חלק ב · סימן : פ''ד - שאלה: האם יש חשיבות בסדר קביעת המזוזות?
איתא ביומא (דף לג.) דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, מאי טעמא אמר אביי גמרא גמירנא, סברא לא ידענא. ורבא אמר: כריש לקיש. דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות וכו'. אמר רבא ש''מ מדר''ל עבורי דרעא אטוטפתא אסיר היכי עביד מדרעא לטוטפתא וכו'. ופירש''י ז''ל שם אין מעבירין הפוגע במצוה לא יעבור ממנה ונפקא לן במכילתא מושמרתם את המצות, קרי ביה את המצוות - לא תמתין לה שתחמיץ ותתיישן. וכן במנחות (דף סד:) כשיוצא מירושלים לבקש עומר אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין על המצות. וגם בתרומת הדשן (חלק א שו''ת סימן רצד) מפ''ק דמגילה (דף ו:) בשמעתא דאין בין, פליגי רשב''ג ורבי אלעזר רשב''ג סבר כל מצות הנוהגין באדר אין נוהגין אלא בשני, ור' אלעזר סבר אין נוהגין אלא בראשון. ופסק תלמודא הילכתא כרשב''ג, ופריך עלה התם בשלמא רבי אלעזר מסתברא טעמא דאין מעבירין על המצות, אלא רשב''ג מאי טעמא, ומשני כדי לסמוך גאולה לגאולה פירוש גאולת שושן לגאולת מצרים, וכל המצות הנוהגים באדר שקלים וזכור לגאולת שושן שייכי להקדים שקלי הקודש לשקלי המן ומחיית עמלק למחיית המן בנו. ופרשת פרה והחודש לגאולת מצרים שייכי לחדש ניסן, באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה. אבל כל היכא דלא שייכי טעמא דלסמוך גאולה לגאולה לעולם אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצוה. ובמקום דלא שייך מידי לסמוך גאולה לגאולה לכך אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצות ויעשה בראשון. ולפירוש רש''י כשפוגע בתפילין של יד תחלה אסור להעבירו ולהניח של ראש נמצא לדעתו דאע''ג דלא אתחיל במצוה הא מיהא כיון שפגע בה תחילה אינו רשאי לעבור הימנה ולכן יניח את של יד או ראש תחילה במי שפגע בה ראשונה.
אלא שהרמב''ם בהלכות תפילין ומזוזה וס''ת (פרק ד הלכה ח) והתוספות שם ובהלכות קטנות לרא''ש (מנחות) הלכות תפילין (סימן טו) ובשו''ת הרא''ש (כלל ג סימן א) ובתוספות הראש שם ובשו''ת תשב''ץ (חלק ג סימן כו) ובספר העיטור (שער ראשון - הלכות תפילין דף ס.) וספר יראים (סימן שצט) [דפוס ישן - טז] כתבו מי שבא לידו תפילין של ראש קודם של יד, יעבירם ויניח של יד תחלה אף על פי שאין מעבירין על המצות, מוטב שיעבור ממה שישנה סדר הפסוק, דכתיב: וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך וכ''כ בשו''ת רדב''ז (חלק א סימן תקכט) אע''פ שפגע תחלה בשל ראש מניח של יד תחלה שאין ראוי לשנות הסדר כלל כי הוא משנה סדרי בראשית דמעלין בקדש ואין מורידין ולכן אם נהפכו לו ופגע בשל ראש תחלה מוטב שיוציא של יד ויניחם על הסדר ואין זה מעביר על המצוה כי לעשות המצוה כתקנה וכסדרה הוא מכוין וכו'. ומ''מ נ''ל בטעמו של דבר דמאן דשני סדרא עבר אדאורייתא דכתיב וקשרתם והיו לטוטפות והא דאין מעבירין על המצות מדרבנן היא ואסמכוה במכילתא מושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות שלא תמתין לה עד שתחמיץ ותתיישן ע''ש. עוד כתבו הפו' שם שאף אסור להקדים של זרוע ליתנו לתוך התיק קודם הטוטפת לפי כשיבא למחר ליטלם מן התיק וליתנם בזרועו צריך להעביר את הטוטפות וליקח של זרוע נמצא שהוא מעביר על המצוות ע''ש.
איברא שראיתי בשו''ת אבני נזר (חלק אה''ע סימן קכב) שכתב שאין מעבירין על המצוות הוא דאורייתא כמ''ש רש''י ביומא ( דף ל''ג.) וכן משמע בתוס' בכמה מקומות, וכ''ש לדעת הלבוש שבתשו' מהר''ם לובלין (סי' קנ''ג) ע''ש וכ''כ ביאור הלכה (סימן כה ד''ה שלא יניחו) דמסיק בנ''א בכלל ס''ח וכן משמע מהפמ''ג (במ''ז סק''ה) דדינא דאין מעבירין על המצות הוא ד''ת ועיין עוד בזה בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו''ד, הערות סימן יב הערה ה) ובכף החיים (סימן כה אות ט) וכתב עוד (באות ז) שגם מצוות שיש להם סדר ע''פ הסוד מעבירין כמו בתפילין ע''ש. וכן כתב מגן אברהם (או''ח סימן תרפד ס''ק ה) שגם במצוות המעכבות דדמי להקדים תפילין של ראש לשל יד ע''ש. וכן משמע במשנ''ב (סימן לד ס''ק כ) שכתב אם נזדמן שהוציא כיס של ר''ת תחלה יעבירם כי לדידן רש''י עיקר ולא הוי בזה אין מעבירין על המצות. וכ''כ בשו''ת ציץ אליעזר (חלק י''ט סימן ו) ד''ה בשם אשל אברהם (בוטשאטש) (או''ח סימן כ''ה סעי' א).
וכ''כ מרן בב''י (או''ח סימן כח) שציין לרא''ש הנ''ל וכך הם דברי הרמב''ם ז''ל (תפילין פ''ד ה''ח) ודלא כנמוקי יוסף (הל' תפילין ח: דיבור ראשון) שכתב שיניח של ראש תחלה ולא יעביר על המצות וכבר כתבתי בסימן כ''ה (ד''ה יש נוהגין) שיש למחות ביד המוציא תפלה של ראש קודם הנחת תפלה של יד כדי שתהיה תפלה של ראש מתוקנת ומזומנת לפניו להניחה סמוך לשל יד וכ''כ (בסימן כה סעיף ו) ע''ש וכ''כ בשו''ת בנימין זאב (סימן קצח) וכ''כ בשו''ת שאילת יעבץ (חלק א סימן קכה) וכ''כ הגאון רבינו זלמן שם וכף החיים (שם אות ז ואות מב). ושו''ת הלכות קטנות (חלק א סימן נג) למד מהב''י הנז' דכ' יש נוהגין לתקן תפלה של יד וכו' דהיכא דבאה מצוה לידו ואינו עושה אותה מיד עד שמתקן האחרת אעפ''י שעושה אותה שבאה לידו תחלה עושה אותה קודם האחרת מ''מ איכא משום אין מע''ה במה שמתקן האחרת אעפ''י שאינו עושה אותה האחרת תחלה.
ובשו''ת הרמ''ע מפאנו (סימן לז) כתב שהנוהגים לפשוט רצועות שני הזוגות של תפלין אלה כלן של יד ושל ראש שתהיינה מוכנות לפנינו על השלחן בשעת הנחתן ולא תרבה ההפסקה בין של יד לשל ראש, כתב להליץ בעד מנהגם דאין בזה חשש משום אין מעבירין על המצוות דלא שייך איסור זה אלא במי שנוטלן ע''מ להניחן ונמלך ומעביר את זו לקיים את זו, אבל אנו מכוונים בשעת הוצאתן מן הכיס שלא להניחן אלא לאחר שעה ולהזמנה בעלמא אנו נוטלין אותן בידנו, ועל הרוב זאת ההזמנה היא בשעה שאנו פטורין ממצות תפלין, כגון שעדיין לא קיימנו בעצמנו הכון לקראת אלהיך או דרחושי מרחשן שפוותין בסדר קרבנות או בזמירות או שאנו לבושים תפלין דמר ומזמינים באותה שעה תפלין דמר להניחן אחר חליצת הראשונות, ובכה''ג ליכא למיחש למדי אליבא דכולי עלמא וכן משמע מערוך השולחן (סימן כה) ע''ש. איברא שבתשובת ה''ר יוסף גיקטליא ז''ל שהובא בב''י (או''ח סימן כה) כתב שעל פי הקבלה אסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהיה תפלה של יד מונחת.
מכל הלין למדנו רק גבי תפילין דכתיב בהו וקשרתם והיו לטוטפות דחו בעלי התוספות ודעימייהו דברי רש''י הא בעלמא לכו''ע שפיר אמרינן דאין מעבירין על המצות ואין הפרש אם המצוה קלה או חמורה ולכן יקבע את המזוזה בפתח הראשון הקרוב כדי שלא יעבור על המצוות כדאמרינן שהנכנס להיכל פוגע תחילה במזבח ואע''פ שהיה משוך קימעא מהמנורה כלומר הפוגע בדבר הראוי למצווה לזכות בו אע''פ שלא התחיל עדיין להתעסק בה לא יעבור ממנה כדי להתעסק באחרת עיין במאירי שם וממילא אם עבר לפני המזבח והוא אצל המנורה יקדים ההטבה דהא אין מעבירין על המצוות וכן ראיתי בשפת אמת שכתב כן ביומא שם ע''ש וכן הדין שיש להקדים את הפתח הקרוב אלא אם כן פגע ברישא במזוזה השייכת לפתח המרוחק יקבע את המרוחקת וכעין התפילין של הראש כיון שפגע בה תחילה אינו רשאי לעבור הימנה ושו''ר ראיתי בשו''ת האלף לך שלמה (חלק א''ח סימן שכז) ובשו''ת מכתם לדוד (חלק יו''ד סימן מד) שנשאל בשלשה בנים לפנינו למול ביום א' והשיב דאפשר לעשותן ביום א' מי שקוראו ראשון הוא זכה תחי' והוי כמי שפגע במצוה דאין רשאי לעבור הימנ' ושייך בזה אין מעבירין ע''ש ובספר שובע שמחות (פרק ד סעיף ב) לא כתב כן ע''ש. ועיין עוד בישועות יעקב (סימן כז אות א) שהעלה למאי דקי''ל לילה לאו זמן תפילין וחולץ אותם קודם הלילה דחליצה זו הוא מצווה ולכן מהראוי שיחלוץ תחילה תפילין של יד ואח''כ תש''ר דהרי בש''י פוגע ברישא וכשחולץ ביד שמאל שהתפילין מונחים על יד זה וביד זה א''א לחלוץ התפילין ש''י רק ביד ימין אז לא שייך בזה חשש מעבירין על המצוות דיחלוץ ש''י קודם דהרי א''א ביד שמאל חליצת תפילין ש''י ואין זה מעביר על המצוות עיין עוד שם.
וכן ראיתי בשו''ת הרדב''ז (חלק ד סימן יג) דאנן קי''ל דאין מעבירין על המצות הלכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים קודמת ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות ע''ש ועיין בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך א - או''ח סימן ו) בפלוגתא דהרדב''ז והחכם צבי, ומאחר עלות דבסיפא דמילתא גם החכם צבי הסכים לדבריו דהרדב''ז דאין מעבירין על המצוות אמרינן גם במצוה קלה נגד חמורה וכ''כ בשו''ת תורה לשמה (סימן רמו) שציין לרש''י ז''ל דאין מעבירין על המצות אפילו על מצוה קלה מפני מצוה חמורה וכ''כ בשו''ת בנימין זאב (סימן קצח) והעיקר אצלינו דאם נזדמנה לאדם מצוה לא יניח אותה כדי שיתעסק לעשות מצוה אחרת ולפי זה העיקר שבידנו אמרו חז''ל להביא העומר מהמקום הקרוב יותר לירושלים כדי שלא יניח זה שראוי לעשות ממנו המצוה וילך לבקש זולתו דאם יעשה כזה הרי עובר ממצוה למצוה ואין דבר זה מותר.
וכ''כ בשו''ת האלף לך שלמה (חלק א''ח סימן שכז) וכ''כ בקיצור שולחן ערוך (סימן י סעיף ב) וערוך השולחן (סימן כה) וכף החיים שם ובשולחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (או''ח חלק א סימן ט סעיף ג) עיין עוד שם כדברי מרן (בסעיף א) ואם פגע תחלה בתפילין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחלה, ואחר כך יתעטף בטלית, משום דאין מעבירין על המצות, דכתיב ושמרתם את המצות, קרי ביה את המצוות, מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה. ויתרה מזאת כתב המשנ''ב (סימן כה ס''ק ד) דאם מתפלל בביתו ורוצה להניח טלית ותפילין ובתוך חדר שלפניו מונח התפילין ובתוך חדר אחר מונח הטלית צריך להניח תפילין ברישא כדי שלא יעבור על המצות אחרי דהתפלין מזומנין לפניו תחלה ואף שלא נטל עדיין התפלין בידו עיין עוד בב''י (סימן כה) איברא שלדעת רבותינו במקובלים אף בכיוצא בזה יתעטף בציצית תחלה ואח''כ יניח תפילין עיין בזה בספר שארית יוסף (סימן כה סעיף יט) ולכן בנ''ד בקביעת המזוזות יש לו לקובעם לפי סדר הפתחים הקרובים אליו כפי שנמצא שם הקרוב ברישא ואח''כ השניה ולבתר השלישית ולא יפסח על הפתח הקרוב שאין מעבירים על המצוות דכל שהוא בכלל אין מעבירין איכא זילותא ואין נ''מ בין זלזול גדול לזלזול קטן דאין לזלזל ולהקדים התדיר עיין בשו''ת הר צבי (או''ח א סימן קיט).
ומשו''ת הרדב''ז שכתב שם אין מעביר על המצות אלא רק אם מחוייב ובתפילין כיון שהוא מחוייב לקשור של יד תחלה עדיין לא הגיע זמן של ראש עד שיניח של יד והא דאמרינן שאין מעבירין על המצות היינו שהוא כעין מעביר על המצות וציין לרבינו ירוחם ז''ל ור''ת ז''ל בשם ר''ח ז''ל שאמר בשם רבינו האי גאון ז''ל וכיו''ב כתב בשו''ת הר צבי (או''ח א סימן נג) שציין לשדי חמד (מערכת א אות קג) ומובא בשם זרע יעקב כעי''ז, שכתב דלא אמרינן אין מעבירין על המצות אלא בדבר המוכן ומתוקן שאין צריך שום תיקון מחדש וכו', אבל בדבר שצריך הכנה ותיקון, כל שלא הוכן עדיין ליכא משום אין מעבירין על המצות, עכ''ל. ולפ''ז יש לדון דכל שמחוסר כניסה אין זה מן המוכן, אבל כשכבר נכנס לתוך ביהכ''נ פנימה, עדיין יש לדון ולאוסרו לעבור מביהכ''נ לביהכ''נ אחר. וכ''כ בשו''ת אגרות משה (חלק או''ח ה' סימן מג) לפרש''י, קמ''ל דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה וכ''כ בשו''ת יחווה דעת (חלק ב סימן ט) כל שאינו עוסק במצוה, ואין המצוה מתבטלת, רשאי ללכת אל המקום הרחוק יותר, ואין בזה משום אין מעבירין על המצות.
וכן ראיתי שנשאל בשו''ת חיים ביד (סימן עא) אכן בהיות לו כל צורכו החתן והכלה ואין בו הקפדה אם אינו בא יש לו להקדים לילך לברית מילה יותר מלשמוע ז' ברכות ומצאתי להרב מחנה ישראל בס' קול אליהו (ח''ב סי' ל''ח דל''ה ע''א) דנשאל על זה וצדד צדדים לכאן ולכאן ועיין בתשו' בית יאודה (ח''א חא''ח סי' מ''ח) ומוה''ר בתי כנסיות (סי' רפ''ב) בתשו' הרב כנה''ג כתב דמילה קודמת לחתונה יע''ש. וכתב עוד נראה ודאי דאם הוא קרוב מצד להחופה או לאבי הבן צריך שילך למקום הקרוב ואם שניהם שוים אז אין מעבירין על המצות ומאי דפגע ברישא בדרך הילוכו קודם ודאי כיון דיש פנים לכאן ולכאן ולא אולמיה האי מהאי וברור ע''ש.
כשיש לו רק מזוזה אחת ומספר פתחים.
כתבו התוספות ביומא שם דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה ע''כ דהיינו לא שייך הדין שאין מעבירין על המצות אלא היכא דעביד תרוייהו, ולענין קדימה, כגון תפילין של יד ושל ראש, אבל היכא דלא עביד אלא מצווה אחת לא שייך לומר אין מעבירין על המצות, עיין עוד בתוספות מסכת זבחים (דף נא.) וכ''כ בשו''ת בנימין זאב (סימן קצח) ובשו''ת שאילת יעבץ (חלק א סימן יח) ובשו''ת מכתם לדוד (חלק או''ח סימן ו) ולכאורה קשה מהעומר דלעיל הא דחדא מצווה וכן ראיתי שהקשו התוספות במגילה (דף ו:) שיש מפרשים דלא שייך למימר אין מעבירין על המצות אלא היכא שיש לפניו שתי מצות שיש לו לעשות קודם אותה דפגע ברישא וזה אינו דהכא ליכא אלא מצוה אחת ואפילו הכי מפרש הטעם משום דאין מעבירין ועיין בשפת אמת שם דע''פ זה לכו''ע אין מעבירין גם במצווה אחת.
ורבינו יהודה כתב שם דאי לאו קרא הוה אמינא דאין מעבירין לכתחילה הא דיעבד שרי משום הכי איצטריך דאסור בדיעבד. עיין עוד בזה בברכ''י (סימן כה) משמע שאין מעבירים על המצוות הוא רק לכתחילה ושייך גם בחדא מצווה וכן ראיתי בריטב''א שם שכתב שמצווה שבאה לידו תחילה יש לו להקדים כדי שלא יתעכב ויתאחר מעשות המצווה ומהאי טעמא אמרינן שמביאין העומר מן הקרוב לירושלים לפי שאין מעבירים על המצוות וכן כתב במגילה (דף ו:) שאין מעבירין על המצוות להניח הקרוב ולילך לרחוק.
ושו''ר בשו''ת מכתם לדוד (חלק יו''ד סימן מד) שכתב דאפי' היכא דלא עבדינן אלא חד שייך שפיר הא דר''ל והא דאמרי' דהיכא דעבדינן תרווייהו שייך דר''ל דא''מ אפי' פגע בקלה תחלה היינו דוקא לענין קדימ' לא שתדחה מפניה אבל אם הוא בענין שצריך לדחות החמורה אי עבדינן קלה בכה''ג לא שייך ההיא דר''ל וכיון דלא עבדי' אלא חדא מנייהו אמרי' דתדיר עדיף ואפילו פגע באינו תדיר ברישא. אמנ' היכא שיש לפניו ב' מצו' ולא מצי' למעבד אלא חדא מנייהו אף ע''ג דפגע בקלה תחלה דחי' לה ועבדינן החמורה.
ולכן אם ברשותו רק מזוזה אחת יקבענה בפתח החמור דהיינו שמחוייב מדאורייתא ולא בפתח שמחוייב מדרבנן אע''פ שהוא הקרוב אליו וכ''כ בספר בן איש חי (פרשת תרומה אות ג'). ואם כן יש לומר שדוקא כששתי המצוות מן התורה, או שתיהן מדברי סופרים, אין להניח מצוה קלה שבאה לידו בגלל מצוה חמורה העתידה לבוא, אבל כשאותה מצוה הבאה לידו מדרבנן, והשניה מן התורה, יש לומר שיש להעדיף המצוה של תורה וכן העלה בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך א - או''ח, הערות סימן יד הערה ה) בשם שו''ת יביע אומר (ח''ב חאור''ח סי' יט, אות ב). וצריך לומר דווקא בזמן א' שבאו בב''א ב' המצות לפניו דאורייתא ורבנן ודאי דאו' קדים ואין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני דרבנן כדכתב בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן שי) ע''ש וכיון שהפתח הקרוב הוא מדרבנן והרחוק מדאורייתא זמנו קדים שהרי קודם לו במרחק וקי''ל אין מעבירין על המצות איברא שזה אינו דא''מ אפי' פגע בקלה תחלה היינו דוקא לענין קדימ' לא שתדחה מפניה אבל אם הוא בענין שצריך לדחות החמורה אי עבדינן קלה בכה''ג לא שייך ההיא דר''ל וכיון דלא עבדי' אלא חדא מנייהו ולכן כשיש לו רק מזוזה אחת יקבענה בפתח מדאורייתא אע''פ שהוא הרחוק.
ושו''ר בשו''ת דברי יציב (חלק או''ח סימן עז) בהך דמנחות (דף ל''ג:) במזוזה אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוכה לרה''ר מ''ט דרבנן אמרו כדי שיפגע במזוזה מיד וכו', ופירש שזה כעין אין מעבירין על המצות וכיון שפגע בכניסה בריש הפתח מחויב תיכף ומיד לקבוע המזוזה. וי''ל כן גם ללשון הרי''ף בהלק''ט הל' מזוזה [דף ה' ע''ב] שכתב, כי היכא דתפגע ביה מצוה מיד, והיינו שתיכף בבואו להפתח קבעו, אך לכאורה אם יושב בפנים אדרבא יקבענו מכח אין מעבירין לצד הפנים, אך כיון שעיקר המצוה דרך ביאתך מבואו החוצה, תקנו שיפגע במצוה תחלה מבואו החוצה ודו''ק היטב ע''ש.
ועיין עוד בפירוש הרמב''ם לאבות (פרק ב משנה א) לא נתבאר שכר כל אחת מהן מהו אצל ה', עד שנדע מה מהן יותר חשוב ומה מהן למטה מזה, אלא ציוה לעשות מעשה פלוני ופלוני, ולא ייודע שכר איזה משניהם יותר גדול אצל ה', ולפיכך ראוי להשתדל בכולן. ומפני זה העיקר אמרו: ''העוסק במצוה פטור מן המצוה'', מבלי הקשה בין המצוה אשר הוא עוסק בעשייתה והאחרת אשר תחלוף ממנו. ולזה גם כן אמרו: ''אין מעבירין על המצוות'', רצונו לומר אם הזדמן לך מעשה מצוה, אל תעבור ממנו ותניחנו כדי לעשות מצוה אחרת. וכ''כ במגן אבות לרשב''ץ על אבות (פרק ב משנה א).
לסיכום: יקבע את מזוזת פתח הראשון הקרוב ברישא ואח''כ השניה ולבתר השלישית דלא יעבור על המצוות אלא אם כן פגע ברישא במזוזה השייכת לפתח המרוחק יקבע את המרוחקת.
פירות הנושרים:
1. כשיש לו רק מזוזה אחת קובעה בפתח שחיובו מדאורייתא אע''פ שהוא רחוק ועובר דרך פתח שחיובו מדרבנן ולא אמרינן בזה אין מעבירין על המצוות.
2. כשיש לו רק מזוזה אחת ומספרי פתחים שחיובם מדאורייתא קובעה בפתח הקרוב אליו .
3. מי שבא לידו תפילין של ראש קודם של יד, יעבירם ויניח של יד תחלה.
4. יש למחות ביד המוציא תפלה של ראש קודם הנחת תפלה של יד כדי שתהיה תפלה של ראש מתוקנת ומזומנת לפניו להניחה סמוך לשל יד.
5. מותר לפשוט רצועות שני הזוגות של תפלין אלה כלן של יד ושל ראש שתהיינה מוכנות לפנינו על השלחן בשעת הנחתן ולא תרבה ההפסקה בין של יד לשל ראש מטעם שאנו מכוונים בשעת הוצאתן מן הכיס שלא להניחן.
6. אם פגע תחלה בתפילין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחלה, ואחר כך יתעטף בטלית ולפי הסוד יש להתעטף בטלית תחילה וטוב שיניחן בצד ויתן דעתו לענין אחר ואח''כ יתעטף כסדר.
7. כשרוצה להניח טלית ותפילין ובתוך חדר שלפניו מונח התפילין ובתוך חדר אחר מונח הטלית צריך להניח תפילין ברישא.
8. כל שהוא בכלל אין מעבירין איכא זילותא ואין נ''מ בין זלזול גדול לזלזול קטן.
9. בדבר שצריך הכנה ותיקון, כל שלא הוכן עדיין ליכא משום אין מעבירין על המצות.
10. המכוין לעשות מצווה כתקנה וכסדרה אין בזה מעביר על המצווה.
11. הא דאין מעבירין על המצוות אפי' פגע בקלה תחלה היינו דוקא לענין קדימ' לא שתדחה מפניה אבל אם הוא בענין שצריך לדחות החמורה לא עבדינן קלה .
12. אין מעבירין דוחה לתדיר ולכן נידחת ציצית שהיא תדירה.
13. כשמשמש בתפיליו שלא יסיח דעתו ימשמש תחלה בשל יד.
14. יניח התפילין בתיק כך כשיבוא להניחם יפגע בשל יד וכן לגבי הטלית ותפילין.
15. י''א שאין מעבירין על המצוות הוא דאורייתא וי''א מדרבנן.
16. כשיש למוהל כמה בנים למול מי שקוראו ראשון הוא זכה תחי' והוי כמי שפגע במצוה דאין רשאי לעבור הימנ' ושייך בזה א''מ ע''ש.
17. אם נזדמן שהוציא כיס של ר''ת תחלה יעבירם כי לדידן רש''י עיקר ולא הוי בזה אין מעבירין על המצות.
18. מהראוי שיחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל .
19. היכא דבאה מצוה לידו ואינו עושה אותה מיד עד שמתקן האחרת אעפ''י שעושה אותה שבאה לידו תחלה עושה אותה קודם האחרת מ''מ איכא משום אין מע''ה במה שמתקן האחרת אעפ''י שאינו עושה אותה האחרת תחלה.
20. אע''פ שמצוה להניחה בטפח הסמוכה לרה''ר ונמצא בפנים אין מעבירין לצד הפנים כיון שעיקר המצוה דרך ביאתך מבואו החוצה, תקנו שיפגע במצוה תחלה מבואו החוצה.
סימן: פ''ה - שאלה: הנוהגים להוציא ס''ת נוסף לחתן ויש בבהכ''נ רק ס''ת אחד האם מותר לגוללו ?
איתא במגילה (דף כד.) ובסוטה (דף מא.) וביומא (דף ע.) ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה. אמאי? נגלול וניקרי! - אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני כבוד ציבור. - ונייתי אחרינא ונקרי! - רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון. וריש לקיש אמר: משום ברכה שאינה צריכה. ומי חיישינן לפגמא? והאמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות, וקורין אחת בענינו של יום, ואחת של ראש חודש (טבת) ואחת של חנוכה! - תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא, חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא משמע דאין גוללין ס''ת בצבור, מפני כבוד הצבור ועוד דקאמרי אין קורין בשני ס''ת היינו אדם אחד הוא דלא ליקרי אבל תרי גוברי בתרי ס''ת או אפי' ג' גוברי בג' ס''ת ליכא פגם. ועוד בגמ' שם שאין מדלגין בשתי ענינים ע''ש. ובשו''ת התשב''ץ (חלק ב סימן לט) כתב מפני המאורע של יום הוא שהצריכו להוציא שתי תורות לפי שא''א לקרו' שני ענינים ענין היום וענין המאורע בס''ת אחד לפי שאין גוללין ס''ת בצבור מפני כבוד הצבור כדאי' ביומא בפ' בא לו (ע' ע''א) וזהו מפני מאורע של צבור כגון מוספי ר''ח או מועדו' או בחנוכה ופרשיות. וכ''כ רמב''ם הלכות תפילה ונשיאת כפים (פרק יב הלכה כג) וכ''כ בספר כלבו (סימן כ) ועוד. וכשמוציאין שני ס''ת ואין להם אלא ס''ת אחד והרשב''א בתשובה כתב בר''ח שחל בשבת קורין המאורע בחומש שהרי בפרק בא לו התירו לקרות בעל פה מחמת שאסור לגלול מפני כבוד הציבור והובא בב''י (בסי' קמ''ד) ואומנם כתב שם שהעולם לא נהגו כדבריו ע''ש. ובתשובת הרמב''ם ז''ל על דבר קריאת התורה אם אין להם ספר תורה מהו שיקרא בחומשים בצבור ויברכו לפניה ולאחריה או ימנעו מן הקריאה כל עיקר. והשיב להם מותר לברך ואין הברכה בטלה והובא בספר הכלבו (סימן כ) ועיין עוד בזה בספרנו סימן (סו).
מכל הלין היה נראה שהנוהגים להוציא ס''ת לכבוד החתן ולקרא בפרשת ואברהם זקן (עיין בספרנו על המנהג, בסימן פג) ויש להם רק ס''ת אחד אין לגוללו מתרי טעמי חד דאין גוללין ס''ת בצבור ותרי מטעם שאין מדלגים בשתי ענינים. זאת ועוד שקריאת פרשת ואברהם זקן היא מנהג לכבוד החתן ולא תקנת חכמים ואינו מאורע של הצבור וגם אין בזה ביטול קריאת הפרשה.
אלא דלהלכה נקטינן כהמרדכי והריטב''א אשר הובאו בב''י (שם) דגוללים הס''ת אף בפני הציבור, וכדפסק מרן שם דמוטב שידחה כבוד הציבור ולא תדחה תקנת חכמים. וכ''כ בשו''ת בעלי התוספות (סימן טז) ומה שאמרו הגאונים אין גוללין ס''ת בציבור מפני כבוד ציבור היכא דאיתרמי שעתא דלית להו אלא חד ס''ת, גוללין בציבור ולא חיישינן לכבוד ציבור, שלא יתבטלו מקריאת הפרשה. וכ''כ בשו''ת מהרי''ל (סימן קפב) דנהגינן כשאין שם אלא ספר אחד דגוללין אפי' טפי מהפסקת המתורגמן וכ''כ בשו''ת מהר''ם מרוטנברג (חלק ד דפוס פראג סימן קעד) וכ''כ בשו''ת מהר''ם אלשקר (סימן צ) כדברי מרן שם. וכן משמע משו''ת הריב''ש (סימן תיב) שכתב הטעם שאין גוללין ס''ת בצבור, שלא להטריח את הצבור לעמוד, בעוד שגוללין הספר. לפיכך כשקורין בשני ענינים בבה''כ מוציאין שתי תורות אם יהיו שם ע''ש. ומדכתב אם יהיו שם דייק הא אם אין שם שתי תורות מוציא אחת וגולל.
והמגן אברהם (שם ס''ק ז) השיג על דברי מרן (בסעיף ג) שאם אין להם אלא ס''ת אחד, והם צריכים לקרות בשני ענינים, גוללין, וידחה כבוד הצבור. וצ''ע דהא בכ''ג התירו לקרות ע''פ ולא התירו לגלול בצבור, ש''מ דלא אמרי' ידחה כבוד הצבור אפי' היכא דלא אפשר בענין אחר וא''כ ה''נ יקרא ע''פ כמ''ש ב''י בשם הרשב''א וצ''ל דבשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו משא''כ בבה''כ דיש מתי מעט ומסתמא מוחלין על כבודם כדי לקיים קריאת המפטיר דשבת ור''ח ומפטיר די''ט דהוא תקנת הגאונים ע''ש וכ''כ בשו''ת צדקה ומשפט (חלק או''ח סימן ד) וכתב שכך היא דעת הרב בכה''ג [בסימן רפ''ב] ע''ש ובנתיב חיים שם ושו''ת בית יהודה (חלק או''ח סימן נה) כתבו טעמים אחרים ע''ש.
ובענין אחד וודאי שפיר לגלול ואע''פ שיש הפסק רב ביניהן שזה בפרשת אחרי וזה בפרשת אמור אפ''ה כיון דתרווייהו מענין יוה''כ מותר לדלג ולקרותם יחד וה''ה מה שנוהגין בת''צ כשקורין ויחל בפרשת תשא שמדלגין לפסל לך והיינו ג''כ מטעם שהם ענין אחד עיין בזה במשנ''ב (סימן קמד ס''ק ד) וכף החיים (שם ס''ק ג) ופרש''י ביומא (דף סט:) הא דקתני דאפילו בכדי שלא יפסיק נמי לא ידלג בשני ענינים והטעם לפי שדברי תורה היא אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין, וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן. וכן פרש''י במגילה (דף כד.) שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע. ובענין אחד - ששניהן מדברין בדבר אחד, ואין כאן טירוף הדעת, הלכך, כי לא מפסיק תורגמן - מדלג, שהרי שניהן בענין יום הכפורים מדברים, ומתניתין דקתני כלל לא - בשני ענינים, כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין. וכ''כ טור ושו''ע (אורח חיים סימן קמד) משנ''ב שם (ס''ק ג) והעולה שאין לעלות אדם אחד אף בס''ת אחד בשני ענינים משום הטירוף וכתב הב''י (שם) מה שכתב הרמב''ם ז''ל ענין אחד היינו משום דבשני עניינים אין קורין בתורה בספר אחד ובשער הציון שם (ס''ק ג) ציין לפמ''ג דבתרי גברי בשתי ענינים מותר לדלג וכתב עליו לא ידעתי מנ''ל ע''ש משמע לו שאף שהחתן קורא ענין אחר והעולה ענין אחר אסור לדלג וכן משמע מכף החיים (שם ס''ק ג) מ''ש מרן בבד''ה דבתרי ענינים אין קורין בס''ת אחד אלא בשעת הדחק כדי לא לבטל תקנת חכמים.
אלא שראיתי לפמ''ג יש ''אילן גדול'' והוא הראבי''ה (בח''ב - מסכת מגילה סימן תקפו) וכן הביאו תרומת הדשן (חלק א שו''ת סימן כ) ולקט יושר (חלק א או''ח עמוד נג ענין א) נראה לו דאין מדלגין וגוללין קאמר, דחד טעמא הוא בכולהו, כי היכי דלא ליקמו ציבורא בשתיקה כל הכי כדי שיפסוק המתורגמן, וחיישינן משום כבוד ציבור. ותו [נראה לי] דכל דילוג דהכל, דתורה ודנביאים, מיירי בחד גברא דמפסיק, הילכך בעינן בכדי שלא יפסוק המתורגמן, אבל בתרי גברי אפילו ליכא מתורגמן אי נמי איכא מתורגמן אפילו בכדי שיפסיק מדלגין וגוללין, דליכא טורחא דציבורא כולי האי דקיימי בשתיקה בין גברא לגברא. וכן הא דאמרינן עלה דקורא אחרי מות וכו' ביומא ובסוטה לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור כולה בחד גברא מיירי ובכדי שיפסיק המתורגמן, [ומשום הכי] אין גוללין ומדלגין, אבל בתרי גברי גוללין. [ו]היינו דאנן גוללין ומדלגין מויחל לפסל לך בזמן הזה דליכא מתורגמן, דהוי ליה בכדי שיפסיק בזמן דאיכא מתורגמן, דהא טעמא משום דקיימי ציבורא בשתיקה ואיכא גנאי, כדפירש רבינו שלמה, [ו]היכי מדלגין וגוללין, אלא על כורחך כדפרישית. כן נראה לי. והיינו טעמא נמי דנהגי במקום שאין לקהל אלא ספר תורה אחד דגוללין [ומדלגין מפרשה לפרשה בשבתות של ראש חדש ושל פרשיות וביום טוב] למוספי רגלים, דהוי ליה אפילו בכדי שיפסיק התורגמן, דבתרי גברא הוא, והיכא דאפשר מפקינין שלשה ספרי תורה, כדאמרינן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וכו'. ואף על גב דשרי למיגלל לא מטרחינן ביה, כיון דאפשר עכ''ד ומתשובת הרשב''א בר''ח שחל בשבת קורין המאורע בחומש שהרי בפרק בא לו התירו לקרות בעל פה מחמת שאסור לגלול מפני כבוד הציבור והובא בב''י (בסי' קמ''ד) נראה שאין לגלול גם בתרי גברי. איברא שהב''י שם דחה את דבריו וגם בשו''ע פסק כשיש רק ס''ת אחד שרי לגלול בתרי גברי בדלא אפשר ולכן שפיר לגלול ס''ת לכבוד החתן כשאין ס''ת אחר אף בענין אחר מטעם תרי גברי בדלא אפשר.
נמצאנו למדין דבענין אחד (כשפרשת השבוע וקריאת החתן באותו עניין) לכו''ע שפיר. וגם בשני ענינים בתרי גברי נראה גם להתיר כמשמעות מרן שם (בסעיף ג) שמותר לגלול בשני ענינים וידחה כבוד הצבור דלא חיישי' לכבוד צבור היכא דלא אפשר וכתבו בב''י בשם המרדכי והריטב''א ועיין בפרי חדש שם שכן דעת הכלבו בשם גדולי נרבונה וכתב מטעם כבוד ציבור והם רוצים למחול על כבודם וגוללים שפיר עבדי ובדומה לה כתב תרומת הדשן (חלק ב פסקים וכתבים סימן צד) ולקט יושר (חלק א או''ח עמוד נג ענין א) ובחדושי המאירי (מגילה דף כד.) ובספר המנהגים (טירנא) (דיני יוצרות והפטרות) ובחידושי דינין והלכות למהר''י ווייל (סימן לח) ובספר אבודרהם (ברכת אירוסין ונישואין) וציין גם לבסדר רבינו סעדיה. ועיין לטעמים בב''י (או''ח סימן קמד) ולמרן בשו''ע (סימן תכה סעיף ב) כשיש חתונה בר''ח יכול לגלול מנביא לנביא ולא חיישינן לתרי נביא וז''ל ספר הכלבו (סימן כ) שבת שיש בו חתן נהגו להפטיר לכבוד החתן שוש אשיש עד ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ואח''כ מפטירין הפטרת סדר השבוע מתחלה ועד סוף ומברך לאחריה, ויש מקומות שנוהגים להפטיר הפטרת סדר השבוע ולברך לאחריה כל ברכותיה ואחר הברכות אומר לכבוד החתן פיוט אחד ואחר הפיוט אומר שוש אשיש, ויש מקומות שאין אומרים פיוט כלל אלא תכף שגמר המפטיר בא''י מקדש השבת אומרים שוש אשיש, והכל לפי המנהג.
והמשנ''ב (בסימן תכה ס''ק יב) כתב דמנהג הוא בשבת שיש חתן לדחות הפטרת השבוע ולקרות הפטרת שוש אשיש שהוא מענינא כדמבואר בסוף סימן תכ''ח ומבואר שם דכ''ז הוא בשבתות דעלמא שאין הפטרה שלהם מוזכרת בש''ס אבל בהפטרות שנזכרים בש''ס ומדרשים אין דוחין אותן מפני חתונה שאין זה אלא מנהג בעלמא וגם אחר שקראום אין לקרות שוש אשיש מפני שאין מדלגין מנביא לנביא וע''ז אשמעי' כאן בהג''ה דעכ''פ במקום שהם בנביא אחד כגון בשבת ר''ח שקורין השמים כסאי שהוא בנביא אחד עם הפטרות שוש אשיש אז אין לדחות שוש אשיש לגמרי ויש לקרות מקצת ממנה אחר שיסיים השמים כסאי ע''ש ועיין עוד בזה בלדוד אמת (סימן כא אות ו) וראיתי שכתב עוד בזה (בסימן ה אות נא) כשעובר לפניו החתן לעלות לס''ת יש לעמוד ואין החתן עולה למנין ז' כשקורא בס''ת שלו פרשת ואברהם זקן.
וכל שכן לדעת רבינו ירוחם בתולדות אדם (נתיב ב חלק ג דף יט טור ד) שכתב אין גוללין ס''ת בצבור מפני כבוד הצבור כך פשוט במגלה ונראה שזה היה בימיהם שהיה עומד ס''ת חוץ מהבית שמתפללין בו כדאמרינן בסוטה אבל בזמן הזה אין חשש ושו''ר שהביאו הב''י (באו''ח סימן קמד) וכתב עליו ואיני יודע טעמו דהא אפילו בזמן הזה איכא כבוד הציבור שיהו מצפים ודוממין עיין בפרי חדש שם מה שכתב בזה. וגם בשו''ת מהר''ם מרוטנברג (חלק ד דפוס פראג סימן קעד) כתב דלא חיישי' לכבוד צבור היכא דלא אפשר וגם בשו''ת בית יהודה (חלק או''ח סימן נה) כתב שנראה דמותר לגלול דחששא דכבוד הצבור אינה אלא בדבר הקבוע וידוע מקודם כגון הך דכ''ג ע''ש. ונראה שזאת כוונת המג''א (שם ס''ק ז) ע''פ מ''ש ב''י בשם הרשב''א וצ''ל דבשלמא במקדש היו כל ישראל ולא מחלו משא''כ בבה''כ דיש מתי מעט ומסתמא מוחלין על כבודם ומזה נראה להתיר לגלול את ס''ת לפרשת ואברהם זקן לכבוד החתן ואע''פ שצריך שוב לחזור ולגלול את הס''ת חזרה לפרשת השבוע וימתינו הציבור.
ומה שאין המפטיר מתחיל אפילו את הברכה שלפני הפטרה עד שיגמרו לגלול את הס''ת כפי שכתב מרן בב''י ובשו''ע (או''ח סימן רפד וסימן קמז סעיף ז) ע''ש והמגן אברהם שם (ס''ק י) ומשנ''ב שם (ס''ק כג) ובשו''ע (או''ח סימן רפד סעיף ו) ובספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים מנהג של שבת אות (מא) כתבו מטעם שהגולל יבין את המפטיר וכ''כ ספר אבודרהם (שחרית של שבת) ונראה שאין בזה טורח ציבור מאחר שכך הוא הדין והובא בלדוד אמת (סימן יח אות ג ואות ד) ע''ש וראיתי עוד טעמים בספר אמת ליעקב למהר''י אלגזי (בפרק משפט קריאת ההפטרה אות ג') שמביא בשם הבאר שבע שכותב על כך עוד ב' טעמים, האחד, שהוא מפני כבוד התורה להראות שהוא עיקר וחשוב טפי מנביא, והשני, כדי שלא יהא נראה ברכות המפטיר שאומרן על ס''ת והובא בשו''ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן לו). ועיין עוד בשו''ת ויקרא אברהם (חלק או''ח סימן כד) שרצה לדמות זה למגילה. מזה משמע כל שכן שאין לגלול ס''ת אחד בזמן קריאת ס''ת השני כדי שלא יהא הגולל נטרד ולא יוכל לשמוע את קריאת ס''ת השני.
אלא שראיתי במג''א (או''ח סימן קמד ס''ק ו) לא חש לזה שכתב בשבת שקורין בשני ס''ת יכולין לגלול אחת בעוד שקוראין הראשונה (ר''י לוי סי' פ''ט) ואמנם המשנ''ב כתב שם (ס''ק יג) שיותר טוב כמו שנוהגין עתה שגוללין ומחפשין בעת שאומרים הקהל פסוקי דזמרה וכמו שכתב בד''מ ושוב ראיתי בשו''ת שאילת יעבץ (חלק א סימן קכט) שאין את תשובתו של רי''ל (מקורו של המג''א) בידי לידע טעמו ושורש דבר נמצא בו. אעפ''כ למעשה כך נ''ל שלא לגלול בעוד שקורין. ואם יש צורך מוטב שימחלו הצבור כבודם וימתינו על הגלילה כדפסקינן האידנא מחלו טורח ציבור בכה''ג אף שגם בזה יש מקום פקפוק. כבר תקנתיו יפה בחיבורי בס''ד ופוק חזי מה עמא דבר ע''ש. וכן משמע מספר הכלבו (סימן כ) ומספר אור זרוע (ח''ב - הלכות קריאת ארבע פרשיות ומועדים סימן שצג) שכתבו וז''ל ר''ח אדר ור''ח ניסן שחל להיות בשבת בזמן פרשיות אם אין להם אלא ב' תורות קורין בראשונה בענינו של יום וגוללין ונוטלין השניה לשביעי להשלים וחוזרין ונוטלין הראשונ' למפטיר ע''כ. מדכתב גוללין אחר קריאת ס''ת ראשון ואח''כ נוטלין השניה משמע שאין לגלול בזמן קריאת ס''ת השני.
וגם בשו''ת צדקה ומשפט (חלק או''ח סימן ד) לגאון רבי צדקה בן סעדיה חוצין זצ''ל ראיתי שכתב להדיא שמותר לגלול ס''ת לכבוד החתן כשיש רק ס''ת אחד וז''ל ומ''ש הרב דוד אבודרהם שנוהגין בכל המקומות בשבת שיש חתונה שקורין בתחילה בסדר היום ואח''כ קורין לחתן בס''ת בפרשת ואברהם זקן וכתב הרב הנז' ע''ז שפשט דבריו מוכיחין שלא היו מוציאין ס''ת אחר בשביל החתן אלא בס''ת שקראו חובת היום קורא בפרשת ואברהם זקן וכן מנהג א''י ואעפ''י שלפי זה הם צריכים לגלול ס''ת בציבור ואמרינן ביומא, אין גוללין ס''ת בציבור מפני כבוד ציבור אין בכך כלום דלכבוד חתן מסתמא אין מקפידין ומוחלין על כבודם ואע''ג דלכבוד כ''ג לא היו מוחלין על כבודם, חתן שאני שדומה למלך עכ''ל. הרי דסברת הרב כנה''ג דהציבור יכולין למחול על כבודם וכיון דרבינו ירוחם והמרדכי וגם הפוסקים האחרונים הלא המה הפר''ח והרב בכה''ג והרב בעל מגן אברהם ומר''ן ז''ל כולם אזלי בשיטה אחת דהציבור יכולין למחול על כבודם מי ראה את אלו יוצאין ולא יצא עמהם ודאי דהכי נקטינן. ושו''ר שהובא בשו''ת צדקה ומשפט (חלק או''ח סימן ד) ובשו''ת יביע אומר (חלק ו - או''ח סימן כג) שציין לכנה''ג (סימן רפב) הנ''ל. וכתב (בחלק ז - או''ח סימן נו) כשאפשר להביא ס''ת נוסף בודאי שיש לעשות כל טצדקי למנוע פגיעה בכבוד הצבור. וגם מדברי המג''א (בסימן קמד ס''ק ה) מוכח שמותר לגלול לכבוד החתן מדכתב כמוציאין ב' ספרים קורא אותה בס''ת השני ואין מוציאין ס''ת שלישית.
ומה שכתבנו בשם הרמב''ם שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה ומפרש''י מפני כבוד הציבור שיהו מצפין ודוממין לכך ע''כ. אלמא דליכא קפידא כי אם בהיות הציבור בשתיקה ואפשר לומר כשהציבור אינן יושבין לבטלה ואין זה ביזיון הלא כיום המנהג לעשות מי שברך, ברכת הגומל, נדרים לצדקות, השכבות, לזמר ולשורר פזמונים לכבוד בעלי הברית, חתן הבר- המצוה, או לכבוד החתן וכד' וכן נהוג שיקראו לתורה לכל אורחיו שהביא לשמחת החתן ולעשות שם שמחה ומשתה ואין טורח ציבור כלל בשל הגלילה כי זמן הפיוטים ארוך יותר מזמן הגלילה ואין בזה טורח הציבור כלל ועוד שזהו כבודו של החתן וגם הצבור לשורר לכבודו ושאר הצבור מוחלין על כבודן דסתמא ידעי ומחלי לחתנים דאמרי כי היכי דמחילנא לגבי חבראי, ה''נ מחלי לדידי כי מצטריכנא, ומחלי להדדי, וכמאן דאתנו בהדיא שמוחלים לכבוד החתן ופוק חזי מה עמא דבר שאין פוצה פה ומצפצף ולא מערערים כלל בדבר וכן ראיתי בקיצור שולחן ערוך (סימן עח סעיף ה) שמנהגם לזמר לחתן וז''ל וכן בכל מקום שיש זמן ארוך כגון שמזמרין לחתן וכיוצא בו. ונראה דהוא הדין כשמאריכין במי שברך ועיין עוד בלדוד אמת (סימן כב) ובשו''ת צדקה ומשפט (חלק או''ח סימן ד) ובשו''ת אגרות משה (חלק יו''ד א סימן קמב) ובשו''ת יביע אומר (חלק ו - או''ח סימן כג) ובס' גאולי כהונה (מע' חי''ת אות ו) ועיין עוד בראבי''ה שם שכתוב בתרי גברי גוללין דאין כאן טרחא דצבורא אם שותקים בין גברא לגברא.
לסיכום: כשיש רק ס''ת אחד ומוצאים ס''ת לכבוד החתן מותר לגוללו דמסתמא אין מקפידין ומוחלין על כבודם.
פירות הנושרים:
1. מדלגין בתורה בענין אחד ואע''פ שהן מרוחקין זה מזה כגון אחרי מות ואך בעשור.
2. אין גוללין ס''ת בציבור מפני כבוד ציבור.
3. כשאין להם אלא ס''ת אחד, והם צריכים לקרות בשני ענינים, גוללין, וידחה כבוד הצבור.
4. היכא דאפשר מפקינין שלשה ספרי תורה, כדאמרינן ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וכו'. ואף על גב דשרי למיגלל לא מטרחינן ביה, כיון דאפשר.
5. כשאפשר להביא ס''ת נוסף בודאי שיש לעשות כל טצדקי למנוע פגיעה בכבוד הצבור.
6. יש נוהגים להפטיר שוש אשיש לכבוד החתן.
7. כשעובר לפניו החתן לעלות לס''ת יש נוהגים לעמוד.
8. החתן כשקורא בס''ת שלו פרשת ואברהם זקן אינו עולה למנין ז'.
9. אין המפטיר מתחיל, עד שיגמרו לגלול את הס''ת.
10. כשצריכין לקרות ג' פרשיות נפרדות כגון בר''ח טבת שחל בשבת ואין להם כי אם ב' ס''ת אין לגלול בעוד שקורין. ואם יש צורך מוטב שימחלו הצבור כבודם וימתינו על הגלילה.
11. נהוג אחר קריאת העולה או לפני לעשות מי שברך, ברכת הגומל, נדרים לצדקות, השכבות, לזמר ולשורר פזמונים לכבוד בעלי הברית, חתן הבר המצוה, או לכבוד החתן וכד' וכן נהוג שיקראו לתורה לכל אורחיו שהביא לשמחת החתן ולעשות שם שמחה ומשתה ואין בזה טורח ציבור.
סימן : פ''ו - שאלה: נהוג להניח תיבות בסוף כתיבת ס''ת 'לעיני כל ישראל' ומכבדים כנהוג את האחרים בסיום כתיבת האותיות בעת הכנסת ספר התורה לביהכ''נ או למכור אותם וסופר אחד נתכבד לכתוב ראשון וכתב את תיבת 'לעיני' בע''פ וללא מקריא ואח''כ כתבו המכובדים ע''פ המקריא בלבד האם נהגו נכון?
איתא במגילה (דף יח:) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מיתיבי, אמר רבי שמעון בן אלעזר: מעשה ברבי מאיר שהלך לעבר שנה בעסיא, ולא היה שם מגילה, וכתבה מלבו וקראה. אמר רבי אבהו: שאני רבי מאיר דמקיים ביה ועפעפיך יישרו נגדך. אמר ליה רמי בר חמא לרבי ירמיה מדפתי: מאי ועפעפיך יישרו נגדך? אמר לו: אלו דברי תורה, דכתיב בהו התעיף עיניך בו ואיננו, ואפילו הכי - מיושרין הן אצל רבי מאיר. רב חסדא אשכחיה לרב חננאל דהוה כתב ספרים שלא מן הכתב, אמר ליה: ראויה כל התורה כולה ליכתב על פיך, אלא כך אמרו חכמים: אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב. מדקאמר כל התורה כולה ראויה שתיכתב על פיך - מכלל דמיושרין הן אצלו, והא רבי מאיר כתב! שעת הדחק שאני ע''כ. נמצא דברים שבכתב אע''פ דשגורים בפיו הואיל ואינם שגורים בפי כל אסור לכותבו בע''פ אלא אם בשעת הדחק שמא יטעה בכתיבתה שלא יחסר ולא יותר ואפי' יהיה בקי בכל חדרי התורה ויודע בע''פ כרב חננאל ועוד משמע דאם לא טעה בכתיבה כשר בדיעבד דלא מצינו איסור לקרות ממנה כשכתבו בע''פ. והביאו בהלכות קטנות לרא''ש (מנחות) הלכות ספר תורה (סימן יח) והרי''ף שם ונימוקי יוסף שם רבינו ירוחם - תולדות אדם (נתיב י חלק ב דף סג טור א) ובספר אור זרוע ח''א - הלכות תפילין (תקלא - תקצד) (סימן תקמה) והרמב''ם (בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יב) וכסף משנה שם והמאירי במגילה שם וכן בשו''ת גינת ורדים (חלק או''ח כלל ב סימן ד) ובשפת אמת במגילה שם. ונראה לומר שהאיסור הוא על הכותב משום שאין הפרשיות שגורות בפיו ויבוא לידי טעות ח''ו ואם עבר וכתב כשר בדיעבד. ובתפלין לא קפדינן בהכי וכותבין אותם על פה לפי שפרשיותיו הם שגורות הרבה ולא טעו בהם.
אלא שהב''י (ביו''ד סימן רעד) הסתפק בזה וכתב בשם הר''ן דמוכח בירושלמי (מגילה פ''ד ה''א) שאם כתב שלא מן הכתב אסור לקרות בו שלא בשעת הדחק. וה''ר מנוח כתב דוקא לכתחלה אבל אם עבר וכתב שלא מן הכתב לא פסל וצ''ע אם אותן פרשיות שבתפילין יכול לכתוב בס''ת שלא מן הכתב כיון דגריסן עכ''ל ובשו''ע שם (סעיף ב) לא הכריע בניהם האם לפסול או כשר בדיעבד וז''ל צריך שיהיה לפניו ספר אחר, שיעתיק ממנו, שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב ע''כ. וגם הש''ך שם (ס''ק ג) וערוך השולחן שם (אות ז) וקסת הסופר (סימן ד סעי' ה) וכף החיים שם (אות ו) וספ' יריעות שלמה (פרק ז סעי' ד) וס' בכורי סופרים (סימן א) וס' אוצר סת''ם (פרק ה סימן ב אות ז) לא הכריעו בדבר.
ומהרמ''א משמע שהכריע כדעת הר''ן שכתב בשו''ע (או''ח סימן תרצא סעיף ב) בענין המגילה שצריך לכתבה מן הכתב וציין לר''ן דלעיל ע''ש דשמעינן דאין לקרות בה היכא שנכתבה שלא כדינה דדעת הר''ן מהירושלמי דאף לענין קריאה אין לקרות בה שרבי מאיר גנז את המגילה הראשונה שכתב בע''פ וקרא בשניה שנכתבה כדין וגם המשנ''ב שם (ס''ק ט) כתב אם עבר וכתב בע''פ שלא מן הכתב י''א דאסור לקרות בה אלא בשעת הדחק וכ''כ משנת הסופר (סימן כח אות י) ובביאור הלכה שם (בד''ה גם צריך) וביאור הסופר שם פירשו שהירושלמי תירץ שני תירוצים על הא דר''מ אחד שעת הדחק שאני ואחד דר''מ כתב שני מגילות והראשונה גנז ומדגנז ש''מ דאפילו בדיעבד אין לקרות בה אבל הבבלי תירץ רק שעת הדחק שאני ונוכל לומר בפשיטות דבשעת הדחק התיר ר''מ לעצמו לכתבה ולקרות בה לכתחלה ושלא בשעת הדחק לא היה מתיר לעצמו אכן בדיעבד אפשר דשרי לקרות בה וא''צ לגנוז. ודע עוד דמה שכתב דצריך לכתוב מן הכתב הוא אפילו אם היתה שגורה היטיב על פיו ומה שהתירו לעיל (בסימן ל''ב סכ''ט) לענין תפילין כששגורות בפיו התם משום דמצוי הוא לכו''ע להיות שגורות משא''כ במגילה כן מוכח בגמרא.
ושו''ר בשו''ת החתם סופר (חלק ב יו''ד סימן רנד) כמדומה לי הוא סבר דהאי איסורי' אגברא קאי שאסור לשום א' לכתוב אות א' שלא מן הכתב ויהי' הכותב לא אבה יבמי צריך לכתוב מתוך הספר ולא שמעתי ולא ראיתי זה מעולם אבל זה נאמר על הספרים שנכתבו שלא מן הכתב שהמה אינם מן המובחר לכתחלה על כל פנים לדעת רבינו מנוח ואפשר איכא מאן דס''ל שהם פסולים ואמרם אסור לכתוב על הכותב ס''ת קאי שאסור לו לכתוב ספרים שלא מן הכתב לא שהאיסור אהגברא אלא משום דא''כ יהי' הספרים פסולים ומכשיל בהם רבים וא''כ זה לע''ד רק בס''ת ומגלה ותפילין ומזוזות אי לאו דרגילי ודבר זה אפשר שהוא הל''מ עכ''ד.
ונראה שכתב כן מדברי הר''ן הנ''ל ומה שציין לרמב''ם שם בסוף התשובה אולי כוונתו מדכרך הרמב''ם שם את דין שרטוט וכתיבה יחד וז''ל של הרמב''ם שם הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט, אבל תפילין אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין, ומותר לכתוב תפילין ומזוזה שלא מן הכתב שהכל גורסין פרשיות אלו, אבל ספר תורה אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב.
ואע''פ שתיבות 'לעיני כל ישראל' שגורות בפיו אסור לו לכותבם בס''ת מדאמרינן בתפילין כשאין הפרשיות שגורות בפי הסופר אסור לו לכתוב אות אחת אפילו אותו מקצת הפרשה ששגור בפיו שלא מן הכתב והובא בב''י (אורח חיים סימן לב) ועוד אפי' לסופר שבקי בפרשיות התפילין אין לו לכותבם בס''ת בע''פ מדציין הב''י שם לרב מנוח שנשאר בצ''ע אם מותר לו לכותבם בס''ת כשהוא בקי בהם וגם לדעת הב''ח והמג''א וערוך השולחן ומשנ''ב ורבינו זלמן שם שמתירים כשמקצת הפרשה שגורה בפיו לכתוב אותו מקצת בע''פ. דמ''מ כתב הב''ח מצווה מן המובחר לכתוב בכל גווני מתוך הכתב עיין במשנ''ב (סימן לב ס''ק קלד) ולכן נראה כל שכן בס''ת שאין לכתוב חלק מפרשה אפילו ששגורה בפיו ועיין לעוד פוסקים בכף החיים שם וביריעות שלמה (פרק ז הערה 18) ובמשנת הסופר (סימן ד אות יד) וציין גם למק''מ שגם המניחים אזכרות לכתבן בבת אחת אחר טבילה צריך לכתבן מתוך הכתב ע''ש וכ''כ בספר קול סופרים (סימן ה סעיףה).
וראיתי בשו''ת שואל ומשיב (מהדורה א ח''ג סימן קב) שנשאל על המנהג להניח בס''ת תיבת בראשית ולעיני כל ישראל והסופר עשה נקודות תמונות אותיות ואח''כ בעל הספר מעביר עליהם הקולמוס ועושה אותן גוף אחד והשיב שם בכותב תמונת אותיות רק שאינם בשלימות וזה מעביר הקולמוס כל שיתקן הכתב הראשון הוי כתיבה וכמ''ש התוס' בגיטין (דף י''ט) ברור ועכ''פ מה שהסופרים עושים יפה עושים והס''ת כשרה ע''כ ומשמע שאין צריך לכתוב מתוך חומש כשיש את תמונת האותיות וכן ראיתי במשנת הסופר שם כשנמחק אות בס''ת צריך לקרא מתוך חומש בכדי לתקנה ודווקא אם נמחק האות לגמרי אבל אם נשאר וניכר עי''ז איזה אות היא אין צריך חומש. ויש נוהגים שהסופר כותב בסוף הספר אותיות חלולות ומכבדים למלאותם עיין בשו''ת דברי יציב (חלק יו''ד סימן קעב) ובביאור הסופר (סימן א) שהאות החלולה נחשבת אות ושמעתי מפי הסופר הרב ישראל מצנבר שליט''א שנהגו לכתוב את התיבות לעיני כל ישראל מקוטעות והמכובדים מחברים את הקיטועים או שממנים את הסופר כשליחם.
ועוד ראיתי בשו''ת חתם סופר (חלק א או''ח סימן קצב) דמוכח לו דכך הלכה למשה מסיני בכתבי קודש שצריך לכתוב דוקא מתוך ספר כשר ולא מתוך חומש כן צ''ל, וא''כ הא דנהגינן לכתוב ס''ת מתוך החומשים מדויקים ותיקוני סופרים, היינו למסקנא דמתקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדך מצי לכתוב שלא מן הכתב, אם כן ה''ה אם מונחים לפניו חומשים מדויקים הרי מיושרים הם אצלו ע''כ נהגינן להעתיק מתוך חומשים מדויקים, אמנם דינם ככותב בעל פה וצריך להוציא כל תיבה מפיו טרם שיכתבנו ככותב בעל פה, ומעיקרא כדפריך ש''ס לימא מסייע וכו' הומ''ל שהרי מונח לפניו מגלה פסולה והוציא כל דבר מפיו אלא דלא מסיק אדעתי' הך דמיושרים לפניו, ועכ''פ מיושב קושית מג''א, ואין לומר הא לר' מאיר לא הותר אלא בשעת הדחק ואיך אנחנו כותבים בלא דוחק, י''ל כבר כתבו הפוסקים לטלטל ס''ת בכל שעה לכתוב מתוכו מיחשב דוחק כנלע''ד.
וצ''ל מה שהתירו לכתוב בזמן דוחק בע''פ הוא בדווקא שיהא אדם שלם ובקי בתורה כולה ועוד כשהוא צריך לס''ת או מגילה לקרא בו ואין לו ספר אחר לעתיק ממנו הא לסיים כתיבת ספר תורה לכבוד שמחת ס''ת אין בכך דוחק כלום ולמה יעבור על דברי חכמים שאסרו לכתוב אף אות אחת שלא מן הכתב אלא וודאי שצריך לכתוב מתוך הכתב בלבד למעט תפילין ומזוזות הואיל ופרשיות שבהם שגורות בפי הכל מותר לכותבן שלא מן הכתב ואם יודע שאינו רגיל אין לו לכתוב אלא מהכתב.
אלא מדאיתא במנחות (דף ל.) דתניא וימת שם משה עבד יי'. אפשר משה חי וכתב וימת שם משה? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע בן נון, דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה; אמר לו ר''ש: אפשר ס''ת חסר אות אחת? וכתיב: לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'! אלא, עד כאן הקב''ה אומר ומשה כותב ואומר, מכאן ואילך הקב''ה אומר ומשה כותב בדמע, כמה שנאמר להלן ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו; לימא, דלא כר''ש! אפי' תימא ר''ש, הואיל ואישתני אישתני ע''כ והטעם שמשה חוזר על דברי הקב''ה פרש''י שם שמשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב. וכ''כ התוספות שם דיש ספרים דגרסי ומשה אומר וכותב וחומרא היא לכותבי ס''ת ומזוזה ותפילין אע''ג דמייתי ראיה מברוך שמא גם הוא היה עושה כן, מפי רבי. ובקונטרס נמי גריס אומר וכותב ופירש טעם (בברוך) וזה לשונו הקב''ה היה אומר ומשה אומר (וכותב) אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב מכאן ואילך משה כותב בדמע ולא היה אומר אחריו מרוב צערו כמה שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' שלא היה אומר אחריו משום דקינות הוו ע''כ.
וכיון שעיקר טעם האמירה הוא משום שלא יטעה בכתבו כדברי רש''י והתוס' שם וספר כלבו (סימן מה) ועוד א''כ גם אם אחר מקריא לו והכותב חוזר אחריו עדיין קיים החשש שיטעה בכתיבתו דדברים שבכתב איכא מילי טובא דמידרשי מתוך הכתב כגון חסירות ויתרות וקרי ולא כתיב ודכוותייהו ואי אמרת להו על פה בצרי להו אלא מדקתני גבי ק''ש היה קורא בתורה והגיע זמן ק''ש אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ואמרי' מאי אם כיון לבו לקרות. לקרות הא קא קרי. בקורא להגיה. פ' שאינו קורא התיבה בקריאתה אלא במסורת שלה בחסירות ויתירות. כמות היא שלא יטעה לעשות מהחסר היותר ובהפך בהגהתו עיין עוד בזה במחזור ויטרי (סימן ס) ובס' אוצר סת''ם שם וס' בכורי סופרים שם ולכן צריך שהקורא והכותב לקרוא בפיו בהתאם למסורת בכדי שלא יטעה כי טעיות הנמצאות בכתב שכיחי ואין לך סופר שידקדק בכתיבתו כל כך שלא יטעה כלל כמובא בשו''ת הרשב''א (חלק א סימן אלף נו). ואם כותב תפילין ומזוזות מתוך הכתב לא בעינן שיקרא מפיו קודם שכותב אבל ס''ת גם שכותב מתוך הכתב בעינן שיוצא מפיו עיין במג''א (בסימן לב) שנשאר בצ''ע ובתירוץ רש''ל שם.
ובכתיבת הפסוק לעיני כל ישראל חסרה כאן האמירה מפיו של הכותב ואמנם עיקר טעם האמירה הוא משום שלא יטעה בכתבו וכאן אין שייך לומר שיטעה כשמקראים לו את האות או תיבה שמתכבד בה וכן יש ללמוד מדכתב הב''י שם ה''ג רש''י ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב''ה אומר ומשה כותב בדמע מכאן יש להוכיח דס''ת ותפילין ומזוזות הסופר צריך להוציא בפיו לקרות הוא עצמו פן יטעה רק בדברי פורענות כגון מן וימת ואילך לא היה קורא אלא כותב וכן ברוך בן נריה לפי שהן קינות וצריך ליזהר על כך עכ''ל א''כ בנ''ד אין צריך אמירה בפיו כלל ומספיק שנתכבד או שקנה את האות הידועה זאת הקראת התיבה.
ונראה לומר שגם המקריא את התיבות או אותיות 'לעיני כל ישראל' צריך לקרא בדווקא מתוך הכתב ומדאמר להם 'ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו' ודייק ''יקרא'' ולא ''אמר'' דהא עיקר טעם האמירה משום שלא יטעה ולכן צריך לומר מתוך הספר ועוד אפשר לומר שהכוונה שהכותב מוציא מפיו בכדי שהמקריא ישמע מהכותב את מה שהקריא לו (ששמע כהוגן) ואם תאמר שמותר למקריא לקרא בע''פ הלא הוא יכול להטעות את הכותב כי מה לי כותב בע''פ או מה לי מקריא בע''פ אלא וודאי שהמקריא צריך לקרא מתוך הכתב דאסור לכתבה אפילו אות אחת שלא מן הכתב דלמא מתרמי ליה שבשתא וכתב ליה עיין גם בב''י (או''ח סימן לב) שכתב בלשון זהה וז''ל אסור לאדם אחר להקרות וכו' ועיין בשו''ע (סעיף לא) ובג''א ומשנ''ב שם. ועיין עוד בשו''ת חקרי לב (חאו''ח סי' יד) שאוסר אפי' בתיבה אחת מדברים שבכתב לומר בע''פ, ושאין חילוק בין הקורא בס''ת להקורא דרך לימוד והובא בשו''ת יביע אומר (חלק ד - או''ח סימן ז) עש''ב והחילוקים בזה. וגם בשו''ת תורה לשמה (סימן קצז) כתב שלפעמים בסוף הדף ישאר מן הפסוק ב' תיבות כתובים מעבר הב' והוא מחמת המהירות אינו רוצה להפוך הדף ולקראם מן הכתב מפני שרוצה ללמוד עדיין התרגום בעבר זה ולכן אומרם לאותם התיבות בע''פ זה ודאי לא אריך, אלא לכתחילה צריך שיהפך את הדף ויאמר גם ב' תיבות אלו מן הכתב ע''ש. וצ''ל עוד שהמקריא צריך להקריא את התיבה בכתיב מלא או חסר בהתאם כדלעיל.
נמצאנו למדים אם כתב אות או תיבה שלא מהכתב או שלא הוקראה לו לא נהג כדינא. ומאחר שמרן ואחרונים לא הכריעו אם לפסול או להכשיר בדיעבד לכאורה אסור למחוק אפילו מקצת האות במה שאינו לצורך תיקון וכל שכן תיבה שלמה ואפילו אם בודאי נכתב בע''פ ג''כ קשה להתיר למחוק כי שמא הלכה שבדיעבד כשר כדעת הרב מנוח שהביאו הב''י עיין בשו''ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא יו''ד סימן קסט) ובפרט שלדעת החת''ס אסור למחוק שום אות ולכתוב במקומו אות אחר רק היכא שמתחילה היה כאן פסול גמור משא''כ בספק פיסול כיון שאין כאן ודאי העלאה בקודש והובא בביאור הסופר (סימן טו ד''ה או) והשיג עליו וציין למק''מ ולשו''ת ברית אברהם שאף במקום שאין חשש פסול ממש רק ענין של הידור ודקדוק נוהגים להקל ולמחוק ולכתוב על המחק ולא חוששים לסברת החת''ס שיש בזה הורדה בקדושה ולכן נראה בנ''ד שזהו ספק פסול ספק דיעבד וודאי שיש למחוק לכתוב שנית כהלכתה וכ''ש שרי למחוק על מנת לתקנה. וגם בשם השם שרי מחיקה לצורך תיקון דכיון דמה שאסור לאבד שם משמות הקדושים, נלמד מהא דכתיב אבד תאבדון כו' לא תעשון כן לשם, אינו אסור רק במוחק דרך הפסד והשחתה.
ושו''ר בשו''ת דעת כהן (עניני יו''ד סימן קסה) שכתב היתר מחיקה גם בלא טעות, כגון שהי' הכתב בלא הידור ורוצה למחוק כדי לכתוב במקומו כתב מהודר, דגבי אות דעלמא מכתבי הקודש דוקא דרך השחתה אסור, אבל לצורך הידור ותיקון מסתבר דשרי, דהוי כמי שמתיר ציצית כשרים כדי להטיל נאים מהם דמותר כד' הט''ז (או''ח ס' טו סק''ב), וכ''ה בס''ח (מובא בתשו' חכם צבי סמ''ה), ואתיא בק''ו מהא דמנחות ס''ד, דאומרים לו הבא שמינה ושחוט לכתחילה משום הידור מצוה, וכדפסק הרמב''ם (בפ''ב מה' שגגות הט''ו), ואם הותרה שבת בשביל הידור מצוה, ודאי שאין כאן איסור מחיקה של אותיות דשאר כתבי הקודש.
ועוד נראה שאף למחוק שורות שלמות שפיר שמדברי מרן בשו''ע (או''ח סימן לב סעיף לה) שכתב אותיות השם צריך שיהיו כולם בתוך הדף, ולא יצא מהם כלל חוץ לדף. פירשו המג''א שם (ס''ק מז) והמשנ''ב שם (ס''ק קנג) בשם הגאון מהר''ר יצחק מפוזנא [וכן הע''ת והא''ר וכמה מהאחרונים] אסיק דדוקא לכתחלה אבל בדיעבד אין להחמיר ומ''מ אם אירע כן בס''ת הורה למחוק כל השורות העליונות אם אין בהם שום שם משמות שאינם נמחקין ולמשוך אותם שיהיו שוות עם השם דמאחר דאפשר לתקוני לא מיקרי דיעבד. ויתרה מזאת ראיתי בס' קול סופרים (סימן י סע' ד) שציין לש''ך (ביו''ד סי' רעו) שהתיר ליקח דיו מן השם והבין מדבריו מה לי מעוביה מ''ל מרוחבה מ''ל לחה מ''ל יבשה ע''ש וכתב עוד (בענינים שונים) בשם מהר''י אבוהב שכל אשר נחמיר בס''ת בחילוף יריעות ולפסול בדקדוק דק קטן היא הודה הוא זיוה הוא הדרה של תורה שבדבר קטן צריך לדקדק בה אף שיהי' הספק סמוך לאמת ושו''ר בשו''ת עין יצחק (חלק א - יו''ד סימן כז) שהתיר למחוק התיבות שכתוב עליו מלמעלה הטעמים כשניכר שנעשה בעת הכתיבה ע''ש. וגם בשו''ת דברי יציב (חלק יו''ד סימן קעב) שמשמע מדבריו שיש למחוק אות שנכתבה בדיעבד או לא בהידור שכתב כשאינו זוכר איזה אות היא אם יבאו למחוק כמה שורות ויתקלקל יופי הס''ת שמותר לקרות בס''ת זו בלי פקפוק הא יודע מוחק.
ובכה''ג שכל הספר נכתב בהידור ורק התיבה 'לעיני' נכתבה שלא בהידור, הוי זה בגדר רודף לשאר הס''ת שנכתבו ביופי ובהידור, שמוריד לכל הס''ת ממצות ואנוהו ודו''ק. ועיין בשו''ת דברי יציב (חלק יו''ד סימן קפ). ולכן הסופר שנתכבד לכתוב את התיבה 'לעיני' וכתבה בע''פ וללא מקריא יש למוחקה ולכותבה שנית ושאר התיבות שנכתבו ע''י מקריא או מתוך הכתב כשרים אע''פ שלא הוציא מפיו וכשמתקן ע''י המחיקה צריך למחוק היטב הטעות לבל ישאר שום רושם כי ברבות הימים ניכר אח''כ דיו הישן וגם לא ישכח לשרטט במקום המחיקה עיין באגרת בס' קול סופרים ובספרנו בדין השרטוט.
וראיתי עוד בקסת הסופר (סימן א סעיף ב) ומשנת הסופר שם (אות י) וילקוט סופר שם ובס' קול סופרים (ס' ב סע' ה) שכתבו להשגיח לבל יכתבו מחללי שבת ושאר פסולים ואם יש חשש שלא יוכל למונעם יותר טוב לבטל המנהג של הכתיבה. וכתב עוד שנכון שבעל הספר יכתוב בעצמו את האות האחרון כך שהוא יגמור את כתיבת הס''ת. ושו''ר בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו''ד, הערות סימן יב הערה ד) דהכותב ס''ת לעצמו דיש לו להזהר שיהיה הוא זה שיכתוב את האותיות האחרונות ''לעיני כל ישראל'' כדי שהמצוה תהיה על שם גומרה ונקראת על שמו. וציין לס' משנת אברהם שכתב שם דאע''ג שיש פקפוק במה שמכבדים את האחרים בכתיבת סיום האותיות בעת הכנסת הס''ת משלשה טעמים ואחד מהם חשש דשותפות שהאחרים כותבים בס''ת שלו וכו', מ''מ מנהג ישראל תורה היא ויש להם על מי לסמוך ולצאת ידי כל הדעות נכון לעשות כמו שנהוג רבים וגדולים לסיים הוא בעצמו עכ''פ הלמ''ד של ''ישראל'' שבסיום התורה ע''ש. ובמנחות (דף ל.) אם לוקחה בדמי' הרי הוי כחוטף מצוה מן השוק ואם כתבה הוא בעצמו הרי הוא כאלו קבלה מהר סיני ואם הגיה בה אפילו אות אחת הרי כאלו כתבה. ופרש''י שם כחוטף מצוה - ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי. וכ''כ הרמב''ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה (פ' ז ה' א) שכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו. וכ''כ בשו''ע (יו''ד סימן רע סעיף א).
לסיכום: סופר שנתכבד בכתיבת פסוק 'לעיני כל ישראל' בסיום כתיבת ס''ת וכתב את התיבה 'לעיני' ללא מקריא וגם לא מתוך הכתב יש למחוק את התיבה ולכותבה שנית.
פירות הנושרים:
1. אפשר לכתוב תפלין ומזוזות בע''פ לפי שפרשיותיו הם שגורות הרבה ולא טעו בהם.
2. כשמניח האזכרות לכתבן בבת אחת אחר טבילה צריך לכתבן מתוך הכתב.
3. כשנמחק אות בס''ת צריך לקרא מתוך חומש בכדי לתקנה וזה בדווקא כשנמחק האות לגמרי אבל אם נשאר וניכר עי''ז איזה צורת האות אין צריך חומש.
4. מה שהתירו לכתוב בע''פ והוא בדוחק זהו דווקא לאדם השלם הבקי בתורה כולה וכשהוא צריך לס''ת או מגילה.
5. אם מקצת הפרשה שגורה בפיו אסור לכתוב את אותו מקצת בע''פ ואחינו אשכנזים מתירים ומ''מ תמיד המצווה מן המובחר לכתוב בכל גווני מתוך הכתב:
6. טעיות הנמצאות בכתב שכיחי ואין לך סופר שידקדק בכתיבתו כל כך שלא יטעה כלל ולכן יקפיד לקרוא היטב מהחומש או לשמוע היטב את התיבה מהמקריא.
7. אם כתב אות או תיבה אחת שלא מהכתב או שלא הוקראה לו יש למוחקה ולכותבה שנית כהלכתה שכל מחיקה על מנת לתקנה שפיר.
8. כשנתכבד לכתוב אות ידועה בסוף כתיבת ס''ת (לעיני כל ישראל) וכתב לא מתוך הכתב וגם לא הוציא מפיו האות כשרה.
9. טוב שהסופר יכתוב את התיבות לעיני כל ישראל חלולות או מקוטעות והמכובדים יחברו את הקיטועים או שימנו את הסופר כשליחם.
10. נכון שבעל הס''ת יסיים הוא בעצמו את כתיבת הס''ת ועכ''פ הלמ''ד של ''ישראל'' שבסיום התורה.
11. צריך להשגיח לבל יכתבו את האותיות מחללי שבת ושאר פסולים ואם יש חשש שלא יוכל למונעם יותר טוב לבטל מנהג הכתיבה.
12. גם במקום שאין חשש פסול ממש רק ענין של הידור ודקדוק נוהגים להקל ולמחוק ולכתוב על המחק.
13. כתב אות בדיעבד או לא בהידור ואינו זוכר איזה אות אם יבאו למחוק כמה שורות ויתקלקל יופי הס''ת מותר לקרות בס''ת.