אור ברסלב
בריח התיכון חלק ב › סימן: ס''ח - שאלה: ספר תורה ששרטוטו נמחק מיושן האם מותר לקרא בו?

בריח התיכון

חלק ב · סימן: ס''ח - שאלה: ספר תורה ששרטוטו נמחק מיושן האם מותר לקרא בו?

סימן : ס''ו - שאלה: האם סומא יכול לעלות לתורה?

מצאתי כתוב בשו''ת הרדב''ז שלהלן אמרינן במדרש מנין שאפי' סרגול הספר למד אדם הראשון שנאמר זה ספר תולדות אדם וכו' וסרגול היינו שרטוט ומכאן למדנו דבעינן בגט יב שטין כמנין זה וכו' עכ''ל ובגמ' בגיטין דף (ז.) שלח מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מהו שרטט וכתב לי' קרא אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, אע''פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח לי' קמצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח לי' דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לפניך חללים חללים השכם והערב לבית המדרש והם כלים מאליהם וכו' שלחו ליה למר עוקבה זמרא מנא לן דאסיר שרטט וכתב להו וכו' ע''כ .מכאן למדו רבותינו שצריך לשרטט לפני שכותבים ובגמ' (בדף ו:) כתוב א''ר יצחק שתים כותבין בלא שרטוט שלוש אין כותבין במתניתא תנא ג' כותבין ד' אין כותבין ע''כ ומחלוקתם כמה תיבות אסור לכתוב ללא שרטוט לר''י ג' תיבות ולמתניתא ד' תיבות דהיינו לכו''ע מד' תיבות אסור לכתוב ללא שרטוט. ואם כותב בכל שיטה ושיטה רק ב' תיבות אין צריך שרטוט עיין פ''ת (סימן רפד ס''ק ב) ובערוך השולחן (שם סעיף ג) .

אלא שקשה מהגמ' במגילה (דף יח:) ובמנחות (דף לב:) נראה בכתיבת תפילין לא צריך שרטוט כלל ואע''פ שיש שם יותר משלוש או ארבע תיבות וז''ל הגמ' דתניא ר' ירמיה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכות שרטוט והלכתא תפילין אין צריכין שרטוט מזוזות צריכין שרטוט ע''כ ופרש''י מזוזה צריכה שרטוט משום הלכה למשה מסיני ועוד דאם איתא דכל כתבי הקדש צריכין שרטוט בכל השיטות למאי איצטריך במזוזה הלכה למשה מסיני עיין במאירי ובר''ן ובשפת אמת שם ותירצו התוס' שם בשם ר''ת שתפילין אין צריכים שרטוט וטעמו דלא בעי שרטוט בין כל שיטה ושיטה אלא עושה שרטוט אחד למעלה וכותב למטה כמה שיטין הלכך אני אומר הא דאמרינן שלש אין כותבין היינו בשיטה ראשונה מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט וכ''כ רבינו חננאל שתפילין לא צריך שרטוט וכ''כ הרא''ש והסמ''ג (בסימן כג) שצריך ד' שיטין למעלה למטה ובצדדים וזאת מדאמר בה''ג שתי תיבות כותבין בלא שרטוט שלוש אין כותבין וכן כתבו התוספות במנחות (דף לב:) אמר רבינו תם דס''ת בעי שרטוט משום זה אלי ואנוהו אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעו שרטוט דלא שייך בהו נוי והרא''ם (בסימן שצט) שהלמ''מ לסרגל תפילין מד' רוחות כר''ת.

אלא שהרמב''ם כתב (בהלכות תפילין פ''א ה' יב) שלא צריך שרטוט כלל (משמע אף שיטה עליונה לא צריך)אלא רק בס''ת ומזוזה עיין ערוך השולחן (בסימן לב) וכ''כ הר''ן וכן משמע מהריטב''א מגילה (ז':) והמאירי מגילה (י''ח:) אך ספר התרומה כתב כדעת ר''ת והסמ''ג והטור וספר היראים וכ''כ המרדכי בהלכות קטנות וכתב עוד שם שדעת הירושלמי ור''ץ כר' יצחק דלעיל שאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט כפי שכתב ר''ת נמצא שאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט כדעת ר' יצחק דלעיל ודלא כמתניתא שרק ד' אסור וכ''כ הרא''ש הגמי''י טור ושלטי הגבורים במגילה ובספר העיטור (שער ראשון - הלכות תפילין דף נז.) ובראבי''ה ח''ב - מסכת מגילה (תקמח - תקצז) (סימן תקנג) ושו''ע (בסימן רפד) הגר''א הש''ך הט''ז והמג''א (בסימן לב ס''ק ז) ורבינו זלמן ועוד. אלא שהרמב''ם כתב ד' תיבות ובהלכות יבום כתב ג' תיבות עיין בשו''ת תשב''ץ (חלק א סימן ב) שכתב אעפ''י שבהלכות ס''ת (סוף פרק ח') כתב ג' תיבות מותר לכתוב בלא שרטוט כיון שדבריו סותרין זא''ז נקטינן לחומרא דאיכא למימר שחזר בו הרב ז''ל ממה שכתב תחלה. ושוב הניף ידו (בחלק ג סימן רעד) ועיין עוד בכסף משנה שם וברכ''י וערוך השולחן שם ובשו''ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן (סימן כט) ציין להג''מ שכתב דט''ס יש בדברי הרמב''ם שבהלכות ס''ת, ולע''ד נראה דט''ס יש בדבריו בה' יבום וצ''ל שאסור לכתוב יתר על ג' תיבות בלא שרטוט. עיין עוד בנקו' הכסף (בסימן רפד) שרוב הפוסקים והאחרונים שג' תיבות אסור וכ''כ בשו''ת רב פעלים (חלק א-או''ח סימן יא) ונראה מהמאירי במגילה ורש''י ביבמות (דף קו:) התירו ג' תיבות ע''ש.

וראיתי בשו''ת תשב''ץ (חלק א סימן ב) שתירץ אעפ''י שטעם השרטוט נראה שהוא כדי שיהא הכתב מיושר אפ''ה אמרי' בפ''ק דגיטין (ו' ע''ב) האי מילת' לאו מילתא דתליא בסברא אלא גמרא היא וכיון דגמרא היא אין לנו בו אלא מה שקבלנו. ואין לשאול מפני מה אין תפילין צריכין שרטוט וג' תיבו' באגרת צריכין שרטוט דגמרא היא ולא סברא.

ומדברי ר''ת תירצנו שמה שנאמר בגמ' שתפילין שאין צריך שרטוט דהיינו הכוונה שאין צריך שרטוט בכל שיטה ושיטה אבל בד' רוחות חובה וכר' יצחק (ג' תיבות) ושיטה עליונה היא כמעין שרטוט לשיטות האחרות זאת אומרת שלר' יצחק שכתב שאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט מועיל שירטוט בשורה עליונה בלבד עבור שאר השיטות וכ''כ בהלכות קטנות לרא''ש (מנחות) הלכות ספר תורה (סימן ז) דהיינו שרטוט עליון דאסור לכתוב ג' או ד' תיבות בלא שרטוט. כדאיתא בפ''ק דגיטין (דף ו ב) אבל בין שיטה לשיטה אין צריך לשרטט. וכן כתב בספר אור זרוע (ח''א - הלכות תפילין תקלא - תקצד) (סימן תקמג) משם אין ראי' דדלמא בשרטוט עליון מיירי וכ''כ מרן החיד''א בשו''ת יוסף אומץ (סימן צא) ותפילין דלא בעו שרטוט היינו כל השיטות אבל שיטה עליונה ודאי בעו דאי אפשר לכתוב ג' או ד' תיבות בלא שרטוט וא''כ מאי דקאמר תפילין לא בעו שרטוט היינו בכל השיטות.

אם כתב ללא שרטוט כלל משמע שלא נפסל אעפ''י שהכותב עבד איסורה משום שהשרטוט אינו חלק מהמצווה אלא חובה על הכותב בכדי לכתוב ישר (וכמו שראינו בגיטין שאפי' בכתיבת מכתבים הקפידו לסרגל) ולכן בדיעבד נראה שלא נפסל אלא שזה אינו שדין התפילין לדעת ר''ת וסיעתו כמו ס''ת ולפי מה דקימ''ל שס''ת חמור יותר משאר פסוקים שצריך שרטוט ואם לאו פסול (גם תפילין פסול) במסכת סופרים פ''א כל יריעה שאינה מסורגלת פסולה ועוד מסרגלין בקנה וכן ראיתי בתוספות בסוטה (דף יז:) בענין מגילה אי לאו משום דנקראת ספר ה''א אע''ג דאסור לכתוב בלא שירטוט המגילה עצמה אינה פסולה קמ''ל דפסולה עיין ב''י (סימן רעא) לדעת ר''ת די בס''ת בשיטה עליונה בלבד להכשירו וכן בתפילין דחד דינא אית להו לשיטתו. עיין עוד בבאור הלכה (סימן לב) .

נמצא שאם לא שרטט שיטה עליונה בתפילין או בס''ת פסול לדעתו ואף אם כתב ישר מדתניא כל יריעה שאינה מסורגלת פסולה ולא חילקו אם כתב ישר או לאו ואפשר שבשיטה הנ''ל אם כתב ג' תיבות ללא שרטוט פסול (כי רבי יצחק אסר לכתוב ג' תיבות בפסוקים אמנם מותר לכתחילה לכתוב שתי תיבות רצופות) .

ולפוסקים הסוברים שהשרטוט הוא הלכה למשה מסיני נראה שפוסל אף באות אחת וראה עוד להלן בזה וכ''כ הרב צבי כהנא (בליקוט סת''ם עמ' כה') וז''ל על מה שלא זהירים לשרטט מחדש מקום מחיקת האות כשנמחק השרטוט וכתב במלאכ''ש (כלל ה' סעיף א') וז''ל אין כותבים ס''ת ומזוזה (והוא הדין מגילה כמ''ש בכלל כ''ד שמגילה צריכה שרטוט בכל השורות כמזוזה וכו') בלא שרטוט וצריך לשרטט כל השורות כולן וכו' פסול מדאורייתא עד שישרטט כל השורות וכו' ואפי' כתב איזה טעות וגרדו ועי''ז נמחק השרטוט צריך לשרטט מחדש כו' ועיי''ש בבינה שפוסל בדיעבד כשחסר שירטוט בכל אופן שהוא ואפי' שמקום המחיקה הוא בדרך קו משוך כמו שירטוט ולא שיטחי דלא כהבנ''י שמכשיר בזה בדיעבד (ועיין בדעת קדושים יו''ד סי' רע''א ובמק''מ שם ס''ק ל''ה ל''ו ) ולכתחילה אין שום מקום להכשיר בזה אפי' להבנ''י עכ''ד.

וכתב עוד ויש טועים לומר שפחות מג' תיבות אין צריך שירטוט (כמובא בגיטין דף ו:) וזה טעות גמור כי מה שרק ג' תיבות צריך שירטוט לא נאמר רק על סתם פסוקים משא''כ בס''ת ומזוזה שהוא הלכה למשה מסיני (ועיין בגידולי הקדש יו''ד סי' רע''א ס''ק י''ג ) וכמ''ש הרב במשנה ברורה (סימן לב ס''ק כ) דתפילין אין עליה הלמ''מ לשרטט כמו מזוזה רק משום דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלי שרטוט ע''כ ולכן אפילו אות אחת צריך שירטוט וכן במגילה. עכ''ל וכ''כ בס' קול סופרים בדין שרטוט שאפי' אות אחד כשמתקן ס''ת צריך לשרטט לכתחילה וציין למהרשי''ק ודע''ק ועיין עוד בקסת הסופר ומשנת הסופר (סימן ג).

ויש מפרשים שבתפילין אין צריך שרטוט כלל ודברי ר' יצחק בגמ' דבכתיבה רגילה מותר לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט למעט ס''ת ומזוזה אבל תפילין לא צריך כלל עיין ערוך השולחן סימן לב לטעם הרמב''ם משום שהם מחופין וכן להר''ן מטעם שלא נקראות במגילה שם וכ''כ בשו''ת תשב''ץ (חלק א סימן ב) שתפילין אפי' בשטה עליונה אין צריכין מהטעם הנ''ל וכ''כ שו''ת גינת ורדים (חלק א''ח כלל ב סימן ד) כיון דמחופין הם ולא עבידי לקרות בהם וכן כתב נ''י מטעם אחר שהקלף דק ויכול להיקרע ועיין באליה רבה (סימן לב) שכתב גם מטעם שתפילין יש לו מעט שורות ובקל יכול ליקחן ולקרותה ומזוזה צריך לבדוק פעמיים בשבוע (שבע שנים) וציין לכ''מ וכ''כ בשו''ת הרמ''ע מפאנו (סימן קו) לפי שהן נשמרים יותר מהמזוזה ואינן צריכים בדיקה כ''כ כמו מזוזה אינן צריכין כתב מיושר כ''כ.

נמצא שכל אחד מטעמו ולא מצריכים שרטוט בתפילין כמו שאר סת''ם והתפילין לשיטתם כשרות למהדרין גם ללא שרטוט בשיטה עליונה ואילו לדעת ר''ת וסיעתו אם כתב ללא שרטוט בשיטה עליונה פסול וכן פירש המ''ב וכ''כ כף החיים בשם ר''ז פתחי עולם ומטעמי השלחן והגר''א ועוד.

ומה שאמרנו שלדעת הרמב''ם תפילין לא צריכים שרטוט קשה הלא ר' יצחק אמר שאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט אפשר לומר שאין לתפילין חיוב שרטוט מהלכה למשה מסיני כמו מזוזה וס''ת אלא כמו פסוקים עד ג' תיבות וכן ראיתי בכסף משנה (בפ''ז בהלכות ס''ת) שתפילין לא יורד מקדושתו אם כותב לכתחילה ג' תיבות ללא שרטוט (דעת הרמב''ם ג' תיבות מותר) אבל משא''כ ס''ת ע''ש הנה דברי מרן בעל הכסף משנה שכתב על דברי הרמב''ם להדיא שבתפילין אם כתב ללא שרטוט ג' תיבות לא ירד מקדושתו ומשמע דווקא בתפילין הא אם כתב ג' תיבות ללא שרטוט בס''ת או מזוזה ירד מקדושתו שכאן חובת השרטוט מכוח הלכה למשה מסיני ולא מדברי רבי יצחק הנ''ל ומשמע דאף באות אחת ירד מקדושתו כי מה לי ג' תיבות או פחות (עד ג' תיבות מותר לכתוב בכל מקום ואף בתפילין הדין כן למעט ס''ת ומזוזה שנוסף לאיסור יש גם הלכה למשה מסיני שחייב שרטוט ומשמע שגם בפחות מג' תיבות אף אות אחת פסול) עיין עוד במג''א (בסימן לב ס''ק ז).

ובמזוזה שהלכה למשה מסיני שצריך לשרטט בכל שיטה ושיטה ולא מצאנו חולקים בזה שצריך שרטוט כל שיטה ושיטה ולא מועיל שרטוט שיטה עליונה בלבד כמו בתפילין אף לדעת ר''ת וסיעתו חמירא מזוזה מס''ת וצריכה שרטוט בכל שיטה ושיטה וכ''כ המאירי וכתב ספר התרומה שמזוזה חמורה להצריך שרטוט משא''כ בתפילין. ועיין בשו''ת יוסף אומץ (סי' צא). וכתב בברכ''י (סימן רפח) בשם מהר''י ז'יין שאעפ''י שכתב ישר ושרטט לאחר מכן פסול דהיינו לא מהני שרטוט לאחר כתיבה וכתב עוד שם שאעפ''י שעשה שרטוט אם הכתיבה עקומה שנכנס שיטה בשרטוט השיטה השניה פסול.

ומגילה אעפ''י שאינה הלכה למשה מסיני צריך לשרטט את כל השיטות כדאמרינן במגילה (בדף טז:) אמר רב אסי מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה ע''כ דהיינו מגילה צריכה שרטוט כמו אמיתה של תורה ופירוש מהו אמיתה של תורה נחלקו בה גדולי רבותינו רש''י כתב כספר תורה עצמו שהשרטוט שלו הוא הלכה למשה מסיני וכן פסק הרא''ש (בהל' ס''ת) דבעי שרטוט וכן פסק הרמב''ם (בהלכות תפילין פ''א סעיף יב) וז''ל הלכה למשה מסיני שאין כותבים ס''ת ומזוזה אלא בשרטוט וכ''כ הטור והר''ן במגילה שם והכי מוכח בירושלמי וכן מדהביאה הרי''ף בהל' ס''ת עיין שלטי גיבורים וכ''כ ספר התרומה (בהלכות ס''ת סעיף קצז) והיראים והריטב''א והמאירי במגילה (טז:) וכ''כ ספר אור זרוע (חלק א - הלכות תפילין סימן תקמג) שכתב שנראה הלכה למעשה דס''ת בעי שירטוט וכ''כ בשו''ת תשב''ץ (חלק א סימן ב) שבין ס''ת בין מזוזה ומגילה בכל השטו' צריכין שרטוט והגהות אשרי מסכת מגילה (פרק א סימן ט).

אלא שר''ת שמפרש אמתה של תורה זהו מזוזה שיש בה יחוד מלכות שמים אבל ס''ת לא צריך שרטוט ודינו כמו שרטוט של תפילין דהיינו שורה אחת למעלה ולא יותר וכן פירש ר''ח וכ''כ נ''י והערוך וסמ''ג וכן נראה מהמרדכי במגילה שהביא את ר''ת אלא שבהלכות קטנות הסכים עם רש''י .

נמצא שיש שני סוגי שרטוטים האחד מדין הלכה למשה מסיני שחייב להיות כתיבה בכל השיטות ונראה שאם יחסר אפילו באות אחת יפסל ולאו מטעם בכדי לישר שיטה אלא הלכתא למשה מסיני שיהיה לעולם ללא טעם. וכ''כ בביאור הסופר בשם כמה ראשונים וכ''כ הברכ''י רעק''א וכן משמע מכף החיים וקסת הסופר ועוד אחרונים ושו''ת יביע (אומר חלק א-יו''ד סימן כ) שכתב בשם המלא''ש (כלל ה) שאם טעה בכתיבתו וגררו, ועי''ז נמחק השרטוט, צריך לשרטט מחדש, ואח''כ יכתוב הטעות ע''ש. ומשמע שאפילו הוא טעות של תיבה אחת, וכמ''ש ג''כ בדין תלייה ביני שיטי. וכ''כ בשו''ת מהר''ם שיק חיו''ד (סי' רנט - רס). וכן כתב בקסת הסופר (סי' ב אות יד). וראיתי שכן מפורש יותר בשו''ת התעוררות התשובה ח''א (סי' ח) וז''ל: נלע''ד דפשיטא שכיון דהל''מ דמזוזה צריכה שרטוט, אפילו כתב אות אחת בלא שרטוט פסולה. וכ''כ הרב טולידאנו שליט''א מדאיתא כתבה כאיגרת פסולה ופירש''י בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות ומדמחתינהו בחדא מחתא שמע מינה כשם דבחסרות ויתרות אפילו אות אחת פסול ה''ה לגבי שרטוט והובא בשו''ת עולת יצחק (חלק א יו''ד סימן קלה) אך לא הסכים עימו ע''ש.

ועיין בשו''ת זכרון יהודה (סימן כז) שכתב שתיבה מה' אותיות שנכתב רובה חוץ לשיטה לא מנאו רבי' משה (הרמב''ם) מן הדברים הפוסלים ואם אין שירטוט בסוף השיטין לצד שמאל נ''ל שאין לפוסלו בשביל זה כיון שהוא משורטט בין שיטה לשיטה. ע''כ דהיינו לא נפסל רק בשל שיש שרטוט בין השיטות וכ''כ בדברי תועפות ראם (עמוד ריג) שכתב שם שס' ברוך שאמר היתה לו גירסא לא נכונה על ספר היראים והגירסא הנכונה בספר יראים שאין לכתוב רוב תיבה ללא שרטוט ואם כתב פסול. ומאידך מצאנו שיש ראשונים שטעמם הוא בכדי ליישר הכתיבה עיין ביאור הסופר (סימן ג הלכה ה) שציין למאירי ריטב''א ר''ן רמב''ן ושו''ת תשב''ץ (חלק א סימן ב) שטעם השרטוט אינו אלא כדי שתהא כתיבה יפה ומיושרת ע''כ צריכה שרטוט קודם כתיבה ואם כתב תיבה או שנים ישר לא פסל. וכן כתב בשו''ת שואל ונשאל (חלק ב - יו''ד סימן פד) בס''ת אין השרטוט בתיבה אחת וכיוצא מעכב.

והשני שאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט מהטעם בכדי ליישר הכתיבה וב' תיבות ברור שמותר לכתוב לכתחילה בלא שרטוט וכן אם במשך הזמן נעלם השרטוט עצם שכתב עם שרטוט נראה שאינו נפסל לדעת ר' יצחק שפוסל בג' תיבות ללא שרטוט וכ''ש לר''ת שפוסל רק ללא שיטה עליונה משום שטעמו של הפסול מדר' יצחק שאין לכתוב ג' תיבות ללא שרטוט ולכאורה היה נראה שאם עבר הסופר וכתב ללא שרטוט לא נפסל הכתב אלא מדלמדנו שיריעה שאינה מסורגלת פסולה נפשט לנו שאם הסופר עבר וכתב ללא שרטוט הכתב פסול גם לאחרים .

נמצא לדעת ר''ת וסיעתו שבתפילין או ס''ת שחייב שרטוט בשיטה עליונה אם הסופר כתב ללא שרטוט בשיטה עליונה הכתב נפסל בג' תיבות ובשתי תיבות ללא שרטוט מותר לכתחילה אף בשיטה עליונה וכל שכן בשאר השיטות ובמזוזה נראה שאף באות אחת פסול. (והחולקים עליו סוברים שס''ת דינו כמזוזה עיין לעיל). ויש סוברים שגם שיטה עליונה בתפילין הוא חיוב מהלכה למשה מסיני עיין בביאור הסופר (בסימן ג הלכה ה) שמנה את הסוברים שיש לסרגל תפילין מד' רוחות מהלכה למשה מסיני והם הב''ש ,המנהיג ,אמרי ברוך ספר היראים ומה שאמרו שתפילין לא צריכין שרטוט דהיינו בין שיטה לשיטה .

והמרדכי בהלכות קטנות כתב שרבינו שמחה מסופק אם צריך שרטוט שיהיה קיים לעולם וכתב שקצת נראה לשון שרטוט לשון גומה דהיינו צריך להיות לעולם וכ''כ בב''י ובמרדכי כתב שם עוד להוכיח מבראשית רבה דורש קווצותיו תלתלים זה שרטוט משמע דבעינן שרטוט המתקיים לעולם כמו תלתלים וכן כתב עוד שמוכח בענין חליצה עיין שם נמצא שלדעת המרדכי בסוף דבריו דלא קצת משמע ליה הכי אלא פשיטא ליה דצריך שרטוט לעולם משמע שאם נמחק השרטוט כאילו לא נכתב בשרטוט כלל כי הגומה של השרטוט צריכה לעמוד לעולם .

וכן נראה מדברי הריטב''א במגילה (דף טז:) והר''ן שם מהטעם הנ''ל וכ''כ בשו''ת קול מבשר (חלק ב' סימן מג) שהוכיח שכל השיטות צריכות שרטוט מדקאמר קווצותיו תלתלים זה הסרגול דהיינו סרגול כל שיטה ושיטה שהן עשויות תלתלים. וגם באור זרוע הלכות תפילין (סימן תקמ''ג) הביא את המדרש: קווצותיו תלתלים, זה הסרגול (וכתב בלשון ערבי קורין לשרטוט סרגול) והוכיח מכאן שצריך שרטוט בדבר המתקיים הנראה כעין תלתלים ולא לשרטט בעופרת שנמחקת השריטה לאחר זמן. וכ''כ אליה רבה (בסימן לב) שלדעת רבינו שמחה שירטוט הוא רק אם עושה גומא או חריץ וכן משמע מקסת הסופר (סימן ג הלכה ה) ע''ש וכ''כ בשו''ת יביע אומר (חלק א-יו''ד סימן כ) שרטוט משמע ל' גומא וחריץ, וממ''ש בויקרא רבה קוצותיו תלתלים זה הסרגול, משמע שצריך השרטוט שיהיה מתקיים לעולם. ע''כ. וכ''כ המרדכי בהל' קטנות, והובא בב''י (סי' רעא) עכ''ל וכ''כ כף החיים (בסימן ערא) וכ''כ פ''ת בשם רעק''א (בסימן רפד).

זאת אומרת השרטוט הוא חלק מהכתיבה ולא עבור הסופר שיכתוב מיושר וכל אות ללא שרטוט נפסלת וכפי שאות אחת פסולה פוסלת ס''ת שלם כך אם אין שרטוט אפילו על אות אחת פוסלת ס''ת שלם וכן פסל מהר''ם שי''ק באות אחת ועוד הנ''ל ואולי י''ל לפ''ז שיהיה ניתן לשרטט לאחר הכתיבה מהטעם שאעפ''י שהשרטוט הוא חלק מהאות לא שייך בהו כסדרן (דהיינו מי קדם השרטוט או הכתב). עיין בתוספות סוטה (דף יז:) שכתבו מיהו לא ידענא אם שרטט אותה בין שיטה לשיטה לאחר כתיבה אע''ג דבשעת כתיבה כתב באיסורא אי המגילה כשירה בהכי או לא ע''ש.

ואילו מדברי הרמב''ם לא נראה כן שמנה בפ' עשירי עשרים דברים שפוסלים בס''ת ומנה את הדיו וכתב שצריך שיעמוד לאורך הזמן וז''ל שנכתב בלא שחור העומד ע''כ ולעומת זאת תוך כדי דיבור (לידו ממש) מנה את השרטוט ולא כתב שעומד וז''ל שנכתב בלא שרטוט ע''כ זאת אומרת שדעתו שאין צריך שהשרטוט יעמוד לאורך זמן זאת ועוד שכתב בלשון עבר ''שנכתב בלא שרטוט'' ש''מ נכתב בשרטוט ונמחק לאחר זמן כשר.

ולדעתו נראה לדקדק שלא יועיל לשרטט לאחר שכתב אם לא שרטט מתחילת הכתיבה וכן ראיתי שפסק בשו''ת רע''א (בסימן נ') וז''ל עכ''פ בנ''ד לשרטט אחר הכתיבה נראה ברור דלא מהני מכח הראי' הנ''ל גם מלשון הרמב''ם והשו''ע בהל' ס''ת שכתבו ואם לא שרטט פסולה משמע דאין תקנה לזה לשרטט עתה להכשירו כנלענ''ד עכ''ד. וכ''כ משנת הסופר בשם קסת הסופר התשב''ץ , ברכ''י , מק''מ ואף לדעת רעק''א אפילו שיש שרטוט הואיל ולא כתב על השרטוט פסול ואין תיקון בזה וכ''כ פ''ת (בסימן רעא ס''ק יג) בשם הרדב''ז שמספיק שניכר השרטוט עד סוף הכתיבה ולא צריך יותר וראיתי שם שכתב עוד שאעפ''י שהסופר אומן לכתוב ישר חייב שרטוט ולפחות שיעמוד עד לסוף הכתיבה ובס''ק יד ציין לספר בני יונה דאם כתב איזה טעות וגרר שם איזה תיבות ונמחק השרטוט ולא שרטט מחדש וכתב עליו יש להכשיר דיש להיישיר הכתב ע''י גרר מקום הטעות כאילו היה משורטט דהיינו אין צריך שהשרטוט יעמוד ומידי מחלוקת לא יצאנו. וכן בשו''ת דעת כהן (עניני יו''ד סימן קפ) הסתפק בזה.

תפילין ללא שרטוט כלל כשרות בדיעבד וכ''כ ערוך השולחן (ס''ק יח) ומ''ב וכף החיים (בסימן לב) ע''ש .

מזוזה לדעת כולם צריך שרטוט בכל השיטות הלכה למשה מסיני ונראה שאם כתב שתי תיבות ללא שרטוט לא נפסל כדעת ר' יצחק או שמא יש לומר שאם חסר שרטוט אפילו לאות אחת פסול משום שהשרטוט הוא חלק ממצות כתיבת האות מטעם הלכה למשה מסיני ולכן בספק זה נראה להחמיר אף האות אחד. ונראה בג' תיבות שפסול לכו''ע אין לשרטט אחר כתיבה.

בס''ת שהשרטוט הוא הלכה למשה מסיני כמו מזוזה ובספק לנו אם חסר שרטוט אף לאות אחת פסול או דילמא רק בג' תיבות יפסל כר' יצחק ואם נרצה להחמיר כמזוזה שבאות אחד פסול יש לנו ספק אחר שמא אין צריך שרטוט למעט שיטה עליונה כדעת ר''ת וסיעתו ולכן נראה כשספק לנו אם יש שרטוט אף בג' תיבות כך כשר שמא היה שרטוט בזמן הכתיבה ולא צריך שרטוט עומד ואם תאמר שלא היה שרטוט שמא לא צריך שרטוט בס''ת וכאשר ודאי שלא היה שרטוט פסול. ובשיטה עליונה יש להחמיר יותר שאין אפשרות לומר שמא לא צריך שרטוט שבג' תיבות פסול כמו במזוזה ואין את הספק השני (שגם ר''ת מחייב שיטה עליונה). אלא אם יש ב' תיבות שספק משורטטות עבדינן ספ''ס. וביום שבת אין להחזיר ס''ת בשל זה אלא אם הפיסול לכו''ע כגון שבשיטה עליונה יש ג' תיבות ללא שרטוט עיין עוד בספרנו (בסימן סא) מתי אין להחזיר ס''ת.

ומגילה אין מחלוקת שצריך שרטוט על כל השיטות מדאמרינן בגמ' לעיל שצריכה שרטוט כמו אמיתה של תורה והוצרכנו ללמוד שצריכה שרטוט משום דנקראת אגרת ובאגרת הקלו בה עיין ברש''י ותוס' מנחות (דף לב:) ובר''ן במגילה שם דהיינו כמו אבל לא מטעם הלכה למשה מסיני ולכן אם לא שרטט עד ג' תיבות כשר בדיעבד ואין חילוק בין שיטה עליונה או שאר השיטות וכ''כ הד''מ והגר''א ורעק''א חכם צבי ערוך השולחן ורבי חיים פלאג'י בשו''ת חיים ביד (סימן א) שצריך שרטוט כאמיתה של תורה וכף החיים וקסת הסופר ומשנת הסופר ומשנה ברורה (סימן תרצא ס''ק ה) ועוד אחרונים פוסלים בכך אלא שברכ''י ומג''א (בסימן תרצא ס''ק א) ולבוש כתבו שדי להם שיטה עליונה בלבד שהסופרים בקיאים ליישר אח''כ . (ובמגילה לא צריך תגים עיין בר''ן שם והמאירי שם שדחה את ספר היראים שמצריך תגים עיין עוד בספרנו בעניין התגים).

ודע שבכל מקום שכתבנו ג' תיבות ללא שרטוט פסול (במקום שיש ג' תיבות בדיוק) ויש עוד ספק אחר אפשר לעשות ספ''ס משום שיש פוסקים שמתירים ג' תיבות ללא שרטוט עיין לעייל.

וכן וראיתי בשו''ת יביע אומר (חלק א') לרבינו הגדול הגאון הרב עובדיה יוסף שליט''א שהעלה כדלעיל שאעפ''י שמזוזות ללא שרטוט פסולות מ''מ אם תיבה או שנים מהמזוזה נכתבו ללא שרטוט ישרטטם אח''כ ויכשירנה וה''ה לס''ת דקי''ל שצריך שרטוט דהיינו אעפ''י שהדין שחייב שרטוט בכל תיבה ותיבה לפני כתיבה בדיעבד סמכינן על הדעה שניתן לשרטט אחר הכתיבה וזאת בהסתמך שיש מתירים לכתוב שני תיבות ללא שרטוט אך להניחו כך ללא שרטוט לתיבות שאינן משורטטות פסול .

סרגול מקום החלק נראה מדאמרינן שצריך לסרגל את כל היריעה משמע גם את מקום החלק כגון החלק עבור פרשיות פתוחות או סתומות או שירות הים וכן כולם או אפי' בין תיבה לתיבה . אלא מאחר ולכולי עלמא אין צריך לשרטט בתפילין וכ''ש במקום החלק (למעט שיטה עליונה שנחלקו בה) וכידוע שגם בתפילין אם עשה פתוחות סתומות או סתומות פתוחות פסול וכן בס''ת ומגילה לפו' שאין צריך שרטוט לכל השיטות אלא רק לעליונה וכיון שהיכר פרשה פתוחה או סתומה נודעת ע''י השארת ט' תיבות נמצא להדיא בסת''ם שרק ע''י החלק נעשית הפרשה פתוחה או סתומה ואין צריך שם שרטוט אלא גודל החלק כמ''ש הרב בעל ס' באר עשק (שאלה מ''ז) ואחרים מפקפקי גם ע''ז שאף אם לא נחוש לדעת ר''ת ז''ל שהשרטוט אינו מעכב בס''ת כמבואר (בטור י''ד סימן רע''א) מ''מ אליבא דרובא רבוותא דקפדי אשירטוט לא אשכחנא דהשירטוט מעכב בשטה הנשארת חלקה בצורת הפרשה בין באמצע הדף בין בתחלתה ובין בסופה והביאו שו''ת תשובה מאהבה (חלק א סימן קז) ע''ש וכ''כ ספר בני יונה והביאו שו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן ש) ע''ש וכ''כ משנת הסופר (סימן טו אות ט) וקול סופרים (בדיני ס''ת) וכ''כ ספר יריעות שלמה וציין למלאכת שמים, עצי היער, מקדש מעט.

אלא שנראה לומר שדווקא בתפילין שאין חיוב בשרטוט כלל (ולחלק מהפו' רק שיטה עליונה) אין חיוב לשרטט במקום הפנוי אבל ס''ת ומזוזה ומגילה שיש חיוב לשרטט בכל השיטות נראה שיש חיוב לשרטט גם במקום (הפנוי) החלק שבין פרשה לפרשה וראיתי בשו''ת תשב''ץ (חלק ג סימן קנה) שמקום פנוי ללא שרטוט אינו נחשב להפסק פרשות שבהפסק הפרשיות יש שרטוט ובזה כיון שאין שם שרטוט ניכר שאין זו פרשה ובדיעבד יש להכשירו אם אי אפשר לתקן ולא לפסלו לאבד ס''ת וכן בשו''ת תשובה מאהבה (חלק א סימן קו) כתב בשם רבו הק' יחזקאל סג''ל לנדא. בדיעבד שכבר הוציאו ספר זה או בשבת ואין שם ספר אחר אבל בחול צריך לתקן וכ''כ בשו''ת מהרש''ם (חלק ב סימן ריז) שציין לתשו' מהרי''ו דאם המקום פנוי בלא שרטוט כשר דאיכא הוכחה שאינו לשם פרשה כמ''ש בתשו' פמ''א (ח''ב סי' קע''ט) והנו''ב הסכים שם עמהם ע''ש וכ''כ בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן ש) וציין לרשב''ץ הנ''ל ולעוד פוסקים ע''ש. וכ''כ בלשכת הסופר (סימן טו) עיין שם .

וצריך לומר שזהו בספק לנו פשר מקום הפנוי אבל במקום שמוכח לנו שהמקום עבור פרשה בדיעבד שפיר אף ללא שרטוט וכן ראיתי בשו''ת פעולת צדיק (חלק ג סימן ב) שכתב כשהפסיק במקום דאיכא הוכחה דהפסקה כגון באמצע שיטה או באמצע הדף אבל אם מילא העמוד שיטין ובשביל הנחת שיעור גליון למטה השמיט שיטה משיעור חברתה ומאחר דמנין השטין שנהגו הסופרים ע''ב מ''ב ס''ח אינו אלא מנהג בעלמא ולא לעכב ואם יש שרטוט מעכב וכן נראה משו''ת מהרש''ם (חלק ב סימן ריז) ובשער הציון על משנת סופר (סימן טו אות יג).

ועוד אפשר לומר שדברי ר' יצחק הם רק על הכותב בכדי שיכתוב ישר והראיה שמותר לכתחילה לכתוב שתי תיבות ללא שרטוט כי בנקל יוכל לכתוב ישר ובמקום חלק שלא כותבים כל שכן שאין צריך שרטוט כלל ואף במזוזה שחובת השרטוט הוא הלכה למשה מסיני ספק הדבר אם חייב שרטוט במקום החלק ונראה בדיעבד מותר שהחלק בגודל שתי תיבות יהיה ללא שרטוט כי גם אם כתב שתי תיבות ללא שרטוט במזוזה יש מתירים כדברי ר' יצחק וכל שכן במקום חלק שלא כותבים שם כלל וכבר כתבנו לעיל שהמקום החלק קובע את הפרשה אם פתוחה או סתומה אף ללא שרטוט (רק שיש עוד לדון האם מקום שתי תיבות הוא פעמים ''אשר'').

לסיכום: שרטוט שנמחק עם הזמן בס''ת לא ניפסל בשל כך.

פירות הנושרים:

1. אין לכתוב ג' תיבות ללא שירטוט בכל ספרות סת''ם.

2. מזוזה חייבת שרטוט בכל השיטות ואם כתב אות אחת ללא שירטוט ובס''ת בשיטה עליונה יש פוסלים ונראה להכשיר בדיעבד עד שתי תיבות ללא שרטוט.

3. בג' תיבות ללא שרטוט יש לפסול ובספק יש להכשיר אף בג' תיבות.

4. מגילה חייבת שרטוט בכל השיטות ואם לאו פסולה ואם כתב ג' תיבות ללא שרטוט בשיטה עליונה נפסל . ובשאר השיטות בדיעבד כשר .

5. ג' תיבות ללא שרטוט במזוזה פסול ולא ניתן לתיקון ע''י שרטוט חדש. וכן בשיטה עליונה בס''ת .

6. תפילין לא חייב שרטוט למעט שיטה עליונה ואם כתב ללא שרטוט כלל כשר בדיעבד .

7. השרטוט לכתחילה צריך להיות קיים לעולם ואם נמחק יש לחזור ולשרטטו.

8. השרטוט צריך להיות גומה ולא כתיבה או רושם.

9. צריך לשרטט במקום החלק בין הפרשות במזוזה ובס''ת ובדיעבד כשר ומהיות טוב ישרטט גם בתפילין.

10. במזוזה או ס''ת אעפ''י שעשה שרטוט אם הכתיבה עקומה שנכנס שיטה בשרטוט השיטה השניה פסול.

11. בתפילין יכול לכתוב לכתחילה שתי תיבות ללא שרטוט אף בשיטה עליונה וכן במגילה .

12. בס''ת כל תיקון אף של אות אחת יש לדאוג קודם לשרטט במיוחד בשיטה עליונה וכן במזוזה בכל השיטות.

13. בזמן קריאת ס''ת נראה יותר מג' תיבות ללא שרטוט או ב' תיבות בשיטה עליונה אין להחזיר את הס''ת.

14. בספק אם יש שרטוט אין להחליפו עיין בדברינו בסימן סא .

15. כשיש וודאות שג' תיבות בשיטה עליונה ללא שרטוט יש להחליף ס''ת אלא אם כן יש ספק אם שרטט או לאו ונמחק עם הזמן אזי אין להוציא ס''ת אחר.

16. תיבה או שנים במזוזה או ס''ת נכתבו ללא שרטוט ישרטטם אח''כ ויכשירנה .

17. חייב שרטוט בכל תיבה ותיבה לפני כתיבה בדיעבד סמכינן על הדעה שניתן לשרטט אחר הכתיבה עד שני תיבות.

18. שני תיבות ללא שרטוט בס''ת או מזוזה אע''פ שיכול לשרטט ולתקנם כרגע ללא השרטוט פסול.

19. כשכותב בכל שיטה ושיטה רק ב' תיבות אין צריך שרטוט.

20. מה שמותר בס''ת או מזוזה לשרטט אחר הכתיבה (ב' תיבות) לאו דווקא בכל דף אלא בכל שיטה ושיטה.

21. בכל מקום שכתבנו ג' תיבות פסול בספק נוסף ניתן להכשיר ג' תיבות ללא שרטוט.

סימן: ס''ט - שאלה : סופר שספק לו אם קידש שם השם אפילו במחשבה מה ניתן לעשות ?

גרסינן בגיטין פרק הנזקין (דף נד:) ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ס''ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו אין כתובין לשמן א''ל ס''ת ביד מי אמר ליה ביד לוקח אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס''ת וכו' פירוש הא אם היה הס''ת בידו פסול ומה שלא פסול ביד לוקח שהיה סבור להפסיד רק שכר אזכרות שהוא דבר מועט. ועוד גרסינן שם כל ס''ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן אינו שוה כלום והביאו הרי''ף וכ''כ הרא''ש והנ''י וסמ''ג וטור וריא''ז הרמב''ם בפ''י שאחד מהפיסולים שכתב האזכרות בלא כוונה כלומר שאעפ''י שכל כתיבת התורה בעינן לשמה (עיין סימן רעד) יש מעלה אחרת בכתיבת השם או שדעת הרמב''ם כרש''י שסתמא סגי ורק באזכרות בעינן לשמה וכ''כ בשו''ת עין יצחק (חלק א-או''ח סימן ה) מוכח דהרמב''ם ס''ל דסתם ס''ת לשמה קאי וכ''כ בשו''ת אבני נזר חלק (או''ח סימן תקיח) וכן כתב בעל תפארת שמואל אעפ''י שמחשבה סתמא מועילה בכל הס''ת אך בשם השם בעי לשמה בפני עצמה וסתמא פוסלת .

ומרן פסק (בסימן רעו סעיף ב) שאע''פ שאומר בתחילת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה, בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לאו פסול וכ''כ בסימן לב בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ופסק כדעת הסמ''ג וסה''ת וספר ארחות חיים (הל' תפילין סי' כד) שהכותב אחד מהאזכרות צריך שיכוין לכתוב אותם לשם השם אלהי ישראל ושיוציא בשפתיו ואם לא עשה כן אין להם תקנה ואף את דברי הרא''ש העמיד כך עיין סימן רעד ומה שכתב מרן צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול משמע להדיא שצריך לומר בפה ולא מועיל מחשבה ואעפ''י שאמר בתחילת הכתיבה שכותב לשם כתיבת ס''ת זאת ועוד ממה שכתב הרמ''א דיש להקל בדיעבד משמע דמרן ס''ל דאפי' בדיעבד פסול אם לא אמר בפיו וכ''כ הב''ח שם והט''ז (בסימן רעו) אלא אם כן כלל בתחילת הכתיבה גם את האזכרות אזי בדיעבד יועיל מחשבה לבדה ואם לאו פסול .

והשיג הרב נקודת הכסף על הט''ז דאישתמיטתיה דברי הרמ''א הנ''ל שסגי במחשבה. ואפשר לומר שמה שכתב הרמ''א דסגי במחשבה היינו כשאמר בתחילה שכותב לשם קדושת ספר תורה ולשם קדושת האזכרות ובזה מסולקת ההשגה וכ''כ בשו''ת צדקה ומשפט (חלק יו''ד סימן יז) דהיכא דקאמר בתחילת הספר דאזכרות שבו אני כותבם לשם קדושת ה' איפשר דאף בשכח בא' מן השמות ולא כתבו לשמו דכשר בדיעבד משמע דכ''ש במחשבה, ועיין בשו''ת פסקי עוזיאל (סימן כו) שכתב כן וציין לדבר שמואל ועיין בבית יהודה (בחיו''ד סי' ג) בכוונת הרא''ש והטור והשו''ע והוא דכיון דמספק''ל אי בעי דיבור יש לפסול מספק דהא הוי ספיקא במידי דאורייתא דלשמו דבס''ת ודכוותיה וודאי דהוי מדאורייתא וכו' ולישנא דטוב דכתבו גבי עיבוד לאו דוקא ופי' ואם לא עשה פסול וכו' נמצא בהדיא שפי' דברי מרן ז''ל שס''ל דאפי' בדיעבד פסול וכן כתב עליו הזבחי צדק (חלק א''ח סימן ז) וכ''כ שו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן רסט) דצריך שיאמר וכו' ואם לא עשה כן פסול אפילו בדיעבד אעפ''י שחישב אבל להב''י רק פסול דרבנן הוא. וצריך לומר שאף שאמר בתחילת כתיבת הספר שכותבו לשם קדושת ס''ת כמבואר בראש הסימן מ''מ לא מיירי בקידש השמות בפי' בכולל ועיין עוד להלן.

נמצאנו למדים שלדעת מרן צריך להוציא בפיו ולרמ''א סגי במחשבה בעת שכותב האזכרות לשמן, הואיל והוציא בתחילת הכתיבה בפיו, סגי בהכי (הרא''ש ה''ת וס''ת וטור יורה דעה וא''ח). ויש להקל בדיעבד. (הרא''ש לפי הבנתו ) וכ''כ הב''ח והש''ך (בסימן רעו) וכוונתו שהסופר אמר שהוא כותב לשם ס''ת/מזוזה/תפילין יועיל בדיעבד לקדושת שם השם בדיעבד אם רק חישב וכ''כ המשנה ברורה (סימן לב ס''ק צח) שאף דלא הזכיר בתחילה קדושת האזכרות סגי דמ''מ הרי הזכיר לשם קדושה ע''כ ולא כדברי מרן לעיל וכ''כ בשו''ת בית יהודה (חלק יו''ד סימן ג) בין בכתיבת הס''ת בין באזכרות אין חיוב האמירה בפי' אלא לכתחילה לשיטת הרא''ש והטור.

ועיין בשו''ת יהודה יעלה (סימן רסט) ושו''ת בית רידב''ז (סימן כו) ובשו''ת חתם סופר חלק ד (אה''ע ב סימן ט) ובב''י (סימן רעד) ובשו''ת בית יהודה (חלק יו''ד סימן ג) דג' סברות יש בדבר:

סברא ראשונה היא התוס' בע''ז שמביא המרדכי דסתם ס''ת לאו לשמו קאי והיינו אפי' בשאר הס''ת וא''כ פסול בסתמא וצריך עקירה בפיו להוציאו מהסתם ולא סגי במחשבה ומיהו ודאי בשאר הס''ת סגי בהתחלת הכתיבה שיאמר בפי' אני כותב לשם קדושת הס''ת ותו לא צריך (כמ''ש המרדכי שם) והתוס' בע''ז (דף כז) ועיין בתוס' מנחות (דף מב) ולא נתברר בדבריהם לשיטה זו אם אומר בתחילת הכתיבה גם אני כותב האזכרו' לשם קדושה אי סגי לי' בהכי ולא בעי שיאמר לשם קדושה בכל אזכרה במקומה או דילמא לא סגי ליה.

הסברא השנית היא סברת רש''י לפי הב''י ולפי הט''ז ורבינו שמשון עיין בשו''ת בית רידב''ז הנ''ל דיש חילוק בין כתיבת האזכרות דסתמן לאו לשמן קאי לשאר ס''ת דסתמא לשמה קאי. וכן נראה ממחזור ויטרי (בסימן תקיז) .

הסברא הג' היא סברת ר' אלחנן דאפי' כתיבת האזכרות סתמן לשמן קאי ולא בעי אמירה בפירוש דכל כותב בסתם כשר .

ולעולם כל דבר דסתמו לא קאי לשמו בעי עקירת שפתי' בפי' ולא סגי במחשבה לסברת המרדכי ודעמיה וכ''כ גם באות אלף שס''ו יע''ש. ולכן דבר שאין סתמו לשמה בעי דיבור ואפי' בדיעבד מעכב.

איברא שמרן בשולחן ערוך (אורח חיים סימן לב ס''ח) כתב בלשון של טוב להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ספר תורה. וביו''ד (סימן רעו) כתב לשון צריך ולכאורה אין הבדל בלשמה בהם וכן הקשה רעק''א (בסימן לב) ונשאר בצ''ע ע''ש ותירץ בשו''ת בית יהודה (חלק יו''ד סימן ג) כתב דלישנ' דטוב דכתבו גבי עיבוד לאו דוקא ופי' ואם לא עשה כן פסול ותירוץ זה נדחה ע''י שו''ת זבחי צדק (סימן ז') שגם הוא נתקשה בזה ותירץ בשם ר''ז ובני הישיבה דכתיבה כיון דליכא מאן דס''ל דלא בעי כתיבה לשמה פסול אפי' בדיעבד אבל בעיבוד כיון דהעיבוד גופיה פלוגתא איהו וכשחישב אנן פוסלין משום ספיקא משום הכי בדיעבד כשר. ולכן מרן חילק בין עיבוד לכתיבה וגם בשו''ת (משיב דבר חלק א סימן ג) תירץ שרוב קלף הוא לסת''מ ודי בזה במחשבה לבד, וא''צ עקימת שפתיו לזאת להוציא מסתמא .

וקשה לומר שבדיעבד פסול הלא בב''י משמע שמחשבה לא פוסל שכתב ביורה דעה (סימן רעד) בשם הרא''ש שלגבי עיבוד לשמה ה''ר ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו או אי סגי במחשבה וכתב הילכך טוב הוא להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד ותו לא צריך וכ''כ בשו''ת הרמ''ע מפאנו (סימן צד) שישראל המעבד העור בידיו די לו במחשבה. וכתב הב''י עוד וכן כשמתחיל לכתוב ס''ת יאמר ס''ת זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ותו לא צריך אמנם בשעת כתיבת האזכרות צריך שיחשוב לשם קדושת השם וכתב עוד גם בשם הסמ''ג וכשיכתוב צריך שיאמר בפירוש בתחילת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה כי שמא אין די במחשבה וכ''כ בספר התרומה והמרדכי (מנחות סי' תתקמט) בשם ר''י מאורליינ''ש ובסימן לב כתב בשם ספר ארחות חיים שלדעת בעל התרומה אינו צריך שיאמר בפירוש אלא בתחילת הכתיבה אבל מחשבה ודאי בעי על כל שם ושם וכן דעת הרמב''ם ז''ל וכתב עליו הב''י שיש לתמוה עליו שכתב כן בשם הרמב''ם שהרי הרמב''ם דבריו סתומין כדברי הגמרא ואין בהם הכרע וגם מה שכתב בשם בעל התרומה אינו מכוון שהרי מסופק הוא אי סגי במחשבה וראיתי עוד ברבינו ירוחם (נתיב שני חלק שני) שכתב להדיא שצריך לחשב במחשבתו ע''ש.

נמצא שלדעת א''ח שהרמב''ם וספר התרומה וגם לרבינו ירוחם שמספיק לכתחילה מחשבה ואילו הב''י כתב שאין הכרע בדברי הרמב''ם וספר התרומה משמע בדיעבד שפיר נמצא להדיא לדעת מרן הב''י שאם אמר בתחילת הכתיבה שכותב לשם קדושתו ושכל אזכרות וכו' ובזמן כתיבה לא הוציא מפיו אלא רק חשב בלבו כשר אך אם לא אמר בתחילת הכתיבה שכותב לשם קדושתו וכו' ורק חשב בכתיבת שם השם פסול ועיין בקול יעקב (סימן רעו) שכתב שאם אמר רק לשם קדושת ס''ת נכללו גם האזכרות בקדושה זו אע''ג דלא הזכיר האזכרות וכל שכן אם כלל בתחילת הכתיבה גם האזכרות וציין ללבוש א''ר עו''ת ט''ז רבינו זלמן פרמ''ג יפה ללב מלא''ש קה''ס בלשכ''ה איל מלואים אניה דיונה בן איש חי.

ועיין בשו''ת צדקה ומשפט (חלק יו''ד סימן יז) שכתב היכא דבתחילת הספר קאמר בהדיא דאזכרות שבו אני כותבם לשם קדושת ה' איפשר דאע''ג דבעידן כתיבה שכח בא' מן השמות ולא כתבו לשמו דכשר בדיעבד דאהני כללא קמא וקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. ומ''ש מרן בשו''ע וצ''ל בכל פעם שכותב ה' שכותבו לשם קדושת ה' ואם לא עשה כן פסול, מיירי בשלא קידש את ה' לא בתחילה ולא בסוף, דקדושת ס''ת לחוד וקדושת השמות לחוד, אבל בקידש השמות בכללותם בתחילת כתיבת הספר לכו''ע מהני להיכא דשכח (ועיין בסימן רעד בקול יעקב שלא כתב כן ועוד אחרונים) וכתב עוד בשם הרב לקט הקמח וז''ל: בהיות שיש שמות בס''ת שנפל בהם הספק אם הם קודש או חול וכו' הדבר הישר הוא שיסמוך הסופר על מה שקידש כל השמות בתחילת כתיבת כל הספר ויכוין בכך כשיתחיל לכתוב שיתקדשו מאליהם כל שמות הקודש הראוים להתקדש ובכוונה זו יועיל לכמה מהמקרים שיכולין לבא אל הסופר מחמת שכחה.

ועיין בשו''ת הרדב''ז (חלק א סימן קנד) שכתב שטוב וישר בכל הדברים שצריכין לשמה לפרש בדבור שהוא עושה לשמן אבל בדיעבד מודה אני שאין הדבר נפסל בכך כיון שגמר וחשב בדעתו לעשותן לשמן. והביאו גם שו''ת פסקי עזיאל בשאלות הזמן (סימן נו) שציין גם לרמ''ע שהביא דברי הרא''ש אלה והוסיף עליהם וכתב: אבל הרמב''ם וכל הראשונים פשיטא להו דמחשבה מפגלת בקדשים ולדידהו נמי תפשוט דעבוד העור וכתיבת הגט לשמה במחשבה סגי אפילו לכתחילה וכו' (תשובות הרמ''ע סימן צ''ד).

וידועים דברי החיד''א שכתבנו בספרינו שיש לסמוך על הב''י יותר משו''ע וכ''כ מהר''י ז'יין עיין בדברינו בהמשך אך לחומר הקושיא תירצו שמה שכתב מרן שהבאנו דבריו לעיל ואם לא עשה כן פסול (בסימן רעו) ולא כתב בלשון ולא אמר משמע שפסול משום שלא עשה אף פעולת מחשבה הא חשב מועיל וכ''כ בשו''ת זבחי צדק (חלק א''ח סימן ז) אך כתב שלא נראה מפשט דבריו ועיין יביע אומר (חלק ח סימן נה) שציין לשו''ת באר המים (חיו''ד סי' מד, דכ''ט ע''ב) שכתב לדקדק מלשון מרן השו''ע כנ''ל ועוד אחרונים ואעפ''י שתירוץ זה דחוק מכל מקום בכדי ליישב את הב''י עם השו''ע עדיף טפי ובשו''ת צדקה ומשפט (חלק יו''ד סימן יז) כתב שהיכא דעביד קדושת השמות בכולל קודם כתיבת ס''ת מהני להיכא דשכח ולא עבד קדושה בזמנה, ומ''ש מרן הנ''ל אם לא עשה כן פסול, מיירי בשלא קידש את ה' לא בתחילה ולא בסוף, וכ''כ שו''ת קול מבשר (חלק א' סימן סט) שכתב כיון דקודם התחלת כתיבת הס''ת אמר הסופר: הנני כותב לשם קדושת ס''ת וזה מהני לכל הס''ת וציין למקור הדברים שמבואר (ביו''ד סי' רעד).

מכל הנ''ל נראה להדיא שצריך להוציא בפיו או לפחות במחשבה שכותב לשמה בכל האזכרות ולא מצאנו חילוק כלל בין שם הויה או לשאר שמות השם שאינם נמחקים. והכי איתא בפרק שבועת העדות לה: את השמות שאינם נמחקים ואלו הן : אל , אלהיך , אלהים , אלהיכם , אהיה אשר אהיה , אדנ''י , יה , שדי , צבאות , נמצא שאין חילוק כלל בין שמות השם וקדושתם שווה.

אלא שבהלכות תפילין (פ''א סעיף טז) כתב הרמב''ם את דיני כתיבת שם השם ופירש שם הכ''מ שזהו רק על שם של ד' אותיות דהיינו שם הויה בלבד נמצא שאין הדין שווה בין שאר שמות השם לשם הויה בן ד' אותיות וז''ל כלומר אם לא כתב שם בן ד' שהיה לו לכתוב וכו' אלא שבב''י כתב בשם הר''י אסכנדרני בשם הירושלמי הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו היה כותב ב' וג' שמות הרי זה מפסיק ביניהם ומשיב והרמב''ם כתבה בפ''ה מהל' ס''ת מזה הירושלמי נראה לכל השמות שאינם נמחקים צריך כתיבה לשמה כשם ההויה דאי אמרת דא''צ אלא לשם ההויה בלבד כמו שאומרים קצת סופרים אנה מצאנו ג' שם הויה סמוכים דבשלמא שני שמות הויה ושם אחד עמהם מצינו בי''ג מדות ה' ה' אל וכן בפסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' עכ''ל פירוש דבריו שנראה לו שלכל שם משמות השם צריך כתיבה לשמה אעפ''י שהסופרים בזמנו לא אמרו כן וכתב עליו הב''י שמשם אין ראיה כל כך שניתן לתרץ את הירושלמי כפי שתירץ הנ''י כגון שהניח כמה שמות ה' לכותבם יחד זאת אומרת שצריך לכוון רק בשם הויה בלבד ואעפ''י שהב''י לא דחה בשתי ידים את הר''י אסכנדרני ומאידך גם לא קיבל את דעתו של הנ''י שרק בשם הויה צריך לשמה ולכן כתב הב''י בלשון פשרה וז''ל ומ''מ נכון הדבר לכתוב כל השמות שאינם נמחקים לשמן עכ''ל. משמע להדיא מדברי הב''י שלכתחילה ודאי צריך לקדש כל שם משמות השם אבל בדיעבד אם לא קידש ודאי לא נפסל בשל כך למעט שם הויה שאם לא קידש אותו לכו''ע פסול .

אלא שקשה משום שמרן בשולחנו הטהור פסק בסכינא חריפא (בסימן רעו) אע''פ שאומר בתחילת הספר שכותבו לשם קדושת ס''ת בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול ע''כ וזהו הפוך ממה שפסק בב''י דלעיל שבדיעבד לא נפסל וראיתי בברכ''י (בסימן רעו) בשם הרב מהר''י זיין שהקשה כנ''ל ותירץ שמה שכתב מרן בש''ע לא קאי על כל השבעה שמות אלא דוקא על שם הויה ולא הזכיר ז' שמות אלא לומר דלכתחילה צ''ל כן קודם כתיבתן אבל בדיעבד אינו פוסל אלא שם בשם הויה ואף שזהו דוחק גדול מ''מ כיון שלא מצינו שורש דין זה אלא במהר''י אסכנדרי והוא עצמו לא כתב פיסול וכו' וכבר כתבו האחרונים שאסור לפסוק מתוך השו''ע לפי שלא עשהו כי אם לקיצור דבריו שבב''י עכ''ל וכן ראיתי שכתב כן רעק''א (בסימן רעו) דזהו רק לכתחילה אבל דיעבד לא פסל דהרי באמת ממה דפי' הנ''י הכי להירושלמי מוכח דס''ל דדוקא בשם הויה בעי' כתיבה לשמה וכ''כ הרדב''ז (ח''ב סי' ק''ב) ודע שלדעתו קידוש השם הוא מדרבנן (ומחלוקת ידועה היא)וכתב עוד (חלק ג סימן תרמז) אלא ודאי לא נאמר דין זה אלא להאזכרות לבד וכן כתבו המפרשים עלה דבשם בן ד' מיירי ע''כ ועיין עוד שו''ת בית רידב''ז (סימן כו) .

ובשו''ת יוסף אומץ (סימן א) כתב שהפני יהושע פסק כדעת הרדב''ז ובספר הקובץ בהלכות תפילין כתב צ''ע לדינא והגר''א הבין את הב''י כדברינו אלא שכתב כדעת הר''י אלכס' והוכיח מהירושלמי שאף בשאר שמות השם צריך לכוון לשמה ואם לאו פסול וגם החיד''א בברכ''י ובשו''ת יוסף אומץ פסק שכל השמות השם שוים וכתב שם שיש שני גרסאות בירושלמי עיין שם וכ''כ ערוך השולחן וכ''כ הב''ח בשם הב''י (בסימן רעו).

ונראה כפי שפרשו האחרונים לעיל בדברי מרן בענין לשמה שאם לא עשה כן פסול לא חוזר על (רישא) דהיינו צריך לומר וכו' עיין ביביע אומר (חלק ח או''ח סימן נה) וזאת משום שמוכח בב''י שלדעתו מחשבה מועילה בכוונת שם השם ואע''פ שכתב בשו''ע בלשון אחרת הפסיקה בהתאם לב''י עיין לעיל בזה ואם כן מה שונה בעיניננו הלא מוכח בב''י שרק בשם הויה אם לא כוון פסול ובשאר שמות בדיעבד שפיר.

הנה מצאנו מחלוקת ראשונים ואחרונים האם צריך לכווין לשמה בכל שמות השם או מספיק רק בשם הויה ועוד מחלוקת הנ''ל אם פוסל בלשמה כשלא הוציא בשפתיו או די בחשיבה ואפשר לעשות ספק ספיקא ואם נחמיר ונפסול ספר תורה על זה דהוי חומר' דאתי לידי קולא לגנוז כמה אזכרות שנכתבו באותה ס''ת ולכתחילה ודאי שיש לכתוב את כל שמות השם בכוונה וקדושה עיין בדברינו (בסימן ס) ובדיעבד נראה שלא פשוט לפסול יריעה וכ''ש ס''ת אם לא כוון בשאר שמות השם שלא נמחקים אלא רק בשם הויה בלבד אם לא כיוון פסול ובשאר שמות השם כשניתן (עם הספק הזה) לעשות ס''ס שפיר דמי או להעביר עליו קולמוס עיין בדברינו (סימן ע).

ותו בס''ס הנ''ל ניתן לעשות לו סניף ע''פ מה שדחה מרן בב''י (בסימן רעד) את המרדכי שרצה להוכיח דבשמות צריך בפירוש לשם קדושת השם אעפ''י שכתבו לשם קדושת ס''ת וכתב עליו מרן בב''י וראיה זו אינה כלום וכו' והט''ז (בס' רעו) תמה על הב''י וכתב דודאי ראיה ברורה היא וכו' וכבר עמד על המדוכה החיד''א בפירוש מסכת סופרים (פרק ד) ודחה דברי הט''ז עיין שם. וכן כתב הרדב''ז להלכה (בסימן עז) וז''ל פשטא דמילתא משמע דאם היה צריך לכתוב השם וכתב אותו סתם נתקדש ע''כ אלא אם כן כיוון לשם אחר כגון יהודה ושכח ד' לא נתקדש. אמור מעתה אם קרה דבשאר השמות לא קידש רק במחשבה שפיר דמי בדיעבד משום ס''ס.

וכאשר נזכר בזמן כתיבת שם משמות שאינם נמחקים למעט שם הויה וקידש את השם ואעפ''י שקידשו בחלק קטן מהאות האחרונה שפיר דמצאנו מחלוקת אחרונים האם מועיל קידש השם לאחר שכתב כמה אותיות כספר בני יונה ובתשובת הלק''ט והרמ''ע מפאנו שכתבו שמועיל שלמדו מדהיה צריך לכתוב השם וכו' דהא מהני אם עושה מאות ד' לאות ה' זאת אומרת שאם קידש אפילו בחלק קטן של אות כמו היוד בתוך הה' מועיל ובס' הלכות קטנות (בסימן סז) דאין ראיה מדהתכוין לכתוב את השם וכתב יהודה עושה מד' ה' וכו' אבל מההיא דשבועות (לו:) דכתב א''ד מאדנות יש ראיה דפשטה קדושה למפרע ולכן ודאי עבדינן ספק ספיקא ספק אם צריך לקדש שאר שמות השם ואם תאמר שצריך שמא הלכה כדעת הפוסקים שאם קידש בסוף האות משמות השם מועיל .

וכ''כ בספר עיקרי הדינים בהלכות ס''ת (אות יב) בדין מי ששכח לקדש אות של שם השם ונזכר וקדש וגמר הכתיבה והתירו מים רבים והלק''ט אלא שבספר עדות ביהוסף אסר וכתב דאזכרות שאינן הויות יש להקל בס''ס.

ואעפ''י שאמרנו שניתן לעשות ס''ס בכל שמות השם למעט שם הויה עיין בדברינו (בסימן ע) אם ניתן להעביר דיו על גבי דיו בשמות שם הויה ועיין עוד בדברינו (בסימן מט) כאשר הס''ס נגד מרן.

איברא שראיתי בשו''ת יהודה יעלה (חלק א - יו''ד סימן ער) כתב דלא כהרדב''ז ואיזו מהשמות שאין נמחקים שלא קדש אותו הסופר בודאי הס''ת פסול וגם מספיקא לא מתכשר בלא תיקון ואין לצרף דעת הרדב''ז בזה לעשות מיניה אפילו ס''ס כנ''ל וכ''כ שו''ת בית רידב''ז (סימן כ) בשם משנת אברהם שמביא מכמה תשובות ומס' יד מלאכי דאין לסמוך על הרדב''ז ולפי מה שהעלנו שהרדב''ז אינה דעה יחידה וודאי שפיר סמכינן עליה ועבדינן ספק ספיקא .

לסיכום: סופר שספק לו אם קידש את שם השם שאינו שם הויה בדיעבד כשר ועל הצד הטוב יקדש ויעביר שוב קולמוס.

פירות הנושרים:

1. לכתחילה צריך לקדש בדיבור כל שם משמות השם.

2. אם קידש את השם למעט שם הויה רק בחלק האות האחרונה שפיר.

3. אם קידש שם השם במחשבה בלבד כשר.

4. אם אמר לפני הכתיבה לשם ס''ת וכו' בלבד וחשב בקידוש שם השם כשר.

5. אם יש ס''ת ששמות השם (למעט שם הויה )שלא קודשו ואין ס''ת אחר מותר לקרא בו לכתחילה ואף לברך עליו .

6. וכן אם בזמן קריאה נודע הדבר אין להוציא ס''ת אחר.

תוכן העניינים

בריח התיכון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה