חלק ב · סימן : נ''ב - שאלה: האם מושב ישר באות שי''ן פוסל ?
במסכת שבת דף (קד.) שי''ן שקר, תי''ו אמת. מאי טעמא שקר מקרבן מיליה, אמת מרחקא מיליה שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח, ומאי טעמא שיקרא אחדא כרעיה קאי, ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי שיקרא לא קאי פירש רש''י שם אחד כרעא - כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד אמת מלבן לבוני - מושכבין תחתיה אותיותיה כמין לבינה, דאל''ף הרי יש לה שתי רגלים ומושבה טוב, ורגל השני רחב ע''כ.
דהיינו כל אות מאותיות ''שקר'' עומד על רגל אחת ואותיות ''אמת'' שתי רגלים נמצא שאות שי''ן צריכה לעמוד על רגל אחת וכ''כ הר''ן שם וציין שלא לעשותה רחב וכ''כ הרשב''א והריטב''א ובשו''ת מהרש''ם (חלק ב סימן קכ) ציין לחי' הרמב''ן לשבת (דף ק''ג ע''ב) גבי שי''ן אחד כרעא כתב דכל מה שנזכר בפ' הבונה פסול וכן להר''ן שאף בדיעבד מעכב ע''כ וכ''כ דעת קדושים ומקדש מעט ובס' לבוש התכלת שכתב יעשה חד למטה ולא עגולה ולא רחב ופרי מגדים נשאר בצ''ע אם עשה רחב ומשנת סופרים ציין לפרי מגדים שנשאר בצ''ע (אם עשה רחב) וכ''כ בס' חכמה בינה ובשו''ת דברי חיים (סימן קלג) פסל וכן בספר קול סופרים (באות ש) כתב לכל הדעות אם עשה רחב פסול וכ''כ בשו''ת דובב מישרים (סימן סד) וכ''כ שו''ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן יב) ועיין עוד בשו''ת חתם סופר (חלק ב יו''ד סימן רסא).
ועיין בב''י (סימן לו) שכתב בשם הרוקח לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה ואז יהיו השלשה ראשים מחוברים למטה במקום אחד ועומדים על רגל אחד ושמה יהיה חד למטה דאמרינן בפרק הבונה (שם) מאי טעמא אמת מלבן לבוני ושקר לא מלבן לבוני ומשני קושטא קאי שקרא לא קאי ושקר אין לו רגלים מכל שכן שאין לו מושב אלא חד יהיה ויעמוד השי''ן על רגל אחד כמו הקו''ף והרי''ש (ז''א שצריך שהאות שי''ן שתעמוד על רגל אחת) וציין גם להר''ן בפרק הבונה (לז: ד''ה ואמרינן) אהא דאמרינן שקר אחד כרעא וזה לשונו ומכאן צריך לעשות השי''ן חד ולא לעשותו רחב וכן כתב מנהיג שם ועיין עוד בב''י (בסימן לו) שלדעתו שינוי במקצת האות פוסל מדכתב באות כ''ף פשוטה בזוית כמו דל''ת פסול וכן האות אל''ף שנדבק היו''ד לגוף האות פסול וכן כתב בש''ע והרמ''א (בסימן לב) ומ''א שם וכ''כ אשל אברהם (בסימן לב) כהפמ''ג ובאליה רבה (בסימן לו) שי''ן חד למטה משום דשקר אין לו רגלים ועיין עוד בשו''ת מנחת יצחק (חלק ו סימן קי) שכאשר כותבין השי''ן כדברי הפמ''ג, י''ל דשפיר יוצאין בזה הכוונה במה שעושין כתמונת כ''ף למטה בפנים השי''ן אם כי עושין למטה בחוץ מחודד הכרעא ועיין עוד במהרי''ל (בסימן קכג) והט''ז (בסק''ט טז) וחת''ס (ס' רסא) ומג''א (בסימן לב) ומשנה ברורה שם שפוסלים אף בשינוי במקצת האות .
נראה מכל המורם שאות שי''ן צריכה להיות בעלת מושב חד ולא רחב ואולי אף מעכב אף בדיעבד משום שאינה כתובה כהלכתה ששינוי מקצת האות פוסל ואף בשי''ן הספרדית שהיה בעלת בסיס רחב על הבסיס להיות קצת בשיפוע כפי שכתבו כל הפוסקים לעיל שאות שי''ן צריכה לעמוד על חד כרעא ועיין עוד בשו''ת הר צבי (או''ח א סימן לב) שכתב להליץ על הספרדים שאין כותבים את השי''ן במושב מחודד בכמה אנפין. וכתב עוד שגם לדעת הגאון החיד''א כשרוחב בתחתיתו לא כשיעור הרחב למעלה בג' הראשים נחשב חד כרעא שהעיקר שיהיה צר בתחתיתו יותר מעליונו.
איברא שראיתי בקסת הסופר (סימן ה) שכתב שאם עשה מושבה רחב בדיעבד כשר וכ''כ הגר''ז (בסימן לו) בדיעבד כשר מהטעם שכתב בתחילת הסימן שאם שינה לא פסל אא''כ הפסיד צורת האות וכ''כ האור לציון (פרק מב סעיף מו) ואף אולי גם למדו כפירוש המהרש''א שאחד כרעא אין הכוונה על כל אות אלא על התיבה עצמה עיין שם והמאירי כתב שם שאין אות נפסלת אלא כשנפסלה צורתה לגמרי לאות אחרת וכ''כ הרמב''ם (בהלכות ס''ת) וכ''כ מרן (ביו''ד סימן רע''ד) וכ''כ בספר קרית ספר (בהלכות תפילין) עיין שם ובשו''ת עין יצחק (חלק א-יו''ד סימן כח) ציין לרמב''ן שכתב שם בשבת בסופו בזה''ל לפיכך כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל עכ''ל. וזהו נגד כל הראשונים שכתבו דשינה צורת אותיות אינו פסול כמו שכתב הרא''ש בתשובה והובא בשלטי גבורים (ה' ספר תורה). ומה''ט לא הובא הגמ' דשבת (דף ק''ד) ברי''ף וברמב''ם וכו' ע''כ.
דהיינו ששינוי חלקי באות שאינו גורם לשינוי כל האות לא פוסל ולכן שי''ן בעלת מושב רחב אינו משנה את צורת האות בדיעבד כשר וכ''כ בשו''ת ציץ אליעזר (חלק י''ז סימן לח) שנשאל הנצי''ב ז''ל בס''ת שנמצא כמה שיני''ן שיו''ד האמצעי עבה ממטה למעלה מהו, והשיב שאמנם הפרמ''ג כתב שפסול, וכן נמצא בספר שיצא לאור בדיני סת''ם, אבל לדעתו נראה שכשר, כי מה שמצינו בגמ' וברמב''ם שפסול בזה, הוא כל שאינו ניכר האות מצד עצמו או שנדמה לאות אחרת, אבל בשי''ן שצורתו ניכרת שפיר שהוא שי''ן ולא אות אחרת כשר, והא דבעינן שלשה יודי''ן אינו אלא מתארי האותיות ודקדוקן ולא לעיכובא .
וכתב בסוף דבריו הגם שדעת הרא''ש פסול, מכיון שלדעת הרמב''ם והשו''ע זה כשר יש להכשיר את הספר תורה עיין שם וכ''כ בשו''ת משיב דבר (חלק א סימן ה) שנראה דתליא במחלוקת הרא''ש בהל' סת''ם דכל שנשתנה צורת האות פסול ולא כן דעת הרמב''ם ושו''ע כמש''כ ועיין בשו''ת יביע אומר (חלק ב-יו''ד סימן כ) שכתב שלפע''ד תמוה לומר דהרא''ש חולק ע''ז ופוסל. שהרי אדרבה מבואר בתשו' הרא''ש להכשיר. וכ''כ האחרונים בדעת הרא''ש ע''כ. וכ''כ הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן בספרו שמחת הכהן (בסימן יד) שאם הקו (באותיות ד' ש' ע' פ' )דק וארוך ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותה כתקונה אין לפסול אלא אם כן שהוא קו קטן ועב שמשתנה צורת האות לגמרי .
נמצא לדעתם שאף חסר היו''ד באות שי''ן וכד' כשר שאין זה נחשב הפסד צורת האות וכ''ש נראה שיכשירו באות שי''ן במושב רחב וכ''כ בשו''ת פעולת צדיק (חלק א סימן קא) שציין לרב הגדול מהר''ר חיים אלפנדרי בס' מגיד מראשית סי' ב' (א) כתב סברת הר''י אסכנדרי גבי כ''ף פשוטה לפסול. וכ' דהרי''קש דחה דבריו והוכיח מגדולי הפוס' דס''ל דאין פיסול אלא כשדומה האות לאות אחרת כגון רי''ש נראית דל''ת או דל''ת נראית רי''ש אבל אם שינה במקצת האות ושמה עליה אין קפידא. וכ''כ בשו''ת מהרש''ם (חלק ב סימן קכ) ציין לפר''ח בליקוטיו (לסי' ל''ב אות כ''ה) בשם תשו' הריק''ש בשם גדולי הפוסקים דאפי' בנדמה קצת לאות אחרת כל שאין כולה דומה לאות אחרת כשר ודלא כהרי''א ע''ש.
ולכן באות שי''ן ללא יו''ד כשר או מושב ישר כשר בדיעבד וכן ראיתי בספר אמת לדוד בהסכמתו של מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט''א אמנם השיג עליו שם הגאון הרב מאיר מאזוז שליט''א ראש ישיבת כסא רחמים (בהקדמה) וכן חלק עליו שם בעל ספר יריעות שלמה ועיין עוד בספר ילקוט כתרי אותיות שציין לגאון רפאל אלעזר זצ''ל מח''ס פקודת אלעזר שנשאל על ס''ת שיש בו אותיות ארוכות מאוד והתיר מהטעם דשינוי מקצת לא מפסיל ולא קפדינן אלא שלא תדמה כולה לאות אחרת ולא מקצתה וכתב להלכה ולמעשה והסכימו עימו כל חכמי הישיבה ולית דין צריך בושש ועיין עוד בדברינו (בסימן סה).
נמצא שברגל ישרה ללא היכר ראש היו''ד כשר בדיעבד ולכן לכאורה נראה כל אות שיש לה הפסק (שבורה) אף בהפסק שניכר להדיא ליד היו''ד ויש שיעור לירך עד למקום השבר כשר בדיעבד(כי אין חשיבות לראש היו''ד כפי שראינו לעיל וכידוע שכל רגל שיש לו שיעור אות קטנה כשר כגון אות דל''ת או רי''ש שרגלם באורך אות קטנה כשר) ואף אין צריך ש''ת כלל שכל צורתה עליה כשר בדיעבד ואולי אין לדמות וצריך שאלת תינוק משום שיש כאן תרתי לרעותא א. ללא ראש ב. ירך קצר
ואם אין שיעור אות קטנה לגודל הירך עד לראש היו''ד ויש שם הפסק שניכר להדיא צריך הבחנת תינוק לצרפו לאות ואם מצרפו אזי מועיל תינוק לתקנו (מה שאין כן אם ההפסק כדלעיל כשר כך) ועיין עוד בשו''ת יביע אומר (חלק ז-או''ח סימן ב) יודי אלפי''ן ושיני''ן ועייני''ן שאינם נוגעים בגוף האותיות, ותינוק מכירם וקוראם כהוגן, אפילו היתה פרידתן ניכרת להדיא, כל שצורת האות ניכרת, שהתינוק קורא אותה כהוגן, רשאי לחזור ולתקנה ואין בזה חשש משום שלא כסדרן.
אלא שהמעיין להלן יראה מדלא חילקו הפוסקים כלל במקום ההפסק ופסלו משמע שחייב ראש היו''ד להיות מחובר ואם לאו פסול ואף אם יש שיעור לירך ללא הראש או שאין ראש כלל פסול עיין בשו''ת הריב''ש (סימן קכ) שאין אומרין בכיוצא בזה להראות לתינוק לא חכם ולא טפש שהרי אפילו טפש שבטפשים יקראנה מ''ם, שהרי אין פסלותה מפני שדומה לאות אחרת, אלא שאינה כתובה כהלכתה. ולא אמרו להראותה לתינוק, אלא בו' הדומה ליו''ד ע''כ .
משמע מדבריו להדיא שכל אות שאינה כתובה כהלכתה פסולה ואעפ''י שצורתה ניכרת ויש שינוי במקצת צורתה פסול ולא מועיל שאלת תינוק כלל ורק בספק בשיעור וצורתה עליה שואלים תינוק וכן בשו''ת תשב''ץ (חלק א סימן נ) שאם האות לא נעשית כתקנה אע''פ שהתינוק קורא אותה אינה כשרה וכן משמע מתרומת הדשן (חלק א שו''ת סימן רלו) דמסיק מהר''ם דבעינא כתיבה תמה ושלימה ולא פסוקה ושבורה כדכתיב וכתבתם ועיין עוד בדבריו (חלק ב פסקים וכתבים סימן מה) וכן בשו''ת מהרי''ק (סימן סט) אבל היכא דפשיטא לי שאין האות כצורתה מה תועיל בראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות כצורתה. וכן בשו''ת הרד''ך (סימן א) שציין לרשב''א ז''ל דהיכא דנשתנית צורת גוף האות מצורתה בלוחות דפסול וכו' וכן בשו''ת מהרלב''ח (סימן א) בענין דבוק יו''ד האלף אם נדבקה כולה ודאי שנפסדה צורתה וציין לר''ן בהלכות ס''ת וכ''כ מקדש מעט באות א' שאות אל''ף ללא היכר ראש פסול (ולדעתו מועיל תיקון גם לשיטת הפמ''ג ביו''ד תחתונה של האל''ף) .
ועיין בהוספות של משמרת סת''ם על מקדש מעט שציינו שלא רק דעת הפרמ''ג והמ''ב ובמשנ''ס דהוי התיקון שלא כסדרן אלא גם שבט הלוי הגהת הרמ''פ רבצ''ו סוברים כהפמ''ג וכן ראיתי לספר קול סופרים (באות א) שכתב כן וציין לא''ר וכן נראה דעת שו''ת אבני נזר חלק (או''ח סימן ד) שכתב שאות שי''ן בראשו יש יודין. ולכן בקו הנכנס (נו''ן פשוטה) לתוך טי''ת אין לו דין אות שי''ן שאין יו''ד בראשו ולכן אינו פסול משום שלאות שי''ן צריך היכר ראש לג' ראשים ואומנם בשו''ת מים עמוקים (חלק א סימן יח) העלה ששבר מועיל להכשיר כך את האות (ולא כתב מהטעם שעד השבר יש גדל אות קטנה) ובסוף דבריו כתב אמרתי תבטל דעתי מפני דעתם כי דעתם רחבה מדעתי ובשו''ת מנחת יצחק (חלק ב' סימן יב) כתב שאין לזוז מהדבר הלכה המוסכם לכתוב השי''ן על חד כרעא וציין לעוד מרבותינו שפסלו אך בסוף דבריו כתב אבל מ''מ כ''ז חזי לאצטרופי להתיר הקריאה בכעין נד''ד כנ''ל עיין שם עוד בדבריו. ובשו''ת זבחי צדק (חלק א''ח סימן א).
מכל המורם נמצאנו למדים שיש מחלוקת כללית האם שינוי בחלק מהאות פוסל או לאו לכתחילה ודאי שלכו''ע צריך לכתוב כתיבה תמה כהלכתה ודקדוקה ובדיעבד הרוצה להכשיר ולסמוך על המקילים שפיר וכ''ש ולתקן נראה שמותר מדאמרינן אינהו מיכל אכלי לדידן מסתם לא סתים עיין מקדש מעט (אות ג) וכ''כ אשל אברהם (בסימן לב) שאף בתפילין ומזוזות מהני וכתב עוד (בסימן לו) שכ''ף פשוטה שמרובעת בפינה שאעפ''י שפסל הב''י (בסימן לו) זהו ע''י גירוד אבל ע''י תוספת דיו לעגלה שפיר שכל שעדיין לא נעשתה אות אחרת לא שייך בזה שלא כסדרן ומהני תיקון וכ''כ בשו''ת יביע אומר (חלק ז-או''ח סימן ג) וציין לשו''ת שבט הלוי (ח''א סי' ז אות ה) שהסכים ג''כ להקל בתפלין ע''י תיקון, ושאין בזה משום שלא כסדרן. ע''ש. וכ''כ ספר מסורת האותיות (באות ש) .
ואולי אפשר לומר שמה שנלמד ממרן לעיל שפסל מקצת האות כגון יוד''י אל''ף וזוית בכ''ף פשוטה שפסול כך הוא דווקא בתפילין או מזוזות ומשום כך כתבם בהלכות תפילין ומה שכתב (בסימן רעד) שאין פיסול באות אלא אם הפסיד צורתה הכוונה דווקא בס''ת ולכן כתב זאת דווקא בהס''ת וז''ל שם צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת ואילו באו''ח (סימן לו) כתב בלשון צריך לדקדק בכתיבת האותיות שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת. עיין במשנה ברורה (סימן לו ס''ק ב) שכתב אפי' אם שינוי הצורה היה רק במקצת האות כגון שחסר הראש של האל''ף או קוץ היו''ד או שנגעו יוד''י האל''ף בגג האל''ף וכדומה ואפילו אם התינוק יקראהו לאות לא מהני כיון שאנו יודעין שאין צורתה עליה כראוי.
והרמב''ם מה שכתב שהפסיד צורתה וכו' הוא בהלכות ס''ת ועיין בגינת ורדים (סימן יח) שכתב שיש חילוק בין ס''ת למזוזות ותפילין שאין קיום ס''ת כשר לכן ניתן להקל ובשו''ת הר צבי (או''ח א סימן לב) שציין לספר אשי ישראל, שבת (דף קד ע''א), דשינוי הכתבים הוא רק בתפלין ומזוזות, אבל בספר תורה לכולי עלמא כולם כשרים. ובזה י''ל דברי הפמ''ג דפוסל בשין שאינו מחודד בתחתיתו, דזה בתפלין ומזוזות וכן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן בספר שמחת כהן (סימן יד) בדין באות למ''ד ללא ראש רק קו פשוט שבספר תורה שאינו רק תקנת עזרא נראה להקל להמשיך ולקרא ולברך עליו ולא להוציא ס''ת אחר ובתפילין שהיא מצווה עשה דאוריתא יש לפסול ואין לברך עליו ובשו''ת חיי הלוי (חלק א סימן לט).
ועיין עוד בשו''ת הריב''ש (סימן רפ''ד) שציין למסכת סופרים שיש מחלוקת בספרי תורה והיה ספק לחכמים והוצרכו ללכת אחר הרוב ועיין בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רעד) שפסק שם הרמ''א את הריב''ש שאם הניח אויר בין הפסוקים, כל שאין בו שיעור פרשה, כשרה (תשובת ריב''ש) נראה מהטעם הנ''ל וכתב עוד להדיא שספר תורה שעירב בו האותיות, כמו בגט, אינה פסולה. אבל לכתחילה אין לעשות כן ע''כ משמע שיש חילוק בין ספר תורה לתפילין ומזוזות ומה שכתב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן לו) (בהלכות תפילין)שאם שינה בצורת הכתב אינו פסול אין הכוונה שאף בשינוי חלק מהאות וז''ל המשנה ברורה (בס''ק ה) איזה פרט יש לו שורש והוא מעיקר תמונת האותיות שיהיה זה לעיכובא אפילו בדיעבד וכ''כ בשו''ת עין יצחק (חלק א-יו''ד סימן כח) שמה שפסק הרמ''א דשינה בצורת הכתב אינו פסול. וגם הרמב''ן מודה בזה. כידוע שהרמב''ן פוסל עיין לעיל ועיין עוד בדברינו (בסימן נג) מה שכתבנו בזה.
ואף בג' ראשים (באות שי''ן) הדין כן ששינוי מקצת האות פוסל לחלק מרבותינו שידוע שצריך שיהיו מחוברים למטה במקום אחד כדאמרינן לעיל בב''י וכ''כ הלבוש ופמ''ג ומשנת סופרים תורת הבית חכמה בינה קסת הסופר באור הסופר הנ''ל ועוד אלא כאשר שינוי זה הוא רק חלק מהאות ואינו משנה את עיקר הצורה ובדיעבד כשר ומקדש מעט כתב שאם רגל אמצעי מחובר על הבסיס פסול לדעת ד''ק.
וכאשר באות שי''ן גם הבסיס רחב וגם ג' הראשים לא מחוברים במקום אחד (תרתי לריעותא) אם השינוי הוא גדול עד שאין האות נקראת פסול לכו''ע (ללא שאלת תינוק) אך אם היא נקראת ע''י שאלת תינוק ולא נפסדה צורתה הסומך על המקילים גם בזה יש לו על מי לסמוך כדאמרינן לעיל ועיין עוד בספר מסורת אותיות (באות שי''ן) שפסל בזה בתרתי לריעותא וציין לאור לציון שהתיר.
לסיכום: אות שי''ן בעלת מושב ישר כשרה בדיעבד.
פירות הנושרים:
1. אות שי''ן שכתובה עם בסיס רחב (לא חד) כשר בדיעבד וכל שכן אם הבסיס צר יותר מהמרחק הראשים וגם יכול לתקנה.
2. אות שי''ן או עי''ן או צדי''ק שהיו''ד אינו ניכר כשר בדיעבד.
3. כאשר צורת האות ניכרת ניתן לתקנה כגון להוסיף לה ראש כגון אל''ף שי''ן למ''ד וכד'.
4. אות שי''ן בעלת מושב רחב וגם אין הרגלים יוצאים ממקום אחד עדיף לפסול והמיקל יש לו על מי לסמוך.
5. בכל מצב שיש מכשירים את האות כך מותר לאחרים לתקן כגון להוסיף ראש באות אל''ף או שי''ן .
6. לכתחילה יש לכתוב כתיבה תמה וכהלכתה כגון באות שי''ן שכל שלוש הרגלים יצאו ממקום אחד ואם לאו כשר בדיעבד ומותר לעבות ולתקן בכדי למרכז את הרגל האמצעית.
7. רגל של אות דל''ת או רי''ש וכדומה אם יש לירך שיעור אות קטנה כשר .
8. אות שי''ן או עי''ן או צדי''ק שיש הפסק (נתק)בירך ויש שיעור של אות קטנה לירך המחובר לבסיס כשר בדיעבד (כאילו שאין ראש).
9. בתפילין ומזוזות עדיף להחמיר אף בשינוי מקצת האות.
סימן : נ''ג - שאלה : כניסת כל שהוא מראש אות למ''ד לתוך אות דל''ת האם פוסל את הסת''ם?
כתב הב''י (בסימן לב) בשם הריב''ש בתשובה (סי' קמו) שלדעת הרמב''ן (בפרק ב דגטין) בס''ת תפילין ומזוזות אם נכנס ראש הלמ''ד באוויר הה''א או החי''ת אפילו בלא נגיעה פסול ודברי הרמב''ן כתב הר''ן בפירוש ההלכות בפרק הנזכר וכ''כ הרמ''א בשולחן ערוך אבן העזר (סימן קכה) ויזהר שלא ימשוך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה, או להיפך, (הר''ן פ''ב דגיטין בשי''א), ואם עשה כך ונשתנה צורת האות כגון שמשך ראש למ''ד לחלל ד' שאז נראה כה''א, פסול. משמע לדעת הב''י והרמ''א שכניסה לחלל אות אחרת פסול וכ''כ הגר''א וכ''כ הב''ח שם שאף לדעת התוס' והרא''ש בתפילין ומזוזות פסול דהיינו כאשר נכנס אות לחלל אות אחרת ובכך נפסדה צורת האות נפסלה אך אם ע''י כניסתה לא נפסדה צורתה לא נפסלה האות וכ''כ הב''ח בשם הר''ן שהטעם הוא מפני שמבטל צורת האות ושערי תשובה בשם שו''ת מקום שמואל והט''ז (בס''ק כב) ועיין במחצית השקל שכתב אליבא דהט''ז אף אם אינו מפסיד את צורת האות פסול שעצם כניסה לחלל אות אחרת פסול וכן משמע בתשובת מעיל שמואל .
ועיין בחידושי רעק''א על דברי המ''א שכתב שלדעת כנה''ג מותר לגמרי, אינו כן שרבו מהרי''ט כתב שאם נכנס כל שהוא כשר אבל אם נכנס שמפסיד את צורת האות פסולה וכ''ש אם נכנס למ''ד לתוך רי''ש שנראה כאות קו''ף לכו''ע פסול וכ''כ יד אהרון ועיין בפמ''ג (סימן לב) באשל אברהם שציין לחלקת מחוקק ובית שמואל שאף באות בי''ת או חי''ת אם השתנה ע''י הבחנה של תינוק פסול וכן במשנת הסופר (סימן ז) כתב כדעת פמ''ג וכ''כ באשל אברהם שאם רק קוץ נכנס לחלל אות אחרת אין חשש ע''כ משמע שאם הקוץ גדול פסול וכ''כ ביאור הסופר לדעת המק''מ ובית שמואל עיין שם ועיין במחזור ויטרי הלכות שחיטה מספר התרומה (עמ' 755-782) (סימן קלד) שכתב שצריך ליזהר שלא יפול כלל מן הדיו טיפה קטנה בתוך האות. דאינו מועיל מה שימחוק אחרי כן טיפה של דיו שבתוך חלל האות. דהוה ליה חק תוכות ופסול. משמע שאף בטיפת דיו קטנה בתוך האות פסול (בכל אות).
נמצא מכל האמור לעיל שאם נכנס אות לחלל אות אחרת ובכך נפסדה צורת האות בשל זאת לכו''ע פסול ועיין עוד בשו''ת גינת ורדים (חלק או''ח כלל ב סימן יח) שכתב מנין לנו להקל הרבה ולומר שיעשה העירוי גדול שיכנס הרבה לחלל האות והאומר כן עליו להביא ראיה ברורה וכתב עוד בשם הרשב''א (בחדושי גטין) דמערי בגט האותיות יתפרש בסגנון זה שיעשה באופן שיכנס מעט לתוך תחום חברתה שבזה ניצול הגט משמע שאם נכנס יותר פסול וכתב דאפי' לר''י דמפרש עירוי שנכנס לתוך חלל האות היינו דווקא כשנכנס כל שהוא אבל נכנס בתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות פסול גם לדעת ר''י.
אלא שמרן בשולחן ערוך שם (בסעיף כח) כתב בלשון יש להזהר משמע בדיעבד כשר ולא חילק מעט או הרבה ואפילו אם נכנס ושינה את צורת האות כשר בדיעבד עיין ב''ח ט''ז וכן פסק מג''א שכשר בדיעבד ועיין בפמ''ג שכתב עליו שדווקא באות דל''ת פוסל המג''א אבל באות ה''ה או חי''ת יש להזהר לכתחילה וכ''כ בשו''ת אבני נזר (ח''א חאו''ח סי' ג אות ג) דאנן בתר המג''א גרירין שפשט דברי מרן המחבר כוותיה שכ' רק אזהרה לכתחלה. וכ''כ בשו''ת בית דוד (חיו''ד סי' קלה) דלמרן כשר בדיעבד. ע''ש. וכן העלה בשו''ת מקום שמואל (סי' נג) ועיין בזה בשו''ת יביע אומר (חלק ד-או''ח סימן ו).
נמצא לפירוש זה שיש חילוק בין אותיות שע''י כניסה לחללם נפסדה צורתם לבין אותיות שע''י כניסה לחללם נהפכו לאות אחרת שני עניינים שונים (כעין דיבוק באות עצמה או דיבוק בין שני אותיות עיין סימן סא בדברינו) ועולה לדעת מרן שאם נפסדה האות בשל כניסת אות אחרת לחללה אינה פסולה אך אם הפך לאות אחרת פסולה כגון כניסה לאות דל''ת הופך לאות ה''א.
ולכאורה קשה והלא ראינו לעיל שדעת הב''י שכתב בשם הריב''ש הרמב''ן הר''ן וכן דעת גינת ורדים והב''ח וכל האחרונים הנ''ל שאם נכנס לחלל אות אחרת אעפ''י שלא נפסדה פסול וכל שכן אם נפסדה צורת האות ע''י כניסה לחללה פסול ואעפ''י שלא הפך לאות אחרת עצם זאת שנכנס לחללה פסול .
ונראה לתרץ שמה שמרן כתב בלשון יש להזהר בשו''ע הכוונה היא להחמיר שאף בכניסת אות כל שהוא לחלל אות אחרת יש להיזהר ואעפ''י שלא נפסדה צורתה כלל בשל זאת אבל בנפסדה צורת האות ודאי פסול נמצא לדעת מרן שאם בכניסה לאות אחרת יש להיזהר אפילו כל שהו ואעפ''י שלא נפסדה צורתה ובכניסה שהפסיד את צורתה פסול כל שכן אם ע''י כניסת כל שהו לחלל אות אחרת וע''י כך נהפכה לאות אחרת שיפסל (ואפילו כל שהוא יכול לשנות את האות כגון כניסת חלק מראש אות למ''ד לאות רי''ש או דל''ת יכול לשנותו לאות ה''א) וכ''כ משנה ברורה (סימן לב ס''ק קלב) וז''ל וכ''ש אם נכנס ראש הלמ''ד בתוך חלל אות דל''ת או רי''ש ונראית כה''א דפסול ואינו מועיל בזה קריאת התינוק כהוגן שהרי עינינו רואות שנשתנה עי''ז לאות אחרת וכ''כ בשו''ת מהרי''ט (חלק ב-יו''ד סימן לב) ק''ו אם כשנכנס לתוך החלל פסול אע''פ שאין צורת האות משתנ' לאות אחרת זו שנכנסה לתוך חללה ועשאה כקוף לא כ''ש שהוא פסול מוסכם. וכ''כ באליה רבה (סימן לב סעיף כח) שלדעת מרן פסול (כניסת ל' באות ח') וכ''ש בכניסה לאות דל''ת שפסול לכו''ע וכתב עליו החיד''א בלדוד אמת (סימן יב) בכי האי גוונא דפליגי בדעת מרן וגם יש פוסלין בהדיא אין נראה להכשיר כ''א בתינוק ועיין עוד באשל אברהם (סימן לב) ועיקרי דינים בהס''ת (אות ה') ובהלכות מזוזה (אות ז') ובשו''ת אבני נזר חלק (או''ח סימן ג) ובשו''ת שיבת ציון (סימן צא).
וראיתי עוד ברמב''ם הלכות ספר תורה שמנה בעשרים הפיסולים אם נפסדה צורת האות עד שלא תקרא כל עיקר או תדמה לאות אחרת (שני סוגי פיסול יש כאן) נמצא שאין הפרש בדברי הרמב''ם בין דימוי לאות אחרת או שנפסדה צורתה עיין שם אמת שניתן לומר שכוונתו שנפסדה לא ע''י אות אחרת אלא בצורתה גופה וכן משמע בספר אור זרוע (חלק א סימן תשטו) שאם נפלה לו טיפת דיו מן הקולמוס בתוך חלל האות כגון בתוך חלל האות בית ונעשית פ' או באות אחרת כיוצא בה שאין עתה שמה עליה ומחק הטיפה מתוך האות זהו חק תוכות ועיין עוד במשנה ברורה (בסימן לב) שכתב כן לדעת מרן שאם נפסל צורתה פסול וציין לכנה''ג בשם מהרי''ט ודה''ח וא''ר ושער אפרים וכ''כ בשו''ת דברי יציב (חלק או''ח סימן כ) בצורת הלמ''ד הנכנסת, שרק חלק דק מראש גגית הלמ''ד נכנסת, ומה שבתוך הרי''ש שלמעלה נראית כמו ה''א אשר רגל השמאלי שלה רחב ונמוך, שע''ז כתב בדעת קדושים דרק בדיעבד כשר, וגם לכתחלה צריך לעשות ה''א בצורת דל''ת יו''ד ולא עגולה כצורת רי''ש שרק בדיעבד כשרה עיין בדע''ק שם, וא''כ י''ל שאין זה צורת ה''א כלל ולא חשיב נשתנה צורת הרי''ש. ועיין עוד בשו''ת גינת ורדים שכתב שהכלל העולה דהיכא דמעורות האותיות קצת אין לחוש כלל והיכא שהעירוי מרובה אז הדבר ניתן להשערה ולאובנתא דלבא ומי יערב לבו להקל ולהתיר אם לא יהיה צד בירור ביותר וכל זה בתפילין אבל בס''ת יכול לסמוך להקל על השערתו ואומדנותו דבזמן הזה כמעט שאין לנו ס''ת כשר.
ועיין עוד בקול יעקב (סימן לב אות קמד ואות קמה) וגם ציין לקסת הסופר (חקירה ג') כשמראין לתינוק צריך לכסות חלק התחתון עיי''ש וכ''כ אשל אברהם (בסימן לב) וברור הדבר הוא רק כאשר אנו מסופקים אם ''כל שהוא'' שנכנס לאות אחרת ונראה ספק האם שינה אותה לאות אחרת אז מראים לתינוק הא אם ברור לנו שהשתנתה האות לאות אחרת פסול ולא מועיל תינוק ועיין בשו''ת דרכי נועם (חלק א''ע סימן ג) שאין מועיל קריאת תינוק להקל אדרבה להחמיר. ובשו''ת מהרי''ט (חלק ב-יו''ד סימן לב וסימן לג) היכא דפשיטא לן שאין האות כצורתה מה תועיל ראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות כצורתה וציין לר''ן (ועיין שם שחשש בזה מברכות לבטלה) ולשו''ת הריב''ש (סימן קמו) שכתב שאם נכנס ראש הלמ''ד באויר הה''א או החי''ת אפי' בלא נגיעה, פסול שאע''פ שלא תתחלף בזה אות אחרת, אלא שמפסיד צורת האות. וציין לארחות חיים (בהלכות תפלין) ועיין בשו''ת שיבת ציון (סימן צא) ושו''ת מהרש''ם (חלק ג סימן כט) ובשו''ת אבני נזר (חלק או''ח סימן ד) ושו''ת מהרלב''ח (סימן א) ובשו''ת יביע אומר (חלק ד-או''ח סימן ו) ובשו''ת שיבת ציון (סימן צא) בשו''ת אגרות משה (חלק יו''ד א' סימן קסו) שפסל רק בנכנס לפנים מהאלכסון ע''ש.
ועיין במשנה ברורה (סימן לב ס''ק קיב) שאף באות הסמוכה לתוכה כגון פני או ארצי כשר כיון דבתיבה אחת נכתבו ומ''מ לכתחילה אין נכון לעשות כן להבליע אות בתוך אות כי יש מחמירין בזה. ולכאורה מדוע לא נאמר שבכניסת אות יו''ד באות נו''ן כמו פני יוצא ה''א הפוכה ואולי אפשר לומר שראש הנו''ן מציל ועיין עוד בשו''ת אבני נזר (חלק או''ח סימן ג) שיו''ד שבתוך הנו''ן או צ' שפסל הראנ''ח מבואר בב''י (סימן לו) שעושין כן לכתחילה. וכן פסק הרב בשו''ע.
ועדיין קשה בכניסת אות כגון למ''ד לתוך אות רי''ש אנו רואים להדיא שני אותיות ברורות ולא רואים שנפסדה צורת האות ואף לא נהפכה לאות אחרת (לאחר שהאותיות כתובות) וראיתי בשו''ת אבני נזר (חלק או''ח סימן ג) שכתב שראש למ''ד שנכנס בדל''ת כשנתבטל דל''ת בתחילת כתיבת ראש הלמ''ד ונעשה ה''א. כיון שנשתנה מדל''ת לה''א כשחזר ונעשה דל''ת לא חשיב דל''ת ראשון. וכן ראיתי בלשכת הסופר (בחקירה ג) שכתב דמתחילה כשעשה הראש של הלמ''ד בחלל הרי''ש נוצר אות ה''א ואף שלאחר זמן משך וסיים לאות למ''ד ונראה שמה שנכנס לחלל האות רי''ש נגרר לאות למ''ד מ''מ כיון שלא חזרה לצורתה אלא מחמת כתיבה אחרת ולא מחמת כתיבת בגופה הו''ל כמו חק תוכות וכ''כ בשו''ת יביע אומר (חלק ד-או''ח סימן ו) בשם שו''ת אבני נזר שטעם הפיסול בכניסת ראש הלמ''ד לחלל דל''ת משום שדרך הסופרים להתחיל בו מלמעלה למטה וכו' וכ''כ ספר יריעות שלמה (בפ' יב) וציין לדעת קדושים ומקדש מעט ואור לציון ושכ''ד הגאון הנאמ''ן שליט''א ודע שאף אם נכנס ראש הלמ''ד לאות דל''ת בגג רחב בקצה השמאלי אף שיוכל לגרוד מהגג וישאר עדיין צורת דל''ת הו''ל ח''ת ופסול מהטעם הנ''ל שתחילת כתיבת האות למ''ד היה כך שראשה עדיין אינו מחובר לגוף האות כך שהפכה את האות דל''ת לאות ה''א (ואע''פ שבהמשך נראה שזהו אות למ''ד) שונה הדבר בכניסת ראש למ''ד לאות כ''ף פשוטה שרגלה ארוכה שאילו היה גורר חלק ממנה היה עדיין אות כ''ף פשוטה כשר נראה מהטעם הנ''ל שהאות כ''ף היה כתובה כהלכתה ומה שהמשיך בירך זהו תוספת לאות אבל אינו חלק שלכתחילה מחויבת בצורת האות (והתוספת נכתבה בסוף האות בניגוד לתוספת הנ''ל באות דל''ת) ובכניסת ראש הלמ''ד בחלק הנ''ל אינו פוסל גם כך עיין בדברינו (בסימן סא) כדר' זירא (מנחות קג:) כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתו ועיין ביד מלאכי בכלל שכב שכתב שכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ל''ש לאמרו רק בענין עיכוב שאם לא עשאו בדיעבד לא עכב אבל לא שנסמוך ע''ז לכתחילה במילתא דאית ביה ריעותא וסמיה בידן לתקוני וכן העלה מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א ביביע אומר (או''ח חלק ד סימן ו).
ועיין שם שמה שפסלו זה בדווקא שנכנס ראש הלמ''ד כדלעיל אך כאשר נכנס עקב אות בי''ת לתוך הרי''ש אינו נפסל משום שקדם לכניסת האות רי''ש אות בי''ת ועיין עוד בלשכת הסופר שכתב בשם לוחות העדות שנשאל באות אל''ף שנכנסה לתוך אות רי''ש ונראה קצת כמו ה''א והעלה להיתרא משום שלא נכנס הקו לתוך הרי''ש אלא בסופו א''כ מעולם לא היתה בזה צורת ה''א ועיין עוד שם חילוקים בזה ודע שגם בכניסת אות גימ''ל לאות דל''ת או רי''ש יש להתיר (כגון בתיבה דגנך) ולא כפי שראיתי שרצו לפסול ובשו''ת רב פעלים (חלק ב-או''ח סימן י) כתב בשם הגאון מהרש''ק ז''ל והעלה שכל כניסה לאות שהפכה לאות אחרת פסול אך בתנאי שנכנס במקום הנכון אך אם נכנס במקום אחר שע''י זאת לא יהיה עליה שם אות אינה נפסלת כגון אם נכנס למ''ד לתוך רי''ש בצד ימין דהיינו קרוב לרגל מאחר ואין עליה שם אות ה''א אינה נפסלה וכ''כ בשו''ת האלף לך שלמה (חלק או''ח סימן יט) שראש למ''ד בשורה התחתונה נכנסת מעט לתוך כ' פשוטה משורה עליונה והנה עתה שהרגיש הסופר ראה שמעט עובי הלמ''ד נכנס בחלל ומעט עובי הראש הוי חוץ מהחלל והתגין נוטין לצד שמאל לגמרי חוץ לחלל יותר ויותר גם עשה בחינה ואמרו שהוא כ' פשוטה הנה בזה ודאי התפילין כשרים דבזה ניכר שהוא כ' פשוטה ולא נשתנה צורת האות כיון שקצת העיבוי הוי חוץ לחלל וגם התגין חוץ לחלל וודאי כשרים התפילין ועיין עוד בדבריו (בסימן כז וסימן כח).
ולכן נראה לומר שגם בכניסת אות למ''ד לאות רי''ש אף בשיעור גדול מכל שהו אינו פסול מדכתב הרמ''א (בסימן לב סעיף טו) שרוב הפוסקים מצריכין כמלא אות קטנה והכי הלכתא נמצא שאות ה''א ללא שיעור אות קטנה בתוכה אינה אות ה''א ופסולה אומנם מרן בשולחן ערוך שם שכתב שאם ניקב רגל פנימי של ה''א אפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא כשר צריך לומר דהיינו רק לדעת הרא''ש כפי שהוא כתב בסוף וז''ל כשר להרא''ש דהיינו כמו סתם ויש דהלכה כסתם ואף שמרן ז''ל לא כתב הכא בסתם לפסול מ''מ הכי מוכח מדבריו בב''י שאינו פוסק כהרא''ש שכתב להדיא דאמר אשיאן ניקב תוכו של ה''א כשר וכתב הרא''ש שהוא עיקר ואשמועינן דאין שיעור לרגל הפנימי רק כשנשאר בו כל דהו ואע''פ שכל שאר הפוסקים כתבו שלשון שני עיקר רבינו כתב דעת הרא''ש לפסק הלכה משום דרביה הוא ומיהו אנן לענין הלכה לא דחינן כל הני רבוותא מקמי הרא''ש ז''ל .
נמצא בין לרמ''א ובין למרן חייב להיות לנק' הקטנה באות ה''א מלא אות קטנה ואם לאו אינה אות ה''א ופסולה וכ''כ החיד''א בלדוד אמת (בסימן יג אות ה) ובעל המשנ''ב שם ולעיכובא וכ''כ משנת סופר וכ''כ מקדש מעט שאעפ''י שבעובי אין שיעור באורך יש לו שיעור וכ''כ אליה רבה (בסימן לב סעיף יג) וכ''כ בשו''ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ג) וציין למשנה ברורה שם שכתב דמדבריו אלו משמע דלא להחמיר בלבד פסק כדעת שאר פוסקים אלא דפשיטא לי' דהילכתא כוותייהו, וכ''כ בביאור הלכה שם, וכתב וכן משמע בב''י וכ''כ קול יעקב (בסימן לב) וציין לעוד אחרונים דבעינן אות קטנה. ועיין עוד בשו''ת מנחת יצחק (חלק ז' סימן ב) שציין לרמב''ם וסה''ת ומרדכי ונמו''י ומאירי והגמי''י וסמ''ג הסכימו כולם דגם ברגל השמאלי אם לא נשתייר מלא או''ק פסול וכ''פ הב''י וגם בש''ע מוכח מכמה הוכחות דס''ל כן להלכה.
מכל המורם בכניסת ראש הלמ''ד לאות דל''ת אין האות דל''ת הופכת לה''א אלא אם כן יכנס ראש הלמ''ד בשיעור אות קטנה ובפחות מזאת אינה אות ה''א או צריך שיפסד צורתה עד שלא תיקרא כלל ועיין עוד במאירי שבת (דף קד) שכתב שאין אות נפסלת אלא כשנפסלה צורתה לגמרי עד שדומה לאות אחרת וכ''כ הרמב''ם (בהלכות ס''ת) ומרן (ביו''ד סימן רעד) ועיין בשו''ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ג) שכתב על זה כנראה דזה טעמו של הס' חי' בן יאיר המובא שם במלכה''מ (אותיות אות ד' או''ק ו'), שכתב להכשיר בנפל נקודה קטנה פחות מאות קטנה לתוך הדל''ת והתינוק קורא כהלכתו עיי''ש ועיין בדברינו (סימן סה) בכעין זאת באות ה''א שהנקודה הקטנה עומדת סמוך לצד הרגל הימיני בחצי הימני שאין לה שם אות ה''א והתינוק קורא דל''ת דהקיל בזה בתשו' קנאת סופרים שם, וגם במק''מ ועוד.
איברא שאין נראה כן מטעם אחר משום שאות ה''א כשרה גם אם הרגל הפנימית אינה מול הרגל הימנית כגון שניקב רגל הימנית והיא בשיעור אות קטנה והנקודה הפנימית כמובן שנמצאת במקומה והאות ה''א כשרה כך עיין מקדש מעט דעת קדושים ופרי מגדים ועוד זאת אומרת שגודל הנקודה הפנימית הוא כמלא אות קטנה אך לא נמדד מהגג עד סוף הרגל הימנית אלא כרוחב השיטה (המשך הנקודה כלפי מטה מצטרף לשיעור אעפ''י שאינו בקו ישר עם הרגל הימנית) זאת אומרת שבה''א רגילה אם יש שיעור לרגל הפנימית שיעור יחד שהמשך הירידה כשרה .
ובכתיבת ראש הלמ''ד (כלפי מטה) גם נחשב להמשך הנקודה הפנימית של האות ה''א ולכן האות דל''ת נהפכת לאות ה''א או לאות קו''ף גם ע''י כניסה כל שהו ואף יכול להיות כשר ללא כניסה כלל כגון רגל ימין קצרה נמצא שגם ללא כניסת ראש הלמד לאות דל''ת עצם המיקום פוסל את האות והופכה לאות אחרת.
וקשה לומר כן שאם כן נמצאנו פוסלים את כל הגטין (שצריך שהכתב יהיה מעורב) וכן בתפילין ומזוזות שאין שיטה ריקה בין השורות כבס''ת יפסל וגם לא יעלה על הדעת לומר שאם ראש הלמ''ד הכתוב בשיטה השניה יפסול את האות דל''ת בשיטה העליונה אם עומדת מולו ואעפ''י שלא נכנס כלל ולכן צריך לומר שלכל אות יש לו ''שטח מחייה'' משלו בהתאם לגודל הכתיבה רוחב השיטה ואך ורק אם ''נכנס לרשותו '' אות אחר רק אז יש לדון אם השתנה האות אך כל זמן שאינו נכנס בגבולו אינו אוסר כלל ושפיר מה שאמרנו שאות ה''א שניקב רגלה הימינית ונשאר מלא אות כשרה ואעפ''י שהנק' הפנימית אינה ממול הרגל הימנית וזאת בשל שמיקומה בתוך שטח האות.
נמצא שבצורת האות הנ''ל שראש אות למ''ד כמעט נכנס לאות דל''ת (יחסית לאורך רגל הימינית) אין האות דל''ת נפסלת בכך וכשרה ובמצב אחר יכול להיפסל שהפך להיות אות ה''א כגון שרגל האות דל''ת (קצרה) כמלא אות קטנה או שכתב בין בשיטים כתב קטן או ניקב רגל ימין כדלעיל וכתב מתחתיו אות למ''ד וראשו נמצא בקו ישר (אופקי) לרגל הימין ובכך נפסל הלא נמצא כעת לעיננו אות ה''א (פירוש אות דל''ת שרגלה כמלא אות קטנה ואות למ''ד שראשה נמצא בדיוק במקום הנקודה ובגודלה הנכון של אות ה''א) זאת אומרת שלכל אות יש ''שטח מחייה'' ויש לדון בהתאם ובזה גם יובן מדוע באות ה''א שניקב רגל ימין שלה ונשאר רק כמלא אות קטנה ולכאורה מדוע לא ייהפך לאות קו''ף הלא אות קו''ף כך כשרה בדיעבד אלא צריך לומר כדברינו .
נמצא שכניסת ראש הלמ''ד באות דל''ת תלוי הדבר לא רק יחסית לרגל הימנית כי יכול להיות שכניסה כל שהוא יהפוך לה''א ואף גם ללא כניסה (שהרגל הימנית קטנה) ובמקום אחר אף אם יכנס יותר מכל שהו לא יפסל (שהרגל הימנית בגודל רגיל כמו כל השורה) וזהו תלוי בשטח ''המחייה'' של האות יחסית לגודל השיטה ולא רק בגודל רגלי האות ואם נכנס או לאו הדין בהתאם וכעין זאת באות נו''ן פשוטה ליד אות פ''ה כפופה ניראה כמו אות ו''ו ועיין באשל אברהם (סימן לב סעיף כז).
ומה שאמרנו שצריך דגם ברגל הפנימי צריך כמלא אות קטנה אם לא נשתייר כאו''ק ותינוק קוראו לה''א, יש להקל ע''י תיקון, ודומיא שהקיל הפמ''ג בכף פשוטה שעשאו מרובע ע''י תיקון עיי''ש ועיין עוד בשו''ת מנחת יצחק (חלק ו' סימן ג).
איברא שראיתי (שם בסימן ב) שהביא את דברי שו''ת נחל''א להגאון בעל שער משפט (סי' א), דאם נכנס ראש למ''ד לחלל רי''ש אין לחוש מפני שנדמה, כיון שנוהגין לכתוב ה' מרובע מאחורי', אף דגם בעיגול כשר בדיעבד, מ''מ לא יטעה הקורא שהוא ה' עיי''ש, ויש עוד לעיין כי לדעתו שאעפ''י שכך נראה שם ה''א עליה אינו פסול משום שהזוית מצילה אותה ע''כ ועיין בדעת קדושים שם שפוסל .
לסיכום: כניסת כל שהוא מראש הלמ''ד לתוך אות דלי''ת ''בשטחה'' כשר ואם נכנס מראש הלמ''ד יותר מכל שהוא וספק לנו אם נפסדה צורת האות מראים לתינוק.
פירות הנושרים:
1. כניסת אות לחלל אות אחרת ולא שינה אותה ולא נפסדה צורתה כשר בדיעבד .
2. בכניסת אות לחלל אות אחרת ושינה את צורתה עד שנפסדה פסול.
3. בכניסת אות יותר מכל שהוא ששינה אותה לאות אחרת פסול (יכול להיות כאשר רגל ימין באות דל''ת קצרה כמלא אות קטנה דהיינו קולמוס).
4. בכניסה יותר מכל שהוא וספק אם שינה את האות מראים לתינוק.
5. כניסת כל שהוא אף לאות רי''ש או דלי''ת בגודל רגיל אינו פוסל ולא צריך שאלת תינוק.
6. כניסת אות לאחר סיומה לחלל אות אחרת אינו נפסל כגון עקב אות בי''ת לתוך רי''ש אלא אם נפסדה צורת האות עד שלא תקרא כל עיקר.
7. בכניסת אות לפני סיומה גם לא נפסל כשהתחיל את הכתיבה מהצד הנגדי לנקודה כגון באות אל''ף שנכנסה לתוך אות רי''ש ונראה קצת כמו ה''א.
8. בכל שאלה ע''י תינוק יש להראות לו לאחר כיסוי בנייר וכד' את החלק התחתון כגון הלמ''ד הנ''ל יש לכסות לפי רוחב השיטה ולא לפי רגלי האות דל''ת.
9. הנקודה הפנימית באות ה''א צריכה להיות כמלא אות קטנה ואם לאו פסול .
10. אות דל''ת או ה''א שרגלם הימנית היא רק כמלא אות קטנה כשר.
11. אם נכנס ראש הלמ''ד לאות דל''ת בגג רחב בקצה השמאלי אף שיוכל לגרוד מהגג וישאר עדיין צורת דל''ת הו''ל חק תוכות ופסול.
12. בכניסת ראש למ''ד לאות כ''ף פשוטה שרגלה ארוכה שאילו היה גורר חלק ממנה היה עדיין אות כ''ף פשוטה כשר.