

ולכאורה הי' מקום בזה ליישב דברי הראב"ד בהשגות (בה' עכו"ם פי"ב ה' יו"ד) דהרמב"ם כתב המלקט שערות לבנות מתוך השחורות משלקט שערה אחת לוקה מפני שעדה עדי אשה. והראב"ד כתב לא מחוור שיהי' לוקה באחת. שלא אמרו אלא אסור. ועוד מאי עדי אשה איכא בחדא דלא מנכרא כלל. והכ"מ תמה עליו בזה. דא"כ אמאי קאמרי בגמ' (שכת דף צ"ד) דבר זה אפי' בחול אסור משום לא ילבש גבר כיון דלא מנכרא מלתא בחדא ולאו עדי אשה הוא לא הוי לאתסורי כלל. וכן השיג עליו בב"י (סי' קפ"ב) עי"ש. דאפשר דטעם הראב"ד דאעפ"י דלא מנכרא מלתא בחדא וליכא מלקות בשער אחת. מ"מ איסורא איכא משום חצי שיעור בשער אחת שמלקט הלבנות מן השערות וחזי לאצטרופי:

אך נראה דאפ"ה יפה הקשה הב"י עליו. דכה"ג אינו שייך לאסור משום חצי שיעור כיון דעיקר האיסור להראב"ד משום עדי אשה דלובש בגד אשה וניכר דזהו בגד אשה. ע"כ בלוקט שער אחד דלא מנכרא מלתא כלל אין כאן שום התחלת איסור שיהא נראה בו עדי אשה. ע"כ לא שייך בזה עדי אשה לאסור משום חצי שיעור. דלא דמי לכל איסורין דאפי' כל שהוא הוא מגוף האיסור אלא דאין כאן שיעור שלם. ע"כ אמרינן דחצי שיעור הוי איסור תורה אבל הכא האיסור הוא רק במלקט שני שערות לבנות דניכר עדי אשה. ובאחת דלא מנכרא עדי אשה כלל לא הוי כלל מהאיסור. וכה"ג צריך לומר בהא דאיתא בע"ז ג (ח"א) (דף מ"ג) ויבואר ביו"ד (סי' קמ"א סעי' ד') דאסור לצור כדמות משמשים של מעלה כגון ד' פנים בהדדי או לצור י"ב מזלות בהדדי אבל פחות מזה כגון שני פנים או מזל אחד ליכא שום צד איסור (כמ"ש הש"ך שם ס"ק למד) ואמאי לחסרו משום חצי שיעור להני פוסקים דחצי שיעור אסור בכל איסורין א"כ אפילו צורה אחת יהי' אסור גם חזי לאצטרופי. ולכ"ע הוי לפחות איסור מדרבנן בחצי שיעור שאינו איסור מאכל. וע"כ משום כיון דעיקר האיסור משום לא תעשון כדוגמא של מעלה. ע"כ היכי דלא הוי בכלל דוגמא של מעלה לא הוי כלל מהאיסור, ע"כ לא שייך בזה לאסור משום חצי שיעור:

ובזה מיושב שפיר מה שראיתי להרבה אחרונים שנתקשו במעביר ד' אמות בר"ה אמאי לא אמרינן גם בפחות מן ד' אמות יהיה אסור משום חצי שיעור דאורייתא וחכמים התירו להלוך המציאה פחות פחות מד' אמות וע"כ דהוי רק מדרבנן וע"כ לא עמדו דבריהם במציאה. דאי הוי איסור תורה היכי התירו בזה, דיש לומר דהתורה נתנה לכל אדם ד' אמות כמבואר בעירובין (דף מ"ח) והוי הד' אמות כמו רשותו וביתו מוקף מחיצות דהוי רה"י גמור ע"כ מותר להוציא פחות מד' אמות בר"ה דכה"ג לא הוי כלל מהתחלת האיסור. דהאיסור אינו מתחיל רק דוקא חוץ לד' אמות דהוי כמוציא חפץ מרה"י לר"ה דהוי בכל שהוא. א"כ אינו שייכי לאסור פחות מד' אמות משום חצי שיעור דכה"ג לא הוי כלל מהאיסור כמ"ש. תדע דאל"כ קשה למ"ד דתחומין דאורייתא או להירושלמי והפוסקים דס"ל די"ב מילין הוי מדאורייתא א"כ יהי' אסור לילך בשבת אפי' אמה אחת משום חצי שיעור וחזי לאצטרופי לב' אלפים אמה או לי"ב מילין. וע"כ כמ"ש דאלפים אמה או י"ב מילין הוי כמו רשותו וביתו. והאיסור מתחיל רק אם הולך מחוץ לתחום ובתוך אלפים אמה לא הוי כלל התחלת האיסור דדמי לבית דמוקף מחיצות. א"כ לא שייך בזה לאסור משום חצי שיעור:

אך קשה הא דאמרינן בריש שבת דעקירה או הנחה. לחודי הוי רק איסור דרבנן אמאי לתסר להני פוסקים דס"ל דחצי שיעור אסיר מדאורייתא בכל האיסורין א"כ לתסר גם הכא מדאורייתא משום חצי שיעור. ואפשר לומר בזה דדוקא באיסורין דשני החצי שיעור שווים זה כזה. ולא מתלי חדא בחברי'. אסרינן כל חצי שיעור שבו משום דחזי לאצטרופי. אבל הכא דעל הנחה לא שייך לומר דהוי חצי שיעור דאורייתא דהא אי אפשר להנחה בלא עקירה וכיון שנעשית מכבר העקירה ע"י אחר ליכא למחשב להנחה לחצי שיעור דלא חזי לאצטרופי הנחה זו לעקירה שיעשה אח"כ האי גברא בחפץ זה דהא לא הוי בזה שיעור שלם הנחה ואח"כ עקירה ע"כ אפי' בעקירה לא חשבינן לאסור משום חצי שיעור דלא דמי לכל איסורין כמו בכזית דחלב ונבילה. דשני חצי שיעור שווים דכל חדא ראוי לאצטרופי לאחריני:

שוב ראיתי בתשו' חות יאיר (סי' ט"ו) שהעיר ג"כ בזה להקשות בזה דנאסור לטלטל פחות מד"א בר"ה משום חצי שיעור. וכמו כן יהי' אסור להלוך בשבת אפי' פחות מאלפים אמה משום דחצי שיעור דאורייתא. וכתב הטעם שאין לאסור מחמת חצי שיעור. בדבר הנזכר בפירוש בתורה כמו טלטול ד' אמות בר"ה דילפינן משבו איש תחתיו בעירובין (דף מ"ח ונ"א). ואלפים אמה ילפינן ממגרשי הערים וי"ב מילין מאל יצא איש ממקומו דמחנה ישראל. דכיון שהתורה התירה בהדיא לא מצינו לחז"ל שיאסרו משום חצי שיעור וכה"ג כתב הט"ז ביו"ד (סי' קי"ז) ולמ"ד דתחומין אלפים אמה הוי רק מדרבנן אע"ג דהתורה התירה בהדיא פחות מי"ב מילין היינו משום שמצאו סמך מן המקרא דמדותם אלפים אמה כמבואר בעירובין (דף נ"א) ע"ש. ודבריו אינן מספיקים בזה רק למ"ד דחצי שיעור הוי רק מדרבנן לא תקשי אמאי לא גזרו רבנן בזה בפחות מאלפים אמה ובטלטול פחות מד"א בר"ה. אבל למ"ד דחצי שיעור הוא מדאורייתא. א"כ בשלמא בטלטול דד' אמות בר"ה לא קשה דיהי' אסור פחות מד' אמות בר"ה משום חצי שיעור. די"ל דקרא התירא אתי לאשמעינן בקרא דשבו איש תחתיו דד"א מותר. א"כ התורה התירה בהדיא זה. אבל למ"ד דתחומין דאורייתא דילפינן מקרא דאל יצא איש ממקומו נימא דזה השיעור רק למלקות. ופחות מזה הוי רק איסורא דחצי שיעור כמו גבי איסורי מאכל דכתיב לא תאכלו ואכילה הוי בכזית ואפ"ה אמרינן דכזית הוי למלקות. וחצי שיעור אסור מדאורייתא ומטעם חזי לאצטרופי. עוד קשה לי על החו"י מה שכתב דלא שייך לגזור בדבר ששיעורו מפורש בתורה. הא עקירה והנחה אסרי רבנן אע"ג דילפינן מקראי בשבת דבעשותה דוקא יחיד שעשה זה עוקר ומניח דשנים שעשו פטורין ואפ"ה אסרי רבנן. ולפמ"ש א"ש דכאן לא הוי התחלת איסור כלל בפחות מאלפים אמה ובפחות מד' אמות. גם הא דמותר לטלטל בפחות מד' אמות הוא דכבר הניח החפץ בפחות מד' אמות. תו לא חזי לאצטרופי ולא דמי לשארי איסורין:

תוכן העניינים

ברית יעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה