ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ט
כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. עִקָּרָם לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, דְּאִי עִקָּרָם לְמַאֲכַל אָדָם הָיָה אָסוּר לְהַאֲכִילָן לַבְּהֵמָה. וּמִכָּל מָקוֹם חָזוּ קְצָת לְמַאֲכַל אָדָם, דְּאִי לֹא הֲווֹ חָזוּ כְּלָל לָאָדָם, לֹא הָיוּ מַפְרִישִׁים עֲלֵיהֶם תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, דְּמִידֵי דְלֹא חָזֵי לָאָדָם אֵין מַפְרִישִׁין עָלָיו תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
מַאֲכִילִין אוֹתָן. כֹּהֲנִים לִבְהֶמְתָּן:
מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. הוֹאִיל וְגוּף הַבְּהֵמָה לַכֹּהֵן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם גָּזֵל, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה נוֹתֵן הַתְּרוּמָה לְבַעַל הַפָּרָה, וַאֲנַן סַהֲדֵי דְנִיחָא לֵיהּ לְבַעַל הַפָּרָה שֶׁיִּתֵּן לָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילֶנָּה בְּרֶוַח, וַהֲוֵי כְּאִלּוּ זָכָה בָהֶן כֹּהֵן וְהוּא מַאֲכִילָן לִבְהֶמְתּוֹ:
לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. כֵּיוָן שֶׁגּוּף הַפָּרָה לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ויקרא כב) וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְנֶפֶשׁ אֲפִלּוּ נֶפֶשׁ בְּהֵמָה בְּמַשְׁמַע. וְאָמַר רַחֲמָנָא קִנְיַן כַּסְפּוֹ דְכֹהֵן לֵיכוֹל בִּתְרוּמָה, קִנְיַן כַּסְפּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא לֵיכוֹל בִּתְרוּמָה:
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן. שֶׁקִּבֵּל פָּרָה מִכֹּהֵן בְּשׁוּמָא כְּפִי מַה שֶּׁהִיא שָׁוָה עַכְשָׁיו כָּךְ וְכָךְ דָּמִים, וִיטַפֵּל בָּהּ יִשְׂרָאֵל לְפַטְּמָהּ, וּמַה שֶּׁיַּשְׁבִּיחַ עַל הַשּׁוּמָא יְחַלְּקוּ הָרֶוַח בֵּינֵיהֶם:
לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁקִּבְּלָהּ הַיִּשְׂרָאֵל בְּשׁוּמָתָהּ כְּפִי מַה שֶּׁהִיא שָׁוָה, נַעֲשֵׂית פָּרָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה:
וְכֹהֵן שֶׁקִּבֵּל פָּרָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. בְּשׁוּמָא בְּדֶרֶךְ זוֹ:
מַאֲכִילָהּ כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית פָּרָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלָהּ עָלָיו בְּשׁוּמָא: