ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ד
גִּדּוּלֵי תְרוּמָה תְּרוּמָה. מִדְּרַבָּנָן, עָבְדוּ רַבָּנָן תַּקַּנְתָּא מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְמֵאָה בְּיַד כֹּהֵן, כִּי הֵיכִי דְּלֹא לִישְׁהֵי לַהּ לְגַבֵּיהּ עַד זְמַן הַזֶּרַע כְּדֵי לְזָרְעָהּ וְאָתֵי בָהּ לִידֵי תַקָּלָה, וּמִשּׁוּם הָכִי גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ גִדּוּלֵי תְרוּמָה כִּתְרוּמָה:
וְגִדּוּלֵי גִדּוּלִין חֻלִּין. אִם חָזַר וְזָרַע אוֹתָן גִּדּוּלִין, גִּדּוּלֵיהֶן חֻלִּין:
הַטֶּבֶל. גִּדּוּלָיו חֻלִּין, מִשּׁוּם דְּרֻבּוֹ חֻלִּין:
וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. נַמִּי מִשּׁוּם דְּרֻבּוֹ חֻלִּין:
וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית. לְפִי שֶׁאֵינָן מְצוּיִין וְאֵינָן נוֹהֲגִים בְּכָל שָׁנָה:
וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ. נַמִּי לְפִי שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה:
וְהַמְדֻמָּע. שֶׁרֻבּוֹ חֻלִּין:
וּבִכּוּרִים. שֶׁאֵינָן מְצוּיִין, [שֶׁאֵינָן] נוֹהֲגִים אֶלָּא בְּשִׁבְעַת הַמִּינִים:
גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חֻלִּין. שֶׁאִם זָרַע מֵהֶן סְאָה אַחַת וְהוֹסִיף כַּמָּה סְאָה, חֻלִּין, אַף בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה:
וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם. פּוֹדֶה כָּל הָאוֹצָר בִּדְמֵי אוֹתָהּ סְאָה: