חלק ב · סימן : נ''ה - שאלה: היכן נקבעת המזוזה ומה הדין בשער גבוה ?
כתב הרמב''ם (בהלכות מזוזה פ''ו סעיף יב) שצריך לקבוע את המזוזה בתחילת שליש העליון של גובה השער ואם קבעה למעלה מזה כשרה והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח וכ''כ נימוקי יוסף (בהלכות מזוזה) שמודד מלמטה למעלה שני שלישי הפתח וכשיכנוס לתחילת שליש עליון יתן שם המזוזה ודווקא לכתחילה אבל בדיעבד משליש העליון ולמעלה כשר משמע שלכתחילה יש לקבוע בשליש העליון ואפילו אם השער נמוך או גבוה ואף שלא תיראה המזוזה ובדיעבד שפיר כל גובה המשקוף למעט טפח עליון. אלא שהראב''ד השיג עליו מהירושלמי וכתב הגע עצמך שהיה שער גבוה מניחה כנגד כתפיו ודיו ע''כ וכן נראה דעת הרא''ש כטעם הראב''ד עיין ב''י (בסימן רפט) ובהגהות הב''ח (אות נ) על הלכות מזוזה וז''ל הרא''ש (הלכות מזוזה סי' י) פירוש שלא ירחיק מן המשקוף יותר משליש גובהו של פתח אבל יכול לתתו בגבהו של פתח עד המשקוף עכ''ל ונראה שטעמו מדאוקימנא לה בגמרא כרבי יוסי דאמר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה ומאי תחילת שליש העליון דקאמר להרחקה שלא להרחיקה מן הקורה של מעלה יותר משליש.
נמצא לדעתם שכל השליש העליון כשר לקבוע בו מזוזה ועדיף כנגד כתפיו ועיין בתוספות מסכת מנחות (דף לג.) שציינו לירושלמי בפרק שני דמגילה משמע דבי מדרשא דרבי חנינא היה בו מזוזה ומונחת כנגד כתיפותיו של אדם וכ''כ נקודות הכסף בשו''ע (סימן רפט) בשם ראשונים ואחרונים עיין שם ועיין עוד בדברי הטור והמרדכי (סי' תתקסא ח ע''ב) שכתב מסופק היה ר''י אם ההיא דירושלמי שהניחו רבי חנינא כנגד כתפותיו פליג אתלמודא דידן מדלא מפליג בין גבוה לנמוך ומיהו נראה דלמעלה מכתפיו לא יניחנה אם הפתח גבוה כל כך דלא יניחנה לעולם במקום שאינה נראית לו וכן משמע מדקאמר מניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים כדי שיפגע במצוה מיד עכ''ל וכ''כ הט''ז שם להורות שהשראת השכינה במקום מזוזה שהיא בין כתפיו של אדם ועיין עוד בשו''ת אגרות משה (חלק או''ח ד' סימן קה) בביאור דברי הט''ז וכ''כ הש''ך בשם העט''ז וכ''כ חיי אדם (בכלל טו אות יז) נמצא שאף בשער גבוה יש לקבוע את המזוזה בגובה הכתפיים אעפ''י שאינה נמצאת בשליש העליון כלל והקשה בשו''ת אבני נזר (חלק יו''ד סימן שפד) שנותנה כנגד כתפיו אבל לא למעלה מכתפיו בענין שלא יראה אותה. תמוה שהרי הכתפים למטה מן העינים ואדם מביט למעלה ולא למטה כדאיתא בב''ק (כ''ז:) ובתוס' ור''ש שם. ונראה דהכי פירושא דכשהפתח גבוה באופן דשליש עליון אינו גבוה יותר מארבעה או חמשה אמות דרואה המזוזה קובעה כדרכה בשליש עליון. אך כשגבוה הרבה יותר ויותר. ואם נניחנה בשליש עליון לא יראנה מה יעשה לקובעה כתקנה. לא יחשוב הפתח רק כשיעור קומת האדם שהאדם משתמש בו וקרינא בי' דרך ביאתך. וע''כ קובעה כנגד כתפיו שבזה הוה הרחקת טפח מקומתו כן נ''ל הפירוש הגם שהוא עדיין דחוק. ובשו''ת מהרש''ם (חלק ג סימן ריט) תירץ שאפשר דהירושלמי מיירי בגבוה הרבה למעלה מעשרים אמה דלא שלטה בה עינא או שגם כתפיו בתחילת שליש עליון וגם בשו''ת תשובות והנהגות (ח''ב סימן תקלח) כתב שלמעשה יש לקבוע נגד כתפיו ובשער רגיל כתב (בסימן תקלט) שיש לדקדק ולהניחה בדווקא בתחילת שליש העליון שזהו המצווה לכתחילה לכ''ע וראוי להזהיר לכך ע''ש .
אלא שהכסף משנה ומגדול עוז כתבו שדעת הרמב''ם והרי''ף כהבבלי שסתמא קתני ולא חילק דהיינו תמיד יש לקובע בשליש העליון אעפ''י שהשער גבוה וכתבו התוספות בפרק הקומץ (לג: ד''ה ומאי) בירושלמי פרק בתרא דמגילה (הי''ב) משמע דכשהפתח גבוה הרבה מניחה בין כתפיו וחולק על תלמוד שלנו עכ''ל. וכתבו הב''י (בסימן רפט) נמצאנו למדים לפי תלמודינו וכפירוש הכ''מ שמצוותה היא בדווקא בתחילת השליש העליון ובדיעבד כל השליש העליון כשר אבל בפחות משליש העליון משמע פסול וכ''כ הב''ח ובית יוסף שם שמדברי הרמב''ם (מזוזה פ''ו הי''ב) נראה דלכתחילה מצווה להניחה בתחילת שליש העליון ונראה מהרמב''ם דלמטה משליש העליון פסולה וכן משמע פשטא דברייתא בגמרא ע''כ ושוב כתב שם בהמשך שלדעת הרמב''ם פסול כך ובשו''ע כתב כן שמקום קביעתה בתחילת שליש עליון גובה השער ואם קבע למעלה מזה כשרה וכו' ולא כתב מה הדין מתחת לשליש העליון וכבר כתבנו בספרנו בשם החיד''א שמה שלא כתב מרן בשו''ע אנו סומכים על דבריו בב''י ששם עיקר דבריו ועין עוד בבן איש חי (ש''ב פ' כי תבא אות ז) וערוך השולחן (שם בסעיף י) שנוטים לפסול מתחת לשליש עליון וחיי אדם (בכלל טו אות יז) פסל וצריך להניחה נכון ולא יברך ובקיצור שולחן ערוך (סימן יא) כתב שאף אם קבעה למטה משליש עליון צריך להסירה ולקבעה כראוי ובברכה.
והברכי יוסף כתב בשם האר''י ז''ל שגלה סודו שתהיה בשליש העליון בדווקא וכן משמע ממחזור ויטרי (סימן תקטו) שכתב וצריכה להניחה בתחילת שליש העליון של גובה הפתח. ובספר החינוך (מצוה תכג) כתב שמצוה להניחה בתחילת שליש העליון ועיין עוד בספר האשכול (אלבק הלכות מזוזה דף עג) וכ''כ ספר כלבו (סימן צ) וז''ל בתחילת שליש העליון של גובה השער וכ''כ בשו''ת מהרש''ם (חלק ג סימן ריט) שגם בנימוק''י שעל הרי''ף מוכח להדיא דלמטה משליש עליון פסול גם בדיעבד וכ''כ שו''ת יביע אומר (חלק ב-יו''ד סימן כא) שהעיקר בזה להניחה בשליש העליון, גם כשהפתח גבוה הרבה, שאז תהיה המזוזה למעלה מכתפיו. ואם קבעה במקום לא נכון יחזור ויטלנה משם ויניחנה במקומה הראוי בלי ברכה. וכן נראה מד' המעשה רוקח (דק''ה ע''ד). ע''ש. ואע''פ שעי''ז ימנע מהמנהג שנהגו להניח ידיהם על המזוזה בצאתם מן הבית ובכניסתם .
לסיכום: גם בדלת גבוהה מאוד יש לקבוע את המזוזה בתחילת שליש העליון .
פירות הנושרים:
1. מזוזה שנקבעה מתחת לשליש העליון של המשקוף נראה לפסול ויש לקובעה שנית במקומה בלא ברכה.
2. גם אם השער גבוה אם תקבע המזוזה בשליש העליון לא יגיעו אליה וגם לא תראה המזוזה בכל זאת יש לקובעה בשליש העליון בלבד.
3. יש נוהגים בשער גבוה לקבוע מזוזה בגובה בין כתפיו .
4. לכתחילה מיקום המזוזה הוא בדיוק בתחילת שליש העליון.
5. בדיעבד כל השליש העליון מקום המזוזה .
6. טפח עליון (הצמוד למשקוף) פסול לקביעת מזוזה.
סימן: נ''ו - שאלה : דלת ויטרינה שסוגרת את כל חלל הפתח היכן מקום הנחת המזוזה ?
איתא במנחות (דף לב:) תניא נמי הכי תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת סכנה ואין בה מצווה וכו' מצווה להניחה בתוך חללו של הפתח וכתב הטור (בסימן רפט) שאם הניחה מאחורי הדלת אין זה מצוותה ונראה שאם שינה אינו מעכב וכ''כ הרא''ש בשם ר''ת וכ''כ התוס' (לב:) וכ''כ הרא''ם (בסימן ת) עיין תועפות ראם שם וכ''כ ערוך השולחן (בסימן רפט) ומדאמרינן מצווה דהיינו לומר דלא קיים מצווה מן המובחר אבל מ''מ כשרה היא דאל''כ ה''ל למיתני פסולה עיין דברי חמודות (אות טז ואות יז) משמע אף אם המזוזה לא נמצאת בחלל הפתח אין זה מעכב.
אלא שהב''י פירש שם אמר רב יהודה אמר שמואל מצווה להניחה בתוך חללו של פתח וכו' פירש''י בתוך חלל הפתח ולא מבחוץ בשעריך כתיב דהיינו מקום סגירת השער ואינה משתמרת מפני המזיקים שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהלכתה וכתב עוד (הב''י) בשם הנ''י שאם המזוזה אחורי הדלת חוץ למזוזת השער פסולה דבעינן דרך ביאתך וכ''כ הרמב''ם וכ''כ הבן איש חי (ש''ב פר' כי-תבוא אות י) נמצא שלדעת הרמב''ם הנ''י רש''י הב''י פרישה הבן איש חי שאם קבעה מאחורי הדלת פסולה וכן נראה שפסק בש''ע (בסימן רפט) שם ואעפ''י שלא כתב להדיא פסול אך מהב''י ברור הדבר.
ומהרמ''א נראה שפסק כדעת הטור שאינו מעכב אלא שממה שכתב ובלבד שיניחנה במזוזה עצמה משמע כהב''י דהיינו מאחרי הדלת פסולה משום שאינה בחלל הפתח. ועיין בדברי חמודות (באות טז) שרמ''י פירש את רבו הרמ''א שאחורי הדלת פסולה דהיינו כדעת הב''י אומנם כתב שאינו מוכרח עיין שם ואף הש''ך מסתפק בדעת הרמ''א מדכתב בלשון וכן נראה וז''ל אפי' הניחה אחורי הדלת כשרה בדיעבד כן משמע בטור וכן נראה דעת הרב אבל דעת הנ''י הרמב''ם הב''י העט''ז פסולה הלכך יש לחזור ולתקנו כהוגן וכתב עוד בשם מעדני מלך בשעת הדחק כגון מפני העכ''ם יש להם על מה שיסמוכו וכ''כ הט''ז אינו מעכב בדיעבד ועיין בזה עוד בספר שכל טוב.
ומאחר ובדלת ויטרינה ואין מקום כלל להניח את המזוזה על המשקוף בתוך חלל הפתח משום שהדלת סוגרת את כל חלל הפתח ולקבעה אחורי הדלת לא יצא חובת מזוזה ואף לדעת הש''ך רק בדיעבד ואם ניתן לתקנו כתב שיתקן ומה שכתב הט''ז בדיעבד כשר מדלא אשכחן מאן דפליג על הטור אינו כן כדאמרינן לעיל וכן השיג עליו נקודות הכסף שהרמב''ם הנ''י והב''י פליגי, וכן לפמ''ש לעיל הרמ''א גופיה אין וודאות שפסק כדעת הטור .
ונראה בנדון דידן ניתן לקובעה בתוך המשקוף (הפרופיל) עצמו או בעומק המשקוף מאחרי הפרופיל בקיר עצמו שכל עובי המשקוף עד טפח נחשב חלל הפתח לכו''ע מדאמרינן בפרק הקומץ שאם העמיק לה טפח פסולה נמצא שעד טפח בתוך המשקוף נחשב חלל הפתח וכ''כ מרן (בסימן רפט) כיצד קובע' ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח או יחפור בה חפירה ויקבענה בה ולא יעמיק לחפור טפח בעומק שאם עשה כן פסולה וכ''כ ברכ''י (סימן רפט) או יחפור וכו' נראה מהטעם שכל יותר מטפח אינו נחשב מזוזת הפתח ולכן פסול וכ''כ הטור ודברי חמודות והראם סמ''ג שם ועוד. ויש עוד לדון מה ההפרש בין טפח בתוך המשקוף שכשר ונחשב על המזוזה (אף אם תוך הטפח הוא מאחרי הפרופיל ומגיע לתוך הכותל) לבין טפח בצדי המשקוף שאינו כשר לכו''ע מהטעם שלא נחשב על המזוזה עיין עוד בזה בשו''ת שאילת דוד (חלק יו''ד סימן ט) ובשו''ת חלקת יעקב (הערות ליו''ד סימן קסד) ובספר שכל טוב (סימן רפט).
ומרן בכ''מ שם כתב שטעם הפיסול משום דהו''ל תעשה ולא מן העשוי וקשה מה שייך הטעם הנ''ל הלא כל עובי הטפח הוא כחלל הפתח ומעל עובי טפח פסול וראיתי בספר הקובץ בהלכות מזוזה שהשיג על דברי הכ''מ וכתב שאין זה על המזוזה אלא תוך המזוזה וציין ללבוש וגם הב''ח כתב (בסימן רפט) שנ''ל טעות סופר הוא. ונראה לי דאפשר דכוונת מרן בכ''מ ע''פ מ''ש הגמרא במנחות שטלה עליה מלבן אם יש טפח צריך מזוזה אחרת אם לאו אינו צריך מזוזה אחרת נמצא שישנו משקוף חדש שנתחייב במזוזה והמזוזה הישנה נמצאת במשקוף הישן והיא קדמה למשקוף החדש וק''ל אך גם מרן יסכים שאם חפר במשקוף הקיים יותר מטפח פיסולו מטעם שאין המזוזה נמצאת במשקוף כנ''ל וכ''כ נ''י הניח מזוזה ואח''כ העמיד המלבן בצדה פסולה משום תעשה לא מן העשוי ע''כ כדאמרינן. ובוודאי שאין להכניס את המזוזה בפרופיל משקוף הויטרינה ואח''כ לקובעו דהו''ל תעשה ולא מן העשוי. ולכן רק לאחר קביעת המשקוף יכניס את המזוזה לפרופיל דרך הנקב שעשה מהצד.
ואע''פ שהכניסה בחלל המשקוף ואינה נראית מחלל הפתח והיא נראית מהצד (מהנקב שמשם הכניס אותה) או אם הכניסה לתוך הפרופיל ממקום אחר או שנמצאת מאחורי הפרופיל בעומק המשקוף בתוך טפח והיא מסומנת שפיר ועיין עוד בדברינו (בסימן נז) שגם אין חובה לראות את שם השם שדי שבמזוזה ובמקום מטונף ראוי לכסות ע''ש וכ''כ ערוך השולחן שדי בהיכר קטן שיש שם מזוזה וכ''כ בפתחי תשובה (סימן רפט) כתב בשם יד קטנה בענין שתהא נראית והעלה דזה ברור לדינה דכשאין המזוזה נראית וגם אין היכר וזכר לה כלל דודאי אין יוצאין י''ח מזוזה כלל ואע''פ שמונחת במקומה כהלכתה וכ''כ בן איש חי (ש''ב פר' כי-תבא אות יד) אלא שנראה מדבריו שאע''פ שאין היכר כשר בדיעבד ולכן יש לעשות איזה סימן או היכר בחלל הפתח על מקומה וכאן שהמזוזה נמצאת בתוך הפרופיל (המשקוף) יש לסמן את מיקום המזוזה או לחתוך חלק מהפרופיל מהצד בכדי שתיראה ויחברה עם הבית לפרופיל המשקוף דכתב כנה''ג (בסימן רפט) בשם ספר הזכרונות שיש להיזהר שלא לקבוע מזוזה בין על גבי מזוזת הבית בין בתוכה עד שיניחנה בתחילה לתוך קנה כמנהג. וכ''כ הרמב''ם (בה' מזוזה פ''ה ה''ו) בזה''ל ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה והב''ח שם בשם המרדכי דיכניסנה בחלל הקנה אורך הקנה כאורך המזוזה שבכתב כמנהג כל ישראל ואח''כ יקבענה בעץ או באבן וכו' ע''ש ובשו''ת שאילת דוד (חלק יו''ד סימן ט) .
אלא שעדיין יש לדאוג שהמזוזה תהיה מחוברת בחוזקה למשקוף כפי שכתב הרמב''ם (בהלכות מזוזה סעיף ח') אם תלאה פסולה שאין זו קבועה משמע שצריכה להיות קבועה בחוזקה וכ''כ מרן ימסמרנה במסמרים או יחפור בה חפירה ויקבענה וכ''כ דברי חמודות אלא שמפתחי תשובה (בסימן רפט) לא משמע כן שכתב בשם דרכי נועם דלמצווה צריך שתהא קבוע במסמרים דהיינו רק למצווה ואינו לעיכובה אם מחוברת ארעי אבל לא נראה כן אלא כוונתו שדווקא מסמרים המצווה ועיין שם שכתב עוד אם קבע המזוזה על נסר בכדי לחבר את הנסר לקיר או ברזל לא נחשב תעשה ולא מן העשוי ואם נתנו לזמן קצר כגון ששכר דירה מגוי לזמן קצר או אף שכר מיהודי והמזוזות שלו יקרות יכול לבודקם לפני עזיבתו ולשים במקומם מזוזות פשוטות אין צריך לקובעם בחוזקה כפי שהש''ך כתב (בסימן רפט) בשם הב''ח והירושלמי שאם היא לזמן קצר אין צריך לקבעה בחוזקה על ידי מסמרים. ועיין לגאון הרב שטרנבוך בשו''ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תרמו) שהעלה שבמסמרים הוא לכתחילה ובדיעבד הדבקה בנייר דבק מועיל ובסימן תרמו פסל מזוזה שתלויה רק במסמר עליון . ובשו''ת אבני ישפה (חלק א סימן רי ענף ד) פסל את הדבק סלו-טייפ כי במשך הזמן מתייבש ונקרע והתיר דבק מגע והפוקסי ע''ש.
לסיכום: דלת ויטרינה שממלאת את כל חלל פתח המשקוף ניתן להכניס את המזוזה בתוך פלופיל המשקוף גם לדעת אחינו האשכנזים עדיף כך או בעומק המשקוף מאחורי הפרופיל בתוך טפח.
פירות הנושרים:
1. לא יעמיק לחפור טפח (8 ס''מ) בעומק המשקוף שאם עשה כן פסולה.
2. יש לקבוע את המזוזה בחוזק במשקוף ע''י מסמרים ולא עראי (מסמר למעלה ומסמר למטה).
3. יש לדאוג שבונים או קונים דלת עם משקוף שיהיה מקום למזוזה בהתאם להלכה.
4. בדיעבד שאין אפשרות לקבוע את המזוזה בשום אופן בחלל הפתח ולא במשקוף יקבענה מאחורי הדלת עד לתיקון המשקוף.
5. אם צריך להתגורר זמן קצר יכול לחברה זמנית ולא בחוזק בהתאם לזמן שמתגורר שם.
6. יכול לחבר את המזוזה על הנסר בכדי לחברו על המשקוף.
7. אם ציפה את המשקוף בלבנים כך שהמזוזה עומקה טפח יש לפרקה ולקבעה על הלבנים החדשות.
8. גם אם המזוזה במקומה הנכון צריך שתיראה אפשר ע''י סימן כגון צבע וכד'.
9. גם אם קובעה בתוך המשקוף יכניסה קודם לתוך הקנה דהיינו הבית שלה.
10. יש לשמור על המזוזה ולעוטפה בטוב בתוך הבית שלה בכדי שלא תבלה ע''י לחלוחית הקיר או מים מניקיון הבית ועיין בדברינו בסימן נז.
11. אסור לחבר את המזוזה לפרופיל משקוף הויטרינה לפני שהוקבע.
סימן : נ''ז - שאלה: האם צריך לכתוב שם שדי והיכן לכותבו וכן האם צריך שיראה מבחוץ ?
כתב הב''י (בסימן רפח) על דברי הטור שכתב בשם אביו שיש לכתוב שם שדי בין הפרשיות וכך הם דברי הרמב''ם ולא מצא להם שום רמז בשום מקום ומה שמפורש בדברי הזהר פר' ואתחנן יש לכתוב דווקא כנגד והיה וכן ראוי להנהיגו וכן פסק מרן (בסימן רפח סעיף טו) כותב שדי כנגד תיבת והיה שבפנים וז''ל הזוהר (בכרך ג דברים פרשת ואתחנן דף רסו.) ועל דא שרי אתרשים מלבר לקבלי שמא דא והי''ה מלגו שד''י מלבר למהוי נטיר ב''נ מכל סטרין מלגאו ומלבר, וכ''כ בן איש חי (בפרשת כי-תבא) וכ''כ בשלחן ערוך המקוצר לרב יצחק רצאבי (חלק הסימן קסז סעיף ה).
והרמ''א שם כתב כנגד הריוח שבין הפרשיות וציין לרמב''ם רא''ש סה''ת וכ''כ ערוך השולחן וסמ''ק (בסימן קנד) וסמ''ג (בסימן כג) ושלטי הגבורים (על הלכות מזוזה) והגאון ר' יעקב קאשטרו וכתב כף החיים שם שאם כתב שם השם במקום הריוח כדעת הרמ''א יש לכתוב עוד שם השם כנגד והיה וכן לאחינו אשכנזים אם כתוב כנגד והיה יכתוב שם נוסף במקום הריוח וכ''כ משנת הסופר (סימן כז) אלא שבס' יריעות שלמה כתב בשם הגאון הרב מאיר מאזוז שליט''א שאין לכתוב שם נוסף נמצא לדעת כו''ע צריך לכתוב את שם השם שדי מאחורי המזוזה ועיין את מקור הטעם לכתיבת השם שדי מבחוץ בספר מנהגי ישורון (בהוספות סעיף יב).
וכתב הב''י (בסימן רפו) בשם סמ''ג שמצא בירושלמי עיר שיש בה חזירים פטורים מן המזוזה ואומר ריב''א נשתקע הדבר ולא נאמר כי בדק בכולו ולא מצא וכו' ואפי' בפתח הבית במקום שתחילת שליש העליון למעלה מי' יכול להניחה אמנם היה נוהג לכסותה בפתח וכן אני נוהג לכסות וגם בחדרים במקום שתינוקות מצויים שם אני מכסה הנקב במעט שעווה ע''כ וכ''כ סמ''ק (בסימן קנד) שלא מצא בשום מקום לא בירושלמי ולא בתלמוד וכ''כ הג''מ והמרדכי וסמ''ג והכלבו וכתב הכלבו עוד במקום טינופת טוב לכסותה ובמקום טהרה טוב להיותה נראית וכ''כ סמ''ק וכ''כ שו''ת זבחי צדק (חלק או''ח סימן לח) שכתב שיש היתר אחר בזה כיון דהמזוזה היא למעלה מעשרה טפחים מותר לכו''ע דחשיב רשות אחרת נמצא פשט דבריהם שכל בית מזוזה היתה עם נקב כך ששם השם היה נראה כי במקום טהרה טוב להיותה נראית (שם השם שדי) שעיקר מצוותה להיות נראית וכ''כ מחזור ויטרי (סימן תקטו ד''ה כך שנו) שיפתח בקנה חלון שיהא כדי שיעור חלון בחלון ויראה שדי כתוב וכ''כ ספר האשכול (אלבק) (הלכות מזוזה דף עא:) כנגד חלון מבחוץ, ושדי כתיב באותו מקום ובשו''ת מהרי''ל (החדשות סימן קכג) שכל בית שמתוקן במזוזה כהלכתה אין רשות למזיק ליכנס בו. וכתבו רז''ל ומהאי טעמא נמי עבדינן נקב נגד השם ומכונין לשמירה .
והט''ז (בסימן רפו) כתב במקום טינופת כגון שתינוקות מצויין שם טוב לכסות הנקב שלא יראה שם השם ומרן (בסימן רפו) במקום טהרה טוב להיות נראית והרמ''א שם שמניחין נקב בקנה נגד שם שדי שיהא נראה מבחוץ ובשיורי כנה''ג (בסימן רפט) כתב שיש ליזהר עד שיניחנה בתחלה לתוך קנה כמנהג ונוקבין חור בכדי שיראה שם שדי ונותנין שם זכוכית וכתב הרב בן איש חי שמנהגם כן והגאון ר' יעקב קאשטרו וכ''כ בשו''ת שבות יעקב (חלק ב סימן קח) שנוקבין חור ומניחין אותו תוך שפופרת וזכוכית על השם. וכ''כ שו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו''ד, הערות סימן טו הערה א) .
ובב''י (או''ח סימן לב) שהמנהג שעושים נקב קטן בקנה חלול שהמזוזה בתוכו ונקב יש בעץ כדי שיהא שם שד''י נראה מבחוץ והגר''א (שם באות כא) ציין לזוהר (כרך ג דברים פרשת ואתחנן דף רסו.) וז''ל של הזוהר בשעתא דאינון זינין בישין קריבין לפתחא דב''נ זקפן רישא ומסתכלן בשמא קדישא דאתחזי לבר דאיהו שדי דמתעטר בעטרוי שמא דא שליט על כלהו מניה דחלין וערקין ולא קרבין לפתחא דב''נ משמע שרק ע''י שנראה שם השם שדי הוא שולט על המזיקים ומפחדים ובורחים ממנו ואינם קרבים לפתח האדם. ועיין עוד בזוהר שם שרק כאשר כל המזוזה נכתבת נכון אזי יש לשם שדי כוח להרחקת המזיקים. וכ''כ בשו''ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו''ד, הערות סימן טו הערה א) שראה בס' רזיאל המלאך (דף ו סוף ע''ד) שכתוב שם: ולכן כותבים במזוזה שד''י ונוקבים את הברזל שעל המזוזה כדי שיהיה נקרא וניכר שם שד''י להבריח המזיקים יעו''ש.
מדכתב הרמ''א בשם מהרי''ל (בסימן רפה) כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה וכו' וכן כתב הש''ך כשיוצא מחוץ לעיר יניח ידיו על המזוזות ויאמר וכו' וכ''כ הבן איש חי (בפרשת כי תבא) וכ''כ ברכ''י בשם האר''י ז''ל שיש להניח אצבעו הנקרא אמה על שדי וינשקנו וכו' וכ''כ הגאון ר' עקב קאשטרו .
וכתב הפ''ת (בסימן רפה) בשם רעק''א שלא נכון להניח ידו על מזוזה ללא כיסוי מטעם כל כתבי הקדש אסור ליגע בידו ערום והט''ז כתב מטעם אחר שנראה לו דאין לעשות שתהיה נראה בלי כיסוי כלל משום שע''י שממשמשין בה בכניסה ויציאה נמחק שם השם ולכן טוב שיכסנה בזכוכית ושם השם נראה ואף מועיל במקום טינוף אך במקום איש ואשתו צריך כיסוי בשעווה וכ''כ לשכת הסופר (בסימן כז) וכנה''ג (בסימן רפט) וציין לספר הזכרונות וברכי יוסף (בסימן רפו אות ד) ועיין בפתחי תשובה שם שכתב דכל זה מיירי כשיזדמן אבל לא בקביעות וע''ז נאמר כי דבר ה' בזה ועונשו גדול ע''כ וכ''כ ערוך השולחן שם ובן איש חי (פרשת כי תבא) ועיין ילקוט כתרי אותיות שציין למוה''ר שמואל אבוהב (סעיף יז) שמחמת הנחת היד שהשם הקדוש נמחק ובשל זאת אין נוקבים חור כלל בקנה שמכניסין בו המזוזה ומהם עושים זכוכית ששם שדי יראה וכו' וכתב בסוף דבריו דברים נכוחים למבין וישרים ליראי השם ולחושבי שמו וראויים הם לדורשן ברבים ע''כ נמצאנו למדים שבמקום נקי וטהור אין ראוי לכסות המזוזה ויש להיזהר לא להניח טינוף לפני המזוזה ואם יש שם טינוף כגון צואה במקרה מהני כיסוי הזכוכית או העטיפה מניילון אך אין זה מועיל מפני הערווה שבזה צריך כיסוי שלם שלא יראה שם השם.
ועדיין קשה כיצד שם השם יראה אם צריך לשייר בתחילת הגליון בכדי לגול אותה כדעת התוס' (במנחות לב.) כמו בספר תורה והרא''ש הב''ח הטור הב''י וסמ''ג בשם רבינו שמשון הג''מ כנה''ג בשם ריא''ז קסת הסופר (בסימן כז) דברי חמודות (באות נט) בשם רמ''י והמרדכי וכפי שמרן פסק (בסימן רפח) ובמיוחד לספרדים שיש לכתוב שם השם כנגד והיה אומנם הרמב''ם בהלכות מזוזה לא כתב שצריך לשייר בתחילת הגליון וכתב על דבריו הג''מ שכן דעת ספר התרומה וזאת בכדי ששם השם שדי יראה. ועיין עוד בב''י (סימן לב) שהרגיש בזאת שאם צריך גליון חלק בתחילתה כדי לגול היקפה א''כ אין השם נראה מבחוץ ואף את דעת הרא''ש שאין להניח חלק בתחילתה ביאור דהיינו מהטעם הנ''ל ועיין עוד בדברי שו''ת שבות יעקב (חלק ב סימן קח) שהקשה על הב''י שבאו''ח מעיד על המנהג קדמונים בימי הרא''ש שלא הניחו גליון כלל ושכח דברי' אלו (בי''ד סימן רפח).
ועיין בפרישה בשם הג''ה מיימוני שיעשה נקב בקנה וכתב עוד בשמו שיעשה נקב בגליון כדי לגול היקף כנגד שדי ובשם הכלבו דשם זה נוטריקון שומר דירת ישראל וכ''כ ד''מ שמה שנהגו בשם זה יותר משאר שמות מפני הנוטריקון וכו' וכתב עוד בשם המרדכי שצריך לנקוב חור בקנה חלון כנגד חלון בכדי שיוכל לראות שם השם ומיהו אם לא עשה כי משמע שם דאינה נפסלת וכ''כ דברי חמודות בשם רמ''י והמרדכי וכ''כ הב''ח (בסימן רפט) בשם בה''ג שצריך לעשות חלון כנגד חלון ואז יכולים לראות שדי מבחוץ משמע מדבריו שאמר חלון כנגד חלון שגם בגליון יעשה נקב כהגהות מיימוני וכ''כ כף החיים וכ''כ הט''ז שאינו לעיכוב.
אלא שמרן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רצ) כתב ספר תורה או תפילין שבלו, אין עושין מהם מזוזה. ואין כותבין אותה על גליוני ספר תורה, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. פירש הש''ך שם כגון לכתוב למטה פרשת והיה אם שמוע ואע''פ שנכתב כסדרן מכל מקום אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ונראה כל שכן שאסור לחתוך מהגליונות שאין מורידין כפי שכתב הרמ''א שם בשם שו''ת מהר''ם פדאווה (סימן פד) שאסור לחתוך העודף ולהניחו בלי קדוש. וכ''כ הגר''א שם ובית הלל שם בשם הזוהר ובספר חובת הדר (פרק ט סעיף ו) .
ועוד ראיתי בספר בקול סופרים שכתב (בענינים שונים) שיש חרם קדמונים שלא לחתוך גליון מספר לכן אין נכון לחתוך הגליון מפרשיות כדי להניחם בבתים קטנים וכו' ע''ש ובעיקרי דינים (בהלכות מזוזה סעיף ט) כתב שאין לנקוב כנגד שם שדי שאין זה דרך כבוד לעשות נקב בגליון ולכן אין להניח נייר חלק בתחילת הגליון וכ''כ בשו''ת שבות יעקב (חלק ב סימן קח) וא''ת מה בכך אם נחמיר לכתחילה ויניח חלק בכדי לגול זה אינו דהא יש לחוש שיכסו שם של שדי ואי ינקב הגוויל יהיה גנאי וכ''כ פתחי תשובה בשם שבות יעקב שאין להניח בכדי לא לנקוב וכ''כ ברכ''י שמי שלא מניח יש לו על מי לסמוך וכ''כ משנת הסופר (בסימן כז) בשם ברכ''י אבל הבל''י כתב לנקוב הקלף וכדמייתי הב''י בשם הגה''מ לשייר ריווח ובלשכת הסופר כתב שיש להשאיר ריוח בתחילת הגליון כפי שצריך כך שאם גוללין בהידוק היטב יספיק כדי לגול אותה אך כשקובעין אותה אין גוללין בהידוק ואז שם השם נראה.
והב''י (בסימן רפח) (ובסי לב) כתב בשם הג''מ שציינו לספר התרומה שא''צ להניח בתחילתו כדי לגול וזאת בכדי שיראה שם שדי מבחוץ וכתב הג''מ שאם יעשה נקב כנגד שדי זהו טוב ונכון ע''כ והב''י לא השיג עליו מאומה משמע שלדעת מרן טוב ונכון לעשות נקב בכדי שיראה שם השם דאי לא תימא הכי היאך פסק שיש להשאיר גליון בתחילתה בכדי לגול ואף שללא החלק בתחילתה לא תמיד יראה שם השם לאחר גלילת המזוזה ומאידך כתב שטוב ששם שדי יראה ובמיוחד שפסק כדעת הזוהר שיש לכתוב את שם השם שדי כנגד והיה שאין אפשרות אם לא לנקוב את הגליון (אף ללא חלק בתחילתה) ושו''ר שהרגיש בזה בשו''ת רביד האברך (חלק א סימן כט) וכתב שהב''י לא חש לסברה שאין כבוד לנקוב הגליון ע''ש. ומה שכתבנו בשם לשכת הסופר זה כאשר כותבים את שם השם בריווח ותו שמנינו לעיל ראשונים ואחרונים שמחייבים להשאיר גליון בתחילתה בכדי לגול ולא מצינו שהאוסרים הם כמשקל נגדם בכדי לאסור לנקוב ונראה לי שמי שחושש לחרם קדמונים הנ''ל יעשה כך לא ינקוב נקב שלם דהיינו שהשאיר את החתיכה מחוברת לגליון בקצה אחד ויקפלה הצידה כך ששם השם יראה ומצד שני נשאר הגליון בקדושתו.
אלא שעדיין עם כל זאת לא נראה שם השם בשלמות משום שהחלון קטן מכדי להכיל את השם והסופרים כותבים בגודל כתב המזוזה כמעין השיטה שנגדה וגם הקף גליל המזוזה קטן בכדי שיכנס ויראה שם השם עליו ולכן יש לסופרים לכתוב בגודל קטן יותר בכדי שיראה מהחלון כי השם שדי אינו נחשב כדיני המזוזה לא בגודל לא בחק תוכות ולא כסדרן ולא תגים ולא לקידוש ואף אם שכח לגמרי לכותבו אינו מעכב עיין קול יעקב ומשנת הסופר (בסימן כז) וכן תיבות כוזו במוכסז כוזו ואף אותם רשאי למחוק ולתקן.
ועיין עוד בשו''ת יביע אומר (חלק ח-יו''ד סימן כט) שאין דין חציצה במזוזה שכמה טעמים יש להתיר כריכת המזוזה בנייר ובקלף וזכוכית ואין בזה דין חציצה כלל. ובילקוט סופר (סימן כז) כתב בשם דע''ק שנכון לקבוע המזוזה בתיק שאינו ברזל שהברזל מקצר והמזוזה מאריכה.
ובטור (בסימן רפט) כתב שצריכה להיות זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח ויכוין שיהא שמע דהיינו סוף הגלילה לצד סוף לאויר הפתח וכו' ע''כ אם אמר שצריכה להיות זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח מה בה ללמד אותי ויכוין שיהא שמע לצד סוף לאויר הפתח וראיתי שהפרישה פירש שם שיש לכוון בין מזוזה למזוזה שכנגדה זאת אומרת שמלבד שצריך שיראה שם השם שדי צריך גם לכוון ששמע (תחילת המזוזה) יהיה מכוון כנגד המזוזה שממול עיין עוד בדברינו כיצד צריך לקבוע את המזוזה.
לסיכום: צריך ששם השם במזוזה יהיה נראה מבחוץ במקום נקי.
פירות הנושרים:
1. צריך לכתוב את שם השם שדי מאחורי המזוזה.
2. שם השם שדי יש לו כוח להרחיק את המזיקים רק כאשר המזוזה כשרה.
3. כיסוי זכוכית מועיל בפני טינוף ארעי במיוחד כאשר המזוזה נמצאת מעל י' טפחים.
4. במקום טינוף קבוע יש לסתום את הנקב.
5. אין לקבוע מזוזה ללא כיסוי משום שיכול להימחק שם השם ע''י השימוש .
6. אין להשתמש תשמיש גנאי ליד המזוזה או להניח שם טינוף.
7. אם כתוב שם השם כנגד הריוח יכול לכתוב עוד שם השם כנגד והיה.
8. לאחינו אשכנזים יכול לכתוב עוד שם כנגד הריוח אם היה כתוב כנגד והיה.
9. יכול לנקוב בגליון בכדי שיראה שם השם .
10. כשיוצא מביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי וגו' וכן כשנכנס יניח ידו.
11. כשיוצא חוץ לעיר יניח ידיו ויאמר בשמך ט''ל אטל''א (כי ט''ל בגימ' כוזו).
12. להינצל מיצה''ר יניח אצבע האמה על שדי וינשקנו ויתפלל לה' שישמרנו בשם שדי וחילופו באותיות המאוחרות תכ''ה.
13. יש להשאיר ריוח בתחילת הגליון כדי גלילה.
14. לאחינו אשכנזים שכותבים שם השם בריווח יכולים להשאיר גליון קטן שבהידוק היטב יעטוף את המזוזה וכשקובעין אותה אין גוללין בהידוק ושם השם נראה ואם לא יראה יכול לנקוב בגליון בכדי ששם השם שדי יראה.
15. גם הספרדים יכולים לעשות כך ובמיוחד כשיש בית מזוזה רחב.
16. על הסופר לכתוב את שם השם באותיות קטנות כך שיוכלו להראות מהחלון.
17. יש לכסות את הנקב במזוזה ע''י זכוכית או פלסטיק שקוף בכדי ששם השם יראה ולא ימחק וכיום שעוטפים את המזוזה בניילון שפיר.
18. יש להיזהר ולקבוע את המזוזה בתוך נרתיק דווקא
19. נכון לקבוע המזוזה בתיק שאינו ברזל.
20. אסור לחתוך גליון מספר לכן אין נכון לחתוך הגליון מפרשיות כדי להניחם בבתים קטנים וכן במזוזה לבית קטן וכד' .
21. החושש יכול לא ינקוב נקב שלם דהיינו שהשאיר את החתיכה מחוברת לגליון בקצה אחד ויקפלה הצידה כך ששם השם יראה ומצד שני נשאר הגליון בקדושתו.
22. כל בית שמתוקן במזוזה כהלכתה שאין רשות למזיק ליכנס בו. ומהאי טעמא נמי עבדינן נקב נגד השם ומכונין לשמירה.