ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ב
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל. וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן. כְּדִין גּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ, אֲבָל לֹא חֹמֶשׁ, דְּכֹהֶנֶת הִיא, וּכְתִיב (ויקרא כב) וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ, יָצְאָה זֹאת שֶׁאֵינָהּ זָרָה וְאֶפְשָׁר לָהּ שֶׁתָּשׁוּב לְבֵית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ וּתְהֵא מֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה:
וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. אִם זָנְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב (ויקרא כא) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת וְכוּ', כָּל שֶׁהִיא בַּת כֹּהֵן, לֹא שְׁנָא אֵשֶׁת כֹּהֵן וְלֹא שְׁנָא אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִים. כְּגוֹן חָלָל נָתִין וּמַמְזֵר, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, שֶׁהֲרֵי נִתְחַלְּלָה בְּבִיאָתוֹ וְאֵינָהּ רְאוּיָה עוֹד לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה וַהֲרֵי הִיא כְזָרָה:
וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק. דִּכְתִיב וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת, מִי שֶׁרְאוּיָה לַחֲזֹר לְבֵית אָבִיהָ אִלְמָלֵא זְנוּת זֶה הִיא בִשְׂרֵפָה, יָצְתָה נִבְעֶלֶת לְפָסוּל לָהּ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַחֲזֹר לְבֵית אָבִיהָ, שֶׁזּוֹ אֵינָהּ בִּשְׂרֵפָה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּ'. דְּלֹא הַוְיָא זָרָה עַד שֶׁתְּהֵא זָרָה מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ, וְזוֹ הוֹאִיל וּכְבָר אָכְלָה בִּתְרוּמָה אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ:
וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כְּתִיב, מִכָּל מָקוֹם. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: