ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ג
וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. וְהוּא הַדִּין בִּתְרוּמָה:
וּבְמַעֲשַׂר עָנִי. אִם הִיא שָׁנָה שְׁלִישִׁית אוֹ שִׁשִּׁית שֶׁל שְׁמִטָּה שֶׁמַּעֲשֵׂר עָנִי נוֹהֵג בָּהֶן:
הַחוֹבֵט. גִּדּוּלֵי תְרוּמָה הַלָּלוּ בְּמַקְלוֹת, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַחֲסֹם אֶת הַבְּהֵמָה שֶׁדָּשׁ בָּהּ, שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחָהּ לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה אִם אֵינָהּ פָּרָתוֹ שֶׁל כֹּהֵן:
כְּפִיפוֹת. סַלִּין:
מֵאוֹתוֹ הַמִּין. שֶׁל חֻלִּין, אִם חִטִּים חִטִּים וְאִם שְׂעוֹרִים שְׂעוֹרִים:
נִמְצָא לֹא זוֹמֵם. כְּלוֹמַר אֵינוֹ חוֹסֵם וְנוֹתֵן זֶמֶם לְתוֹךְ פִּיהָ, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹכֶלֶת מֵאוֹתוֹ הַמִּין:
וְלֹא מַאֲכִילָהּ תְּרוּמָה. דְּמִשֶּׁל חֻלִּין שֶׁבַּכְּפִיפָה הַתְּלוּיָה בְּצַוָּארָהּ הִיא אוֹכֶלֶת: