ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ו
נִקּוּרֵי תְאֵנִים. תְּאֵנָה שֶׁנִּרְאֶה בָהּ נִקּוּר, אָסוּר, שֶׁמָּא נִקֵּר בָּהּ נָחָשׁ וְהִטִּיל בָּהּ אֶרֶס:
אֲפִלּוּ הֵן כִּכָּר. כְּלוֹמַר שֶׁהֵן גְּדוֹלִים הַרְבֵּה וְהַנִּקּוּר מִצַּד אֶחָד, לֹא יֹאמַר הוּא אָכַל מִצַּד אֶחָד, אֲנִי מִצַּד אַחֵר:
כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לֵחָה. הָאֶרֶס מִתְעָרֵב עִם הַלֵּחָה וּמִתְחַלְחֵל בְּכֻלּוֹ. אֲבָל בְּדָבָר יָבֵשׁ חוֹתֵךְ אֶת הַנִּקּוּר וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר:
וּנְשׁוּכַת הַנָּחָשׁ. בְּהֵמָה שֶׁנְּשָׁכָהּ נָחָשׁ וּשְׁחָטָהּ, אֲסוּרָה, שֶׁהָאֶרֶס מִתְחַלְחֵל בְּכָל גּוּפָהּ: