ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ח · משנה ד
יִשָּׁפֵךְ. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם אִבּוּד תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹתוֹ, שֶׁמָּא שָׁתָה מִמֶּנּוּ נָחָשׁ:
וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִים מֻתָּרִים. שֶׁאֵין נָחָשׁ שׁוֹתֶה מֵהֶן. אֶלָּא שֶׁהַדְּבַשׁ וְהַצִּיר וְהַמּוּרְיָס וְשׁוּמִים כְּתוּשִׁים, כָּל אֵלּוּ הֻזְכְּרוּ בַגְּמָרָא לֶאֱסֹר, שֶׁהַנָּחָשׁ שׁוֹתֶה מֵהֶן:
כַּמָּה יִשְׁהוּ. כַּמָּה יַעַמְדוּ מְגֻלִּין:
הָרַחַשׁ. הַנָּחָשׁ, וּלְפִי שֶׁהוֹלֵךְ עַל גְּחוֹנוֹ קָרוּי רַחַשׁ, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְהַלֵּךְ אֶלָּא כְּרוֹחֵשׁ וּמִתְנַעְנֵעַ:
מִמָּקוֹם קָרוֹב. פֵּרְשׁוּ בוֹ (חולין י:) כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת אֹזֶן הַכְּלִי וְיִשְׁתֶּה וְיַחֲזֹר לְחוֹרוֹ: